מהו מחנה הריכוז מאוטהאוזן?
מחנה הריכוז מַאוּטהַאוּזֶן (Mauthausen) היה מחנה ריכוז ועבודה, שנבנה ליד מחצבות גרניט גדולות, בדגש על מחצבת הגרניט וינר-גראבן.
כמו בכל מחנות הריכוז, גם כאן ריכזו הנאצים את האסירים, במיוחד את היהודים. מכאן הם הועברו ל"ייעודם" במלחמה, מי לעבודה במכרות ומי לתאי הגזים.
במחנה בולטות מדרגות המוות (Death stairs). עליהן הוכרחו האסירים לעלות ולרדת לאורך כל היום, אל וממחצבת אבני הגרניט הגדולה. בשלב מסוים, כשלא היה טעם בחציבה בשל התקדמות הצבא הרוסי אל המחנה, הם הוכרחו לעלות ולרדת הלוך ושוב במשך כל היום במדרגות, כשבידיהם אבנים כבדות ובלי שום מטרה. הכוונה הבלתי מוסתרת של אנשי האס אס הנאצים ומפקדי המחנה הייתה להביא אותם למוות מתשישות ובדרך כלל הם הצליחו.
מחנה הריכוז הגדול הוקם ב-1938 באוסטריה עילית, בסמוך לעיירה מאוטהאוזן. עם המלחמה הוקמו בו המון מחנות משנה. זה התחיל ממחנה גוזן, אחריו גוזן II, שהיה למחנה ריכוז מאולתר עד תום המלחמה וגוזן III, שנבנה על תשתית של מפעל ישן. בשיאו הקיפו את מאוטהאוזן כ-100 מחנות עבודה וריכוז. מאז המלחמה שוטחו מרבית מחנות המשנה ועם השנים נבנו על שרידיהם שכונות מגורים.
מספר הנרצחים במחנות מאוטהאוזן, גוזן והשאר עבר ככל הנראה את ה-300 אלף.
מאוטהאוזן הוקם בתחילה עבור עבריינים ופושעים פליליים. ב-1939 הוא הוסב למחנה עבודה בכפייה ולכליאת אסירים פוליטיים, בעיקר מתנגדי הנאציזם. עם התקדמות המלחמה השתנה ייעודו, או שלא נותרו מתנגדים פוליטיים רבים. הוא קלט יותר ויותר שבויי מלחמה, בעיקר קצינים סובייטים. מ-1944 הביאו הנאצים אליו המוני יהודים, בעיקר מקהילות הונגריה והולנד ויהודים ממחנות אושוויץ וברגן-בלזן.
לקראת סוף המלחמה הצפיפות במחנה הייתה כה גדולה, עד שמספר האסירים שישנו בכל מיטה (שיועדה לאדם אחד) היה ארבעה.
לאחר פינוי מחנה אושוויץ עבר למאוטהאוזן מי שנודע כ"מלאך המוות הנאצי", הרופא פושע המלחמה מנגלה. בחודש מאי 1945, אחרי שהצבא האמריקאי שחרר גם את מחנות הריכוז מאוטהאוזן וגוזן, נעלמו עקבותיו של מנגלה. לימים הסתבר שהוא התיישב בדרום אמריקה ומת שם.
מחנה הריכוז מַאוּטהַאוּזֶן (Mauthausen) היה מחנה ריכוז ועבודה, שנבנה ליד מחצבות גרניט גדולות, בדגש על מחצבת הגרניט וינר-גראבן.
כמו בכל מחנות הריכוז, גם כאן ריכזו הנאצים את האסירים, במיוחד את היהודים. מכאן הם הועברו ל"ייעודם" במלחמה, מי לעבודה במכרות ומי לתאי הגזים.
במחנה בולטות מדרגות המוות (Death stairs). עליהן הוכרחו האסירים לעלות ולרדת לאורך כל היום, אל וממחצבת אבני הגרניט הגדולה. בשלב מסוים, כשלא היה טעם בחציבה בשל התקדמות הצבא הרוסי אל המחנה, הם הוכרחו לעלות ולרדת הלוך ושוב במשך כל היום במדרגות, כשבידיהם אבנים כבדות ובלי שום מטרה. הכוונה הבלתי מוסתרת של אנשי האס אס הנאצים ומפקדי המחנה הייתה להביא אותם למוות מתשישות ובדרך כלל הם הצליחו.
מחנה הריכוז הגדול הוקם ב-1938 באוסטריה עילית, בסמוך לעיירה מאוטהאוזן. עם המלחמה הוקמו בו המון מחנות משנה. זה התחיל ממחנה גוזן, אחריו גוזן II, שהיה למחנה ריכוז מאולתר עד תום המלחמה וגוזן III, שנבנה על תשתית של מפעל ישן. בשיאו הקיפו את מאוטהאוזן כ-100 מחנות עבודה וריכוז. מאז המלחמה שוטחו מרבית מחנות המשנה ועם השנים נבנו על שרידיהם שכונות מגורים.
מספר הנרצחים במחנות מאוטהאוזן, גוזן והשאר עבר ככל הנראה את ה-300 אלף.
מאוטהאוזן הוקם בתחילה עבור עבריינים ופושעים פליליים. ב-1939 הוא הוסב למחנה עבודה בכפייה ולכליאת אסירים פוליטיים, בעיקר מתנגדי הנאציזם. עם התקדמות המלחמה השתנה ייעודו, או שלא נותרו מתנגדים פוליטיים רבים. הוא קלט יותר ויותר שבויי מלחמה, בעיקר קצינים סובייטים. מ-1944 הביאו הנאצים אליו המוני יהודים, בעיקר מקהילות הונגריה והולנד ויהודים ממחנות אושוויץ וברגן-בלזן.
לקראת סוף המלחמה הצפיפות במחנה הייתה כה גדולה, עד שמספר האסירים שישנו בכל מיטה (שיועדה לאדם אחד) היה ארבעה.
לאחר פינוי מחנה אושוויץ עבר למאוטהאוזן מי שנודע כ"מלאך המוות הנאצי", הרופא פושע המלחמה מנגלה. בחודש מאי 1945, אחרי שהצבא האמריקאי שחרר גם את מחנות הריכוז מאוטהאוזן וגוזן, נעלמו עקבותיו של מנגלה. לימים הסתבר שהוא התיישב בדרום אמריקה ומת שם.
