מהם חוקי נירנברג?
חוקי נירנברג (The Nuremberg Laws) היו שני חוקים אנטישמיים שנחקקו בגרמניה הנאצית בשנת 1935. אלה היו שלושה חוקים, חוק דגל גרמניה, חוק אזרחות הרייך והחוק להגנת הדם והכבוד הגרמני. החוקים החשובים במיוחד הם השניים האחרונים:
החוקים הללו דחקו את יהודי גרמניה למעמד נמוך, כאזרחים מהדרגה השנייה בגרמניה, תוך שהם שמים למעשה קץ לתהליך האמנציפציה שלהם.
חוק אזרחות הרייך הגדיר מי כשיר כאזרח גרמני על סמך גזע ובעצם שלל מהיהודים אזרחות גרמנית וזכויות פוליטיות נלוות.
החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני אסר על נישואים ויחסים מחוץ לנישואים - בין יהודים לגרמנים לא-יהודים. החוק הזה נועד לשמר את "טוהר הגזע הארי" כביכול.
החוקים הללו מיסדו רבות מתאוריות הגזע העומדות בבסיס האידיאולוגיה הנאצית וסיפקו הצדקה משפטית להתייחסות ליהודים כאל קבוצה נפרדת ונחותה.
כמו כן הם סללו את הדרך לפעולות נוספות נגד יהודים, כמו לתיוגם בטלאי הצהוב, החרמת רכושם, איסור על העסקתם בעיסוקים שונים והכרזה על גטאות שאליהם הוכרחו קהילות יהודיות לעבור.
במיוחד ידועות הזכויות ששללו חוקי נירנברג מהיהודים, כשהמוכרות ביותר הן זכות ההצבעה בבחירות הפוליטיות ואיסור על זוגיות בין גרמנים יהודים וגרמנים לא-יהודים.
מספר ימים אחר כך, ב-15 בספטמבר 1935, אושרו החוקים, שאושרו פה אחד בידי חברי הרייכסטאג, גם על ידי היטלר. בכך הם סיפקו את הסנקציה המשפטית, שהמשיכה את המדיניות הגזענית של המשטר הנאצי.
חוקי נירנברג יושמו גם באוסטריה לאחר ה"אנשלוס" ב-1938, שמשמעותו צירופה של אוסטריה לגרמניה, כמו גם בכל השטחים שכבשה גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. החוקים הללו נותרו בתוקף עד סוף הרייך השלישי, עם תבוסתה של גרמניה הנאצית במלחמה וביטולם על ידי בעלות הברית ששלטו בגרמניה הכבושה.
נגד חוקי נירנברג לא הייתה מחאה של ממש, בתוך גרמניה הנאצית. אבל מעניין שגם מחוץ לגרמניה הם לא עוררו החוקים וההשלכות שלהם תגובה ציבורית בולטת או יותר מדי התרגשות.
חוקי נירנברג (The Nuremberg Laws) היו שני חוקים אנטישמיים שנחקקו בגרמניה הנאצית בשנת 1935. אלה היו שלושה חוקים, חוק דגל גרמניה, חוק אזרחות הרייך והחוק להגנת הדם והכבוד הגרמני. החוקים החשובים במיוחד הם השניים האחרונים:
החוקים הללו דחקו את יהודי גרמניה למעמד נמוך, כאזרחים מהדרגה השנייה בגרמניה, תוך שהם שמים למעשה קץ לתהליך האמנציפציה שלהם.
חוק אזרחות הרייך הגדיר מי כשיר כאזרח גרמני על סמך גזע ובעצם שלל מהיהודים אזרחות גרמנית וזכויות פוליטיות נלוות.
החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני אסר על נישואים ויחסים מחוץ לנישואים - בין יהודים לגרמנים לא-יהודים. החוק הזה נועד לשמר את "טוהר הגזע הארי" כביכול.
החוקים הללו מיסדו רבות מתאוריות הגזע העומדות בבסיס האידיאולוגיה הנאצית וסיפקו הצדקה משפטית להתייחסות ליהודים כאל קבוצה נפרדת ונחותה.
כמו כן הם סללו את הדרך לפעולות נוספות נגד יהודים, כמו לתיוגם בטלאי הצהוב, החרמת רכושם, איסור על העסקתם בעיסוקים שונים והכרזה על גטאות שאליהם הוכרחו קהילות יהודיות לעבור.
במיוחד ידועות הזכויות ששללו חוקי נירנברג מהיהודים, כשהמוכרות ביותר הן זכות ההצבעה בבחירות הפוליטיות ואיסור על זוגיות בין גרמנים יהודים וגרמנים לא-יהודים.
תהליך החקיקה והשפעתה
החוקים הללו זכו לכינוי "חוקי נירנברג" מכיוון שהם אומצו והוכרזו באופן רשמי בעיר נירנברג, בקונגרס השנתי של המפלגה הנאצית, במסגרת העצרת הגדולה של המפלגה הנאצית ב-1935.
מספר ימים אחר כך, ב-15 בספטמבר 1935, אושרו החוקים, שאושרו פה אחד בידי חברי הרייכסטאג, גם על ידי היטלר. בכך הם סיפקו את הסנקציה המשפטית, שהמשיכה את המדיניות הגזענית של המשטר הנאצי.
חוקי נירנברג יושמו גם באוסטריה לאחר ה"אנשלוס" ב-1938, שמשמעותו צירופה של אוסטריה לגרמניה, כמו גם בכל השטחים שכבשה גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. החוקים הללו נותרו בתוקף עד סוף הרייך השלישי, עם תבוסתה של גרמניה הנאצית במלחמה וביטולם על ידי בעלות הברית ששלטו בגרמניה הכבושה.
נגד חוקי נירנברג לא הייתה מחאה של ממש, בתוך גרמניה הנאצית. אבל מעניין שגם מחוץ לגרמניה הם לא עוררו החוקים וההשלכות שלהם תגובה ציבורית בולטת או יותר מדי התרגשות.
