מי היה הארכיאולוג שגילה את טרויה?
אז האם טרויה הייתה אכן קיימת? - התשובה היא כן. האם כל התיאור של הומרוס באיליאדה מדויק? - כנראה שלא, אבל זה בעיקר מכיוון שבתקופתו לא ממש כתבו היסטוריה אלא סיפרו סיפורים. התיעוד ההיסטורי המדעי והמפורט, המחויב לדיוק קפדני של תיעוד, זה שאנו מכירים בימינו, הוא עניין צעיר הרבה יותר.
מכל מקום, עד לסיומה של המאה ה-19, רבים האמינו שטרויה ומלחמת טרויה היו סיפור טוב, פרי דמיונו של הומרוס. למעשה, זו הייתה הדעה המקובלת.
היינריך שלימן היה סוחר גרמני, פיקח, ערמומי ומי שראה בעצמו ארכיאולוג, אך לכל היותר היה חובב ארכיאולוגיה, ניסה בשלהי אותה מאה לבחון אם טרויה אכן היתה קיימת.
מי שגדל בבית עני וכבר בגיל 14 הפך לשוליה של חנווני, שימש בחייו הצעירים גם מלח באונייה באוקיינוס האטלנטי, נער שליח ובהמשך מנהל חשבונות באמסטרדם. אך את עיקר הונו הוא עשה ברוסיה, בספסרות בלתי חוקית לתעשיית המלחמה של רוסיה במלחמת קרים.
נחזור לטרויה.
שלימן, בעל כשרון מופלא לשפות, קרא בקפדנות את ה"איליאדה", האפוס הארוך והמרהיב שכתב הומרוס על המלחמה בה. הוא האמין שהתיאורים באיליאדה אפשרו לו לשחזר את מיקומה המשוער של העיר, בה נערכה המלחמה המתוארת בכתביו של הומרוס.
עם יוזמה רבה, לא מעט מזל והרבה שכל והגיון בריא, שלימן הצליח לחפור ולגלות במקום לא פחות מ-9 שכבות של טרויה. זו הייתה ללא ספק טרויה. כל שכבה בה הייתה מתקופה אחרת בתולדות העיר.
באחת מהשכבות, זו שהייתה קרוב לוודאי מתקופת מלחמת טרויה, הוא מצא אוצר ענקי, מאגר מוטמן, עתיר זהב ותכשיטים, כמעט חסר תקדים בתולדות הארכיאולוגיה עד אותם ימים.
החפירות המוצלחות של שלימן בטרויה היו לתגלית דרמטית שזכתה לפרסום אדיר. שלימן פרסם בעיתונות שלל סיפורים מהמבצע. לא פעם הוא תיבל את האמת בלא מעט גוזמה, בדיות ועלילות מדמיונו העשיר. אבל אלה לא זו בלבד שלא הפריעו, אלא הלהיבו את הקוראים ברחבי אירופה והקסימו אותם.
כך הפך שלימן את התגלית שלו לנושא שיחה מרכזי באותם ימים. בקרב הציבור השתוו חשיפת טרויה וגילוי האוצר לפחות לחשיפתה של העיר פומפיי. יש אומרים שגילוי טרויה האפיל אפילו על גילוי קבר תות אנך אמון במצרים, עם האוצרות שבו.
כי בואו נזכור שטרויה נקשרה עם מלחמה מפורסמת ועתירת דמיון, המערבת רומנטיקה, יצרים וגבורה - על הלנה היפה, על אכילס ועל סוס העץ המפורסם. תוכלו לקרוא עליה בתגית מלחמת טרויה.
אגב, לסקרנות הציבורית סביב גילויי טרויה והפרסומים הרבים בעיתונות האירופית, תרמו גם צילומים של סופיה שלימן, אשתו היפהפיה הרוסית של שלימן, כשהיא עוטה את מה שהוא מיתג בתור "תכשיטי הלנה היפה".
אז היה שם אוצר והייתה טרויה והיה גרמני שמצא אותם. לאחר שקיבל אזרחות כבוד של בירת גרמניה, העביר שלימן את האוצר למוזיאון ברלין והוא הוצג בו כחצי מאה.
מכל מקום, את המוזיאון הציפו מאז מבקרים רבים. לא רק סיפורם של גיבורי מלחמת טרויה, אכילס, הקטור והלנה היפה, נגע לליבם. הם הוקסמו לא מעט גם מהסיפורים של שלימן, אמן המילים והפרסום העצמי ומהעובדה שגרמני חדור אמונה, הצליח לפצח תעלומה בת אלפי שנים ולהגיע אל העיר האבודה מהאגדות.
אגב, במהלך מלחמת העולם השנייה נעלם האוצר. כיום הוא נמצא במוזיאון סנט פטרבורג ברוסיה. נחשו מי לקחו אותו לשם? - כי מאז ומתמיד רוסיה טענה שאוצרות טרויה שייכים לה. הנימוק הרוסי מעניין - בזכות האזרחות הלאומית שנתנה לשלימן בשהותו בה, עת נישא ובנה בה משפחה, עם אשתו הרוסיה ושלושת ילדיו.
אז האם טרויה הייתה אכן קיימת? - התשובה היא כן. האם כל התיאור של הומרוס באיליאדה מדויק? - כנראה שלא, אבל זה בעיקר מכיוון שבתקופתו לא ממש כתבו היסטוריה אלא סיפרו סיפורים. התיעוד ההיסטורי המדעי והמפורט, המחויב לדיוק קפדני של תיעוד, זה שאנו מכירים בימינו, הוא עניין צעיר הרבה יותר.
מכל מקום, עד לסיומה של המאה ה-19, רבים האמינו שטרויה ומלחמת טרויה היו סיפור טוב, פרי דמיונו של הומרוס. למעשה, זו הייתה הדעה המקובלת.
היינריך שלימן היה סוחר גרמני, פיקח, ערמומי ומי שראה בעצמו ארכיאולוג, אך לכל היותר היה חובב ארכיאולוגיה, ניסה בשלהי אותה מאה לבחון אם טרויה אכן היתה קיימת.
מי שגדל בבית עני וכבר בגיל 14 הפך לשוליה של חנווני, שימש בחייו הצעירים גם מלח באונייה באוקיינוס האטלנטי, נער שליח ובהמשך מנהל חשבונות באמסטרדם. אך את עיקר הונו הוא עשה ברוסיה, בספסרות בלתי חוקית לתעשיית המלחמה של רוסיה במלחמת קרים.
נחזור לטרויה.
שלימן, בעל כשרון מופלא לשפות, קרא בקפדנות את ה"איליאדה", האפוס הארוך והמרהיב שכתב הומרוס על המלחמה בה. הוא האמין שהתיאורים באיליאדה אפשרו לו לשחזר את מיקומה המשוער של העיר, בה נערכה המלחמה המתוארת בכתביו של הומרוס.
עם יוזמה רבה, לא מעט מזל והרבה שכל והגיון בריא, שלימן הצליח לחפור ולגלות במקום לא פחות מ-9 שכבות של טרויה. זו הייתה ללא ספק טרויה. כל שכבה בה הייתה מתקופה אחרת בתולדות העיר.
באחת מהשכבות, זו שהייתה קרוב לוודאי מתקופת מלחמת טרויה, הוא מצא אוצר ענקי, מאגר מוטמן, עתיר זהב ותכשיטים, כמעט חסר תקדים בתולדות הארכיאולוגיה עד אותם ימים.
החפירות המוצלחות של שלימן בטרויה היו לתגלית דרמטית שזכתה לפרסום אדיר. שלימן פרסם בעיתונות שלל סיפורים מהמבצע. לא פעם הוא תיבל את האמת בלא מעט גוזמה, בדיות ועלילות מדמיונו העשיר. אבל אלה לא זו בלבד שלא הפריעו, אלא הלהיבו את הקוראים ברחבי אירופה והקסימו אותם.
כך הפך שלימן את התגלית שלו לנושא שיחה מרכזי באותם ימים. בקרב הציבור השתוו חשיפת טרויה וגילוי האוצר לפחות לחשיפתה של העיר פומפיי. יש אומרים שגילוי טרויה האפיל אפילו על גילוי קבר תות אנך אמון במצרים, עם האוצרות שבו.
כי בואו נזכור שטרויה נקשרה עם מלחמה מפורסמת ועתירת דמיון, המערבת רומנטיקה, יצרים וגבורה - על הלנה היפה, על אכילס ועל סוס העץ המפורסם. תוכלו לקרוא עליה בתגית מלחמת טרויה.
אגב, לסקרנות הציבורית סביב גילויי טרויה והפרסומים הרבים בעיתונות האירופית, תרמו גם צילומים של סופיה שלימן, אשתו היפהפיה הרוסית של שלימן, כשהיא עוטה את מה שהוא מיתג בתור "תכשיטי הלנה היפה".
אז היה שם אוצר והייתה טרויה והיה גרמני שמצא אותם. לאחר שקיבל אזרחות כבוד של בירת גרמניה, העביר שלימן את האוצר למוזיאון ברלין והוא הוצג בו כחצי מאה.
מכל מקום, את המוזיאון הציפו מאז מבקרים רבים. לא רק סיפורם של גיבורי מלחמת טרויה, אכילס, הקטור והלנה היפה, נגע לליבם. הם הוקסמו לא מעט גם מהסיפורים של שלימן, אמן המילים והפרסום העצמי ומהעובדה שגרמני חדור אמונה, הצליח לפצח תעלומה בת אלפי שנים ולהגיע אל העיר האבודה מהאגדות.
אגב, במהלך מלחמת העולם השנייה נעלם האוצר. כיום הוא נמצא במוזיאון סנט פטרבורג ברוסיה. נחשו מי לקחו אותו לשם? - כי מאז ומתמיד רוסיה טענה שאוצרות טרויה שייכים לה. הנימוק הרוסי מעניין - בזכות האזרחות הלאומית שנתנה לשלימן בשהותו בה, עת נישא ובנה בה משפחה, עם אשתו הרוסיה ושלושת ילדיו.
