מה היה ספר המתים המצרים?
במצרים העתיקה שימש "ספר המתים" (Book of the Dead) ספר עזר ומדריך כתוב לחיים שלאחר המוות. הספר, שנקרא בעצם "ספר ההליכה", הכיל לחשים שימושיים לאחרי המוות והוראות כיצד להכין את הקבורה, מה לקבור עם המת וכדומה.
במהלך השנים השתנה והתפתח ספר המתים הקדום. בזמנים הקדומים יותר היה המדריך לעולם המתים נחלתה של משפחת המלוכה בלבד. הטקסטים צוירו באותה תקופה על קירות חדרי הקבורה הסודיים שבפירמידות. במשך הזמן החלו לכתוב את המדריך על גבי פפירוס ועשירי מצרים החלו להזמין לעצמם ספרי מתים מותאמים. כך או כך, הטקסט המדויק היה שונה מאדם לאדם והותאם למזמין. מכיוון שכל חייו של המצרי כוונו לקראת הנצח שיבוא לאחר המוות, הפכה רכישת ספר מתים לחלק מרכזי בהכנות שנהגו המצרים האדוקים ובעלי הממון לעשות בחייהם.
הלחשים ששימשו בכל קבורה נבחרו בדרך כלל על פי מעמדו ועושרו של המת. היו לחשים שנועדו לאפשר לאדם לחיות לאחר מותו, אחרים נלחשו כדי שיוכל ללכת גם לאחר המוות והיו אף לחשים שנועדו כמתנות לאלים.
העניים שלא יכולים היו לרכוש את ספר המתים השתדלו להיקבר ליד קברי העשירים. הם קיוו שכך תזכה רוחם להגנה מרוח המת שזכה להשתמש בספר המתים ולקבל הגנה בעולם הבא.
על אף שחלקים ממנו נמצאו הרבה לפני כן, רק בשנת 1887 נמצא העותק השלם לחלוטין של ספר המתים. מצא אותו בעיר לוקסור שבדרום מצרים, הידועה בשמה העתיק תבי, הארכאולוג ארנסט וואליס באדג'. אורכו היה במקור 28 מטרים והוא זכה לכינוי "הפפירוס של אני". בספר היו פרקים רבים והוא תאר היטב את כל התהליך שהמצרים הקדמונים האמינו שעובר המת לאחר מותו.
את השם "ספר המתים" נתן ל"ספר ההליכה" האגיפטולוג הגרמני קארל ריכרד לפסיוס בשנת 1842, בעת שפרסם חלק מהטקסטים שהיו אז בידיו.
במצרים העתיקה שימש "ספר המתים" (Book of the Dead) ספר עזר ומדריך כתוב לחיים שלאחר המוות. הספר, שנקרא בעצם "ספר ההליכה", הכיל לחשים שימושיים לאחרי המוות והוראות כיצד להכין את הקבורה, מה לקבור עם המת וכדומה.
במהלך השנים השתנה והתפתח ספר המתים הקדום. בזמנים הקדומים יותר היה המדריך לעולם המתים נחלתה של משפחת המלוכה בלבד. הטקסטים צוירו באותה תקופה על קירות חדרי הקבורה הסודיים שבפירמידות. במשך הזמן החלו לכתוב את המדריך על גבי פפירוס ועשירי מצרים החלו להזמין לעצמם ספרי מתים מותאמים. כך או כך, הטקסט המדויק היה שונה מאדם לאדם והותאם למזמין. מכיוון שכל חייו של המצרי כוונו לקראת הנצח שיבוא לאחר המוות, הפכה רכישת ספר מתים לחלק מרכזי בהכנות שנהגו המצרים האדוקים ובעלי הממון לעשות בחייהם.
הלחשים ששימשו בכל קבורה נבחרו בדרך כלל על פי מעמדו ועושרו של המת. היו לחשים שנועדו לאפשר לאדם לחיות לאחר מותו, אחרים נלחשו כדי שיוכל ללכת גם לאחר המוות והיו אף לחשים שנועדו כמתנות לאלים.
העניים שלא יכולים היו לרכוש את ספר המתים השתדלו להיקבר ליד קברי העשירים. הם קיוו שכך תזכה רוחם להגנה מרוח המת שזכה להשתמש בספר המתים ולקבל הגנה בעולם הבא.
על אף שחלקים ממנו נמצאו הרבה לפני כן, רק בשנת 1887 נמצא העותק השלם לחלוטין של ספר המתים. מצא אותו בעיר לוקסור שבדרום מצרים, הידועה בשמה העתיק תבי, הארכאולוג ארנסט וואליס באדג'. אורכו היה במקור 28 מטרים והוא זכה לכינוי "הפפירוס של אני". בספר היו פרקים רבים והוא תאר היטב את כל התהליך שהמצרים הקדמונים האמינו שעובר המת לאחר מותו.
את השם "ספר המתים" נתן ל"ספר ההליכה" האגיפטולוג הגרמני קארל ריכרד לפסיוס בשנת 1842, בעת שפרסם חלק מהטקסטים שהיו אז בידיו.
