שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך גילה הווארד קרטר את תגלית הפרעונים הגדולה?
היה זה הארכיאולוג הווארד קרטר (8888) שגילה בשנת 1922 את מה שייחשב לתגלית הארכיאולוגית הגדולה בתולדות הארכיאולוגיה של מצרים העתיקה ואחת הגדולות בתולדות מדע הארכיאולוגיה בכלל.
קרטר, שעתיד להיות לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתחום הארכיאולוגיה המצרית, נולד בלונדון ב-1874. בשל בריאותו הרופפת בילדותו, בילה זמן רב בסוואנג' (Swanage), עיירת חוף קטנה בדרום אנגליה, על חוף התעלה האנגלית.
בעיירה, שידועה בנופים והחופים היפים שבה ובמורשת הגיאולוגית שלה. התפתח כישרונו האמנותי, שעתיד לפתוח בפניו דלתות ולהוביל אותו, בגיל 17 בלבד, למסע מרתק למצרים.
קרטר החל את דרכו במצרים, לאחר שהוזמן לשם, כצייר ומעתיק של ציורי קיר עתיקים. הוא עבד שם עבור פרסי ניוברי, ארכיאולוג בריטי ידוע. תוך כדי עבודתו, ספג קרטר ידע רב בארכיאולוגיה, למד את השפה המצרית העתיקה, והתפתח כאוטודידקט, מאמן ציור לארכיאולוג מיומן.
קשה להאמין, אך התקדמותו המהירה הובילה אותו כבר בגיל 25 למשרה היוקרתית של המפקח הכללי של המונומנטים העתיקים בדרום מצרים, מטעם שירות העתיקות המצרי.
עוד לפני מה שתהיה תגליתו המפורסמת ביותר, כבר צבר קרטר ניסיון רב בחפירות חשובות. הוא עבד בקברו של תחותמס הראשון, שם ביצע עבודות שימור ותיעוד מדוקדקות. בדיר אל-בחרי, הוא תרם משמעותית לחפירת המקדש המרשים של המלכה חתשפסות. עבודתו בתל אל-עמארנה, עיר הבירה של פרעה אח'נאתון, הייתה חלק ממאמץ ארכיאולוגי נרחב שהעשיר את הבנתנו על תקופת האמארנה המסקרנת.
אך בנובמבר 1922, מגיע קרטר לשיא הקריירה שלו. ב-4 לנובמבר 1922 הוא מגלה בעמק המלכים את הכניסה לקברו של תות ענח' אמון. תגלית זו, שהתאפשרה הודות לתמיכתו הכלכלית של הלורד קרנרבון, שינתה את פני הארכיאולוגיה המצרית. ב-26 בנובמבר, כשנכנס רשמית לקבר, קרטר נתקל באוצר ארכיאולוגי חסר תקדים - קבר מלכותי כמעט שלם מתקופת הממלכה החדשה.
הקבר הכיל אלפי פריטים, ביניהם המסכה המפורסמת של תות ענח' אמון, רהיטים מפוארים, כלי נשק, תכשיטים, ואפילו מזון מיובש. תגלית זו סיפקה מידע עצום על החיים בתקופת הממלכה החדשה, על מנהגי הקבורה המלכותיים, ועל האומנות, האמנות והטכנולוגיה של מצרים העתיקה.
את עשר השנים הבאות הקדיש קרטר לתיעוד ושימור קפדניים של תכולת הקבר. עבודתו המדוקדקת הפכה לאבן דרך בארכיאולוגיה המצרית, וקבעה סטנדרטים חדשים בתחום. תגליתו המדהימה לא רק הפכה את קרטר למפורסם בעולם כולו, אלא גם עוררה מחדש את העניין הציבורי בארכיאולוגיה ובתרבות המצרית העתיקה.
הקריירה של הווארד קרטר היא מופת של הגשמה עצמית והוכחה כיצד תשוקה, סקרנות, לימוד עצמי, התמדה ומקצוענות יכולים להוביל לתגליות שניתן לומר בפה מלא ששינו את פני ההיסטוריה. עבודתו של קרטר ממשיכה להשפיע עד היום על הארכיאולוגיה המצרית וממשיכה להיות השראה לדורות של ארכיאולוגים בכל העולם.
הנה סיפור התגלית הגדולה בארכיאולוגיה של מצרים העתיקה:
https://youtu.be/B14DtKlT_Vg?long=yes
כך גילה קרטר את קבר תות אנך אמון:
https://youtu.be/gRg2WTrkDNc
תיאור דרמטי של גילוי קברו של הפרעה ה-11 תות אנח אמון:
https://youtu.be/e0X6nlufjg0
על הקבר ותכולתו שהתגלו לקרטר:
https://youtu.be/7a4ectZmpVo
פתיחת הקבר לציבור ב-1923 (ללא מילים):
https://youtu.be/zTXxgpjsB4w
איך גילה הווארד קרטר את קברו של תות ענח' אמון?
https://youtu.be/--ly9JEA_gk?long=yes
וסרט תיעודי ארוך על חייו ותגליתו הגדולה של הווארד קרטר:
https://youtu.be/AoqtH5OFaDQ?long=yes
מי היה היינריך שלימן, שגילה את טרויה?
אז האם טרויה הייתה אכן קיימת? - התשובה היא כן. האם כל התיאור של הומרוס באיליאדה מדויק? - כנראה שלא, אבל זה בעיקר מכיוון שבתקופתו לא ממש כתבו היסטוריה אלא סיפרו סיפורים. התיעוד ההיסטורי המדעי והמפורט, המחויב לדיוק קפדני של תיעוד, זה שאנו מכירים בימינו, הוא עניין צעיר הרבה יותר.
מכל מקום, עד לסיומה של המאה ה-19, רבים האמינו שטרויה ומלחמת טרויה היו סיפור טוב, פרי דמיונו של הומרוס. למעשה, זו הייתה הדעה המקובלת.
היינריך שלימן היה סוחר גרמני, פיקח, ערמומי ומי שראה בעצמו ארכיאולוג, אך לכל היותר היה חובב ארכיאולוגיה, ניסה בשלהי אותה מאה לבחון אם טרויה אכן היתה קיימת.
מי שגדל בבית עני וכבר בגיל 14 הפך לשוליה של חנווני, שימש בחייו הצעירים גם מלח באונייה באוקיינוס האטלנטי, נער שליח ובהמשך מנהל חשבונות באמסטרדם. אך את עיקר הונו הוא עשה ברוסיה, בספסרות בלתי חוקית לתעשיית המלחמה של רוסיה במלחמת קרים.
נחזור לטרויה.
שלימן, בעל כשרון מופלא לשפות, קרא בקפדנות את ה"איליאדה", האפוס הארוך והמרהיב שכתב הומרוס על המלחמה בה. הוא האמין שהתיאורים באיליאדה אפשרו לו לשחזר את מיקומה המשוער של העיר, בה נערכה המלחמה המתוארת בכתביו של הומרוס.
עם יוזמה רבה, לא מעט מזל והרבה שכל והגיון בריא, שלימן הצליח לחפור ולגלות במקום לא פחות מ-9 שכבות של טרויה. זו הייתה ללא ספק טרויה. כל שכבה בה הייתה מתקופה אחרת בתולדות העיר.
באחת מהשכבות, זו שהייתה קרוב לוודאי מתקופת מלחמת טרויה, הוא מצא אוצר ענקי, מאגר מוטמן, עתיר זהב ותכשיטים, כמעט חסר תקדים בתולדות הארכיאולוגיה עד אותם ימים.
החפירות המוצלחות של שלימן בטרויה היו לתגלית דרמטית שזכתה לפרסום אדיר. שלימן פרסם בעיתונות שלל סיפורים מהמבצע. לא פעם הוא תיבל את האמת בלא מעט גוזמה, בדיות ועלילות מדמיונו העשיר. אבל אלה לא זו בלבד שלא הפריעו, אלא הלהיבו את הקוראים ברחבי אירופה והקסימו אותם.
כך הפך שלימן את התגלית שלו לנושא שיחה מרכזי באותם ימים. בקרב הציבור השתוו חשיפת טרויה וגילוי האוצר לפחות לחשיפתה של העיר פומפיי. יש אומרים שגילוי טרויה האפיל אפילו על גילוי קבר תות אנך אמון במצרים, עם האוצרות שבו.
כי בואו נזכור שטרויה נקשרה עם מלחמה מפורסמת ועתירת דמיון, המערבת רומנטיקה, יצרים וגבורה - על הלנה היפה, על אכילס ועל סוס העץ המפורסם. תוכלו לקרוא עליה בתגית "מלחמת טרויה".
אגב, לסקרנות הציבורית סביב גילויי טרויה והפרסומים הרבים בעיתונות האירופית, תרמו גם צילומים של סופיה שלימן, אשתו היפהפיה הרוסית של שלימן, כשהיא עוטה את מה שהוא מיתג בתור "תכשיטי הלנה היפה".
אז היה שם אוצר והייתה טרויה והיה גרמני שמצא אותם. לאחר שקיבל אזרחות כבוד של בירת גרמניה, העביר שלימן את האוצר למוזיאון ברלין והוא הוצג בו כחצי מאה.
מכל מקום, את המוזיאון הציפו מאז מבקרים רבים. לא רק סיפורם של גיבורי מלחמת טרויה, אכילס, הקטור והלנה היפה, נגע לליבם. הם הוקסמו לא מעט גם מהסיפורים של שלימן, אמן המילים והפרסום העצמי ומהעובדה שגרמני חדור אמונה, הצליח לפצח תעלומה בת אלפי שנים ולהגיע אל העיר האבודה מהאגדות.
אגב, במהלך מלחמת העולם השנייה נעלם האוצר. כיום הוא נמצא במוזיאון סנט פטרבורג ברוסיה. נחשו מי לקחו אותו לשם? - כי מאז ומתמיד רוסיה טענה שאוצרות טרויה שייכים לה. הנימוק הרוסי מעניין - בזכות האזרחות הלאומית שנתנה לשלימן בשהותו בה, עת נישא ובנה בה משפחה, עם אשתו הרוסיה ושלושת ילדיו.
כך גילה היינריך שלימן את טרויה העתיקה, שאכן נכבשה ונשרפה (מתורגם):
https://youtu.be/gQbZX9JEQsQ
סיפור החפירות שלו בטרויה ומפעל חייו:
https://youtu.be/4kMQs2ALA94
המסכה של אגממון - מתגליותיו הגדולות:
https://youtu.be/1PKOiYY9SPA
מלחמת טרויה שהתרחשה בה ושממצאיו של שלימן חיזקו:
https://youtu.be/DtzNby7PB9k
ואוסף הממצאים של שלימן:
https://youtu.be/QHO8qvDo2vY
מה גילתה הארכיאולוגית מרי ליקי?
מרי ליקי היתה ארכיאולוגית בריטית, בת למשפחת ארכיאולוגים ואנתרופולוגית. היא החלה להתעניין בפרה-היסטוריה עוד בילדותה, כשגרה עם משפחתה בדרום צרפת ובכפר הצרפתי קבררט, שבו אהבה לסייר במערות פש מרל, שיש בהן ציורי קיר פרה-היסטוריים של חיות.
בבגרותה היא פגשה את הארכיאולוג לואיס ליקי. לאחר גירושיו, הם התחתנו והחלו לעבוד יחד בחפירות רבות. בשנת 1959 מרי ליקי גילתה מאובן שהקנה לה תהילת עולם: לסת של אדם קדמון מסוג אוסטרלופיתקוס בויסיי.
מכאן תהפוך החוקרת חסרת ההשכלה האקדמית בתחום, לאחת החוקרות החשובות בארכיאולוגיה הפרהיסטורית. בעוד בעלה, החוקר המוסמך והמעוטר, מנהל חיים קלילים, של רדיפת נשים ומחקר גם יחד, מחקר מעט פזיז ופחות אחראי משלה, היא מתמסרת למדע והופכת לחוקרת טובה, זהירה וקפדנית ממנו. נראה שאוטודידקטיות היא לא בהכרח מגרעת ושלימודים אקדמיים אינם מבטיחים אופי או רצינות דווקא...
בכל מקרה, ב-1976 היא גילתה עקבות רבות של בעלי חיים שהתאבנו באפר של הר געש, מה שמהווה עוד פריצת דרך. היא מתיישבת שם עם צוות שלם של חוקרים תחתיה, למחקר ארוך וחשוב, שגם בו הצליחה לאתר ממצאים חשובים.
אבל התגלית הגדולה ביותר שלה היתה ב-1978: טביעות רגליים שהשאירו הומנידים מסוג אוסטרלופיתקוס אפרנסיס, הולכים על שתיים.
אף שמעולם לא השלימה את התואר האקדמי, הצליחה ליקי להיות מדענית מובילה בעולם בתחומה, גם אחרי מות בעלה. היא זכתה בתארים ופרסים אין-ספור ונחשבת כיום חשובה ופורצת דרך ממנו וממרבית החוקרים בתחומה.
הנה סרט אנימציה על חייה ותגליותיה של מרי ליקי:
https://youtu.be/IEZh-gZgvrY
ניסיון להכחיש את התגליות של מרי ליקי, מסיבות דתיות (מתורגם):
http://youtu.be/4D0lfenJJd0
והעקבות שגילתה מרי ליקי בטנזניה:
http://youtu.be/FxstM6lQmaA
מי היו הסקסונים ואיך הם הפכו לאנגלו-סקסים?
זו אנגליה של המאה ה-6. בעוד הבריטונים התנצרו כבר, הסקסונים (Saxons) ממשיכים לעבוד את האלילים שלהם. אותם סקסונים היו חקלאים חרוצים ומוכשרים ועיבדו את האדמות בשפלה הבריטית בהצלחה מרובה.
אבל איך הם הגיעו לאי של הבריטונים?
הסקסונים היו בני שבט גרמאני קדום שנולד בסביבות המאה ה-2 לספירה. לאחר נפילת האימפריה הרומית, ששלטה בו מאות שנים, הם ניצלו את ההזדמנות ופלשו במאה ה-5 לספירה לאי הבריטי, לאחר שהביסו את יושביו החלשים.
הסכסונים, אפשר לכתוב גם כך את שמם, הגיעו לבריטניה מצפון אירופה, איפה שהוא בין גרמניה לשוודיה של ימינו. הם התיישבו בחופי הים הצפוני במאות הראשונות לספירה. כדי למצוא מזון התפשטו הסכסונים לאזורים נוספים באירופה דרך הים, כולל האי הבריטי.
הם דיברו בשפה הסקסונית המערב-גרמאנית, שתוליד בהמשך את האנגלית העתיקה והאנגלית המודרנית. זה קרה במהלך הדורות, כשהלכו הסקסונים והתמזגו עם יושבי האי ועם שבטים נוספים שפלשו לבריטניה וכולם הפכו לקבוצה שנקראת כיום 'אנגלו-סקסים'.
האנגלו-סקסים שלטו באי עד לפלישת הנורמנים.
במהלך השנים הסקסונים הצמיחו מנהיגים דגולים, ביניהם אלפרד הגדול, שניצח את הדנים שתקפו את בריטניה.
כמו שמותיהם של שבטים גרמאנים אחרים, גם שמם של הסקסונים נגזר משמות כלי הנשק שלהם, שהיו כלי נשק דוקרים מסוגים שונים.
הרבה מהידע על האנגלו-סקסונים נולד מהתגלית המדהימה של "קבר הספינה", קבר שנראה שבו נקבר המלך ראדוולד, מלך-העל האנגלו-סקסונית. הקבר נמצא באתר סאטון הו (The Sutton Hoo Ship Burial), באחוזה פרטית במזרח-אנגליה.
ממצאי קבר זה התגלו בזכות עבודתו של ארכיאולוג מקומי אוטודידקט בשם בזיל בראון, שהוזמן לחפור בסאטון הו ביוזמת האלמנה, בעלת האחוזה שחלמה שיש בו ספינה עתיקה והסתבר שצדקה.
הממצאים מסאטון הו הפכו בדיעבד לממצא הארכיאולוגי החשוב ביותר בתולדות אנגליה. הם לימדו את החוקרים שלאנגלו-סקסונים הייתה במאה ה-6 תרבות עשירה ומפותחת, הרבה יותר מהעידן החשוך שסברו לפני כן ששרר באנגליה של אותה תקופה.
הנה קיצור ההיסטוריה של האנגלו-סקסונים והממצאים מקבר הספינה בסאטון הו:
http://youtu.be/Vzxiz3Kw9eI
הסבר על נסיבות הפלישה הסקסונית לאי האנגלי:
http://youtu.be/8fu0O60muUs
קדימון הסרט "החפירה" (The digg) על תגלית סאטון הו (מתורגם):
https://youtu.be/fTGgyLnoIBU
וסרט תיעודי המסביר על התרבות האנגלו-סקסונית:
https://youtu.be/jT2WMRV2iQ4?long=yes
ארכיאולוגים גדולים
היה זה הארכיאולוג הווארד קרטר (8888) שגילה בשנת 1922 את מה שייחשב לתגלית הארכיאולוגית הגדולה בתולדות הארכיאולוגיה של מצרים העתיקה ואחת הגדולות בתולדות מדע הארכיאולוגיה בכלל.
קרטר, שעתיד להיות לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתחום הארכיאולוגיה המצרית, נולד בלונדון ב-1874. בשל בריאותו הרופפת בילדותו, בילה זמן רב בסוואנג' (Swanage), עיירת חוף קטנה בדרום אנגליה, על חוף התעלה האנגלית.
בעיירה, שידועה בנופים והחופים היפים שבה ובמורשת הגיאולוגית שלה. התפתח כישרונו האמנותי, שעתיד לפתוח בפניו דלתות ולהוביל אותו, בגיל 17 בלבד, למסע מרתק למצרים.
קרטר החל את דרכו במצרים, לאחר שהוזמן לשם, כצייר ומעתיק של ציורי קיר עתיקים. הוא עבד שם עבור פרסי ניוברי, ארכיאולוג בריטי ידוע. תוך כדי עבודתו, ספג קרטר ידע רב בארכיאולוגיה, למד את השפה המצרית העתיקה, והתפתח כאוטודידקט, מאמן ציור לארכיאולוג מיומן.
קשה להאמין, אך התקדמותו המהירה הובילה אותו כבר בגיל 25 למשרה היוקרתית של המפקח הכללי של המונומנטים העתיקים בדרום מצרים, מטעם שירות העתיקות המצרי.
עוד לפני מה שתהיה תגליתו המפורסמת ביותר, כבר צבר קרטר ניסיון רב בחפירות חשובות. הוא עבד בקברו של תחותמס הראשון, שם ביצע עבודות שימור ותיעוד מדוקדקות. בדיר אל-בחרי, הוא תרם משמעותית לחפירת המקדש המרשים של המלכה חתשפסות. עבודתו בתל אל-עמארנה, עיר הבירה של פרעה אח'נאתון, הייתה חלק ממאמץ ארכיאולוגי נרחב שהעשיר את הבנתנו על תקופת האמארנה המסקרנת.
אך בנובמבר 1922, מגיע קרטר לשיא הקריירה שלו. ב-4 לנובמבר 1922 הוא מגלה בעמק המלכים את הכניסה לקברו של תות ענח' אמון. תגלית זו, שהתאפשרה הודות לתמיכתו הכלכלית של הלורד קרנרבון, שינתה את פני הארכיאולוגיה המצרית. ב-26 בנובמבר, כשנכנס רשמית לקבר, קרטר נתקל באוצר ארכיאולוגי חסר תקדים - קבר מלכותי כמעט שלם מתקופת הממלכה החדשה.
הקבר הכיל אלפי פריטים, ביניהם המסכה המפורסמת של תות ענח' אמון, רהיטים מפוארים, כלי נשק, תכשיטים, ואפילו מזון מיובש. תגלית זו סיפקה מידע עצום על החיים בתקופת הממלכה החדשה, על מנהגי הקבורה המלכותיים, ועל האומנות, האמנות והטכנולוגיה של מצרים העתיקה.
את עשר השנים הבאות הקדיש קרטר לתיעוד ושימור קפדניים של תכולת הקבר. עבודתו המדוקדקת הפכה לאבן דרך בארכיאולוגיה המצרית, וקבעה סטנדרטים חדשים בתחום. תגליתו המדהימה לא רק הפכה את קרטר למפורסם בעולם כולו, אלא גם עוררה מחדש את העניין הציבורי בארכיאולוגיה ובתרבות המצרית העתיקה.
הקריירה של הווארד קרטר היא מופת של הגשמה עצמית והוכחה כיצד תשוקה, סקרנות, לימוד עצמי, התמדה ומקצוענות יכולים להוביל לתגליות שניתן לומר בפה מלא ששינו את פני ההיסטוריה. עבודתו של קרטר ממשיכה להשפיע עד היום על הארכיאולוגיה המצרית וממשיכה להיות השראה לדורות של ארכיאולוגים בכל העולם.
הנה סיפור התגלית הגדולה בארכיאולוגיה של מצרים העתיקה:
https://youtu.be/B14DtKlT_Vg?long=yes
כך גילה קרטר את קבר תות אנך אמון:
https://youtu.be/gRg2WTrkDNc
תיאור דרמטי של גילוי קברו של הפרעה ה-11 תות אנח אמון:
https://youtu.be/e0X6nlufjg0
על הקבר ותכולתו שהתגלו לקרטר:
https://youtu.be/7a4ectZmpVo
פתיחת הקבר לציבור ב-1923 (ללא מילים):
https://youtu.be/zTXxgpjsB4w
איך גילה הווארד קרטר את קברו של תות ענח' אמון?
https://youtu.be/--ly9JEA_gk?long=yes
וסרט תיעודי ארוך על חייו ותגליתו הגדולה של הווארד קרטר:
https://youtu.be/AoqtH5OFaDQ?long=yes
אז האם טרויה הייתה אכן קיימת? - התשובה היא כן. האם כל התיאור של הומרוס באיליאדה מדויק? - כנראה שלא, אבל זה בעיקר מכיוון שבתקופתו לא ממש כתבו היסטוריה אלא סיפרו סיפורים. התיעוד ההיסטורי המדעי והמפורט, המחויב לדיוק קפדני של תיעוד, זה שאנו מכירים בימינו, הוא עניין צעיר הרבה יותר.
מכל מקום, עד לסיומה של המאה ה-19, רבים האמינו שטרויה ומלחמת טרויה היו סיפור טוב, פרי דמיונו של הומרוס. למעשה, זו הייתה הדעה המקובלת.
היינריך שלימן היה סוחר גרמני, פיקח, ערמומי ומי שראה בעצמו ארכיאולוג, אך לכל היותר היה חובב ארכיאולוגיה, ניסה בשלהי אותה מאה לבחון אם טרויה אכן היתה קיימת.
מי שגדל בבית עני וכבר בגיל 14 הפך לשוליה של חנווני, שימש בחייו הצעירים גם מלח באונייה באוקיינוס האטלנטי, נער שליח ובהמשך מנהל חשבונות באמסטרדם. אך את עיקר הונו הוא עשה ברוסיה, בספסרות בלתי חוקית לתעשיית המלחמה של רוסיה במלחמת קרים.
נחזור לטרויה.
שלימן, בעל כשרון מופלא לשפות, קרא בקפדנות את ה"איליאדה", האפוס הארוך והמרהיב שכתב הומרוס על המלחמה בה. הוא האמין שהתיאורים באיליאדה אפשרו לו לשחזר את מיקומה המשוער של העיר, בה נערכה המלחמה המתוארת בכתביו של הומרוס.
עם יוזמה רבה, לא מעט מזל והרבה שכל והגיון בריא, שלימן הצליח לחפור ולגלות במקום לא פחות מ-9 שכבות של טרויה. זו הייתה ללא ספק טרויה. כל שכבה בה הייתה מתקופה אחרת בתולדות העיר.
באחת מהשכבות, זו שהייתה קרוב לוודאי מתקופת מלחמת טרויה, הוא מצא אוצר ענקי, מאגר מוטמן, עתיר זהב ותכשיטים, כמעט חסר תקדים בתולדות הארכיאולוגיה עד אותם ימים.
החפירות המוצלחות של שלימן בטרויה היו לתגלית דרמטית שזכתה לפרסום אדיר. שלימן פרסם בעיתונות שלל סיפורים מהמבצע. לא פעם הוא תיבל את האמת בלא מעט גוזמה, בדיות ועלילות מדמיונו העשיר. אבל אלה לא זו בלבד שלא הפריעו, אלא הלהיבו את הקוראים ברחבי אירופה והקסימו אותם.
כך הפך שלימן את התגלית שלו לנושא שיחה מרכזי באותם ימים. בקרב הציבור השתוו חשיפת טרויה וגילוי האוצר לפחות לחשיפתה של העיר פומפיי. יש אומרים שגילוי טרויה האפיל אפילו על גילוי קבר תות אנך אמון במצרים, עם האוצרות שבו.
כי בואו נזכור שטרויה נקשרה עם מלחמה מפורסמת ועתירת דמיון, המערבת רומנטיקה, יצרים וגבורה - על הלנה היפה, על אכילס ועל סוס העץ המפורסם. תוכלו לקרוא עליה בתגית "מלחמת טרויה".
אגב, לסקרנות הציבורית סביב גילויי טרויה והפרסומים הרבים בעיתונות האירופית, תרמו גם צילומים של סופיה שלימן, אשתו היפהפיה הרוסית של שלימן, כשהיא עוטה את מה שהוא מיתג בתור "תכשיטי הלנה היפה".
אז היה שם אוצר והייתה טרויה והיה גרמני שמצא אותם. לאחר שקיבל אזרחות כבוד של בירת גרמניה, העביר שלימן את האוצר למוזיאון ברלין והוא הוצג בו כחצי מאה.
מכל מקום, את המוזיאון הציפו מאז מבקרים רבים. לא רק סיפורם של גיבורי מלחמת טרויה, אכילס, הקטור והלנה היפה, נגע לליבם. הם הוקסמו לא מעט גם מהסיפורים של שלימן, אמן המילים והפרסום העצמי ומהעובדה שגרמני חדור אמונה, הצליח לפצח תעלומה בת אלפי שנים ולהגיע אל העיר האבודה מהאגדות.
אגב, במהלך מלחמת העולם השנייה נעלם האוצר. כיום הוא נמצא במוזיאון סנט פטרבורג ברוסיה. נחשו מי לקחו אותו לשם? - כי מאז ומתמיד רוסיה טענה שאוצרות טרויה שייכים לה. הנימוק הרוסי מעניין - בזכות האזרחות הלאומית שנתנה לשלימן בשהותו בה, עת נישא ובנה בה משפחה, עם אשתו הרוסיה ושלושת ילדיו.
כך גילה היינריך שלימן את טרויה העתיקה, שאכן נכבשה ונשרפה (מתורגם):
https://youtu.be/gQbZX9JEQsQ
סיפור החפירות שלו בטרויה ומפעל חייו:
https://youtu.be/4kMQs2ALA94
המסכה של אגממון - מתגליותיו הגדולות:
https://youtu.be/1PKOiYY9SPA
מלחמת טרויה שהתרחשה בה ושממצאיו של שלימן חיזקו:
https://youtu.be/DtzNby7PB9k
ואוסף הממצאים של שלימן:
https://youtu.be/QHO8qvDo2vY
מרי ליקי היתה ארכיאולוגית בריטית, בת למשפחת ארכיאולוגים ואנתרופולוגית. היא החלה להתעניין בפרה-היסטוריה עוד בילדותה, כשגרה עם משפחתה בדרום צרפת ובכפר הצרפתי קבררט, שבו אהבה לסייר במערות פש מרל, שיש בהן ציורי קיר פרה-היסטוריים של חיות.
בבגרותה היא פגשה את הארכיאולוג לואיס ליקי. לאחר גירושיו, הם התחתנו והחלו לעבוד יחד בחפירות רבות. בשנת 1959 מרי ליקי גילתה מאובן שהקנה לה תהילת עולם: לסת של אדם קדמון מסוג אוסטרלופיתקוס בויסיי.
מכאן תהפוך החוקרת חסרת ההשכלה האקדמית בתחום, לאחת החוקרות החשובות בארכיאולוגיה הפרהיסטורית. בעוד בעלה, החוקר המוסמך והמעוטר, מנהל חיים קלילים, של רדיפת נשים ומחקר גם יחד, מחקר מעט פזיז ופחות אחראי משלה, היא מתמסרת למדע והופכת לחוקרת טובה, זהירה וקפדנית ממנו. נראה שאוטודידקטיות היא לא בהכרח מגרעת ושלימודים אקדמיים אינם מבטיחים אופי או רצינות דווקא...
בכל מקרה, ב-1976 היא גילתה עקבות רבות של בעלי חיים שהתאבנו באפר של הר געש, מה שמהווה עוד פריצת דרך. היא מתיישבת שם עם צוות שלם של חוקרים תחתיה, למחקר ארוך וחשוב, שגם בו הצליחה לאתר ממצאים חשובים.
אבל התגלית הגדולה ביותר שלה היתה ב-1978: טביעות רגליים שהשאירו הומנידים מסוג אוסטרלופיתקוס אפרנסיס, הולכים על שתיים.
אף שמעולם לא השלימה את התואר האקדמי, הצליחה ליקי להיות מדענית מובילה בעולם בתחומה, גם אחרי מות בעלה. היא זכתה בתארים ופרסים אין-ספור ונחשבת כיום חשובה ופורצת דרך ממנו וממרבית החוקרים בתחומה.
הנה סרט אנימציה על חייה ותגליותיה של מרי ליקי:
https://youtu.be/IEZh-gZgvrY
ניסיון להכחיש את התגליות של מרי ליקי, מסיבות דתיות (מתורגם):
http://youtu.be/4D0lfenJJd0
והעקבות שגילתה מרי ליקי בטנזניה:
http://youtu.be/FxstM6lQmaA
זו אנגליה של המאה ה-6. בעוד הבריטונים התנצרו כבר, הסקסונים (Saxons) ממשיכים לעבוד את האלילים שלהם. אותם סקסונים היו חקלאים חרוצים ומוכשרים ועיבדו את האדמות בשפלה הבריטית בהצלחה מרובה.
אבל איך הם הגיעו לאי של הבריטונים?
הסקסונים היו בני שבט גרמאני קדום שנולד בסביבות המאה ה-2 לספירה. לאחר נפילת האימפריה הרומית, ששלטה בו מאות שנים, הם ניצלו את ההזדמנות ופלשו במאה ה-5 לספירה לאי הבריטי, לאחר שהביסו את יושביו החלשים.
הסכסונים, אפשר לכתוב גם כך את שמם, הגיעו לבריטניה מצפון אירופה, איפה שהוא בין גרמניה לשוודיה של ימינו. הם התיישבו בחופי הים הצפוני במאות הראשונות לספירה. כדי למצוא מזון התפשטו הסכסונים לאזורים נוספים באירופה דרך הים, כולל האי הבריטי.
הם דיברו בשפה הסקסונית המערב-גרמאנית, שתוליד בהמשך את האנגלית העתיקה והאנגלית המודרנית. זה קרה במהלך הדורות, כשהלכו הסקסונים והתמזגו עם יושבי האי ועם שבטים נוספים שפלשו לבריטניה וכולם הפכו לקבוצה שנקראת כיום 'אנגלו-סקסים'.
האנגלו-סקסים שלטו באי עד לפלישת הנורמנים.
במהלך השנים הסקסונים הצמיחו מנהיגים דגולים, ביניהם אלפרד הגדול, שניצח את הדנים שתקפו את בריטניה.
כמו שמותיהם של שבטים גרמאנים אחרים, גם שמם של הסקסונים נגזר משמות כלי הנשק שלהם, שהיו כלי נשק דוקרים מסוגים שונים.
הרבה מהידע על האנגלו-סקסונים נולד מהתגלית המדהימה של "קבר הספינה", קבר שנראה שבו נקבר המלך ראדוולד, מלך-העל האנגלו-סקסונית. הקבר נמצא באתר סאטון הו (The Sutton Hoo Ship Burial), באחוזה פרטית במזרח-אנגליה.
ממצאי קבר זה התגלו בזכות עבודתו של ארכיאולוג מקומי אוטודידקט בשם בזיל בראון, שהוזמן לחפור בסאטון הו ביוזמת האלמנה, בעלת האחוזה שחלמה שיש בו ספינה עתיקה והסתבר שצדקה.
הממצאים מסאטון הו הפכו בדיעבד לממצא הארכיאולוגי החשוב ביותר בתולדות אנגליה. הם לימדו את החוקרים שלאנגלו-סקסונים הייתה במאה ה-6 תרבות עשירה ומפותחת, הרבה יותר מהעידן החשוך שסברו לפני כן ששרר באנגליה של אותה תקופה.
הנה קיצור ההיסטוריה של האנגלו-סקסונים והממצאים מקבר הספינה בסאטון הו:
http://youtu.be/Vzxiz3Kw9eI
הסבר על נסיבות הפלישה הסקסונית לאי האנגלי:
http://youtu.be/8fu0O60muUs
קדימון הסרט "החפירה" (The digg) על תגלית סאטון הו (מתורגם):
https://youtu.be/fTGgyLnoIBU
וסרט תיעודי המסביר על התרבות האנגלו-סקסונית:
https://youtu.be/jT2WMRV2iQ4?long=yes
