מתי החלו להשתמש במטוסים להפצצת ערים?
היה זה רק 8 שנים אחרי הטיסה הממונעת הראשונה של האחים רייט, בשנת 1911, כשהשליך טייס איטלקי רימוני-יד על חיילים עותמאנים בלוב. זה היה הרמז הראשון ליכולת ההפצצה של האווירון, הטכנולוגיה החדשה של תחילת המאה ה-20. אבל עם תחילת מלחמת העולם הראשונה עתיד להתחיל עידן חדש בתעופה - עידן הפצצות האוויר. אז נולדו המפציצים הראשונים בהיסטוריה, במקביל ללידת מטוס הקרב.
ממש כמו אותם רימונים שהושלכו מהמטוס ההוא, המפציצים הראשונים שהפציצו במלחמת העולם ה-1 היו מטוסים רגילים שמהם השליכו פצצות אל הקרקע. לא היו שם מערכות חכמות של אחסון ושחרור הפצצות, אלא השלכה, פצצה פצצה, ברגע שהטייס הביא את המטוס מעל היעד.
כך, למעשה, החליפו מטוסי ההפצצה את הצפלינים המפציצים, שבהם השתמשו עד אז רק הגרמנים. המעניין הוא שמבחינת מכשיר הפצצה היו הצפלינים יעילים הרבה יותר מהמטוס של אותם ימים. הן הטווח היעיל שלהם והן יכולת ההעמסה של הצפלין, היו טובים פי כמה מאלו של מטוסי מלחמת העולם הראשונה, מטוסים קלים ובעלי כושר נשיאה מוגבל. הצפלינים נשאו בקלות כמות פצצות גדולה יותר, מגרמניה אל בריטניה.
הצפלינים היו משוכללים ונוחים מאד לשימוש מלחמתי ואיתם הניחו הגרמנים במלחמת העולם הראשונה, את היסודות להפצצה האסטרטגית, שמשמעותה הפצצת הערים והתשתיות הכלכליות של האויב.
אבל היעילות של הצפלין לקתה בפגיעות היחסית שלו. מעצם היותו גדול מאד ואיטי, ביחס למטוס, הייתה יכולת לפגוע בו בקלות יחסית. זו הסיבה שהפצצות הצפלינים על לונדון, למשל, התבצעו בעיקר בלילות, אבל מרגע שאותר עקב האכילס של הצפלין, זה היה עניין של זמן עד שיחול המעבר למטוסים מפציצים.
ואכן, הגרמנים היו הראשונים להפציץ ערי אויב ממטוסים. בעקבות המעבר שלהם לשימוש במפציצים, למדו גם מדינות ההסכמה והלכו בעקבותיהם. כולם החלו ליצור מפציצים דו-כנפיים, בעלי כמה מנועים, שהיו מיועדים להפצצה אסטרטגית על יעדי האויב, ברוב המקרים יעדים אזרחיים ובעיקר ריכוזי אוכלוסיה גדולים.
היה זה רק 8 שנים אחרי הטיסה הממונעת הראשונה של האחים רייט, בשנת 1911, כשהשליך טייס איטלקי רימוני-יד על חיילים עותמאנים בלוב. זה היה הרמז הראשון ליכולת ההפצצה של האווירון, הטכנולוגיה החדשה של תחילת המאה ה-20. אבל עם תחילת מלחמת העולם הראשונה עתיד להתחיל עידן חדש בתעופה - עידן הפצצות האוויר. אז נולדו המפציצים הראשונים בהיסטוריה, במקביל ללידת מטוס הקרב.
ממש כמו אותם רימונים שהושלכו מהמטוס ההוא, המפציצים הראשונים שהפציצו במלחמת העולם ה-1 היו מטוסים רגילים שמהם השליכו פצצות אל הקרקע. לא היו שם מערכות חכמות של אחסון ושחרור הפצצות, אלא השלכה, פצצה פצצה, ברגע שהטייס הביא את המטוס מעל היעד.
כך, למעשה, החליפו מטוסי ההפצצה את הצפלינים המפציצים, שבהם השתמשו עד אז רק הגרמנים. המעניין הוא שמבחינת מכשיר הפצצה היו הצפלינים יעילים הרבה יותר מהמטוס של אותם ימים. הן הטווח היעיל שלהם והן יכולת ההעמסה של הצפלין, היו טובים פי כמה מאלו של מטוסי מלחמת העולם הראשונה, מטוסים קלים ובעלי כושר נשיאה מוגבל. הצפלינים נשאו בקלות כמות פצצות גדולה יותר, מגרמניה אל בריטניה.
הצפלינים היו משוכללים ונוחים מאד לשימוש מלחמתי ואיתם הניחו הגרמנים במלחמת העולם הראשונה, את היסודות להפצצה האסטרטגית, שמשמעותה הפצצת הערים והתשתיות הכלכליות של האויב.
אבל היעילות של הצפלין לקתה בפגיעות היחסית שלו. מעצם היותו גדול מאד ואיטי, ביחס למטוס, הייתה יכולת לפגוע בו בקלות יחסית. זו הסיבה שהפצצות הצפלינים על לונדון, למשל, התבצעו בעיקר בלילות, אבל מרגע שאותר עקב האכילס של הצפלין, זה היה עניין של זמן עד שיחול המעבר למטוסים מפציצים.
ואכן, הגרמנים היו הראשונים להפציץ ערי אויב ממטוסים. בעקבות המעבר שלהם לשימוש במפציצים, למדו גם מדינות ההסכמה והלכו בעקבותיהם. כולם החלו ליצור מפציצים דו-כנפיים, בעלי כמה מנועים, שהיו מיועדים להפצצה אסטרטגית על יעדי האויב, ברוב המקרים יעדים אזרחיים ובעיקר ריכוזי אוכלוסיה גדולים.
