מי היה הורשיו נלסון?
זה היה אמור להיות הקרב של חייו. הוא עומד להציל את מולדתו בריטניה, מפלישת המצביא המאיים בהיסטוריה של אירופה, לפחות מאז המונגולים והרומים, נפוליאון בונפרטה. אבל הורשיו נלסון (Horatio Nelson) מת בקרב שבו ניצח.
ואכן, מי שיהיה האדמירל הורשיו נלסון, נולד כבן של כומר אנגלי בכפר הקטן בורנהאם שבסמוך לנורפולק. הוא היה הילד האמצעי מבין 12 ילדיהם של כומר הכפר ואשתו קתרין. לאחר שאמו מתה כשהוא בגיל 12, לקח אותו דודו, מי שהיה קפטן בצי וגיבור נודע של מלחמת 7 השנים, תחת חסותו. הדוד הפך אותו לנער סיפון בספינתו וכשהתבגר, הוא דאג לגייסו לצי הבריטי.
במהרה התגלה הצעיר המוכשר כעילוי ימי ובגיל 20 הוא כבר מונה לקפטן של אנייה קרבית. הוא יצא להפלגות ברחבי העולם והפגין מיומנות קרבית שרק אומץ לבו היה גדול ממנה. בהתמדה ואומץ הוא עלה בסולם הפיקוד של הצי הבריטי.
נלסון נלחם עם חייליו בקרבות ימיים, מאלו של מלחמת העצמאות שניהלו המושבות באמריקה בשלטון הבריטי ועד לקרבות שהיו בין צרפת לבריטניה בפרוץ המהפכה הצרפתית. באחד הקרבות הוא איבד את אחת מעיניו. בקרב אחר, כשניסה לכבוש את איי טנריף עם ספינתו, הוא איבד את ידו.
הקרבות שניהל הצי הבריטי נגד מנהיגי המהפכה הצרפתית היו רק הכנה לעימות הצבאי הגדול שינהלו נגד נפוליאון בונפארטה. כבר בספינה הראשונה שעליה פיקד "אגאממנון", סייע נלסון בכיבוש האי קורסיקה ונפגע בעינו הימנית. לאחר מכן הוא היה מהאחראים לניצחון הגדול בקרב הגדול ליד כף סנט וינסנט שבפורטוגל. את ידו הוא איבד כשניסה לכבוש האי טנריף שבאיים הקאנאריים.
אבל נפוליאון שניצח שוב ושוב באירופה, הביא את בריטניה לאחד מרגעיה הקשים בהיסטוריה. וכאן בא אחד מרגעיו היפים של נלסון. הוא נשלח בראש יחידת ספינות לעקוב אחרי הצי הצרפתי וכשספינתו נפגעה בסערה הוא נאלץ לתקנה בסרדיניה. הצי הצרפתי הפליג למצרים ונלסון שהגיע לחפשם, הפתיע אותם במפרץ אבוקיר שליד אלכסנדריה.
וכך, בעוד נפוליאון עצמו עסוק בקרבות בטורקים ובמצרים על היבשה, הוכה הצי הצרפתי מכה קשה. הקרב במפרץ אבוקיר, שזכה לשם המיתולוגי "הקרב על הנילוס", הפך את נלסון לגיבור לאומי.
נלסון הפליג לנאפולי, ושם החל אחד מסיפורי האהבה הגדולים של ההיסטוריה. האדמירל המהולל התאהב בליידי המילטון, אשתו של שגריר בריטניה באיטליה. קשר האהבה המיוחד הזה נמשך עד סוף חייו הלא-ארוכים מכאן.
נצחונו של נלסון על הצי הדני, שהיה חלק מברית אנטי-בריטית שכללה גם את רוסיה, שבדיה ופרוסיה, הפך את שמו לאגדה. בקרב הזה נלסון היה סגן המפקד של ההתקפה הבריטית. האש הדנית הכבדה וההגנה הטובה של הצי של דנמרק במפרץ, הביאו את מפקד המתקפה הבריטית להפסיקה. אבל נלסון היה נחוש לנצח. בשל עינו העיוורת, נלסון טען שלא ראה את האיתות של המפקד להפסיק את ההתקפה. הוא הסתער עם יחידתו על הדנים וניצח ניצחון הרואי.
"קרב טרפלגר", הקרב הגדול של חייו, נערך ב-1805, כשהחליט נפוליאון לכבוש סופית את בריטניה. הצרפתים אספו צי של ספינות פלישה שטוחות ותכננו להעביר בהן את הצבא אל האי הבריטי. נלסון תפס את הצי הצרפתי ליד קאדיז שבספרד. פקודת הקרב שלו לחייליו הייתה "אנגליה מצפה שכל אדם ימלא את חובתו". בנצחון מדהים ומכריע הוא ניצח, ביחד עם אדמירל קולינגווד, את הצי של נפוליאון.
אך בעיצומו של אותו קרב נפצע נלסון על סיפון ספינתו "ויקטורי". במשך כמה שעות הוא נאבק על חייו וכשניצחונו היה מובטח, הוא מת.
מאז נחשב נלסון לאחד הגיבורים הנערצים בתולדות בריטניה ולמפקד ימי דגול. בכיכר טרפלגר בלונדון ניצבת האנדרטה שלו על עמוד גבוה וכל בריטי יודע לומר את שמו כאחד מגדולי המלחמה אי-פעם.
זה היה אמור להיות הקרב של חייו. הוא עומד להציל את מולדתו בריטניה, מפלישת המצביא המאיים בהיסטוריה של אירופה, לפחות מאז המונגולים והרומים, נפוליאון בונפרטה. אבל הורשיו נלסון (Horatio Nelson) מת בקרב שבו ניצח.
ואכן, מי שיהיה האדמירל הורשיו נלסון, נולד כבן של כומר אנגלי בכפר הקטן בורנהאם שבסמוך לנורפולק. הוא היה הילד האמצעי מבין 12 ילדיהם של כומר הכפר ואשתו קתרין. לאחר שאמו מתה כשהוא בגיל 12, לקח אותו דודו, מי שהיה קפטן בצי וגיבור נודע של מלחמת 7 השנים, תחת חסותו. הדוד הפך אותו לנער סיפון בספינתו וכשהתבגר, הוא דאג לגייסו לצי הבריטי.
במהרה התגלה הצעיר המוכשר כעילוי ימי ובגיל 20 הוא כבר מונה לקפטן של אנייה קרבית. הוא יצא להפלגות ברחבי העולם והפגין מיומנות קרבית שרק אומץ לבו היה גדול ממנה. בהתמדה ואומץ הוא עלה בסולם הפיקוד של הצי הבריטי.
נלסון נלחם עם חייליו בקרבות ימיים, מאלו של מלחמת העצמאות שניהלו המושבות באמריקה בשלטון הבריטי ועד לקרבות שהיו בין צרפת לבריטניה בפרוץ המהפכה הצרפתית. באחד הקרבות הוא איבד את אחת מעיניו. בקרב אחר, כשניסה לכבוש את איי טנריף עם ספינתו, הוא איבד את ידו.
הקרבות שניהל הצי הבריטי נגד מנהיגי המהפכה הצרפתית היו רק הכנה לעימות הצבאי הגדול שינהלו נגד נפוליאון בונפארטה. כבר בספינה הראשונה שעליה פיקד "אגאממנון", סייע נלסון בכיבוש האי קורסיקה ונפגע בעינו הימנית. לאחר מכן הוא היה מהאחראים לניצחון הגדול בקרב הגדול ליד כף סנט וינסנט שבפורטוגל. את ידו הוא איבד כשניסה לכבוש האי טנריף שבאיים הקאנאריים.
אבל נפוליאון שניצח שוב ושוב באירופה, הביא את בריטניה לאחד מרגעיה הקשים בהיסטוריה. וכאן בא אחד מרגעיו היפים של נלסון. הוא נשלח בראש יחידת ספינות לעקוב אחרי הצי הצרפתי וכשספינתו נפגעה בסערה הוא נאלץ לתקנה בסרדיניה. הצי הצרפתי הפליג למצרים ונלסון שהגיע לחפשם, הפתיע אותם במפרץ אבוקיר שליד אלכסנדריה.
וכך, בעוד נפוליאון עצמו עסוק בקרבות בטורקים ובמצרים על היבשה, הוכה הצי הצרפתי מכה קשה. הקרב במפרץ אבוקיר, שזכה לשם המיתולוגי "הקרב על הנילוס", הפך את נלסון לגיבור לאומי.
נלסון הפליג לנאפולי, ושם החל אחד מסיפורי האהבה הגדולים של ההיסטוריה. האדמירל המהולל התאהב בליידי המילטון, אשתו של שגריר בריטניה באיטליה. קשר האהבה המיוחד הזה נמשך עד סוף חייו הלא-ארוכים מכאן.
נצחונו של נלסון על הצי הדני, שהיה חלק מברית אנטי-בריטית שכללה גם את רוסיה, שבדיה ופרוסיה, הפך את שמו לאגדה. בקרב הזה נלסון היה סגן המפקד של ההתקפה הבריטית. האש הדנית הכבדה וההגנה הטובה של הצי של דנמרק במפרץ, הביאו את מפקד המתקפה הבריטית להפסיקה. אבל נלסון היה נחוש לנצח. בשל עינו העיוורת, נלסון טען שלא ראה את האיתות של המפקד להפסיק את ההתקפה. הוא הסתער עם יחידתו על הדנים וניצח ניצחון הרואי.
"קרב טרפלגר", הקרב הגדול של חייו, נערך ב-1805, כשהחליט נפוליאון לכבוש סופית את בריטניה. הצרפתים אספו צי של ספינות פלישה שטוחות ותכננו להעביר בהן את הצבא אל האי הבריטי. נלסון תפס את הצי הצרפתי ליד קאדיז שבספרד. פקודת הקרב שלו לחייליו הייתה "אנגליה מצפה שכל אדם ימלא את חובתו". בנצחון מדהים ומכריע הוא ניצח, ביחד עם אדמירל קולינגווד, את הצי של נפוליאון.
אך בעיצומו של אותו קרב נפצע נלסון על סיפון ספינתו "ויקטורי". במשך כמה שעות הוא נאבק על חייו וכשניצחונו היה מובטח, הוא מת.
מאז נחשב נלסון לאחד הגיבורים הנערצים בתולדות בריטניה ולמפקד ימי דגול. בכיכר טרפלגר בלונדון ניצבת האנדרטה שלו על עמוד גבוה וכל בריטי יודע לומר את שמו כאחד מגדולי המלחמה אי-פעם.
