נפוליאון בונפרטה, הוא נפוליאון הראשון, היה קיסר צרפת. לרוב מכנים אותו פשוט "נפוליאון" (כמו מדונה או ריטה). הוא היה המצביא המהולל בתולדות צרפת ואחד מגדולי המצביאים בכל הזמנים.

הוא נחשב לאמן ההפתעה הצבאית. מצביא שידע לשער היטב מה האויב חושב ולהפתיע. בעיקר הוא התמקד בלשער מה האויב חושב שהוא לא יעשה ושלא הגיוני שמפקד כלשהו יעשה ואז עשה בדיוק את הלא צפוי ומפתיע את הצד השני.

ומנצח.

בתקופתו צרפת הפכה לאימפריה כובשת ורק פסע עמד בינו לבין שלטון על מרבית אירופה. היה אף שלב שהוא יצא למזרח התיכון, בשאיפה לכבוש גם את המזרח הרחוק. המקום שבו הוא נעצר היה העיר עכו. כשכתב את זכרונותיו הוא ציין ש"אם עכו הייתה נופלת בידי, הייתי משנה את העולם".

נפוליאון עלה לראשונה לשלטון בהפיכה, זאת לאחר קריירה מזהירה כאיש צבא מצליח. כשליט צרפת הוא התגלה כבעל כושר ארגוני מדהים, בעל כריזמה ומנהיגות מופלאה ומנהיג חכם.

מהר מאוד הוא מבסס את שלטונו בצרפת ומגלה שהוא איש ארגון ומנהל מעולה. בונפרטה הכניס סדר בצרפת המבולגנת של אחרי המהפכה הצרפתית והופך אותה למעצמה גם בשדה האזרחי והמנהלי.

אבל אז הוא יצא לכבוש את אירופה ואף הכריז על עצמו קיסר צרפת. גורלו השתנה כשבחורף הרוסי הקשה הוא נאלץ לסגת, הובס לראשונה ואיבד את מרבית צבאו.

ערים לחולשתו הזמנית, קואליציה של כל המדינות שהתנגדו לו התארגנה כנגדו במהירות וצבאות הקואליציה הביסו אותו והביאו לגירושו לאלבה, אי זעיר שבו הותר לו לשלוט.

כך הפך נפוליאון הגדול, כמעט שליט העולם, לשליטו של אי זעיר בטוסקנה. אבל כמו בונפרטה אמיתי, הוא שיפר את האי ללא הכר ועד היום התושבים המקומיים של האי מודים לו על כך.

לאחר מספר שנים, כשהבין ששלטון המלוכה שהומלך בצרפת נחלש, בונפרטה נמלט מהאי וחוזר לשלוט בצרפת. אך שלטונו היה קצר ונמשך רק כמו שהתקופה הזו מכונה: "תקופת מאה הימים". כי בונפרטה יצא להגן על שלטונו מפני כוחות הקואליציה האירופית האנטי-נפוליאונית, שסרבה לקבל את שובו והתארגנה כנגדו.

שוב חוזר הניגון והוא ניצח פה וניצח שם, עד שהגיע הקרב המכריע שלקראתו התאחדו הכוחות כנגדו. הפעם הוא נתקל בגאון צבאי לא פחות מרשים, הדוכס הבריטי מוולינגטון. כאן האויב לא אפשר לו להפריד בין הצבאות, כפי שתמיד היטיב לעשות ולהביסם כך. באופן מתואם, תוך תפיסת עמדות מוצלחות, המתינו הכוחות לצבא צרפת ליד העיר הבלגית ווטרלו והביסו אותו.

אפילו מזג האוויר היה הפעם נגדו והבוץ הרב היקשה על חיילי צרפת להתקדם למול הביצורים של האנגלים. בקרב ווטרלו הובס נפוליאון בונפרטה סופית וירד מבימת ההיסטוריה.

זה היה סוף הקריירה המפוארת והמעט שחצנית של האיש שלא עצר לרגע, עד שההיסטוריה עצרה אותו. שוב, אך הפעם לתמיד, נשלח נפוליאון אל גלות, הפעם באי המבודד והמרוחק סנט-הלנה. באי הקטן הזה הוא חי עד מותו והוא עוד לא בן 52.

על אף נפילתו וכשלונותיו, הצרפתים זוכרים אותו בגדולתו. אולי משום שימיו היו ימיה הגדולים של צרפת. אחר-כך היא החלה לרדת ולהידרדר ביכולותיה הצבאיות, מה שהוריד במידה רבה גם את כוחה הפוליטי ביבשת אירופה. במלחמת העולם הראשונה היא עוד תחזיק מעמד כחלק מהברית המנצחת, אבל במלחמת העולם השנייה היא תובס די מהר על ידי הנאצים, ששלטו בה ועשו בה כרצונם. נפוליאון יהפוך למזכרת נעימה של ימי השיא של האימפריה הצרפתית שלא שרדה.


הנה סיפורו של נפוליאון (מתורגם):

https://youtu.be/VdNOXmtcRm8


משפט ההיסטוריה נגד נפוליאון (מתורגם):

https://youtu.be/8aq_gRfmjgY


הרצאת וידאו באנגלית על חייו של נפוליאון:

http://youtu.be/tfHnwqtJT9U


החדר ביפו הכבושה, שבו שיכן נפוליאון בשנת 1799 את חולי הדבר (עברית):

http://youtu.be/Yalz6RlcD48


כך הובס בעכו ונעצרה תכניתו לכבוש את אסיה (עברית):

https://youtu.be/PqYbnchHyd4


כובעו של נפוליאון מקרב ווטרלו מועבר למוזיאון אחר:

https://youtu.be/bt5cJZFxZOM


כשחזר לצרפת הוא אסף סביבו את הצבא מחדש. הנה הפגישה ביניהם:

https://youtu.be/puZh2LARvHU


שחזור קרב של נפוליאון בימינו:

http://youtu.be/tr3yUB-LibM


האי סנט הלנה והבית שבו התגורר ומת נפוליאון בונפרטה:

https://youtu.be/p4T3ieZZxfE


ו"שעה היסטורית" עם פרופסור הרסגור על חייו של נפוליאון בונפרטה (עברית):

https://youtu.be/BOQM4nDqlPM?long=yes

וילהלם טל (Wilhelm Tell) הוא גיבור לאומי בשווייץ ומי שעובד בגדה הצפונית של אגם לוצרן. הוא אחד מהאישים שנאבקה קשות בשלטון שושלת הבסבורג האוסטרית בארצו.

עוד לפני שהפך הגיבור השווייצרי הלאומי, וילהלם טל היה איכר שווייצרי שחי במחוז קנטון, בסוף המאה ה-13. הוא נודע אז כאומן בשימוש בחץ וקשת. סיפרו עליו שהוא סירב להשתחוות למגבעת שתלה המושל האוסטרי בכיכר העיר אלטודרף. המושל ששמע על כך רתח מזעם. הוא החליט להענישו ומצא דרך איומה להתעמר בו - המושל ציווה על וילהלם טל להפיל, ביריית חץ, תפוח שיונח על ראשו של הבן הקטן, או למות...

ב-18 בנובמבר 1307 זה בדיוק מה שקרה. וילהלם טל קיבל את הבטחת המושל שאם יצליח במשימתו, לא יינזק. כשהצליח במשימה הקשה והפיל עם חץ את התפוח, הוא ביצע את העונש שהוטל עליו - פגיעה, פילוח והפלה של התפוח שהוצב על ראש בנו.

אגב, היו לא מעט גברים שסיפרו ששמעו אותו אומר בפומבי שאם היה פוגע בבנו, הוא היה הורג גם את המושל האוסטרי עצמו.

המיתוס אודות וילהלם טל הופיע לא פעם בתרבות ובאמנות. אמנים שונים ראו בו סיפור השראה של ממש. מהאופרה "וילהלם טל" של רוסיני, דרך ציוריו של סלבדור דאלי על וילהלם טל, המחזה של פרידריך שילר ואפילו הצורר היטלר, שהזכיר את "וילהלם טל" בספר "מיין קאמפף". היה גם בות', רוצחו של הנשיא האמריקאי לינקולן, שהושפע גם הוא מוילהלם טל, במעשה הרצח המעוות...


הנה סיפורו של וילהלם טל שמלמד גם על ההבדלים בין דיוק ומהימנות (מתורגם):

https://youtu.be/hRAFPdDppzs


הסיפור כולו לילדים, ללא מילים:

https://youtu.be/nMygbxIPdfI


הצגה של ויליאם טל:

https://youtu.be/sRdz5aTPzGI


הפתיחה לאופרה "וילהלם טל" של רוסיני:

https://youtu.be/j3T8-aeOrbg


והיו גם מי שהשתמשו בסיפור לפרסומות:

https://youtu.be/c8GZ4QQRUQ8

זה התחיל מסיפורי עם אנגליים של תקופת ימי הביניים, אי-שם במאה ה-14 והמשיך בספרות המודרנית, בסרטי קולנוע ובטלוויזיה - כולם סיפרו וגמאו בצמא את סיפוריו של הפושע טוב הלב, שלוקח ממי שיש לו ונותן למי שאין לו - רובין הוד!

בעיני המשטר היה רובין הוד (Robin Hood) פורע חוק שנחשב גיבור עממי באנגליה. אבל בו בזמן ראה בו העם האנגלי לוחם מוכשר, שעל פי הסיפורים נהג לגנוב מהעשירים ולתת לעניים. הוא הפך לאגדה, לאחר שביחד עם חבורת פורעי החוק שנקראו "האנשים העליזים", כולם לבושים בצבעי ירוק, הוא נהג לשדוד מבעלי ההון ולתת את שללו לחסרי-הכל.

אמנם לא כל הסיפורים עליו אכן קרו, אבל חוקרים נוטים לחשוב שחלק מהסיפורים אינם בדויים ושהיה איכר כזה, או אציל שירד מנכסיו ושהוא אכן בעט במוסכמות ונטה חסד לעניים, כשהוא דואג לקחת מהעשירים המפוטמים של תקופתו. כמובן שהעניים ראו בו גיבור ולא פושע.

לפי הסיפורים שוכנים רובין הוד ואנשיו העליזים ביער שרווד, אם כי האמת כנראה נוטה לאזור אחר באנגליה, אולי באזור המכונה "באר רובין הוד" אי-שם ביורקשייר.

עד היום מתקיימות בבריטניה תחרויות קליעה בחץ וקשת, לזכרו של הקשת האגדי רובין הוד.


הנה קדימון לסרט על רובין הוד (מתורגם):

http://youtu.be/54pHiXD4GCU


מתיחת רובין הוד, בשביל החיוך:

http://youtu.be/TayAYhoYM7I


סיפורו של רובין הוד לילדים (עברית):

https://youtu.be/l8a7J5FryQk?long=yes


ניסיון של נשיונל גיאוגרפיק שמציג את המיתוס והעובדות שבסיפור רובין הוד:

https://youtu.be/70EVaRYUOrQ?long=yes


וסרט תיעודי שמנסה לגלות את האמת והאגדה בסיפורו של רובין הוד:

https://youtu.be/2yQ38lu-M3w?long=yes

פעם, ברגע של כעס, אמר שארל דה גול (Charles de Gaulle), הגנרל הגבוה שהפך לנשיא צרפת "איך אפשר לשלוט בעם שיש לו 246 סוגי גבינה שונים?"

הגנרל הזה, שעוד כחייל מן השורה, במהלך מלחמת העולם הראשונה, גילה גבורה אישית,
הצליח להציל את העם הצרפתי, כנגד כל הסיכויים, מציפורני הנאצים. לא פלא שהוא מהדמויות המעניינות והמרשימות בהיסטוריה של צרפת ואירופה כולה, גם אם היה ונשאר שנוי במחלוקת.

שארל דה גול זינק להיסטוריה הצרפתית בנאום 18 ביוני ("L'Appel du 18 Juin"), אותו נאום שנשא מלונדון ביום 18 ביוני 1940. בנאומו ברדיו ה-BBC הוא הכריז שעל אף תבוסת צרפת שזה עתה ניגפה מפני הצבא הנאצי, הוא לא מתכוון להיכנע וימשיך את המאבק בנאצים, עד לניצחון הסופי עליהם.

הנאום הזה, שההיסטוריון אנטוני ביוור כינה "נאום מהפנט", הדליק את לפיד ההתנגדות והיה קריאת התעוררות לצרפת המובסת. הוא שימש בסיס חשוב למאבק על שחרור צרפת ונחשב לאחד הנאומים החשובים שנישאו במלחמת העולם השנייה.

נאום ה-18 ביוני, אף שהוא נישא במועד הלא נוח של יום השנה לקרב ווטרלו, הקרב בו הובס נפוליאון סופית, נתן כמעט מיד השראה ואומץ לצרפתים. הנועזים שבהם הקימו, מול פניהם של חיילי הוורמכט את מחתרת הרזיסטאנס. שאר הצרפתים בצרפת הכבושה, התמלאו תקווה וקיוו לטוב. מכאן גם החלה ההתארגנות מחוץ לצרפת, של לוחמי צרפת החופשית, בכוונה לשחרר אותה מציפורניו של היטלר.

כך זכה דה גול לתפקידו ההיסטורי, המכוון להצלת כבודה של צרפת המובסת במלחמת העולם השנייה. בשעה שמנהיגים צרפתים רבים נהגו בתבוסתנות ובשיתוף פעולה עם הנאצים, הוא הקים ופיקד על “צבא צרפת החופשית” ויזכה לכבוש אותה מחדש, עם המטרייה האדירה של בנות הברית כמובן.

ב-1958, שנים אחרי הניצחון וכיבוש צרפת מחדש, בבחירות שלאחר קריסת הרפובליקה הרביעית, הופך לנשיא צרפת ולאדם שעיצב את דמותה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.

בנאום מלא בכפיות טובה, שנשא דה גול לאחר הניצחון, הוא התעלם כמעט לחלוטין מתפקידם של האמריקאים והקומוניסטים בשחרור צרפת.

הנאום הזה סימן את תדמיתו בעיני מנהיגים רבים בעולם. אם בצרפת הוא נחשב לדמות הרואית וגיבור עתיר זכויות, בארה"ב ראו בו נפיל. אך המנהיגים האמריקאים, שמוקירים צניעות, גמישות, פשטות וקשרים נוחים, לא התחברו לגינוני השלטון שלו ולהתנהגותו. דה גול נתפס בעיניהם כאדם מתנשא, יהיר ומי שקשה להסתדר איתו.

בישראל, שידעה לא פעם חיכוכים קשים עם דה גול, בן גוריון דווקא הפליג בשבחיו, בדברי הערכה "ללא ספק דה גול היה האיש שהציל את צרפת", הוא אמר "בישראל אפשר לזקוף דבר כזה רק לזכותו של צה"ל כולו".

שלטונו של דה גול כנשיא צרפת, לאחר המלחמה, היה שלטון חזק ובוטח בעצמו. הנשיא הגיבור, הגנרל דה גול, נבחר לתפקידו ומנהיג ביד רמה את האומה הצרפתית.

תדמיתו כמנהיג גדול, גם בגובהו וגם במעשיו, לא מנעה ממנו התנגדויות פוליטיות. גם בארצו היה דה גול שנוי במחלוקת. כמנהיג, הוא החליט בעצמו על מה שנכון בעיניו ולא שעה להתנגדויות.

ב-1958, עת שארל דה גול נבחר לנשיאות, מלחמת אלג'יריה היא בעיצומה. כאן הוא מוצא את עצמו בחילופי תפקידים, ככובש ומנהיג הצבא הצרפתי, אל מול המחתרת המקומית של אלג'יריה. ראשי הצבא הצרפתי סמכו עליו, בין השאר לאחר ביקורו באלג'יריה, כשקרא בדרמטיות מפיחת תקוות לקהל תומכי “אלג'יריה צרפתית” בנאום פומבי “הבנתי אתכם”.

בפועל, הוא פעל הפוך, כשהחל לנהל משא ומתן על מתן עצמאות לאלג'יריה מוסלמית. הוא לא נבהל מקריאות וגילויי מרד בחלקים מהצבא ואפילו מתאי מחתרת שניסו שוב ושוב להתנקש בחייו. רק בנס הוא ניצל מהם.

אף שהוא ויתר למרשל פטן, מנהיג משטר וישי שנכנע לגרמניה ונידון לאחר המלחמה למוות, לאחד ממתנקשיו, איש צבא עתיר זכויות ובעל עבר מפואר, הוא לא הושיט יד ואפשר את הוצאתו להורג.

סוף שלטונו הגיע כמעט כבדרך אגב. היה זה באפריל 1969, כשדה גול יוזם מישאל עם, על נושא שולי למדי ומודיע שאם לא תתקבל דעתו הוא יגיש את התפטרותו. התוצאה נגדה את דעתו והוא עזב את השלטון.

לאחר שסיים את הקריירה הפוליטית, התיישב דה גול בביתו וזמן קצר לאחר מכן מת, כשהוא ממתין לחדשות הערב ברדיו. כשמת דה גול, בגיל 79, הפסיקו תחנות הרדיו הצרפתיות את תוכניותיהן הרגילות ועברו לשדר מוסיקה קלאסית.

ז'ורז' פומפידו, הנשיא שחצי שנה לפני לכן החליף את דה גול בתפקיד, לאחר שהאחרון פרש, אמר בנאומו לאומה: "הגנרל דה גול מת - צרפת התאלמנה".

נאמר עליו אז שב-1940 הוא הציל את כבוד צרפת, ב-1944 הביאה לשחרור ולנצחון, וב-1958 הוא חסך לה את תלאות מלחמת האזרחים. מארו גם שדה גול היה מי שהעניק לצרפת המודרנית את מוסדותיה, עצמאותה ואת מקומה בעולם.


הנה סיפורו של דה גול:

https://youtu.be/Jj8sF7gTZmQ


דה גול חוזר לצרפת עם הניצחון וצ'רצ'יל בסביבה:

https://youtu.be/H1vqFwo1Y98


תכנית חינוכית על האיש והמנהיג (עברית):

https://youtu.be/VEui2VM5Oag?long=yes


הפודקסט של הפרופסור האגדי הרסגור (עברית):

https://youtu.be/8cKk8LvNoAc?long=yes


סרט תיעודי על המנהיג דה גול:

https://youtu.be/PsNJDWs9JYw?long=yes


ועוד אחד:

https://youtu.be/17mjfbXWW4g?long=yes

#מהו קרב תרמופילאי?


קרב תרמופילאי (Battle of Thermopylae) הוא אחד הקרבות מעוררי ההשראה בצבאות העולם, קרב של אומץ ונחישות עד הסוף.

הסוף היה מר, יש לציין, שכן הקרב בתרמופילאי היה קרב ביחסי כוחות לא שווים, שניהלו כוחות יווניים מצבא ספרטה, כנגד האימפריה הפרסית בעת העתיקה. הקרב היה קרב של מעטים כנגד רבים. במהלכו הצליחו לבלום צבא פרסי עצום של רבע מיליון לוחמים, במשך שבוע ימים, 7,000 לוחמים ספרטנים בלבד.

אך אז השתנתה התמונה כשהסגיר בוגד יווני לפרסים את סודו של מעבר נסתר אל מעבר לקווי הכוח הספרטני המגן. מהמעבר הזה עברו חיילי הצבא הפרסי ואגפו את צבא ספרטה, בדרך להשמידו כמעט לחלוטין.

כשראה המפקד לאונידס את המצב הקשה, הוא שחרר רבים מהלוחמים והורה להם לסגת כדי להיערך להגנה בפני הפרסים. הוא עצמו נותר עם 300 הלוחמים הספרטנים האחרונים ועוד 700 טספיאנים, בידיעה שסיכוייהם לשרוד הם אפס. ביחד הם המשיכו להילחם בצבא הפרסי קרב אמיץ ומלא השראה עד מוות.

בקרב, שהיה לסמל האומץ וההקרבה, עמדו הלוחמים על משמרתם ולא ברחו או נכנעו, גם כשלא היה להם כל סיכוי לנצח.

עמידתם של הלוחמים הספרטנים בקרב תרמופילאי הייתה לסמל לדורות של מפקדים מכל צבאות העולם. במותם הם נתנו השראה לדורות של מפקדים ולוחמים - לעמידה ולא לבריחה, למיצוי כל סיכוי אל מול האויב, למשמעת ברזל והקרבה אישית ואומץ לב, לנוכח כוחו של האויב.

גם צה"ל, כצבא צעיר בהתהוות, למד רבות והנחיל ללוחמיו הרבה מהערכים שהתגלו כבר אז אצל ליאונידס ולוחמיו האמיצים. את רוח הלוחמה של "מעטים כנגד רבים" קיבלו בצה"ל מסיפור הקרב המפורסם ומדורות של אירועי קרב דומים. בהמשך טופח גם הרעיון של "אחרי!", שפוקד המפקד הצה"לי, בעת שהוא פורץ בראש חייליו אל הקרב ובידיעה שהוא הראשון שייפגע ברגע הסכנה.


כך התנהל הקרב:

http://youtu.be/wyBHMW11nSU


והנה אזור הקרב היום:

http://youtu.be/cl6oEeTeHbw


מבט אווירי על זירת הקרב המפורסם:

http://youtu.be/3cdcSDHJlP8


נאום ליאונידס המפקד של 300 הלוחמים בסרט על הקרב:

http://youtu.be/Qsma7OGcp6A


וכך הוא לוחם בפרסים במשחק מחשב:

http://youtu.be/YqqLyiKwUsI


הנה סרט תיעודי על קרב תרמופילאי:

http://youtu.be/NX62Jizz4LE?long=yes

ווינסטון צ'רצ'יל לא נולד ראש ממשלה. לא רבים יודעים שהמנהיג לעתיד היה בצעירותו קצין קרבי בחיל הפרשים ואף הספיק להשתתף באחד מקרבות הפרשים האחרונות בהיסטוריה, שהתקיים בסודאן.

אבל בשעות הפנאי שלו בצבא היה הקצין האמיץ גם כתב צבאי של עיתון אנגלי נחשב. לאחר שעזב את הצבא הוא שב להיות כתב צבאי במלחמת הבורים, מלחמתם של ההולנדים המקומיים בדרום אפריקה כנגד אנגליה.

בדרום אפריקה הוא קנה את עולמו לראשונה. במהלך ניסיון להציל רכבת ממארב שטמנו לה הבורים, נתפס העיתונאי צ'רצ'יל והוכנס למחנה שבויים. אבל לא פראייר מי שיהיה מנהיג בריטניה בשעתה הכי קשה.. בתוך ימים אחדים אירגן צ'רצ'יל בריחת יחיד נועזת ועשה מרחק של 300 מיילים בשטח האוייב, עד שחצה את הגבול למוזמביק וחזר לאנגליה.

בעקבות הבריחה הפך צ'רצ'יל לגיבור לאומי בבריטניה והחל במסעו הפוליטי להצלת העולם כולו, אבל תוך שבועות הוא חזר לדרום אפריקה להילחם בבורים..


הנה בריחת צ'רצ'יל מהכלא והמשך הקריירה שלו לאחר מכן:

http://youtu.be/XGLWN2WcX28


כך הציל צ'רצ'יל את העולם החופשי (מתורגם):

https://youtu.be/djW36C3t_dQ


והמנהיג הדגול שיצמח מהעיתונאי האמיץ הצעיר צ'רצ'יל:

http://youtu.be/qsOzPMrqVxE

אם היינו מספרים לכם שמבצע הריגול הנועז ביותר במלחמת העולם השנייה בוצע ממש בתוך מחנות הריכוז, הייתם מאמינים? ואם היינו מספרים לכם שהמרגל הסתנן למחנה הריכוז אושוויץ מרצונו ושהה שם במשך 3 שנים כאסיר מהשורה?

ויטולד פילצקי הוא ללא ספק מהגיבורים הגדולים של מלחמת העולם השניה. הוא היה קצין פולני שלקח על עצמו בשנת 1940 משימה שלא תאומן: להיכנס לאושוויץ מיוזמתו ולהפוך לאסיר - רק כדי שיוכל לרגל ולהעביר מידע על המתחולל שם למחתרת הפולנית ודרכה לשירותי המודיעין של בנות הברית.

במשך 3 השנים שבהם היה פילצקי אסיר מהשורה במחנה הריכוז הוא תעד את זוועות המשטר הנאצי והקפיד להעביר דיווחים על ההוצאות להורג, ההשמדה ותאי הגזים. הוא הגה והעביר החוצה תוכנית מפורטת להפצצת המחנה שפעל בפולין. רק לאחר שהבין שהבריטים לא מתכוונים להפציץ את תאי הגזים והמחנות, הוא ביצע בריחה נועזת מאושוויץ.

גם בהמשך המלחמה הוא השתתף במרד נגד הנאצים ולאחר המלחמה הוא ריגל כנגד השלטון הסובייטי שהשתלט על פולין, עד שנתפס והוצא על ידי הסובייטים להורג.

לאחר שנים שפעילותו הוסתרה, בשנים האחרונות הוא זוכה סוף סוף לכבוד הראוי לו בעולם כ"מי שנלחם בגבורה ברודנים".


הנה סיפור גבורתו של המרגל מאושוויץ:

http://youtu.be/MU5ug2eTwGc


ומצגת וידאו עם תמונותיו של ויטולד פילצקי, מרגל אושוויץ:

http://youtu.be/Umlxcm_mq2g

לא כל אזרחי גרמניה שתקו בזמן הנאצים. היו מהם שהעיזו ופעלו נגד המשטר הרודני והאלים ביותר בהיסטוריה. הם היו חלשים ומעטים ופעלו כמעט ללא סיכוי כלשהו. קבוצה כזו של צעירים מוסריים נקראה מחתרת "הוורד הלבן" (The White Rose).

"הוורד הלבן" הייתה מחתרת של סטודנטים גרמנים אמיצים מאוניברסיטת מינכן, שפעלו במהלך מלחמת העולם השנייה כדי לעורר את העם הגרמני וליצור התנגדות למשטר הנאצי. הם כתבו וחילקו עלונים בגנות הנאצים והיטלר וידעו שהם מסכנים את חייהם, אבל עשו הכל כדי להעיר את גרמניה למרוד בנאצים "לפני שערי גרמניה יהפכו לעיי חורבות ולפני שאחרוני צעיריה ישפכו את דמם.."

במרכז המחתרת האמיצה אך הקטנה עמדו האחים הנס וסופי שול. נמנו עליה כמה חברים נוספים. המייסד הנס שול, היה בילדותו חבר בנוער ההיטלראי, אך חזה בזוועות שהצבא הגרמני עשה בחזית המזרחית והחליט לייצר התנגדות פעילה של העם הגרמני שוחר הטוב, כנגד הנאצים והאסון שהם ממיטים על גרמניה. שול הוביל ביחד עם אחותו את פרסומם של 6 עלונים אמיצים שקראו למרד. האחים שול היו גם אלה שנתפסו ראשונים ובעקבותיהם נתפסו והוצאו להורג בגיליוטינה גם שאר חברי המחתרת.

כיום נחשבים הצעירים שנמנו על "הוורד הלבן" לאישים היסטוריים ונערצים בגרמניה, מהמעטים שהיו נכונים לעשות מעשה ולהקריב את חייהם מתוך טוב לב ורצון אמיתי לעצור את מכונת ההרג וההשמדה הנאצית, כנגד אירופה והעולם כולו ולמען גרמניה עצמה. סופי שול אמרה כמה ימים לפני שנלכדה על ידי הנאצים "כה רבים נספו למען המשטר הזה, הגיע הזמן שמישהו ימות נגדו!"..


הנה סיפורה של מחתרת הוורד הלבן (מתורגם):

https://youtu.be/ZtOKRsF6Rr0


סיפורם באנגלית:

http://youtu.be/Mkq9O2qSTUU


קדימון הסרט "הימים האחרונים של סופי שול" על סופה של מחתרת הוורד הלבן:

http://youtu.be/1IAljVEG4tk


יומה האחרון של סופי שול - מתוך הסרט על המחתרת:

http://youtu.be/wybS7FfqupM


ושיר שנכתב לזכר חברי המחתרת האמיצים:

http://youtu.be/4BqB5Df4198

על איש העסקים והדיפלומט השוודי ראול ולנברג ודאי לא היינו שומעים, אלמלא מילא תפקיד דיפלומטי בהונגריה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה והחליט לסייע לנרדפים. בהיותו בעל חסינות ונגישות רבה למקומות שאזרחים רבים לא יכולים היו להגיע אליהם, החליט ולנברג לסייע ולהציל יהודים מציפורני הנאצים. ואכן, תוך שימוש במעמדו הדיפלומטי, הוא הביא להצלתם של עשרות אלפי יהודים ממחנות ההשמדה.

לאחר מלחמת העולם נתפס ולנברג בידי הצבא הסובייטי של ברית המועצות והוחזק בשבי. במהלך שנותיו בשבי נעלם ולנברג וגורלו לא נודע מעולם. הוא הוכר כחסיד אומות העולם והעולם היהודי חב לו חוב גדול.

הסיבה למאסרו של מי שפעל באומץ כנגד הנאצים ומערכת ההשמדה, תוך נטילת סיכון אישי רב, מעולם לא הובהרה לחלוטין על ידי ברית המועצות. לדעתנו מחויבת מדינת ישראל מוסרית לדרוש מהרוסים הסבר מלא על גורלו של ראול ולנברג וכיצד מת ומתי.


הנה סיפורו של ראול ולנברג:

http://youtu.be/_0Tfn2ZYUAg?t=31s


ועדות של ניצולה שזכתה לסיוע מראול ולנברג:

http://youtu.be/wdEgvt8iRwg

אם החיילים הבוליביאנים היו יודעים איזו אגדה הם הורגים באותו בוקר שבו תפסו את המהפכן צ'ה גווארה, יתכן שהיו מהססים ואף מוותרים על הרעיון.

ד"ר ארנסטו גווארה היה רופא צעיר ממשפחה עשירה בארגנטינה. לאחר שערך מסע במדינות דרום אמריקה וראה את העוני והניצול, הוא הפך לסוציאליסט המאמין בשוויון.

כשהכיר את פידל קסטרו מקובה, שתכנן למרוד בשלטון המושחת של קובה, הצטרף אליו גווארה בתור רופא ללוחמים, אך אחרי שמרבית חבריהם נהרגו הוא הפך ללוחם אמיץ, ליד ימינו של קסטרו ולמהפכן מתוחכם.

את הכינוי "צ'ה" (חבר) הוא קיבל מחבריו והוא הפך לסימן ההיכר שלו. בתוך זמן קצר הוא היה לגיבור נערץ ואהוב על המורדים ומוחו המבריק הביא להצלחות רבות בשדה הקרב.

במהפכה כמעט חסרת-סיכוי שהסתיימה בנצחון של מעטים על רבים, הצליחו המהפכנים להשתלט על קובה והחילו בה שלטון "למען העם".

בתור מנהיג קובני וגיבור המהפכה היה לצ'ה גווארה הכל בקובה. הוא הפך לשר ולאחד האנשים החזקים במדינה הסוציאליסטית, הלאים את הרכוש של עשירי ומושחתים קובה וחילק אותו לאיכרים ולעובדים. הוא הבטיח השכלה לכל הקובנים.

אבל שלטון קאסטרו היה שלטון רודני ונוקשה. מעמדו היה מובטח כשר התעשייה, אך צ'ה שאף להמשיך את המהפכה ועודד את ברית המועצות לתקוף את אמריקה מהאי קובה, מהלך שנכשל ויצר מתח.

כך יצא שלאחר שנים ספורות בתור שר ופוליטיקאי בקובה הוא עזב את קובה והצטרף לכוחות המורדים במדינות נוספות. בתחילה הנהיג מרד בקונגו ואז יצא לבוליביה, שם לימד את המורדים בשלטון המושחת ומשרת הקפיטליזם להילחם.

במהלך הנסיונות לארגן את ההפיכה בבוליביה, הוא נלחם בראש כוחות המורדים בצבא המקומי, אך נשבה על ידי הצבא והוצא להורג.

בהמשך שנות ה-60 הפך ארנסטו לגיבורם של שוחרי החופש והשלום בארצות הברית ואירופה. על אף שהוא עצמו היה איש מלחמה ומהפכן נוקשה, ראו בו רבים לוחם חירות וגיבור עממי.

באופן מוזר הוא הפך לגיבורם של צעירים רבים שגדלו באותם בתים עשירים ומפונקים שמהם ברח הוא עצמו ושבהם ראה את הקפיטליזם שכה תיעב.

לאחר מותו הפכו שמו ודמותו של צ'ה גווארה לאגדה בכל העולם ולסמל של אומץ, צדק ומהפכה. גם יופיו וחוכמתו תרמו להערצה העצומה שרוחשים לו צעירים בכל העולם, עד היום. דמותו הפכה לאייקון שמסמל בעיני רבים שינוי ואנטי ממסד. פניו שמופיעים על חולצות טריקו בכל העולם מסמלים בעיני רבים את דמות המורד הצעיר והנחוש בממסד.

ועדיין, דמותו נשארה שנויה במחלוקת. רבים רואים בו סמל לאדם שהאמין בשוויון והיה מוכן להילחם בעבורו עד מוות. מנגד, רבים אחרים רואים בו לוחם אכזרי ואימתני שלא היו רוצים לעמוד מולו בשדה הקרב או להיות נתונים לחסדיו אחרי התבוסה.


הנה ההיסטוריה המורכבת של מעשיו של ארנסטו גווארה (מתורגם):

https://youtu.be/tjrvKA4w9-Y


ארנסטו גווארה נואם באו"ם:

https://youtu.be/bufHojkoGtw


על משמעותו ההיסטורית:

https://youtu.be/Q7_kHRytn3k


ראיון שנערך באירלנד ב-1964 עם צ'ה גווארה:

http://youtu.be/vBYUOOEHbJw


תמונות של צ'ה גווארה וברקע שיר שהוקדש לו:

http://youtu.be/dPmb1U07kIc


דיוקנו העשוי פקקים בהפגנות המחאה החברתית בשנת 2011:

http://youtu.be/PcnLvTAMBHU


שיר על הקומנדנטה צ'ה גווארה:

https://youtu.be/-agiAnRYrrU


ותכנית עליו בחינוכית (עברית):

https://youtu.be/q7xGlWu8C9M?long=yes

המחנך היהודי ד"ר יאנוש קורצ'אק (Janusz Korczak) היה מנהל בית יתומים יהודי בוורשה ואיש חינוך נערץ. עוד לפני המלחמה הוא היה כוכב רדיו של ממש, שהגיש תכנית קבועה על חינוך וילדים. הנאצים, שהכירו את שמו המפורסם, שחררו אותו מלצאת ברכבות למחנה הריכוז. אך יאנוש קורצ'אק סרב והחליט לא לעזוב את תלמידיו. הוא הלך עימם בשיירה ארוכה לעבר הרכבות ואלה הובילו את כולם אל המוות.

ולא רק אומץ ליבו ואהבתו לתלמידיו וילדי בית היתומים שלו עומדים לזכותו של המחנך הדגול הזה. קורצ'אק היה מהמחנכים הראשונים בעולם שהנהיגו שיטות חינוך דמוקרטיות. בית היתומים שלו נתן לילדים מעין אוטומיה עצמית בניהולם. בית היתומים כלל פרלמנט, ועדת חקיקה, עיתון שבועי ואפילו בית דין, שבראשו עמדו שופטים ילדים, שהתחלפו מידי שבוע. בכל שבת התכנס בין הדין של הילדים, על מנת לדון בתלונות שהוגשו באותו שבוע כנגד ילדים ומבוגרים כאחד, מורים ועובדים אחרים. לילדים הייתה זכות להעמיד למשפט אפילו את קורצ'אק עצמו, שנשפט לא פעם...

בבתי היתומים שהנהיג זכה כל ילד לחונך בוגר ממנו. כך שאבו הילדים הקטנים דוגמה אישית והדרכה קבועה, בעוד הגדולים קיבלו אחריות והפכו מעין מורים צעירים וחושבים. שיטה זו מיושמת כיום במוסדות חינוך בכל העולם.


הנה סרטון שמספר על יאנוש קורצ'אק (עברית):

http://youtu.be/blAifH1Cswo


קטע מתוך סרט "ההתקוממות" שמציג את יאנוש קורצ'אק ברגעי הבחירה שלו (מתורגם):

http://youtu.be/f-xnLOgvHno


וסרט תיעודי ארוך יותר ומרגש על קורצ'אק (עברית):

https://youtu.be/jOXkwLzhD18?long=yes

פרשת המלכתו של דוד המלך היא מהסיפורים המעניינים ומעוררי ההשראה שבתנ"ך. אומץ לב, גבורה, קנאה, זקנה וחברות התערבבו בה ויצרו את המיתוס הגדול ביותר של מלכי ישראל.

איך הומלך דָּוִד המלך?

דוד ניצח את גוליית הפלשתי, בקרב אחד על אחד, כשדוד הנער עומד מול ענק, חזק ומפחיד שכל לוחמי ישראל חששו להילחם בו ומנצח אותו בזכות חוכמתו ואומץ ליבו.

על שום גבורתו והמנהיגות שגילה בקרב, זכה דוד להערכה מצד שאול המלך. האחרון הפך אותו לאחד מהמפקדים של הצבא ודוד זכה בהערצת הכל.

אך כעבור זמן מה החל שאול לקנא בפופולריות של דוד ואף ניסה להרוג אותו. דוד לא פראייר. הוא יודע שזה עניין של זמן עד שידו הארוכה של המלך תשיג אותו ומוצא לו מסתור מפניו. סביבו נאספים קבוצת חברים ומעריצים נאמנים.

לאחר מות שאול בקרב נגד הפלשתים, מוכתר דוד למלך יהודה ונמשח על ידי חסידיו. הוא חוזר למלאכתו הצבאית, ממשיך להביס את הפלישתים הנותרים ומשלים את נצחונו באיחוד של כל שבטי ישראל תחתיו כמלך.

הוא לא מלך מושלם וגם מוסרית הוא מועד לא פעם ולוקה בשובבות מה. הוא מסתבך עם נשים נשואות ושולח בעלים לקרב כדי לפנות אל בנות זוגן ולנביאים יש גם מה לומר על כך.

אבל במסורת היהודית (ואגב גם הנוצרית) מקובל לראות בדוד את המלך העברי הגדול ביותר, זה שהקים את ירושלים והפך אותה לבירת ישראל ולמרכז הדתי והפולחני של עם ישראל.


הנה דוד מביס את גוליית (עברית):

https://youtu.be/XNrBx_pfMck


סיפור דוד ושאול במערה (עברית):

https://youtu.be/meglPoheKEY


דוד בורח מחייליו של שאול המלך (עברית):

https://youtu.be/B9uFTbfwdzw


המלכתו של דוד (עברית):

https://youtu.be/0wecc1oFi-I


וכיבוש ירושלים בידי דוד (עברית):

https://youtu.be/jKjMy0OWiUg

הסיפור של דָּוִד וְגָלְיָת (David and Goliath) הוא סיפור תנ"כי המתרחש במהלך אחת המלחמות שנערכו בימי המקרא, בין ישראל לפלשתים. בסיפור הזה יש שחצנות ואגו, מול פשטות, זריזות, תחכום והפתעה של רועה צאן פשוט.

המקום שעתיד להוות את זירת הדו-קרב המפורסם בעולם הוא בעמק האלה. לפני הקרב הזה מגדף גוליית, ענק ממחנה הפלשתים, את ישראל ואת אלוהיו. בדברי רהב ושחץ הוא מזמין בשחצנות את אחד מלוחמי ישראל להילחם נגדו.

הלוחמים חוששים. איש לא זז ממקומו. רק דוד, נער צעיר ורועה צאן, מעז לצאת מהשורות, לקום כנגד הענק ולהסכים להלחם בו. הענק מנסה להשפיל אותו, אבל הנער הצעיר מגיב באדישות של מתבגרים. הוא שולף מקלע ואבן ומצליח לגבור על גוליית, באבן שהוא יורה אל מצחו.

בסיפורי התנ"ך מסמל הניצחון של דוד על גוליית הפלשתי את ניצחון החלש על החזק, ניצחון של אלה שאין להם סיכוי על אלה שכל כלי הנשק בידיהם והם חזקים ונראים בלתי מנוצחים.

אנו לומדים מהניצחון הזה שבחיים כדאי לחפש דרכים לעשות את הבלתי אפשרי ושזה שדברים נראים ברורים וחסרי סיכוי, זה לא אומר שאכן אין סיכוי ושהכול אבוד.

מהקרב הזה למד צה"ל, צבא ההגנה לישראל, שאל מול יריב חזק ועצום אין לך שום סיכוי, אלא אם תפעיל תחכום, זריזות, חשיבה מקורית שתפתיע את האויב שלך ואמונה ביכולתך להכריעו.

הרוח היא שתנצח את הכוח. זה מה שלימד אותנו דוד בניצחונו על הענק המאיים. הצייר הגאון קאראווג'ו צייר סדרת ציורים מפעימים של דוד וגוליית.

הניצחון הזה גם מדגים את הצורך להיות יצירתי ולחשוב אחרת ממה שצפוי, כי כך הסיכויים להתגבר על הקשיים הם גדולים יותר. אם גוליית בא עם כוח פיזי וגובה מטורף, אל תתקרב אליו אלא הרם קלע (מקלעת) ופגע בו מרחוק.

או במילים אחרות: כשהמתחרה שלך חושב רגיל - חשבי את מחוץ לכורסה או לקופסה או לכל מה שמייצג את החשיבה הרגילה, זו שבה אין לך סיכוי נגדו. חשבי על מה שהוא לא חושב שאת תחשבי או תעשי בו שימוש. זה הכלי שבו צריך וניתן לנצח. מקלע הוא יותר טוב משרירים, במיוחד אם את חלשה...


הנה סיפור דוד וגוליית לילדים (עברית):

http://youtu.be/HSMwgUw3m8c


השחצנות של גוליית, הניצחון של דוד - תיאור הקרב של דוד בגוליית (עברית):

https://youtu.be/XNrBx_pfMck


דוד מכשיר את עצמו זמן רב במקלעת:

https://youtu.be/8NUsnQ1EcOo


הסיפור באנגלית:

https://youtu.be/7zLAcUZkxHA



גרסת קאראווג'ו לסיפור התנ"כי של דויד וגוליית:

https://youtu.be/MyindFSZA_E


גרסה קולנועית לסיפור הניצחון של דוד על גוליית:

https://youtu.be/fdyFGUh_Kpo


טיול בעקבות נצחון דוד על גוליית (עברית):

http://youtu.be/3vABHUMZYek


הסברים על הקרב בין דוד וגוליית:

https://youtu.be/swY3NVcl7Qo


והרצאת טד מאלפת על מה שבאמת חשוב ללמוד מהסיפור הזה (מתורגם):

https://youtu.be/ziGD7vQOwl8?long=yes

ג'ינו ברטאלי (Gino Bartali) הוא הספורטאי עם הלב הגדול בהיסטוריה. אנו קובעים זאת בלי חשש כיוון שהאיטלקי הזה, אלוף העולם ברכיבה על אופניים ומי שנתפס כגדול ספורטאי איטליה בכל הזמנים, עשה כמה דברים לא נתפסים באותה העת:

הוא השבית את הקריירה שלו בגלל התנאי שהציב לו המשטר להזדהות עם הדיקטטור האיטלקי מוסוליני בשנות מלחמת העולם השנייה - דבר שברטאלי סרב לעשות והיה מוכן לשלם את המחיר על כך, אפילו במחיר חייו.

לאחר מכן, במהלך המלחמה, הוא סיכן את חייו ואת חיי משפחתו כשהשתמש באופניו כדי להבריח תעודות מזוייפות ליהודי איטליה והציל מעל 800 יהודים! הוא הסתיר את התעודות בתוך צינורות האופניים שעליהן רכב ובהתחזות לאימוני רכיבה הוא עשה את הדרך מעיר לעיר כדי להביא את התעודות מבית הדפוס של המחתרת אל היהודים הממתינים לו. בשלב אחר במלחמה הוא סייע להגניב יהודים לרכבות אל החופש, בכך שנהג לעורר סנסציה בהגיעו לתחנת הרכבת ולגרום לכולם להתקבץ סביב כוכב הספורט, כולל שומרי הרכבות שניסו לעשות סדר, באותו הזמן התגנבו אל הרכבת יהודים ופליטים רבים וניצלו ממוות בטוח.

גם לאחר המלחמה הוא סרב לכל נסיון לפרסם את דבר מעשי הגבורה שלו לאורך כל חייו. הסוד נשמר עד למותו והוא הקפיד עליו כשאמר לבני משפחתו את המשפט הצנוע והכן כל כך: "איני רוצה להיראות גיבור. גיבורים הם מי שמתו, נפצעו או בילו חודשים ארוכים בכלא".

ג'ינו ברטאלי זכה לכבוד ותהילה כספורטאי, אבל אנחנו לומדים ממנו שעלינו להיות קודם כל בני אדם, או במילים שאמר לבנו: "אם אתה טוב בספורט, מצמידים מדליות לחזה שלך ואז הן נוצצות במוזיאון כלשהו, אבל מה שמושג במעשים טובים, מוצמד לנשמתך וינצוץ בכל מקום שתהיה בו".

אגב, ג'ינו קיבל את ההזדמנות הנוספת שלו כספורטאי וחזר להתחרות במירוץ ה"טור דה פראנס" גם אחרי המלחמה ואחרי תבוסת הפשיסטים באיטליה. הוא הדהים את העולם כשזכה שוב בגיל מבוגר מאד בתואר האלוף ובכך הוא כבש גם את השיא העולמי שלא נשבר מאז - הוא האדם שזכה בטור דה פראנס לאחר הפרש השנים הגדול ביותר - עשור שלם עבר בין נצחונותיו!

לאחרונה הוענק באופן רשמי התואר "חסיד אומות העולם" לברטאלי ובכך הודה לו גם העם היהודי על תמיכתו ואנושיותו.


הנה סיפורו של ג'ינו ברטלי:

https://youtu.be/TZjUH_BWJFQ


מצגת וידאו על גבורתו במלחמה (עברית):

https://youtu.be/RTGTc9dwVXA


סרטון מרגש על סיפורו של ג'ינו ברטאלי בתמונות:

http://youtu.be/CHH59GcSo40


תיאור מסרט תיעודי על ג'ינו ברטאלי ומעשיו (עברית):

http://youtu.be/OpftW-DO2dM


פארק אופניים שהוקדש לזכרו בנתניה (עברית):

https://youtu.be/5E0nC9ZDVig


והרצאה על חייו וגבורתו (עברית):

https://youtu.be/F4dyDyzz-6Y?long=yes

שִׁמְשׁוֹן הגיבור היהודי מזמן התנ"ך הוא ללא ספק מראשוני גיבורי העל. דמותו של שמשון היא מאלה שנתנו לתרבות האנושית רעיונות רבים לגבי כוח ומוסר ואיך גיבור-על צריך לנצל את הכוח שניתן לו, לטובת בני האדם.

שמשון היה נזיר אלוהים ואלוהים נתן לו כוח על-טבעי. הוא השתמש בכוחו כדי להכות בפלישתים ששלטו בדרום ארץ ישראל בזמנו.

מעבר לתבונתו וחוכמתו כשופט בישראל, כוחו של שמשון היה בשיער ראשו והוא נשמר עד הרגע שבו החל לחזר אחרי נשים פלשתיות, דבר שהוריו לא אהבו.

את הפלישתים אנו מכירים אותם מעלילות דוד וגוליית. כבר שם הם לא היו מחובבי ציון. זה לא ממש הפריע לשמשון הגיבור, שהתחתן פעמיים עם אישה פלשתית.

הוא בטח לא חשב שסופו שלו יבוא לו מאישה פלשתית.

כי אהובתו האחרונה, ה"פאם פאטאל", האישה ההורסת שלו, דלילה הפלשתית, היתה זו שלה גם גילה את סוד כוחו. בכוונה ללכוד אותו, היא סיפרה את שיערו בשנתו והחלישה אותו ברגע אחד. הפלשתים תפסו אותו, ניקרו את שתי עיניו וכלאו אותו בבית הכלא.

אל חגיגה שערכו הפלשתים לרגל לכידתו של שמשון, במקדשו של האל דגון, הם הביאו את שמשון מנוקר העיניים והמושפל. הוא, בכוח אחרון שנתן לו אלוהים, הרס את המקדש כולו עליהם ועליו וקרא "תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים", כשהוא הורג את כולם, כולל את עצמו.


הנה הצד הנזירי והצנוע של שמשון וכיצד השיער מבטא את נזירותו ואמונתו (עברית):

https://youtu.be/ke-jTC6TeF8


קרב אופייני בו שמשון עושה את הלא יאומן ומנצח אלף פלשתים:

https://youtu.be/ILQD5IZ0gjA


קטע מהסרט "שמשון ודלילה" שבו מספר שמשון לדלילה על סוד כוחו (מתורגם):

http://youtu.be/MHOQ6rbkUDk


סצנה מסרט שבו שמשון מחריב את המקדש הפלישתי על עצמו ועל החוגגים את מפלתו:

https://youtu.be/Ro3pIwHbHuQ


סרטון מצויר שבו מספרים חברים על שמשון, בסגנון הסרטים התיעודיים של היום (עברית):

http://youtu.be/zgjlCxCaKuY


בסרטי קולנוע אפשר הכל, אז שמשון נאבק בהרקולס מהמיתולוגיה היוונית:

https://youtu.be/gxni6VZd4II


וסיפורו המלא, באנגלית, של שמשון הגיבור היהודי:

https://youtu.be/WcTgzQAeuZo?long=yes

הסיפור על ג'ון הנרי הוא סיפור עממי אמריקאי מיתולוגי שמבוסס על מקרה שקרה באמת. זהו סיפורו של גיבור אמריקאי, אפרו-אמריקני שעבד במסילות הברזל והיה מהטובים שבמניחי פסי הרכבת באמריקה. יום אחד מגיע המנהל ומודיע שהחברה רכשה מכונת קיטור להנחת פסים. המכונה, כך סיפר, היא מהירה מכל אדם, יעילה הרבה יותר מבני אנוש ולעולם, אבל לעולם, אינה מתעייפת..

ג'ון הנרי הבין כמו רבים אחרים, שהמכונה עלולה להביא אותו ואת חבריו לאבד את עבודתם. הוא החליט להתחרות במכונה ולהוכיח שעבודתו טובה יותר. הוא החל את התחרות כשהוא מתאמץ ועובד קשה ומהר מאשר עבד אי-פעם. הוא המשיך עוד ועוד לאמץ את כל כוחותיו להוכיח שהוא טוב מהמכונה. המכונה גם היא מתאמצת ולבסוף נתקעת ונשברת, בשל המטלה הקשה מדי גם לה.

ג'ון הנרי ניצח את מכונת מניח הקיטור. אבל רגעים אחרי שניצח, הוא היה כה מותש ועייף שהוא קרס ומת. גופו לא עמד במאמץ האדירים שגבה ממנו המאבק במכונה. איש לא יכול היה לדעת כמה התאמץ לנצח את המכונה ועד כמה חשוב היה ניצחון האדם על המכונה.

זהו משל כואב ומפורסם על הטכנולוגיה שבאה להחליף את האדם ועלולה להפוך אותו למובטל. בני אדם חוו מאז ג'ון הנרי שוב ושוב את התהליך הזה. מכונות, מחשבים ואוטומטים החליפו אותם שוב ושוב, בתחומים רבים מאז המהפכה התעשייתית. ג'ון הנרי השאיר מורשת גאה של מי שלפחות ניסה לעצור את הקידמה שדורסת בני-אדם.


הנה סיפורו של ג'ון הנרי (עברית):

http://youtu.be/VlxnNc-61jM


השיר על ג'ון הנרי מאת פול רובסון:

https://youtu.be/em8QtaDOZt0


ובביצוע של הארי בלפונטה:

https://youtu.be/BZGxZbOB1Eo

זה היה אמור להיות הקרב של חייו. הוא עומד להציל את מולדתו בריטניה, מפלישת המצביא המאיים בהיסטוריה של אירופה, לפחות מאז המונגולים והרומים, נפוליאון בונפרטה. אבל הורשיו נלסון (Horatio Nelson) מת בקרב שבו ניצח.

ואכן, מי שיהיה האדמירל הורשיו נלסון, נולד כבן של כומר אנגלי בכפר הקטן בורנהאם שבסמוך לנורפולק. הוא היה הילד האמצעי מבין 12 ילדיהם של כומר הכפר ואשתו קתרין. לאחר שאמו מתה כשהוא בגיל 12, לקח אותו דודו, מי שהיה קפטן בצי וגיבור נודע של מלחמת 7 השנים, תחת חסותו. הדוד הפך אותו לנער סיפון בספינתו וכשהתבגר, הוא דאג לגייסו לצי הבריטי.

במהרה התגלה הצעיר המוכשר כעילוי ימי ובגיל 20 הוא כבר מונה לקפטן של אנייה קרבית. הוא יצא להפלגות ברחבי העולם והפגין מיומנות קרבית שרק אומץ לבו היה גדול ממנה. בהתמדה ואומץ הוא עלה בסולם הפיקוד של הצי הבריטי.

נלסון נלחם עם חייליו בקרבות ימיים, מאלו של מלחמת העצמאות שניהלו המושבות באמריקה בשלטון הבריטי ועד לקרבות שהיו בין צרפת לבריטניה בפרוץ המהפכה הצרפתית. באחד הקרבות הוא איבד את אחת מעיניו. בקרב אחר, כשניסה לכבוש את איי טנריף עם ספינתו, הוא איבד את ידו.

הקרבות שניהל הצי הבריטי נגד מנהיגי המהפכה הצרפתית היו רק הכנה לעימות הצבאי הגדול שינהלו נגד נפוליאון בונפארטה. כבר בספינה הראשונה שעליה פיקד "אגאממנון", סייע נלסון בכיבוש האי קורסיקה ונפגע בעינו הימנית. לאחר מכן הוא היה מהאחראים לניצחון הגדול בקרב הגדול ליד כף סנט וינסנט שבפורטוגל. את ידו הוא איבד כשניסה לכבוש האי טנריף שבאיים הקאנאריים.

אבל נפוליאון שניצח שוב ושוב באירופה, הביא את בריטניה לאחד מרגעיה הקשים בהיסטוריה. וכאן בא אחד מרגעיו היפים של נלסון. הוא נשלח בראש יחידת ספינות לעקוב אחרי הצי הצרפתי וכשספינתו נפגעה בסערה הוא נאלץ לתקנה בסרדיניה. הצי הצרפתי הפליג למצרים ונלסון שהגיע לחפשם, הפתיע אותם במפרץ אבוקיר שליד אלכסנדריה.

וכך, בעוד נפוליאון עצמו עסוק בקרבות בטורקים ובמצרים על היבשה, הוכה הצי הצרפתי מכה קשה. הקרב במפרץ אבוקיר, שזכה לשם המיתולוגי "הקרב על הנילוס", הפך את נלסון לגיבור לאומי.

נלסון הפליג לנאפולי, ושם החל אחד מסיפורי האהבה הגדולים של ההיסטוריה. האדמירל המהולל התאהב בליידי המילטון, אשתו של שגריר בריטניה באיטליה. קשר האהבה המיוחד הזה נמשך עד סוף חייו הלא-ארוכים מכאן.

נצחונו של נלסון על הצי הדני, שהיה חלק מברית אנטי-בריטית שכללה גם את רוסיה, שבדיה ופרוסיה, הפך את שמו לאגדה. בקרב הזה נלסון היה סגן המפקד של ההתקפה הבריטית. האש הדנית הכבדה וההגנה הטובה של הצי של דנמרק במפרץ, הביאו את מפקד המתקפה הבריטית להפסיקה. אבל נלסון היה נחוש לנצח. בשל עינו העיוורת, נלסון טען שלא ראה את האיתות של המפקד להפסיק את ההתקפה. הוא הסתער עם יחידתו על הדנים וניצח ניצחון הרואי.

"קרב טרפלגר", הקרב הגדול של חייו, נערך ב-1805, כשהחליט נפוליאון לכבוש סופית את בריטניה. הצרפתים אספו צי של ספינות פלישה שטוחות ותכננו להעביר בהן את הצבא אל האי הבריטי. נלסון תפס את הצי הצרפתי ליד קאדיז שבספרד. פקודת הקרב שלו לחייליו הייתה "אנגליה מצפה שכל אדם ימלא את חובתו". בנצחון מדהים ומכריע הוא ניצח, ביחד עם אדמירל קולינגווד, את הצי של נפוליאון.

אך בעיצומו של אותו קרב נפצע נלסון על סיפון ספינתו "ויקטורי". במשך כמה שעות הוא נאבק על חייו וכשניצחונו היה מובטח, הוא מת.

מאז נחשב נלסון לאחד הגיבורים הנערצים בתולדות בריטניה ולמפקד ימי דגול. בכיכר טרפלגר בלונדון ניצבת האנדרטה שלו על עמוד גבוה וכל בריטי יודע לומר את שמו כאחד מגדולי המלחמה אי-פעם.


הנה מצגת וידאו על חייו של הוראשיו נלסון:

https://youtu.be/9aY4oKnwI5A


וקרב הנילוס של האדמירל נלסון:

https://youtu.be/PzJcDmj5ghQ

היא הייתה מהאמיצות שבלוחמות והיוותה השראה לנשים לוחמות רבות בהיסטוריה. סיפורה של בודיקה (Boudica או Boadicea) הוא סיפור של אומץ, מנהיגות ונשיות שלא חוששת מגבר או כל דבר, גם אם הוא הקיסר החזק בעולם.

המלכה בודיקה הייתה מלכת השבט האיקני שבאנגליה, כשכבשו הרומים את האי הבריטי, הם נתנו בתחילה לשבטים השונים לחיות את חייהם על פי המסורת שלהם. אך כשהתחלף הקיסר והגיע נירון קיסר הוא השליט מדיניות אכזרית של דיכוי והכבדה קשה עליהם.

בודיקה סרבה לקבל את עוולותיו של הקיסר החדש. היא הנהיגה את צבאה במרד נגד השלטון הרומאי. המלכה בודיקה נהגה לצאת לקרב כשהיא לבושה כחול, צבע בגדי המלחמה של השבט האיקני. היא נודעה באומץ ובמנהיגות שלה ותחת הנהגתה זכו האיקנים לנצחונות רבים.

צבאה של בודיקה היה של לוחמי גרילה, מפתיעים, רצחניים ונעלמים מיד. הרומאים לא יכלו להם, כי הם תקפו באופן בלתי צפוי, בלתי מאורגן ושלא ניתן לחזות מה יעשו בקרב. חייליה נלחמו בחיילים הרומאים באומץ רב. הם הרסו כפרים רומיים והרגו חיילים רבים מהצבא הרומי, החזק בעולם של אז.

בודיקה הרסה ושרפה את שלושת הערים הרומיות באי הבריטי, כולל לונדוניום החזקה. היא גרמה ל-70 אלף נפגעים לצבא הרומי והייתה כפסע מלהכניע אותם. זה היה אחד ממקרי המרד האמיצים והיעילים בהיסטוריה של האימפריה החזקה בעולם אז.

אך כמו במקרים אחרים, של מי שזקפו קומתם כנגד האימפריה החזקה בעולם העתיק, הכל היה זמני. במרחק של קרב אחד אחרון מלהכניע ולגרש את הרומאים, היא נאלצת להילחם עם צבאה, פנים אל פנים אל מול צבאם, הצבא הרומי והחזק בעולם. כשהיא נחלה תבוסה לרומאים ונוכחה שהיא עומדת ליפול בשבי, בלעה המלכה הלוחמת בודיקה צמח רעיל, כדי שלא ליפול בשבי. בנותיה, שהיו לוחמות גם הן, עשו ככל הנראה כמוה.


הנה סיפורה של בדיקה:

https://youtu.be/AWZsEHnq19w


גדולתה של בודיקה והמשמעות של אומץ ליבה ומנהיגותה לניצחון (מתורגם):

https://youtu.be/VO1hACjHRoQ


טריילר לסרט על בודיקה:

https://youtu.be/UZNmDKJz41g


קדימון של סרט על המלכה הלוחמת ברומאים:

http://youtu.be/F60vI_wP6zg


וסרטון תיעודי על בודיקה, מלכת הלוחמים בצבא הרומאי:

https://youtu.be/xFWwUbQTymQ?long=yes

שאקה (Shaka) היה מנהיגו המבריק של שבט הזולו, שבמאה ה-19 הצליח לאחד מאות שבטים מפורדים ואכזריים למעצמה אפריקאית של ממש. יש אומרים שבימי השיא שלה שלטה הזולו בראשותו בשליש מיבשת אפריקה. הוא שלט במשך כמה שנים בלבד, אך הצליח ליצור צבא חזק וממלכה מאורגנת, שיובל שנים אחרי מותו עדיין הצליחה לנהל מלחמה עיקשת כנגד המעצמה החזקה בעולם, האימפריה הבריטית, אך נוצחה.

שאקה היה כנראה מנהיג כריזמטי וסוחף, אך גם איש ארגון שידע לבנות צבא יעיל, מאורגן ומסודר, בניגוד לכל מנהיג שבטי לפניו. הוא שינה את שיטת הלוחמה והפך אותה לאכזרית מאד, מה שהרתיע את אויביו וגרם לכניעת רבים מהם. הוא גם פיתח שיטות לחימה וכלי נשק, כמו החניתות הקטלניות שהמציא במקום הכידונים המיושנים שבהם השתמשו עד אז.

וכך, בתוך זמן קצר, השתלט שאקה על שבט הזולו והיה למנהיג רודן ואכזרי של ממלכה שיראה מפניו ומשגעונותיו המרובים. כשמתה אמו למשל, הוא הרג אלפים מאנשיו, משום שלא התאבלו מספיק..

בשלב מסוים ניצל אחיו דינגיין את השנאה כלפיו, הרגו והשתלט על הממלכה במקומו. כמו נפוליאון, גם שאקה היה לסמל היסטורי ואגדה, על אף שנפל ממנהיגותו.


הנה תקציר חייו של המנהיג האגדי שאקה:

https://youtu.be/qbpzAPZGBWo


סיפורו של מנהיג שבט הזולו האפריקאי שאקה, שיהפוך אותו לאימפריה:

https://youtu.be/BZLGKFWlRzY?t=1m37s


וקטע מסרט שמראה את השיטות הצבאיות של שאקה, כבר בקרב הראשון בפיקודו:

https://youtu.be/cS11Y-lEuP4

שִׁמְשׁוֹן, הגיבור היהודי מהתנ"ך היה נזיר האלוהים מיום שנולד. כנזיר הוא לא הסתפר ושערו התארך, מה שנתן לו כוח פיזי אדיר.

התקופה היא תקופת עימות בין היהודים והפלישתים בארץ ישראל. שמשון החזק היה הנשק הסודי והחזק של היהודים, מעין מכונת מלחמה של איש אחד. בזכות כוחו הרב הוא ניצח את הפלשתים והיכה בהם קשות.

סוד כוחו של שמשון היה בשיער ראשו הארוך, אבל איש לא ידע זאת. הפלשתים, כדי לנצח אותו, היו חייבים לגלות את סוד כוחו.

אהובתו של שמשון הייתה אישה פלשתית בשם דלילה. הוא לא חשב שאם יגלה לה את סוד כוחו, היא תשתמש בזה נגדו, אבל זה בדיוק מה שקרה. בשלב מסוים שמשון נענה להפצרות של דלילה ולהתחנחנויות שלה והוא גילה לה את סוד כוחו.

דלילה, שזממה כל הזמן להכניע אותו למען עמה, העם הפלשתי, סיפרה את שיערו בזמן שישן וברגע אחד החלישה אותו.

באו הפלשתים, תפסו אותו, ניקרו את שתי עיניו וכלאו אותו בבית הכלא. כדי לחגוג את נצחונם על היהודי החזק מכולם, זה שגרם להם שוב ושוב להפסדים מרים מידי היהודים, הם ערכו חגיגה גדולה, במקדשו של אחד האלילים שלהם, האל דגון.

הם הביאו לחגיגה את שמשון מנוקר העיניים והמושפל וקשרו אותו לאחד מעמודי המקדש של דגון. שמשון העיוור והחלש מבין שהוא הובס על ידם. אבל מה שהם לא יודעים הוא ששערו צמח מעט. והכוח שלו טמון הרי ב... נכון, בשערו.

אז בכוח האחרון שנתן לו אלוהים, שמשון מושך בזרועותיו את כבליו ומפיל את עמוד התמך של המקדש הפלשתי. הוא הורס את המקדש כולו, בעיצומה של החגיגה הפלשתית ללכידתו.

שמשון הורס את המסיבה ומפיל את המקדש על כל החוגגים כולם ועליו. בזמן שהוא עושה את זה הוא גם קורא בקול "תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים" ומת ביחד עם אויביו, אלה שלפני רגע חגגו את נצחונם עליו.

מבחינתם זה היה מה שנקרא "ניצחון פירוס", אבל זה כבר סיפור אחר.


קטע מהסרט "שמשון ודלילה" שבו מספר שמשון לדלילה על סוד כוחו:

http://youtu.be/MHOQ6rbkUDk


בחיוך - ראיון עם שמשון ודלילה, על הסוד שלהם (עברית):

https://youtu.be/fYo0qV7G8Xw


וסרט מצויר לילדים עם סיפורו של שמשון וכיצד הפילה אותו דלילה (עברית):

https://youtu.be/ayjowIArCks?t=50s?long=yes

ז'אן ד'ארק הייתה מצביאה צרפתייה צעירה שהנהיגה את המאבק לשחרור צרפת מהכיבוש האנגלי בזמן מלחמת מאה השנים, במאה ה-15. במאבק מלא גבורה היא הובילה את צבא צרפת למלחמה נגד אנגליה החזקה.

מילדותה היא שמעה קולות שדיברו אליה, נערה קתולית אדוקה. כדי לשכנע שהיא, נערה צעירה מהכפרים, שוכנעה על ידי האל להנהיג את צרפת, היא הגיעה לפגישה שנקבעה לה עם המלך שארל ועקפה את המתחזה לו, הלכה ישר לחדרו של המלך ובסדרת מבחנים מהירה הוכיחה את יכולותיה העל-טבעיות ו"קשריה עם האל".

המלך שארל העמיד לרשותה צבא ובשורה של קרבות מבריקים, לבושה בגדי גבר, היא שברה את המצור על העיר אורליאן והביאה לכניעת האנגלים.

האגדה של ז'אן דארק, "הנערה מאורליאן", הפכה לעובדה. היא כבשה את העיר ריימס והכתירה רשמית את שארל, שמעתה יהיה מלך צרפת המקובל גם על החוק.

העלמה הצעירה התגלתה כמצביאה מבריקה, כשהבינה שבשיטת הקרבות הגדולים מנצחים האנגלים תמיד. לכן היא החליפה את שיטת המלחמה הכושלת של הצבא הצרפתי ללוחמת גרילה חכמה. בזכות זה ניצחה עם חייליה שוב ושוב את האנגלים.

אך לאחר שנפצעה שלוש פעמים, היא נלכדה והוסגרה לאנגלים. אחרי משפט ארוך בידי הכנסייה היא הוכרזה אשמה בכישוף, קשרים עם השטן ועבירות אחרות ונדונה להוצאה להורג בשרפה.

ז'אן הייתה בת 19 בעת הוצאתה להורג. האגדה מספרת שחייל אנגלי שנכח בהוצאה להורג קרא באימה "קדושה שרפנו!".

שנים מספר לאחר מכן ישלוט שארל בצרפת החופשית ויערוך לה משפט חוזר. המשפט הזה הסתיים ב-1456 בזיכוי מוחלט ו"העלמה מאורליאן" הפכה לגיבורה לאומית של צרפת.

ב-1920 תכריז עליה כקדושה גם הכנסייה הקתולית ובכך הכירה גם היא בגדולתה של הנערה מאורליאן, צעירה שהנהיגה צבא של גברים נגד הכובש הזר.

התרבות העממית לא הייתה זקוקה לזיכויים והקדושה האלה. שמה ופועלה של ז'אן דארק הפכו לסמל של אישה אמיצה שמנהיגה צבא של גברים (ונשים) במאבק צודק.

לעמים וחברות רבות היו מאז התגלמויות של מעין דמויות ז'אן דארק מקומיות, המיתוס הלך וגדל והההיסטוריה הפכה למיתוס ובהדרגה הייתה למעין ארכיטיפ של נערה שמנהיגה צבא.


הנה סקירה קצרה על ז'אן ד'ארק (עברית):

https://youtu.be/1gUh9D2Ea14


על חייה של הגיבורה שבאה מהעיר ארק:

http://youtu.be/0q3uAu1EuRc?t=13s


פציעתה וגבורתה בקרב:

http://youtu.be/1qfns_aLrNY


מתוך סרט אחר על הבתולה מאורליאן:

http://youtu.be/Zia2fKTahPA


על מילותיה האחרונות לפני שהוצאה להורג:

https://youtu.be/XqUTbQcrBeQ


בלי מעט הומור לא באמת נכיר אותה:

https://youtu.be/2O2x1Xh3xkE?long=yes


סרט תיעודי שמנסה לפצח את הסוד של נערה שהצליחה לסחוף אחריה כל כך הרבה גברים לקרב:

https://youtu.be/XWR7zMR-EiA?long=yes


ומתכנית הרדיו, שהקדימה את הפודקסט "שעה היסטורית", עם פרופסור הרסגור על ז'אן דארק (עברית):

https://youtu.be/zljVfqowTpE?long=yes