אם החיילים הבוליביאנים היו יודעים איזו אגדה הם הורגים באותו בוקר שבו תפסו את המהפכן צ'ה גווארה, יתכן שהיו מהססים ואף מוותרים על הרעיון.

ד"ר ארנסטו גווארה היה רופא צעיר ממשפחה עשירה בארגנטינה. לאחר שערך מסע במדינות דרום אמריקה וראה את העוני והניצול, הוא הפך לסוציאליסט המאמין בשוויון.

כשהכיר את פידל קסטרו מקובה, שתכנן למרוד בשלטון המושחת של קובה, הצטרף אליו גווארה בתור רופא ללוחמים, אך אחרי שמרבית חבריהם נהרגו הוא הפך ללוחם אמיץ, ליד ימינו של קסטרו ולמהפכן מתוחכם.

את הכינוי "צ'ה" (חבר) הוא קיבל מחבריו והוא הפך לסימן ההיכר שלו. בתוך זמן קצר הוא היה לגיבור נערץ ואהוב על המורדים ומוחו המבריק הביא להצלחות רבות בשדה הקרב.

במהפכה כמעט חסרת-סיכוי שהסתיימה בנצחון של מעטים על רבים, הצליחו המהפכנים להשתלט על קובה והחילו בה שלטון "למען העם".

בתור מנהיג קובני וגיבור המהפכה היה לצ'ה גווארה הכל בקובה. הוא הפך לשר ולאחד האנשים החזקים במדינה הסוציאליסטית, הלאים את הרכוש של עשירי ומושחתים קובה וחילק אותו לאיכרים ולעובדים. הוא הבטיח השכלה לכל הקובנים.

אבל שלטון קאסטרו היה שלטון רודני ונוקשה. מעמדו היה מובטח כשר התעשייה, אך צ'ה שאף להמשיך את המהפכה ועודד את ברית המועצות לתקוף את אמריקה מהאי קובה, מהלך שנכשל ויצר מתח.

כך יצא שלאחר שנים ספורות בתור שר ופוליטיקאי בקובה הוא עזב את קובה והצטרף לכוחות המורדים במדינות נוספות. בתחילה הנהיג מרד בקונגו ואז יצא לבוליביה, שם לימד את המורדים בשלטון המושחת ומשרת הקפיטליזם להילחם.

במהלך הנסיונות לארגן את ההפיכה בבוליביה, הוא נלחם בראש כוחות המורדים בצבא המקומי, אך נשבה על ידי הצבא והוצא להורג.

בהמשך שנות ה-60 הפך ארנסטו לגיבורם של שוחרי החופש והשלום בארצות הברית ואירופה. על אף שהוא עצמו היה איש מלחמה ומהפכן נוקשה, ראו בו רבים לוחם חירות וגיבור עממי.

באופן מוזר הוא הפך לגיבורם של צעירים רבים שגדלו באותם בתים עשירים ומפונקים שמהם ברח הוא עצמו ושבהם ראה את הקפיטליזם שכה תיעב.

לאחר מותו הפכו שמו ודמותו של צ'ה גווארה לאגדה בכל העולם ולסמל של אומץ, צדק ומהפכה. גם יופיו וחוכמתו תרמו להערצה העצומה שרוחשים לו צעירים בכל העולם, עד היום. דמותו הפכה לאייקון שמסמל בעיני רבים שינוי ואנטי ממסד. פניו שמופיעים על חולצות טריקו בכל העולם מסמלים בעיני רבים את דמות המורד הצעיר והנחוש בממסד.

ועדיין, דמותו נשארה שנויה במחלוקת. רבים רואים בו סמל לאדם שהאמין בשוויון והיה מוכן להילחם בעבורו עד מוות. מנגד, רבים אחרים רואים בו לוחם אכזרי ואימתני שלא היו רוצים לעמוד מולו בשדה הקרב או להיות נתונים לחסדיו אחרי התבוסה.


הנה ההיסטוריה המורכבת של מעשיו של ארנסטו גווארה (מתורגם):

https://youtu.be/tjrvKA4w9-Y


ארנסטו גווארה נואם באו"ם:

https://youtu.be/bufHojkoGtw


על משמעותו ההיסטורית:

https://youtu.be/Q7_kHRytn3k


ראיון שנערך באירלנד ב-1964 עם צ'ה גווארה:

http://youtu.be/vBYUOOEHbJw


תמונות של צ'ה גווארה וברקע שיר שהוקדש לו:

http://youtu.be/dPmb1U07kIc


דיוקנו העשוי פקקים בהפגנות המחאה החברתית בשנת 2011:

http://youtu.be/PcnLvTAMBHU


שיר על הקומנדנטה צ'ה גווארה:

https://youtu.be/-agiAnRYrrU


ותכנית עליו בחינוכית (עברית):

https://youtu.be/q7xGlWu8C9M?long=yes

בשנות ה-80 של מאה הקודמת עקב העולם החופשי אחרי איש פולני ופשוט שהעז לומר לא ולקרוא תיגר על המשטר הקומוניסטי. זה קרה בפולין והאיש הזה הלך יניצח.

לך ולנסה (Lech Walesa) היה חשמלי במספנות של גדנסק, שהפך למנהיג הפועלים בפולין ולוחם חירות כנגד המשטר הקומוניסטי בארצו בשנות ה-80. הוא זכה בפרס נובל לשלום ב-1983 והיה לאגדה. רבים כינו אותו " האיש שהפיל את מסך הברזל".

ולנסה הנהיג את תנועת "סולידריות" הפולנית, האיגוד המקצועי של עובדי המספנות, שהוקם ב-1980 והונהג על ידיו במשך תקופה ארוכה. בעיני רבים נחשבת תנועת סולידריות לכוח שהפיל את המשטר הקומוניסטי ב-1989,

לאחר נפילת הקומוניזם הפך ולנסה לנשיא פולין עד לשנת 1995. בתור סמל בינלאומי ולוחם חופש מעוטר בפרס נובל, הוא הביא לפולין כבוד והכרה במערב אירופה. על אף שלא תמיד היה נשיא מוצלח כפי שאולי חלמו, הוא הצליח לקדם אותה למצב כלכלי משופר לעומת מדינות קומוניסטיות אחרות.

בשנות ה-80 הקדישה להקת U2 שיר למנהיג העבודה הפולני. במקור אמנם כתב מנהיג הלהקה והסולן שלה, בונו, את השיר כשיר אהבה לאשתו, אך הוא שינה אותו לאות הזדהות עם תנועת "סולידריות" ולך ולנסה.

בשנים האחרונות נאבק ולנסה נגד טענות שונות שהוא שיתף פעולה עם הקומוניסטים. הטענות הללו נולדו במכון מחקר שהקימו מתנגדיו הפוליטיים ומאז רודפות אותו.


הנה סיפורו של לך ולנסה (עברית):

http://youtu.be/5VNBSS_oHPQ?t=10m49s


תנועת סולידריות שהקים:

https://youtu.be/vR3Rea6ndCA


קדימון לסרט שנעשה על ולנסה:

http://youtu.be/SlrjOAe1-mQ


הוא היה גם נשיא הגון - כאן מבקש סליחה על האנטישמיות בשם העם הפולני (עברית):

https://youtu.be/jDrTxcrAg0g


והשיר "New Year's Day" שהקדישה לו להקת U2 המצליחה בשנות ה-80:

https://youtu.be/jeYCyCaK_5k

זה היה אמור להיות הקרב של חייו. הוא עומד להציל את מולדתו בריטניה, מפלישת המצביא המאיים בהיסטוריה של אירופה, לפחות מאז המונגולים והרומים, נפוליאון בונפרטה. אבל הורשיו נלסון (Horatio Nelson) מת בקרב שבו ניצח.

ואכן, מי שיהיה האדמירל הורשיו נלסון, נולד כבן של כומר אנגלי בכפר הקטן בורנהאם שבסמוך לנורפולק. הוא היה הילד האמצעי מבין 12 ילדיהם של כומר הכפר ואשתו קתרין. לאחר שאמו מתה כשהוא בגיל 12, לקח אותו דודו, מי שהיה קפטן בצי וגיבור נודע של מלחמת 7 השנים, תחת חסותו. הדוד הפך אותו לנער סיפון בספינתו וכשהתבגר, הוא דאג לגייסו לצי הבריטי.

במהרה התגלה הצעיר המוכשר כעילוי ימי ובגיל 20 הוא כבר מונה לקפטן של אנייה קרבית. הוא יצא להפלגות ברחבי העולם והפגין מיומנות קרבית שרק אומץ לבו היה גדול ממנה. בהתמדה ואומץ הוא עלה בסולם הפיקוד של הצי הבריטי.

נלסון נלחם עם חייליו בקרבות ימיים, מאלו של מלחמת העצמאות שניהלו המושבות באמריקה בשלטון הבריטי ועד לקרבות שהיו בין צרפת לבריטניה בפרוץ המהפכה הצרפתית. באחד הקרבות הוא איבד את אחת מעיניו. בקרב אחר, כשניסה לכבוש את איי טנריף עם ספינתו, הוא איבד את ידו.

הקרבות שניהל הצי הבריטי נגד מנהיגי המהפכה הצרפתית היו רק הכנה לעימות הצבאי הגדול שינהלו נגד נפוליאון בונפארטה. כבר בספינה הראשונה שעליה פיקד "אגאממנון", סייע נלסון בכיבוש האי קורסיקה ונפגע בעינו הימנית. לאחר מכן הוא היה מהאחראים לניצחון הגדול בקרב הגדול ליד כף סנט וינסנט שבפורטוגל. את ידו הוא איבד כשניסה לכבוש האי טנריף שבאיים הקאנאריים.

אבל נפוליאון שניצח שוב ושוב באירופה, הביא את בריטניה לאחד מרגעיה הקשים בהיסטוריה. וכאן בא אחד מרגעיו היפים של נלסון. הוא נשלח בראש יחידת ספינות לעקוב אחרי הצי הצרפתי וכשספינתו נפגעה בסערה הוא נאלץ לתקנה בסרדיניה. הצי הצרפתי הפליג למצרים ונלסון שהגיע לחפשם, הפתיע אותם במפרץ אבוקיר שליד אלכסנדריה.

וכך, בעוד נפוליאון עצמו עסוק בקרבות בטורקים ובמצרים על היבשה, הוכה הצי הצרפתי מכה קשה. הקרב במפרץ אבוקיר, שזכה לשם המיתולוגי "הקרב על הנילוס", הפך את נלסון לגיבור לאומי.

נלסון הפליג לנאפולי, ושם החל אחד מסיפורי האהבה הגדולים של ההיסטוריה. האדמירל המהולל התאהב בליידי המילטון, אשתו של שגריר בריטניה באיטליה. קשר האהבה המיוחד הזה נמשך עד סוף חייו הלא-ארוכים מכאן.

נצחונו של נלסון על הצי הדני, שהיה חלק מברית אנטי-בריטית שכללה גם את רוסיה, שבדיה ופרוסיה, הפך את שמו לאגדה. בקרב הזה נלסון היה סגן המפקד של ההתקפה הבריטית. האש הדנית הכבדה וההגנה הטובה של הצי של דנמרק במפרץ, הביאו את מפקד המתקפה הבריטית להפסיקה. אבל נלסון היה נחוש לנצח. בשל עינו העיוורת, נלסון טען שלא ראה את האיתות של המפקד להפסיק את ההתקפה. הוא הסתער עם יחידתו על הדנים וניצח ניצחון הרואי.

"קרב טרפלגר", הקרב הגדול של חייו, נערך ב-1805, כשהחליט נפוליאון לכבוש סופית את בריטניה. הצרפתים אספו צי של ספינות פלישה שטוחות ותכננו להעביר בהן את הצבא אל האי הבריטי. נלסון תפס את הצי הצרפתי ליד קאדיז שבספרד. פקודת הקרב שלו לחייליו הייתה "אנגליה מצפה שכל אדם ימלא את חובתו". בנצחון מדהים ומכריע הוא ניצח, ביחד עם אדמירל קולינגווד, את הצי של נפוליאון.

אך בעיצומו של אותו קרב נפצע נלסון על סיפון ספינתו "ויקטורי". במשך כמה שעות הוא נאבק על חייו וכשניצחונו היה מובטח, הוא מת.

מאז נחשב נלסון לאחד הגיבורים הנערצים בתולדות בריטניה ולמפקד ימי דגול. בכיכר טרפלגר בלונדון ניצבת האנדרטה שלו על עמוד גבוה וכל בריטי יודע לומר את שמו כאחד מגדולי המלחמה אי-פעם.


הנה מצגת וידאו על חייו של הוראשיו נלסון:

https://youtu.be/9aY4oKnwI5A


וקרב הנילוס של האדמירל נלסון:

https://youtu.be/PzJcDmj5ghQ

וילהלם טל (Wilhelm Tell) הוא גיבור לאומי בשווייץ ומי שעובד בגדה הצפונית של אגם לוצרן. הוא אחד מהאישים שנאבקה קשות בשלטון שושלת הבסבורג האוסטרית בארצו.

עוד לפני שהפך הגיבור השווייצרי הלאומי, וילהלם טל היה איכר שווייצרי שחי במחוז קנטון, בסוף המאה ה-13. הוא נודע אז כאומן בשימוש בחץ וקשת. סיפרו עליו שהוא סירב להשתחוות למגבעת שתלה המושל האוסטרי בכיכר העיר אלטודרף. המושל ששמע על כך רתח מזעם. הוא החליט להענישו ומצא דרך איומה להתעמר בו - המושל ציווה על וילהלם טל להפיל, ביריית חץ, תפוח שיונח על ראשו של הבן הקטן, או למות...

ב-18 בנובמבר 1307 זה בדיוק מה שקרה. וילהלם טל קיבל את הבטחת המושל שאם יצליח במשימתו, לא יינזק. כשהצליח במשימה הקשה והפיל עם חץ את התפוח, הוא ביצע את העונש שהוטל עליו - פגיעה, פילוח והפלה של התפוח שהוצב על ראש בנו.

אגב, היו לא מעט גברים שסיפרו ששמעו אותו אומר בפומבי שאם היה פוגע בבנו, הוא היה הורג גם את המושל האוסטרי עצמו.

המיתוס אודות וילהלם טל הופיע לא פעם בתרבות ובאמנות. אמנים שונים ראו בו סיפור השראה של ממש. מהאופרה "וילהלם טל" של רוסיני, דרך ציוריו של סלבדור דאלי על וילהלם טל, המחזה של פרידריך שילר ואפילו הצורר היטלר, שהזכיר את "וילהלם טל" בספר "מיין קאמפף". היה גם בות', רוצחו של הנשיא האמריקאי לינקולן, שהושפע גם הוא מוילהלם טל, במעשה הרצח המעוות...


הנה סיפורו של וילהלם טל שמלמד גם על ההבדלים בין דיוק ומהימנות (מתורגם):

https://youtu.be/hRAFPdDppzs


הסיפור כולו לילדים, ללא מילים:

https://youtu.be/nMygbxIPdfI


הצגה של ויליאם טל:

https://youtu.be/sRdz5aTPzGI


הפתיחה לאופרה "וילהלם טל" של רוסיני:

https://youtu.be/j3T8-aeOrbg


והיו גם מי שהשתמשו בסיפור לפרסומות:

https://youtu.be/c8GZ4QQRUQ8

יוסף טרומפלדור היה לוחם בצבא הרוסי, שהפך לחלוץ בגליל וחקלאי. הוא גם היה מפקד ונפל בקרב על תל חי, שבה חי ועבד. עוד בטרם הגיע לארץ ישראל, טרומפלדור היה רוסי. הוא התגייס לצבא הרוסי והיה לקצין היהודי הראשון בו. הוא הצטיין כלוחם בקרב במלחמת רוסיה-יפן, אך נפצע קשה ואיבד את ידו השמאלית, שנקטעה לגמרי.

היד הקטועה שלו לא הפריעה לו להגשים את חלומו ולהגיע לארץ ישראל, לעבוד בה בשיתוף עם צעירים ציונים כמוהו ולהגן עליה. באומץ ליבו ואישיותו הפך טרומפלדור לסמל של המאבק הציוני על ההתיישבות בארץ ישראל ובמיוחד לאחר שנפל בקרב על הגנת תל-חי, הישוב הצעיר שהיה מחבריו.

טרומפלדור זכור מאז כלוחם, איש עבודה, סוציאליסט ומנהיג כריזמטי. מורשתו חרגה בהרבה מהתחום הצבאי. רבים בציונות מציינים את המופת שבהתנהגותו, מנהיגותו ואיש העמל שהיה, כדברים שהפכו אותו לסמל של דור שלם.


הנה סרטון אותנטי שבו רואים את יוסף טרומפלדור בקומונה שלו שבחוות מגדל ליד הכנרת (עברית):

http://youtu.be/NL4z3IOIP-U


קטע סרט אמיתי משנת 1913 שבו טרומפלדור גם בתל חי, בליווי שירי התקופה (עברית):

http://youtu.be/sKq5JTRMLP0


סרט ארוך על טרומפלדור ותל-חי (עברית):

http://youtu.be/O6mLGuViY8M?long=yes


ותכנית חינוכית על הגיבור בעל היד האחת (עברית):

https://youtu.be/DcFyrVHeL4g?long=yes

אין ניגוד גדול מזה - אחרי שהיה האסיר הפוליטי המפורסם בעולם וישב 27 שנים בכלא ברציפות, הפך נלסון מנדלה (Nelson Mandela) לנשיא המדינה שכלאה אותו לכל כך הרבה שנים.

מנדלה היה מנהיג חשוב, הסמל של הצדק הפואטי בהיסטוריה, בו הופכים מי שהוגדרו על ידי השלטון כפושעים, למנהיגי האומה.

לוחם חופש וזוכה פרס נובל לשלום, מנדלה החל כאחד ממנהיגי המאבק נגד משטר האפרטהייד, שהוא משטר ההפרדה הגזעית ששלט בדרום אפריקה ודגל בהפרדה גזעית בין השחורים ללבנים.

הוא נלחם באומץ אל מול משטר גזעני, שהפלה שחורים ונתן זכויות יתר ללבנים בזכות צבע עורם.

כי תקופת משטר האפרטהייד הייתה תקופת חושך איומה, בה דרום אפריקה נותרה המדינה היחידה בעולם בה שחורים למשל לא הורשו לשבת על ספסל ברחוב, אם הוא היה מיועד לאנשים לבנים. זו כמובן דוגמה קטנה ואחת בלבד.

בצעירותו סולק מנדלה מלימודי משפטים לאחר שהשתתף בשביתה. הוא סיים את לימודי המשפטים בהתכתבות והקים את משרד עורכי-הדין השחורים, הראשון בדרום אפריקה.

מאותו שלב לא ניתן היה לעצור את לוחם החופש ומנהיג השחורים הבלתי מעורער. השלטונות ניסו לעשות זאת וכלאו אותו בתא. קטן בבית כלא נורא.

ב-1990, לאחר שהיה כלוא במשך 27 שנים על מאבקו בגזענות של האפרטהייד, שוחרר מנדלה מהכלא, על ידי פרדריק דה קלרק, הנשיא הדרום אפריקאי הלבן, החכם ובעיקר המוסרי.

מיד עם שחרורו החלו השניים לנהל משא ומתן על ביטול משטר ההפרדה הגזעית. על המשא ומתן וההסכם שהשיג עם השלטון הלבן, נלסון מנדלה זכה ביחד עם דה קלרק בפרס נובל לשלום.

מנדלה שכנע את המשטר להפסיק את האפרטהייד המפלה את השחורים ולהנהיג דמוקרטיה. הוא זכה בבחירות דמוקרטיות לנשיאות והנהיג פיוס לאומי בדרום אפריקה - כל זאת ללא שפיכות דמים.

בנוסף, נבחר הנשיא היוצא פרדריק דה קלרק, לכהן כסגנו.

ב-1999 פרש נלסון מנדלה מהחיים הציבוריים. בשנת 2013 הוא הלך לעולמו, כשהוא משאיר אחריו מורשת של אומץ ומנהיגות, חופש ושוויון.


הנה תולדות חייו של נלסון מנדלה בדקה וחצי:

http://youtu.be/lVWt00SVs3A


אשת הנשיא אובמה מספרת על הכלא שבו נכלא מנדלה:

http://youtu.be/_m0CME8oLvU


סקירת טלוויזיה על חייו מלאי ההשראה ומנהיגותו של לוחם החופש הנערץ נלסון מנדלה (עברית):

https://youtu.be/vdolMVetBOQ?long=yes


ותכנית חינוכית על תפקידו בחיסול האפרטהייד בדרום-אפריקה (עברית):

https://youtu.be/_t-JIHWv35k?long=yes?t=6m28s

לא כל אזרחי גרמניה שתקו בזמן הנאצים. היו מהם שהעיזו ופעלו נגד המשטר הרודני והאלים ביותר בהיסטוריה. הם היו חלשים ומעטים ופעלו כמעט ללא סיכוי כלשהו. קבוצה כזו של צעירים מוסריים נקראה מחתרת "הוורד הלבן" (The White Rose).

"הוורד הלבן" הייתה מחתרת של סטודנטים גרמנים אמיצים מאוניברסיטת מינכן, שפעלו במהלך מלחמת העולם השנייה כדי לעורר את העם הגרמני וליצור התנגדות למשטר הנאצי. הם כתבו וחילקו עלונים בגנות הנאצים והיטלר וידעו שהם מסכנים את חייהם, אבל עשו הכל כדי להעיר את גרמניה למרוד בנאצים "לפני שערי גרמניה יהפכו לעיי חורבות ולפני שאחרוני צעיריה ישפכו את דמם.."

במרכז המחתרת האמיצה אך הקטנה עמדו האחים הנס וסופי שול. נמנו עליה כמה חברים נוספים. המייסד הנס שול, היה בילדותו חבר בנוער ההיטלראי, אך חזה בזוועות שהצבא הגרמני עשה בחזית המזרחית והחליט לייצר התנגדות פעילה של העם הגרמני שוחר הטוב, כנגד הנאצים והאסון שהם ממיטים על גרמניה. שול הוביל ביחד עם אחותו את פרסומם של 6 עלונים אמיצים שקראו למרד. האחים שול היו גם אלה שנתפסו ראשונים ובעקבותיהם נתפסו והוצאו להורג בגיליוטינה גם שאר חברי המחתרת.

כיום נחשבים הצעירים שנמנו על "הוורד הלבן" לאישים היסטוריים ונערצים בגרמניה, מהמעטים שהיו נכונים לעשות מעשה ולהקריב את חייהם מתוך טוב לב ורצון אמיתי לעצור את מכונת ההרג וההשמדה הנאצית, כנגד אירופה והעולם כולו ולמען גרמניה עצמה. סופי שול אמרה כמה ימים לפני שנלכדה על ידי הנאצים "כה רבים נספו למען המשטר הזה, הגיע הזמן שמישהו ימות נגדו!"..


הנה סיפורה של מחתרת הוורד הלבן (מתורגם):

https://youtu.be/ZtOKRsF6Rr0


סיפורם באנגלית:

http://youtu.be/Mkq9O2qSTUU


קדימון הסרט "הימים האחרונים של סופי שול" על סופה של מחתרת הוורד הלבן:

http://youtu.be/1IAljVEG4tk


יומה האחרון של סופי שול - מתוך הסרט על המחתרת:

http://youtu.be/wybS7FfqupM


ושיר שנכתב לזכר חברי המחתרת האמיצים:

http://youtu.be/4BqB5Df4198

#מהו קרב תרמופילאי?


קרב תרמופילאי (Battle of Thermopylae) הוא אחד הקרבות מעוררי ההשראה בצבאות העולם, קרב של אומץ ונחישות עד הסוף.

הסוף היה מר, יש לציין, שכן הקרב בתרמופילאי היה קרב ביחסי כוחות לא שווים, שניהלו כוחות יווניים מצבא ספרטה, כנגד האימפריה הפרסית בעת העתיקה. הקרב היה קרב של מעטים כנגד רבים. במהלכו הצליחו לבלום צבא פרסי עצום של רבע מיליון לוחמים, במשך שבוע ימים, 7,000 לוחמים ספרטנים בלבד.

אך אז השתנתה התמונה כשהסגיר בוגד יווני לפרסים את סודו של מעבר נסתר אל מעבר לקווי הכוח הספרטני המגן. מהמעבר הזה עברו חיילי הצבא הפרסי ואגפו את צבא ספרטה, בדרך להשמידו כמעט לחלוטין.

כשראה המפקד לאונידס את המצב הקשה, הוא שחרר רבים מהלוחמים והורה להם לסגת כדי להיערך להגנה בפני הפרסים. הוא עצמו נותר עם 300 הלוחמים הספרטנים האחרונים ועוד 700 טספיאנים, בידיעה שסיכוייהם לשרוד הם אפס. ביחד הם המשיכו להילחם בצבא הפרסי קרב אמיץ ומלא השראה עד מוות.

בקרב, שהיה לסמל האומץ וההקרבה, עמדו הלוחמים על משמרתם ולא ברחו או נכנעו, גם כשלא היה להם כל סיכוי לנצח.

עמידתם של הלוחמים הספרטנים בקרב תרמופילאי הייתה לסמל לדורות של מפקדים מכל צבאות העולם. במותם הם נתנו השראה לדורות של מפקדים ולוחמים - לעמידה ולא לבריחה, למיצוי כל סיכוי אל מול האויב, למשמעת ברזל והקרבה אישית ואומץ לב, לנוכח כוחו של האויב.

גם צה"ל, כצבא צעיר בהתהוות, למד רבות והנחיל ללוחמיו הרבה מהערכים שהתגלו כבר אז אצל ליאונידס ולוחמיו האמיצים. את רוח הלוחמה של "מעטים כנגד רבים" קיבלו בצה"ל מסיפור הקרב המפורסם ומדורות של אירועי קרב דומים. בהמשך טופח גם הרעיון של "אחרי!", שפוקד המפקד הצה"לי, בעת שהוא פורץ בראש חייליו אל הקרב ובידיעה שהוא הראשון שייפגע ברגע הסכנה.


כך התנהל הקרב:

http://youtu.be/wyBHMW11nSU


והנה אזור הקרב היום:

http://youtu.be/cl6oEeTeHbw


מבט אווירי על זירת הקרב המפורסם:

http://youtu.be/3cdcSDHJlP8


נאום ליאונידס המפקד של 300 הלוחמים בסרט על הקרב:

http://youtu.be/Qsma7OGcp6A


וכך הוא לוחם בפרסים במשחק מחשב:

http://youtu.be/YqqLyiKwUsI


הנה סרט תיעודי על קרב תרמופילאי:

http://youtu.be/NX62Jizz4LE?long=yes

נפוליאון בונפרטה, הוא נפוליאון הראשון, היה קיסר צרפת. לרוב מכנים אותו פשוט "נפוליאון" (כמו מדונה או ריטה). הוא היה המצביא המהולל בתולדות צרפת ואחד מגדולי המצביאים בכל הזמנים.

הוא נחשב לאמן ההפתעה הצבאית. מצביא שידע לשער היטב מה האויב חושב ולהפתיע. בעיקר הוא התמקד בלשער מה האויב חושב שהוא לא יעשה ושלא הגיוני שמפקד כלשהו יעשה ואז עשה בדיוק את הלא צפוי ומפתיע את הצד השני.

ומנצח.

בתקופתו צרפת הפכה לאימפריה כובשת ורק פסע עמד בינו לבין שלטון על מרבית אירופה. היה אף שלב שהוא יצא למזרח התיכון, בשאיפה לכבוש גם את המזרח הרחוק. המקום שבו הוא נעצר היה העיר עכו. כשכתב את זכרונותיו הוא ציין ש"אם עכו הייתה נופלת בידי, הייתי משנה את העולם".

נפוליאון עלה לראשונה לשלטון בהפיכה, זאת לאחר קריירה מזהירה כאיש צבא מצליח. כשליט צרפת הוא התגלה כבעל כושר ארגוני מדהים, בעל כריזמה ומנהיגות מופלאה ומנהיג חכם.

מהר מאוד הוא מבסס את שלטונו בצרפת ומגלה שהוא איש ארגון ומנהל מעולה. בונפרטה הכניס סדר בצרפת המבולגנת של אחרי המהפכה הצרפתית והופך אותה למעצמה גם בשדה האזרחי והמנהלי.

אבל אז הוא יצא לכבוש את אירופה ואף הכריז על עצמו קיסר צרפת. גורלו השתנה כשבחורף הרוסי הקשה הוא נאלץ לסגת, הובס לראשונה ואיבד את מרבית צבאו.

ערים לחולשתו הזמנית, קואליציה של כל המדינות שהתנגדו לו התארגנה כנגדו במהירות וצבאות הקואליציה הביסו אותו והביאו לגירושו לאלבה, אי זעיר שבו הותר לו לשלוט.

כך הפך נפוליאון הגדול, כמעט שליט העולם, לשליטו של אי זעיר בטוסקנה. אבל כמו בונפרטה אמיתי, הוא שיפר את האי ללא הכר ועד היום התושבים המקומיים של האי מודים לו על כך.

לאחר מספר שנים, כשהבין ששלטון המלוכה שהומלך בצרפת נחלש, בונפרטה נמלט מהאי וחוזר לשלוט בצרפת. אך שלטונו היה קצר ונמשך רק כמו שהתקופה הזו מכונה: "תקופת מאה הימים". כי בונפרטה יצא להגן על שלטונו מפני כוחות הקואליציה האירופית האנטי-נפוליאונית, שסרבה לקבל את שובו והתארגנה כנגדו.

שוב חוזר הניגון והוא ניצח פה וניצח שם, עד שהגיע הקרב המכריע שלקראתו התאחדו הכוחות כנגדו. הפעם הוא נתקל בגאון צבאי לא פחות מרשים, הדוכס הבריטי מוולינגטון. כאן האויב לא אפשר לו להפריד בין הצבאות, כפי שתמיד היטיב לעשות ולהביסם כך. באופן מתואם, תוך תפיסת עמדות מוצלחות, המתינו הכוחות לצבא צרפת ליד העיר הבלגית ווטרלו והביסו אותו.

אפילו מזג האוויר היה הפעם נגדו והבוץ הרב היקשה על חיילי צרפת להתקדם למול הביצורים של האנגלים. בקרב ווטרלו הובס נפוליאון בונפרטה סופית וירד מבימת ההיסטוריה.

זה היה סוף הקריירה המפוארת והמעט שחצנית של האיש שלא עצר לרגע, עד שההיסטוריה עצרה אותו. שוב, אך הפעם לתמיד, נשלח נפוליאון אל גלות, הפעם באי המבודד והמרוחק סנט-הלנה. באי הקטן הזה הוא חי עד מותו והוא עוד לא בן 52.

על אף נפילתו וכשלונותיו, הצרפתים זוכרים אותו בגדולתו. אולי משום שימיו היו ימיה הגדולים של צרפת. אחר-כך היא החלה לרדת ולהידרדר ביכולותיה הצבאיות, מה שהוריד במידה רבה גם את כוחה הפוליטי ביבשת אירופה. במלחמת העולם הראשונה היא עוד תחזיק מעמד כחלק מהברית המנצחת, אבל במלחמת העולם השנייה היא תובס די מהר על ידי הנאצים, ששלטו בה ועשו בה כרצונם. נפוליאון יהפוך למזכרת נעימה של ימי השיא של האימפריה הצרפתית שלא שרדה.


הנה סיפורו של נפוליאון (מתורגם):

https://youtu.be/VdNOXmtcRm8


משפט ההיסטוריה נגד נפוליאון (מתורגם):

https://youtu.be/8aq_gRfmjgY


הרצאת וידאו באנגלית על חייו של נפוליאון:

http://youtu.be/tfHnwqtJT9U


החדר ביפו הכבושה, שבו שיכן נפוליאון בשנת 1799 את חולי הדבר (עברית):

http://youtu.be/Yalz6RlcD48


כך הובס בעכו ונעצרה תכניתו לכבוש את אסיה (עברית):

https://youtu.be/PqYbnchHyd4


כובעו של נפוליאון מקרב ווטרלו מועבר למוזיאון אחר:

https://youtu.be/bt5cJZFxZOM


כשחזר לצרפת הוא אסף סביבו את הצבא מחדש. הנה הפגישה ביניהם:

https://youtu.be/puZh2LARvHU


שחזור קרב של נפוליאון בימינו:

http://youtu.be/tr3yUB-LibM


האי סנט הלנה והבית שבו התגורר ומת נפוליאון בונפרטה:

https://youtu.be/p4T3ieZZxfE


ו"שעה היסטורית" עם פרופסור הרסגור על חייו של נפוליאון בונפרטה (עברית):

https://youtu.be/BOQM4nDqlPM?long=yes

ז'אן ד'ארק הייתה מצביאה צרפתייה צעירה שהנהיגה את המאבק לשחרור צרפת מהכיבוש האנגלי בזמן מלחמת מאה השנים, במאה ה-15. במאבק מלא גבורה היא הובילה את צבא צרפת למלחמה נגד אנגליה החזקה.

מילדותה היא שמעה קולות שדיברו אליה, נערה קתולית אדוקה. כדי לשכנע שהיא, נערה צעירה מהכפרים, שוכנעה על ידי האל להנהיג את צרפת, היא הגיעה לפגישה שנקבעה לה עם המלך שארל ועקפה את המתחזה לו, הלכה ישר לחדרו של המלך ובסדרת מבחנים מהירה הוכיחה את יכולותיה העל-טבעיות ו"קשריה עם האל".

המלך שארל העמיד לרשותה צבא ובשורה של קרבות מבריקים, לבושה בגדי גבר, היא שברה את המצור על העיר אורליאן והביאה לכניעת האנגלים.

האגדה של ז'אן דארק, "הנערה מאורליאן", הפכה לעובדה. היא כבשה את העיר ריימס והכתירה רשמית את שארל, שמעתה יהיה מלך צרפת המקובל גם על החוק.

העלמה הצעירה התגלתה כמצביאה מבריקה, כשהבינה שבשיטת הקרבות הגדולים מנצחים האנגלים תמיד. לכן היא החליפה את שיטת המלחמה הכושלת של הצבא הצרפתי ללוחמת גרילה חכמה. בזכות זה ניצחה עם חייליה שוב ושוב את האנגלים.

אך לאחר שנפצעה שלוש פעמים, היא נלכדה והוסגרה לאנגלים. אחרי משפט ארוך בידי הכנסייה היא הוכרזה אשמה בכישוף, קשרים עם השטן ועבירות אחרות ונדונה להוצאה להורג בשרפה.

ז'אן הייתה בת 19 בעת הוצאתה להורג. האגדה מספרת שחייל אנגלי שנכח בהוצאה להורג קרא באימה "קדושה שרפנו!".

שנים מספר לאחר מכן ישלוט שארל בצרפת החופשית ויערוך לה משפט חוזר. המשפט הזה הסתיים ב-1456 בזיכוי מוחלט ו"העלמה מאורליאן" הפכה לגיבורה לאומית של צרפת.

ב-1920 תכריז עליה כקדושה גם הכנסייה הקתולית ובכך הכירה גם היא בגדולתה של הנערה מאורליאן, צעירה שהנהיגה צבא של גברים נגד הכובש הזר.

התרבות העממית לא הייתה זקוקה לזיכויים והקדושה האלה. שמה ופועלה של ז'אן דארק הפכו לסמל של אישה אמיצה שמנהיגה צבא של גברים (ונשים) במאבק צודק.

לעמים וחברות רבות היו מאז התגלמויות של מעין דמויות ז'אן דארק מקומיות, המיתוס הלך וגדל והההיסטוריה הפכה למיתוס ובהדרגה הייתה למעין ארכיטיפ של נערה שמנהיגה צבא.


הנה סקירה קצרה על ז'אן ד'ארק (עברית):

https://youtu.be/1gUh9D2Ea14


על חייה של הגיבורה שבאה מהעיר ארק:

http://youtu.be/0q3uAu1EuRc?t=13s


פציעתה וגבורתה בקרב:

http://youtu.be/1qfns_aLrNY


מתוך סרט אחר על הבתולה מאורליאן:

http://youtu.be/Zia2fKTahPA


על מילותיה האחרונות לפני שהוצאה להורג:

https://youtu.be/XqUTbQcrBeQ


בלי מעט הומור לא באמת נכיר אותה:

https://youtu.be/2O2x1Xh3xkE?long=yes


סרט תיעודי שמנסה לפצח את הסוד של נערה שהצליחה לסחוף אחריה כל כך הרבה גברים לקרב:

https://youtu.be/XWR7zMR-EiA?long=yes


ומתכנית הרדיו, שהקדימה את הפודקסט "שעה היסטורית", עם פרופסור הרסגור על ז'אן דארק (עברית):

https://youtu.be/zljVfqowTpE?long=yes

בנימין זאב הרצל מכונה "חוזה מדינת היהודים". זאת משום שהוא היה הראשון שהחליט שחשוב שליהודים תהיה מדינה משלהם. הוא זיהה את האנטישמיות נגד היהודים כתופעה חמורה שתרדוף את יהודי אירופה ובאופן מסוים השואה שתפרוץ כמה עשרות שנים אחר-כך הייתה התממשות של כל חששותיו.

הרצל היה דוקטור למשפטים, מחזאי, סופר ועיתונאי, אבל הוא היה קודם כל מנהיג וממציא הציונות - האיש שרצה שהיהודים יחזרו הביתה לארץ ישראל, כדי להקים מדינה יהודית חדשה וחופשית. הוא כתב ספרים שהציגו בפרוטרוט את דמותה של המדינה היהודית, גייס תמיכה בעולם והפך במהירות למנהיג היהודים באשר הם.

הרצל התגלה במהירות כגאון דיפלומטי. הוא ידע למכור למנהיגים הרלוונטיים, כמו הקייזר האנטישמי והסולטן התורכי השולט אז בארץ ישראל, את רעיונותיו. הרצל הצליח "למכור להם" את הסיבות שמצא, למה כדאי להם לעודד מדינה יהודית בארץ ישראל. הוא נסע לארץ ישראל, נפגש וביקש מהסולטן הטורקי את עזרתו ואישורו להקים מדינה יהודית ועוד.

הוא אמנם לא זכה בחייו לראות את התגשמות חלומו ורק חצי מאה אחר-כך הוכרזה מדינת ישראל,אבל פעילותו הייתה בלתי נתפסת במונחים של אדם בודד, צעיר יחסית ובסך הכל, הבה נזכור, עיתונאי.

בחייו האישיים והמשפחתיים לא הצליח הרצל יותר מדי ומשפחתו התפרקה. גם בריאותו לא הייתה טובה והוא מת בן 44 בלבד, בשנת 1904, בכפר שבאוסטריה התחתית. בצוואתו ביקש הרצל להיקבר "קבורת עניים", לצד קברו של אביו. הוא ביקש שלא יינשאו נאומים על קברו ולא יונחו זרי פרחים. משאלתו האחרונה הייתה שעצמותיו יועלו לארץ ישראל לאחר שתוקם המדינה. ואכן, הוא נקבר בחלקה המשפחתית בבית העלמין דבלינגן,אך למרות בקשותיו הגיעו המונים להלוויה ודוד וולפסון אף נשא דברים.

לאחר קום המדינה הועלה ארונו ונקבר במקום שנקרא על שמו, הר הרצל בירושלים.


הנה סיפורו של הרצל (עברית):

https://youtu.be/PV-W9f0wNFE


תקציר חייו של הרצל בסרטון הבא (עברית):

http://youtu.be/doKHB3fz0fk


סרטון משעשע על מה קורה כשהרצל עם חבר מגיעים לחגוג את יום העצמאות היום (עברית):

http://youtu.be/heFD2msV--4


עוד על חייו של בנימין זאב הרצל (עברית):

http://youtu.be/KKwW_cFmLbQ


סיפור ביקורו של "מלך היהודים" בארץ ישראל (עברית):

https://youtu.be/ogz4_nXTtzo?long=yes


תחנות חייו (עברית):

https://youtu.be/YYJ_5J_rX7s?long=yes


עלילותיו המדהימות של הרצל (עברית):

https://youtu.be/KEDK61TknUM?long=yes


והנה סיפורו של מי שהבין והגשים לחלוטין את הצורך של היהדות בארץ משלה (מתורגם):

https://youtu.be/L9v3xrO4tMI?long=yes