מה זה פינג פונג שולחן ומי המציא אותו?
פינג פונג שולחן, או במונח המקצועי טניס שולחן (Table tennis), הוא ספורט חדש יחסית. משחקים אותו שני שחקנים או שני זוגות שחקנים זה מול זה.
טניס שולחן משחקים באמצעות מחבט וכדור, מין הסתם על גבי שולחן שנועד לכך ומכאן שמו של הספורט הזה.
כל צד במשחק מנסה לחבוט בכדור כך שינחת בצדו השני של השולחן ושהיריב לא יגיע למצב שבו יוכל להחזיר אותו לצד שלו.
בהתאם לכך, סביר שבתחילה אביזרי המשחק היו חפצים ביתיים, כמו פקק של בקבוק שמפניה בתור הכדור, קופסת טבק בתור המחבט ושורה ספרים או חפצים קטנים ששימשו בתור מה שהיום הוא הרשת.
אם הזמן הפך המשחק הביתי המאולתר לאופנתי משהו. בהדרגה הוא זכה לפופולריות ואביזרי המשחק התפתחו. עם הזמן נוצרה הרשת לשולחן, נולדו מחבטים עשויי קלף והכדורים הפכו מקצועיים יותר.
הפופולריות הגוברת של המשחק הפכה אותו לספורט מקובל ועולמי. בשנת 1971 הוא אף עשה היסטוריה של ממש. זה היה באליפות העולם ביפן, עת התקיים משחק בין נבחרת סין לנבחרת ארצות הברית. המשחק הזה זכה לפרסום רב במדינות הללו והצליח כל כך לרגש, עד שהוא הוביל את שתי המעצמות להתקרבות של ממש. אחד מסממני ההתקרבות הזו, בין סין לארצות הברית, היה ביקורו של נשיא ארה"ב ניקסון בסין.
מי שיצפו בסרט פורסט גאמפ יראו אזכור לאירוע הזה...
כך או כך, בשנת 1988 התקדם טניס השולחן עוד שלב להפוך לספורט של ממש. זה היה במשחקים האולימפיים בסיאול, כששולב סופית באולימפיאדת סיאול.
בימינו טניס שולחן נפוץ מאוד בעולם, בעיקר באסיה ובאירופה. הסינים הם מהשחקנים הטובים ביותר ולא מעט מהם החזיקו באליפות העולם בטניס שולחן.
פינג פונג שולחן, או במונח המקצועי טניס שולחן (Table tennis), הוא ספורט חדש יחסית. משחקים אותו שני שחקנים או שני זוגות שחקנים זה מול זה.
טניס שולחן משחקים באמצעות מחבט וכדור, מין הסתם על גבי שולחן שנועד לכך ומכאן שמו של הספורט הזה.
כל צד במשחק מנסה לחבוט בכדור כך שינחת בצדו השני של השולחן ושהיריב לא יגיע למצב שבו יוכל להחזיר אותו לצד שלו.
תולדות הטניס שולחן
טניס שולחן נולד באנגליה של סוף המאה ה-19, בתור בידור לשעות הפנאי. שיחקו בו אז בשעות הערב, למעשה, לאחר ארוחת הערב. המעניין הוא שהמשחק נולד כסוג של חיקוי למשחק הטניס המקורי, חיקוי שנועד להכניסו אל תוך הבית וליצור משחק חדש לסביבה הביתית.
בהתאם לכך, סביר שבתחילה אביזרי המשחק היו חפצים ביתיים, כמו פקק של בקבוק שמפניה בתור הכדור, קופסת טבק בתור המחבט ושורה ספרים או חפצים קטנים ששימשו בתור מה שהיום הוא הרשת.
אם הזמן הפך המשחק הביתי המאולתר לאופנתי משהו. בהדרגה הוא זכה לפופולריות ואביזרי המשחק התפתחו. עם הזמן נוצרה הרשת לשולחן, נולדו מחבטים עשויי קלף והכדורים הפכו מקצועיים יותר.
הפופולריות הגוברת של המשחק הפכה אותו לספורט מקובל ועולמי. בשנת 1971 הוא אף עשה היסטוריה של ממש. זה היה באליפות העולם ביפן, עת התקיים משחק בין נבחרת סין לנבחרת ארצות הברית. המשחק הזה זכה לפרסום רב במדינות הללו והצליח כל כך לרגש, עד שהוא הוביל את שתי המעצמות להתקרבות של ממש. אחד מסממני ההתקרבות הזו, בין סין לארצות הברית, היה ביקורו של נשיא ארה"ב ניקסון בסין.
מי שיצפו בסרט פורסט גאמפ יראו אזכור לאירוע הזה...
כך או כך, בשנת 1988 התקדם טניס השולחן עוד שלב להפוך לספורט של ממש. זה היה במשחקים האולימפיים בסיאול, כששולב סופית באולימפיאדת סיאול.
בימינו טניס שולחן נפוץ מאוד בעולם, בעיקר באסיה ובאירופה. הסינים הם מהשחקנים הטובים ביותר ולא מעט מהם החזיקו באליפות העולם בטניס שולחן.
