כך משחקים את משחק "אמת ושקר", שמטרתו לגלות מהי האמת מבין הסיפורים והוא מצויין למפגשי הכרות של קבוצות:

כל משתתף מספר בתורו שני סיפורים שקרו לו (רצוי שיהיו מאד משעשעים או מפחידים), כאשר אחד מהסיפורים אמיתי ואילו השני שקרי.

על כל שאר המשתתפים לנחש איזה מהסיפורים הוא אמת ואיזה השקר.

כך משחקים את משחק החברה "חתול ועכבר":

כל המשתתפים עומדים במעגל צמודים זה לזה ובוחרים שני משתתפים שאחד מהם יהיה החתול ואחד העכבר.

תפקידו של החתול לתפוס את העכבר ותפקידו של העכבר להמלט מהחתול.

תפקידה של הקבוצה היא לעזור לעכבר שהחתול לא יתפוס אותו. זה נעשה על ידי כך שהיא מאפשרת לו להכנס אל תוך המעגל בעוד שהיא מנסה לחסום את הפתחים שבין חברי הקבוצה מכניסה או מעבר של החתול.

כך משחקים את משחק החברה "רק אל תגיד", המתאים במיוחד לימי טיול:

לכל משתתף מדביקים מדבקה בצורה שהוא לא יראה אותה (על המצח או הגב) שעליה רשומה מילה כלשהיא שהוא כמובן לא יודע מה היא.

מטרת המשחק היא לגרום לכל אחד מהמשתתפים להגיד את המילה שרשומה לו על המדבקה.

מי שאמר את המילה הרשומה על המדבקה שלו נפסל ויוצא מהמשחק.

המנצח הוא האחרון שלא אמר את המילה שקיבל.

כך משחקים את משחק החברה "כדורגל סיני":

כל חברי הקבוצה עומדים בפיסוק, במעגל, כאשר כף רגלו של כל אחד צמודה לכף רגלו של העומד לידו.

מגלגלים אחד לשני כדור.

מטרתו של כל אחד מהמשתתפים שהכדור לא יחמוק דרך הפיסוק שלו החוצה מהמעגל.

מי שהכדור הצליח לעבור דרכו צריך להסתובב עם הפנים החוצה (גבו אל תוך המעגל) ולהמשיך לשחק כך.

אם הכדור מצליח לעבור דרכו בשנית - הוא פסול ויוצא מהמשחק.

כך משחקים עד האחרון שנשאר.

מתחלקים לשתי קבוצות, כאשר האחת יוצאת ראשונה ומסמנת לקבוצה השנייה את הדרך בעזרת גירים צבעוניים.

בנקודות מסוימות בדרך מסמנים עיגול ובו חץ, או תולים פתקים על עצמים בדרך המסמנים שהגיעו לנקודה בה יש פתק עם משימה שרק לאחר מילויה ניתן להמשיך בדרך.

לילדים צעירים המשימות פשוטות והחצים בכיוון ברור. לבוגרים יותר ניתן לתת משימות מעט מורכבות יותר ומדי פעם לבלבל עם החיצים (לא יותר מדי), כך שיצטרכו לבדוק אם הם בכיוון הנכון.

כשמגיעים ליעד, ממתין פתק גדול או כיתוב על המדרכה " כל הכבוד, הגעתם!" וכדומה.

לאחר מכן, ניתן להתחלף כך שהקבוצה השנייה תוביל הפעם.

המשחק "רכבת השמות" מתאים כמשחק הכרות לקבוצת ילדים.

מטרת המשחק היא שהילדים יקימו רכבת ארוכה הבנויה מכל שמות ילדי הקבוצה.

אופן המשחק: כל הילדים עומדים במעגל, כאשר בוחרים אחד מהם להיות קטר הרכבת.

על "הקטר" לעשות הכרות עם כל ילדי הקבוצה ע"י אמירת שמותיהם.

לדוגמא: הקטר ניגש אל אחד הילדים ואומר לו "שלום, אני עידן" והילד עונה לו "שלום, אני חגי". הקטר קורא בשמו של חגי מספר פעמים ואז חגי הוא זה שהופך לקטר וניגש להכרות עם ילד אחר.

כך עושים עד שכל הילדים הצטרפו לרכבת השמות ושמם נאמר בקול רם מספר פעמים.

כך תשחקו במשחק הכסא הריק:

כל הקבוצה יושבת במעגל על כסאות ואחד מהקבוצה קם ועומד באמצע המעגל.

האדם שבאמצע המעגל צריך לתפוס מקום ישיבה.

תפקידה של שאר הקבוצה למנוע ממנו למצוא מקום לשבת. עושים זאת על ידי מעבר מכסא לכסא (לפי הסדר) במהירות.

מי שאת מקומו תפס האדם שעמד, יהיה הבא בתור שיעמוד באמצע וינסה לתפוס מקום.

הצפייה בטלוויזיה (Watching TV) היא אחד התחביבים הפופולריים ביותר וכבר מזמן הפכה לאחד המרכיבים המנצחים ואולי המובילים בתרבות הפנאי העולמית.

"הטלוויזיה לא תוכל להחזיק בכל שוק שהיא תופסת, אחרי השישה חודשים הראשונים. לאנשים בקרוב יימאס לבהות בקופסת עץ מדי ערב." - את ההצהרה המשונה הזו מסר דאריל זאנוק, מפיק סרטים, מחברת פוקס המאה ה-20.

אמנם הוא אמר את הדברים בשנת 1946, כמה שנים לפני שהטלוויזיה הפכה לגורם החשוב ביותר בתחום הבידור בארה"ב ואחר-כך בשאר העולם.

בכל זאת חייבים להודות שבתור איש מקצוע מהתחום שבו הוא עסק, זאנוק די נכשל.. לא זו בלבד שאנשים המשיכו לבהות בקופסת העץ המשונה בעיניו - שעות הצפייה הלכו וגדלו וברבים מהבתים בעולם הטלוויזיה עבדה לאורך כל שעות היום, יום יום!

אפילו בימינו, כשהאינטרנט הפך למתחרה הגדול שלה, הטלוויזיה לא מפסיקה לפרוח. להיפך, סדרות הטלוויזיה של ימינו הפכו טובות מסרטי הקולנוע ורבים כבר מכנים את העידן הנוכחי שלה כ"תור הזהב של הטלוויזיה". לא פחות.

אז אולי על זה נכון לומר ש"מומחה הוא מומחה למה שהיה ורק בעל חזון הוא מומחה למה שיהיה..."


הנה המצאת הטלוויזיה על ידי הממציא הסקוטי ג'ון לוגי ביירד:

https://youtu.be/YdfhcHZEkFU


והדגם הראשון של הטלוויזיה בצבעים:

https://youtu.be/nauvjMM2fzY

ליד בניין עירית כרמיאל, ממש מעבר לכביש, מצוי פארק הגליל המרהיב והנעים, ממש גן-עדן צפוני. יש בו מפלי מים, בריכות דגים שלוות, אמפיתיאטרון גדול, הרבה ירוק ופריחות ותצפית מרהיבה על בקעת בית הכרם.

פעם אלה היו מחצבות שיש שננטשו ונשארו בורות ענק מכוערים. אלה הפכו ע"י הקרן לשיקום מחצבות לגן פורח ששווה לבוא בשבילו אל העיר כרמיאל.


מומלץ!


הנה פארק המחצבות בכרמיאל:

http://youtu.be/pi-nzxpYd4k

כך משחקים את המשחק "תפסוני" (או "תפ-סו-ני"):

הקבוצה מתחלקת לשתי קבוצות העומדות זו מול זו ובינהן מסומן קו גבול.

1. קבוצה א' מושיטה את ידיה קדימה ונציג מקבוצה ב' ניגש אליהם מכה על ידו של אחד המשתתפים ואומר "תפ", לאחר במכן ניגש למשתתף אחר, מכה על ידו ואומר "סו" ולבסוף מכה בפעם השלישית והאחרונה על ידו של משתתף נוסף ואומר "ני".

2. בשלב זה הוא בורח והמשתתף שהכו על ידו אחרון צריך לתפוס אותו לפני שהוא עובר את קו הגבול לקבוצתו.

3. אם המשתתף מקבוצה א' הצליח לעבור את קו הגבול מבלי להתפס, המשתתף מקבוצה ב' הופך להיות שבוי שלו. אם המשתתף מקבוצה ב' הצליח לתפוס את המשתתף מקבוצה א' לפני שעבר את קו הגבול, המשתתף מקבוצה א' הופך להיות שבוי שלו.

4. מחליפים בין הקבוצת - נציג מקבוצה ב' ניגש לקבוצה א', מכה על הידיים באותה דרך - ובורח.

5. מטרת כל קבוצה היא לתפוס כמה שיותר שבויים מהקבוצה השניה וזו שיש לה הכי הרבה שבויים בסוף המשחק היא המנצחת.

כך משחקים את משחק החברה "21 שאלות", המתאים גם כמשחק בזמן טיול:

אחד המשתתפים בוחר דמות ידועה או מפורסמת וחברי הקבוצה אמורים לגלות מי הדמות ע"י שאילת 21 שאלות בלבד, כאשר התשובות על השאלות יכולות להיות רק "כן" ו"לא".

מוסיקאי יפאני מרושש בשם דאיסוקה אינואואה הוא שהמציא את הקריוקי ואת מכונת הקריוקי בשנות ה-60, לאחר שחיפש דרך להתפרנס ממוסיקה.

איש עשיר, בעלים של חברה שהכיר, עמד לפגוש לקוחות עסקיים וידע שבערב הם יילכו לבר וישירו. הוא ביקש מדאיסוקה שיקליט את נגינת הקלידים שלו, בסולמות שרק בהם הוא הרגיש מסוגל לשיר. דאיסוקה אכן הקליט כמה מהשירים שאהב הלקוח על רשמקול.

הערב היה מוצלח ומספר ימים אחר-כך ביקש המנהל עוד כמה שירים מוקלטים. זה היה הרגע שבו הבין דאיסוקה שיש כאן אפשרות למיזם. הוא בנה מכשיר שהזכיר את הג'וק בוקס, אותן מכונות שהשמיעו שירים בתשלום למבקרים במסעדות ובבתי קפה.

אבל המכונה של אינואואה השמיעה תמורת כסף רק את הליווי לשירים. מיקרופון ומגבר שהיו צמודים אליה, אפשרו למשלמים לשיר בליווי המוסיקה המוקלטת שבחרו ממכונת הקריוקי.

ההצלחה הייתה מיידית. הקריוקי הפך לאופנה מטורפת ביפאן עצמה ומשם התפשט בהדרגה לעולם כולו. דאיסוקה הפסיד הזדמנות להיות מיליונר. הוא לא הוציא פטנט על מכונת הקריוקי או על משהו שקשור באופנה האדירה שיצר בעולם כולו. 40 שנה לאחר ההמצאה, הוא רק הצליח להשיג זכויות יוצרים על השם בארצות הברית.

דאיסוקה גם זכה בשנת 2004 בפרס "איג נובל" לשלום, פרס שמחולק למי שהמציאו המצאות שגורמות לאנשים לצחוק.


הנה ממציא הקריוקי, היפאני דאיסוקה אינואואה:

https://youtu.be/qrmBCirGN2I

המשחק גמד-ענק הוא משחק פופולארי ואהוב. כך משחקים אותו:

המשתתפים מתחלקים לגמדים ולענקים. כל אחד יהיה גמד של מישהו וענק של מישהו אחר.

כל גמד יודע מי הענק שלו, אבל הענק לא יודע מי הגמד שלו.

משך כמה ימים כל גמד נותן מתנות ורושם ברכות מיוחדות לענק שלו, על פי מה שהענק אומר שהוא אוהב, שולח לו שירים, תמונות ופינוקים. הכל בעילום שם.

ביום מסויים, הענקים מנחשים, כל אחד מיהו הגמד שלו. לאחר מכן, כל גמד נחשף לענק שלו וכך מתגלית זהותו של הגמד לענק.

המשחק "מי אני?" הוא משחק מעולה לטיולים. הוא מתאים מאד ליום טיול, כמשחק חברה ואפילו כמשחק היכרות. משחקים אותו כך:

לכל משתתף מדביקים מדבקה עליה רשום שם של דמות מפורסמת ומוכרת (מעולם הקולנוע, הפוליטיקה, התקשורת וכו') בצורה שהוא אינו יכול לראות מה רשום על המדבקה (על הגב, לדוגמא).

במהלך הטיול, תיעשה כל פניה אל כל אחד מהמשתתפים, כאילו הוא הדמות שרשומה לו על המדבקה. מטרת המשחק שכל אחד יגלה איזה דמות הוא קיבל.

איך לשחק את המשחק "מי אני?"


כך משחקים את משחק החברה "מי אני":

אחד ממשתתפי המשחק בוחר לעצמו דמות מסויימת (היסטורית, מפורסמת, תנכ"ית, מהמשפחה וכדומה).

שאר המשתתפים צריכים לנחש איזו דמות הוא בחר, תוך שהם שואלים שאלות שמותר לענות עליהם ב"כן" ו"לא" בלבד.

המשחק מתאים הן כמשחק חברתי בימי הולדת ובמסיבות והן כמשחק בזמן נסיעה ארוכה.

הטלוויזיה (Television) היא ללא ספק אחת הטכנולוגיות המשפיעות ביותר על חיינו בעידן המודרני. יש הרואים בה, ביחד עם פצצת האטום, את ההמצאה המרכזית של המאה ה-20. אבל גם אם לא עד כדי כך, ניכר שזו טכנולוגיה מהפכנית, שהשפעתה על כל תחומי החיים והתודעה היא משמעותית וארוכת טווח.

מעצם תחושת האינטימיות שהוא משרה על הצופים בו, מקנה מכשיר הטלוויזיה למדיום הטלוויזיוני כוח רב והשפעה עצומה על ההמונים, על טעמם ועל דעותיהם בתחומים רבים. הטלוויזיה משלה את הצופה שהיא מציעה גישה מיידית לאמת ולמציאות ובכך היא זכתה לכוח רב במשך שנים רבות, יותר מכל מדיום אחר בתרבות הפופולרית.

האמת היא שאת הטלוויזיה לא המציא אדם בודד, אלא מספר ממציאים שכל אחד קידם אותה בעוד צעד לכיוון של המכשיר המוצלח שאנו מכירים כיום.

על אף נסיון מוקדם, כבר בשנת 1884, של מודל ראשון ופרימיטיבי של טלוויזיה לא ממש מוצלחת, נבנתה בין השנים 1907-1910 הטלוויזיה האלקטרו-מכנית הראשונה, על ידי הרוסי בוריס רוזינג וולדימיר זוורקין.

בשנת 1925 הוצגה בפעם הראשונה תמונת טלוויזיה בציבור. זה עדיין לא היה שידור מתחנת טלוויזיה, אבל המהנדס הסקוטי ג'ון לוגי ביירד הצליח להציג תמונה בשחור-לבן של צילום מציאותי, גם אם מהבהב ולא ממש ברור. הוא נחשב לחלוץ הטלוויזיה האמיתי.

אבל בשנת 1927 ימציא צעיר אמריקאי בשם פיילו פארנסוורת' טלוויזיה אלקטרונית שהייתה מוצלחת יותר וברורה מהטלוויזיה המכנית של ג'ון לוגי ביירד. פרסנוורת' חיפש הרבה זמן את הדרך להגיע לשידור תמונה איכותית. את הפתרון הוא מצא כשהביט מחלונו אל השדות הנטועים ושם לב לשורות שורות ואז עלה לו הרעיון לפרק את התמונה לשורות של נקודות אור, שיורכבו מחדש על מכשיר הטלוויזיה הקולט. הגאוניות הזו הפכה את מכשיר הטלוויזיה שהוא בנה למצוין בהשוואה לכל קודמיו, כולל זה של בירד. הוא רשם פטנט והחל את המהפכה של הטלוויזיה שאנו מכירים. הוא ממציא הטלוויזיה.

בשנים הקרובות יתחילו לייצר ולמכור טלוויזיות באמריקה. אחרי ארצות הברית יתחילו לשדר לטלוויזיה במדינות נוספות. בשנת 1936 החל לראשונה בשידורי הטלוויזיה שירות השידור הבריטי ה-BBC, שמאז ועד היום נחשב לאחת מרשתות הטלוויזיה הטובות בעולם.

במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20, הפכה תעשיית הטלוויזיה לחזקה מאוד. גם כלכלית וגם בהשפעתה על החיים ועל העולם, תעשיית הטלוויזיה הפכה מאז לאחת החזקות והמשפיעות בתרבות הפופולרית.

המדיום הטלוויזיוני הצטיין בשתי יכולות כמעט מנוגדות. מצד אחד הטלוויזיה היטיבה להציג תיעוד חי של המציאות, בעיקר בשידורי חדשות וסיקור "חי" ממקומות ההתרחשות ומצד שני - ביכולת שלה לבדר ולהציע בריחה מסוימת מהמציאות, בעזרת תכנים מהנים לשעות הפנאי. שעשועונים, דיווחים, תוכניות אירוח, אירועי מדיה ותוכניות ריאליטי - הטלוויזיה לימדה אותנו שכל עוד יש רייטינג, אין לה שום בעיה לערבב בין הגבוה לנמוך, בין המשמעותי לסתמי ובין הטוב לרע.

בשנים האחרונות הטלוויזיות הפכו לשטוחות והטכנולוגיות מתפתחות במהירות עצומה. מכשירי טלוויזיית פלזמה, LCD וטלוויזיה המבוססת על נורות לד - כל טכנולוגיה כזו מספיקה לכמה שנים ואז מגיעה טכנולוגיה חדשה והופכת לפופולרית יותר.


הנה סיפורו של ג'ון לוגי ביירד, ממציא הטלוויזיה:

https://youtu.be/YdfhcHZEkFU


דוגמה של הטלוויזיה המיכנית שלו עם הצגה של סרט אנימציה של פליקס החתול:

http://youtu.be/llP-uy2rzKE


כאן ממציא הטלוויזיה המיכנית ג'ון לוגי ביירד, מציג את מצלמת הטלוויזיה שפיתח:

https://youtu.be/MuXhV78z0ck


בירד מציג את ההמצאה:

https://youtu.be/PmjXwU0pYao


סרטים אותנטיים שבהם הוא נראה עובד על ההמצאה:

https://youtu.be/nwJ2bMATIAM


על ממשיכו בפיתוח הטלוויזיה, פיילו פרסנוורת' האמריקאי:

https://youtu.be/i9g3KQOEsa0


פרסנוורת' ממציא את הטלוויזיה האמיתית:

https://youtu.be/Vl1FysmcyJw?long=yes


ותולדות הטלוויזיה (עברית):

https://youtu.be/p8zKhNKVidw?long=yes

הבאלט הוא סגנון מחול עדין וקלאסי שהתפתח לראשונה בצרפת, בחצר המלך לואי ה-14. במשך כ-500 השנים שלאחר מכן הוצג הבאלט כליווי לאופרות ולקונצרטים של מוסיקה קלאסית.

את הבלט מלווה עד היום מוסיקה קלאסית, לרוב בליווי תזמורת שלמה.

רק בתחילת המאה ה-19 החלו מלחינים לכתוב יצירות מחול לבאלט, כולל יצירות מעולות וחשובות, כמו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי והמחול "ציפור האש" של סטרווינסקי.

כך התפתח הבאלט והפך לסגנון אמנותי מוביל בתרבות המערבית. כיום קיימות להקות באלט חשובות בעולם כולו, כמו להקת "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".


הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):

https://youtu.be/OEekFTj5PvU


ריקוד באלט קלאסי מתוך "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי:

http://youtu.be/ILIaLxpgAOY


סיום "אגם הברבורים" היפה:

http://youtu.be/SXJawzOLS3k


ומעט מהחזרות על ריקוד בלט שכזה:

http://youtu.be/VTmGlaJABNA?t=8s

הנה כמה משחקים לערב כיתה:


- תופסת עכברים

- תופסת בית חולים

- אמת או חובה

- בינגו

- חידון בנושא מסויים

- תחרות ריקודים או שירים (כוכב נולד, רוקדים עם..)

- קריוקי

- קרבות דגדוגים בנים נגד בנות

- המשחק ענק וגמד

- משחק "מירוץ למיליון".

- 101 נשיקות

- נשיקה סטירה

- משחקים נוספים מתגית "משחקי חברה".




יש לכם עוד רעיונות? - לחצו על "עדכן" למטה והציעו לנו עוד פעילויות מוצלחות שניתן להוסיף לרשימה.

הקרקס (Circus) הוא מופע בידור נודד, שמגיע לכל עיר ובונה בה אוהל גדול. חבורת בדרנים ולוליינים עורכים באוהל את מופע הקרקס ומשעשעים את הקהל במופעי אומץ וצחוק.

ליצנים, קוסמים ולהטוטנים עורכים בקרקס מופעים שהקהל, במיוחד הילדים שבו, אוהב מאד.

המרכיבים של הקרקס היו תמיד הומור, שעשוע, השתאות מדברים מדהימים ובידור להמונים. עד לכניסת הטלוויזיה לבתינו היה הקרקס אחת מחוויות הבידור הפופולריות ביותר.

כשהקרקס מסיים את ההופעות במקום, מקפלים העובדים את כל הציוד וממשיכים בדרכם. הם מובילים את החיות, הציוד והאוהלים המקופלים, במשאיות וטנדרים, היישר אל היעד הבא להופעות.

רבים רואים בשימוש בחיות בקרקס מעשה אכזרי ולא ראוי, בשל היחס שמגלים הקרקסים הללו לחיות הפרא במהלך האילוף. בעבר הציגו בקרקסים מופעים רבים המשלבים חיות ותרגילים מדהימים שבעלי החיים יכולים לעשות, אבל כיום ההופעות הללו הולכות ונעלמות ובארצות רבות בעולם, הדבר איננו חוקי יותר.

בימינו הולך עולם הקרקסים ודועך. אחת הסיבות היא המגבלות שמטילים עליהם. מנגד משפיעה גם הירידה בפופולריות של הקרקס, בעיקר בשל ריגושים מודרניים שבמאה ה-21 הולכים ומחליפים אותו.


הנה קרקס מדהים:

https://youtu.be/n6w1N3E_QlU


עוד הופעות קרקס גדולות מהחיים:

https://youtu.be/ZUwZ4UZ_uO0


ובמסגרת ה"פריק שואו" שהציע בעבר הקרקס הוצגו בו תופעות ואנשים חריגים:

https://youtu.be/OQBukXJTfWo

פעם קראו להם בדרנים, אחר כך חקיינים והיום הם סטנדאפיסטים. סטנדאפ קומדי (Standup comedy) היא אמנות במה משעשעת, המבוססת על אמן יחיד ומצחיק המופיע על הבמה אל מול הקהל.

הסטנדאפ כולל בדרך כלל שילוב של דיאלוג שנון של הסטנדאפיסט עם הקהל ומונולוג קומי על תכנים שונים מחייו ומשגרת היום יום של החברה שמסביב.

המונח "סְטֵנְד-אָפּ קוֹמֵדִי", בעברית "מִצְחָק", בא מהשפה האנגלית, בה Stand-up comedy, "קומדיה בעמידה", היא מופע של קומיקאי הניצב מול קהל, עומד בזמן המופע.

זיכרון מעולה, יכולת תגובה בימתית מהירה, אירוניה עצמית, יכולת להסתכל בעיניים חוקרות על נורמות, מנהגים ודברים שכל כך התרגלנו אליהם בחברה, להציץ לחיינו ולהציג באופן קומי את הנישואין, המשפחה, הילדים או ההורים שאנחנו, לשאול "מי פה מראשון?", להיתמם ולשאול על הדברים הכל כך רגילים ולמצוא בהם את החיוך והקסם.


הנה המצליח שבהם - הסטנדאפיסט שחר חסון (עברית):

https://youtu.be/4tPztG4JqAs


אמן הסטנדאפ אורי חזקיה בהופעה (עברית):

http://youtu.be/pX-A8SrA_R0


וסטנד אפ על ספורט של אחד שהוא לא - עפר שכטר (עברית):

http://youtu.be/id2YxtDYL6Q

המשחק "לו הייתי עץ" מתאים כמשחק הכרות וגיבוש לקבוצה שחבריה כבר מכירים באופן בסיסי זה את זה, כי ההכרות בו מעט יותר מעמיקה.

במשחק זה משתתפי הקבוצה אמורים לזהות אחד את השני ע"פ המתואר בפתקים השונים.

אופן המשחק:

כל משתתף מקבל פתק ועליו הוא רושם מה היה רוצה להיות (צמח, עצם, חיה וכו...).

מערבבים את הפתקים של כל הנוכחים וכל אחד בתורו מרים פתק, מקריא אותו.

המשתתפים צריכים לזהות מי כתב את הפתק, למי הוא שייך.