מהו קרפ צרפתי?
קרפ צרפתי, בעברית "חביתית צרפתית", הוא מאכל פופולארי שהתפשט למקומות רבים בעולם. באופן מסוים הוא אפילו האבא של הפנקייק שהאמריקאים כל כך אוהבים, אבל למעשה יש חביתיות מקבילות כמעט לכל עם. הידועים הם הפלצ'ינטה ההונגרית, הפנקייק הבריטי והפְּפָאנקוכן של הגרמנים.
כך או כך, הצרפתים מתים על הקרפ והתור בדוכני ומסעדות הקרפרי (Crêperie), מלא תמיד בשוחרי הקרפים המתוקים והמלוחים הללו. מגוון הקרפים שניתן לקנות בבתי-הקרפ, הקרפרי של פריז הוא גדול ועשיר בטעמים ובסגנונות ההכנה.
הקרפ הצרפתי הוא מעין שכבת בצק דקה שמתבססת על תערובת של אחד מסוגי הקמח עם נוזל - חלב, מים, או אפילו בירה. אפשר לאכול את הקרפ בסגנון מלוח או מתוק, שאז יהיו התוספות ריבה, סוכר, שוקולד, קצפת, או סירופ מייפל וכדומה.
הקרפ הוא המאכל שנוהגים הצרפתים להכין כבר שנים רבות בשנדלאר, חג נוצרי שנחוג ב-2 לפברואר בכל שנה, לזכר היום שבו הובא ישו התינוק לראשונה על ידי מריה אמו, אל בית המקדש בירושלים.
כמו חגים נוצריים שונים גם לחג זה יש כנראה שורשים עתיקים יותר ומקובל שבימי קדם נהגו תמיד בתחילת פברואר, להתחיל את הזריעות הראשונות של החורף. הנוהג בצרפת היה כבר אז להכין מהקמח שנותר בבית קרפים, שהיו מעין סמל לשגשוג חקלאי וליבול חיטה משובח שקיוו לו בסוף החורף המתחיל.
קרפ צרפתי, בעברית "חביתית צרפתית", הוא מאכל פופולארי שהתפשט למקומות רבים בעולם. באופן מסוים הוא אפילו האבא של הפנקייק שהאמריקאים כל כך אוהבים, אבל למעשה יש חביתיות מקבילות כמעט לכל עם. הידועים הם הפלצ'ינטה ההונגרית, הפנקייק הבריטי והפְּפָאנקוכן של הגרמנים.
כך או כך, הצרפתים מתים על הקרפ והתור בדוכני ומסעדות הקרפרי (Crêperie), מלא תמיד בשוחרי הקרפים המתוקים והמלוחים הללו. מגוון הקרפים שניתן לקנות בבתי-הקרפ, הקרפרי של פריז הוא גדול ועשיר בטעמים ובסגנונות ההכנה.
הקרפ הצרפתי הוא מעין שכבת בצק דקה שמתבססת על תערובת של אחד מסוגי הקמח עם נוזל - חלב, מים, או אפילו בירה. אפשר לאכול את הקרפ בסגנון מלוח או מתוק, שאז יהיו התוספות ריבה, סוכר, שוקולד, קצפת, או סירופ מייפל וכדומה.
הקרפ הוא המאכל שנוהגים הצרפתים להכין כבר שנים רבות בשנדלאר, חג נוצרי שנחוג ב-2 לפברואר בכל שנה, לזכר היום שבו הובא ישו התינוק לראשונה על ידי מריה אמו, אל בית המקדש בירושלים.
כמו חגים נוצריים שונים גם לחג זה יש כנראה שורשים עתיקים יותר ומקובל שבימי קדם נהגו תמיד בתחילת פברואר, להתחיל את הזריעות הראשונות של החורף. הנוהג בצרפת היה כבר אז להכין מהקמח שנותר בבית קרפים, שהיו מעין סמל לשגשוג חקלאי וליבול חיטה משובח שקיוו לו בסוף החורף המתחיל.
