פֶנִיקְס, עוף החול (Phoenix) הוא ציפור האש הקדושה. לפי אגדות ערביות הפניקס הוא יצור שקם לתחיה מאות שנים לאחר מותו.

המיתולוגיה המצרית מספרת שהפניקס חי במדבר מאות שנים. לקראת מותו מכין עוף החול לעצמו קן מענפי קינמון ושורף את עצמו. מהאפר שנותר מהפניקס השרוף מתגלה לאחר זמן רב עוף חול חדש וכך הלאה.

הפניקס הפך לסמל השיבה מהמתים. הוא מוזכר בתרבויות רבות, אם כי בשמות שונים בכל אחת מהן. חלק מהן מזכירות את דמעותיו שיכולות לרפא. אחרות מציינות שאפשר להרפא על ידי נגיעה בכנפיו.

בתרבות המערבית משמש המושג "עוף החול" כדי לתאר אנשים שחוזרים וצומחים לאחר נפילה, או משתקמים ממצב קשה וחוזרים לימי התהילה שלהם.


הנה סיפורו של הפניקס עוף החול:

http://youtu.be/BkYywhe061o


הפניקס הקם מהאפר:

http://youtu.be/IZm-9yx0uLo


עוד על עוף החול האגדי:

http://youtu.be/EDk9mWHvLiw


הנה הפניקס בתרבות הסינית:

https://youtu.be/ItOry8_5V_E


בקצרה ובין מפלצות אחרות:

https://youtu.be/9zgBfW2UZrs?t=7m24s?end=8m36s

במיתולוגיה המצרית, אנוביס (Anubis) הוא האל עם גוף האדם וראש התן, אל המתים והלוויות המצרי.

אנוביס הוא האל האחראי על החניטה. ראשו ראש של תן, אוכל נבלות מדברי. אגב, בחירה מוזרה לאור היות התנים דווקא שודדי קברים וטורפי המתים. החוקרים סבורים שדווקא בשל כך נבחרו התנים לתפקיד שומרי ומשמרי הגופות.

ואכן, אנוביס הוא האל שלפי האמונה הפרעונית, דואג לגופות המתים. תפקידו לבחור את הנשמות ולשמר את גופם לעתיד שאחרי המוות.

תחת מסווה של תן, נוהג אנוביס, על פי האמונה המצרית הקדומה, לבחון את הקברים, לחנוט את המתים, להובילם לאורך נהר הנילוס אל השמיים ולסייע לנשמות לעבור בחשיכה אל העולם הבא.

לפי האמונה המצרית בתקופות אחרות, נהג אנוביס לסייע בפולחנים המצריים העתיקים, ולקבל את המתים בעולם השאול. יש אפילו תקופות שהמצרים שראו בו את אל המוות עצמו. בתקופות אחרות האמינו שהוא שוקל את נשמות המתים ומביא את תוצאות השקילה אל אוזיריס, אל המוות.


הנה סיפורו של אנוביס, אל ראש התן:

https://youtu.be/Ra5MpsYdp8w


אנימציה "טראנסית" של אנוביס והמתים שלו:

https://youtu.be/I7xgCtn8374


תקציר על האל אנוביס:

https://youtu.be/e2cMS2SuWm0?t=5m16s&end=6m22s


המצרים גם חנטו מיליוני כלבים במקדש אנוביס:

https://youtu.be/e3IqHMTtLGE


הוליווד נהנתה להפוך אותו לרשע, עם צבא של אנוביס משוכפלים בסרט "המומיה חוזרת":

https://youtu.be/f2rYgURNeq0

האוּרוֹבוֹרוֹס (Ouroboros) שפירושו "בולע זנב", הוא סימן עתיק של נחש הבולע את זנבו. בעבר הוא גם הופיע לעתים בתור דרקון. מקור הסימן הוא ככל הנראה במצרים העתיקה.

במהלך הדורות השתמשו באורובורוס כדי לתאר או לסמל מושגים כמו מחזוריות, חזרה מתמדת ודברים המתייחסים לעצמם (במתמטיקה ובמחשבים יקראו לזה אולי רקורסיה).

הנחש האוחז בפיו את זנבו, האורובורוס, יולד את עצמו מעצמו. יש הרואים בו סמל מיתולוגי עתיק, המייצג את התהליך המעגלי של לידה, התהוות ומוות. אחרים רואים בו מפלצת המאיימת לטרוף את העולם.


הנה הנחש הבולע את זנבו, אורובורוס:

http://youtu.be/IGtqY8kuSAg


והסבר נוסף לאורובורוס:

http://youtu.be/_BncgkjKI70


והנה שיר יפה שמוקדש לאורובורוס ולא ניתן ללמוד ממנו כלום:

http://youtu.be/CaGzsLqLbxk

סת (Seth), או בשמותיו המצריים סתי או סתח', החל בתור אל המדבר במיתולוגיה המצרית. הוא היה גם אל הכאוס והסערה.

למרות שראשו מזכיר לעיתים דג, שנבוב או תן, ובניגוד לאלים מצריים אחרים, סת לא דומה באופן חד-משמעי לבעל חיים מסוים.

במצרים העתיקה נחשב סתי לאל חזק ובעל עוצמה, בעיקר בזכות העובדה שמצרים היא ארץ מדברית והרי הוא האל האחראי על תנאי החיים במדבר. סת היה האל הראשי של מצרים התחתונה, החלק המדברי של מצרים.

אבל העתיד הקנה לו עוד עניינים. כי במהלך הדורות סת הפך להתגלמות הרוע והרשע. הוא זוהה עם אלים רשעים של שליטי מצרים הזרים והשנואים על המצרים ובמיוחד עם האל אפפ.

ואכן, במיתולוגיה המצרית נודע סת כמי שניסה לרצוח את אחיו אוזיריס ולא פעם אחת. באחד המקרים הידועים הוא ביתר את גופו של אוזיריס ופיזר את החתיכות בנהר הנילוס. האלה איזיס החזירה את אוזיריס לחיי נצח, לאחר שאספה את החלקים ובכשפיה היא "הרכיבה" אותו מחדש. העימותים ביניהם לא פסקו ועל אף כוחותיו ועוצמתו הרבה, סת הובס לבסוף על ידי הורוס, בנם של איזיס ואוזיריס, שגרם לו להסתתר בחשיכה ולהיות לאל הלילה, המביא את הלילה והחשוכה בכל לילה.

אגב, הקרב בין הורוס לסת לא היה היחידי. בחצר של מקדש אדפו נמצא תיאור של הקרב הקשה על הכתר, בין הורוס, שליט מצרים העליונה, לבין סת. הקרב הזה נולד לאחר שלאחר שהחלק התחתון של מצרים נכבש על ידי החלק העליון. במהלכו נקרעו אשכיו של סת ממנו, מה שפגע בפריון של המדבר. בקרב גם נפגעה אחת משתי עיניו של הורוס, שהיו הירח והשמש. זו הייתה עין הירח ולכן הירח הפך כהה מהשמש. אז התפייסו האלים, אבל כאמור הקרבות ביניהם לא הסתיימו.

איננו יודעים בדיוק את משמעות השם סת. יש נטייה לחשוב שפירושו הוא משהו כמו "גדול העוצמה", "עמוד של יציבות" או "הקסום".


הנה סת, האל המצרי שלא ידוע עד היום:

https://youtu.be/HsqZPiJB9kQ


סרט שנעשה על האל סת:

https://youtu.be/ZpZnaEeCNJw


סת המשתלט על מצרים הוא אחת הדמויות הראשיות בסרט "מלחמת האלים", כשנלחמים בו האל הורוס והגיבור בק:

https://youtu.be/Ku-t25VenqY


מצגת וידאו על סת:

https://youtu.be/_qvXnfAX3us


וסרט תיעודי על סת שלפי האמונה המצרית הרג את אוזיריס והחזיר לעצמו את השלטון:

https://youtu.be/ffKaHwnmNXc?long=yes

אוזיריס (Osiris), או אוסיריס, הוא אחד משני האלים המרכזיים במצרים העתיקה, ביחד עם רעייתו, האלה איזיס.

אוזיריס הוא, למעשה, אל השאול, אל המוות, אל ההתחדשות וחיי הנצח של מצרים העתיקה, אל הבריאות וסמל ההמשכיות של התרבות המצרית.

הוא כיהן כשופט העליון של המתים ולפי האמונה המצרית הוא שהחליט מי מהמתים זכאי לחיי נצח. לפי האמונה, אוזיריס גם לימד את בני האדם את סדרי היקום ואת החקלאות.

המתים, לפי האמונה המצרית, היו מגיעים אליו והוא היה שוקל את ליבם, כדי לראות אם היו טובים או רעים. רק אם ליבם היה קל הם הורשו בעולם הבא להגיע לגן העדן.

בקברו של מנה, הפקיד של תות אנך אמון, אפשר לראות ציור קיר המתאר את סצנת שקילת הלב של האציל בידי אוזיריס, בעת שהאציל עובר לעולם הבא. הקבר הזה נמצא בארץ המתים, מקום קבריהם של אצילי מצרים העתיקה.


#איך הפך אוזיריס לאל?
על פי המיתולוגיה המצרית היה אוזיריס בנו של אל האדמה גב ואלת השמים נוט. הוא היה אחיו של סת ושתי אחיותיו של אוזיריס היו איזיס ונפתיס.

אוזיריס התחתן עם איזיס אחותו. השניים הביאו לעולם את התרבות. הוא שלט בעולם, לפי המיתולוגיה המצרית. יום אחד הרג אותו סת אחיו וחתך את גופתו לחתיכות, שאותן הוא פיזר ברחבי מצרים. אבל איזיס אשתו של אוזיריס (ואחותו...) ידעה לעשות קסמים. היא עברה בכל מצרים וליקטה את כל פיסות וחלקי גופו של אוזיריס. בפעולה שנחשבה על ידי המצרים לחניטה הראשונה בהיסטוריה, היא החזירה אותו בעזרת כשפים לחיי נצח, כשחיברה בין החלקים באמצעות הפיכתו למומיה, עטופה בבד פשתן והחזירה אותו לחיים. רק את איבר מינו של אוזיריס היא לא מצאה, כי הדגים אכלו אותו. לכן, אגב, המצרים ראו בדגים יצורים טמאים.

מה שמוזר הוא שבהמשך, איזיס ילדה לאוזיריס את בנם הורוס, שעתיד לגדול ולנקום את רצח אביו. בבגרותו ישלוט הורוס במצרים, בתור מלך החיים שעל פני האדמה. אביו אוזיריס, לעומתו, קיבל את השלטון על השאול ועל המוות.

לסיפורם של האחים אוזיריס ואיזיס הייתה השפעה עצומה על תפיסת המוות במצרים העתיקה, על מנהג החניטה, המומיות וכדומה.


הנה סיפורו של אוזיריס, אל חיי הנצח (מתורגם):

https://youtu.be/O5dXz1Tq_Yg


איזיס אשתו של אוזיריס (מתורגם):

https://youtu.be/JycXLG6GeYk


ומי היה אוזיריס?

https://youtu.be/PTJBsFVVpWs

מהקשה על עץ "נגד עין הרע" ועד הנחת יד על הפה כשמפהקים, הנחת שום מתחת לכיסא הנהג במכונית, צביעה של דלתות בכחול או תליית חמסה באוטו - עין הרע ואמונות טפלות הולכים יד ביד כבר מאז ימי קדם.

עין הרע היא אמונה שגורלו של אדם מושפע מרגשי אחרים כלפיו ובפרט מקנאה. זה החשש שמבט של מישהו המתפעל ממה שיש לו - עלול להביא ל"עין הרע".

טתם בטח מכירים את המבט של אנשים המקנאים או אחוזים ברוע, במי שיש לו או שהצליח במשהו, נכון? - אלה עלולים להטיל, לפי האמונה העממית, "עין רעה", או "עין הרע" באדם. עין הרע הזו עלולה לסכל את הברכה שבביתו או במעשה ידיו.

זו מעין אמונה טפלה שכזו, אבל אחת שיש לה כוח עצום ושמלווה את האנושות כבר אלפי שנים. בלי עין הרע, טפו טפו טפו!

אבל מה עושים נגד עין הרע? - כל מיני סממנים, סימנים וסמלים, דוגמת אלה שלמעלה, נועדו להפחית את האימה והחשש שמשהו שיקרה לאדם או ליקיריו. הם יהיו הכוח הנגדי שיניא את העין הרע מלפעול. לחפצים הללו ייחסו בני האדם כוחות מיסטיים ורוחניים, שהפכו אותם ליעילים, בדרך להשגה של שפע, הצלחה וביטחון.

חוקרים רבים מאמינים שמקורות האמונה הזו נעוצים עוד בתרבות המצרית הקדומה, אם לא לפני כן. במיוחד מוזכרת העין של הורוס (Eye of Horus) או "העין של רע", אל מצרי קדום בעל ראש של בז שעיניו הן השמש והירח. סמלו של רע נראה כעין אנושית והיא סימלה אז עוצמה והגנה. במצרים העתיקה של אותם ימים נהגו אף לקשור לה כוחות בריאות, ריפוי ואיזון עצמי.

ואם אז ייצג הסמל של "עינו של רע" חיים טובים, עושר ואושר - גם לחיים וגם למתים הרי שהוא אומץ בתרבויות שונות בעולם הקדום. מקמע מצרי פופולארי, שהוטבע בתכשיטים, בכלים ובקמעות שנמצאו בתכריכי המומיות המצריות, הוא היה לסמל נפוץ. מכירים את העין הכחולה מהזכוכית שנמכרת בשווקי המזרח התיכון?

לא ברור אם זה המקרה, אבל יתכן שהמשמעות של המושג הקדום והמבורך של "העין של רע" מעט התהפכה או השתבשה, אם כי נשארה באותו תחום - איכשהו הפכה עין הרע לדבר מאיים, מקנא והורס - עין רעה!


הנה הסיפור של עין הרע:

https://youtu.be/qR1qp-ugufY?t=11m55s&end=16m13s


העין של הורוס:

https://youtu.be/C_kBkB41qKo


יש הרבה מסתורין בסמל הזה:

https://youtu.be/obegxYK86iE


רב שמציע הסבר מדעי לעין הרע:

https://youtu.be/XxqqGVkzB8I


וביקור במקדש אדפו שהוקדש על ידי המצרים הקדומים לאל הורוס:

https://youtu.be/nFW5R3UqUqM?long=yes

מיתולוגיה (Mythology) היא אגדה קדומה או אוסף של מיתוסים ואגדות קדומים, המספרות על נושאים שהעסיקו את האדם התרבותי.

לרוב המיתוס נולד מסיפור או שהועבר באופן מסורתי, מפה לאוזן. בדרך כלל הוא עוסק בעניינים או נושאים שהמין האנושי או בן התרבות התקשה לתת להם הסבר מספיק משכנע.

המיתוסים הללו מתפתחים לאורך תקופות ארוכות, מאות ואף אלפי שנים, בקרב עמים ותרבויות ולא פעם גם נודדים מתרבות אחת לשנייה, במיוחד אם הן מתקשרות בלשון משותפת.

נושאים שחוזרים במיתולוגיות שונות הם לדוגמה בריאת העולם או חזיונות מעולם הטבע, כמו המבול, בברד או הסופה.

לא פעם מיתולוגיה היא אוסף של אגדות, הקשורות ומייצגות את המסורות הקדומות של העם שזו המיתולוגיה שלו.

שכיחות מאוד הן מיתולוגיות העוסקות בסיפורי ועלילות האלים והגיבורים. המיתולוגיה מלאה באלים, קסמים ומפלצות. היא מפוצצת בסיפורי גבורה ופחדנות, יחסים בין האלילים, בתרגילים מתוחכמים שעשו או בגילוי תכונות אישיות מהנעלות ביותר ועד הבזויות שבהן.

בהיסטוריה ידועות כמה מיתולוגיות מפורסמות יותר, כמו היוונית והמצרית, אבל האמת שלכל תרבות יש את המיתולוגיה שלה. יש מיתולוגיה אצטקית, ויקינגית, הודית, סינית ועוד המון - אפילו מיתולוגיה יהודית, שנפרשת היטב במקרא ובתנ"ך כולו.

סיפורים מיתולוגיים מעניינים מהעולם תוכלו למצוא בתגית "המיתולוגיה היוונית", בתגית "המיתולוגיה המצרית" ובתגית "המיתולוגיה הרומית".


הנה המיתולוגיה היוונית (מתורגם):

https://youtu.be/VdHHus8IgYA


סיפור המיתולוגיה המצרית העתיקה:

https://youtu.be/uZe49S1Q8b8


ומיתוס אצטקי קדום (מתורגם):

https://youtu.be/fMPG-2vXi-s

ראיתם פעם אל מצרי עם גוף של אדם וראש של ציפור? - כנראה שראיתם את תות, אל החוכמה המצרי. ראשו של תות הוא ראש מגלן, ציפור האייביס האגדית. גופו הוא גוף של בן-אנוש. הוא כינה גם "האל הסנדק".

במיתולוגיה המצרית ידוע האל המצרי תות (Thoth), או גם בשמו היווני "תח'ות" ובשם המצרי המקורי "ג'חוטי". הוא היה אל החוכמה, האל שלפי המיתולוגיה המצרית המציא את הכתיבה, את המדע, השירה והקסם.

תות היה ידוע בכישרונו לפתור מחלוקות בין בני אדם.

גם ברפואה היה תות ידוע. האמונה הייתה שבמקרה של אל פצוע מקרב, תות היה מי שריפא אותו. זה בדיוק מה שקרה, לפי הסיפורים, בקרבות בין האל רע לבין הנחש אפפ ובין האל הורוס לסת.

כמו האלות חתחור וסח'מת, גם תות נוצר מאיבר בגופו של אל השמש וראש פנתאון האלים המצרי, האל רע. הוא שימש כלשונו וליבו של רע, מעין דובר שלו. ביחד עם האלה מע'ת, עומד תח'ות משני צידי סירתו של רע, כשהיא משייטת בעולם השאול במהלך הלילה.

הוא מתואר לעתים כגבר בעל ראש של ציפור איביס (ציפור המגלן), ולא פעם הופיע תות כבעל ראש של בבון.


הנה סרטון על האליל תות:

https://youtu.be/e2cMS2SuWm0?t=1m13s&end=1m58s


סיפורו של תות הממציא של העצב והכתיבה:

https://youtu.be/a0jqMO63SUg


תפילתו של תות:

https://youtu.be/CeW5nbuRxZA


עוד על המצאת הכתיבה:

https://youtu.be/hdW67CSE7hM


וסרט תיעודי על "ספר תות", שעל פי האמונה המצרית, נכתב על ידו:

https://youtu.be/KK9q0Okdx00?long=yes

במצרים העתיקה שימש "ספר המתים" (Book of the Dead) ספר עזר ומדריך כתוב לחיים שלאחר המוות. הספר, שנקרא בעצם "ספר ההליכה", הכיל לחשים שימושיים לאחרי המוות והוראות כיצד להכין את הקבורה, מה לקבור עם המת וכדומה.

במהלך השנים השתנה והתפתח ספר המתים הקדום. בזמנים הקדומים יותר היה המדריך לעולם המתים נחלתה של משפחת המלוכה בלבד. הטקסטים צוירו באותה תקופה על קירות חדרי הקבורה הסודיים שבפירמידות. במשך הזמן החלו לכתוב את המדריך על גבי פפירוס ועשירי מצרים החלו להזמין לעצמם ספרי מתים מותאמים. כך או כך, הטקסט המדויק היה שונה מאדם לאדם והותאם למזמין. מכיוון שכל חייו של המצרי כוונו לקראת הנצח שיבוא לאחר המוות, הפכה רכישת ספר מתים לחלק מרכזי בהכנות שנהגו המצרים האדוקים ובעלי הממון לעשות בחייהם.

הלחשים ששימשו בכל קבורה נבחרו בדרך כלל על פי מעמדו ועושרו של המת. היו לחשים שנועדו לאפשר לאדם לחיות לאחר מותו, אחרים נלחשו כדי שיוכל ללכת גם לאחר המוות והיו אף לחשים שנועדו כמתנות לאלים.

העניים שלא יכולים היו לרכוש את ספר המתים השתדלו להיקבר ליד קברי העשירים. הם קיוו שכך תזכה רוחם להגנה מרוח המת שזכה להשתמש בספר המתים ולקבל הגנה בעולם הבא.

על אף שחלקים ממנו נמצאו הרבה לפני כן, רק בשנת 1887 נמצא העותק השלם לחלוטין של ספר המתים. מצא אותו בעיר לוקסור שבדרום מצרים, הידועה בשמה העתיק תבי, הארכאולוג ארנסט וואליס באדג'. אורכו היה במקור 28 מטרים והוא זכה לכינוי "הפפירוס של אני". בספר היו פרקים רבים והוא תאר היטב את כל התהליך שהמצרים הקדמונים האמינו שעובר המת לאחר מותו.

את השם "ספר המתים" נתן ל"ספר ההליכה" האגיפטולוג הגרמני קארל ריכרד לפסיוס בשנת 1842, בעת שפרסם חלק מהטקסטים שהיו אז בידיו.


הנה ספר המתים ממצרים העתיקה:

http://youtu.be/G6snYcSu024?t=12s


הסבר של ספר המתים של קדמוני מצרים (מתורגם):

https://youtu.be/1yv_MXNYbAo


סיפורו של ספר המתים במצרים העתיקה:

http://youtu.be/0I-3TxjNVgk


וכאן נוצר ספר המתים בימים עברו:

http://youtu.be/JnO3XsDFHe8

הספינקס המצרי הוא הפסל שבנוי מאבן אחת הגדול בעולם. אין עוד בתבל פסל מונולית כל כך גדול. אבל על צורתו וגודלו העצומים מעיב האף השבור של הפסל המרשים הזה.

האגדה מספרת שהמצביא הצרפתי נפוליאון הוא ששבר את האף המלכותי, כשכבש את מצרים. ככל הנראה הייתה זו יריית פגז תותח של צבא נפוליאון, ששברה את האף.

לא ברור מי נתן את ההוראה, אבל בין אם זה המצביא המפורסם שהורה לעשות זאת, או סתם חייל צרפתי טיפש שהפגין את יכולתו לקלוע למטרה, נראה שהסיפור אינו נכון. ההוכחה: כבר בשנת 1755, הרבה לפני שצבאו של נפוליאון כבש את מצרים, התפרסם ציורו של הצייר הדני פרדריק לואיס נורדן (Frederic Louis Norden), בו מופיע הספינקס ללא אפו...

הצרפתים, אגב, מעדיפים דווקא גרסה המספרת על חייל בריטי שעשה את המעשה. אחרים מספרים שחייל טורקי הוא הוואנדילסט שעשה זאת. ויש גם מי שמאשימים את הממלוכים. בקיצור, כל אחד מעדיף שהטיפש יהיה מצבא אחר...

אבל הארכיאולוגים מצידם מספרים שהאף נשבר כפי הנראה הרבה לפני כן, בין המאה ה-11 למאה ה-15. שרידים של שני מוטות חדים שנמצאו בחפירות ליד הספינקס, חיזקו את סיפורו של ההיסטוריון המצרי בן המאה ה-15, אל-מקריזי. הוא כתב כבר אז שהיה זה מנהיג מוסלמי סופי, שיים אל-דהאר (Sa'im al-Dahr), שהורה ב-1378 לשבור את אפו של הספינקס. זאת לאחר שדווח לו שהאיכרים המוסלמים מהסביבה סוגדים לספינקס, בכדי שיגדיל את יבולם.

אגב, אותו אל-דהאר, פנאט ומחמיר וכנראה לא חכם גדול, שילם בחייו על מעשה הוונדליזם שפגע באל של האיכרים הללו. בזעמם והחשש על שבגללו לא יצמח היבול בשדותיהם, עשו בו האיכרים הללו לינץ' והרגו אותו.

אז לא ברור לגמרי מה גרם לשבר המסתורי של אף הספינקס. ככל הנראה, התשובה לא תיוודע בביטחון גם בעתיד. מצד שני, אולי חלק מהקסם במדע הארכיאולוגיה הוא הניסיון המתמיד למצוא תשובות שחלקן לא יימצא לעולם.


הנה ניסיון לטעון שהספינקס המצרי מייצג דמות בעלת אף ארוך במיוחד, שמופיעה בעוד ממצאים עתיקים:

http://youtu.be/tKgAQossqyQ


ומצגת עם גירסאות שונות של הגורמים לאף השבור והחליטו אתם מי שבר אותו:

http://youtu.be/ffPumAnRtvk

במצרים העתיקה היה הורוס (Horus) אל החיים. הוא האל בעל ראש הבז, בנם החזק של איזיס ואוזיריס ומי שנקם בדודו סת את רציחת אוזיריס אביו בידי הדוד.

אבל לא לדאוג - אימו האוהבת איזיס החזירה את אביו לחיים - ראו בתגית "איזיס".

המלך הפרעוני, או בעצם כל המלכים הפרעונים בעת כהונתם, הם המקבילים החיים של הורוס על פני האדמה.

העין של הורוס (Eye of Horus), או "העין של רע", היא סמל מצרי עתיק, המסמל הגנה ועוצמה ויש הקושרים לו גם ריפוי, בריאות ואיזון עצמי. לפי המיתולוגיה המצרית, כשנאבקו הורוס וסת ביניהם, האחרון פגע בעינו של הורוס. אבל איזיס, אימו הקוסמת של הורוס, הכינה לו עין חדשה מהאור של הירח.

כאל החיים המצרי של אותם ימים, הורוס ייצג חיים טובים, של עושר ואושר - גם לחיים וגם למתים. סמל העין של הורוס, שנחשב לסימן ההגנה, נראה כעין אנושית.

המצרים עשו בסמל הזה שימוש כקמע והטביעו אותו בתכשיטים, בכלי חרס ובקמעות שחיברו לתכריכי המתים.

מתחת לעין יש עיטור מעוגל, שמיוחס לפלומת הבז. הסיבה - הורוס הוא שם יווני, בעוד שמו במצרית עתיקה הוא חוֹר או חֶר. פירוש השם הורוס הוא "בז". ואכן, צורתו של האל הורוס הוצגה בכתובים כבעל ראש של בז ששתי עיניו הן על פי האמונה השמש והירח.

ואגב, על פי האמונה המצרית מאבקם של הורוס וסת ביניהם לא מסתיים לעולם. בכל יום מנהלים השניים מאבק איתנים. ביום מנצח הורוס והשמש עולה. אבל בערב מנצח סת והלילה יורד, כשאיתו מחליפה החשיכה את אור השמש שמביא הורוס לעולם.


יש הרבה מסתורין בסמל הזה:

https://youtu.be/obegxYK86iE


יש המשערים שממנו באה המילה "אמן" שיהודים ונוצרים אומרים בתפילות:

https://youtu.be/BhKGPslPwwA


וביקור במקדש אדפו שהוקדש על ידי המצרים הקדומים לאל הורוס:

https://youtu.be/nFW5R3UqUqM?long=yes

האלה בסתת (Bastet), בסטט או אבסת, הייתה לביאה, קרובתו של אל השמש רע. היא הייתה אלה מצרית קדמונית שצורתה חתולה, אך שילבה גוף של אישה ופני חתול, כשאופייה נע בין נטייה לטוב לעשיית רע.

באלף ה-1 לפני הספירה, נעשו החתולים חיות בית פופולריות במצרים. אז הוחלפה הדמות של בסתת במראה של אישה בעלת ראש חתול. היא הפכה אז לאלת החתולים ומאז הוצגה בדרך כלל בתור חתולה עם פרווה מנומרת וזהובה.

בסתת הייתה האלה המגינה על פרעה, ובמקביל גם האלה המגינה על מצרים התחתונה. מי שהייתה אמתו והמגינה על האל רע, אל השמש המצרי, נכלאה עם אל-נחש שנקרא אפופיס ונלחמה בו. משנחלשה מהקרבות שניהלה היא שוחררה מהכלא והצטרפה להגנה מפני הכאוס, ביחד עם שאר האלים.

כאישה עם ראש חתול, בסתת סימלה עבור המצרים אימהות, פוריות ונשיות, אפילו מעט מינית. לפי האמונה המצרית העתיקה, בסתת ברכה בתים שבהם החזיקו חתולים והרי החתולים במצרים נחשבו כבני משפחה לכל דבר.

באישיותה, היו לבסתת שני צדדים - צד צייתני ואחר אגרסיבי. אופייה הצייתני והעדין בא לידי ביטוי במילוי חובותיה כמי שמגינה על הבית ועל נשים בהריון, בעוד הצד האגרסיבי והאכזר שלה נחשף בניהול מתמיד של קרבות, בהם שחטה את יריביה.

למצרים היו שתי אלות חתולות. בסתת הייתה האלה החתולה המאושרת, כשהאלה הלא שמחה היא סקמת.

בחפירות באלכסנדריה, למשל, התגלה מקדש בן 2,000 שנה שהוקדש לה. המקדש הוקם בתקופת שושלת תלמי ההלניסטית, שושלת מלכים ששלטה במצרים במשך כ-300 שנה. זה קרה בעקבות כיבושי אלכסנדר הגדול, הכובש היווני ממקדוניה.


הנה סרטון על הסגידה לחתולים במצרים העתיקה, חניטה שלהם כקדושים וההיסטוריה שבהמשך:

https://youtu.be/74yeRmR2orw?t=239


נראה שהחתולים הפכו לספנים וכך גם עשו היסטוריה (מתורגם):

https://youtu.be/Jsj-hDW9bS8


מצגת וידאו על האמונות לגבי חתולים במצרים העתיקה:

https://youtu.be/7uQJF45UQqE


החשיבות שלהם במצרים הפרעונית:

https://youtu.be/slKKvm_vu9g


לזכר הימים ההם יצרו כיום גזע של חתולים פרעוניים - חתול הספינקס:

http://youtu.be/N_QuhUpZ0Nc


וכיום אוהבים אותם בכמעט סגידה דווקא בטורקיה (עברית):

https://youtu.be/iMvtyHBnMWQ