שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך אפשרה אבן רוזטה לפענח את כתב החרטומים?
אבן רוזטה (Rosetta Stone) הוא לוח כתוב שהתגלה על ידי קצין מצבא נפוליאון בשנת 1799, ליד העיירה ראשיד (רוזטה בפי האירופים) שבמצרים. תודות לה התאפשר פענוח הכתב המצרי הקדום, כתב החרטומים או ההירוגליפים.
המיוחד בלוח רוזטה הוא שהלוח הכיל הודעה שהייתה כתובה ביוונית ובמצרית עתיקה. השפה היוונית הייתה מוכרת ותודות לשתי השפות שבלוח הרוזטה התאפשר לראשונה להתחיל לפענח את המבנה של כתב החרטומים.
תודות לאבן הרוזטה, הצליח בשנת 1822 חוקר צרפתי בשם ז'אן פרנסואה שמפוליון להבין את שפת ההירוגליפים כולה. כך נולד מדע האגיפטולוגיה, מחקר מצרים העתיקה.
כיום נמצאת אבן רוזטה במוזיאון הבריטי בלונדון. היא נחשבת מהתגליות הארכיאולוגיות החשובות בהיסטוריה.
כך אפשרה הרוזטה לפענח את כתב החרטומים המצרי הידוע בתור הירוגליפים (עברית):
https://youtu.be/HfPmSfLWQKM
סיפור אבן הרוזטה:
http://youtu.be/Ee6NeVsJ26Q
כך השתמשו באבן רוזטה לפענוח ההירוגליפים:
https://youtu.be/yeQ-6eyMQ_o
על גילוי אבן הרוזטה:
http://youtu.be/ptXlmZzSVV8
האסטרונום הנודע קרל סייגן מסביר לעומק את חשיבותה של אבן הרוזטה ומראה כיצד תורגם הכתב מיוונית:
http://youtu.be/W46HNESNhcg?t=1m3s
וסרט תיעודי על ההירוגליפים ואבן הרוזטה שאפשרה את הפענוח שלהם כשפה:
https://youtu.be/qmd6Izx2ZkA?long=yes
מהם ההירוגליפים של חרטומי מצרים?
הִירוֹגְלִיפִים (Hieroglyphs) הם השם הלועזי לכתב הַחַרְטומִּים, שהיה צורת הכתיבה של המצרים הקדמונים במצרים העתיקה.
ההרוגליפים מציגים מילים וצלילים באמצעות סמלים וציורים. בכתב הַחַרְטומִּים המצרי היו יותר מ-2,000 סמלים שונים.
זה מסביר למה רק מעטים מהמצרים הקדמונים ידעו לכתוב ולקרוא את כתב ההירוגליפים המסובך. רק בעלי מקצוע כמו פקידים וסופרים שלטו בו היטב.
פירוש המילה "הירוגליפים" הוא ביוונית "תחריטים קדושים".
הנה ילדים מסבירים לילדים את העניין:
https://youtu.be/-j4sEJT192Y
על כתב החרטומים שהיה מאד מתקדם לתקופתו:
https://youtu.be/ZBiuJ40t4rk
מצגת וידאו קצרה על ההרוגליפים המצריים וכיצד למדו לפרש אותם בעזרת אבן רוזטה (עברית):
https://youtu.be/HfPmSfLWQKM
הסבר על ההרוגליפים באנגלית:
https://youtu.be/YwiZltcWRwE
תרגום של הירוגליף על ידי מדריך תיירים מצרי:
https://youtu.be/_fh6vojXJAo
כך השתמשו באבן רוזטה לפענוח ההירוגליפים:
https://youtu.be/yeQ-6eyMQ_o
והסבר של ילד חכם על כתב החרטומים:
https://youtu.be/PEMbPLR1vrA
מה היה קרב קדש של המרכבות?
דמיינו רגע קרב קדום, שבו חלק גדול מהלוחמים בשני הצבאות רכובים על אלפי מרכבות ונלחמים זה בזה בקשיחות, כשהם נעים במהירות, יורים חצים ומתנגשים זה בזה. אל מול חיל המרכבות המצרי ניצב כוח מרכבות חיתי חזק גם הוא והם נלחמים בעוצמה בשדה הקרב, נעים במהירות, מאגפים ומפתיעים. אתם מדמיינים את קרב המרכבות הגדול בהיסטוריה, או לפחות את אחד מקרבות המרכבות הגדולים מכולם.
קרב קדש (Battle of Kadesh) היה התנגשות אדירים בין שתיים מהמעצמות החזקות של העולם העתיק. הוא היה אחד האירועים הצבאיים החשובים והמשמעותיים ביותר של העולם העתיק והקרב הראשון בהיסטוריה שנותר תיעוד מסודר ומפורט שלו בשני הצדדים הלוחמים.
לא סתם גויסו כוחות כה גדולים של החיתים לקרב קדש. הם נועדו לבלום את מסע המלחמה המצרי באיזור. זה היה קרב על השליטה בקדש, עיר חוֹרית שניצבה במיקום אסטרטגי (חשוב) ושלטה על דרכי המסחר המרכזיות באזור דרום לבנון וסוריה. אגב, העם החורי לא מוזכר במקרא בתור אחד מהעמים שישבו בכנען אך הם הוזכרו בו בתור יושבי ארץ שֵׂעִיר.
נחזור לקרב.
למעשה היה הקרב שיאו של מאבק בין צבאות של שתי אימפריות עתיקות שנלחמו על השליטה במזרח התיכון הקדום. מצד אחד צבא מצרים העתיקה, מונהג בידי המלך רעמסס השני, זה שהיהודים מכירים כל כך טוב מסיפור יציאת מצרים. מצד שני ניצב צבא האימפריה החיתית, אימפריה בעלת יכולות טכנולוגיות מרשימות בתחום המרכבות באותם זמנים.
בקרב השריון הגדול ביותר של אותם זמנים, השתתפו לראשונה בהיסטוריה אלפי מרכבות משני הצדדים. זה נגד זה לחמו שני צבאות טכנולוגיים, של מעצמות אזוריות, צבאות המצוידים במרכבות רבות ובטקטיקות מודרניות לזמנן, של ניהול קרב רכוב.
בקרב הענקי לא ניצח שום צד באופן ברור, והוא גרר אחריו מלחמת התשה מתמשכת שארכה כ-16 שנה ובסופה נחתם הסכם השלום החתי-מצרי. הסכם שלום זה הוא ככל הנראה הסכם השלום הקדום ביותר המתועד בהיסטוריה והוא נחתם בין רעמסס השני מלך מצרים לבין חתושיליש השלישי מלך החיתים.
סעיפיו המרכזיים של הסכם השלום היו שהחיתים והמצרים מתחייבים לא לתקוף זה את זה, ושהחיתים זכאים לשמור על השליטה בקדש. צדדי הסכם גם מתחייבים לעזור זה לזה במידה והם יותקפו על ידי צד שלישי. בנוסף סוכם כי רעמסס השני ישא לאשה את בתו של חתושיליש השלישי (בעולם העתיק קשרי נישואים בין מנהיגי ממלכות היו נורמה מקובלת לכינון והסדרת יחסים בין ממלכות). למרות שתוצאות הקרב היו תיקו, מבחינה אסטרטגית ניתן לומר שהחיתים ניצחו, מכיוון שרעמסס חזר לביתו ללא הישגים משמעותיים, והשליטה בקדש נשארה בידהם.
הקרב הגדול הזה התקיים אי שם בסוף המאה ה-13 לפני הספירה ונקרא כך כיוון שהתקיים בסמוך לעיר קדש, הנמצאת בסוריה של ימינו. על השנה המדוייקת שבה התרחש קרב קדש יש ויכוח בין החוקרים.
סיפורו של קרב קדש:
http://youtu.be/lKbEc6Ox6CY
ציורי הקיר המצריים מקרוב:
http://youtu.be/vRnMDBhCpXc
סרט תיעודי על הקרב המפורסם:
http://youtu.be/gLCfuegwnx0?long=yes
וסיפורו של הקרב הראשון שתועד בהיסטוריה:
http://youtu.be/d8f1FUwTv8Q?long=yes
מהו פסל הלבלר היושב?
פסל הלבלר היושב (The Seated Scribe) הוא פסל שמור במיוחד שהתגלה בשנת 1850 בסקארה שבמצרים. הפסל מנציח מקצוע עתיק שנולד עם המצאת הכתב במצרים העתיקה. הוא מתאר לבלר, כלומר פקיד, היושב ושוקד על עבודתו בכתיבה.
הלבלר היושב, שנמצא היום במוזיאון הלובר בפאריס, הוא חלק משורה של פסלי לבלרים יושבים, שהיו פופולריים ואופנתיים מאד בתקופה מסוימת באמנות של מצרים העתיקה.
גובהו של פסל הלבלר היושב הוא מעט יותר מחצי מטר, עשוי אבן גיר והוא אחד הפסלים הריאליסטיים, אמיתיים בצורתם, שנותרו מעידן מצרים העתיקה.
אחד הדברים שתורם לריאליזם שלו הן העיניים והמבט החד ומלא החיים. את המבט הזה השיג הפסל תודות לשילוב של אבני חן שחורות (מגנזיט) ואישונים שהיו בעבר משובצים בחורים קטנים. את הלבן של העיניים יצר הפסל מזכוכית לבנה, כשמעליה ומתחתיה שני פסי נחושת צבועים.
אגב, אם חשבתם שהפקיד הזה שיושב וכותב, הוא סתם משרת אז טעיתם לגמרי. בכתב החרטומים של מצרים העתיקה, ההירוגליפים, היו מעל 2000 סימנים שונים. בשל מורכבותו, מעטים ידעו אז קרוא וכתוב. הכוח שהקנה הידע הזה למי שרכש אותו, הפך את הלבלרים, או הסופרים, מי שידעו לכתוב ולקרוא, לבעלי עמדה חברתית מכובדת מאד. סביר שהלבלר הזה שלפניכם הוא בחור מוערך ובעל הכנסה נאותה.
הנה פסל הלבלר היושב:
https://youtu.be/cxs1d3N60UI
כך נהגו הלבלרים אז לכתוב:
https://youtu.be/LoqavHDlKZ0
ופסל הלבלר היושב במוזיאון:
https://youtu.be/RXXBdoDYc2g
כיצד יתכן שבכתב חרטומים מצרי צוירו כלי טיס?
זה סיפור מוכר. מחפשי המסתורין והסודות העתיקים מוצאים דבר מה בפריט ארכאולוגי, משהו שנראה כמו חייזר, צלחת מעופפת או כלי טיס קדמוני. הם מעלים השערות משונות ומשונות, ממציאים תאוריות מסתוריות ועתירות דמיון ובדרך כלל ללא בסיס של ממש.
הפסיכולוגים קוראים לתופעה הזו "פראידוליה" - זיהוי של דברים שאנו מכירים בכל מיני תמונות, עתיקות וכדומה. מצד שני, אולי זה חוסר האמונה שלנו ויש בזה משהו.
חוקרים שונים סבורים שבציורי ההירוגליפים, כתב החרטומים הקדום שלהם, המצרים הקדמונים ציירו כלי טיס, כמו המודרניים שאנו מכירים בימינו. אם זה כך הרי שכלי טיס כאלו היו קיימים במציאות כבר לפני אלפי שנים. אגב, באותו הירוגליף נראים גם צוללת (או שמא סירת מרוץ) וטיל או רקטה.
מי בנה אותם? חוצנים? בני תרבות לא ידועה? אנשי אטלנטיס? מה אלה בדיוק?
קשה לדעת מה התשובות. נראה שהמחקר ימשיך ויבדוק גם סברות כאלה, גם אם בנימה של זהירות ואולי אף בלעג סמוי ולעתים גלוי למחפשי הסודות הקדמונים הללו.
הנה סיפורו של ההליקופטר המצרי העתיק:
https://youtu.be/71edygzJKEw
ובין הממצאים המשונים הללו ממצרים העתיקה יש גם צוללות:
https://youtu.be/rLXVfi-o268
מהו כתב החרטומים של מצרים העתיקה?
כתב החרטומים הוא שמו העברי של כתב ההירוגליפים (Hieroglyphs) המצרי. הירוגליפים פירושם ביוונית "תחריטים קדושים".
זוהי צורת הכתב שבה כתבו במצרים העתיקה מי שנקראו בתנ"ך "חרטֻמים". הם היו המלומדים והמכשפים בתרבות המצרית העתיקה. כתב החרטומים ייחודי בהיותו כתב סימנים. כל סימן בכתב זה מייצג מילה שלמה ויש גם סימנים של אלף-בית, שכל אחד מהם מייצג תנועה או עיצור בשפה המצרית העתיקה.
בכתב החרטומים יש מעל 2000 סימנים, כולל דמויות של אנשים, בעלי חיים ואלים מצריים. משום המורכבות שלו, מעטים במצרים העתיקה ידעו קרוא וכתוב. הכוח שהקנה הידע הזה הפך את הסופרים, אותם לבלרים שידעו לכתוב ולקרוא, לבעלי עמדה חברתית מכובדת מאד.
מגילות פפירוס ממצרים העתיקה וקירות קברים ומקדשים מהתקופה, הם שחשפו לעולם את כתב החרטומים המצרי. אבל את פענוח הכתב איפשר הגילוי של "אבן רוזטה" - לוח כתוב ועתיק מאוד, שהתגלה על ידי חייל מצבא נפוליאון בשנת 1799, כשהוא משובץ בקיר של בית ליד העיירה ראשיד במצרים.
הלוח של "אבן רוזטה" הכיל הודעה בשבחו של המלך תלמי החמישי. הוא היה כתוב ביוונית ובמצרית עתיקה. מכיוון שהיוונית כבר פוענחה אז, החלו להבין מאבן הרוזטה הכתובה, את האופן שבו כתב החרטומים בנוי. בשנת 1822 הצליח אגיפטולוג צרפתי בשם ז'אן פרנסואה שמפוליון להבין ולפענח לחלוטין את שפת ההירוגליפים והשפה המצרית העתיקה, לפחות זו הכתובה, פוענחה.
הנה סיפורם של ההירוגליפים (עברית):
https://youtu.be/vU4HgSXip68
כך ההירוגליפים פוענחו (עברית):
https://youtu.be/HfPmSfLWQKM
מדריך תיירים שמתרגם מכתב חרטומים לאנגלית במקדש קרנק שבמצריים:
http://youtu.be/UTyNh6ktgVI
פעילות הירוגליפים לילדים (עברית):
https://youtu.be/BdN4OslmUhI
כתב החרטומים שבמקדש איזיס:
http://youtu.be/c7gj5oirM68
ותכנית חינוכית על הירוגליפים ו לוגואים של חברות מסחריות (עברית):
https://youtu.be/hI69j94qsdo?long=yes
איך הוליד קרב מגידו את האימפריה המצרית?
זה היה בימי המלך הצעיר פרעה תחותמס השלישי (Thutmose III), אי שם במאה ה-15 לפני הספירה. מגידו עמדה אז בראש מרד גדול של המלכים הכנענים נגד הממלכה המצרית ששלטה באזור. בתגובה יצא תחותמס השלישי בראש צבאו אל כנען, למסע כיבוש באזור.
כשהתקרב לקרב מגידו (Battle of Megiddo) ידע תחותימס השלישי שצבאו עומד לנהל קרב כנגד 100 ערים כנעניות. העיר קדש, בסוריה של היום, עמדה בראש הכוחות שהמתינו להילחם כנגדו.
המלך הצעיר נועץ ביועציו מהיכן להביא את צבא מצרים לעמק יִזְרְעֶאל. הם הציעו לו לבחור בדרך שעוברת ליד תַעְנָךְ שבדרום ובמיוחד הזהירו אותו מבחירה במעבר המסוכן יותר דרך העמק הצר שבנחל עירון.
תחותמס הצעיר חשב מצדו שדווקא מעבר במקום המסוכן יותר, יפתיע את מלכי כנען, שלא יצפו שמצביא הגיוני יבחר בו להבקעה. לכן הוא בחר לעבור דווקא משם.
ואכן, הסתבר שאויביו לא הציבו לו מארב בנחל עירון. צבא מצרים הצליח להפתיע את הכנענים לחלוטין. רוב כוחות כנען המתינו במקום אחר והמעטים ששרדו את המתקפה המצרית מיהרו להימלט לעיר מגידו.
הם השאירו מאחוריהם את המרכבות והרכוש והחיילים המצרים העדיפו לאסוף את השלל הרב שבמחנה האויב, במקום לרדוף אחריהם ולהשמידם.
תחותמס הטיל על מגידו מצור בן 7 חודשים שבסופו הם נכנעו. המצרים לקחו מהעיר שלל רב וביססו את שליטתם בכנען מחדש. במקום להרוג את השליטים המורדים, העדיף תחותמס להשאירם לשלוט על עריהם, זאת לאחר שנשבעו לו אמונים ושילמו לו מס כבד בזהב וברכוש.
הוא צדק במהלכיו אלה. לאחר קרב קדש ובעקבותיו, הפכה מצרים לאימפריה. דווקא מלך צעיר וחסר נסיון במלחמה הוא שהצליח לנצח בקרב בלתי אפשרי ולבסס שלטון על מלכים מקומיים שהפכו נאמנים לו.
הוא נהג לבקר בערי כנען פעם בשנה ולהפגין שליטה מוחלטת באיזור ומכאן נפתחה לו הדרך לאחת האימפריות החזקות והמפותחות של התקופה.
כל סיפור הקרב תועד בכתובות מצריות עתיקות, כתובות בהירוגליפים, כתב חרטומים, שהופיעו במקדש קרנק שבמצרים.
הנה הרגע בו קיבל תחותמס השלישי את ההחלטה שתכריע את הקרב במגידו:
https://youtu.be/AYUjFRVYNv4?t=25m57s&end=31m37s
ילדה מתארת את מהלכי הקרב:
https://youtu.be/7jZKprCOOPs
תחותימס השלישי מתאר את הקרב:
https://youtu.be/xk_djOgEGFY
סצנת הקרב מסרט:
https://youtu.be/scW0Q1A3LU4
מגידו העתיקה כיום:
https://youtu.be/Fn2HQQyG6Wc
וכל הסרט התיעודי על הקרב שעתיד להפוך את מצרים לאימפריה:
https://youtu.be/AYUjFRVYNv4?long=yes
מה כתוב על דיסק הפייסטוס העתיק והמסתורי?
דיסקית הפַייְסְטוֹס העתיקה, או בשם אחר שלה דיסק פַייְסְטוֹס (Phaistos disc), היא אחד החפצים המופלאים והמסתוריים בתולדות הטכנולוגיה. כנראה עדות לדפוס קדום, בו השתמשו לפני המצאת הדפוס שאנו מכירים.
מדובר בדסקית חימר, בקוטר של 15 סנטימטר, שמכוסה בשני צידיה באוסף ענקי של סמלים טבועים בצורה לוליינית. יש בהם מדגים, ציפורים, ראשי אדם ובהמה ועד אגרטלים, אוניות, גביעים ועוד. קווים אנכיים מפרידים בין קבוצות הסמלים, שמבטאות ככל הנראה מילים, במעין הירוגליפים, צורות לא ידועות של כתב חרטומים.
ההערכה רווחת אצל חוקרים רבים שהדיסק הזה, שנמצא בחפירות בכרתים, הוא שריד להמצאת הדפוס העתיקה ביותר, טכנולוגיה בת אלפי שנים, שפעלה בזמנים קדומים ואבדה במהלך הדורות.
מאז התגלתה דיסקת החמר בת 4,000 השנים ב-1908 באי היווני כרתים ניסו חוקרים רבים לפענח את "דיסק הפאיסטוס" המסתורי. אך לתרגם את הכתב הלא מובן שרשום עליו איש לא הצליח. הכתב הזה והדיסק עצמו נוצרו בסביבות שנת 1700 לפני הספירה, בשיאה של הציוויליזציה המינואית.
העיר העתיקה פייסטוס שכנה לא הרחק מן הים, בחופו הדרומי של האי כרתים. חלק גדול מפייסטוס חרב, ברעידת האדמה המפורסמת שהחריבה גם את העיר קנוסוס וערים נוספות באי. בהמשך היא נבנתה מחדש והוסיפה להתקיים עד התקופה הרומית. משלחת איטלקית חפרה בה בתחילת המאה ה-20. היא חשפה את ארמון פייסטוס, הארמון השני בגודלו בכרתים העתיקה. הוא נשמר טוב יחסית ושוחזר בעבודות שלא נמשכו זמן רב.
את דיסק הפייסטוס גילה ב-1908 הארכיאולוג האיטלקי לואיג'י פארמי בין שרידי הארמון. הסימנים בו הוכנו באמצעות תבנית, מה שהופך אותם לדפוס הקדום ביותר בהיסטוריה.
היה זה החוקר ד"ר גארת' אוונס, חוקר בלשנות מהמכון החינוכי הטכנולוגי של כרתים, שבחן לעומק את מה שהוא מכנה "התקליטור המינואי הראשון". בעבודה של יותר מ-5 שנים ובשיתוף עם ג'ון קולמן, פרופסור לפונטיקה באוניברסיטת אוקספורד, הצליח אוונס לפענח חלק זעיר מהמשמעות של הכיתוב שעל הדיסק והגיע למסקנה שעל הדיסק מופיעה תפילה לאלה מינואית קדומה.
דיסק הפייסטוס יישאר ככל הנראה עוד שנים רבות אחד מכתבי החידות המפורסמים ביותר של עולם הארכיאולוגיה.
הנה סיפורו של דיסק פייסטוס היווני:
https://youtu.be/C3psNQMa5r0
דיסק פייסטוס:
https://youtu.be/3R0Q68u1MFc
האם הפתרון נמצא? או לפחות חלק?
https://youtu.be/aeOo2OnaPBE
וסרטון תיעודי עם טענת הזיוף לכאורה:
https://youtu.be/FjisBFEnnnk?long=yes
מהו נייר פפירוס?
נייר פפירוס היה הנייר הראשון בעולם. ככל הידוע לנו הוא נוצר לראשונה במצרים העתיקה, מצמח גומא הפפירוס, שגדל על שפת הנילוס.
להכנת נייר פפירוס, חתכו רצועות מליבת גזע הפפירוס והישרו את רצועות הגומא למספר ימים, להסרת רוב הסוכרים שבקנה הסוף. לאחר ההשרייה, שילבו את רצועות הגומא הרטובות בשתי שכבות מנוגדות בכיוונן, לחצו אותן כך למשך שבוע ימים, עד שהסוכרים שבהן הדביקו אותן זו לזו ואז הן יובשו. כך הפכו רצועות הצמח למשטח נייר שניתן לכתוב עליו.
על הפפירוס רשמו הסופרים והלבלרים המצרים את דבריהם בכתב החרטומים. המרכיבים של כתב זה הם אותם הירוגליפים מפורסמים, שנראו כמו אלפי ציורים. אבל הייתה לציורים הללו משמעות רבה, גם של אותיות ורעיונות מורכבים יותר.
לא רק במצרים העתיקה שימש הפפירוס להכנה של נייר. השימוש בנייר הפפירוס להכנת נייר נפוץ ממצרים הקדומה לכל רחבי המזרח התיכון ומאוחר יותר עבר גם ליבשת אירופה. החוקרים מעריכים שנייר הפפירוס שימש בעולם העתיק ליצירת דפים, מגילות וספרים מדפים מכורכים של נייר פפירוס עד המאה ה-8 לספירה.
הנה סיפורו של "ספר המתים" המצרי הקדום שנכתב על נייר פפירוס:
http://youtu.be/G6snYcSu024
כך מכינים נייר פפירוס:
https://youtu.be/yfMSqUmxmoM
סרט הדרכה של ממש להכנת פפירוס מצרי:
http://youtu.be/pkKutHDPlyo?t=58s
כך משמרים נייר פפירוס עתיק ומתפורר:
http://youtu.be/q0zlBUbcWWQ
וסרט תיעודי קצר על הפפירוס:
https://youtu.be/v7cdmChqLdc?long=yes
אבן רוזטה (Rosetta Stone) הוא לוח כתוב שהתגלה על ידי קצין מצבא נפוליאון בשנת 1799, ליד העיירה ראשיד (רוזטה בפי האירופים) שבמצרים. תודות לה התאפשר פענוח הכתב המצרי הקדום, כתב החרטומים או ההירוגליפים.
המיוחד בלוח רוזטה הוא שהלוח הכיל הודעה שהייתה כתובה ביוונית ובמצרית עתיקה. השפה היוונית הייתה מוכרת ותודות לשתי השפות שבלוח הרוזטה התאפשר לראשונה להתחיל לפענח את המבנה של כתב החרטומים.
תודות לאבן הרוזטה, הצליח בשנת 1822 חוקר צרפתי בשם ז'אן פרנסואה שמפוליון להבין את שפת ההירוגליפים כולה. כך נולד מדע האגיפטולוגיה, מחקר מצרים העתיקה.
כיום נמצאת אבן רוזטה במוזיאון הבריטי בלונדון. היא נחשבת מהתגליות הארכיאולוגיות החשובות בהיסטוריה.
כך אפשרה הרוזטה לפענח את כתב החרטומים המצרי הידוע בתור הירוגליפים (עברית):
https://youtu.be/HfPmSfLWQKM
סיפור אבן הרוזטה:
http://youtu.be/Ee6NeVsJ26Q
כך השתמשו באבן רוזטה לפענוח ההירוגליפים:
https://youtu.be/yeQ-6eyMQ_o
על גילוי אבן הרוזטה:
http://youtu.be/ptXlmZzSVV8
האסטרונום הנודע קרל סייגן מסביר לעומק את חשיבותה של אבן הרוזטה ומראה כיצד תורגם הכתב מיוונית:
http://youtu.be/W46HNESNhcg?t=1m3s
וסרט תיעודי על ההירוגליפים ואבן הרוזטה שאפשרה את הפענוח שלהם כשפה:
https://youtu.be/qmd6Izx2ZkA?long=yes
הִירוֹגְלִיפִים (Hieroglyphs) הם השם הלועזי לכתב הַחַרְטומִּים, שהיה צורת הכתיבה של המצרים הקדמונים במצרים העתיקה.
ההרוגליפים מציגים מילים וצלילים באמצעות סמלים וציורים. בכתב הַחַרְטומִּים המצרי היו יותר מ-2,000 סמלים שונים.
זה מסביר למה רק מעטים מהמצרים הקדמונים ידעו לכתוב ולקרוא את כתב ההירוגליפים המסובך. רק בעלי מקצוע כמו פקידים וסופרים שלטו בו היטב.
פירוש המילה "הירוגליפים" הוא ביוונית "תחריטים קדושים".
הנה ילדים מסבירים לילדים את העניין:
https://youtu.be/-j4sEJT192Y
על כתב החרטומים שהיה מאד מתקדם לתקופתו:
https://youtu.be/ZBiuJ40t4rk
מצגת וידאו קצרה על ההרוגליפים המצריים וכיצד למדו לפרש אותם בעזרת אבן רוזטה (עברית):
https://youtu.be/HfPmSfLWQKM
הסבר על ההרוגליפים באנגלית:
https://youtu.be/YwiZltcWRwE
תרגום של הירוגליף על ידי מדריך תיירים מצרי:
https://youtu.be/_fh6vojXJAo
כך השתמשו באבן רוזטה לפענוח ההירוגליפים:
https://youtu.be/yeQ-6eyMQ_o
והסבר של ילד חכם על כתב החרטומים:
https://youtu.be/PEMbPLR1vrA
דמיינו רגע קרב קדום, שבו חלק גדול מהלוחמים בשני הצבאות רכובים על אלפי מרכבות ונלחמים זה בזה בקשיחות, כשהם נעים במהירות, יורים חצים ומתנגשים זה בזה. אל מול חיל המרכבות המצרי ניצב כוח מרכבות חיתי חזק גם הוא והם נלחמים בעוצמה בשדה הקרב, נעים במהירות, מאגפים ומפתיעים. אתם מדמיינים את קרב המרכבות הגדול בהיסטוריה, או לפחות את אחד מקרבות המרכבות הגדולים מכולם.
קרב קדש (Battle of Kadesh) היה התנגשות אדירים בין שתיים מהמעצמות החזקות של העולם העתיק. הוא היה אחד האירועים הצבאיים החשובים והמשמעותיים ביותר של העולם העתיק והקרב הראשון בהיסטוריה שנותר תיעוד מסודר ומפורט שלו בשני הצדדים הלוחמים.
לא סתם גויסו כוחות כה גדולים של החיתים לקרב קדש. הם נועדו לבלום את מסע המלחמה המצרי באיזור. זה היה קרב על השליטה בקדש, עיר חוֹרית שניצבה במיקום אסטרטגי (חשוב) ושלטה על דרכי המסחר המרכזיות באזור דרום לבנון וסוריה. אגב, העם החורי לא מוזכר במקרא בתור אחד מהעמים שישבו בכנען אך הם הוזכרו בו בתור יושבי ארץ שֵׂעִיר.
נחזור לקרב.
למעשה היה הקרב שיאו של מאבק בין צבאות של שתי אימפריות עתיקות שנלחמו על השליטה במזרח התיכון הקדום. מצד אחד צבא מצרים העתיקה, מונהג בידי המלך רעמסס השני, זה שהיהודים מכירים כל כך טוב מסיפור יציאת מצרים. מצד שני ניצב צבא האימפריה החיתית, אימפריה בעלת יכולות טכנולוגיות מרשימות בתחום המרכבות באותם זמנים.
בקרב השריון הגדול ביותר של אותם זמנים, השתתפו לראשונה בהיסטוריה אלפי מרכבות משני הצדדים. זה נגד זה לחמו שני צבאות טכנולוגיים, של מעצמות אזוריות, צבאות המצוידים במרכבות רבות ובטקטיקות מודרניות לזמנן, של ניהול קרב רכוב.
בקרב הענקי לא ניצח שום צד באופן ברור, והוא גרר אחריו מלחמת התשה מתמשכת שארכה כ-16 שנה ובסופה נחתם הסכם השלום החתי-מצרי. הסכם שלום זה הוא ככל הנראה הסכם השלום הקדום ביותר המתועד בהיסטוריה והוא נחתם בין רעמסס השני מלך מצרים לבין חתושיליש השלישי מלך החיתים.
סעיפיו המרכזיים של הסכם השלום היו שהחיתים והמצרים מתחייבים לא לתקוף זה את זה, ושהחיתים זכאים לשמור על השליטה בקדש. צדדי הסכם גם מתחייבים לעזור זה לזה במידה והם יותקפו על ידי צד שלישי. בנוסף סוכם כי רעמסס השני ישא לאשה את בתו של חתושיליש השלישי (בעולם העתיק קשרי נישואים בין מנהיגי ממלכות היו נורמה מקובלת לכינון והסדרת יחסים בין ממלכות). למרות שתוצאות הקרב היו תיקו, מבחינה אסטרטגית ניתן לומר שהחיתים ניצחו, מכיוון שרעמסס חזר לביתו ללא הישגים משמעותיים, והשליטה בקדש נשארה בידהם.
הקרב הגדול הזה התקיים אי שם בסוף המאה ה-13 לפני הספירה ונקרא כך כיוון שהתקיים בסמוך לעיר קדש, הנמצאת בסוריה של ימינו. על השנה המדוייקת שבה התרחש קרב קדש יש ויכוח בין החוקרים.
סיפורו של קרב קדש:
http://youtu.be/lKbEc6Ox6CY
ציורי הקיר המצריים מקרוב:
http://youtu.be/vRnMDBhCpXc
סרט תיעודי על הקרב המפורסם:
http://youtu.be/gLCfuegwnx0?long=yes
וסיפורו של הקרב הראשון שתועד בהיסטוריה:
http://youtu.be/d8f1FUwTv8Q?long=yes
פסל הלבלר היושב (The Seated Scribe) הוא פסל שמור במיוחד שהתגלה בשנת 1850 בסקארה שבמצרים. הפסל מנציח מקצוע עתיק שנולד עם המצאת הכתב במצרים העתיקה. הוא מתאר לבלר, כלומר פקיד, היושב ושוקד על עבודתו בכתיבה.
הלבלר היושב, שנמצא היום במוזיאון הלובר בפאריס, הוא חלק משורה של פסלי לבלרים יושבים, שהיו פופולריים ואופנתיים מאד בתקופה מסוימת באמנות של מצרים העתיקה.
גובהו של פסל הלבלר היושב הוא מעט יותר מחצי מטר, עשוי אבן גיר והוא אחד הפסלים הריאליסטיים, אמיתיים בצורתם, שנותרו מעידן מצרים העתיקה.
אחד הדברים שתורם לריאליזם שלו הן העיניים והמבט החד ומלא החיים. את המבט הזה השיג הפסל תודות לשילוב של אבני חן שחורות (מגנזיט) ואישונים שהיו בעבר משובצים בחורים קטנים. את הלבן של העיניים יצר הפסל מזכוכית לבנה, כשמעליה ומתחתיה שני פסי נחושת צבועים.
אגב, אם חשבתם שהפקיד הזה שיושב וכותב, הוא סתם משרת אז טעיתם לגמרי. בכתב החרטומים של מצרים העתיקה, ההירוגליפים, היו מעל 2000 סימנים שונים. בשל מורכבותו, מעטים ידעו אז קרוא וכתוב. הכוח שהקנה הידע הזה למי שרכש אותו, הפך את הלבלרים, או הסופרים, מי שידעו לכתוב ולקרוא, לבעלי עמדה חברתית מכובדת מאד. סביר שהלבלר הזה שלפניכם הוא בחור מוערך ובעל הכנסה נאותה.
הנה פסל הלבלר היושב:
https://youtu.be/cxs1d3N60UI
כך נהגו הלבלרים אז לכתוב:
https://youtu.be/LoqavHDlKZ0
ופסל הלבלר היושב במוזיאון:
https://youtu.be/RXXBdoDYc2g
הירוגליפים
זה סיפור מוכר. מחפשי המסתורין והסודות העתיקים מוצאים דבר מה בפריט ארכאולוגי, משהו שנראה כמו חייזר, צלחת מעופפת או כלי טיס קדמוני. הם מעלים השערות משונות ומשונות, ממציאים תאוריות מסתוריות ועתירות דמיון ובדרך כלל ללא בסיס של ממש.
הפסיכולוגים קוראים לתופעה הזו "פראידוליה" - זיהוי של דברים שאנו מכירים בכל מיני תמונות, עתיקות וכדומה. מצד שני, אולי זה חוסר האמונה שלנו ויש בזה משהו.
חוקרים שונים סבורים שבציורי ההירוגליפים, כתב החרטומים הקדום שלהם, המצרים הקדמונים ציירו כלי טיס, כמו המודרניים שאנו מכירים בימינו. אם זה כך הרי שכלי טיס כאלו היו קיימים במציאות כבר לפני אלפי שנים. אגב, באותו הירוגליף נראים גם צוללת (או שמא סירת מרוץ) וטיל או רקטה.
מי בנה אותם? חוצנים? בני תרבות לא ידועה? אנשי אטלנטיס? מה אלה בדיוק?
קשה לדעת מה התשובות. נראה שהמחקר ימשיך ויבדוק גם סברות כאלה, גם אם בנימה של זהירות ואולי אף בלעג סמוי ולעתים גלוי למחפשי הסודות הקדמונים הללו.
הנה סיפורו של ההליקופטר המצרי העתיק:
https://youtu.be/71edygzJKEw
ובין הממצאים המשונים הללו ממצרים העתיקה יש גם צוללות:
https://youtu.be/rLXVfi-o268
כתב החרטומים הוא שמו העברי של כתב ההירוגליפים (Hieroglyphs) המצרי. הירוגליפים פירושם ביוונית "תחריטים קדושים".
זוהי צורת הכתב שבה כתבו במצרים העתיקה מי שנקראו בתנ"ך "חרטֻמים". הם היו המלומדים והמכשפים בתרבות המצרית העתיקה. כתב החרטומים ייחודי בהיותו כתב סימנים. כל סימן בכתב זה מייצג מילה שלמה ויש גם סימנים של אלף-בית, שכל אחד מהם מייצג תנועה או עיצור בשפה המצרית העתיקה.
בכתב החרטומים יש מעל 2000 סימנים, כולל דמויות של אנשים, בעלי חיים ואלים מצריים. משום המורכבות שלו, מעטים במצרים העתיקה ידעו קרוא וכתוב. הכוח שהקנה הידע הזה הפך את הסופרים, אותם לבלרים שידעו לכתוב ולקרוא, לבעלי עמדה חברתית מכובדת מאד.
מגילות פפירוס ממצרים העתיקה וקירות קברים ומקדשים מהתקופה, הם שחשפו לעולם את כתב החרטומים המצרי. אבל את פענוח הכתב איפשר הגילוי של "אבן רוזטה" - לוח כתוב ועתיק מאוד, שהתגלה על ידי חייל מצבא נפוליאון בשנת 1799, כשהוא משובץ בקיר של בית ליד העיירה ראשיד במצרים.
הלוח של "אבן רוזטה" הכיל הודעה בשבחו של המלך תלמי החמישי. הוא היה כתוב ביוונית ובמצרית עתיקה. מכיוון שהיוונית כבר פוענחה אז, החלו להבין מאבן הרוזטה הכתובה, את האופן שבו כתב החרטומים בנוי. בשנת 1822 הצליח אגיפטולוג צרפתי בשם ז'אן פרנסואה שמפוליון להבין ולפענח לחלוטין את שפת ההירוגליפים והשפה המצרית העתיקה, לפחות זו הכתובה, פוענחה.
הנה סיפורם של ההירוגליפים (עברית):
https://youtu.be/vU4HgSXip68
כך ההירוגליפים פוענחו (עברית):
https://youtu.be/HfPmSfLWQKM
מדריך תיירים שמתרגם מכתב חרטומים לאנגלית במקדש קרנק שבמצריים:
http://youtu.be/UTyNh6ktgVI
פעילות הירוגליפים לילדים (עברית):
https://youtu.be/BdN4OslmUhI
כתב החרטומים שבמקדש איזיס:
http://youtu.be/c7gj5oirM68
ותכנית חינוכית על הירוגליפים ו לוגואים של חברות מסחריות (עברית):
https://youtu.be/hI69j94qsdo?long=yes
זה היה בימי המלך הצעיר פרעה תחותמס השלישי (Thutmose III), אי שם במאה ה-15 לפני הספירה. מגידו עמדה אז בראש מרד גדול של המלכים הכנענים נגד הממלכה המצרית ששלטה באזור. בתגובה יצא תחותמס השלישי בראש צבאו אל כנען, למסע כיבוש באזור.
כשהתקרב לקרב מגידו (Battle of Megiddo) ידע תחותימס השלישי שצבאו עומד לנהל קרב כנגד 100 ערים כנעניות. העיר קדש, בסוריה של היום, עמדה בראש הכוחות שהמתינו להילחם כנגדו.
המלך הצעיר נועץ ביועציו מהיכן להביא את צבא מצרים לעמק יִזְרְעֶאל. הם הציעו לו לבחור בדרך שעוברת ליד תַעְנָךְ שבדרום ובמיוחד הזהירו אותו מבחירה במעבר המסוכן יותר דרך העמק הצר שבנחל עירון.
תחותמס הצעיר חשב מצדו שדווקא מעבר במקום המסוכן יותר, יפתיע את מלכי כנען, שלא יצפו שמצביא הגיוני יבחר בו להבקעה. לכן הוא בחר לעבור דווקא משם.
ואכן, הסתבר שאויביו לא הציבו לו מארב בנחל עירון. צבא מצרים הצליח להפתיע את הכנענים לחלוטין. רוב כוחות כנען המתינו במקום אחר והמעטים ששרדו את המתקפה המצרית מיהרו להימלט לעיר מגידו.
הם השאירו מאחוריהם את המרכבות והרכוש והחיילים המצרים העדיפו לאסוף את השלל הרב שבמחנה האויב, במקום לרדוף אחריהם ולהשמידם.
תחותמס הטיל על מגידו מצור בן 7 חודשים שבסופו הם נכנעו. המצרים לקחו מהעיר שלל רב וביססו את שליטתם בכנען מחדש. במקום להרוג את השליטים המורדים, העדיף תחותמס להשאירם לשלוט על עריהם, זאת לאחר שנשבעו לו אמונים ושילמו לו מס כבד בזהב וברכוש.
הוא צדק במהלכיו אלה. לאחר קרב קדש ובעקבותיו, הפכה מצרים לאימפריה. דווקא מלך צעיר וחסר נסיון במלחמה הוא שהצליח לנצח בקרב בלתי אפשרי ולבסס שלטון על מלכים מקומיים שהפכו נאמנים לו.
הוא נהג לבקר בערי כנען פעם בשנה ולהפגין שליטה מוחלטת באיזור ומכאן נפתחה לו הדרך לאחת האימפריות החזקות והמפותחות של התקופה.
כל סיפור הקרב תועד בכתובות מצריות עתיקות, כתובות בהירוגליפים, כתב חרטומים, שהופיעו במקדש קרנק שבמצרים.
הנה הרגע בו קיבל תחותמס השלישי את ההחלטה שתכריע את הקרב במגידו:
https://youtu.be/AYUjFRVYNv4?t=25m57s&end=31m37s
ילדה מתארת את מהלכי הקרב:
https://youtu.be/7jZKprCOOPs
תחותימס השלישי מתאר את הקרב:
https://youtu.be/xk_djOgEGFY
סצנת הקרב מסרט:
https://youtu.be/scW0Q1A3LU4
מגידו העתיקה כיום:
https://youtu.be/Fn2HQQyG6Wc
וכל הסרט התיעודי על הקרב שעתיד להפוך את מצרים לאימפריה:
https://youtu.be/AYUjFRVYNv4?long=yes
דיסקית הפַייְסְטוֹס העתיקה, או בשם אחר שלה דיסק פַייְסְטוֹס (Phaistos disc), היא אחד החפצים המופלאים והמסתוריים בתולדות הטכנולוגיה. כנראה עדות לדפוס קדום, בו השתמשו לפני המצאת הדפוס שאנו מכירים.
מדובר בדסקית חימר, בקוטר של 15 סנטימטר, שמכוסה בשני צידיה באוסף ענקי של סמלים טבועים בצורה לוליינית. יש בהם מדגים, ציפורים, ראשי אדם ובהמה ועד אגרטלים, אוניות, גביעים ועוד. קווים אנכיים מפרידים בין קבוצות הסמלים, שמבטאות ככל הנראה מילים, במעין הירוגליפים, צורות לא ידועות של כתב חרטומים.
ההערכה רווחת אצל חוקרים רבים שהדיסק הזה, שנמצא בחפירות בכרתים, הוא שריד להמצאת הדפוס העתיקה ביותר, טכנולוגיה בת אלפי שנים, שפעלה בזמנים קדומים ואבדה במהלך הדורות.
מאז התגלתה דיסקת החמר בת 4,000 השנים ב-1908 באי היווני כרתים ניסו חוקרים רבים לפענח את "דיסק הפאיסטוס" המסתורי. אך לתרגם את הכתב הלא מובן שרשום עליו איש לא הצליח. הכתב הזה והדיסק עצמו נוצרו בסביבות שנת 1700 לפני הספירה, בשיאה של הציוויליזציה המינואית.
העיר העתיקה פייסטוס שכנה לא הרחק מן הים, בחופו הדרומי של האי כרתים. חלק גדול מפייסטוס חרב, ברעידת האדמה המפורסמת שהחריבה גם את העיר קנוסוס וערים נוספות באי. בהמשך היא נבנתה מחדש והוסיפה להתקיים עד התקופה הרומית. משלחת איטלקית חפרה בה בתחילת המאה ה-20. היא חשפה את ארמון פייסטוס, הארמון השני בגודלו בכרתים העתיקה. הוא נשמר טוב יחסית ושוחזר בעבודות שלא נמשכו זמן רב.
את דיסק הפייסטוס גילה ב-1908 הארכיאולוג האיטלקי לואיג'י פארמי בין שרידי הארמון. הסימנים בו הוכנו באמצעות תבנית, מה שהופך אותם לדפוס הקדום ביותר בהיסטוריה.
היה זה החוקר ד"ר גארת' אוונס, חוקר בלשנות מהמכון החינוכי הטכנולוגי של כרתים, שבחן לעומק את מה שהוא מכנה "התקליטור המינואי הראשון". בעבודה של יותר מ-5 שנים ובשיתוף עם ג'ון קולמן, פרופסור לפונטיקה באוניברסיטת אוקספורד, הצליח אוונס לפענח חלק זעיר מהמשמעות של הכיתוב שעל הדיסק והגיע למסקנה שעל הדיסק מופיעה תפילה לאלה מינואית קדומה.
דיסק הפייסטוס יישאר ככל הנראה עוד שנים רבות אחד מכתבי החידות המפורסמים ביותר של עולם הארכיאולוגיה.
הנה סיפורו של דיסק פייסטוס היווני:
https://youtu.be/C3psNQMa5r0
דיסק פייסטוס:
https://youtu.be/3R0Q68u1MFc
האם הפתרון נמצא? או לפחות חלק?
https://youtu.be/aeOo2OnaPBE
וסרטון תיעודי עם טענת הזיוף לכאורה:
https://youtu.be/FjisBFEnnnk?long=yes
נייר פפירוס היה הנייר הראשון בעולם. ככל הידוע לנו הוא נוצר לראשונה במצרים העתיקה, מצמח גומא הפפירוס, שגדל על שפת הנילוס.
להכנת נייר פפירוס, חתכו רצועות מליבת גזע הפפירוס והישרו את רצועות הגומא למספר ימים, להסרת רוב הסוכרים שבקנה הסוף. לאחר ההשרייה, שילבו את רצועות הגומא הרטובות בשתי שכבות מנוגדות בכיוונן, לחצו אותן כך למשך שבוע ימים, עד שהסוכרים שבהן הדביקו אותן זו לזו ואז הן יובשו. כך הפכו רצועות הצמח למשטח נייר שניתן לכתוב עליו.
על הפפירוס רשמו הסופרים והלבלרים המצרים את דבריהם בכתב החרטומים. המרכיבים של כתב זה הם אותם הירוגליפים מפורסמים, שנראו כמו אלפי ציורים. אבל הייתה לציורים הללו משמעות רבה, גם של אותיות ורעיונות מורכבים יותר.
לא רק במצרים העתיקה שימש הפפירוס להכנה של נייר. השימוש בנייר הפפירוס להכנת נייר נפוץ ממצרים הקדומה לכל רחבי המזרח התיכון ומאוחר יותר עבר גם ליבשת אירופה. החוקרים מעריכים שנייר הפפירוס שימש בעולם העתיק ליצירת דפים, מגילות וספרים מדפים מכורכים של נייר פפירוס עד המאה ה-8 לספירה.
הנה סיפורו של "ספר המתים" המצרי הקדום שנכתב על נייר פפירוס:
http://youtu.be/G6snYcSu024
כך מכינים נייר פפירוס:
https://youtu.be/yfMSqUmxmoM
סרט הדרכה של ממש להכנת פפירוס מצרי:
http://youtu.be/pkKutHDPlyo?t=58s
כך משמרים נייר פפירוס עתיק ומתפורר:
http://youtu.be/q0zlBUbcWWQ
וסרט תיעודי קצר על הפפירוס:
https://youtu.be/v7cdmChqLdc?long=yes
מהו ספר המתים המצרי?
במצרים העתיקה שימש "ספר המתים" (Book of the Dead) ספר עזר ומדריך כתוב לחיים שלאחר המוות. הספר, שנקרא בעצם "ספר ההליכה", הכיל לחשים שימושיים לאחרי המוות והוראות כיצד להכין את הקבורה, מה לקבור עם המת וכדומה.
במהלך השנים השתנה והתפתח ספר המתים הקדום. בזמנים הקדומים יותר היה המדריך לעולם המתים נחלתה של משפחת המלוכה בלבד. הטקסטים צוירו באותה תקופה על קירות חדרי הקבורה הסודיים שבפירמידות. במשך הזמן החלו לכתוב את המדריך על גבי פפירוס ועשירי מצרים החלו להזמין לעצמם ספרי מתים מותאמים. כך או כך, הטקסט המדויק היה שונה מאדם לאדם והותאם למזמין. מכיוון שכל חייו של המצרי כוונו לקראת הנצח שיבוא לאחר המוות, הפכה רכישת ספר מתים לחלק מרכזי בהכנות שנהגו המצרים האדוקים ובעלי הממון לעשות בחייהם.
הלחשים ששימשו בכל קבורה נבחרו בדרך כלל על פי מעמדו ועושרו של המת. היו לחשים שנועדו לאפשר לאדם לחיות לאחר מותו, אחרים נלחשו כדי שיוכל ללכת גם לאחר המוות והיו אף לחשים שנועדו כמתנות לאלים.
העניים שלא יכולים היו לרכוש את ספר המתים השתדלו להיקבר ליד קברי העשירים. הם קיוו שכך תזכה רוחם להגנה מרוח המת שזכה להשתמש בספר המתים ולקבל הגנה בעולם הבא.
על אף שחלקים ממנו נמצאו הרבה לפני כן, רק בשנת 1887 נמצא העותק השלם לחלוטין של ספר המתים. מצא אותו בעיר לוקסור שבדרום מצרים, הידועה בשמה העתיק תבי, הארכאולוג ארנסט וואליס באדג'. אורכו היה במקור 28 מטרים והוא זכה לכינוי "הפפירוס של אני". בספר היו פרקים רבים והוא תאר היטב את כל התהליך שהמצרים הקדמונים האמינו שעובר המת לאחר מותו.
את השם "ספר המתים" נתן ל"ספר ההליכה" האגיפטולוג הגרמני קארל ריכרד לפסיוס בשנת 1842, בעת שפרסם חלק מהטקסטים שהיו אז בידיו.
הנה ספר המתים ממצרים העתיקה:
http://youtu.be/G6snYcSu024?t=12s
הסבר של ספר המתים של קדמוני מצרים (מתורגם):
https://youtu.be/1yv_MXNYbAo
סיפורו של ספר המתים במצרים העתיקה:
http://youtu.be/0I-3TxjNVgk
וכאן נוצר ספר המתים בימים עברו:
http://youtu.be/JnO3XsDFHe8
במצרים העתיקה שימש "ספר המתים" (Book of the Dead) ספר עזר ומדריך כתוב לחיים שלאחר המוות. הספר, שנקרא בעצם "ספר ההליכה", הכיל לחשים שימושיים לאחרי המוות והוראות כיצד להכין את הקבורה, מה לקבור עם המת וכדומה.
במהלך השנים השתנה והתפתח ספר המתים הקדום. בזמנים הקדומים יותר היה המדריך לעולם המתים נחלתה של משפחת המלוכה בלבד. הטקסטים צוירו באותה תקופה על קירות חדרי הקבורה הסודיים שבפירמידות. במשך הזמן החלו לכתוב את המדריך על גבי פפירוס ועשירי מצרים החלו להזמין לעצמם ספרי מתים מותאמים. כך או כך, הטקסט המדויק היה שונה מאדם לאדם והותאם למזמין. מכיוון שכל חייו של המצרי כוונו לקראת הנצח שיבוא לאחר המוות, הפכה רכישת ספר מתים לחלק מרכזי בהכנות שנהגו המצרים האדוקים ובעלי הממון לעשות בחייהם.
הלחשים ששימשו בכל קבורה נבחרו בדרך כלל על פי מעמדו ועושרו של המת. היו לחשים שנועדו לאפשר לאדם לחיות לאחר מותו, אחרים נלחשו כדי שיוכל ללכת גם לאחר המוות והיו אף לחשים שנועדו כמתנות לאלים.
העניים שלא יכולים היו לרכוש את ספר המתים השתדלו להיקבר ליד קברי העשירים. הם קיוו שכך תזכה רוחם להגנה מרוח המת שזכה להשתמש בספר המתים ולקבל הגנה בעולם הבא.
על אף שחלקים ממנו נמצאו הרבה לפני כן, רק בשנת 1887 נמצא העותק השלם לחלוטין של ספר המתים. מצא אותו בעיר לוקסור שבדרום מצרים, הידועה בשמה העתיק תבי, הארכאולוג ארנסט וואליס באדג'. אורכו היה במקור 28 מטרים והוא זכה לכינוי "הפפירוס של אני". בספר היו פרקים רבים והוא תאר היטב את כל התהליך שהמצרים הקדמונים האמינו שעובר המת לאחר מותו.
את השם "ספר המתים" נתן ל"ספר ההליכה" האגיפטולוג הגרמני קארל ריכרד לפסיוס בשנת 1842, בעת שפרסם חלק מהטקסטים שהיו אז בידיו.
הנה ספר המתים ממצרים העתיקה:
http://youtu.be/G6snYcSu024?t=12s
הסבר של ספר המתים של קדמוני מצרים (מתורגם):
https://youtu.be/1yv_MXNYbAo
סיפורו של ספר המתים במצרים העתיקה:
http://youtu.be/0I-3TxjNVgk
וכאן נוצר ספר המתים בימים עברו:
http://youtu.be/JnO3XsDFHe8
מהו האלפבית הראשון בהיסטוריה?
שנים אחרי התפתחות כתב היתדות וכתב החרטומים, נראה בדיעבד שהכל היה מוכן לאלפבית פורץ הדרך, הא"ב הראשון בעולם. זה יקרה בראשית האלף ה-2 לפני הספירה, במכרות הנחושת של אזור סרביט אל ח'אדם, בדרום הר סיני. מקום מפתיע ועל ידי אנשים מפתיעים.
אבל רגע - היה כבר כתב, אז למה רק עכשיו אלף בית?
כי הכתב הזה הגיע זמן רב אחרי שנולדו מערכות כתב קדומות, שכללו מאות סימנים, החל מסוף האלף ה-4 לפני הספירה. בתחילה נוצר כתב יתדות מוגבל וראשוני, הכתב הראשון בעולם. הוא שימש בעיקר למטרות כספיות וחשבוניות ונולד ב"סהר הפורה", אזור מסופוטמיה שנחשב לערש התרבות. מכאן יצמח כאן כתב היתדות השומרי, ככל הנראה הכתב הראשון. לצדו יתפתח במצרים של אותם ימים כתב ההירוגליפים, עם כ-1500 הסימנים שהיוו את מאגר הרעיונות שבוטאו בו.
גם כתב היתדות של ארם נהריים וגם כתב החרטומים המצרי, שהתבסס על ההירוגליפים, ציורים שביטאו מילים - שניהם יכולים אולי לייצג את כל מה שניתן לומר בשפה המדוברת של אותם ימים, אבל היו מסורבלים ומורכבים מדי. כי כל אות בכתב היתדות וההירוגליפים ציינה הברה או רעיון שונה. כך אי אפשר היה לקדם תקשורת כתובה.
בכך הגיעה העת ההיסטורית ללידת האלפבית הראשון.
אבל נתחיל בגילויו. הממצאים שירמזו עליו אותרו בראש הר בדרום מדבר סיני. היו שם מאות הירוגליפים, שבהם שוטטה אשתו של פיטרי, ארכאולוג שחפר במקום בשנת 1905. הגברת שדרכה במקרה על שברי אבנים, בסמוך לאחד המכרות, שמה לב שיש עליהם סימנים מוזרים, שנראו לה "מכוערים". במבט ראשון דומה היה שהסימנים הם ניסיונות כושלים לכתוב הירוגליפים מצריים.
אבל פיטרי היה ארכאולוג נבון. הוא ראה שהכתובות הללו שונות מכתב הציורים של הפרעונים. הוא גם שם לב למספר המצומצם של הסימנים הללו ולעובדה שהם חוזרים על עצמם פעמים רבות. העובדות הללו הובילו אותו להערכה שככל הנראה מדובר בכתב אלפביתי, גם אם הוא לא הצליח עדיין לקוראו. עשור אחר כך, ב-1916 זיהה האגיפטולוג האנגלי אלן גארדינר שהכתובות הללו הן בכנענית.
מכאן הלכו החוקרים וגילו או העריכו שהכתב הזה נולד מכתב החרטומים המצרי, ששימש לו השראה וחומר גלם. ההירוגליפים היו מסובכים לאנשים לא משכילים, לעובדי המכרות הכנענים. סביר שהם היו מומחים בתחומם, כי הם הובאו מרחוק לעבוד במכרות הטורקיז והנחושת של דרום הר סיני, אבל לא ידעו קרוא וכתוב. מצד שני, הדיאלקטים של שפתם הכנענית דוברו אז בכל האזור.
דווקא חוסר הידע ויכולת הקריאה וכתיבה שלהם, והיותם לא חלק מההשכלה והממסד של תרבויות המזרח הקדום, דווקא הוא אפשר להם לחשוב שונה, מחוץ לקופסה.
כך שמכל המקומות בעולם הכתב הזה ייווצר ככל הנראה דווקא במדבר סיני ודווקא מעובדי מכרות כנענים ולא משכילים מדי. הזרים הללו, סיכוי גדול שמדובר בגאון יחיד, התקשו להבין ולקרוא את ההירוגליפים, חשבו והצליחו לפשט את סימני כתב החרטומים המצרי המצוירים והמציאו בעצמם שיטת כתיב שקל יהיה לזכור אותה.
ומה שמדהים הוא שנראה שהשיטה האלפביתית הומצאה במהלך ההיסטוריה רק פעם אחת ולא במקומות שונים במקביל, כמו דברים אחרים. היא הייתה כבר מהתחלה קומפקטית, פשוטה ונגישה יחסית ולא מסובכת לזכור - ביחס לקודמותיה, כמובן.
מאותו א"ב ראשוני שנולד במדבר סיני, עתידות להתפתח בהמשך כל שיטות האלפבית, כתבי הא"ב שאנו מכירים היום בעולם. כולן היו בנותיו - עברית, אנגלית, ערבית, רוסית קירילית ומרבית מערכות הכתב בשפות המודרניות של העולם המערבי.
אלפבית זה, שנולד מכתב ההירוגליפים המצרי במדבר דווקא, יכונה על ידי החוקרים "האלפבית הפרוטו-סינאי" והוא יהיה בשימוש בחצי האי סיני, במדבר. הוא יהווה באלף הראשון לפני הספירה, את הבסיס לאלפבית הפיניקי, שנחשב לאבי הכתב העברי העתיק. מהפיניקים ישאבו היוונים השראה לכתב שלהם ובמקביל ובדומה לכתב הארמי והפיניקי, ייוולד האלפבית העברי, עוד אחת ממערכות הבת של האלפבית הפרוטו-כנעני הראשון.
מכל אלה יתפתחו בהמשך שאר האלף-בתים המוכרים כיום.
הנה מקום המצאת האלף-בית במדבר סיני (עברית):
https://youtu.be/54TZ8YvV6xs
התפתחות האלפבית הראשון בתולדות המין האנושי:
https://youtu.be/ZBiuJ40t4rk
מקדש סרביט אל-ח'אדם, שבו התגלה האלפבית הפיניקי הקדום:
https://youtu.be/4TF0QQ1ptsI
מצגת וידאו על השפות שיתפתחו מהאלפבית הראשון:
https://youtu.be/tcK-VFFKbCA
ממנו צמחו שפות עתיקות רבות:
https://youtu.be/b-Bqe5rfl5s
סרט תיעודי קצר על הרגע שבו נולד האלפבית הקדום ביותר:
https://youtu.be/MM6BrZwkBRA?long=yes
שנים אחרי התפתחות כתב היתדות וכתב החרטומים, נראה בדיעבד שהכל היה מוכן לאלפבית פורץ הדרך, הא"ב הראשון בעולם. זה יקרה בראשית האלף ה-2 לפני הספירה, במכרות הנחושת של אזור סרביט אל ח'אדם, בדרום הר סיני. מקום מפתיע ועל ידי אנשים מפתיעים.
אבל רגע - היה כבר כתב, אז למה רק עכשיו אלף בית?
כי הכתב הזה הגיע זמן רב אחרי שנולדו מערכות כתב קדומות, שכללו מאות סימנים, החל מסוף האלף ה-4 לפני הספירה. בתחילה נוצר כתב יתדות מוגבל וראשוני, הכתב הראשון בעולם. הוא שימש בעיקר למטרות כספיות וחשבוניות ונולד ב"סהר הפורה", אזור מסופוטמיה שנחשב לערש התרבות. מכאן יצמח כאן כתב היתדות השומרי, ככל הנראה הכתב הראשון. לצדו יתפתח במצרים של אותם ימים כתב ההירוגליפים, עם כ-1500 הסימנים שהיוו את מאגר הרעיונות שבוטאו בו.
גם כתב היתדות של ארם נהריים וגם כתב החרטומים המצרי, שהתבסס על ההירוגליפים, ציורים שביטאו מילים - שניהם יכולים אולי לייצג את כל מה שניתן לומר בשפה המדוברת של אותם ימים, אבל היו מסורבלים ומורכבים מדי. כי כל אות בכתב היתדות וההירוגליפים ציינה הברה או רעיון שונה. כך אי אפשר היה לקדם תקשורת כתובה.
בכך הגיעה העת ההיסטורית ללידת האלפבית הראשון.
אבל נתחיל בגילויו. הממצאים שירמזו עליו אותרו בראש הר בדרום מדבר סיני. היו שם מאות הירוגליפים, שבהם שוטטה אשתו של פיטרי, ארכאולוג שחפר במקום בשנת 1905. הגברת שדרכה במקרה על שברי אבנים, בסמוך לאחד המכרות, שמה לב שיש עליהם סימנים מוזרים, שנראו לה "מכוערים". במבט ראשון דומה היה שהסימנים הם ניסיונות כושלים לכתוב הירוגליפים מצריים.
אבל פיטרי היה ארכאולוג נבון. הוא ראה שהכתובות הללו שונות מכתב הציורים של הפרעונים. הוא גם שם לב למספר המצומצם של הסימנים הללו ולעובדה שהם חוזרים על עצמם פעמים רבות. העובדות הללו הובילו אותו להערכה שככל הנראה מדובר בכתב אלפביתי, גם אם הוא לא הצליח עדיין לקוראו. עשור אחר כך, ב-1916 זיהה האגיפטולוג האנגלי אלן גארדינר שהכתובות הללו הן בכנענית.
מכאן הלכו החוקרים וגילו או העריכו שהכתב הזה נולד מכתב החרטומים המצרי, ששימש לו השראה וחומר גלם. ההירוגליפים היו מסובכים לאנשים לא משכילים, לעובדי המכרות הכנענים. סביר שהם היו מומחים בתחומם, כי הם הובאו מרחוק לעבוד במכרות הטורקיז והנחושת של דרום הר סיני, אבל לא ידעו קרוא וכתוב. מצד שני, הדיאלקטים של שפתם הכנענית דוברו אז בכל האזור.
דווקא חוסר הידע ויכולת הקריאה וכתיבה שלהם, והיותם לא חלק מההשכלה והממסד של תרבויות המזרח הקדום, דווקא הוא אפשר להם לחשוב שונה, מחוץ לקופסה.
כך שמכל המקומות בעולם הכתב הזה ייווצר ככל הנראה דווקא במדבר סיני ודווקא מעובדי מכרות כנענים ולא משכילים מדי. הזרים הללו, סיכוי גדול שמדובר בגאון יחיד, התקשו להבין ולקרוא את ההירוגליפים, חשבו והצליחו לפשט את סימני כתב החרטומים המצרי המצוירים והמציאו בעצמם שיטת כתיב שקל יהיה לזכור אותה.
ומה שמדהים הוא שנראה שהשיטה האלפביתית הומצאה במהלך ההיסטוריה רק פעם אחת ולא במקומות שונים במקביל, כמו דברים אחרים. היא הייתה כבר מהתחלה קומפקטית, פשוטה ונגישה יחסית ולא מסובכת לזכור - ביחס לקודמותיה, כמובן.
מאותו א"ב ראשוני שנולד במדבר סיני, עתידות להתפתח בהמשך כל שיטות האלפבית, כתבי הא"ב שאנו מכירים היום בעולם. כולן היו בנותיו - עברית, אנגלית, ערבית, רוסית קירילית ומרבית מערכות הכתב בשפות המודרניות של העולם המערבי.
אלפבית זה, שנולד מכתב ההירוגליפים המצרי במדבר דווקא, יכונה על ידי החוקרים "האלפבית הפרוטו-סינאי" והוא יהיה בשימוש בחצי האי סיני, במדבר. הוא יהווה באלף הראשון לפני הספירה, את הבסיס לאלפבית הפיניקי, שנחשב לאבי הכתב העברי העתיק. מהפיניקים ישאבו היוונים השראה לכתב שלהם ובמקביל ובדומה לכתב הארמי והפיניקי, ייוולד האלפבית העברי, עוד אחת ממערכות הבת של האלפבית הפרוטו-כנעני הראשון.
מכל אלה יתפתחו בהמשך שאר האלף-בתים המוכרים כיום.
הנה מקום המצאת האלף-בית במדבר סיני (עברית):
https://youtu.be/54TZ8YvV6xs
התפתחות האלפבית הראשון בתולדות המין האנושי:
https://youtu.be/ZBiuJ40t4rk
מקדש סרביט אל-ח'אדם, שבו התגלה האלפבית הפיניקי הקדום:
https://youtu.be/4TF0QQ1ptsI
מצגת וידאו על השפות שיתפתחו מהאלפבית הראשון:
https://youtu.be/tcK-VFFKbCA
ממנו צמחו שפות עתיקות רבות:
https://youtu.be/b-Bqe5rfl5s
סרט תיעודי קצר על הרגע שבו נולד האלפבית הקדום ביותר:
https://youtu.be/MM6BrZwkBRA?long=yes
מה זה אובליסק?
האובליסק (Obelisk) הוא אנדרטת אבן צרה וגבוהה עם קצה עליון בצורת פירמידה. האובליסקים המצריים מילאו את המתבוננים בהם בתחושת הוד והערצה ולכן מוקמו בדרך כלל בכניסה למקדשים.
תרבויות קדומות כמו מצרים העתיקה וכוש שבאתיופיה בנו את האובליסקים הקדומים ממונולית, גוש סלע אחד. במצרים למשל, שימשו לכך לא פעם גושי אבן גרניט מאזור אסואן.
בעיר אקסום שבאתיופיה, בירת כוש העתיקה שבה שלטה מלכת שבא המפורסמת, היו אובליסקים ששימשו כמצבות קבורה. המפורסם שבהם התנוסס ברומא שנים רבות והוחזר לאקסום בשנת 2005. האובליסק הזה נגנב על ידי חיילי צבא מוסוליני, בעת שאיטליה שלטה במקום בשנת 1937.
כיום נותרו עשרות בודדות של אובליסקים עתיקים בעולם. חלק מהם נבזזו על ידי כובשים צרפתיים ואיטלקיים ולכן הם מוצבים בפאריס וברומא. גם הרומאים בזזו ואף הביאו אובליסק לקיסריה שבישראל.
השם אובליסק בא מהמילה היוונית obelos, מחט. כיוון שהרודוטוס היווני, "אבי ההיסטוריה", הוא זה שהכיר אותם לעולם.
הנה האובליסקים של מצרים העתיקה ומקומות החציבה שלהם:
https://youtu.be/zMyOFbysmwI?t=1m19s
האובליסקים של אקסום באתיופיה:
https://youtu.be/Dnia-7sKfec
סיפורו של האובליסק המפורסם בפאריז, שמקורו במקדש לוקסור והוא ניתן על ידי מצרים לצרפת:
https://youtu.be/2O52EERz05Q
ואנדרטת וושינגטון בארה"ב, שהיא בעצם אובליסק מודרני:
https://youtu.be/rgomsxUVa2U
האובליסק (Obelisk) הוא אנדרטת אבן צרה וגבוהה עם קצה עליון בצורת פירמידה. האובליסקים המצריים מילאו את המתבוננים בהם בתחושת הוד והערצה ולכן מוקמו בדרך כלל בכניסה למקדשים.
תרבויות קדומות כמו מצרים העתיקה וכוש שבאתיופיה בנו את האובליסקים הקדומים ממונולית, גוש סלע אחד. במצרים למשל, שימשו לכך לא פעם גושי אבן גרניט מאזור אסואן.
בעיר אקסום שבאתיופיה, בירת כוש העתיקה שבה שלטה מלכת שבא המפורסמת, היו אובליסקים ששימשו כמצבות קבורה. המפורסם שבהם התנוסס ברומא שנים רבות והוחזר לאקסום בשנת 2005. האובליסק הזה נגנב על ידי חיילי צבא מוסוליני, בעת שאיטליה שלטה במקום בשנת 1937.
כיום נותרו עשרות בודדות של אובליסקים עתיקים בעולם. חלק מהם נבזזו על ידי כובשים צרפתיים ואיטלקיים ולכן הם מוצבים בפאריס וברומא. גם הרומאים בזזו ואף הביאו אובליסק לקיסריה שבישראל.
השם אובליסק בא מהמילה היוונית obelos, מחט. כיוון שהרודוטוס היווני, "אבי ההיסטוריה", הוא זה שהכיר אותם לעולם.
הנה האובליסקים של מצרים העתיקה ומקומות החציבה שלהם:
https://youtu.be/zMyOFbysmwI?t=1m19s
האובליסקים של אקסום באתיופיה:
https://youtu.be/Dnia-7sKfec
סיפורו של האובליסק המפורסם בפאריז, שמקורו במקדש לוקסור והוא ניתן על ידי מצרים לצרפת:
https://youtu.be/2O52EERz05Q
ואנדרטת וושינגטון בארה"ב, שהיא בעצם אובליסק מודרני:
https://youtu.be/rgomsxUVa2U
