העבדות היא ארוכת שנים ולמעשה כמעט תמיד הייתה קיימת. במהלך ההיסטוריה ניצלו האימפריות השונות עבדים ככוח עבודה זול וחלש. לרוב היו אלה שבויי מלחמה, שהוגלו והיו לעבדים במקומות אחרים באימפריה. אפילו אבותינו היהודים הוגלו על ידי הרומים, אחרי המרד הגדול, והפכו בחלקם הגדול לעבדים.

סחר העבדים האטלנטי הוא סיפורה של העבדות החדשה יותר ובעלת הממדים הגדולים ביותר. במהלכה ניצלו הכובשים האירופאים של יבשת אמריקה עבדים רבים לצרכיהם. החקלאיים. בתחילה הם ניסו להפוך את האינדיאנים לעבדים, אך בשל המחלות הרבות שפקדו אותם, מחלות שהגיעו עם הכובשים מאירופה, הסתבר שהם לא יוכלו להיות עבדים מוצלחים לכובשים. במקומם הובאו עבדים רבים מאפריקה.

סחר עבדים או ציד בני אדם באפריקה, היה השלב הראשון בהעברתם בכוח של אפריקאים תמימים למדינות אמריקה. שם הם היו לכוח-עבודה זול וחסר ערך אנושי מבחינת בעליהם. סוחרי העבדים היו חוטפים אותם או קונים אותם מבני שבטים יריבים באפריקה ומעבירים אותם לספינות עבדים, שהשיטו אותם לאמריקה ולאירופה. הסכומים ששולמו עבור העבדים היו כה גבוהים בעיני האפריקאים המקומיים, עד כדי כך שלעתים נמכרו עבדים לעבדות אפילו בידי בני משפחתם שלהם.

השבויים האפריקאים הועברו ל"עולם החדש", כינוייה של יבשת אמריקה, על ידי סוחרי עבדים ערביים או אירופאיים. בתחילה הם היו בעיקר מאנגליה ומפורטוגל ומאוחר יותר גם מהולנד וברזיל. השבויים הועברו לעולם החדש, אמריקה, בספינות העבדים ובתנאים אכזריים, כמעט לא אנושיים. היסטוריונים משערים שלמעלה מ-12.5 מיליון עבדים הובלו רק לאמריקה, וכמעט 2 מיליון מהם נספו בדרך לשם.

תקופת העבדות המודרנית נמשכה 400 שנה, מהמאה ה-16 ועד המאה ה-19.


הנה קטע מסרט שמספר על עבד אחד. הכפלה במאות אלפים תמחיש כמה סבל נגרם לעבדים שהובאו מאפריקה לאמריקה (מתורגם):

http://youtu.be/5kLLSvVKG1M?t=5s


וקטע נוסף מסרט על עבדים בשוק העבדים באימפריה הרומית, כולל עבד יהודי משעשע (כמובן שהעבדות האמיתית לא היתה משעשעת כלל):

http://youtu.be/Q6JMHruhODs

מכירים אמנות לחימה בת 400 שנה, העושה שימוש בצעדי ריקוד, ביחד עם בעיטות והרמת רגליים קצת משונה?

הקָפּוֹאֶרָה (Capoeira) היא אמנות תנועה מיוחדת, המשלבת מחול, לוחמה, אקרובטיקה ומוסיקה. שורשיה נעוצים בתקופת העבדות, בה נוצר החיבור המיוחד בין התרבות האפריקאית שממנה באו העבדים, לבין האווירה המיוחדת של דרום אמריקה והתרבות של השליטים הפורטוגלים.

היסטורית היא נולדה במאה ה-16 בברזיל, כשהעבדים האפריקאים פיתחו שיטת לחימה, אבל רצו להסוות את זה. הם התכוונו להתאמן בה ולהשתמש ביכולת הלחימה שירכשו לצורך בריחה, אבל כדי שלא יתפסו אותם בעלי החוות שאצלם הם היו עבדים, הם הוסיפו לתנועות הלחימה שתרגלו גם שירה ותנועות ריקוד מסוגננות.

כך התפתחה הקפואירה על ידי העבדים לצורכי הגנה עצמית, ובו בזמן שאבה מהמסורת האפריקנית והתחזתה למחול וזמרה.

כך יוצא שבשנים האחרונות הולכת הקפוארה ונפוצה בעולם כולו, לאחר שמטיילים למדו את האמנות הזו ופתחו סדנאות ובתי ספר בארצותיהם. היא אכן מזכירה מחול ומלווה במוסיקה אופיינית ועדיין, רוב אמני הקפואירה רואים בה משחק, המשלב מרכיבים של לוחמה, הגנה והתקפה.


הנה הסבר על הקפואירה:

http://youtu.be/G16xScfD5WM


אמני קפוארה בעולם:

http://youtu.be/C3R9Z2tx_5U


בארץ (עברית):

http://youtu.be/UA4joiznePs


מה תורמת הקפוארה לילדים (עברית):

http://youtu.be/_BOR8LQEYF4


והמוסיקה של הקפוארה:

http://youtu.be/742n-SFcp14

בתקופת העבדות הועברו מחופי אפריקה בספינות עבדים (Slave ships) מעל 12 מיליון אפריקאים. הם נתפסו, הושטו ונמכרו לעבדות בחופי "העולם החדש" שביבשת אמריקה. שוק העבדות הבינלאומי ראה אז בשחורים של אפריקה סחורה עוברת לסוחר והספינות הללו היו הדרך להוביל את הסחורה לשווקים.

ספינות עבדים השיטו את השבויים המיועדים לעבדות בתנאים תת-אנושיים, כמו שמובילים היום בקר ותרנגולות לשחיטה. רעב, עינויים ועונשים קשים, כבילה מתמדת של קבוצות שבויים בשרשרות ברזל לדבוקה אחת, סאדיזם, משפטים לסרבני האכילה ועוד אירועים לא נתפסים, שמתחברים אל האיומים שבמעשי המין האנושי - כל אלו התרחשו על הספינות בדרך אל העבדות. ישנן עדויות על שבויים שקפצו אל הים והעדיפו להיטרף בידי הכרישים, מאשר לסבול את ייסורי הספינות הללו.

היסטוריונים מעריכים שכמעט 2 מיליון שבויים אפריקאים שהועברו בספינות אלה, מתו במהלך המסע. כמובן שלא נשארו עדויות מוחשיות על כך, מכיוון שהגופות הושלכו אל הכרישים שהקיפו כל העת את הספינות הללו ואיש מהמתים לא נקבר בקבר.

מי שהצליחו לשרוד את המסע הקשה והאכזרי בספינות העבדים, הפכו לעבדים בארצות שונות, ממרכז אמריקה ועד לדרום ארצות הברית והאיים הקריביים. ספינות העבדים שימשו להעברת עבדים לאמריקה במשך 400 שנה, לאורך כל תקופת העבדות.


הנה המסחר בעבדים ותפקיד ספינות עבדים בהיסטוריה הזוועתית של העבדות:

http://youtu.be/znwRJ5K85XI


סיפורו של סחר העבדים האטלנטי (מתורגם):

http://youtu.be/3NXC4Q_4JVg


כך הרגישו החיים על ספינות העבדים:

https://youtu.be/PmQvofAiZGA


ותמונות מהפלגות האימים בספינות העבדים:

http://youtu.be/yUnOt7O99zc?t=6s

הספר "אוהל הדוד תום" מאת הארייט ביצ'ר סטואו הוא אחד הספרים החשובים בהיסטוריה, כיוון שהשפיע על הציבור האמריקאי נגד תופעת העבדות. הספר מתאר את הייסורים של עבד שחור המשרת את בעליו טוב הלב שמוקיר את נאמנותו, אך בשל הנסיבות הוא מועבר מיד ליד עד שהוא הופך לרכושו של אדון רע ואכזרי. תום העבד מקבל על עצמו את הדין וסופג את ההשפלות והמכות שהוא מקבל.

"אוהל הדוד תום" שפורסם בשנת 1852 היה לרומן הנמכר ביותר במאה ה-19 והוא היה לספר הנמכר ביותר בארה"ב, אחרי התנ"ך. הסופרת הארייט ביצ'ר סטואו אמרה עליו שלא היא כתבה את הספר אלא "אלוהים הוא שהכתיב לי את הסיפור ואני רק רשמתיו מפי האל".

יש סברה מקובלת שהאווירה שיצר הספר היא שעודדה את פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית והולידה את התנועה לשחרור העבדות ולשחרור העבדים בסופה של אותה מלחמה.


הנה סרטון על הספר "אוהל הדוד תום" מאת הארייט ביצ'ר סטואו:

https://youtu.be/AVhH4ojYqHQ


שיר על הדוד תום (עברית):

https://youtu.be/h9a7G9xTHSg


ותכנית חינוכית על הספר בצד ספרים אחרים (עברית):

https://youtu.be/vvDeqV7y9ic?long=yes

האם שאלתם את עצמכם פעם איך זה שרבים מהכוכבים הגדולים של הכדורסל, הבייסבול והספורט באמריקה הם שחורים? איך זה שכמעט כל פעם שאנו שומעים על ספורטאי בעל יכולות כמעט על-אנושיות מתברר לנו שהוא כהה עור?

נתחיל בסיבה הסוציולוגית לכך שבחברות מערביות יש הרבה יותר שחקנים שחורים מאשר לבנים או גזעים אחרים. למרבה הצער, הקהילות השחורות הן בעלות מעמד חברתי ויכולת כלכלית נמוכה משל מהלבנים. בדרך כלל הם מתקשים להפוך למדענים, חוקרים, גאוני מחשבים, עורכי דין או אילי-הון. לכן צעיר שחור שרוצה להתקדם ולהצליח בחברה המערבית יחפש ערוצים שיאפשרו זאת. תחומים כמו שירה וספורט היו תמיד פתוחים יותר ומאפשרים לבני הקהילה השחורה לצמוח.

זה בלט במיוחד מרגע שהפכו הג'אז, הבלוז ומוסיקת הנשמה לסגנונות פופולאריים ומרגע שעולם הכדורסל גילה את היכולות האגדיות של שחקנים שחורים. אבל גם בענפי ספורט רבים אחרים התגלו האפרו-אמריקאים ואחיהם במדינות אחרות כמצליחים מאד!

אבל יש עוד משהו והוא אבולוציוני. מסתבר שאם הספורטאים השחורים החזקים חייבים תודה על הכוח והחוזק שהם מביאים עימם למגרשים למישהו, הרי שבאופן אירוני הם חייבים את התודה לסוחרי העבדים ובעלי העבדים שהעבידו את אבותיהם בפרך. "בזכותם" נעשתה במהלך הדורות ברירה מלאכותית, אכזרית אבל יעילה..

איך זה קורה? - התשובה היא ברירה מלאכותית.

העבדות המפרכת, אותו עוול היסטורי שבו עבדו בפרך אפריקנים שהובאו למערב לשירות בעלי האדמות הלבנים, הרגה בהדרגה את החלשים שבעבדים. במשך הזמן הלכה העבדות וצמצמה את אוכלוסיית העבדים, כאשר מי ששרדו את התנאים הקשים והעבודה המפרכת הם החזקים והעמידים שביניהם. כך, טוענים החוקרים, הלך הגזע השחור והשתבח גנטית. הגזע של העבדים הלך והתחזק, כיוון שגברים חסונים במיוחד התחתנו עם נשים חזקות ועמידות במיוחד ובזכות הגנטיקה נולדו להם ילדים חזקים, חסונים ועמידים הרבה יותר. אלו וצאצאיהם הפכו עם הזמן לענקי הספורט שאנו מכירים בליגות המובילות של הספורט העולמי.


הנה הברירה מלאכותית שמסבירה כיצד העבדות חישלה את האפרו-אמריקאים לחסונים וחזקים יותר:

http://youtu.be/R6hF3-obvnA

מוסיקת הג'אז (Jazz music) היא סגנון מוסיקלי שעיקרו במאה ה-20, המתמקד בביצועים חיים, באילתורים ספונטניים ויצירתיים שנוצרים "על המקום" ובדיאלוג בין מבצעיו. הג'אז מתבסס על קצב בהדגשות מרתקות הנקראות סינקופות ועל הרמוניה חכמה ומורכבת יותר ויש בו שלל ז'אנרים והתפתחות מרתקת ביניהם.

הג'אז מתאפיין בקצב שבמידה רבה מבוסס על הפעימות השנייה והרביעית (2 ו-4), על מלודיות עם מקצבים קופצניים ובלתי-יציבים במכוון, הרמוניה עשירה ונגינה רבה של כלים בנגינת אילתורי סולו, כשהנגן ממציא במקום את המוסיקה שהוא מנגן.

מוסיקת הג'אז היא מסורתית, אבל כל הזמן מתפתחת. מתחדשת ומשתנה, אבל מחוברת בשורשים חזקים לבלוז. היא מנגנת את הסטנדרטים הידועים שוב ושוב, אבל מתחדשת בכל סולו, בכל אילתור וריף שמנגנים במאות אלפי מקומות בעולם, כל יום.

הג'אז הוא נדבך במהפכה החברתית של המאבק בגזענות בארה"ב, כשחלק מהמהפכה היא תולדה של הכישרון והיכולת שהפגינו מוסיקאים, ספורטאים ואמנים שחורים לאורך ההיסטוריה של המאה ה-20 בארה"ב וחלק אחר נולד בחוקים שהלכו והוציאו את הגזענות אל מחוץ לחוק, כשהדרך כמובן עוד ארוכה.

המדהים הוא שהג'אז היא מוסיקה שחורה, שהפכה למוסיקה אמריקאית, שהפכה לתופעה מוסיקלית עולמית, של יצירה מורכבת, מרתקת ומשתנה כל הזמן.


#מקורות הג'אז
מקורותיה של מוסיקת הג'אז הם מהמוסיקה האפריקנית, שהביאו עימם העבדים שהובאו מאפריקה לאמריקה.

ראשיתה במוסיקה ובמקצבים אפריקניים, שביחד עם כלי נגינה אירופאים, שירי דת שנקראים "ספיריצ'ואלס" ומוסיקת תזמורות צבאיות, נעימות הרגטיים לפסנתר ושירי הבלוז העצובים של השחורים בארה"ב - נוצר הג'אז.

בתחילת הג'אז הנגנים השחורים לא יכולים היו לחלום על הופעה על במה. בגרושים שחסכו הם קנו כלי נגינה, רק כי ידעו שאולי המוסיקה תפרנס אותם טוב יותר מהעבודות הקשות שעשו, גם בתור אנשים חופשיים.

התשוקה שלהם הייתה כל כך גדולה שהם היו מארגנים הופעות רחוב לקהילה שלהם. החצוצרן היה יוצא, דופק תרועה חזקה והשכנים היו יודעים ש אוטוטו מתחילה הופעה. באים ושומעים, רוקדים ומריעים.

אחרי זה הם יצרו את המועדונים שלהם, אבל לא הורשו לנגן אצל הלבנים. ואז בא לואי ארמסטרונג והפך את הג'אז למוסיקה כל אמריקאית. הם הפכו למלכים לכמה שנים וכשהגיע אלביס פרסלי הרוקנרול השתלט והותיר להם רק את המתוחכמים. זה לא הפריע לג'אז להמשיך ולהתפתח וליצור סוגות מסעירות ומפותחות, בהן כיכבו חלק מהכשרונות המוסיקליים הגדולים של המאה ה-20.


הג'אז התחיל ברחוב - טריו במחווה להתחלות - "צ'יז קייק" של דקסטר גורדון:

https://youtu.be/rPgj3xU0L0Y


המורכבות של הג'אז - התתמודדו איתה? (מתורגם):

https://youtu.be/Os9XkxybCrs


הג'אז:

http://youtu.be/BMgKXbtQwoo


מל קלר נותן הסבר חינוכי מאד מהטלוויזיה הלימודית של פעם, על מוסיקת הג'אז:

http://youtu.be/-_HwIpDhx9I?t=3m09s&end=11m16s


מוסיקאי הג'אז הנודע לואי ארמסטרונג מציג את חבריו ללהקה:

https://youtu.be/rlyrBPkkXvY


אספרנסה ספולדינג המדהימה שרה שג'אז הוא רק נשמה:

https://youtu.be/03MXhKZqG9Y


ביג בנד - תזמורת ג'אז בניצוחו של דיוק אלינגטון:

http://youtu.be/qDQpZT3GhDg


יש גם ג'אז ישראלי ואפילו כזה שמשלב מוסיקה יהודית:

https://youtu.be/fYm3iH1YXlg


מוסיקאים אומרים מה זה ג'אז בשבילם:

http://youtu.be/agRHds-35eY


וכתבת טלוויזיה על אמן ג'אז שעובד כמאבטח (עברית):

https://youtu.be/O6sHlG260pU?long=yes

גוספל (Gospel) במקור הוא סגנון מוסיקלי דתי-כנסייתי של המנוני דת נוצריים, המושרים על ידי הקהילה כולה. המרכזיים בו הם המטיף והמקהלה, שמגישים את המזמורים הדתיים, במהלך המפגש הקהילתי בכנסייה. בהמשך מצטרפים אליהם חברי הקהילה בשירה.

מוסיקת הגוספל ינקה משירי העבדים השחורים באמריקה, שירי הספיריצ'ואלס שהם המציאו על סיפורי הדת הנוצרית, לאחר שהוכרחו להמיר את דתם לנצרות. השירים הלחו התחברו למקצבי הבלוז והרגטיים ולמזמורי הכנסייה האופייניים לכנסיות הפרוטסטנטיות של אמריקה והכניסו את ההשפעה של הסגנון האפריקאי למזמורי הכנסייה, מה שיהפוך עם הזמן למוסיקת הגוספל המוכרת בעולם כולו.

סגנון הגוספל, שהושפע ממוסיקה אפריקאית, שהייתה שורשיהם של העבדים הללו, הפך במהירות לסגנון התפילה והשירה בכנסיות של הקהילות הדתיות השחורות בארצות הברית. הוא כל כך "תפס" באמריקה, עד שאומץ, עם השנים, גם על ידי קהילות לבנות אמריקאיות רבות.

המסר של מוסיקת הגוספל הוא אופטימי וחיובי בדרך כלל. הוא מתבסס על טקסטים מהתנ"ך והברית החדשה ומרבה להמשיל את מצב המאמין לסיפורים משם. כך, לדוגמה, ראו העבדים בסיפור יציאת מצרים כמשל לחירות שתבוא אליהם, מה שבסופו של דבר אכן קרה. גם "הארץ המובטחת" בשירי הגוספל ביטאה לא פעם את הכמיהה לארצם ולחירות וכן הלאה.

המאפיין המוכר ביותר של שירת הגוספל הוא הרגש העצום שמפגינים המתפללים, שמקורו הוא בהזדהות המוחלטת והאמונה החזקה שלהם. הרעיונות החזקים ומלאי התקווה שבטקסטים הדתיים מביאים אותם למעורבות כה עמוקה, עד שלא פעם הם נכנסים ממש ל"טראנס" בשירה, מצב אקסטטי שלא אופייני למצבים אחרים של תפילה.

לא פעם השתמשו הכנסיות בכלי נגינה לליווי שירת הגוספל. כלים כמו תופים וגיטרה בס, כלי קלידים כפסנתר ואורגן האמונד ואפילו כלי נשיפה וגיטרה חשמלית ששימשה בגוספל המודרני, שינק מהסגנון שנולד ממנו - הרוקנ'רול.

שכן הגוספל נחשב לאחת ההשפעות המשמעותיות על סגנון הרוקנ'רול והרוק שנבעו ממנו. סולני הגוספל היו בדרך כלל זמרים מעולים ובעלי יכולת קולית, גם בעוצמה וגם במנעד השירה הרחב, כאלה שיכולים היו לבלוט על רקע המקהלה כולה, שגם היא שרה בקול גדול ובעוצמה רבה. כזה היה גם אלביס פרסלי, חובב גוספל ומי שעתיד להפוך לראשון הרוקרים ולכוכב הגדול של הרוקנ'רול. הקלטות הגוספל שלו, אחרי שהתפרסם, הפכו את הסגנון למוכר ואהוב בכל אמריקה. אחריו הקליטו שירי גוספל עוד כוכבים נוספים, כמו ריי צ'ארלס, ארית'ה פרנקלין, ואחרים. כל אלה הפכו את הסגנון לכל אמריקאי וכמו הג'אז, הבלוז והרוק - גם הוא הפך להצלחה תרבותית אמריקאית, שהתפשטה לכל העולם.


נפתח בשילוב של ריאליטי עם התלהבות אמיתית:

https://youtu.be/N7rCIr-fcr0


גוספל בכנסיה רגילה, עם "ישו יכול לעשות את זה":

https://youtu.be/KP2BergxPNQ


הגוספל וההיסטוריה שלו מפי ברק אובמה:

https://youtu.be/TnNxnQ1zZ3I


"גע בי לורד ישו!" - מהמנוני הדת הנוצריים:

https://youtu.be/CC8SxbxpzOI


יש לנו את זה בעברית:

https://youtu.be/TP2iLNUZGcI

בנחלות האבירים בימי הביניים עבדו איכרים שנקראו וסאלים (Vasalls). מעמדם בחברה היה נמוך, שכן הם עשו עסקה של מחויבות ושבועת אמונים לאדון הפיאודלי ובתמורה קיבלו אדמה שיוכלו לעבד.

אבל נמוך עוד יותר היה מעמדם של ה"צמיתים", שחויבו לפרנס מתנובת האדמה את הפיאודל, כלומר את האביר שאת אדמתו הם עיבדו, בלי יותר מדי הסכמים.

אנשי שני המעמדות לא היו בעלי רכוש כלשהו ולכן הסתפקו במה שנשאר לאחר שהפיאודל, האביר השולט, קיבל את חלקו הגדול מהתנובה, לצרכיו וצרכי משפחתו.

אך בעוד הווסאל התחבר ולמעשה נשבע אמונים לאדון הפיאודלי בעיסקה לטווח ארוך, הצמית שכר את אדמתו והיה שייך לאדון. הוא נשא אישה רק ברשות האדון ובאישורו גם השיא את ילדיו, כשהזכות על הלילה הראשון של בנותיו שמורה, אם ירצה, לאדון.

לצמית לא הייתה זכות לוותר על האדמה ולעבור למקום אחר או למלאכה אחרת ומצבו היה די דומה לזה של עבד.

לווסאל, לעומת זאת, העניק האדון כסף, קרקע כדי שיוכל לעבד ולגדל בה ירקות ופירות, או דברים אחרים שלהם הוא נזקק. בתמורה, התחייב הווסאל להעניק לאדון שירותים שונים שדרש האדון וחלק נכבד מתנובת האדמה שקיבל ממנו.

לעומת הצמיתים שמעמדם היה נשאר כשל עבדים, הזמנים והזכויות של הווסאלים השתנו לאורך ימי הביניים. אז גם אם בעבר היו תקופות בהן גם החוק וגם משמעות המילה וסאל הייתה כשל עבד וזה גם היחס שקיבלו אנשים אלה מהחוק, במאה ה-8 המונח הוחל גם על אנשים חופשיים שהיו תלויים באדון לפרנסתם בהסכם.


הנה הצמית הימי בייניימי שמעמדו נחות והוא תלוי בפיאודל (מתורגם):

https://youtu.be/p-h_VU6wzp4


כך הייתה המערכת הפאודלית בנויה (מתורגם):

https://youtu.be/dI9a_HI3-ZU


חיי אותם איכרים פשוטים בכפרים של ימי הביניים:

https://youtu.be/yq3q7KMlvw0


והאוכל שהם אכלו:

https://youtu.be/WeVcey0Ng-w

הספיריצ'ואלס או ספיריטואלז (Spirituals) היו שירי המרד והמחאה הדתיים של השחורים בארה"ב, בזמן שהיו עבדים. על פי רוב, עסקו הספיריטואלס בנושאים תנכ"ים ובהליכה בדרכיו של ישו הנוצרי, אך למעשה היו אלה שירי תקווה לשחרור מעול העבדות. לאחר השחרור מהעבדות בטאו שירי הספיריצ'ואלס תקווה לשיפור בחייהם כעבדים משוחררים בארה"ב הגזענית.

סגנון הג'אז הושפע מאד משירי הספיריטואלס. רבים מהם מושרים עד היום ונחשבים מעין שירי עם אמריקניים, ביניהם "הסתובבו מרכבות מתוקות", ו-"שלח את עמי" התפרסמו בזכות הרכבים קוליים כמו פיסק ג'ובילי (1871).

גם מוסיקת הגוספל נולדה משירי הספיריטואלז. הם נתנו את הבסיס הרגשני ומלא ההתלהבות, שכל כך אופייני לקהילות העבדים מאפריקה, למזמורים הנוצריים שהם שרו בכנסיות שלהם. הספיריטואלז הדתיים, שנתנו מעט נחמה בעיתות המצוקה של העבדים שהם היו, שולבו עם המקצבים והלחנים של סגנונות המוזיקה החילוניים שלהם, כמו הבלוז והרגטיים ויצרו ביחד מצד אחד את הג'אז ומצד שני את מוסיקת "הגוספל השחור".


הנה הספיריטואל הידוע "הסתובבו מרכבות מתוקות":

http://youtu.be/ljup8cIRzIk


עוד ספיריצ'ואל "אני בא אלוהים":

http://youtu.be/OsQ6mxGIjRw


והספיריטואל "שלח נא את עמי" שחיבר בין העבדים לסיפור העבדות היהודית במצרים (עברית):

http://youtu.be/I7iYh88tb58

הנשיא ה-16 של ארצות הברית, אברהם לינקולן, היה מגדולי האישים בתולדות ארה"ב. במיוחד נזקפים לזכותו ביטול העבדות בארה"ב, דבר שראה בו הכרח לריפוי הפגם המוסרי שנפל בארצו.

הוא ביטל את העבדות מיד בתום מלחמת האזרחים שבה ניצח את כוחות הדרום, כשנצחון זה נזקף לא מעט ללחימתם של העבדים השחורים לצד הלבנים בכוחות הצפון שאותם הנהיג לינקולן במלחמת האזרחים.

בעצם מלחמת האזרחים האמריקנית ולאחר שניצח בה את הדרום, לינקולן תרם רבות לחיזוק האחדות בארצות הברית ולמניעה של פילוג בין המדינות האמריקאיות. ניתן לקבוע ללא ספק שארה"ב לא היתה המעצמה המצליחה והחזקה שהיא כיום, אלמלא לינקולן ומדיניותו התקיפה שלא התירו פיצול ופילוג באמריקה.

לאברהם לינקולן, שההיסטוריונים אוהבים לדבר על הענווה שלו, נדרשה הרבה אמונה עצמית כדי לשאת את הנאום שבו הוא ממש יגדיר מחדש את התכלית והמשמעות של ארצות הברית של אמריקה. הוא עשה זאת ב-272 מילים בלבד, עם "נאום גטיסברג" המלכותי שלו.

אבל סופו היה טרגי ואלים. השנאה של מי שראו עצמם נפגעים מביטול העבדות ומהתבוסה של הדרום במלחמת האזרחים הובילה לרצח של נשיא ארצות הברית, אברהם לינקולן.

הרצח אירע ב-14 באפריל 1865, בזמן שהנשיא צפה בהצגה בתיאטרון פורד בוושינגטון.

לינקולן כיהן כנשיא משנת 1861 ועד למותו מכדורי המתנקש. השפעות פעולותיו כאחד מהאישים המשפיעים ביותר על תולדות ארה"ב, ניכרות עד היום. בבחירתו של ברק אובמה לנשיאות ב-2008 נסגר מעגל שתחילתו בשחרור העבדים באמריקה וסופו בנשיא שחור ומצליח, הממלא את תפקידו באמריקה, יבשת הנשלטת ברובה על ידי לבנים.


הנה תולדות חייו של אברהם לינקולן:

https://youtu.be/L80_q2tPveo


על לינקולן בסקירה על הרחוב על שמו (עברית):

http://youtu.be/srE95EZF9uY


סרטון אנימציה שמראה את לינקולן נואם לאחר מלחמת האזרחים בזכות החירות:

http://youtu.be/zeAqXhjMRMo


קדימון הסרט "לינקולן" על חודשיו האחרונים של המנהיג שבחר בביטול העבדות בכל מחיר (מתורגם):

http://youtu.be/Jm3JCrfrMts


ופודקסט של פרופסור הרסגור על לינקולן (עברית):

https://youtu.be/2aOTs_UK4rg?long=yes

מוסיקת הבלוז (Blues) נולדה כשירים עצובים של האפרו-אמריקנים בארה"ב. הסגנון נולד בתקופת השחרור מהעבדות ואחרי מלחמת האזרחים. מצבם של השחורים היה אז של חופש מהעבדות מצד אחד ומהצד השני מחסור כלכלי וגזענות איומה, מצד רבים מהלבנים של אמריקה.

בלוז הוא אחד מיסודות סגנון הג'אז. הדבר הבולט ביותר במוסיקת הבלוז הוא המשפט המוסיקלי החוזר בן 12 התיבות, לרוב בטמפו איטי.

הבלוז נולד הרבה לפניו אבל ויליאם כריסטופר הנדי מהעיר ממפיס נחשב על ידי רבים "אבי הבלוז". יצירות הבלוז הראשונות שזכו לפרסום היו שלו, ביניהן "ממפיס בלוז" (1912) ו"סיינט לואיס בלוז" (1914). המוסיקאים החשובים בתולדות הבלוז הם נגנים כמו ג'ון לי הוקר, מאדי ווטרס ובי. בי. קינג "מלך הבלוז". הזמרים הידועים בסי סמית ובילי הולידיי הם מהגדולים בשירת הבלוז.

בשנות ה-60 היה הבלוז כמעט מוסיקה מתה. ואז קרה למוזיקת הבלוז נס של ממש. באופן מוזר ואירוני הביאה "הפלישה הבריטית", אותה הצפה באמריקה של להקות רוק מצוינות מהאי הבריטי, להחזרת הבלוז. אותו בלוז שנולד באמריקה, חזר שוב ובגדול לזרם המרכזי והפופולארי של המוסיקה האמריקאית.

אריק ברדן, סולן להקת "החיות" הבריטית, אמר פעם "הושטנו את היד לפח האשפה של אמריקה ומצאנו בו תרבות"... ואכן, הצעירים הבריטים שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, לימדו והרגילו בשנות ה-60 את המעריצים בכל העולם, אבל במיוחד באמריקה, לצרוך מוסיקה שחורה, על בסיס יומיומי.

לא פלא שבעקבות השינוי הזה יתחילו להתגלות גם באמריקה כוכבי ענק שחורים כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של חיות פרא וכישרון מאלוהים, חיבור שאמריקה כבר שכחה שהולך כל כך יפה ביחד...


מעבר לאופי המוסיקלי הייחודי שלו, המילה "בלוז" כבר מזמן הפכה שם גנרי למוסיקה כואבת ומלנכולית, מעין כותרת לסגנונות דומים בעולם. מהבלוז הפורטוגלי שנקרא "פאדו", דרך הרֶבֶּֿטִיקוֹ (Rebetiko), או הרמבטיקו של היוונים, שמכונה לא פעם "בלוז יווני", ממשיך בפלמנקו של ספרד, הסמבה בברזיל והטנגו בארגנטינה. כולם היו וזכו לכינוי "בלוזים".


מהו הבלוז:

http://youtu.be/JAt0L5TGuEY


הסבר על מוסיקת הבלוז בג'אז:

http://youtu.be/aBg_gQxAShM


תולדות הבלוז:

https://youtu.be/vnaorRAxhmU


"מלך הבלוז", הגיטריסט ביבי קינג, מנגן בלוז:

http://youtu.be/4Ny5ajCn0xw


קצת שירה והסברים על בלוז:

http://youtu.be/DXbclfmvSfU


והסבר מדהים לגיטריסטים איך לנגן סולו בלוז ברמה הגבוהה ביותר:

https://youtu.be/C8EAAVxvB4A?long=yes