פול מדאמס (Ful medames), הוא מאכל מצרי שמכינים מקטניית הפול. זהו מאכל רחוב זול ופופולארי במיוחד בארץ העתיקה הזו והמצרים מרבים לאכול אותו לארוחת הבוקר ברחוב, בדרך לעבודה או בעבודה.

את הפול המצרי, פול מדאמס, מכינים בדרכים שונות. בעלי הדוכנים שברחוב עושים אותו מפול והרבה מים, שמתבשלים על הלהבה במשך 14 שעות, ללא שום תוספת.

המוכרים המצרים נוהגים להגישו ללקוחות כבר מוקדם בבוקר, עם כמה פיתות ליד. הם שמים אותו בצלחת, כשמעליו תיבול של שמן זית, פלפל חריף, מלח, פלפל והרבה לימון ולידו צלחת עם המון עלי רוקט ללעיסה ולא פעם תוספת של ביצים ועגבניות.


הנה הפול מדאמס, מאכל הרחוב הנפוץ במצרים:

https://youtu.be/BY3k-Lhztls


אוכל הרחוב הזול הזה מהווה את ארוחת הבוקר היומית של מרבית עניי קהיר:

https://youtu.be/POkFzrcJUjA


כך תכינו פול מדאמס בבית:

https://youtu.be/KctIJ276Y7w


פול מדאמס הוא בכיר מאכלי הרחוב המצריים:

https://youtu.be/LlQSmN2O6rE


האלוף הישראלי דווקא מכין אותו בסגנון עיראקי אבל טעים לא פחות (עברית):

https://youtu.be/LWuvuCsHAtI


וסרט ארוך על הכנת פול מדאמאס מקצועית:

https://youtu.be/UviMoQ8B2DE?long=yes

נשיא מצרים אנואר סאדאת (Anwar Sadat), יורשו של נאצר, הרגיש מושפל לאחר מלחמת ששת הימים. כמו כל המצרים ששמעו את דברי הרהב של נאצר והופתעו לגלות שצבא מצרים הובס קשות, גם סאדאת רצה לנקום. מלחמת יום הכיפורים, שהפתיעה את מדינת ישראל לחלוטין ותפסה אותה לא מוכנה, נתפסה כנקמה מספקת. אמנם המצרים שוב הובסו במלחמה ולא הצליחו להשיג את מטרותיהם הצבאיות, אבל ההפתעה והיכולת לגרום לצה"ל לאבידות קשות היו מבחינתם נצחון גדול.

בשנת 1977, ארבע שנים לאחר המלחמה, עשה סאדאת מעשה והגיע לירושלים. זה היה מעשה אמיץ ביותר. כל העולם הערבי זעם עליו אך הוא המשיך וחתם על הסכם שלום מלא עם מדינת ישראל. זה היה שלום ראשון של מדינה ערבית עם מדינת ישראל והוא היה משמעותי במיוחד בהיותה של מצרים מנהיגת העולם הערבי.

בשנת 1981, 4 שנים לאחר מכן, נרצח אנואר סאדאת על ידי מוסלמים קיצוניים. הם התנקשו בחייו במהלך מפגן צבאי. הסיבה הייתה על שלא הסכים שחוקי מצרים יהיו על פי ההלכה המוסלמית הדתית.

הסכם השלום, לעומת זאת, ממשיך להתקיים עד היום.


הנה נשיא מצרים אנואר סאדאת (מתורגם):

https://youtu.be/LeyikQGHFVg


הסכם השלום עם ישראל (עברית):

https://youtu.be/RbWEV-0QGr0


נאומו של סאדאת בכנסת ישראל (עברית):

https://youtu.be/M6Zesv1nyqo


ותכנית חינוכית על מצרים המודרנית שאחריו (עברית):

https://youtu.be/QEvAzrG-FMU?long=yes

במשך שנים רבות הוא היה האלוויס פרסלי של העולם הערבי. הוא זכה למיליוני מעריצים ותקליטיו נמכרו בהמוניהם. הוא פרט על העוד בצורה גאונית וקולו הרומנטי, ספק הבוכה, היה לסמל של הצעיר הערבי הרומנטי והמרגש.

פריד אל אטרש (Farid Al Atrash), צעיר דרוזי מסוריה, שהיגר למצרים עם אימו ואחותו בילדות, למד ועבד כעוזר אצל גדול המוסיקאים סונבטי. רק אחרי שהשכיל מספיק הוא פרץ את דרכו לקריירה משלו. מעריציו בעולם הערבי היו רבים וגם בישראל הוא זכה להמוני מעריצים. אלף איש שבאו לצפות בסרטו בקולנוע אדיסון בירושלים השתוללו והרסו את המקום, מפני שגילו שהסרט והשירים קוצרו בהקרנה הישראלית...

לכאורה היו לו את כל הסיבות להיות מאושר. אך בגיל 66, עשיר, נערץ ומחוזר מתמיד, זמן קצר לפני נישואיו בפעם הראשונה, מת פריד אל אטרש במפתיע מדום לב. אבל כבד ירד על העולם הערבי כולו ובמועדוני המעריצים שלו במדינת ישראל.


הנה פריד, וירטואוז העוד, בנגינת היצירה "אסטוריאס" של איסק אלבניז הספרדי, ביחד עם תזמורת גדולה:

https://youtu.be/fViuhkOmzvI


הנה להיטו "יא עואזל פאלפלו" של פריד אל אטרש:

http://youtu.be/ziLFMs0GIF8


סיפורו של הרומנטיקן הערבי הגדול ביותר (עברית):

https://youtu.be/MHCZnO_vpPI?t=01s&end=11m07s?long=yes


ופריד אל אטרש בשיר מאחד מסרטיו:

https://youtu.be/j1XruKyAiXs?long=yes

"עיר המתים" (City of the Dead) של קהיר היא אחת מתופעות העוני המוזרות, מצד אחד, אך גם היצירתיות וההמפתיעות מנגד. עיר המתים הזו היא ההוכחה לרוח האדם והיכולת האנושית להסתגל, למצוא פתרונות וכן - גם להתפשר, כדי לחיות בעיר שעברה מזמן את 20 מיליון התושבים ואין להם, ליטרלי אין דירות לגור בהן.

ב"מוקאבר" (Mkaaber) או אראפה (Arafa), שמה המקומי של עיר המתים המצרית, חיים עניי העיר ממש בתוך הקברים שבבית הקברות הגדול ביותר במצרים. המוקאבר היא כנראה העיר התחתית האמיתית של העיר העצומה הזו, השכונה שבה החיים הם בין המתים.

בעיר המתים רואים משפחות עניות המתגוררות באחוזות הקבר הממלוכיות שבתוך מתחם בית הקברות המוסלמי.

חוטי כביסה מתוחים בין המצבות ועליהם תלויים לבנים ובגדים. הילדים משחקים בין הקברים ועל אבני הקבר הם מכינים את שיעורי הבית שלהם, אוכלים ומשחקים.

בעיר המתים נמים עניים מרודים באחוזות קבר של עשירי מצרים בעבר ובעלי תפקידים חשובים בחצרות מלכי מצרים והצבא. הקברים המפוארים האלה נבנו במאות ה-16 עד ה-19. במאה ה-20, כשאוכלוסיית הבירה המצרית גדלה במהירות עצומה ולממדי ענק, בשל העיור המואץ וזרימת המוני כפריים שחיפשו עבודה משתלמת (מה שנקרא אורבניזציה), החלו רבים מעניי העיר לפלוש למאוזוליאומים, אחוזות הקבר הגדולות שכאן.

באופן מוזר, מי שמתגוררים כאן נחשבים היום לבעלי המזל מבין עניי העיר. יש רבים בעיר הזו שאפילו לגור כאן אין להם אפשרות, כי כל הקברים שאפשר לגור בהם כבר תפוסים.

והאמת שיש כאן גם סוג של סימביוזה בין הדיירים כאן ובין המשפחות האמידות שאחוזות הקבר הללו הן בבעלותן. הדיירים הללו מתגוררים אמנם בבתי הקבר, אבל במקביל גם שומרים ואפילו מתחזקים אותם ומונעים ונדליזם ופלישה של גורמים פחות מוכרים.


הנה סיפורה של עיר המתים:

https://youtu.be/M3ApxaPBnsU



מראות ממנה:

https://youtu.be/kDC-65tWAQ8


הדרכה על המוקאבר:

https://youtu.be/vYzKdf33AJg


למצרים העניים החיים בקבר הם הרבה יותר טובים משכירות דירה במחירים ובתנאים נוראים:

https://youtu.be/LmE1CY3w7nc


וביקור בעיר המתים:

https://youtu.be/jZsZ-z_MXU8?long=yes

מקדש קרנק הוא מהמקדשים הגדולים בעולם. הוא נחשב פלא ארכיטקטוני מופלא ומרתק. במקדש ניצבים על שטח של 6,000 דונם 134 עמודים עצומים בגובהם ובגודלם, לידם שדרות של פסלים, ספינקסים, אובליסקים ועוד. במרכז המקדש נמצא האגם המקודש שלו.

גם מקדש קרנק וגם מקדש לוקסור הסמוך לו נמצאים בגדה המזרחית של הנילוס. זהו אזור המכונה היום "עיר החיים".


הנה סרטון של מקדש קרנק:

http://youtu.be/VbqJvlTIr-Q


עמודי מקדש קרנק עצומי המידות:

http://youtu.be/vyiUzByseX8


וסרטון על מקדש קרנק (עברית):

http://youtu.be/bcrcDtP6vGc

ודאי שמעתם לא פעם או ראיתם בסרטים מומְיות (mummies). המומְיה היה גוויה משומרת של אדם או בעל חיים. במצרים העתיקה יצרו את המומיות הידועות ביותר, בכדי לחנוט ולשמר את המתים החשובים. המילה לקוחה מהמילה הערבית "מוּמִיַא" (مُومِيَا) שמציינת אספלט, כיוון שבעבר חשבו בטעות שהחומר השחור ששימש לחניטת המומיה הינו אספלט.

המומיות השמורות היטב הן לרוב אלה שנוצרו לפרעונים, כמו אלה של תות אנח-אמון, סתי ורעמסס השני, וגם לקרוביהם ומשרתיהם (כדי שישרתו אותם לאחר המוות). המומיות ששרדו מאפשרות ללמוד ולחקור מרכיבים חשובים בתרבויות שמהן השתמרו.

גם בתרבויות נוספות נמצאו מומיות, מגוויות משומרות וארוזות בצמחי מרפא שנמצאו בסין, דרך גופות חנוטות בדרום אמריקה ועוד.


הנה כמה עובדות על המומיות:

https://youtu.be/87yK5VLeuNI


על חשיפת מומיות מצריות בידי ד"ר זחי חוואס, המומחה וראש רשות העתיקות במצרים:

http://youtu.be/ByeEbkqfRgA


כך חוקרים את המומיות המצריות במוזיאון הבריטי:

https://youtu.be/mvqs_ACIYHo


הנה מומיה בת 500 שנה של ילדה שנשתמרה בקרח בארגנטינה:

http://youtu.be/vUDiXs927-U


ולעיתים המומיה השתמרה מבלי שחנטו אותה, רק תודות לאקלים היבש:

https://youtu.be/57sTV-G8TcU

הספינקס הגדול הוא פסל אבן עצום שנמצא בגיזה שליד קהיר במצרים. זהו פסל של יצור מיתולוגי שיש לו גוף של אריה וראש של אדם, ספינקס שמו. הספינקס הגדול נמצא ברמת גיזה שבגדה המערבית של הנילוס, במצרים.

כיוון שפסלים נוספים שדומים לו הוצבו ליד מקדשים, פירמידות וקברים נוספים, החוקרים סבורים שהספינקס שימש כשומר סמלי לאתרי הקבורה הקדומים. פניו אגב, הם של המלך הפרעוני פרעה חאפרו, שקבור בפירמידות שליד.

הספינקס הוא פסל המונולית הגדול ביותר בעולם, כלומר הוא עשוי מגוש אבן אחד. אורכו 73.5 מטרים ורוחבו כ-6 מטרים. גובהו של הפסל המרשים הזה 20.22 מטרים.


כך קיבל הספינקס את צורתו המיוחדת:

http://youtu.be/XTpb2RrsvQw


סיפורו של הספינקס שבמצרים:

http://youtu.be/y8x7zKy2U5E


המסתורין סביבו:

https://youtu.be/vP82S77Thmg


הספינקס הגדול של גיזה וחיפושים אחרי הקשר בין תרבות אטלנטיס האבודה והספינקס המסתורי:

http://youtu.be/SOc6RWaGQC0


מתיחה שמספרת שהספיקנס הוא בעצם חתול והוא ניצב על כלב וחיות אחרות שנחפרו מתחתיו:

https://youtu.be/G-L3b8B2e20


חפירות מתחת לספינקס כדי להבטיח שלא יינזק ממים שמתחתיו:

http://youtu.be/3qGzfZHWbZE


וסרט תיעודי על הספינקס וסודותיו:

https://youtu.be/9uqTmTh9bwk?long=yes

אמנם המומיות המפורסמות ביותר והשמורות היטב הן אלה שיצרו הפרעונים במצרים העתיקה, אבל בתרבויות שונות השתמשו בחניטה כדי לשמר את גופות המתים. בדרום אמריקה מצאו ארכיאולוגים כמה מומיות של נערות מתרבות האינקה.

בארגנטינה יש גם מומיות שנוצרו באופן טבעי, כמו איש הקרח שהשתמר בתנאים של קור קיצוני, או גוויות של חיות משומרות בקרח. בארגנטינה נמצאה בשנים האחרונות גופתה החנוטה של נערה בת 15 שבמשך יותר מ-500 שנה נשתמרה בקרח והוצגה לקהל הרחב.

גם בסין נמצאו מומיות - גוויות משומרות ארוזות בצמחי מרפא.


הנה המומיה העתיקה ביותר בעולם - היא ממצרים העתיקה והיא בת 5400 שנה:

https://youtu.be/-0yJ8U1J5D0


סרטון על מומיות של תרבות האינקה, שהתגלו באמריקה בשנים האחרונות:

http://youtu.be/g15YujwcU3w


ומומיה בת 500 שנה של ילדה שנשתמרה בקרח בארגנטינה:

http://youtu.be/vUDiXs927-U

עבדל חלים חאפז כונה "נער הזהב של הקולנוע המצרי". הוא היה גדול הזמרים של תקופתו והופעותיו היו הגדולות ביותר והתרחשו כמעט תמיד באיצטדיונים ואולמות גדולים.

כבר בילדותו נהג "הזמיר השחום", כמו שכינו אותו, להופיע בחפלות, שמחות שהתקיימו בבתים פרטיים, ובבתי קפה בקהיר.

חאפז הצעיר היה מעריץ נלהב של המלחין הנודע וענק הזמר המצרי מוחמד עבד אל-ווהאב. האחרון זיהה את קולו ואישיותו המוסיקלית והפך אותו לבן טיפוחיו. הוא גם הלחין לו כמה שירים, שהפכו את הצעיר המוכשר לזמר נודע בעצמו.

לחאפז היו מעל 250 שירים, ביניהם "סוואח" ("הנודד"), "אהוואק" ("אוהב אותך") ו"ג'אנה אל האווה" ("אהבה בואי אלינו"). במקביל הוא שיחק בסרטים גדולים שונים, ביניהם הסרט המצרי הצבעוני הראשון משנת 1956 "דלילה" והסרט "החטאים", עם השחקנית הצעירה והיפהפיה מכולן נאדיה לוטפי. אותה, אגב, ההשתתפות בסרט הזה הפכה לכוכבת-על מובילה בשלהי "עידן הזהב" של הקולנוע המצרי.

כשעבד אל חלים מת, הוכה העולם הערבי בהלם. לא רק משום גילו הצעיר, אלא גם ובעיקר בשל תדמיתו הצעירה והיותו מושא החלומות של דור שלם. עם היוודע דבר מותו של עבד אל־חלים חאפז, לקחו את חייהן צעירות ערביות רבות, מעריצות נאמנות שסרבו להיפרד מ"הזמיר השחרחר" שלהן במותו.


הנה השיר "גאנה אל האווה" ("אהבה בואי אלינו") מסרט בו כיכב עבד אל חלים חאפז:

https://youtu.be/Dy8d_bg88ZY


בהופעה חיה - השיר "אהוואק" ("אוהב אותך"):

https://youtu.be/klvHqkr53UA


והשיר "לא טאלומני" ("אל תאשימי אותי"):

https://youtu.be/Gnfvc4cr9uk

חַמְסִין (Khamsin) היא תופעה של חום קיצוני שנובע משקעים ברומטריים, שנעים לעתים בצורה של רוח מדברית חמה ויבשה, ממדבר סהרה לכיוון מזרח, לאורך חופי הים התיכון הדרומיים.

אחת הסובלות העיקריות מהחמסין היא מצרים. במדינה זו מביא אתו החמסין הרבה אבק וחול ממדבר סהרה. במהלך החמסין המצרי עולה הטמפרטורה עד 20 מעלות צלזיוס, למשך זמן קצר והרוחות מגיעות למהירות של 140 קילומטרים לשעה.

המילה "חמסין" מקורה באמונה של הערבים, שהיא אגב לא מבוססת, שמספר ימי החמסין בשנה הוא חמישים (בערבית "חמסין יום"). מכאן הן "רוחות חמישים הימים", או פשוט "רוחות החמישים".

ואגב, אם חשבתם שיש לנו חמסין בישראל, כדאי שתחשבו שוב. אמנם כולנו מכנים כאן את החום הכבד של הקיץ בשם חמסין, אך למעשה אנו סובלים ממשהו אחר - שָׁרָב. החמסין הוא העונש של אזורים אחרים במרחב...


הנה רוחות החמסין בקהיר:

https://youtu.be/vqFhSnTqsLM


סבתא סעדה מקטרת על החמסין (עברית):

https://youtu.be/qbiChL1AHhQ


והסטנאפיסט שחר חסון חדבר על החום ומזג האוויר (עברית):

https://youtu.be/_oiQufWUOzc

הזמרת הכי גדולה בתולדות האומה הערבית הייתה ללא ספק אום כולת'ום. כולת'ום שהוכתרה בעבר ועד היום נחשבת כ"קולה של מצרים", הייתה זמרת מצרייה שלא הייתה חשובה ואהובה ממנה.

בארץ רבים מכירים ואוהבים את שירה הידוע ביותר של אום כולתום "אינתה עומרי" (אתה חיי) - שיר שנמשך חצי שעה. השיר הוא יצירת פאר של לחן, עיבוד ותזמור גאוניים, שכתב לה גדול המוסיקאים של העולם הערבי, מוחמד עבד אל-וואהב. "אינת עומרי" היה לשיר הנמכר ביותר בתולדות המוסיקה הערבית וזכה לביצועים אינספור, מפי כל גדולי המוסיקה הערבית לדורותיהם.

אום כלת'ום עצמה, מי שתזכה להיקרא "כוכב המזרח", גדלה בכפר קטן בדלתא של הנילוס. היא הייתה בת למשפחת "פלאחים", איכרים עניים מהמעמד הנמוך במצרים. לאורך כל הקריירה המפוארת שלה היא לא שכחה מהיכן באה והקפידה לקרוא לעצמה בגאווה "פלאחית".

מי שהפכה להיות האייקון של המוסיקה הערבית ודמות מכובדת בכל העולם החלה את דרכה ב"חפלות", במסיבות עממיות. בתור ילדה, היא עשתה זאת כשהיא מחופשת לבן. הילדה הפכה לנערה והתפרסמה בגיל צעיר בכפרים.

כשהתגלתה על ידי מוסיקאים בכירים, עברה משפחתה לקהיר. די מהר היא הייתה לסמל של מצרים החופשית וכונתה בגאווה "הפירמידה הרביעית".

מבחינה מוסיקלית היא הצליחה לחולל שינויים של ממש בהרגלי ההאזנה של המצרים ולגרום להם להאזין ללחנים בסגנון העתיק, ביחד עם שירים פופולאריים שכתבו לה גדולי המלחינים.

אפילו גדול המוסיקאים הערביים, מוחמד עבד אל-וואהב, שהיה היריב העיקרי שלה, נפל בקסמה וכתב לה כמה משיריה הגדולים.


הנה סיפורה של אום כלת'ום (עברית):

https://youtu.be/bzZdGticqoA


גדול שיריה "אתה חיי" ("אינת עומרי"):

https://youtu.be/0na36yCrfXA


על המוסיקה של אום כלת'ום והמלחין מוחמד עבד אל וואהב שאומצה לפיוטים יהודיים:

http://youtu.be/nkNdSKtPnd0


קליפ מרהיב לעיבוד נפלא בסגנון של שירי אום כלת'ום (עברית):

https://youtu.be/avq9_dhd3hs


וחלק משיר של אום כולתום שזכה לתרגום (עברית):

https://youtu.be/3R5WC0Zsfqk

מה קורה למקדשים מצריים עתיקים, כשבונים סכר ויוצרים אגם מלאכותי חדש שעלול להציף אותם? ויותר חשוב - האם אפשר להזיזם?

זו השאלה שעמדה בפני שלטונות מצרים בשנת 1964. התשובה הייתה פשוטה, גם אם יקרה.

שני מקדשי אבו סימבל (The temples of Abu Simbel) נחתכו לבלוקים גדולים, פורקו והועברו בשלמותם למקום אחר. מיקומם החדש נקבע 65 מטר גבוה יותר ו-200 מטר בלבד מהנילוס.

הפרויקט המסובך והיקר הזה נעשה בכדי להציל את המקדשים משקיעה באגם נאצר. אגם נאצר הלך והתמלא מאחורי סכר אסואן, שנבנה כמה שנים לפני כן, כדי לאגור מים במדבר.

שני מקדשי אבו סימבל שבמצרים הם המקדשים הדרומיים ביותר של תרבות מצרים העתיקה. הם נבנו במאה ה-13 לפנה"ס על ידי המלך הפרעוני רעמסס השני.

המקדש הגדול הוקדש לרעמסס השני והמקדש הקטן יותר - לאשתו של רעמסס, נפרטרי ולאלה חתחור. במקדשים פסלי ענק פרעוניים, מהגדולים שנמצאו אי-פעם.

אבו סימבל הוכר בשנת 1979 כאתר מורשת עולמית והוא מהאתרים המעניינים של התרבות המצרית העתיקה.


הנה מקדשי אבו-סימבל שעל שפת אגם נאצר:

http://youtu.be/DYP5Id4bXic


ראו כמה הפסלים של אבו-סימבל הם גדולים:

http://youtu.be/l6koKIVE17k


ומצגת תמונות מאבו-סימבל:

http://youtu.be/Dp10THd4SFE

מהפכן ומי שבו בזמן חזר לעבר, גאון משכיל ומצליח, אבל כזה שחושב על הכפריים הפשוטים בכפרי מצרים. קרייריסט רגיש והומניסט ומודרניסט, אך מלא אהבה לטכניקות עתיקות ועממיות ודוגל בתכנון קהילתי ואנושי. מהפכן וחדשן אך כזה המשמר או חוזר למסורות עתיקות. קראו לו חסן פתחי (Hasan Fathi) והוא נחשב לגדול אדריכלי מצרים המודרנית.

חסן פתחי נולד בשנת 1900 ותכנן בחייו לא פחות מ-160 פרויקטים גדולים - במצרים ובעולם. אבל במצרים הוא ייזכר במה שהיה ללא ספק גולת הכותרת שבהם. מדובר בפרויקט הכפר גורנה החדשה, בו הוא הצליח לייצר שילוב אמיתי של גורמים שלכאורה היו נוגדים זה את זה.

הילד שנולד באלכסנדריה למשפחה מבוססת, היה בן לאב בעל אחוזות שהיה הכי רחוק מחיי הכפר, ולאם ילידת הכפר, שסיפרה רבות לילדיה על הילדות ועל החיים בסביבה הכפרית. בנסיעות רכבת מקהיר, אליה עברה המשפחה, ובדרך לחופשות הקיץ באלכסנדריה, הצטלבו סיפורי האם עם מראות האיכרים הנשקפים המהחלון ומעבדים את האדמה.

ההתפכחות שלו הייתה כשהגיע לכפרים כאדריכל צעיר ופגש את המציאות הכפרית האמיתי. אבל המפגש עם החיים עצמם רק העצים את הרגישות שלו וניתב אותו לתפיסות הייחודיות שלו ולדרך בה בחר.

כך החל פתחי להתנגד לבטון ולחידושים הטכנולוגיים של העידן המודרני. הוא למד וחקר עד שליטה במורשת הבנייה המצרית ובשיטות בנייה עתיקות ומקומיות ששימשו אלפי שנים את המגורים בסביבת הנילוס.

הוא למד מהאדריכלות נובית ושאב ממנה השראה, תוך שהוא מסתייע במיומנות של הבנייה המקומית של בנאים פשוטים, אבל כאלו שהכירו את הבנייה החכמה והפשוטה לתפארת.

פתחי העדיף בנייה בבוץ ובחומר והמשיך את מסורת האדריכלות המדברית של בתי החומר במצרים. מהבטון החזק והגמיש שהפך כמעט אופציה יחידה במצרים של העידן המודרני הוא פנה בחזרה אל החומר העתיק, הקדום והמצוי בשפע בדלתא של מצרים - הבוץ והאדמה.

בפרויקטים שלו הוא הצליח להחליף את החומרים העכשוויים דוגמת הבטון והברזל המודרניים וליצור עם המקומיים מאמץ קהילתי לבנייה המשתמשת בחומרי בנייה מקומיים וזמינים בשפע, כמו אדמה, חול וקש.

בתהליך הבנייה פתחי פגש תושבים מקומיים שעבדו איתו ולצדו. הוא פיתח אדריכלות מקיימת, שתואמת את תנאי הסביבה.

במהלך דרכו לא היה מי שהפיח חיים כמוהו באדריכלות המדברית. מי שיהיה הכהן הגדול של הבוץ וארכיטקט יחודי המשלב מודרניזם עם הומניזם מרתק, היה מאמין כן ואמיתי בשיתוף הציבור בתכנון, הרבה לפני שזה הפך לטרנד עולמי בעולם האדריכלות.

הוא לא היה רק אדריכל גאון, אלא גם ממציא, מוסיקאי חובב, מחזאי, צייר, משורר, כלכלן, אנתרופולוג, סוציולוג, פסיכולוג וכותב טקסטים רהוטים ומדויקים.


הנה סרטון על האדריכלות של חסן פתחי:

https://youtu.be/eUAdcQGaYNM


בתי הבוץ שלו היו מעולים למגורים, סביבתיים וזולים להפליא - פתרון מצוין לכפריים עניים:

https://youtu.be/8ZLfHMvUMoI


מקורות ההשראה של פתחי:

https://youtu.be/tX9uhRJVMWE


היו לו שיטות לבנות מבנים עם איוורור טבעי:

https://youtu.be/mOlyALYEQlI


והדודל שהקדישו לו בגוגל:

https://youtu.be/ZHrFHYXLwt0

כתב החרטומים הוא שמו העברי של כתב ההירוגליפים (Hieroglyphs) המצרי. הירוגליפים פירושם ביוונית "תחריטים קדושים".

זוהי צורת הכתב שבה כתבו במצרים העתיקה מי שנקראו בתנ"ך "חרטֻמים". הם היו המלומדים והמכשפים בתרבות המצרית העתיקה. כתב החרטומים ייחודי בהיותו כתב סימנים. כל סימן בכתב זה מייצג מילה שלמה ויש גם סימנים של אלף-בית, שכל אחד מהם מייצג תנועה או עיצור בשפה המצרית העתיקה.

בכתב החרטומים יש מעל 2000 סימנים, כולל דמויות של אנשים, בעלי חיים ואלים מצריים. משום המורכבות שלו, מעטים במצרים העתיקה ידעו קרוא וכתוב. הכוח שהקנה הידע הזה הפך את הסופרים, אותם לבלרים שידעו לכתוב ולקרוא, לבעלי עמדה חברתית מכובדת מאד.

מגילות פפירוס ממצרים העתיקה וקירות קברים ומקדשים מהתקופה, הם שחשפו לעולם את כתב החרטומים המצרי. אבל את פענוח הכתב איפשר הגילוי של "אבן רוזטה" - לוח כתוב ועתיק מאוד, שהתגלה על ידי חייל מצבא נפוליאון בשנת 1799, כשהוא משובץ בקיר של בית ליד העיירה ראשיד במצרים.

הלוח של "אבן רוזטה" הכיל הודעה בשבחו של המלך תלמי החמישי. הוא היה כתוב ביוונית ובמצרית עתיקה. מכיוון שהיוונית כבר פוענחה אז, החלו להבין מאבן הרוזטה הכתובה, את האופן שבו כתב החרטומים בנוי. בשנת 1822 הצליח אגיפטולוג צרפתי בשם ז'אן פרנסואה שמפוליון להבין ולפענח לחלוטין את שפת ההירוגליפים והשפה המצרית העתיקה, לפחות זו הכתובה, פוענחה.


הנה סיפורם של ההירוגליפים (עברית):

https://youtu.be/vU4HgSXip68


כך ההירוגליפים פוענחו (עברית):

https://youtu.be/HfPmSfLWQKM


מדריך תיירים שמתרגם מכתב חרטומים לאנגלית במקדש קרנק שבמצריים:

http://youtu.be/UTyNh6ktgVI


פעילות הירוגליפים לילדים (עברית):

https://youtu.be/BdN4OslmUhI


כתב החרטומים שבמקדש איזיס:

http://youtu.be/c7gj5oirM68


ותכנית חינוכית על הירוגליפים ו לוגואים של חברות מסחריות (עברית):

https://youtu.be/hI69j94qsdo?long=yes

קושארי (Kushari) הוא מאכל רחוב קהירי עממי, שכל אישה מצרית יודעת להכין. הוא נולד כמאכל שאריות, כלומר כזה שאמהות הכינו ממאכלים שנשארו במקרר מאתמול, בעיקר פסטה ואורז - שניים מהמאכלים הזולים והנפוצים במטבח הביתי.

המאכל הטעים הזה הוא מנת אוכל הרחוב הכי נפוצה במצרים. משלב שני סוגי פסטה עם אורז, חומוס ועדשים, כשמעליהם רוטב עגבניות מתובל נפלא ומעט חריף, עם כמון, בהרט ושבבי צ'ילי ומלמעלה ערימת של בצל מטוגן, קראנצ'י ומקורמל.

הקושארי הוא מאכל טבעוני ובריא מאוד, אך גם מאוד טעים. כמו הפול המצרי שהם אוכלים בגרושים בדוכנים ניידים, גם את הקושארי אוכלים בקהיר בעיקר העניים.

המנה הזו נולדה במאה ה-19, בעידן בו מצרים נחשבה למרכז רב-תרבותי ובעל כלכלה פורחת. מצבם הכלכלי של בני המעמד הנמוך השתפר באותם ימים והם אכלו אוכל מגוון וטעים מבעבר. משאריות הארוחות הללו נולד המיקס של הקושארי.

משם הוא יצא עם הזמן אל הרחוב, כמאכל רחוב שנמכר מדוכן נייד על עגלה עם סוס. כיום הקושארי נמכר בדרך כלל כמנת פועלים, במסעדות פשוטות ובמזנוני קושארי המתמחים בהכנתו, אך גם במסעדות היוקרה והגורמה של קהיר ואלכסנדריה.


הנה הקושארי, מאכל השאריות שהוא להיט במצרים:

https://youtu.be/XyHL7aJDUag


"אבו טארק" נחשב לקושארי הטוב ביותר בקהיר:

https://youtu.be/hL_QTo_VFX4


כך תכינו קושארי בבית:

https://youtu.be/GEa9J4yUqHg


ומאכלי רחוב מצריים נוספים:

https://youtu.be/LlQSmN2O6rE

בשפות שונות מגדלור נקרא "פארה". מקור השם מפארוס, המגדלור האגדי של אלכסנדריה, משבעת פלאי העולם העתיק. הוא נבנה במאה ה-3 לפני הספירה והיה בחצי האי פָארוֹס. בגובה של 130 מטרים, הוא נחשב בזמנו למבנה הגבוה בעולם. מספרים שאלומת האור שבקעה ממנו נראתה למרחק של 50 קילומטרים.

המגדלור של פארוס היה כנראה המגדלור הראשון בהיסטוריה. על פי האגדה בנה אותו האדריכל סוֹסְטְרָטוּס מִקְּנִידוּס, לאחר שאהובתו טבעה בספינה שהתנפצה על הסלעים של אלכסנדריה בלילה סוער. אז הבין עד כמה חשוב לכוון את יורדי הים לנמל ובנה את המגדלור האגדי.

במאה ה-14 נהרס המגדלור האגדי ברעידת אדמה קשה. כיום הוא מופיע בסמל הרשמי של העיר אלכסנדריה.


הנה סיפורו של המגדלור של פארוס באלכסנדריה:

https://youtu.be/-GpMQQHMOaU?t=12s


עוד על המגדלור:

http://youtu.be/f1B-XHFb1RQ?t=4s


שחזור של מראה המגדלור של אלכסנדריה והנמל בזמן המלכה קלאופטרה:

http://youtu.be/kRTPugHpUho?t=17s


וצלילה אל מעמקי הים בפארוס, כדי לראות את חורבות המגדלור האגדי של אלכסנדריה:

http://youtu.be/9RN1MbjHfyI

היא אחד המבנים העתיקים הגדולים בעולם ובמשך 3,800 שנים היא הייתה המבנה מעשה ידי-אדם הגבוה ביותר בעולם. היא שרדה מאז ימי מצרים העתיקה והפכה לסמל של עידן בו נעשו דברים מדהימים בטכנולוגיה שלא תמיד מובנת גם היום.

הפירמידה של ח'ופו בגיזה שבמצרים היא הפירמידה הגבוהה בעולם. היא מכונה גם "הפירמידה הגדולה של גיזה" (The Great Pyramid of Giza).

גובהה של הפירמידה של חופו הוא 137 מטר. בעבר היא הייתה אפילו עוד יותר גבוהה - 147 מטרים היה גובהה. במשך אלפי השנים היא נשחקה ונהרסה מעט ולכן היא נמוכה משהייתה בזמן שהסתיימה בנייתה.

פירמידת ח'ופו הייתה בשעתה אחד משבעת פלאי העולם העתיק והיא פלא העולם היחיד מהשבעה ששרד עד ימינו.

לבניית הפירמידה, שהיא בעצם המצבה של פרעה ח'ופו, נדרשו אלפי פועלים, יותר מ-20 שנות בנייה ומעל 2 מיליון אבנים חצובות, שכל אחת מהן שוקלת בממוצע יותר מ-2 טון!


הנה סיפורה של בניית הפירמידה של ח'ופו (מתורגם):

https://youtu.be/fJBlEPOj4Fk


קיצור עלילות הפירמידה הגדולה של ח'ופו:

https://youtu.be/rHUk0W-bXlU?t=12s


תולדות הפירמידה והיא כיום:

http://youtu.be/c_8IJWHvC9Y


סיפורה של הפירמידה הגדולה בגיזה:

https://youtu.be/GtJW-8ZvNE8


הפירמידה הגדולה של ח'ופו בימינו מקרוב:

http://youtu.be/JSSHN9cg7I8


וכל הפירמידות המרשימות של בית הקברות העתיק בגיזה:

http://youtu.be/TWaReNkjTLk

עיר יוונית עתיקה ששקעה בקרקעית הים התיכון במאה ה-8 מול חופי העיר המצרית אלכסנדריה, הולכת ונחשפת היום. שמה היה הרקליון והיא הייתה עיר נמל מצליחה וחזקה ביותר. צוותי צוללנים מצאו בעיר שמתחת לפני הים פסלי ענק, ארונות קבורה, עוגנים וספינות טרופות, אוצרות זהב, כדים ועוד.

החוקרים סבורים שרעידת אדמה גרמה להרס בנייניה של העיר ולהיעלמותה מתחת לפני הים. רעידות אדמה כאלה פקדו לא פעם את האזור.

זוהי אחת התגליות הארכיאולוגיות החשובות של המאות האחרונות והארכיאולוגים משערים שהחפירות בעיר יימשכו מאות שנים!


הנה סיפורה של העיר שהתגלתה בים - הרקליון:

http://youtu.be/_v6JPXz3VXI?t=4s


כתבת טלוויזיה על תערוכת ממצאים שהתגלו בהרקליון:

https://youtu.be/3QOxsOlhQVg


מצגת וידאו של ממצאים מהעיר הרקליון:

https://youtu.be/7QADeZc4HkU


עד היום יש יוונים שחיים באלכסנדריה:

https://youtu.be/72xPRF0ex-4


וסרט תיעודי קצר על העיר עם ארמון קליאופטרה בין חורבות ערים שונות שנמצאות מתחת לפני הים:

https://youtu.be/hR7ONmouhCg?long=yes

הדרך לפירמידות, שהיא דרך פעילה עד היום, היא אחת הדרכים העתיקות בעולם וללא ספק הכביש המרוצף העתיק בעולם. דרך הפירמידות, שמובילה מדרום קהיר אל הפירמידה של גיזה, היא בת 4,600 שנה ומשמשת ברצף לתנועה, מאז ימי מצרים העתיקה. על אותה דרך בת 12 קילומטרים הועברו פעם אבני הענק לבניית הפירמידות והיום נוסעים אוטובוסים עמוסי תיירים לאתר הפופולארי.


הנה הדרך העתיקה לפירמידות ולידן:

http://youtu.be/FRio6n8JIoY


הנה הפירמידות שאליהן מוביל הכביש:

https://youtu.be/7sT_MZxqK-Y

קרב הנילוס (Battle of the Nile), או קרב מפרץ אבוקיר החל כשגילה האדמירל נלסון את צי הפלישה הצרפתי עוגן במפרץ אבוקיר שליד אלכסנדריה. זה היה לאחר מרדף וחיפוש שנמשך כחודשיים. נלסון היה נחוש לעצור בשם בריטניה, את מסע הכיבושים של נפוליאון.

האדמירל הצרפתי ברויאס ניסה לאתגר את טקטיקת המלחמה שניהל נלסון בקרב כף סנט וינסנט. הוא למד את פרטי הקרב ההוא והבין ששם ניצח נלסון על ידי הפרדת כוח האויב לקבוצות קטנות של ספינות והבסתן בזו אחר זו, מבלי להיחשף לעוצמת כוח האויב שניצב מולו.

לכן הידק ברויאס באבוקיר את טור הספינות שבפיקודו ועשה הכל בכדי למנוע את הפרדתן על ידי הבריטים. מנגד, נלסון דווקא רצה בטקטיקת ההפרדה. הוא גם תכנן להשתמש בחסות החשיכה, בכדי להביס חלק מהשייטת הצרפתית בפעולה לילית. הטעות של ברויאס הייתה שהוא העריך שהבריטים לא יסתכנו בניהול קרב לילי, באזור הלא-מוכר ובמים הרדודים. הוא הרשה לעצמו להכין את כוחותיו בנחת, מתוך הערכה שהקרב יתחיל למחרת בבוקר.

אך הערכתו של המפקד הצרפתי שנלסון יתחיל במתקפה למחרת בבוקר הסתברה כשגיאה טקטית קשה. נלסון המתוחכם גילה שמבחינת מיקומו ביחס לצרפתים הוא יוכל לנצל את כיוון הרוח, שתסייע לירי התחמושת שלו על ספינותיו עמוסות התחמושת הנפוליאוניות. לאחר שווידא את עומק הים ליד החוף, נלסון שלח את הספינה הבריטית "גוליית", להיכנס ברווח שנוצר בין הספינה הצרפתית הראשונה ובין החוף. לאחר שהגוליית תפסה את מקומה, הצטרפו אליה ספינות בריטיות נוספות ונלסון היה מוכן ל"מתקפת מספריים", משני הצדדים, על הצי הצרפתי.

כך פתח נלסון בקרב בזק לילי נועז במיוחד. בתחילה תקפו ספינותיו את ספינת הדגל הצרפתית בת 120 התותחים ומחסני הפגזים הענקיים, "האוריינט". בשעה 9 בערב, אחרי התקפה מצד 3 ספינות בריטיות, היא כבר בערה לחלוטין. שעה אחר-כך התפוצצה הספינה עמוסת התחמושת ושרידיה התעופפו באוויר למרחק של מאות מטרים.

זה היה סימן לחידוש הקרב על ידי הספינות שהתרחקו עד אז מהספינה הבוערת מחשש לפיצוץ הגדול. הקרב נמשך בהפסקות עד השעה שתיים בצהריים שלמחרת. שוב ושוב הצליחו הבריטים להטביע את ספינות הקרב הצרפתיות או לשבות אותן על הלוחמים שבהן. בסיכום הקרב הוטבעו או נשבו מרבית הספינות הצרפתיות על ידי הבריטים ורק 4 מהן הצליחו לנוס מהמפרץ.

נפל דבר. בקרב הנילוס הזה, שהתחולל ב־1 באוגוסט 1798, השמיד נלסון את הצי הצרפתי והותיר את מסע הכיבוש של נפוליאון במזרח התיכון בקשיים גדולים. אבדות הצבא הצרפתי בקרב אבוקיר היו ענקיות. חוץ מהספינות הרבות שאיבדו, בסביבות 1700 הרוגים צרפתים וכ-3000 שבויים שלהם נמנו בקרב. זאת לעומת 280 הרוגים מקרב החיילים הבריטים.

גם נפוליאון מצא את עצמו לאחר הקרב במצב קשה מאד. התבוסה הזו, שבאה על רקע הישגיו בקרבות אחרים במזרח התיכון, תקעה אותו לאחר קרב אבוקיר במצרים. המצביא הצרפתי עמד עתה בראש חיל כיבוש שנוא וזר, מנותק מצרפת וללא אפשרות לחזור אליה או לקבל ממנה אספקה. נפוליאון הלכוד במזרח התיכון ולא יכול להשיב את חייליו הביתה, גם לא הצליח ליצור קשר טוב עם האוכלוסייה המקומית. יותר ויותר הוא נדמה לדיקטטור אכזרי והשנאה אליו גברה.

לבסוף נטש נפוליאון עצמו את צבאו במצרים וחזר לפאריס. הוא נאלץ להכיר בכישלונו המוחלט של המסע הצבאי שניהל לכיבוש המזרח התיכון.

בצד השני, הוכיח נלסון בקרב אבוקיר את גדולתו כמפקד ימי, שמסוגל לנצח כל אויב ואף להשמידו. התואר "ברון הנילוס" שבו זכה בעקבות הקרב בנילוס, הפך אותו לעטור תהילה. הוא יצר במו ידיו את העליונות הימית הבריטית, שתימשך לאורך תקופת מלחמות המהפכה הצרפתית ותהפוך בעתיד את בריטניה לאימפריה הגדולה בעולם.


הנה הקרב במפרץ אבוקיר:

http://youtu.be/PzJcDmj5ghQ


החשיבות של קרב הנילוס באבוקיר:

http://youtu.be/PFyH7_khtZk


שחזור הקרב באמצעות משחק מחשב:

https://youtu.be/-9Lekli6wps


וספינתו של נלסון שהובילה אותו אל הקרבות המפורסמים שלו, כולל קרב אבוקיר:

https://youtu.be/r2JqDFaH6vo?long=yes

מיץ קנה סוכר (Sugarcane Juice), או מיץ קנה, הוא משקה טבעי, מרענן ומתוק שנעשה בארצות רבות מקנה סוכר טרי שנדחס ונסחט היטב. לתרמילאים ומטיילים בעולם שתיית המיץ הזה היא חלק בלתי נפרד מהטיול לארצות כמו מצרים, הודו, ברזיל וכדומה.

קנה הסוכר ידוע בתכולת הסוכר הגבוהה שלו. זהו עשב גבוה ורב שנתי. משום צריכת המים הגבוהה שלו, הוא גדל בעיקר באזורים טרופיים וסובטרופיים באסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית.

בדוכנים בכל רחבי אסיה מוכרים את המשקה הקר. במדינות רבות המיץ מופק ונסחט במקום, מקני סוכר גבוהים. אלה שצומחים ליד נהרות גדולים, כמו הנילוס במצרים ונהרות דומים ברחבי אסיה, כולל בתאילנד, הודו, קמבודיה ועוד.

ההכנה פשוטה. בתחילה קוטפים את גבעולי הצמח, כלומר את קני הסוכר. מעבירים אותם למכונת ריסוק, המחלצת מהם את המיץ. לאחר מכן מוציאים מהמיץ את הלכלוך, על ידי סינון.

במקומות רבים מוסיפים למיץ קנה סוכר מעט מיצים המוסיפים לו טעם. ביניהם מיץ ליים, ג'ינג'ר או נענע שמעניקים לו טעמים ייחודיים. עוד מפיקים בעולם מקנה הסוכר משקאות אלכוהוליים כמו רום וקשאסה.

המדהים הוא מיץ קנה הסוכר הטבעי ידוע כבריא. הערכים התזונתיים שלו גבוהים, הוא עשיר בוויטמינים, נוגדי חמצון ובמינרלים כמו ברזל, סידן ואשלגן. ואם כל הטוב הזה לא מספיק, אז הוא גם משקה דל שומן בשל תכולת הסוכר הגבוהה שבו הוא גם מקור אנרגיה מצוין לגוף.


הנה הכנת משקה הקנה המצרי:

https://youtu.be/U7MrUXfkl0A


משקה קנה בתאילנד (עברית):

https://youtu.be/Q__DWRv7X3Q


על משקה הקנה בעולם:

https://youtu.be/l_Q2bFDogFM


מסחטת קנה בהודו (עברית):

https://youtu.be/AA4duXg3jaY


בהמה סוחטת קנה:

https://youtu.be/dXWAIwjQWZI


משקה קנה בסינגפור:

https://youtu.be/8JBeUx4XoS4


סוחטת קנה סוכר בקמבודיה:

https://youtu.be/hkgNAZ6HO8Y


וסוחטי קנה בתאילנד:

https://youtu.be/JfGKqkfvHZY