שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי וייטנאם ואיך איחדו תושביה את ארצם במלחמה?
ויאטנם היא מדינה יפהפיה בדרום מזרח אסיה. זוהי מדינה בעלת היסטוריה מרתקת ואכזרית של מלחמות קשות, שגבו חיים רבים.
כיום יש בה גם ערים צפופות ורוחשות פעילות, כמו סייגון שוקקת החיים והקטנועים (ביחס של קטנוע לכל שני אנשים!), לצד טבע מופלא ועתיר מישורים קסומים, לצד הרים גבוהים ומלאי הוד.
פלאי הנוף הוייטנאמי שפעם הסתתרו מאחרי עשן הפצצות, הם כיום מהמקומות היפים בתבל. במיוחד ידוע בהם מפרץ הלונג ביי, על המוני האיים הקטנים והמסתוריים שפזורים בו באלפיהם.
התרבות הוויטנאמית מלאה בחגיגות עממיות וריקודים מסורתיים, פולחנים קסומים, תלבושות עממיות, מקדשים ואמונות ואוכל עממי טעים ואקזוטי.
כיום, שנים רבות לאחר המלחמות שהרגו בה מיליונים, וייטנאם היא מהמדינות המסקרנות ביותר למאות אלפי התיירים שבאים לבקר בה בכל שנה.
העיר הו צ'י מין סיטי שבעבר נקראה סייגון היא בירת וייטנאם. במלחמת וייטנאם, או "המלחמה האמריקאית" כפי שמכנים אותה המקומיים, היא הייתה העיר החשובה שבה השתמש הצבא האמריקאי.
לאחר ניצחון הצפון ופינוייה מהכוחות האמריקאים, בין השאר בעקבות לחץ של הציבור האמריקאי להפסקת המלחמה, שונה שמה של הבירה לשמו של המנהיג הצפון וייטנאמי, הו צ'י מין.
הנה כמה מהמקומות המופלאים של וייטנאם:
http://youtu.be/MutE9-JcWj0
טיול בקפיצות זמן של ויאטנאם:
http://youtu.be/d_8fE-On19I
הבירה סייגון, הקרויה כיום הו צ'י מין סיטי:
https://youtu.be/SgQYl1cJFZo
ומצגת וידאו של תמונות וייטנאם:
http://youtu.be/MiF-s9ief-4
מה מיוחד במפלי פונגור של וייטנאם?
מפלי פונגור (Pongour Waterfall) הם מפלים מדורגים שנמצאים כ-40 ק"מ מדאלאט בוייטנאם. המים במפלים נופלים בהדרגה, מפלון אחרי מפלון, מגובה של 40 מטרים אל אגם קטן.
הנה מפלי פונגור של וייטנאם:
http://youtu.be/f8hVIkXRf1M
מראה המפלים המיוחד:
https://youtu.be/6L2aLZIr90Y
ביקור ישראלי:
https://youtu.be/7VqJ2qDqEBI
מבט מלמטה:
https://youtu.be/cX-RQnFI2Uo
טיסה מעל המפלים:
https://youtu.be/egvldMx5vF8
מה הקסם של מפרץ האלונג?
מפרץ האלונג (Ha long Bay) הוא מפרץ מרהיב ביופיו בצפון וייטנאם. זהו אחד המקומות המרהיבים בווייטנאם ותיירים רבים נוהרים לראות את המקום המיוחד הזה.
הלונג ביי ידוע בזכות כמעט אלפיים איים קארסטיים שנמצאים בו ושנראים כמו דרקון השקוע במים.
ואכן, פירוש השם "הא לונג" הוא בוייטנאמית "המקום שבו שקע הדרקון". לפי המסורת הווייטנאמית, האלים הם ששלחו דרקונים שירקו מפיהם אבני ירקן ואבנים אלה הפכו לאיים, כדי שימנעו מהסינים לפלוש לוייטנאם.
הנה מפרץ הא לונג מוסבר:
https://youtu.be/SpOWgms2uto
בלוגר מתלהב:
https://youtu.be/LT5U7pVS6YE
מבט מקרוב:
https://youtu.be/a-mq7CkKww8
מהאוויר:
https://youtu.be/fAS29vl-RPY
וחמוקי הדרקון מספיק את אחד הנופים היפים בעולם:
https://youtu.be/FUKqs1efCgE
איך מרק הפו הווייטנאמי מאזן את הגוף אחרי צום הלילה?
מרק פו (PHO soup) ,עם פ' רפויה, F ולא P, הוא המרק הלאומי של וייטנאם. הוא הנוזל שבאמצעותו מאזנים בוויטנאם את הגוף בבוקר.
העניין של הפו, לפי הרעיון של היין והיאנג המקומי, הוא איזון של בוקר לגוף, אחרי שלא אכלנו ושתינו כל הלילה.
למעשה, הווייטנאמים נוהגים לשתות בבוקר לא קפה, אלא נוזל מזין וחם אחר - מרק פו. המרק הזה הוא ארוחה שלמה בקערה.
הפו הוא מרק בשר! - על הבוקר. מדובר במרק שמבוסס על אטריות אורז ובשר בקר או בשר עוף ומרק חם. כשהם אוכלים אותו, הוויטנאמים מוסיפים למרק תיבול כמו שום, לימון, חומץ ויניגר וצ'ילי חריף.
לתפיסתם של המקומיים המרק הזה מאזן את הגוף אחרי צום הלילה. האיזון מצוין בעיניהם, סוג של ארוחה מלאה ומושלמת בקערה אחת, שטוב לפתוח איתה את הבוקר.
הוויטנאמים, אגב, אוכלים את מרק הפו בעזרת מקלות אכילה (ראו בתגית "צ'ופסטיקס") ובלי לגעת בהם תוך כדי אכילה, עם הלשון או השיניים. את הנוזל של המרק הם לוגמים ישירות מהקערה.
בערים הגדולות של וייטנאם, אגב, מוכרים אותו כמאכל רחוב, שהקונים אוכלים, ישובים על גבי שרפרפים קטנים שהונחו על המדרכה.
כך אוכלים מרק פו וייטנאמי:
https://youtu.be/C92m3c7BczM
כך מכינים אותו:
https://youtu.be/9Sg21AHuO4A
הכנה שקטה:
https://youtu.be/3ArSvRALhHk
המרק פו מוכן:
https://youtu.be/kJxA0pk1q-Y
מי המציאו את האגרול?
יש ויכוח ארוך שנים על מקורו של האגרול (Eggroll), המאכל האסייתי סיני, ששמו בא בכלל מהשפה האנגלית, כתרגום של "גלילי ביצים" (Egg + Roll).
האגרול הוא מתאבן שעשוי מבצק ממולא בירקות או בבשר ולרוב יוגש לצד רוטב חמוץ מתוק. על דבר אחד אין מחלוקת - מקורו במזרח אסיה.
הסברה המקובלת היא שהאגרול נולד במטבח הקנטונזי שבדרום סין. מאז ומתמיד, טוענים הסינים, היו הם מלכי אותו בצק ממולא, שנטבל בביצה וטוגן בשמן עמוק.
אבל היסטוריונים אחרים המתמחים במטבחים ובמזון טוענים שאביו של האגרול הוא בכלל מאכל בשם "נאמה הארו-מאקי". זהו אגרול ויאטנאמי מנייר אורז, המכונה במערב "ספרינג רול" (Spring roll) והוא קטן יותר מהאגרול הסיני.
בין האגרול הסיני והספרינג רול הוויאטנמי יש גם הבדל - בעוד הבצק של האגרול טבול בביצים לפני הטיגון, הנאמה הארו-מאקי עשוי בעצם מ"דפי אורז" ואינו מטוגן. אבל השינויים האלה לא מעידים דבר על מקור הרעיון לגלגל את התוכן בתוך דפי הבצק. המטבח הווייטנאמי עושה זאת בהצטיינות, גם ללא טיגון.
מכל מקום, המערב יש בכל מקרה בלבול בין שני השמות, אגרול וספרינג רול, אז גם אם אין החלטה או מידע סופי באשר למקור ההיסטורי של האגרול, העובדה היא שהמתאבן הזה, בדרך כלל ממולא בירקות כמו גזר, כרוב ובצל ולא פעם גם באטריות ובשר, הפך כבר לפני מאות רבות לנפוץ בכל רחבי מזרח אסיה.
עם ההגירה ההמונית של המאה ה-19, מסין לעולם, וההתפשטות של המטבח הסיני שבאה בעקבותיה, האגרול הפך לנפוץ גם בעולם המערבי. עד היום הוא מקובל כמנה ראשונה במסעדות סיניות או בכאלה שמתמחות במאכלי המזרח הרחוק ובמקביל גם במסעדות הוויאטנמיות בתור ה"ספרינג רול" המצוין שלהם.
אז מי המציאו אותו? - המחלוקת ההיסטורית כנראה תמשיך לנצח, אבל בינינו - למי זה חשוב?
אז כאן המציאו את האגרול?
https://youtu.be/4GLpZEy9V-w
כך מכינים פשוט אגרול צמחוני:
https://youtu.be/gbvhtftmifE
כך מייצרים אותם במפעל:
https://youtu.be/DsNNLbBu3iM
הספרינג רול:
https://youtu.be/fEF0HaBP4as
והאגרול, הפעם עם שרימפס:
https://youtu.be/UCAfDngsQcQ
הווייטנאמי באמריקה:
https://youtu.be/e1Nb_4uHv3E
ועוד אוכל רחוב וייטנאמי (מתורגם):
https://youtu.be/lO432u8mjfU?long=yes
באיזו מערה עצומה זורם נהר שלם?
מערת האנג סון דונג (Sun Hung Dong Cave) שנמצאת בוייטנאם היא המערה הגדולה בעולם. אורכה של מערת האנג סון דונג הוא חמישה קילומטרים וגובהה 200 מטרים! במערה זורם נהר של ממש והיא בלתי נתפסת בגודל שלה, ביחס לכל מערה בעולם!
הכניסה למערת האנג סון דונג התגלתה לפני כ-20 שנה על ידי תושב האזור, אך רק לאחרונה היא נחקרה. שנים רבות לפני כן, חששו התושבים המקומיים משריקת הרוח שיצאה מתוך המערה.
הנה סרטון שצולם במערת האנג סון דונג בעזרת רחפן:
https://youtu.be/nzoLZoTqQa8
על מערת האנג סון דונג שבויאטנם:
http://youtu.be/Sh327CHX57I
טיול אל המערה הזו:
https://youtu.be/og_1u8RFmuI
תרשים שמדגים את גודלה העצום של המערה:
http://youtu.be/tOH4gbW18Ts
מצגת וידאו של מערת הנהר שבהר:
http://youtu.be/sHT7krQ8gno
מהמערה הגדולה בתבל אפשר ללמוד איך נוצרות מערות:
https://youtu.be/EX0q5I3-HZI?long=yes
איך הוכרעה מלחמת וייטנאם בטלוויזיה?
מיטב הסרטים האמריקאים מספרים על המלחמה העקובה מדם שניהלו חיילי המעצמה החזקה בעולם, בארץ רחוקה ולכאורה חסרת חשיבות. מהפצצות הנפל"ם האכזריות של המטוסים ועד לתעלות המסתור שחפר הוויטקונג כדי לפגוע בכוחות ולהיעלם, דומה שהמלחמה הזו היא מהמצולמות ביותר בהיסטוריה.
הכל החל כשהוקם הארגון לשחרור מהפכני "וייט מין", על ידי הו צ'י מין. מטרתו הייתה להשיג עצמאות לווייטנאם ולשחררה מהשלטון הצרפתי והכיבוש היפאני. לאחר קרבות בצפון וייטנאם, חולקה המדינה על ידי ועידת ז'נבה לשניים וכל אזרח יכול היה לבחור לאיפה להשתייך - לצפון הקומוניסטי או לדרום החופשי.
וייטקונג, ארגון הגרילה המהפכני של צפון וייטנאם, החל תוך זמן מה לתקוף את דרום וייטנאם, שהונהגה בידי הדיקטטור המושחת נאגו דיים. ארה"ב שעמדה לצדו החליטה לשלוח כנגדם את יחידת "הכומתות הירוקות". כך מתחילה מלחמה בת 12 שנה, שתגבה את חייהם של 4 מיליון איש. לצד דרום וייטנאם עמדו במלחמה מדינות חופשיות כמו ארצות הברית, אוסטרליה ותאילנד, כשלצד צפון וייטנאם עומדות סין וברית המועצות, שתי מעצמות קומוניסטיות חזקות.
זו הייתה מלחמה הולכת ומתגברת ולמעשה מאבק עולמי בין הקומוניזם לקפיטליזם. לכאורה נלחמים חיילי הוויטקונג נגד הצבא החזק בעולם, אך הם מתמקדים בלוחמת גרילה, אכזרית ומיומנת, כשבמקביל נחשפות האבידות של הצבא האמריקאי ערב ערב בטלוויזיה.
בארצות הברית התגבשה "תיאוריית הדומינו", שלפיה נפילת וייטנאם לקומוניזם תגרור אחריה נפילת מדינות חופשיות נוספות, כמו לאוס, קמבודיה והפיליפינים, למשטרים קומוניסטיים. אם בהתחלה שלח הנשיא קנדי מה שהוגדרו כ"יועצים", לאחר הרצח שלו, שלח ממשיכו חיילים אמריקניים ללוחמה בווייטנאם. בשנת 1965 הגיע מספר החיילים האמריקאים בווייטנאם ליותר מחצי מיליון חיילים.
3 שנים לאחר מכן פתח הצפון במתקפת "חג הטט", שאמנם נכשלת, אך מביאה להמון נפגעים אמריקאים וגורמת לדעת הקהל בארה"ב להתנגד למלחמה הארוכה והקשה הזו. שיחות שלום לא הצליחו להביא לשינוי והנשיא ניקסון מכריז על נסיגה הדרגתית.
בתחילת 1973 חותמת ארה"ב על הפסקת אש והצפון משתלט על הדרום וכובש את הבירה סייגון, בעת שמסוק מפנה את אחרוני האמריקאים ממנה. המדינה הופכת לקומוניסטית כולה.
מנהיג הצפון ומייסדה הו צ'י מין, עמד מעתה בראש המדינה המאוחדת וזוכה לכינוי "אבי האומה". ארה"ב, מהצד השני, נותרת עם טראומה קשה והפסד צורב, אחרי שאיבדה מעל 60 אלף חיילים - באחת המלחמות הקשות שידע המזרח הרחוק.
הנה כתבה בעברית על מלחמת וייטנאם (עברית):
https://youtu.be/ax-VuQ7MWWs
סוד הניצחון של הווייטנאמים (מתורגם):
https://youtu.be/poE_nNW9-yk
סיפורה של מלחמת וייטנאם:
https://youtu.be/huRWshoW7T8
התחכום של כוחות הווייטקונג שהתחפרו עמוק באדמה:
http://youtu.be/Yl8-dAPCQmQ
הסרטים הטובים שמתארים את המלחמה הטראומטית של אמריקה:
http://youtu.be/RMMd2mrJnVM
תיאור המלחמה בוייטנאם על המפה:
http://youtu.be/uSCN4RcfW_I
מלחמת וייטנאם הייתה הראשונה שסוקרה בטלוויזיה על בסיס יומיומי:
https://youtu.be/89_3DgW_7mg
ותכנית חינוכית על הסתבכותה ההיסטורית של אמריקה במלחמה שבה לא ניצחה (עברית):
https://youtu.be/oYovBiE5KRg?long=yes
מה השינוי הגדול שהביאו שנות השישים?
שנות ה-60 היו עשור מרתק בתולדות העולם המודרני. אם בעשור שלפני הסיקסטיז כולם התנהגו לפי הכללים והשתדלו שלא לצאת מהקווים, בסיסקטיז הכל התהפך.
רוק, ביטלס, סמים ואהבה. המוסיקה מתחילה להיפתח. היא נפתחת לכיוונים שונים אל הרוק האנגלי, לעולם, למזרח הרחוק ולצלילים חדשים.
באו גם הפסיכדליה, גם ווא ווא, דיסטורשן והנדריקס. ג'ופלין צורחת להיטים וצורכת סמים ומוריסון מתדלק את עצמו בשירה ואלכוהול.
מיני, ביקיני, ג'ינס וטריקו - האופנה החדשה לא שמה על עצמה מגבלות וכבר לא רצתה להתלבש כמו ההורים. רזה זה יפה וטוויגי, הדוגמנית הרזה ביותר - יש לה מה לומר ובמקום להיות קולב היא מדברת.
והיה גם "אנטי". נגד המלחמה, נגד ההורים, הקונפורמיזם והשמרנות. הצעירים של ארצות הברית, אותם "בייבי בומרס" שנולדו או גדלו אתרי המלחמה, החלו לדרוש שינוי, חופש ושלום.
המלחמות וההתנקשויות הפוליטיות לא עזרו למתנגדי השינוי. הפגנות, זמרי מחאה, שירים ופסטיבלים של שלום ואהבה עמדו מולם באומץ. בתחילה זה היה המאבק לזכויות האזרח, או אם לדייק אז זכויות השחורים באמריקה. לא עוד הסכימו אנשים בעלי צבע עור שונה להיחשב נחותים ולחיות עם האפליה כתכתיב של מי שהפכו את אבותיהם לעבדים. וגם הצעירים הלבנים זקפו ראש ותמכו בהם בהמוניהם.
בהמשך הפכה המלחמה בווייטנאם למקור החיכוכים העיקרי של הצעירים כנגד דור ההורים, שסיבך את ארצות הברית במלחמה שנראתה ולימים גם התבררה כחסרת סיכוי.
בצד המאבק לזכויות האזרח ולמאבק נגד המלחמה בווייטנאם, שנות השישים האיצו גם את המאבק לזכויות הנשים. במאבק חשוב לזכות בהכרה ובסיכויים שווים אל מול הגברים, החלו הנשים בהפגנות תלת הסיסמה "ידיים לאגרופים" ובדרישות לשוויון.
נשים באמריקה החלו ללמוד באנויברסיטאות היוקרתיות מקצועות שנחשבו גבריים לחלוטין, כולל משפטים.
העשור המסעיר הזה היה נקודת מפנה של ממש בתרבות המערבית. כמעט כל תחום תרבותי השתנה בו. ראו חלק מהם בתגית "שנות ה-60".
הנה קדימון לסרט תיעודי על השנים המסעירות ההן (מתורגם):
https://youtu.be/h92Bt8zrHNU
ההיפים ותרבות הנגד שלהם שינו את הכללים:
https://youtu.be/FJgwGxY37OE
כמה מההתרחשויות החשובות של אותו עשור מסעיר:
https://youtu.be/C4pJru-L_GQ
עשור של שינויים באופנת הצעירים:
https://youtu.be/8-iNPIIsRYo
להיט ענק מהתקופה (מתורגם):
https://youtu.be/HJcoeIVJSU8
אמריקה בסיקסטיז התמכרה למוצרים נוחים:
https://youtu.be/X9gEzDcO4-0
וסרט תיעודי על העשור הכי מעניין במאה ה-20:
https://youtu.be/sXoOh3lJHSA?t=33s?long=yes
מהו המסוק המרובע שהפך סמל ללחימת ארה"ב בווייטנאם?
מבין הכלים והטכנולוגיות שהצטלמו ודווחו כל ערב בטלוויזיה על מלחמת וייטנאם, אין ספק שהכלי שהפך לסמל הבלתי מעורער של הלחימה האמריקאית בווייטנאם הוא הליקופטר מרובע, מעט משונה בצורתו אז, אבל כזה ששינה את המלחמה המודרנית - מסוק היואי (Huey) האגדי.
מהרגע הראשון היה ה-Huey מסוק אמין, בעל מנוע יחיד ובעל כושר נשיאה מצוין, קל להטסה ובידי טייס יחיד, בנוי בצורת טנק אווירי, רב-תכליתי וכזה שתחזוקתו נמוכה ופשוטה יחסית ונראה ונשמע מצוין.
מהרגע הראשון הוא התאים בווייטנאם למשימות של ניוד אווירי של לוחמים ופינוי רפואי של נפגעים. מסוק שירות שגם כיום הוא המסוק האמריקאי המוכר ביותר בעולם.
במהלך המלחמה, הציל המסוק של מלחמת וייטנאם יותר אנשים מכל כלי טיס אחר, חילץ פצועים בשימוש כוחות הרפואה ושיפר את ניהול הלחימה של הצבא האמריקאי. החיילים האמריקאים ראו בו את מסוק החילוץ, מסוק ההצלה ומסוק התובלה העיקרי שלהם, סמל טוב שהמראה שלו הפך עבורם למראה התקווה.
אין פלא שמסוק היואי "UH-1", שהיה לסמל של כוחות הלחימה של ארה"ב בווייטנאם, עדיין פעיל גם היום. מעל 65 שנה לאחר השקתו הוא עדיין פעיל, כשמבחר גרסאות של ה"יואי" פעילות בשירות צבאי ואזרחי גם יחד.
במהלך השנים ייצרה המפתחת והיצרנית, חברת Bell Helicopter, יותר יואיז מכל מטוס צבאי אחר של אמריקה, מלבד ה-Consolidated B-24.
הנה מסוק היואי שהפך לגיבור המלחמה הזו והפך למלך (עברית):
https://youtu.be/Bg1fmvsSYxE
עוד פרטים על הגיבור המעופף של וייטנאם:
https://youtu.be/zlIxSw-aOfc?si=X60A2jO1MNFYLocE
המסוקים הללו כיכבו על מסכי הטלוויזיה ערב אחרי ערב:
https://youtu.be/89_3DgW_7mg
וסקירת האבולוציה של מסוק היואי האגדי והרב-תחומי (עברית):
https://youtu.be/Q7ShPnz_ZPQ?long=yes
ויאטנם היא מדינה יפהפיה בדרום מזרח אסיה. זוהי מדינה בעלת היסטוריה מרתקת ואכזרית של מלחמות קשות, שגבו חיים רבים.
כיום יש בה גם ערים צפופות ורוחשות פעילות, כמו סייגון שוקקת החיים והקטנועים (ביחס של קטנוע לכל שני אנשים!), לצד טבע מופלא ועתיר מישורים קסומים, לצד הרים גבוהים ומלאי הוד.
פלאי הנוף הוייטנאמי שפעם הסתתרו מאחרי עשן הפצצות, הם כיום מהמקומות היפים בתבל. במיוחד ידוע בהם מפרץ הלונג ביי, על המוני האיים הקטנים והמסתוריים שפזורים בו באלפיהם.
התרבות הוויטנאמית מלאה בחגיגות עממיות וריקודים מסורתיים, פולחנים קסומים, תלבושות עממיות, מקדשים ואמונות ואוכל עממי טעים ואקזוטי.
כיום, שנים רבות לאחר המלחמות שהרגו בה מיליונים, וייטנאם היא מהמדינות המסקרנות ביותר למאות אלפי התיירים שבאים לבקר בה בכל שנה.
העיר הו צ'י מין סיטי שבעבר נקראה סייגון היא בירת וייטנאם. במלחמת וייטנאם, או "המלחמה האמריקאית" כפי שמכנים אותה המקומיים, היא הייתה העיר החשובה שבה השתמש הצבא האמריקאי.
לאחר ניצחון הצפון ופינוייה מהכוחות האמריקאים, בין השאר בעקבות לחץ של הציבור האמריקאי להפסקת המלחמה, שונה שמה של הבירה לשמו של המנהיג הצפון וייטנאמי, הו צ'י מין.
הנה כמה מהמקומות המופלאים של וייטנאם:
http://youtu.be/MutE9-JcWj0
טיול בקפיצות זמן של ויאטנאם:
http://youtu.be/d_8fE-On19I
הבירה סייגון, הקרויה כיום הו צ'י מין סיטי:
https://youtu.be/SgQYl1cJFZo
ומצגת וידאו של תמונות וייטנאם:
http://youtu.be/MiF-s9ief-4
מפלי פונגור (Pongour Waterfall) הם מפלים מדורגים שנמצאים כ-40 ק"מ מדאלאט בוייטנאם. המים במפלים נופלים בהדרגה, מפלון אחרי מפלון, מגובה של 40 מטרים אל אגם קטן.
הנה מפלי פונגור של וייטנאם:
http://youtu.be/f8hVIkXRf1M
מראה המפלים המיוחד:
https://youtu.be/6L2aLZIr90Y
ביקור ישראלי:
https://youtu.be/7VqJ2qDqEBI
מבט מלמטה:
https://youtu.be/cX-RQnFI2Uo
טיסה מעל המפלים:
https://youtu.be/egvldMx5vF8
מפרץ האלונג (Ha long Bay) הוא מפרץ מרהיב ביופיו בצפון וייטנאם. זהו אחד המקומות המרהיבים בווייטנאם ותיירים רבים נוהרים לראות את המקום המיוחד הזה.
הלונג ביי ידוע בזכות כמעט אלפיים איים קארסטיים שנמצאים בו ושנראים כמו דרקון השקוע במים.
ואכן, פירוש השם "הא לונג" הוא בוייטנאמית "המקום שבו שקע הדרקון". לפי המסורת הווייטנאמית, האלים הם ששלחו דרקונים שירקו מפיהם אבני ירקן ואבנים אלה הפכו לאיים, כדי שימנעו מהסינים לפלוש לוייטנאם.
הנה מפרץ הא לונג מוסבר:
https://youtu.be/SpOWgms2uto
בלוגר מתלהב:
https://youtu.be/LT5U7pVS6YE
מבט מקרוב:
https://youtu.be/a-mq7CkKww8
מהאוויר:
https://youtu.be/fAS29vl-RPY
וחמוקי הדרקון מספיק את אחד הנופים היפים בעולם:
https://youtu.be/FUKqs1efCgE
מרק פו (PHO soup) ,עם פ' רפויה, F ולא P, הוא המרק הלאומי של וייטנאם. הוא הנוזל שבאמצעותו מאזנים בוויטנאם את הגוף בבוקר.
העניין של הפו, לפי הרעיון של היין והיאנג המקומי, הוא איזון של בוקר לגוף, אחרי שלא אכלנו ושתינו כל הלילה.
למעשה, הווייטנאמים נוהגים לשתות בבוקר לא קפה, אלא נוזל מזין וחם אחר - מרק פו. המרק הזה הוא ארוחה שלמה בקערה.
הפו הוא מרק בשר! - על הבוקר. מדובר במרק שמבוסס על אטריות אורז ובשר בקר או בשר עוף ומרק חם. כשהם אוכלים אותו, הוויטנאמים מוסיפים למרק תיבול כמו שום, לימון, חומץ ויניגר וצ'ילי חריף.
לתפיסתם של המקומיים המרק הזה מאזן את הגוף אחרי צום הלילה. האיזון מצוין בעיניהם, סוג של ארוחה מלאה ומושלמת בקערה אחת, שטוב לפתוח איתה את הבוקר.
הוויטנאמים, אגב, אוכלים את מרק הפו בעזרת מקלות אכילה (ראו בתגית "צ'ופסטיקס") ובלי לגעת בהם תוך כדי אכילה, עם הלשון או השיניים. את הנוזל של המרק הם לוגמים ישירות מהקערה.
בערים הגדולות של וייטנאם, אגב, מוכרים אותו כמאכל רחוב, שהקונים אוכלים, ישובים על גבי שרפרפים קטנים שהונחו על המדרכה.
כך אוכלים מרק פו וייטנאמי:
https://youtu.be/C92m3c7BczM
כך מכינים אותו:
https://youtu.be/9Sg21AHuO4A
הכנה שקטה:
https://youtu.be/3ArSvRALhHk
המרק פו מוכן:
https://youtu.be/kJxA0pk1q-Y
וייטנאם
יש ויכוח ארוך שנים על מקורו של האגרול (Eggroll), המאכל האסייתי סיני, ששמו בא בכלל מהשפה האנגלית, כתרגום של "גלילי ביצים" (Egg + Roll).
האגרול הוא מתאבן שעשוי מבצק ממולא בירקות או בבשר ולרוב יוגש לצד רוטב חמוץ מתוק. על דבר אחד אין מחלוקת - מקורו במזרח אסיה.
הסברה המקובלת היא שהאגרול נולד במטבח הקנטונזי שבדרום סין. מאז ומתמיד, טוענים הסינים, היו הם מלכי אותו בצק ממולא, שנטבל בביצה וטוגן בשמן עמוק.
אבל היסטוריונים אחרים המתמחים במטבחים ובמזון טוענים שאביו של האגרול הוא בכלל מאכל בשם "נאמה הארו-מאקי". זהו אגרול ויאטנאמי מנייר אורז, המכונה במערב "ספרינג רול" (Spring roll) והוא קטן יותר מהאגרול הסיני.
בין האגרול הסיני והספרינג רול הוויאטנמי יש גם הבדל - בעוד הבצק של האגרול טבול בביצים לפני הטיגון, הנאמה הארו-מאקי עשוי בעצם מ"דפי אורז" ואינו מטוגן. אבל השינויים האלה לא מעידים דבר על מקור הרעיון לגלגל את התוכן בתוך דפי הבצק. המטבח הווייטנאמי עושה זאת בהצטיינות, גם ללא טיגון.
מכל מקום, המערב יש בכל מקרה בלבול בין שני השמות, אגרול וספרינג רול, אז גם אם אין החלטה או מידע סופי באשר למקור ההיסטורי של האגרול, העובדה היא שהמתאבן הזה, בדרך כלל ממולא בירקות כמו גזר, כרוב ובצל ולא פעם גם באטריות ובשר, הפך כבר לפני מאות רבות לנפוץ בכל רחבי מזרח אסיה.
עם ההגירה ההמונית של המאה ה-19, מסין לעולם, וההתפשטות של המטבח הסיני שבאה בעקבותיה, האגרול הפך לנפוץ גם בעולם המערבי. עד היום הוא מקובל כמנה ראשונה במסעדות סיניות או בכאלה שמתמחות במאכלי המזרח הרחוק ובמקביל גם במסעדות הוויאטנמיות בתור ה"ספרינג רול" המצוין שלהם.
אז מי המציאו אותו? - המחלוקת ההיסטורית כנראה תמשיך לנצח, אבל בינינו - למי זה חשוב?
אז כאן המציאו את האגרול?
https://youtu.be/4GLpZEy9V-w
כך מכינים פשוט אגרול צמחוני:
https://youtu.be/gbvhtftmifE
כך מייצרים אותם במפעל:
https://youtu.be/DsNNLbBu3iM
הספרינג רול:
https://youtu.be/fEF0HaBP4as
והאגרול, הפעם עם שרימפס:
https://youtu.be/UCAfDngsQcQ
הווייטנאמי באמריקה:
https://youtu.be/e1Nb_4uHv3E
ועוד אוכל רחוב וייטנאמי (מתורגם):
https://youtu.be/lO432u8mjfU?long=yes
מערת האנג סון דונג (Sun Hung Dong Cave) שנמצאת בוייטנאם היא המערה הגדולה בעולם. אורכה של מערת האנג סון דונג הוא חמישה קילומטרים וגובהה 200 מטרים! במערה זורם נהר של ממש והיא בלתי נתפסת בגודל שלה, ביחס לכל מערה בעולם!
הכניסה למערת האנג סון דונג התגלתה לפני כ-20 שנה על ידי תושב האזור, אך רק לאחרונה היא נחקרה. שנים רבות לפני כן, חששו התושבים המקומיים משריקת הרוח שיצאה מתוך המערה.
הנה סרטון שצולם במערת האנג סון דונג בעזרת רחפן:
https://youtu.be/nzoLZoTqQa8
על מערת האנג סון דונג שבויאטנם:
http://youtu.be/Sh327CHX57I
טיול אל המערה הזו:
https://youtu.be/og_1u8RFmuI
תרשים שמדגים את גודלה העצום של המערה:
http://youtu.be/tOH4gbW18Ts
מצגת וידאו של מערת הנהר שבהר:
http://youtu.be/sHT7krQ8gno
מהמערה הגדולה בתבל אפשר ללמוד איך נוצרות מערות:
https://youtu.be/EX0q5I3-HZI?long=yes
מיטב הסרטים האמריקאים מספרים על המלחמה העקובה מדם שניהלו חיילי המעצמה החזקה בעולם, בארץ רחוקה ולכאורה חסרת חשיבות. מהפצצות הנפל"ם האכזריות של המטוסים ועד לתעלות המסתור שחפר הוויטקונג כדי לפגוע בכוחות ולהיעלם, דומה שהמלחמה הזו היא מהמצולמות ביותר בהיסטוריה.
הכל החל כשהוקם הארגון לשחרור מהפכני "וייט מין", על ידי הו צ'י מין. מטרתו הייתה להשיג עצמאות לווייטנאם ולשחררה מהשלטון הצרפתי והכיבוש היפאני. לאחר קרבות בצפון וייטנאם, חולקה המדינה על ידי ועידת ז'נבה לשניים וכל אזרח יכול היה לבחור לאיפה להשתייך - לצפון הקומוניסטי או לדרום החופשי.
וייטקונג, ארגון הגרילה המהפכני של צפון וייטנאם, החל תוך זמן מה לתקוף את דרום וייטנאם, שהונהגה בידי הדיקטטור המושחת נאגו דיים. ארה"ב שעמדה לצדו החליטה לשלוח כנגדם את יחידת "הכומתות הירוקות". כך מתחילה מלחמה בת 12 שנה, שתגבה את חייהם של 4 מיליון איש. לצד דרום וייטנאם עמדו במלחמה מדינות חופשיות כמו ארצות הברית, אוסטרליה ותאילנד, כשלצד צפון וייטנאם עומדות סין וברית המועצות, שתי מעצמות קומוניסטיות חזקות.
זו הייתה מלחמה הולכת ומתגברת ולמעשה מאבק עולמי בין הקומוניזם לקפיטליזם. לכאורה נלחמים חיילי הוויטקונג נגד הצבא החזק בעולם, אך הם מתמקדים בלוחמת גרילה, אכזרית ומיומנת, כשבמקביל נחשפות האבידות של הצבא האמריקאי ערב ערב בטלוויזיה.
בארצות הברית התגבשה "תיאוריית הדומינו", שלפיה נפילת וייטנאם לקומוניזם תגרור אחריה נפילת מדינות חופשיות נוספות, כמו לאוס, קמבודיה והפיליפינים, למשטרים קומוניסטיים. אם בהתחלה שלח הנשיא קנדי מה שהוגדרו כ"יועצים", לאחר הרצח שלו, שלח ממשיכו חיילים אמריקניים ללוחמה בווייטנאם. בשנת 1965 הגיע מספר החיילים האמריקאים בווייטנאם ליותר מחצי מיליון חיילים.
3 שנים לאחר מכן פתח הצפון במתקפת "חג הטט", שאמנם נכשלת, אך מביאה להמון נפגעים אמריקאים וגורמת לדעת הקהל בארה"ב להתנגד למלחמה הארוכה והקשה הזו. שיחות שלום לא הצליחו להביא לשינוי והנשיא ניקסון מכריז על נסיגה הדרגתית.
בתחילת 1973 חותמת ארה"ב על הפסקת אש והצפון משתלט על הדרום וכובש את הבירה סייגון, בעת שמסוק מפנה את אחרוני האמריקאים ממנה. המדינה הופכת לקומוניסטית כולה.
מנהיג הצפון ומייסדה הו צ'י מין, עמד מעתה בראש המדינה המאוחדת וזוכה לכינוי "אבי האומה". ארה"ב, מהצד השני, נותרת עם טראומה קשה והפסד צורב, אחרי שאיבדה מעל 60 אלף חיילים - באחת המלחמות הקשות שידע המזרח הרחוק.
הנה כתבה בעברית על מלחמת וייטנאם (עברית):
https://youtu.be/ax-VuQ7MWWs
סוד הניצחון של הווייטנאמים (מתורגם):
https://youtu.be/poE_nNW9-yk
סיפורה של מלחמת וייטנאם:
https://youtu.be/huRWshoW7T8
התחכום של כוחות הווייטקונג שהתחפרו עמוק באדמה:
http://youtu.be/Yl8-dAPCQmQ
הסרטים הטובים שמתארים את המלחמה הטראומטית של אמריקה:
http://youtu.be/RMMd2mrJnVM
תיאור המלחמה בוייטנאם על המפה:
http://youtu.be/uSCN4RcfW_I
מלחמת וייטנאם הייתה הראשונה שסוקרה בטלוויזיה על בסיס יומיומי:
https://youtu.be/89_3DgW_7mg
ותכנית חינוכית על הסתבכותה ההיסטורית של אמריקה במלחמה שבה לא ניצחה (עברית):
https://youtu.be/oYovBiE5KRg?long=yes
שנות ה-60 היו עשור מרתק בתולדות העולם המודרני. אם בעשור שלפני הסיקסטיז כולם התנהגו לפי הכללים והשתדלו שלא לצאת מהקווים, בסיסקטיז הכל התהפך.
רוק, ביטלס, סמים ואהבה. המוסיקה מתחילה להיפתח. היא נפתחת לכיוונים שונים אל הרוק האנגלי, לעולם, למזרח הרחוק ולצלילים חדשים.
באו גם הפסיכדליה, גם ווא ווא, דיסטורשן והנדריקס. ג'ופלין צורחת להיטים וצורכת סמים ומוריסון מתדלק את עצמו בשירה ואלכוהול.
מיני, ביקיני, ג'ינס וטריקו - האופנה החדשה לא שמה על עצמה מגבלות וכבר לא רצתה להתלבש כמו ההורים. רזה זה יפה וטוויגי, הדוגמנית הרזה ביותר - יש לה מה לומר ובמקום להיות קולב היא מדברת.
והיה גם "אנטי". נגד המלחמה, נגד ההורים, הקונפורמיזם והשמרנות. הצעירים של ארצות הברית, אותם "בייבי בומרס" שנולדו או גדלו אתרי המלחמה, החלו לדרוש שינוי, חופש ושלום.
המלחמות וההתנקשויות הפוליטיות לא עזרו למתנגדי השינוי. הפגנות, זמרי מחאה, שירים ופסטיבלים של שלום ואהבה עמדו מולם באומץ. בתחילה זה היה המאבק לזכויות האזרח, או אם לדייק אז זכויות השחורים באמריקה. לא עוד הסכימו אנשים בעלי צבע עור שונה להיחשב נחותים ולחיות עם האפליה כתכתיב של מי שהפכו את אבותיהם לעבדים. וגם הצעירים הלבנים זקפו ראש ותמכו בהם בהמוניהם.
בהמשך הפכה המלחמה בווייטנאם למקור החיכוכים העיקרי של הצעירים כנגד דור ההורים, שסיבך את ארצות הברית במלחמה שנראתה ולימים גם התבררה כחסרת סיכוי.
בצד המאבק לזכויות האזרח ולמאבק נגד המלחמה בווייטנאם, שנות השישים האיצו גם את המאבק לזכויות הנשים. במאבק חשוב לזכות בהכרה ובסיכויים שווים אל מול הגברים, החלו הנשים בהפגנות תלת הסיסמה "ידיים לאגרופים" ובדרישות לשוויון.
נשים באמריקה החלו ללמוד באנויברסיטאות היוקרתיות מקצועות שנחשבו גבריים לחלוטין, כולל משפטים.
העשור המסעיר הזה היה נקודת מפנה של ממש בתרבות המערבית. כמעט כל תחום תרבותי השתנה בו. ראו חלק מהם בתגית "שנות ה-60".
הנה קדימון לסרט תיעודי על השנים המסעירות ההן (מתורגם):
https://youtu.be/h92Bt8zrHNU
ההיפים ותרבות הנגד שלהם שינו את הכללים:
https://youtu.be/FJgwGxY37OE
כמה מההתרחשויות החשובות של אותו עשור מסעיר:
https://youtu.be/C4pJru-L_GQ
עשור של שינויים באופנת הצעירים:
https://youtu.be/8-iNPIIsRYo
להיט ענק מהתקופה (מתורגם):
https://youtu.be/HJcoeIVJSU8
אמריקה בסיקסטיז התמכרה למוצרים נוחים:
https://youtu.be/X9gEzDcO4-0
וסרט תיעודי על העשור הכי מעניין במאה ה-20:
https://youtu.be/sXoOh3lJHSA?t=33s?long=yes
מבין הכלים והטכנולוגיות שהצטלמו ודווחו כל ערב בטלוויזיה על מלחמת וייטנאם, אין ספק שהכלי שהפך לסמל הבלתי מעורער של הלחימה האמריקאית בווייטנאם הוא הליקופטר מרובע, מעט משונה בצורתו אז, אבל כזה ששינה את המלחמה המודרנית - מסוק היואי (Huey) האגדי.
מהרגע הראשון היה ה-Huey מסוק אמין, בעל מנוע יחיד ובעל כושר נשיאה מצוין, קל להטסה ובידי טייס יחיד, בנוי בצורת טנק אווירי, רב-תכליתי וכזה שתחזוקתו נמוכה ופשוטה יחסית ונראה ונשמע מצוין.
מהרגע הראשון הוא התאים בווייטנאם למשימות של ניוד אווירי של לוחמים ופינוי רפואי של נפגעים. מסוק שירות שגם כיום הוא המסוק האמריקאי המוכר ביותר בעולם.
במהלך המלחמה, הציל המסוק של מלחמת וייטנאם יותר אנשים מכל כלי טיס אחר, חילץ פצועים בשימוש כוחות הרפואה ושיפר את ניהול הלחימה של הצבא האמריקאי. החיילים האמריקאים ראו בו את מסוק החילוץ, מסוק ההצלה ומסוק התובלה העיקרי שלהם, סמל טוב שהמראה שלו הפך עבורם למראה התקווה.
אין פלא שמסוק היואי "UH-1", שהיה לסמל של כוחות הלחימה של ארה"ב בווייטנאם, עדיין פעיל גם היום. מעל 65 שנה לאחר השקתו הוא עדיין פעיל, כשמבחר גרסאות של ה"יואי" פעילות בשירות צבאי ואזרחי גם יחד.
במהלך השנים ייצרה המפתחת והיצרנית, חברת Bell Helicopter, יותר יואיז מכל מטוס צבאי אחר של אמריקה, מלבד ה-Consolidated B-24.
הנה מסוק היואי שהפך לגיבור המלחמה הזו והפך למלך (עברית):
https://youtu.be/Bg1fmvsSYxE
עוד פרטים על הגיבור המעופף של וייטנאם:
https://youtu.be/zlIxSw-aOfc?si=X60A2jO1MNFYLocE
המסוקים הללו כיכבו על מסכי הטלוויזיה ערב אחרי ערב:
https://youtu.be/89_3DgW_7mg
וסקירת האבולוציה של מסוק היואי האגדי והרב-תחומי (עברית):
https://youtu.be/Q7ShPnz_ZPQ?long=yes
למה יש לאסייתים עיניים מלוכסנות?
לבני עמים רבים במזרח הרחוק, יש עיניים מלוכסנות (Slanted eyes). ביניהם הסינים, היפאנים, הקוריאנים ואחרים. העיניים המלוכסנות מקבלות את צורתן בשל קפל בעפעף העין. זהו קפל עור בעפעף העליון, שמכסה את זווית העין הפנימית וגורם לעיניים להיראות מלוכסנות.
הסיבה להתפתחות אנושית שכזו היא כמעט תמיד האבולוציה. אחת התיאוריות המרכזיות היא שהאבות הקדמונים של מלוכסני העיניים חיו לפני עשרות אלפי שנים באזורים קרים מאד שבצפון אסיה, אולי בסיביר. באזורים כאלו התנאים הם קשים מאוד, בעיקר בשל הקור הקיצוני השורר שם.
זו ודאי הסיבה שהברירה הטבעית "העדיפה" אנשים ש"סבלו" ממוטציה מסוימת, שגרמה להם לקפל עור בעין. קפל העור הזה נקרא אפּיקאנטוּס או "קפל העפעף" (Epicanthic fold). הוא הקטין את השטח החשוף לקור שבעין ומנע את הסנוור שגורם השלג לעין. לאותו אפּיקאנטוּס, קפל העור הקטנטן, יש צורה של סהר והוא נמצא בזווית העין הפנימית, בין עפעף העין לאף.
כשהברירה הטבעית מעדיפה אנשים מסוימים, זה אומר שלאורך הדורות הם יתרבו, בעוד שמי שאינם מצוידים בתכונה הטובה ילכו ויתמעטו. הסיבה לכך היא שמתרבים אלו שמתאימים לסביבה והולכים ומתמעטים החלשים והפחות מתאימים לה, אם משום שהם מתים מהר יותר ואם משום שהם פחות ופחות מצליחים להוליד ילדים ולהביאם לגיל בגרות, כי גם הילדים שלהם פחות מתאימים לסביבה ועומדים למול קשייה.
מכיוון שקפל האפיקאנטוס גרם להעדפה אבולוציונית של מלוכסני העיניים באוכלוסיה העתיקה ההיא. הם הלכו והתרבו, בעוד שמי שלא היו מלוכסנים סבלו מבעיות עיניים ופגיעה בהן מהקור והסנוור של השלג והלכו והתמעטו. כך נוצרה במהלך הדורות אוכלוסיה מלוכסנת עיניים לחלוטין.
כשבאלפי השנים הבאות נדדו אותם אבות קדמונים בעולם, הם הגיעו למקומות שונים בעולם, מקומות שבהם יש היום מלוכסני-עיניים רבים. היו מהם שהדרימו לסין ולמזרח אסיה, למדינות כמו קוריאה, וייטנאם ויפאן. אחרים הגיעו לאמריקה והיו לחלק משבטים אינדיאניים שעיניהם מלוכסנות. חלק אחר מהם שנקרא היום "אינואיטים" או "אסקימואים" נשאר באזור הקוטב הצפוני וחי שם עד ימינו.
בגלל קפל העפעף יש מלוכסני-עיניים שנראים כאילו הם סובלים מפזילה:
https://youtu.be/WI8RqLvdUAs
וכך התפתחו האסייתיים והאירופאים כל כך שונה:
https://youtu.be/wGBDShN8F-E?long=yes
לבני עמים רבים במזרח הרחוק, יש עיניים מלוכסנות (Slanted eyes). ביניהם הסינים, היפאנים, הקוריאנים ואחרים. העיניים המלוכסנות מקבלות את צורתן בשל קפל בעפעף העין. זהו קפל עור בעפעף העליון, שמכסה את זווית העין הפנימית וגורם לעיניים להיראות מלוכסנות.
הסיבה להתפתחות אנושית שכזו היא כמעט תמיד האבולוציה. אחת התיאוריות המרכזיות היא שהאבות הקדמונים של מלוכסני העיניים חיו לפני עשרות אלפי שנים באזורים קרים מאד שבצפון אסיה, אולי בסיביר. באזורים כאלו התנאים הם קשים מאוד, בעיקר בשל הקור הקיצוני השורר שם.
זו ודאי הסיבה שהברירה הטבעית "העדיפה" אנשים ש"סבלו" ממוטציה מסוימת, שגרמה להם לקפל עור בעין. קפל העור הזה נקרא אפּיקאנטוּס או "קפל העפעף" (Epicanthic fold). הוא הקטין את השטח החשוף לקור שבעין ומנע את הסנוור שגורם השלג לעין. לאותו אפּיקאנטוּס, קפל העור הקטנטן, יש צורה של סהר והוא נמצא בזווית העין הפנימית, בין עפעף העין לאף.
כשהברירה הטבעית מעדיפה אנשים מסוימים, זה אומר שלאורך הדורות הם יתרבו, בעוד שמי שאינם מצוידים בתכונה הטובה ילכו ויתמעטו. הסיבה לכך היא שמתרבים אלו שמתאימים לסביבה והולכים ומתמעטים החלשים והפחות מתאימים לה, אם משום שהם מתים מהר יותר ואם משום שהם פחות ופחות מצליחים להוליד ילדים ולהביאם לגיל בגרות, כי גם הילדים שלהם פחות מתאימים לסביבה ועומדים למול קשייה.
מכיוון שקפל האפיקאנטוס גרם להעדפה אבולוציונית של מלוכסני העיניים באוכלוסיה העתיקה ההיא. הם הלכו והתרבו, בעוד שמי שלא היו מלוכסנים סבלו מבעיות עיניים ופגיעה בהן מהקור והסנוור של השלג והלכו והתמעטו. כך נוצרה במהלך הדורות אוכלוסיה מלוכסנת עיניים לחלוטין.
כשבאלפי השנים הבאות נדדו אותם אבות קדמונים בעולם, הם הגיעו למקומות שונים בעולם, מקומות שבהם יש היום מלוכסני-עיניים רבים. היו מהם שהדרימו לסין ולמזרח אסיה, למדינות כמו קוריאה, וייטנאם ויפאן. אחרים הגיעו לאמריקה והיו לחלק משבטים אינדיאניים שעיניהם מלוכסנות. חלק אחר מהם שנקרא היום "אינואיטים" או "אסקימואים" נשאר באזור הקוטב הצפוני וחי שם עד ימינו.
בגלל קפל העפעף יש מלוכסני-עיניים שנראים כאילו הם סובלים מפזילה:
https://youtu.be/WI8RqLvdUAs
וכך התפתחו האסייתיים והאירופאים כל כך שונה:
https://youtu.be/wGBDShN8F-E?long=yes
איך מקלון וייטנאמי מסווה את עצמו?
מקלון וייטנאמי (Vietnamese Stick Insect) הוא חרק שההסוואה שלו מדהימה. הוא חי בעיקר על ענפים ושיחים וממש כמו השם שניתן לו, הוא נראה כמו מקלון, זרד קטן, חלק מהצמח.
באמצעות ההסוואה הזו, שלא ניתן להבחין בה, מצליחים המקלונים להיעלם ולהתמזג בסביבה היטב. קשה או אי אפשר להבחין בהם, אלא אם אתם מומחים או יודעים שהם שם ומחפשים אחריהם בעיניים בוחנות.
המקלונים הם אוכלי עשב. הם יכולים להסוות את עצמם, אך אם ציפור או טורף אחר פגע בהם, הם יכולים לגדל מחדש את אברי הגוף הקטועים.
הרבייה של המקלונים היא בהטלת ביצים המוטלות אל האדמה, באופן אקראי. לאחר כשלושה חודשים הן בוקעות ומתוכן מגיחים נימפות, מקלונים צעירים.
שימו לב ליכולות ההסוואה המצוינות של המקלון הווייטנאמי:
https://youtu.be/zRB5xCpJJAI
מקלון וייטנאמי באמצע האוכל, בצילום קלוז-אפ ממש מקרוב:
https://youtu.be/VOSyaPP13V4
ומקלון ויאטנמי בולט על ידיו של אדם ואז מסווה את עצמו על השיח:
https://youtu.be/QNR0CPj4_Wc
מקלון וייטנאמי (Vietnamese Stick Insect) הוא חרק שההסוואה שלו מדהימה. הוא חי בעיקר על ענפים ושיחים וממש כמו השם שניתן לו, הוא נראה כמו מקלון, זרד קטן, חלק מהצמח.
באמצעות ההסוואה הזו, שלא ניתן להבחין בה, מצליחים המקלונים להיעלם ולהתמזג בסביבה היטב. קשה או אי אפשר להבחין בהם, אלא אם אתם מומחים או יודעים שהם שם ומחפשים אחריהם בעיניים בוחנות.
המקלונים הם אוכלי עשב. הם יכולים להסוות את עצמם, אך אם ציפור או טורף אחר פגע בהם, הם יכולים לגדל מחדש את אברי הגוף הקטועים.
הרבייה של המקלונים היא בהטלת ביצים המוטלות אל האדמה, באופן אקראי. לאחר כשלושה חודשים הן בוקעות ומתוכן מגיחים נימפות, מקלונים צעירים.
שימו לב ליכולות ההסוואה המצוינות של המקלון הווייטנאמי:
https://youtu.be/zRB5xCpJJAI
מקלון וייטנאמי באמצע האוכל, בצילום קלוז-אפ ממש מקרוב:
https://youtu.be/VOSyaPP13V4
ומקלון ויאטנמי בולט על ידיו של אדם ואז מסווה את עצמו על השיח:
https://youtu.be/QNR0CPj4_Wc
מהם שבעת פלאי עולם הטבע?
שבעת פלאי עולם הטבע היא הרשימה החדשה, של שבעת פלאי תבל שנוצרו על ידי הטבע ולא בידי אדם. האתרים נבחרו בתחרות בינלאומית שהסתיימה בשנת 2011.
האתרים שנבחרו לפלאי עולם הטבע הם:
יער ונהר האמזונאס - שנמצאים במדינות: בוליביה, ברזיל, קולומביה, אקוודור, פרו, סורינאם, ונצואלה, גיאנה, גיאנה הצרפתית.
מפרץ הא לונג - וייטנאם
מפלי איגואסו - ארגנטינה, ברזיל
הפארק הלאומי קומודו - אינדונזיה
הנהר התת-קרקעי פוארטו פרינססה - הפיליפינים
הר השולחן - דרום אפריקה
האי ג'ג'ו - דרום קוריאה
הנה שבעת פלאי עולם הטבע:
http://youtu.be/eSuCAFH-rnI?t=1m22s
האתרים שנבחרו לפלאי עולם הטבע הם:
יער ונהר האמזונאס - שנמצאים במדינות: בוליביה, ברזיל, קולומביה, אקוודור, פרו, סורינאם, ונצואלה, גיאנה, גיאנה הצרפתית.
מפרץ הא לונג - וייטנאם
מפלי איגואסו - ארגנטינה, ברזיל
הפארק הלאומי קומודו - אינדונזיה
הנהר התת-קרקעי פוארטו פרינססה - הפיליפינים
הר השולחן - דרום אפריקה
האי ג'ג'ו - דרום קוריאה
הנה שבעת פלאי עולם הטבע:
http://youtu.be/eSuCAFH-rnI?t=1m22s
כיצד הפך הנשיא ניקסון לנוכל ועבריין?
הסיפור של נשיא ארצות הברית ריצ'ארד ניקסון הוא אחד הסיפורים הקשים בתולדות המנהיגות, של פוליטיקאי ומנהיג מוכשר מאין כמותו, שהעמיד את עצמו מעל העם, נהג בחוסר כבוד ובאלימות פוליטית כנגד יריביו הפוליטיים ומצא את עצמו עף מתפקידו, מושפל וחסר כבוד.
הכל מתחיל במערכת בחירות לקדנציה השנייה שלו כנשיא. למעשה, ריצ'רד ניקסון עמד לפי ההערכות לפני ניצחון במאבק על הקדנציה הנוספת הזו. בכהונתו הראשונה הוא רשם לזכותו הישגים נאים כנשיא, הן במדיניות הפנים בארה"ב והן ביחסי החוץ שלו. אבל ניקסון בחר משום מה לנהל קמפיין פוליטי קשה, בצירוף אקטים של ריגול פוליטי, חבלה ופעילויות בלתי חוקיות נוספות נגד הדמוקרטים ונגד מתנגדי המלחמה בווייטנאם.
פרשת ווֹטֶרגֵייט, בה נחשף הכל, נקראת על שם בניין שבו שכן מרכז המפלגה הדמוקרטית בוושינגטון הבירה. כאן נתפסו ב-17 ביוני 1972, בעיצומה של מערכת הבחירות, 5 פורצים. הם ניסו להטמין במטה הדמוקרטי שלל מצלמות ומכשירי האזנה.
פריצה רגילה או יוזמה פרטית של מישהו? - די מהר תהפוך הפריצה הזו לחשיפה עיתונאית אדירה, שתזעזע את אמריקה. זה יקרה כשיתגלה בעיתון שלאחד הפורצים היו קשרים מתמשכים עם איש ה-CIA, איש סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב. האחרון מצידו ניהל קשרים עם פרקליטו של הנשיא ניקסון. החוט המקשר בין הפורצים לנשיא היה בעייתי.
חושפי "פרשת ווטרגייט", קרל ברנסטיין ובוב וודוורד, נחשפו לה תודות למקור סודי שכונה" גרון עמוק". הם פרסמו אותה והוסיפו את ההגדרה "פרויקט פלילי בבית הלבן". בסדרת כתבות מבריקה הם הראו כיצד נהג הנשיא ה-37 של ארה"ב כאחרון המאפיונרים ובמקום להנהיג את ארצו ואת העולם החופשי הוא הוביל קמפיין עתיר פשעים והפרות אמון קשות בציבור האמריקאי.
מכאן מתחילה פרשה נוספת, עם ההקלטות שהפילו את ניקסון. היא החלה כשהסתבר שהייתה מערכת שהקליטה את כל מה שנאמר בחדר הסגלגל, משרדו של הנשיא. תוך ניצול חסינותו סירב ניקסון לחשוף את ה-Nixon Tapes, הקלטות שיחותיו בעניינים הללו ורבים אחרים. כך החל קרב משפטי על הסגרת הקלטות.
ניקסון דרש לפטר את החוקר המיוחד בפרשה אך עובד המדינה סירב לפטרו ופוטר בעצמו. כך קרה גם עם מי שהחליפו וסירב לפטר את החוקר. רק מי שהחליף את המחליף פיטר את החוקר. אבל זה היה מעשה טפשי, כי המחליף של החוקר המיוחד המשיך לחקור בדיוק במקום שעצר קודמו המפוטר, למגינת ליבו של הנשיא.
ניקסון ניסה עוד כמה טריקים אבל בהדרגה הוא ראה את ממשלו קורס, כשבזה אחר זה הודו בכירי הממשל והמטה שלו בעבירות של עדות שקר ופעילות לא חוקית. לאחר ערעורי פרקליטיו של הנשיא, בית המשפט העליון שנדרש לעניין החיוב לחשוף את ההקלטות, חייב את ניקסון למסור אותן לתובע. אז התגלה שנמחקו חלקים משמעותיים מההקלטות. הוועדה המשפטית של הסנאט החלה לפעול להדחתו של הנשיא וכדי להציל את עצמו מבושה גדולה החליט הנשיא ניקסון להתפטר.
כך הביאה השערוריה הפוליטית חסרת התקדים לסיום תפקידו של הנשיא שיירשם בהיסטוריה כנשיא המושמץ ביותר בתולדות ארה"ב. הוא היה הנשיא האמריקני הראשון שהודח באמצע כהונה. היו נשיאים אחרים, שעשו גם הם דברים לא מקובלים ואפילו שיקרו. אבל איש לא עשה כה הרבה עבירות וכה חמורות ואז גם טייחו, שיקרו לאומה כולה ופגעו בעובדי ציבור ישרים שרק מלאו את תפקידם.
בדולי ווטרגייט ולמרבה האירוניה, היה זה ניקסון, מי שהפסיד לקנדי בבחירות של 1960, זכה כנשיא לגזור את הקופון על הצלחת אפולו 11 לנחות על הירח, הצלחה שהיא פרי החזון והמנהיגות של קנדי. די מהר אחרי ההישג הגדול ביותר שידעה אמריקה בחלל סגר אותו ניקסון את תקציבי הטיסות לירח ופגע בתכנית החלל בצורה קשה.
אבל נשוב לווטרגייט - אין פרשה שהשחירה את פניו של הבית הלבן יותר מפרשה זו. אין נשיא שבייש את תפקידו יותר ממנו. האיש שאמר בטלוויזיה בשלב מוקדם יותר "איני נוכל", היה הרבה יותר מזה. הוא היה פושע.
אגב, ניקסון מעולם לא נתן את הדין הפלילי על מעשיו. מחליפו, מי שהיה סגנו ג'רלד פורד, נתן לו חנינה מלאה על הכל.
הנה סרטון על הנשיא ניקסון (מתורגם):
https://youtu.be/MX_HYL6-0Co
קטעים שנחשפו עם השנים מההקלטות שהפילו את ניקסון בפרשת ווטרגייט:
https://youtu.be/K4KCX_NW3To
חדשות מהעבר על ניקסון, ווטרגייט ושאר ענייניו (עברית):
https://youtu.be/fC-s-Ba4SXA?long=yes
וסרט תיעודי על חייו ונשיאותו של ניקסון:
https://youtu.be/tV9JT4pZH_o?long=yes
הסיפור של נשיא ארצות הברית ריצ'ארד ניקסון הוא אחד הסיפורים הקשים בתולדות המנהיגות, של פוליטיקאי ומנהיג מוכשר מאין כמותו, שהעמיד את עצמו מעל העם, נהג בחוסר כבוד ובאלימות פוליטית כנגד יריביו הפוליטיים ומצא את עצמו עף מתפקידו, מושפל וחסר כבוד.
הכל מתחיל במערכת בחירות לקדנציה השנייה שלו כנשיא. למעשה, ריצ'רד ניקסון עמד לפי ההערכות לפני ניצחון במאבק על הקדנציה הנוספת הזו. בכהונתו הראשונה הוא רשם לזכותו הישגים נאים כנשיא, הן במדיניות הפנים בארה"ב והן ביחסי החוץ שלו. אבל ניקסון בחר משום מה לנהל קמפיין פוליטי קשה, בצירוף אקטים של ריגול פוליטי, חבלה ופעילויות בלתי חוקיות נוספות נגד הדמוקרטים ונגד מתנגדי המלחמה בווייטנאם.
פרשת ווֹטֶרגֵייט, בה נחשף הכל, נקראת על שם בניין שבו שכן מרכז המפלגה הדמוקרטית בוושינגטון הבירה. כאן נתפסו ב-17 ביוני 1972, בעיצומה של מערכת הבחירות, 5 פורצים. הם ניסו להטמין במטה הדמוקרטי שלל מצלמות ומכשירי האזנה.
פריצה רגילה או יוזמה פרטית של מישהו? - די מהר תהפוך הפריצה הזו לחשיפה עיתונאית אדירה, שתזעזע את אמריקה. זה יקרה כשיתגלה בעיתון שלאחד הפורצים היו קשרים מתמשכים עם איש ה-CIA, איש סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב. האחרון מצידו ניהל קשרים עם פרקליטו של הנשיא ניקסון. החוט המקשר בין הפורצים לנשיא היה בעייתי.
חושפי "פרשת ווטרגייט", קרל ברנסטיין ובוב וודוורד, נחשפו לה תודות למקור סודי שכונה" גרון עמוק". הם פרסמו אותה והוסיפו את ההגדרה "פרויקט פלילי בבית הלבן". בסדרת כתבות מבריקה הם הראו כיצד נהג הנשיא ה-37 של ארה"ב כאחרון המאפיונרים ובמקום להנהיג את ארצו ואת העולם החופשי הוא הוביל קמפיין עתיר פשעים והפרות אמון קשות בציבור האמריקאי.
מכאן מתחילה פרשה נוספת, עם ההקלטות שהפילו את ניקסון. היא החלה כשהסתבר שהייתה מערכת שהקליטה את כל מה שנאמר בחדר הסגלגל, משרדו של הנשיא. תוך ניצול חסינותו סירב ניקסון לחשוף את ה-Nixon Tapes, הקלטות שיחותיו בעניינים הללו ורבים אחרים. כך החל קרב משפטי על הסגרת הקלטות.
ניקסון דרש לפטר את החוקר המיוחד בפרשה אך עובד המדינה סירב לפטרו ופוטר בעצמו. כך קרה גם עם מי שהחליפו וסירב לפטר את החוקר. רק מי שהחליף את המחליף פיטר את החוקר. אבל זה היה מעשה טפשי, כי המחליף של החוקר המיוחד המשיך לחקור בדיוק במקום שעצר קודמו המפוטר, למגינת ליבו של הנשיא.
ניקסון ניסה עוד כמה טריקים אבל בהדרגה הוא ראה את ממשלו קורס, כשבזה אחר זה הודו בכירי הממשל והמטה שלו בעבירות של עדות שקר ופעילות לא חוקית. לאחר ערעורי פרקליטיו של הנשיא, בית המשפט העליון שנדרש לעניין החיוב לחשוף את ההקלטות, חייב את ניקסון למסור אותן לתובע. אז התגלה שנמחקו חלקים משמעותיים מההקלטות. הוועדה המשפטית של הסנאט החלה לפעול להדחתו של הנשיא וכדי להציל את עצמו מבושה גדולה החליט הנשיא ניקסון להתפטר.
כך הביאה השערוריה הפוליטית חסרת התקדים לסיום תפקידו של הנשיא שיירשם בהיסטוריה כנשיא המושמץ ביותר בתולדות ארה"ב. הוא היה הנשיא האמריקני הראשון שהודח באמצע כהונה. היו נשיאים אחרים, שעשו גם הם דברים לא מקובלים ואפילו שיקרו. אבל איש לא עשה כה הרבה עבירות וכה חמורות ואז גם טייחו, שיקרו לאומה כולה ופגעו בעובדי ציבור ישרים שרק מלאו את תפקידם.
בדולי ווטרגייט ולמרבה האירוניה, היה זה ניקסון, מי שהפסיד לקנדי בבחירות של 1960, זכה כנשיא לגזור את הקופון על הצלחת אפולו 11 לנחות על הירח, הצלחה שהיא פרי החזון והמנהיגות של קנדי. די מהר אחרי ההישג הגדול ביותר שידעה אמריקה בחלל סגר אותו ניקסון את תקציבי הטיסות לירח ופגע בתכנית החלל בצורה קשה.
אבל נשוב לווטרגייט - אין פרשה שהשחירה את פניו של הבית הלבן יותר מפרשה זו. אין נשיא שבייש את תפקידו יותר ממנו. האיש שאמר בטלוויזיה בשלב מוקדם יותר "איני נוכל", היה הרבה יותר מזה. הוא היה פושע.
אגב, ניקסון מעולם לא נתן את הדין הפלילי על מעשיו. מחליפו, מי שהיה סגנו ג'רלד פורד, נתן לו חנינה מלאה על הכל.
הנה סרטון על הנשיא ניקסון (מתורגם):
https://youtu.be/MX_HYL6-0Co
קטעים שנחשפו עם השנים מההקלטות שהפילו את ניקסון בפרשת ווטרגייט:
https://youtu.be/K4KCX_NW3To
חדשות מהעבר על ניקסון, ווטרגייט ושאר ענייניו (עברית):
https://youtu.be/fC-s-Ba4SXA?long=yes
וסרט תיעודי על חייו ונשיאותו של ניקסון:
https://youtu.be/tV9JT4pZH_o?long=yes
איזה נהר עובר בשש מדינות באסיה?
מקורו של נהר המקונג בצ'ינגהאי שבאזור טיבט, בשליטת סין, בגובה 5,224 מטר. הוא עובר במדינות שונות בדרכו לים, כולל מדינות סין, מיאנמר (לשעבר בורמה), לאוס, תאילנד, קמבודיה ואז הוא הוא נשפך לים סין הדרומי שבדלתה שבדרום וייטנאם.
לאורכו של המקונג ערים חשובות, ביניהן ויינטיאן בירת לאוס ובירת קמבודיה - פנום פן.
הנה על המקונג:
https://youtu.be/df4dBY4q9oA
המקונג מהאוויר:
https://youtu.be/ebg-2afYxI4
נהר המקונג בבוקרו של יום:
http://youtu.be/4C2XJpwUW2o
שיט מהיר על המקונג:
https://youtu.be/X3Zr1yP3Rhg
מקורו של נהר המקונג בצ'ינגהאי שבאזור טיבט, בשליטת סין, בגובה 5,224 מטר. הוא עובר במדינות שונות בדרכו לים, כולל מדינות סין, מיאנמר (לשעבר בורמה), לאוס, תאילנד, קמבודיה ואז הוא הוא נשפך לים סין הדרומי שבדלתה שבדרום וייטנאם.
לאורכו של המקונג ערים חשובות, ביניהן ויינטיאן בירת לאוס ובירת קמבודיה - פנום פן.
הנה על המקונג:
https://youtu.be/df4dBY4q9oA
המקונג מהאוויר:
https://youtu.be/ebg-2afYxI4
נהר המקונג בבוקרו של יום:
http://youtu.be/4C2XJpwUW2o
שיט מהיר על המקונג:
https://youtu.be/X3Zr1yP3Rhg
מהי פגודה?
הפגודה היא סוג של מגדל מדורג שבמזרח הרחוק משמש כחלק ממקדש או מקום פולחן. מרבית הפגודות הן ביפן ובסין ובעיקר משמשות לדתות המקומיות - הבודהיסטים והטאואיסטים. הקצה המקושט של הפגודות הוא לרוב סימלי בבודהיזם, אך בו-בעת הוא משמש גם ככליא ברק, השומר על הפגודה מפגיעה של ברקים ומסכנת שריפה.
במדינות כמו תאילנד ומיאנמר (בורמה) יש מונחים דומים לפגודה: סטופה וצ'איטה. הוייטנאמים לעומת זאת קוראים לכל מבנה פולחן פגודה.
משערים שמקור הפגודה הוא בסטופה ההודית העתיקה. בעבר היו הפגודות עשויות לרוב מעץ, אך כיום הטכנולוגיה הובילה לשימוש בחומרים עמידים ויעילים יותר.
הנה סרטון של שלושת הפגודות ביונאן, סין:
http://youtu.be/cX-WAYMQM6U?t=4s
והפגודות המדהימות של שוודגון בעיר ינגון מיאנמר:
http://youtu.be/u-irxFOR4io?t=4s
הפגודה היא סוג של מגדל מדורג שבמזרח הרחוק משמש כחלק ממקדש או מקום פולחן. מרבית הפגודות הן ביפן ובסין ובעיקר משמשות לדתות המקומיות - הבודהיסטים והטאואיסטים. הקצה המקושט של הפגודות הוא לרוב סימלי בבודהיזם, אך בו-בעת הוא משמש גם ככליא ברק, השומר על הפגודה מפגיעה של ברקים ומסכנת שריפה.
במדינות כמו תאילנד ומיאנמר (בורמה) יש מונחים דומים לפגודה: סטופה וצ'איטה. הוייטנאמים לעומת זאת קוראים לכל מבנה פולחן פגודה.
משערים שמקור הפגודה הוא בסטופה ההודית העתיקה. בעבר היו הפגודות עשויות לרוב מעץ, אך כיום הטכנולוגיה הובילה לשימוש בחומרים עמידים ויעילים יותר.
הנה סרטון של שלושת הפגודות ביונאן, סין:
http://youtu.be/cX-WAYMQM6U?t=4s
והפגודות המדהימות של שוודגון בעיר ינגון מיאנמר:
http://youtu.be/u-irxFOR4io?t=4s
איפה אפשר לשוט בין איים עומדים?
באיי תאילנד, כגון קו פי פי (איי פי פי), אפשר לשוט בין המון איים שצורתם לא כמו אי רגיל אלא הם ניצבים לים, קצת כמו עמודים. המראה מיוחד ויפה אין הרבה כמוהן במקומות אחרים בעולם (אם כי הוא דומה מאד למפרץ האלונג בווייטנאם, שגם בו יש סלעים ואיים עומדים).
הנה סרטון על האיים הניצבים בתאילנד:
http://youtu.be/teyecFVuBa8
וסרט 4K של איי תאילנד העומדים:
https://youtu.be/IlXhywbggFY?long=yes
באיי תאילנד, כגון קו פי פי (איי פי פי), אפשר לשוט בין המון איים שצורתם לא כמו אי רגיל אלא הם ניצבים לים, קצת כמו עמודים. המראה מיוחד ויפה אין הרבה כמוהן במקומות אחרים בעולם (אם כי הוא דומה מאד למפרץ האלונג בווייטנאם, שגם בו יש סלעים ואיים עומדים).
הנה סרטון על האיים הניצבים בתאילנד:
http://youtu.be/teyecFVuBa8
וסרט 4K של איי תאילנד העומדים:
https://youtu.be/IlXhywbggFY?long=yes
מהם שירי מחאה ולמה צריכים לשיר אותם?
שירי מחאה (Protest songs) הם שירים שכותבים כדי להביע התנגדות לתופעות שונות הפושות בתחומים כמו חברה, תרבות, איכות סביבה, משטר וכדומה.
שיר המחאה הם תופעה חדשה יחסית. זה אולי מפתיע אבל בימי קדם ועד לפני 200 שנה לא השתמשו בכלי המוזיקלי להעברת מסרים של התנגדות, ודאי לא לכתיבת שירים נגד השליטים ושלוחיהם. היו שירים שהעבירו ביקורת זהירה ודי עמומנט, אבל בכך הדברים הסתכמו.
הכל הסתיים בשלהי המאה ה-18, ככל הנראה בהשפעת המהפכה הצרפתית, האירוע המכונן של תחילת המאה שאחריה. היו אלה תנועות חברתיות ובעלות אופי דתי, בארצות הברית של המאה ה-19, שהחלו ליצור שירי מחאה.
באותם ימים החלו גם עבדים שחורים לחבר שירי מחאה משלהם. הם היו סודיים יחסית, לפחות כל עוד העבדות התקיימה, אבל הם מחו כנגד העבדות ועל נסיבות חייהם הקשות.
היו גם שירי מחאה חברתיים שנכתבו במאה זו, בזמן שלפני ובעיצומו של המשבר הכלכלי הגדול. התופעה הואצה עוד יותר, כשהממשל הגיב באלימות כנגד המוחים.
במאה ה-20 שירי המחאה היו פחות בולטים, עד לשנות החמישים והעשור שאחריהם. היו אלה וודי גאת'רי, פיט סיגר ושותפים נוספים ופחות בולטים, שהחלו ליצור אז שירי מחאה באמריקה. יש הופעות גדולות ורבים מתחילים להכיר את מושג "שיר המחאה" ולהעריך את מי שכותבים אותם.
אבל התקשורת והמדיה של אותה תקופה עדיין לא מתחברים לסגנון ולמילה המחאתית. זה מחוספס מדי, לא פופולרי ולא מרגש כמו שירי אהבה או רוקנרול, שמתפוצץ עם כוכבים גבריים ויפי תואר, כמו אלביס פר לי ודומיו.
ואז מגיע "קולו של הדור". זו התקופה של תחילת המאבק במלחמה ההולכת ומסתבכת בווייטנאם. דור של זמרים צעירים ומוכשרים מתחיל לעשות מוסיקה עם טקסטים מחאתיים. היו שם בילי הולידיי, עם "פרי מוזר", אחד משירי המחאה המצמררים שנכתבו אי-פעם, על שחורים שנתלו על עצים בידי גזענים לבנים. נינה סימון כתבה את שיר המחאה המתריס "מיסיסיפי, לעזאזל", בו שרה לגזענים של הדרום את דעתו של האדם השחור עליהם. עם הזמן מתחילים להתפרסם גם זמרי מחאה לבנים כמו ג'ון באאז, שקשה לשכוח את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust) המיתולוגי שלה.
אבל הבכיר מביניהם עומד להיות בוב דילן. הצעיר היהודי, גאון המילים והלחן ויפה המראה היה תלמידו ברוח של וודי גאת'רי ובן הטיפוחים לתקופת מה של פיט סיגר, לפחות עד שיסתבר לאחרון איזו מפלצת של כישרון והצלחה הוא טיפח והשאירה לו אבק.
כבר משיריו הראשונים זכה דילן להערצה אדירה וכמעט בכל שיר מצאו מעריציו הנלהבים מסרים מחאתיים. הוא ניסה להסביר שלהיטו המונומנטלי "התשובה נישאת ברוח" הוא לא "שיר מחאה" אבל זה לא עזר. בעקבותיו זכו יותר ויותר זמרי מחאה בהערכה. שירי מחאה בוצעו עתה בהצלחה אדירה בפסטיבלים, בהקלטות, הופעות ענק יחסית לתקופה ובחשיפה תקשורתית אדירה.
גם דילן עצמו התרכך מעט. לפחות כך זה נראה ב-1965, כשהודיע לקהל, בסיבוב הופעות באנגליה, שכל השירים שהוא שר בהופעות הם שירי מחאה...
אחריו יבואו גם ג'ון לנון ויוקו אונו שתמכו במחאה נגד וייטנאם והקליטו לא מעט שירים כאלה. Imagine הוא ללא ספק הגדול מביניהם. יהיה גם בוב מארלי שהפך לכהן והמחאה אצלו חכמה ופחות בוטה, אבל נכונה ובמקצב הנכון.
ובכלל, בעשור הבא המחאה מעט נחלשת. אמריקה יצאה מוייטנאם, נפטרה מניקסון ובסבנטיז זוכים זמרים שחורים להצלחה מסחררת. עכשיו מגיע ממשיכו של דילן ומי שיוכרז כ"עתיד של הרוק", ברוס ספרינגסטין. המשורר המסוקס עם הגיטרה, שיזכה לכינוי "הבוס", דואג להנציח עיוותים ולמחות, תוך שהוא משתמש בפופולריות האדירה שלו לשינוי חברתי. בלהיט הענקי "הוריקן" הוא משחרר מהכלא מתאגרף שהפך אסיר עולם על רצח שלא ביצע. ב-"41 יריות" הוא מוחה על רצח שחורים בידי שוטרים ומעורר דיון עוצמתי שלא הסתיים עד ג'ורג' פלויד וצפונה.
ואז נולד ההיפ הופ שיהפוך את המחאה לדבר הכי חם בעולם. הכי חשוב בניינטיז הוא טופאק, שנרצח די מהר. לפני מותו הוא הפך לראפר הנערץ באמריקה, לה הוא קרא "הכנופיה הגדולה בעולם". כמעט לבדו הוא עשה מהפכה מוסיקלית, בדמות ה"גנגסטה ראפ" שלו. הוא ביצע את הלהיט האלמותי When Thugz Cry, שפירושו בעברית הוא משהו כמו "כשערסים בוכים"...
עכשיו כבר הפכו שירי המחאה לתופעה עולמית. מה שהיה בסיקסטיז חיקוי למה שקרה באמריקה הפך לצורה של אקטיביזם עולמי. האינטרנט, יוטיוב והרשתות החברתיות פותחות ערוץ ישיר בין האמן לקהל שלו. דיקטטורים כמו פוטין "זוכים" לשירי מחאה אפקטיביים, כולאים את פוסי ריוט ומקביליהם. בכל מקום מופיעים ליטרלי זמרים אמיצים מהמיינסטרים, כמו "הדג נחש" אצלנו, לא בוחלים במילים וסונטים את המשטר, תוך עידוד למחאה החברתית. באביב הערבי, בכיכר תחריר וטוניס, קונים זמרים את עולמם במילים. שיר המחאה כאן כדי להישאר.
"גשם כבד עומד לרדת" בוב דילן באחד משיריו הנוקבים נגד וייטנאם:
https://youtu.be/hXn9ZKPx6CY
"גופות שחורים מתנדנדות ברוח" מתוך "פרי מוזר" של בילי הולידיי במחאה על הגזענות והלינץ' בשחורים באמריקה:
https://youtu.be/bckob0AyKCA
"עיר רפאים" (Ghost town) של הלהקה הבריטית "הספשלז", מ-1981, במחאה על העיר הנהדרת שבשל מהומות רחוב של צעירים מובטלים בעידן תאצ'ר הייתה לעיר רפאים:
https://youtu.be/RZ2oXzrnti4
שיר מחאה מצרי של איידה אל איובי ולהקת צ'רוקי שנכתב על מחאת כיכר תחריר:
https://youtu.be/umlJJFVgYVI
When Thugz Cry של טופאק שאקור (מתורגם):
https://youtu.be/tH3jdMU_Qeg
ובנות להקת פוסי ריוט ב"פוטין ילמד אתכם לאהוב":
https://youtu.be/gjI0KYl9gWs
שירי מחאה (Protest songs) הם שירים שכותבים כדי להביע התנגדות לתופעות שונות הפושות בתחומים כמו חברה, תרבות, איכות סביבה, משטר וכדומה.
שיר המחאה הם תופעה חדשה יחסית. זה אולי מפתיע אבל בימי קדם ועד לפני 200 שנה לא השתמשו בכלי המוזיקלי להעברת מסרים של התנגדות, ודאי לא לכתיבת שירים נגד השליטים ושלוחיהם. היו שירים שהעבירו ביקורת זהירה ודי עמומנט, אבל בכך הדברים הסתכמו.
הכל הסתיים בשלהי המאה ה-18, ככל הנראה בהשפעת המהפכה הצרפתית, האירוע המכונן של תחילת המאה שאחריה. היו אלה תנועות חברתיות ובעלות אופי דתי, בארצות הברית של המאה ה-19, שהחלו ליצור שירי מחאה.
באותם ימים החלו גם עבדים שחורים לחבר שירי מחאה משלהם. הם היו סודיים יחסית, לפחות כל עוד העבדות התקיימה, אבל הם מחו כנגד העבדות ועל נסיבות חייהם הקשות.
היו גם שירי מחאה חברתיים שנכתבו במאה זו, בזמן שלפני ובעיצומו של המשבר הכלכלי הגדול. התופעה הואצה עוד יותר, כשהממשל הגיב באלימות כנגד המוחים.
במאה ה-20 שירי המחאה היו פחות בולטים, עד לשנות החמישים והעשור שאחריהם. היו אלה וודי גאת'רי, פיט סיגר ושותפים נוספים ופחות בולטים, שהחלו ליצור אז שירי מחאה באמריקה. יש הופעות גדולות ורבים מתחילים להכיר את מושג "שיר המחאה" ולהעריך את מי שכותבים אותם.
אבל התקשורת והמדיה של אותה תקופה עדיין לא מתחברים לסגנון ולמילה המחאתית. זה מחוספס מדי, לא פופולרי ולא מרגש כמו שירי אהבה או רוקנרול, שמתפוצץ עם כוכבים גבריים ויפי תואר, כמו אלביס פר לי ודומיו.
ואז מגיע "קולו של הדור". זו התקופה של תחילת המאבק במלחמה ההולכת ומסתבכת בווייטנאם. דור של זמרים צעירים ומוכשרים מתחיל לעשות מוסיקה עם טקסטים מחאתיים. היו שם בילי הולידיי, עם "פרי מוזר", אחד משירי המחאה המצמררים שנכתבו אי-פעם, על שחורים שנתלו על עצים בידי גזענים לבנים. נינה סימון כתבה את שיר המחאה המתריס "מיסיסיפי, לעזאזל", בו שרה לגזענים של הדרום את דעתו של האדם השחור עליהם. עם הזמן מתחילים להתפרסם גם זמרי מחאה לבנים כמו ג'ון באאז, שקשה לשכוח את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust) המיתולוגי שלה.
אבל הבכיר מביניהם עומד להיות בוב דילן. הצעיר היהודי, גאון המילים והלחן ויפה המראה היה תלמידו ברוח של וודי גאת'רי ובן הטיפוחים לתקופת מה של פיט סיגר, לפחות עד שיסתבר לאחרון איזו מפלצת של כישרון והצלחה הוא טיפח והשאירה לו אבק.
כבר משיריו הראשונים זכה דילן להערצה אדירה וכמעט בכל שיר מצאו מעריציו הנלהבים מסרים מחאתיים. הוא ניסה להסביר שלהיטו המונומנטלי "התשובה נישאת ברוח" הוא לא "שיר מחאה" אבל זה לא עזר. בעקבותיו זכו יותר ויותר זמרי מחאה בהערכה. שירי מחאה בוצעו עתה בהצלחה אדירה בפסטיבלים, בהקלטות, הופעות ענק יחסית לתקופה ובחשיפה תקשורתית אדירה.
גם דילן עצמו התרכך מעט. לפחות כך זה נראה ב-1965, כשהודיע לקהל, בסיבוב הופעות באנגליה, שכל השירים שהוא שר בהופעות הם שירי מחאה...
אחריו יבואו גם ג'ון לנון ויוקו אונו שתמכו במחאה נגד וייטנאם והקליטו לא מעט שירים כאלה. Imagine הוא ללא ספק הגדול מביניהם. יהיה גם בוב מארלי שהפך לכהן והמחאה אצלו חכמה ופחות בוטה, אבל נכונה ובמקצב הנכון.
ובכלל, בעשור הבא המחאה מעט נחלשת. אמריקה יצאה מוייטנאם, נפטרה מניקסון ובסבנטיז זוכים זמרים שחורים להצלחה מסחררת. עכשיו מגיע ממשיכו של דילן ומי שיוכרז כ"עתיד של הרוק", ברוס ספרינגסטין. המשורר המסוקס עם הגיטרה, שיזכה לכינוי "הבוס", דואג להנציח עיוותים ולמחות, תוך שהוא משתמש בפופולריות האדירה שלו לשינוי חברתי. בלהיט הענקי "הוריקן" הוא משחרר מהכלא מתאגרף שהפך אסיר עולם על רצח שלא ביצע. ב-"41 יריות" הוא מוחה על רצח שחורים בידי שוטרים ומעורר דיון עוצמתי שלא הסתיים עד ג'ורג' פלויד וצפונה.
ואז נולד ההיפ הופ שיהפוך את המחאה לדבר הכי חם בעולם. הכי חשוב בניינטיז הוא טופאק, שנרצח די מהר. לפני מותו הוא הפך לראפר הנערץ באמריקה, לה הוא קרא "הכנופיה הגדולה בעולם". כמעט לבדו הוא עשה מהפכה מוסיקלית, בדמות ה"גנגסטה ראפ" שלו. הוא ביצע את הלהיט האלמותי When Thugz Cry, שפירושו בעברית הוא משהו כמו "כשערסים בוכים"...
עכשיו כבר הפכו שירי המחאה לתופעה עולמית. מה שהיה בסיקסטיז חיקוי למה שקרה באמריקה הפך לצורה של אקטיביזם עולמי. האינטרנט, יוטיוב והרשתות החברתיות פותחות ערוץ ישיר בין האמן לקהל שלו. דיקטטורים כמו פוטין "זוכים" לשירי מחאה אפקטיביים, כולאים את פוסי ריוט ומקביליהם. בכל מקום מופיעים ליטרלי זמרים אמיצים מהמיינסטרים, כמו "הדג נחש" אצלנו, לא בוחלים במילים וסונטים את המשטר, תוך עידוד למחאה החברתית. באביב הערבי, בכיכר תחריר וטוניס, קונים זמרים את עולמם במילים. שיר המחאה כאן כדי להישאר.
"גשם כבד עומד לרדת" בוב דילן באחד משיריו הנוקבים נגד וייטנאם:
https://youtu.be/hXn9ZKPx6CY
"גופות שחורים מתנדנדות ברוח" מתוך "פרי מוזר" של בילי הולידיי במחאה על הגזענות והלינץ' בשחורים באמריקה:
https://youtu.be/bckob0AyKCA
"עיר רפאים" (Ghost town) של הלהקה הבריטית "הספשלז", מ-1981, במחאה על העיר הנהדרת שבשל מהומות רחוב של צעירים מובטלים בעידן תאצ'ר הייתה לעיר רפאים:
https://youtu.be/RZ2oXzrnti4
שיר מחאה מצרי של איידה אל איובי ולהקת צ'רוקי שנכתב על מחאת כיכר תחריר:
https://youtu.be/umlJJFVgYVI
When Thugz Cry של טופאק שאקור (מתורגם):
https://youtu.be/tH3jdMU_Qeg
ובנות להקת פוסי ריוט ב"פוטין ילמד אתכם לאהוב":
https://youtu.be/gjI0KYl9gWs
