מי היה הסוס שנקרא הנס החכם שפתר שאלות חשבוניות ומה למדו ממנו החוקרים?
זה היה בסוף המאה ה-19. בגרמניה התגלה אז "הַנְס החכם" (Clever Hans), סוס שידע לחשב ולענות על שאלות חשבוניות.
התופעה הסעירה את גרמניה של אותם ימים. סוסים לא נחשבו לחיות אינטליגנטיות במיוחד וכאן הראה הסוס יכולת מרשימה. די מהר הוא זכה לכינוי "הַנְס החכם" (בגרמנית Der kluge Hans).
היה זה בעליו של הנס, וילהלם פון אוסטן, שאימן אותו להקיש בנקישות בפרסה שלו על הארץ, את התשובה הנכונה לשאלות החשבון ששאל אותו.
הוא לא למד לבד. היה זה בעליו, ברנש בשם וילהלם פון אוסטן, שאימן אותו לענות לשאלות חשבוניות ותרגילי אריתמטיקה, באמצעות הקשה בפרסתו. את התשובה המבוקשת נהג הסוס האנס להקיש ברגליו.
התדהמה שעורר הסוס הייתה גדולה. בכדי לבחון את הטענות בדבר כישוריו של הנס, כינס פילוסוף ופסיכולוג בשם קארל שטומפף ועדה של מדענים נחשבים. לאחר שהסוס עמד גם בבדיקות המדוקדקות זהוועדה ערכה לו, הועבר הנושא לפסיכולוג אוסקר פונגסט. הוא הוכיח שזה לא כישרון מתמטי שהנס ניחן בו, אלא יכולת להגיב לסימנים לא-רצוניים אצל השואלים, בשפת הגוף שלהם, שהם כמובן אינם מודעים לקיומם.
פונגסט שם לב שהסוס נוקש את המספר הנכון רק כשהשואל יודע מראש את התשובה הנכונה והסוס עצמו יכול לראותו. כשהחוקר בדק כיצד השואל מתנהג הוא שם לב שלקראת התשובה במספר ההקשות של הסוס, הבעת הפנים ויציבת גופו של השואל נעשו מתוחות יותר וכשהסוס הקיש את הנקישה האחרונה, ה"נכונה", הם התרפו.
ב-1907 פורסמו תוצאות המחקר לראשונה והתופעה זכתה לכינוי "אפקט האנס החכם". לפיה הסתבר שהסימנים הלא-רצוניים של השואל ניתנים להבחנה שהתקשורת החברתית של סוסים ניחנים בה, להבחין בשינויים קלים בסימנים גופניים אצלנו, בני האדם. מה שככל הנראה אחראי אצל הסוסים ליכולת המיוחדת הזו היא התקשורת החברתית ביניהם, שתלויה ביכולות הללו.
כמו האפקט שבתגית אפקט הות'ורן (ראו שם) או בתגית אפקט הפלצבו, גם "אפקט האנס החכם" הוא מקרה פרטי נוסף של השפעה של החוקר על ביצועי הנחקר. בעצם מדובר בבעיה במחקר המדעי, שקשורה ב"נבואה המגשימה את עצמה". זה מצב בעייתי במחקר, בו משפיעות ציפיותיו של החוקר או של גורם חיצוני אחר, על ביצועי הנחקר, מבלי שתהיה לחוקר מודעות להשפעה הזו.
במחקרים מדעיים הקשורים בבני אדם או בעלי חיים יש חשיבות רבה לנטרול תופעת "הנבואה המגשימה את עצמה". בין השיטות למניעתה במחקרים העוסקים בפסיכולוגיה חברתית, או קוגניטיבית, ברפואה ובחינוך, בולט השימוש במערכות ממוחשבות, כמו אלה, למשל, שמנחות את הנחקרים אך לא יכולות לתת להם "סימנים" לא מודעים. שיטה אחרת היא לבצע את הניסויים, כשגם החוקר וגם הנחקר לא יודעים, עד תום המבחנים, האם הנחקר הוא בקבוצת הניסוי או הביקורת.
זה היה בסוף המאה ה-19. בגרמניה התגלה אז "הַנְס החכם" (Clever Hans), סוס שידע לחשב ולענות על שאלות חשבוניות.
התופעה הסעירה את גרמניה של אותם ימים. סוסים לא נחשבו לחיות אינטליגנטיות במיוחד וכאן הראה הסוס יכולת מרשימה. די מהר הוא זכה לכינוי "הַנְס החכם" (בגרמנית Der kluge Hans).
היה זה בעליו של הנס, וילהלם פון אוסטן, שאימן אותו להקיש בנקישות בפרסה שלו על הארץ, את התשובה הנכונה לשאלות החשבון ששאל אותו.
הוא לא למד לבד. היה זה בעליו, ברנש בשם וילהלם פון אוסטן, שאימן אותו לענות לשאלות חשבוניות ותרגילי אריתמטיקה, באמצעות הקשה בפרסתו. את התשובה המבוקשת נהג הסוס האנס להקיש ברגליו.
התדהמה שעורר הסוס הייתה גדולה. בכדי לבחון את הטענות בדבר כישוריו של הנס, כינס פילוסוף ופסיכולוג בשם קארל שטומפף ועדה של מדענים נחשבים. לאחר שהסוס עמד גם בבדיקות המדוקדקות זהוועדה ערכה לו, הועבר הנושא לפסיכולוג אוסקר פונגסט. הוא הוכיח שזה לא כישרון מתמטי שהנס ניחן בו, אלא יכולת להגיב לסימנים לא-רצוניים אצל השואלים, בשפת הגוף שלהם, שהם כמובן אינם מודעים לקיומם.
פונגסט שם לב שהסוס נוקש את המספר הנכון רק כשהשואל יודע מראש את התשובה הנכונה והסוס עצמו יכול לראותו. כשהחוקר בדק כיצד השואל מתנהג הוא שם לב שלקראת התשובה במספר ההקשות של הסוס, הבעת הפנים ויציבת גופו של השואל נעשו מתוחות יותר וכשהסוס הקיש את הנקישה האחרונה, ה"נכונה", הם התרפו.
ב-1907 פורסמו תוצאות המחקר לראשונה והתופעה זכתה לכינוי "אפקט האנס החכם". לפיה הסתבר שהסימנים הלא-רצוניים של השואל ניתנים להבחנה שהתקשורת החברתית של סוסים ניחנים בה, להבחין בשינויים קלים בסימנים גופניים אצלנו, בני האדם. מה שככל הנראה אחראי אצל הסוסים ליכולת המיוחדת הזו היא התקשורת החברתית ביניהם, שתלויה ביכולות הללו.
כמו האפקט שבתגית אפקט הות'ורן (ראו שם) או בתגית אפקט הפלצבו, גם "אפקט האנס החכם" הוא מקרה פרטי נוסף של השפעה של החוקר על ביצועי הנחקר. בעצם מדובר בבעיה במחקר המדעי, שקשורה ב"נבואה המגשימה את עצמה". זה מצב בעייתי במחקר, בו משפיעות ציפיותיו של החוקר או של גורם חיצוני אחר, על ביצועי הנחקר, מבלי שתהיה לחוקר מודעות להשפעה הזו.
במחקרים מדעיים הקשורים בבני אדם או בעלי חיים יש חשיבות רבה לנטרול תופעת "הנבואה המגשימה את עצמה". בין השיטות למניעתה במחקרים העוסקים בפסיכולוגיה חברתית, או קוגניטיבית, ברפואה ובחינוך, בולט השימוש במערכות ממוחשבות, כמו אלה, למשל, שמנחות את הנחקרים אך לא יכולות לתת להם "סימנים" לא מודעים. שיטה אחרת היא לבצע את הניסויים, כשגם החוקר וגם הנחקר לא יודעים, עד תום המבחנים, האם הנחקר הוא בקבוצת הניסוי או הביקורת.
