שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו ניסוי הקונפורמיות של אָש?
ניסוי הקונפורמיות של סולומון אש (Asch conformity experiments) הוא אחד הניסויים המפורסמים בתולדות הפסיכולוגיה החברתית.
בניסוי רצה החוקר סולומון אש לבדוק האם נבדק ישנה את התנהגותו לאור התנהגותם של אלה שסובבים אותו, גם אם תהיה חסרת-הגיון ומנוגדת לנטייתו הטבעית. כלומר, הניסוי בחן את הלחץ הקבוצתי והדגים היטב את כוחה העצום של הקבוצה אל מול היחיד.
הניסוי התנהל כשהחוקר הכניס בכל פעם לחדר אדם שהיה הנבדק ועוד 6 משתתפים ששתפו פעולה עם המחקר. בכל פעם בניסוי הוצגו למשתתפים 3 קווים באורכים שונים, והיה עליהם לומר איזה מהקווים הכי דומה לקו נוסף שלידם.
מדובר היה במטלה שכל אדם היה עונה עליה בקלות וללא היסוס. אבל כשנשאלו וענו המשתתפים בזה אחר זה, הנבדק האמיתי היה תמיד לפני האחרון ואלו שלפניו ענו בכוונה תשובה לא נכונה.
במחקר הסתבר שברוב המקרים שינו הנבדקים את תשובותיהם לפי דעת הכלל, גם אם הודו שחשבו אחרת. חלקם שכנע את עצמו שכנראה שהוא טועה וחלק אחר ממש השתכנע שתשובת האחרים היא ההגיונית.
הניסוי הוכיח שיש לבני אדם נטייה לצייתנות והם "זורמים" עם מה שחושבים כולם, גם כשהם חושבים אחרת. מחקרים שהמשיכו את הניסוי של אש הראו כשהיה אפילו משתתף אחד שחשב אחרת מהאחרים, נטו הנבדקים להצטרף אליו ולחזור לדעתם המקורית.
בכך הוכיחו החוקרים שאם נסדקת ההסכמה הכללית, כלומר הקונצנזוס, מתפרק גם הציות העיוור לדיעה הכללית.
משמעות הניסוי הייתה עצומה, בכך שהוא הבהיר את היכולת להשיג ציות של אנשים לעשות מעשים נוראים, כי "כולם נהגו כך". בניסויים הבאים הובהר גם שאם יש לאנשים ספקות, עליהם לומר את דברם כדי לגרום לעוד אנשים עם ספק לומר את שלהם ולהתנגד למעשים שלא ייעשו.
הנה סיפור הניסוי של אש לבדיקת הקונפורמיות (מתורגם):
http://youtu.be/-RCbXFXi2vk
וצילום הניסוי המפורסם של הקונפורמיות שעליה הצביע הניסוי של אש:
https://youtu.be/TYIh4MkcfJA
מהו ניסוי הכלא של סטנפורד?
ניסוי הכלא של סטנפורד (Stanford prison experiment) הוא אחד מהניסויים הידועים והקשים בתולדות המחקר המדעי בפסיכולוגיה. הניסוי נעשה על ידי פרופסור פיליפ זימבארדו, פסיכולוג חברתי ידוע שביקש לבחון כיצד משפיעים חוקים על ההתנהגות האנושית.
בניסוי, שאפשר לראשונה הצצה מקרוב אל הנפש האנושית האפלה, הראה החוקר עד כמה הכוח משחית. הוא הוכיח שבנסיבות מסוימות, יכולים גם אנשים רגילים ונורמטיביים לעשות מעשים נוראים.
לשם הניסוי נבנה כלא במרתפי האוניברסיטה. הסטודנטים שהתנדבו להשתתף בניסוי חולקו לשומרים ולאסירים. בתחילת הניסוי נעצרו הסטודנטים שנבחרו להיות אסירים על ידי ה"שוטרים" שבניסוי. הם נכלאו בכלא הניסוי, שבו שימש החוקר עצמו כ"מנהל הכלא".
בתוך זמן לא ארוך החלו מי שנבחרו כשומרים להפגין התנהגות אכזרית ואפילו סדיסטית, כמו גם התעללות מילולית ושליטה מוחלטת בהם. האסירים מצידם החלו להסתגר, לתפוס את עצמם כנחותים ולהפגין סימני דיכאון ומצוקה רגשית.
לאחר חמישה ימים הופסק הניסוי, כשהחוקר זימבארדו ראה שאולי הגזים. הוא נוכח שהתפקיד עלול לגרום לאנשים נורמטיביים (רגילים), להתנהג על פי תפקידם ואפילו לנהוג בצורה סדיסטית.
ממצאי הניסוי הביאו לכך שהחוקר זימבארדו הוזמן בשנת 2004 להעיד ולהגן על סוהר אמריקאי, שהועמד לדין על התנהגותו כלפי אסירים עיראקיים בכלא "אבו-גרייב".
הנה סיפור הניסוי בכלא של אוניברסיטת סטנפורד (מתורגם):
https://youtu.be/VVZAxSjKK3g
פרופסור זימברדו מציג את מקום הניסוי למבקרים:
http://youtu.be/RKW_MzREPp4
וסיפור הניסוי באנגלית:
http://youtu.be/t8vVjDkyH3Q
מהו הסרט "הנחשול" ועל איזה ניסוי הוא מבוסס?
הסרט "הנחשול" (The Wave) משנת 1981, הוא סרט טלוויזיה עלילתי, מבוסס על סיפור אמיתי. בסיפור נשאל מורה להיסטוריה כיצד יכולים היו הנאצים לכפות משמעת וציות עיוור על החברה הגרמנית ולהפוך את החברה התרבותית הזו לאלימה וקיצונית, כמו שהפכה במלחמת העולם השנייה.
המורה החליט לבצע ניסוי שבו יוכיח לתלמידים כמה קל לגרום אפילו להם להפוך לקבוצה חברתית שתומכת באלימות, אפלייה ופשיזם. הוא רצה להמחש את הקלות שבה ניתן ליצור חברה אחידה, שלא מטילה ספק, שמפלה את מי שחושב אחרת, חברה פאשיסטית ואלימה ולהתריע על סכנת הציות העיוור. הניסוי "מצליח" מעל למשוער והמורה מאחד אותם תחת השם "הנחשול". הוא מלמד אותם הצדעה משלהם, יוצר סמל להזדהות איתו, מחבר אותם לקבוצה ולקהילה שיש לה "גאוות יחידה" ומצליח ליצור עימם טרור והחרמה בבית הספר.
רק בסוף הסרט נאמר שהוא מתאר ניסוי אמיתי, שיזם בשנת 1967 בבית ספר תיכון בקליפורניה, מורה להיסטוריה בשם רון ג'ונס. תוכלו לקרוא עליו באאוריקה - בתגית "הגל השלישי".
הנה הסרט "הנחשול" עם תרגום לעברית:
https://youtu.be/-v2lwr72Ux4
מה הראה ניסוי הסמכות של מילגרם?
הניסוי לבדיקת הציות לסמכות (Milgram's experiment) שביצע סטנלי מילגרם הוא מהניסויים המפורסמים בתולדות המדע ואחד מהניסויים שחוללו סערה בהיסטוריה של הניסויים החברתיים.
חוקר הפסיכולוגיה החליט לבחון את טענת אייכמן, מראשי הנאצים, שטען במשפטו שהוא "רק ציית לפקודות".
במחקר הציות של מיליגרם החליט האיש לבדוק מה גורם לאנשים לציית לסמכות ולפעול בקונפורמיות, כמו כולם וגם כשהם חושבים אחרת. עניין אותו עד כמה הם עלולים להגיע לביצוע פשעים נוראים, רק מכיוון שהירשו להם.
בניסוי הורה מילגרם לנבדקים, אנשים רגילים, להעניש בצורה כואבת, את מי שהוגדרו בניסוי כתלמידיהם. הנבדקים לא היססו להעניש בשוק חשמלי, בכל פעם שטעו בתשובה. אבל זה היה יותר מזה. הנבדקים חשבו שמכות החשמל שהם גרמו (למעשה הן לא היו אמיתיות) הלכו ונעשו יותר ויותר מסוכנות. הם גם שמעו את "צעקות" התלמידים בעת שקיבלו לכאורה את מכות החשמל.
בסוף הניסוי נדהם החוקר לגלות ש-26 מתוך 40 הנבדקים בניסוי הגיעו עד לשוק החשמלי המירבי, מה שאומר שהם "הרגו" את התלמיד שלהם, על אף שידעו שהם עושים זאת. הם עשו זאת רק מפני שקיבלו לכך אישור ממנהלי הניסוי. למעשה, גם ה-14 האחרים גרמו ל"תלמידיהם" סבל עצום, עד שסרבו להמשיך.
העובדה שאנשים רגילים מוכנים להפעיל עונשים קשים, כואבים ואף קטלניים לאחרים, רק מפני שקיבלו הוראה לעשות כן (במקרה הזה מהמדען שעושה את הניסוי) הוכיחה, לטענת מילגרם, שהסמכות יכולה לגרום לאנשים להגיע לביצוע פשעים איומים, כמו רצח.
בנוסף למה שהניסוי הראה על האופי האנושי, פיתחו בשנים שלאחריו רבים ממשתתפי הניסוי, במיוחד אלה ש"רצחו" אחרים, בעיות נפשיות. העובדה שצייתו ולמעשה הסכימו לרצוח אדם אחר והגיעו לביצוע פשעים כה חמורים, גם אם לא היו פשעים של ממש, הייתה קשה להם מאד.
על הניסוי של מילגרם לבדיקת הצייתנות (מתורגם):
http://youtu.be/1uTx96sTrro
סרטונים אמיתיים מהניסוי שחולל סערה:
http://youtu.be/LlFPU5ySzEM
וסרטון מורחב של הניסוי והקשר שלו להיסטוריה ולשואה:
http://youtu.be/GkX27jAcqHM
מהי מטלת ההימורים של איווה?
האם יתכן שגופכם חש סכנה לפני שמוחכם קולט אותה? האם יתכן שבתת מודע אנו קולטים דברים שמוחנו לא עוסק בהם?
לפי ניסויים, נראה שכן. מטלת ההימורים של איווה (Iowa gambling task) היא ניסוי שמראה שהלא מודע שלנו הוא חכם יותר וזריז מהמודע שלנו.
בשנת 1997 נערך באוניברסיטת איווה (Iowa university) שבארה"ב ניסוי מדעי. בניסוי הזה הוצגו למשתתפים 4 חפיסות קלפים: 2 כחולות ו-2 אדומות. כל משתתף בתורו קיבל 2,000 דולר במזומן והובהר לו שהוא עתיד לשחק במשחק הימור, שבסופו יזכה לקבל את כל הכסף שיישאר ברשותו בסוף המשחק.
במשחק התבקשו המשתתפים להפוך בכל תור קלף מאחת החפיסות שיבחר. כל קלף שהפכו זיכה אותם בכסף נוסף או העניש בקנס על חלק מהכסף שהיה ברשותם. החוקר הסביר להם שיש הבדל בין החבילות: קלף מהחבילות הכחולות יכול לזכות אותם ב-100 דולר, בעוד שקלף מהחבילה האדומה מזכה רק ב-50 דולר.
עם זאת הובהר להם שבחבילות הכחולות הסיכון גדול יותר להפסיד מאשר בחבילה האדומה, שכן חלק מהקלפים שבחבילה הכחולה יגרמו להם להפסד של סכומי כסף גדולים יותר, שינועו בין 200 ל-1,200 דולרים, בעוד שבחבילה האדומה ההפסד המירבי יהיה עד 100 דולר.
מה שהחוקרים לא סיפרו למשתתפים הוא שסך הרווח הצפוי מהחבילה הכחולה הוא יותר קטן מזה שבחבילה האדומה. המשתתפים החלו להפוך קלפים באופן אקראי ובתוך זמן קצר הם הבינו שהחפיסה הכחולה מכניסה יותר כסף ורווח. כמובן שהם החלו ליטול ממנה יותר קלפים.
אבל אחרי כמה עשרות קלפים הסתבר שהמשתתפים החלו להפוך יותר קלפים מהחבילה האדומה והתמידו בכך, עד סוף המשחק. החוקרים ניסו מדי פעם במהלך הניסוי לתחקר את הנבדקים ולברר אם הם הבינו את החוקיות של המשחק. במקביל תיעדה מכונה את קצב לבם, לאורך המשחק.
מה שהתגלה בניסוי הוא שהרבה לפני שהנבדקים הבינו את חוקיות המשחק, גילתה מכונת האמת, אותה מכונה לזיהוי של ריגוש ופחד, שהם חששו בעת שנגעו בחפיסות הכחולות...
נראה שעמוק במוח הם חשו את המשמעות, או החוקיות של המשחק. זה קרה הרבה לפני שהנבדקים עצמם היו מודעים לכך. המדהים הוא שחלק מהנבדקים, בסביבות 30 אחוז מהם, השתמשו משלב מסוים רק בחפיסות האדומות מבלי שהצליחו להסביר את החוקיות של המשחק עד סופו! - הנימוק של רבים מהם היה משהו כמו: "יש לי הרגשה שזאת החפיסה שכדאי לבחור".
המשמעות הפשוטה של תוצאות הניסוי היא שהאינטואיציה שלנו, אותו חלק תת-מודע בחשיבה האנושית, לא פחות משמעותית ומעת לעת אף יותר מהחשיבה המודעת שלנו. במקרים רבים תחושות בטן לא מאכזבות וגם אם הצפת המידע גורמת למוחנו להתרכז בדברים החשובים שהם ורק הם מגיעים למודעות שלנו, גם הדברים הדברים שנשארים בתת מודע משמשים אותנו להישרדות וקבלת החלטות משמעותיות.
הנה הדגמת מטלת ההימורים של איווה והסברים בספרדית:
https://youtu.be/W3XiJW8KSK4
וכך מזהה התת-מודע לפני המודע את סכנת ההפסד ומטלת ההימורים של איווה:
https://youtu.be/8IXVikvg0Jk
מה גורמים ניסויים גרעיניים?
ניסויים גרעיניים (Nuclear Tests) הם ניסויים שנועדו לבחון את השימוש בנשק גרעיני, תוצאותיו, יעילותו והשפעותיו על היבטים שונים בחייהם של בני אדם ובעלי חיים בסביבה.
במהלך המאה העשרים, מרבית המדינות שפיתחו נשק גרעיני בחנו אותו באמצעות ניסוי. לא פעם משמשים ניסויים גרעיניים להפגנת כוח ויכולת גרעינית של אומות, שכן בכך "מאותתת" המדינה שעורכת את הניסוי, שלא כדאי להילחם בה, בהיותה בעלת יכולת השמדה גרעינית. כך באו לעולם המעצמות הגרעיניות, אלו שהראו לעולם כולו את יכולותיהן הגרעיניות וקיבעו בכך את מעמדן כמעצמות.
הניסוי הגרעיני הראשון בהיסטוריה היה "ניסוי טריניטי". את הניסוי הזה ערך צבא ארצות הברית ב-16 ביולי 1945, כחלק מתוכנית מנהטן, לייצר את פצצה האטום שתכריע את מלחמת העולם השנייה. עוצמת הפיצוץ של הפצצה היחידה שהתפוצצה בו הייתה שקולה ל-21,000 טון של חומר הנפץ TNT.
לאחר מלחמת העולם השנייה המשיכו הניסויים הגרעיניים. סדרת הניסויים הכי מפורסמים בנשק גרעיני, בוצעו על ידי ארצות הברית במסגרת "מבצע פרשת דרכים ". הניסויים נערכו בקיץ 1946 באטול ביקיני (Bikini Atoll), שבאיי מרשל, באוקיינוס השקט. האמריקאים פינו את כל תושבי האטול, כדי לבצע בו סדרה של 23 ניסויים גרעיניים. 23 פצצות הגרעין שהוטלו על ספינות ומטוסים ישנים שפוזרו בסביבות האי, נועדו לבחון את יעילות הפצצות והנזק שהן יגרמו לנשק ולסביבה.
לאחר הניסויים הבינו כולם שניסוי כזה הופך את המקום לאתר שבני אדם ובעלי חיים לא יוכלו לחיות בו במשך שנים ארוכות. באי ביקיני נרשמה הכחדה של כל בעלי החיים באתר הניסויים ומסביבו. גם הדגה נפגעה במרחקים של מאות קילומטרים מהאטול, בשל תופעות של קרינה. דייגים רבים ביפאן דיווחו במהלך השנים על דגים "מוזרים" שניצודו. ככל הנראה חלק גדול מהמוטציות נזקפו לחובת סדרת הניסויים האטומיים של ארצות הברית.
סיפור ניסויי ההפצצות הגרעיניות על איי מרשל וביקיני (עברית):
https://youtu.be/9_Yu3HckZug
כך נראה ניסוי גרעיני כזה:
https://youtu.be/Ge865CR9pN8
וניסוי גרעיני סובייטי שנעשה ב-1953, במקביל לניסויים האמריקאיים באי ביקיני:
https://youtu.be/r0dUIq8gHgc
מהו מבחן המרשמלו ומה הקשר שלו לכוח רצון?
"מבחן המרשמלו" (The marshmallow test) או "ניסוי המרשמלו", הוא שמו של ניסוי מפורסם שנערך באוניברסיטת סטנפורד האמריקאית ועוסק בכוח הרצון ובדחיית סיפוקים.
את הניסוי ביצע החוקר וולטר מישל, על ילדים בני שנתיים עד ארבע. בניסוי הוכנסו הילדים בתורם לחדר ריק, וישבו על כיסא כשמולם סוכריית מרשמלו אחת. לפני שהנסיין יצא מהחדר, הוא הסביר לילד שהוא יכול לאכול את המרשמלו, אבל אם יחכה עד שהוא, הנסיין, ישןב לחדר, הוא יקבל שתי סוכריות.
הממצאים היו ששניים מתוך כל שלושה ילדים לא עמדו בפיתוי ואכלו את המרשמלו. שליש מהילדים התאפקו, עמדו בפיתוי ולא אכלו את המרשמלו. הם בהו, הריחו ומששו את המרשמלו, אבל לא אכלו אותו לפני הזמן.
המדהים הוא שבמחקר המשך, 14 שנה אחר כך, כשנבדקו אותם הילדים, הסתבר לחוקרים שאחוזים גבוהים מאוד מאותם הילדים, שהצליחו בילדותם לדחות סיפוקים ולא אכלו את המרשמלו, הראו בבגרותם יכולות חברתיות ולימודיות מפותחות משל קבוצת הילדים שלא התאפקו בתחילת הניסוי ואכלו בילדותם את המרשמלו, כבר בהתחלה. הממצא המעניין עוד יותר היה ש"דוחי הסיפוקים" בילדותם, התמודדו בבגרותם, טוב יותר, עם תסכול ולחץ.
בניסוי המפורסם הצליח החוקר להראות שמעבר לאינספור החלטות ובחירות שעושה האדם הבוגר, כמו תזונה בריאה לעומת אכילת יתר, הימנעות או הפסקה של עישון, אלכוהול או סמים, לעומת התמכרות בלתי נשלטת, ניהול כלכלה מאופקת, מבוססת חיסכון והפקדה לפנסיה, לעומת בזבוז וחיי "אכול ושתה, כי מחר נמות", ואפילו אופן ההתמודדות של הבוגר עם פרידה או לב שבור, יש לדחיית סיפוקים חשיבות רבה בחיים, לכוח הרצון בלימודים, בעבודה וליכולת לדחות סיפוקים רגשיים מיידים.
אבל המחקר הראה גם שבנוסף להישגים לימודיים וציונים גבוהים יותר, להערכה עצמית גבוהה יותר ולתפקוד חברתי וקוגניטיבי משופר, מסייעת היכולת של ילד לדחות סיפוקים בילדותו, להתמודדות בבגרותו עם לחצים, תסכולים וכאבים רגשיים, לעמידה במתחים ולחתירה טובה יותר אל היעדים שקבע לעצמו בחייו.
ויש גם את השורה התחתונה והחינוכית - לילד, להורים ולמערכת החינוך. המחקר הראה לכולם כמה חשוב ללמד ילדים לדחות סיפוקים, כבר מהגיל הרך. ההורים צריכים לקחת מכאן את הביטחון שלומר "לא" לילדים, זה לא רק חשוב לבריאותם או למשמעת המיידית שלהם, אלא גם להצלחתם העתידית, לכשיהיו מבוגרים - שנים אחרי שהמרשמלו ההוא כבר יישכח.
אגב, מחקר המשך משנות האלפיים, של חוקרים מאוניברסיטת ניו יורק ואוניברסיטת קליפורניה, הראה שבניסוי המקורי היו בעיות. מסתבר שהילדים בו היו ילדים של המרצים מאוניברסיטת סטנפורד, בה נערך הניסוי. החשד היה שהקשר בין דחיית סיפוקים בגיל הרך להצלחה בחיים, הוא ממש לא עניין. לטענתם, ילד עני יתקשה יותר לעמוד בפיתוי המרשמלו, מאשר ילד מבית עשיר ולכן ניסוי כזה לא יכול להתבסס רק על ילדי מרצים באוניברסיטה יוקרתית.
ואכן, כשחזרו על המחקר, עם 900 ילדים ממעמד כלכלי ומקבוצות אתניות שונים בארה"ב, מצאו החוקרים שאין שום קשר בין היכולת להתאפק מלאכול את המרשמלו לבין ההצלחה שיחוו בהמשך חייהם. דווקא היכולת של ההורים לתמוך בילדיהם ולתת להם נקודת התחלה משופרת, היא שניבאה את ההצלחה.
הנה דוגמה למבחן המרשמלו:
https://youtu.be/QX_oy9614HQ
ועוד במבחן המרשמלו:
https://youtu.be/Uwmv2cwDSz4
מהו ניסוי מארס 500?
בשנים האחרונות מקדמות מדינות שונות תכניות למשימות מאוישות למאדים. יש תכנית להוציא משלחת למאדים כבר בחצי הראשון של המאה ה-21. אחד הפרויקטים שנועדו לחקור ולאסוף נתונים על הצד האנושי של הטיסה והשהייה במאדים, שתימשך מעל לשנה, הוא הפרויקט הרוסי "מאדים 500" (ברוסית "Марс-500").
בשרשרת של ניסויים, ששמם בלועזית "מארס 500", נבחנו ההשפעה של טיסה ארוכה שכזו על בני אדם וניהול תקשורת יעילה בין החללית לכדור הארץ. המטרה היא להכין את אנשי הצוות בצורה הטובה ביותר לקראת טיסה למאדים.
במהלך הניסוי הארוך מכולם נכנס צוות של 6 מהנדסים וחוקרים לתא סגור שמדמה חללית למאדים. כדי לדמות את המסע האמיתי למאדים וללמוד כיצד לטפל בבעיות הנובעות ממנו, הצוות שהה במתחם הסגור למשך 520 יום ברציפות, משך הזמן הנדרש למסע למאדים ובחזרה. הניסוי הזה הסתיים בשנת 2011.
הנה סרטון על ניסוי ה"מארס 500":
https://youtu.be/T95FWN2oDZQ
תאי השהייה של צוות הניסוי:
https://youtu.be/tZfkPQ1vCSw
צוות הניסוי מדבר:
https://youtu.be/eRkJmNHqmdQ
וסרט תיעודי על האנשים המשתתפים בפרויקט מארס 500:
https://youtu.be/OX6Uwqi57iw?long=yes
מהו הסיפור של פצצת הצאר??
"פצצת הצאר" (Tsar Bomba), או בשמה הרוסי "צאר בומבה", היא הפצצה הכי הרסנית בהיסטוריה, בעלת יכולת ההרס הכי גדולה שהתפוצצה אי פעם, הפצצה הגדולה והחזקה ביותר שנוסתה אי פעם.
הפצצה באורך 8 מטרים ומשקל של 27 טון, פותחה בפקודת חרושצ'וב, שהורה לפתח אותה תוך 3 חודשים, מחודש יולי עד אוקטובר, לקראת ועידת המפלגה הקומוניסטית.
ממש כמו תותח הצאר ופעמון הצאר, השם "פצצת הצאר", על שם שליט האימפריה הרוסית - הצאר, שיקף את שחצנות האימפריה שבנתה מונומנטים עצומים, סימן לכוחה הרב של ברית המועצות שבנתה אותה. את השם נתנו לפצצה במערב, בעוד שבקרמלין קראו לה "קוזקינה מאט", לזכר איומו של ניקיטה חרושצ'וב, שליט ברית המועצות,שהניסוי של הפצצה "יראה לאמריקאים את קוזקינה מאט", בסלנג רוסי "להעניש חזק"...
ה"צאר בומבה" לא הייתה סתם פצצה גרעינית אלא פצצת מימן. למעשה, הפצצה הכי הרסנית שפוצצה אי פעם. היא פוצצה רק בניסוי שנערך בנוביה זמליה, ארכיפלג באוקיינוס הקרח הצפוני, ב-30 באוקטובר 1961.
זו פצצה היסטורית, שבניסוי עצמו יצרה עוצמת פיצוץ של כ-50 מגה-טון TNT, פי 3,300 מ"ילד קטן", עוצמת הפצצה שהוטלה על הירושימה, בשלהי מלחמת העולם השנייה. אגב, במקור עוצמת הפצצה אמורה הייתה להיות כפולה, כ-100 מגה-טון. ההחלטה להפחית מהמטען הגרעיני היה בשל החשש של המהנדסים מעודף נשורת גרעינית. כדי לרסן את הנשורת נעשה שימוש באורניום 238 במקום העופרת, במסגרת הביקוע הגרעיני, שינוי שלמרבה האירוניה הפך אותה לפצצה "נקייה" יותר, במיוחד ביחס לגודלה העצום.
סופה של פצצת הצאר היה להישאר על המדף. עם גודלה המוגזם לא מצאו מטוס שיוכל לשאת אותה ביחד עם צוות הנדרש כדי להפילה. ההשערה היא שמטרת בנייתה הייתה בכלל פוליטית, אקט של תעמולה, בחלק ממרוץ החימוש הגרעיני נגד ארצות הברית והמערב במהלך המלחמה הקרה.
כמו אלפי הירושימות - פצצת המימן הכי חזקה אי-פעם (עברית):
https://youtu.be/_9zsj2ZDj90
העוצמה האדירה של "פצצת הצאר":
https://youtu.be/12UCn9k1cko?t=2m08s
תיעוד של התפוצצות הצאר בומבה? - אולי:
https://youtu.be/4R7pZOAWQrk
סיפורה המלא של הצאר בומבה:
https://youtu.be/0c1ufyaeJOk
השוואה בינה לבין פצצות גרעיניות אחרות:
https://youtu.be/JFiBXFFzT5c
תיעוד אמיתי של הפיצוץ שלה:
https://youtu.be/V6BspF9Ie9M
השוואת הפצצות ההרסניות בהיסטוריה:
https://youtu.be/52VjhNoiCu0
וסרטון תיעודי על פצצת הצאר - ההרסנית ביותר שפוצצה אי פעם:
https://youtu.be/iRtTB27Wdek?long=yes
ניסוי הקונפורמיות של סולומון אש (Asch conformity experiments) הוא אחד הניסויים המפורסמים בתולדות הפסיכולוגיה החברתית.
בניסוי רצה החוקר סולומון אש לבדוק האם נבדק ישנה את התנהגותו לאור התנהגותם של אלה שסובבים אותו, גם אם תהיה חסרת-הגיון ומנוגדת לנטייתו הטבעית. כלומר, הניסוי בחן את הלחץ הקבוצתי והדגים היטב את כוחה העצום של הקבוצה אל מול היחיד.
הניסוי התנהל כשהחוקר הכניס בכל פעם לחדר אדם שהיה הנבדק ועוד 6 משתתפים ששתפו פעולה עם המחקר. בכל פעם בניסוי הוצגו למשתתפים 3 קווים באורכים שונים, והיה עליהם לומר איזה מהקווים הכי דומה לקו נוסף שלידם.
מדובר היה במטלה שכל אדם היה עונה עליה בקלות וללא היסוס. אבל כשנשאלו וענו המשתתפים בזה אחר זה, הנבדק האמיתי היה תמיד לפני האחרון ואלו שלפניו ענו בכוונה תשובה לא נכונה.
במחקר הסתבר שברוב המקרים שינו הנבדקים את תשובותיהם לפי דעת הכלל, גם אם הודו שחשבו אחרת. חלקם שכנע את עצמו שכנראה שהוא טועה וחלק אחר ממש השתכנע שתשובת האחרים היא ההגיונית.
הניסוי הוכיח שיש לבני אדם נטייה לצייתנות והם "זורמים" עם מה שחושבים כולם, גם כשהם חושבים אחרת. מחקרים שהמשיכו את הניסוי של אש הראו כשהיה אפילו משתתף אחד שחשב אחרת מהאחרים, נטו הנבדקים להצטרף אליו ולחזור לדעתם המקורית.
בכך הוכיחו החוקרים שאם נסדקת ההסכמה הכללית, כלומר הקונצנזוס, מתפרק גם הציות העיוור לדיעה הכללית.
משמעות הניסוי הייתה עצומה, בכך שהוא הבהיר את היכולת להשיג ציות של אנשים לעשות מעשים נוראים, כי "כולם נהגו כך". בניסויים הבאים הובהר גם שאם יש לאנשים ספקות, עליהם לומר את דברם כדי לגרום לעוד אנשים עם ספק לומר את שלהם ולהתנגד למעשים שלא ייעשו.
הנה סיפור הניסוי של אש לבדיקת הקונפורמיות (מתורגם):
http://youtu.be/-RCbXFXi2vk
וצילום הניסוי המפורסם של הקונפורמיות שעליה הצביע הניסוי של אש:
https://youtu.be/TYIh4MkcfJA
ניסוי הכלא של סטנפורד (Stanford prison experiment) הוא אחד מהניסויים הידועים והקשים בתולדות המחקר המדעי בפסיכולוגיה. הניסוי נעשה על ידי פרופסור פיליפ זימבארדו, פסיכולוג חברתי ידוע שביקש לבחון כיצד משפיעים חוקים על ההתנהגות האנושית.
בניסוי, שאפשר לראשונה הצצה מקרוב אל הנפש האנושית האפלה, הראה החוקר עד כמה הכוח משחית. הוא הוכיח שבנסיבות מסוימות, יכולים גם אנשים רגילים ונורמטיביים לעשות מעשים נוראים.
לשם הניסוי נבנה כלא במרתפי האוניברסיטה. הסטודנטים שהתנדבו להשתתף בניסוי חולקו לשומרים ולאסירים. בתחילת הניסוי נעצרו הסטודנטים שנבחרו להיות אסירים על ידי ה"שוטרים" שבניסוי. הם נכלאו בכלא הניסוי, שבו שימש החוקר עצמו כ"מנהל הכלא".
בתוך זמן לא ארוך החלו מי שנבחרו כשומרים להפגין התנהגות אכזרית ואפילו סדיסטית, כמו גם התעללות מילולית ושליטה מוחלטת בהם. האסירים מצידם החלו להסתגר, לתפוס את עצמם כנחותים ולהפגין סימני דיכאון ומצוקה רגשית.
לאחר חמישה ימים הופסק הניסוי, כשהחוקר זימבארדו ראה שאולי הגזים. הוא נוכח שהתפקיד עלול לגרום לאנשים נורמטיביים (רגילים), להתנהג על פי תפקידם ואפילו לנהוג בצורה סדיסטית.
ממצאי הניסוי הביאו לכך שהחוקר זימבארדו הוזמן בשנת 2004 להעיד ולהגן על סוהר אמריקאי, שהועמד לדין על התנהגותו כלפי אסירים עיראקיים בכלא "אבו-גרייב".
הנה סיפור הניסוי בכלא של אוניברסיטת סטנפורד (מתורגם):
https://youtu.be/VVZAxSjKK3g
פרופסור זימברדו מציג את מקום הניסוי למבקרים:
http://youtu.be/RKW_MzREPp4
וסיפור הניסוי באנגלית:
http://youtu.be/t8vVjDkyH3Q
הסרט "הנחשול" (The Wave) משנת 1981, הוא סרט טלוויזיה עלילתי, מבוסס על סיפור אמיתי. בסיפור נשאל מורה להיסטוריה כיצד יכולים היו הנאצים לכפות משמעת וציות עיוור על החברה הגרמנית ולהפוך את החברה התרבותית הזו לאלימה וקיצונית, כמו שהפכה במלחמת העולם השנייה.
המורה החליט לבצע ניסוי שבו יוכיח לתלמידים כמה קל לגרום אפילו להם להפוך לקבוצה חברתית שתומכת באלימות, אפלייה ופשיזם. הוא רצה להמחש את הקלות שבה ניתן ליצור חברה אחידה, שלא מטילה ספק, שמפלה את מי שחושב אחרת, חברה פאשיסטית ואלימה ולהתריע על סכנת הציות העיוור. הניסוי "מצליח" מעל למשוער והמורה מאחד אותם תחת השם "הנחשול". הוא מלמד אותם הצדעה משלהם, יוצר סמל להזדהות איתו, מחבר אותם לקבוצה ולקהילה שיש לה "גאוות יחידה" ומצליח ליצור עימם טרור והחרמה בבית הספר.
רק בסוף הסרט נאמר שהוא מתאר ניסוי אמיתי, שיזם בשנת 1967 בבית ספר תיכון בקליפורניה, מורה להיסטוריה בשם רון ג'ונס. תוכלו לקרוא עליו באאוריקה - בתגית "הגל השלישי".
הנה הסרט "הנחשול" עם תרגום לעברית:
https://youtu.be/-v2lwr72Ux4
הניסוי לבדיקת הציות לסמכות (Milgram's experiment) שביצע סטנלי מילגרם הוא מהניסויים המפורסמים בתולדות המדע ואחד מהניסויים שחוללו סערה בהיסטוריה של הניסויים החברתיים.
חוקר הפסיכולוגיה החליט לבחון את טענת אייכמן, מראשי הנאצים, שטען במשפטו שהוא "רק ציית לפקודות".
במחקר הציות של מיליגרם החליט האיש לבדוק מה גורם לאנשים לציית לסמכות ולפעול בקונפורמיות, כמו כולם וגם כשהם חושבים אחרת. עניין אותו עד כמה הם עלולים להגיע לביצוע פשעים נוראים, רק מכיוון שהירשו להם.
בניסוי הורה מילגרם לנבדקים, אנשים רגילים, להעניש בצורה כואבת, את מי שהוגדרו בניסוי כתלמידיהם. הנבדקים לא היססו להעניש בשוק חשמלי, בכל פעם שטעו בתשובה. אבל זה היה יותר מזה. הנבדקים חשבו שמכות החשמל שהם גרמו (למעשה הן לא היו אמיתיות) הלכו ונעשו יותר ויותר מסוכנות. הם גם שמעו את "צעקות" התלמידים בעת שקיבלו לכאורה את מכות החשמל.
בסוף הניסוי נדהם החוקר לגלות ש-26 מתוך 40 הנבדקים בניסוי הגיעו עד לשוק החשמלי המירבי, מה שאומר שהם "הרגו" את התלמיד שלהם, על אף שידעו שהם עושים זאת. הם עשו זאת רק מפני שקיבלו לכך אישור ממנהלי הניסוי. למעשה, גם ה-14 האחרים גרמו ל"תלמידיהם" סבל עצום, עד שסרבו להמשיך.
העובדה שאנשים רגילים מוכנים להפעיל עונשים קשים, כואבים ואף קטלניים לאחרים, רק מפני שקיבלו הוראה לעשות כן (במקרה הזה מהמדען שעושה את הניסוי) הוכיחה, לטענת מילגרם, שהסמכות יכולה לגרום לאנשים להגיע לביצוע פשעים איומים, כמו רצח.
בנוסף למה שהניסוי הראה על האופי האנושי, פיתחו בשנים שלאחריו רבים ממשתתפי הניסוי, במיוחד אלה ש"רצחו" אחרים, בעיות נפשיות. העובדה שצייתו ולמעשה הסכימו לרצוח אדם אחר והגיעו לביצוע פשעים כה חמורים, גם אם לא היו פשעים של ממש, הייתה קשה להם מאד.
על הניסוי של מילגרם לבדיקת הצייתנות (מתורגם):
http://youtu.be/1uTx96sTrro
סרטונים אמיתיים מהניסוי שחולל סערה:
http://youtu.be/LlFPU5ySzEM
וסרטון מורחב של הניסוי והקשר שלו להיסטוריה ולשואה:
http://youtu.be/GkX27jAcqHM
ניסויים מפורסמים
האם יתכן שגופכם חש סכנה לפני שמוחכם קולט אותה? האם יתכן שבתת מודע אנו קולטים דברים שמוחנו לא עוסק בהם?
לפי ניסויים, נראה שכן. מטלת ההימורים של איווה (Iowa gambling task) היא ניסוי שמראה שהלא מודע שלנו הוא חכם יותר וזריז מהמודע שלנו.
בשנת 1997 נערך באוניברסיטת איווה (Iowa university) שבארה"ב ניסוי מדעי. בניסוי הזה הוצגו למשתתפים 4 חפיסות קלפים: 2 כחולות ו-2 אדומות. כל משתתף בתורו קיבל 2,000 דולר במזומן והובהר לו שהוא עתיד לשחק במשחק הימור, שבסופו יזכה לקבל את כל הכסף שיישאר ברשותו בסוף המשחק.
במשחק התבקשו המשתתפים להפוך בכל תור קלף מאחת החפיסות שיבחר. כל קלף שהפכו זיכה אותם בכסף נוסף או העניש בקנס על חלק מהכסף שהיה ברשותם. החוקר הסביר להם שיש הבדל בין החבילות: קלף מהחבילות הכחולות יכול לזכות אותם ב-100 דולר, בעוד שקלף מהחבילה האדומה מזכה רק ב-50 דולר.
עם זאת הובהר להם שבחבילות הכחולות הסיכון גדול יותר להפסיד מאשר בחבילה האדומה, שכן חלק מהקלפים שבחבילה הכחולה יגרמו להם להפסד של סכומי כסף גדולים יותר, שינועו בין 200 ל-1,200 דולרים, בעוד שבחבילה האדומה ההפסד המירבי יהיה עד 100 דולר.
מה שהחוקרים לא סיפרו למשתתפים הוא שסך הרווח הצפוי מהחבילה הכחולה הוא יותר קטן מזה שבחבילה האדומה. המשתתפים החלו להפוך קלפים באופן אקראי ובתוך זמן קצר הם הבינו שהחפיסה הכחולה מכניסה יותר כסף ורווח. כמובן שהם החלו ליטול ממנה יותר קלפים.
אבל אחרי כמה עשרות קלפים הסתבר שהמשתתפים החלו להפוך יותר קלפים מהחבילה האדומה והתמידו בכך, עד סוף המשחק. החוקרים ניסו מדי פעם במהלך הניסוי לתחקר את הנבדקים ולברר אם הם הבינו את החוקיות של המשחק. במקביל תיעדה מכונה את קצב לבם, לאורך המשחק.
מה שהתגלה בניסוי הוא שהרבה לפני שהנבדקים הבינו את חוקיות המשחק, גילתה מכונת האמת, אותה מכונה לזיהוי של ריגוש ופחד, שהם חששו בעת שנגעו בחפיסות הכחולות...
נראה שעמוק במוח הם חשו את המשמעות, או החוקיות של המשחק. זה קרה הרבה לפני שהנבדקים עצמם היו מודעים לכך. המדהים הוא שחלק מהנבדקים, בסביבות 30 אחוז מהם, השתמשו משלב מסוים רק בחפיסות האדומות מבלי שהצליחו להסביר את החוקיות של המשחק עד סופו! - הנימוק של רבים מהם היה משהו כמו: "יש לי הרגשה שזאת החפיסה שכדאי לבחור".
המשמעות הפשוטה של תוצאות הניסוי היא שהאינטואיציה שלנו, אותו חלק תת-מודע בחשיבה האנושית, לא פחות משמעותית ומעת לעת אף יותר מהחשיבה המודעת שלנו. במקרים רבים תחושות בטן לא מאכזבות וגם אם הצפת המידע גורמת למוחנו להתרכז בדברים החשובים שהם ורק הם מגיעים למודעות שלנו, גם הדברים הדברים שנשארים בתת מודע משמשים אותנו להישרדות וקבלת החלטות משמעותיות.
הנה הדגמת מטלת ההימורים של איווה והסברים בספרדית:
https://youtu.be/W3XiJW8KSK4
וכך מזהה התת-מודע לפני המודע את סכנת ההפסד ומטלת ההימורים של איווה:
https://youtu.be/8IXVikvg0Jk
ניסויים גרעיניים (Nuclear Tests) הם ניסויים שנועדו לבחון את השימוש בנשק גרעיני, תוצאותיו, יעילותו והשפעותיו על היבטים שונים בחייהם של בני אדם ובעלי חיים בסביבה.
במהלך המאה העשרים, מרבית המדינות שפיתחו נשק גרעיני בחנו אותו באמצעות ניסוי. לא פעם משמשים ניסויים גרעיניים להפגנת כוח ויכולת גרעינית של אומות, שכן בכך "מאותתת" המדינה שעורכת את הניסוי, שלא כדאי להילחם בה, בהיותה בעלת יכולת השמדה גרעינית. כך באו לעולם המעצמות הגרעיניות, אלו שהראו לעולם כולו את יכולותיהן הגרעיניות וקיבעו בכך את מעמדן כמעצמות.
הניסוי הגרעיני הראשון בהיסטוריה היה "ניסוי טריניטי". את הניסוי הזה ערך צבא ארצות הברית ב-16 ביולי 1945, כחלק מתוכנית מנהטן, לייצר את פצצה האטום שתכריע את מלחמת העולם השנייה. עוצמת הפיצוץ של הפצצה היחידה שהתפוצצה בו הייתה שקולה ל-21,000 טון של חומר הנפץ TNT.
לאחר מלחמת העולם השנייה המשיכו הניסויים הגרעיניים. סדרת הניסויים הכי מפורסמים בנשק גרעיני, בוצעו על ידי ארצות הברית במסגרת "מבצע פרשת דרכים ". הניסויים נערכו בקיץ 1946 באטול ביקיני (Bikini Atoll), שבאיי מרשל, באוקיינוס השקט. האמריקאים פינו את כל תושבי האטול, כדי לבצע בו סדרה של 23 ניסויים גרעיניים. 23 פצצות הגרעין שהוטלו על ספינות ומטוסים ישנים שפוזרו בסביבות האי, נועדו לבחון את יעילות הפצצות והנזק שהן יגרמו לנשק ולסביבה.
לאחר הניסויים הבינו כולם שניסוי כזה הופך את המקום לאתר שבני אדם ובעלי חיים לא יוכלו לחיות בו במשך שנים ארוכות. באי ביקיני נרשמה הכחדה של כל בעלי החיים באתר הניסויים ומסביבו. גם הדגה נפגעה במרחקים של מאות קילומטרים מהאטול, בשל תופעות של קרינה. דייגים רבים ביפאן דיווחו במהלך השנים על דגים "מוזרים" שניצודו. ככל הנראה חלק גדול מהמוטציות נזקפו לחובת סדרת הניסויים האטומיים של ארצות הברית.
סיפור ניסויי ההפצצות הגרעיניות על איי מרשל וביקיני (עברית):
https://youtu.be/9_Yu3HckZug
כך נראה ניסוי גרעיני כזה:
https://youtu.be/Ge865CR9pN8
וניסוי גרעיני סובייטי שנעשה ב-1953, במקביל לניסויים האמריקאיים באי ביקיני:
https://youtu.be/r0dUIq8gHgc
"מבחן המרשמלו" (The marshmallow test) או "ניסוי המרשמלו", הוא שמו של ניסוי מפורסם שנערך באוניברסיטת סטנפורד האמריקאית ועוסק בכוח הרצון ובדחיית סיפוקים.
את הניסוי ביצע החוקר וולטר מישל, על ילדים בני שנתיים עד ארבע. בניסוי הוכנסו הילדים בתורם לחדר ריק, וישבו על כיסא כשמולם סוכריית מרשמלו אחת. לפני שהנסיין יצא מהחדר, הוא הסביר לילד שהוא יכול לאכול את המרשמלו, אבל אם יחכה עד שהוא, הנסיין, ישןב לחדר, הוא יקבל שתי סוכריות.
הממצאים היו ששניים מתוך כל שלושה ילדים לא עמדו בפיתוי ואכלו את המרשמלו. שליש מהילדים התאפקו, עמדו בפיתוי ולא אכלו את המרשמלו. הם בהו, הריחו ומששו את המרשמלו, אבל לא אכלו אותו לפני הזמן.
המדהים הוא שבמחקר המשך, 14 שנה אחר כך, כשנבדקו אותם הילדים, הסתבר לחוקרים שאחוזים גבוהים מאוד מאותם הילדים, שהצליחו בילדותם לדחות סיפוקים ולא אכלו את המרשמלו, הראו בבגרותם יכולות חברתיות ולימודיות מפותחות משל קבוצת הילדים שלא התאפקו בתחילת הניסוי ואכלו בילדותם את המרשמלו, כבר בהתחלה. הממצא המעניין עוד יותר היה ש"דוחי הסיפוקים" בילדותם, התמודדו בבגרותם, טוב יותר, עם תסכול ולחץ.
בניסוי המפורסם הצליח החוקר להראות שמעבר לאינספור החלטות ובחירות שעושה האדם הבוגר, כמו תזונה בריאה לעומת אכילת יתר, הימנעות או הפסקה של עישון, אלכוהול או סמים, לעומת התמכרות בלתי נשלטת, ניהול כלכלה מאופקת, מבוססת חיסכון והפקדה לפנסיה, לעומת בזבוז וחיי "אכול ושתה, כי מחר נמות", ואפילו אופן ההתמודדות של הבוגר עם פרידה או לב שבור, יש לדחיית סיפוקים חשיבות רבה בחיים, לכוח הרצון בלימודים, בעבודה וליכולת לדחות סיפוקים רגשיים מיידים.
אבל המחקר הראה גם שבנוסף להישגים לימודיים וציונים גבוהים יותר, להערכה עצמית גבוהה יותר ולתפקוד חברתי וקוגניטיבי משופר, מסייעת היכולת של ילד לדחות סיפוקים בילדותו, להתמודדות בבגרותו עם לחצים, תסכולים וכאבים רגשיים, לעמידה במתחים ולחתירה טובה יותר אל היעדים שקבע לעצמו בחייו.
ויש גם את השורה התחתונה והחינוכית - לילד, להורים ולמערכת החינוך. המחקר הראה לכולם כמה חשוב ללמד ילדים לדחות סיפוקים, כבר מהגיל הרך. ההורים צריכים לקחת מכאן את הביטחון שלומר "לא" לילדים, זה לא רק חשוב לבריאותם או למשמעת המיידית שלהם, אלא גם להצלחתם העתידית, לכשיהיו מבוגרים - שנים אחרי שהמרשמלו ההוא כבר יישכח.
אגב, מחקר המשך משנות האלפיים, של חוקרים מאוניברסיטת ניו יורק ואוניברסיטת קליפורניה, הראה שבניסוי המקורי היו בעיות. מסתבר שהילדים בו היו ילדים של המרצים מאוניברסיטת סטנפורד, בה נערך הניסוי. החשד היה שהקשר בין דחיית סיפוקים בגיל הרך להצלחה בחיים, הוא ממש לא עניין. לטענתם, ילד עני יתקשה יותר לעמוד בפיתוי המרשמלו, מאשר ילד מבית עשיר ולכן ניסוי כזה לא יכול להתבסס רק על ילדי מרצים באוניברסיטה יוקרתית.
ואכן, כשחזרו על המחקר, עם 900 ילדים ממעמד כלכלי ומקבוצות אתניות שונים בארה"ב, מצאו החוקרים שאין שום קשר בין היכולת להתאפק מלאכול את המרשמלו לבין ההצלחה שיחוו בהמשך חייהם. דווקא היכולת של ההורים לתמוך בילדיהם ולתת להם נקודת התחלה משופרת, היא שניבאה את ההצלחה.
הנה דוגמה למבחן המרשמלו:
https://youtu.be/QX_oy9614HQ
ועוד במבחן המרשמלו:
https://youtu.be/Uwmv2cwDSz4
בשנים האחרונות מקדמות מדינות שונות תכניות למשימות מאוישות למאדים. יש תכנית להוציא משלחת למאדים כבר בחצי הראשון של המאה ה-21. אחד הפרויקטים שנועדו לחקור ולאסוף נתונים על הצד האנושי של הטיסה והשהייה במאדים, שתימשך מעל לשנה, הוא הפרויקט הרוסי "מאדים 500" (ברוסית "Марс-500").
בשרשרת של ניסויים, ששמם בלועזית "מארס 500", נבחנו ההשפעה של טיסה ארוכה שכזו על בני אדם וניהול תקשורת יעילה בין החללית לכדור הארץ. המטרה היא להכין את אנשי הצוות בצורה הטובה ביותר לקראת טיסה למאדים.
במהלך הניסוי הארוך מכולם נכנס צוות של 6 מהנדסים וחוקרים לתא סגור שמדמה חללית למאדים. כדי לדמות את המסע האמיתי למאדים וללמוד כיצד לטפל בבעיות הנובעות ממנו, הצוות שהה במתחם הסגור למשך 520 יום ברציפות, משך הזמן הנדרש למסע למאדים ובחזרה. הניסוי הזה הסתיים בשנת 2011.
הנה סרטון על ניסוי ה"מארס 500":
https://youtu.be/T95FWN2oDZQ
תאי השהייה של צוות הניסוי:
https://youtu.be/tZfkPQ1vCSw
צוות הניסוי מדבר:
https://youtu.be/eRkJmNHqmdQ
וסרט תיעודי על האנשים המשתתפים בפרויקט מארס 500:
https://youtu.be/OX6Uwqi57iw?long=yes
"פצצת הצאר" (Tsar Bomba), או בשמה הרוסי "צאר בומבה", היא הפצצה הכי הרסנית בהיסטוריה, בעלת יכולת ההרס הכי גדולה שהתפוצצה אי פעם, הפצצה הגדולה והחזקה ביותר שנוסתה אי פעם.
הפצצה באורך 8 מטרים ומשקל של 27 טון, פותחה בפקודת חרושצ'וב, שהורה לפתח אותה תוך 3 חודשים, מחודש יולי עד אוקטובר, לקראת ועידת המפלגה הקומוניסטית.
ממש כמו תותח הצאר ופעמון הצאר, השם "פצצת הצאר", על שם שליט האימפריה הרוסית - הצאר, שיקף את שחצנות האימפריה שבנתה מונומנטים עצומים, סימן לכוחה הרב של ברית המועצות שבנתה אותה. את השם נתנו לפצצה במערב, בעוד שבקרמלין קראו לה "קוזקינה מאט", לזכר איומו של ניקיטה חרושצ'וב, שליט ברית המועצות,שהניסוי של הפצצה "יראה לאמריקאים את קוזקינה מאט", בסלנג רוסי "להעניש חזק"...
ה"צאר בומבה" לא הייתה סתם פצצה גרעינית אלא פצצת מימן. למעשה, הפצצה הכי הרסנית שפוצצה אי פעם. היא פוצצה רק בניסוי שנערך בנוביה זמליה, ארכיפלג באוקיינוס הקרח הצפוני, ב-30 באוקטובר 1961.
זו פצצה היסטורית, שבניסוי עצמו יצרה עוצמת פיצוץ של כ-50 מגה-טון TNT, פי 3,300 מ"ילד קטן", עוצמת הפצצה שהוטלה על הירושימה, בשלהי מלחמת העולם השנייה. אגב, במקור עוצמת הפצצה אמורה הייתה להיות כפולה, כ-100 מגה-טון. ההחלטה להפחית מהמטען הגרעיני היה בשל החשש של המהנדסים מעודף נשורת גרעינית. כדי לרסן את הנשורת נעשה שימוש באורניום 238 במקום העופרת, במסגרת הביקוע הגרעיני, שינוי שלמרבה האירוניה הפך אותה לפצצה "נקייה" יותר, במיוחד ביחס לגודלה העצום.
סופה של פצצת הצאר היה להישאר על המדף. עם גודלה המוגזם לא מצאו מטוס שיוכל לשאת אותה ביחד עם צוות הנדרש כדי להפילה. ההשערה היא שמטרת בנייתה הייתה בכלל פוליטית, אקט של תעמולה, בחלק ממרוץ החימוש הגרעיני נגד ארצות הברית והמערב במהלך המלחמה הקרה.
כמו אלפי הירושימות - פצצת המימן הכי חזקה אי-פעם (עברית):
https://youtu.be/_9zsj2ZDj90
העוצמה האדירה של "פצצת הצאר":
https://youtu.be/12UCn9k1cko?t=2m08s
תיעוד של התפוצצות הצאר בומבה? - אולי:
https://youtu.be/4R7pZOAWQrk
סיפורה המלא של הצאר בומבה:
https://youtu.be/0c1ufyaeJOk
השוואה בינה לבין פצצות גרעיניות אחרות:
https://youtu.be/JFiBXFFzT5c
תיעוד אמיתי של הפיצוץ שלה:
https://youtu.be/V6BspF9Ie9M
השוואת הפצצות ההרסניות בהיסטוריה:
https://youtu.be/52VjhNoiCu0
וסרטון תיעודי על פצצת הצאר - ההרסנית ביותר שפוצצה אי פעם:
https://youtu.be/iRtTB27Wdek?long=yes
מה היה ניסוי הגל השלישי?
"הגל השלישי" (The third wave experiment או Ron Jones experiment) הוא שמו של אחד הניסויים החינוכיים החשובים, אך מעוררי המחלוקת בהיסטוריה המדעית והחינוכית.
את הניסוי יזם רון ג'ונס, מורה כריזמטי להיסטוריה בתיכון של פאלו אלטו בקליפורניה. בשנת 1967 הוא הפך את תלמידי כיתה י' שלמדו אצלו, לחברים בתנועה פשיסטית מדומה שאותה כינה בשם "הגל". הוא יצק בהם גאווה, צייר להם סמל, לימד אותם להצדיע והודיע להם שהדמוקרטיה אינה טובה ושיש לבטלה.
בכל יום הציג המורה היבט אחר של השליטה בחיי הפרט וחיזק אותו באמצעות פעולות שעשה לתלמידים. יום אחרי יום הוא השתלט עליהם כקבוצה, הפך למנהיגם ושלט בהם באמצעות מרכיבי השליטה באזרחים: כח בעזרת משמעת, קהילה, פעולה וגאווה.
לבסוף, אחרי שהתלמידים נכנסו חזק מאד לעניין והחלו בעצמם לגלות סימני פשיזם וסממנים כמו טרור, ריגול, הלשנה ואלימות, חשף בפניהם ג'ונס את העובדה שהם בעצם נהגו כמו האומה הגרמנית ובחרו בדרך המסוכנת של הפשיזם.
המורה הבהיר להם שאם הניסוי הצליח, הרי שהוא הצליח ללמד אותם שכל אחד אחראי למעשיו ושהסכנה גדולה מדי בללכת אחרי מנהיגים בעיוורון, מבלי לפקפק ולהטיל ספק ומבלי למחות, כשרצון הקבוצה גוזל את זכויות הפרט ומונע מהיחיד לראות את השליטה שמופעלת עליו.
הניסוי זכה להדים גדולים ועורר מחלוקת רבה. היו שראו בו ניסוי חינוכי חשוב, בעוד שרבים ראו בו ניסוי שאינו מדעי ושנעשה באופן לא אחראי, תוך שימוש בבני-אדם, באופן שיכול אף להיחשב מסוכן.
שנתיים אחר כך פוטר ג'ונס מסיבות לא ברורות שיתכן והיו קשורות בניסוי. הוא עצמו תיעד את פרטי הניסוי 9 שנים לאחר שהתקיים.
הניסוי כונה בעיתונות הגרמנית "נאצים לחמישה ימים", כותרת שנתן לו העיתון הגרמני "דר שפיגל". ואכן, היו שראו בו שם מעין הצדקה היסטורית התומכת בטענה של חלק מהגרמנים, שהם עצמם היו קורבנות של המשטר הנאצי ושל פסיכולוגיית ההמונים שהיטלר וגבלס היטיבו להפעיל עליהם.
הניסוי השפיע גם על התרבות הפופולארית. בשנת 1981 זכה הניסוי להיות מונצח בסרט טלוויזיה חינוכי וחשוב בשם "הנחשול" (The Wave). הייתה גם גירסה גרמנית בשם "Die Welle", שזכתה להצלחה גם היא.
בהמשך יצא גם ספר לבני נוער בשם "הגל".
הד מסוים לגל השלישי ולמסרים שניסה רון ג'ונס להעביר לתלמידיו ניתן לראות גם בקטעים מהסרט "החומה" של הפינק פלויד.
הנה קיצור סיפורו של ניסוי "הגל השלישי":
https://youtu.be/FIJWbqtT4fU?si=UzQA68BP8T1wjXGe
החומה של הפינק פלויד עם סמל הפטישים, כדימוי מקביל לגל ולצלב הקרס הנאצי:
http://youtu.be/ldsJ0laYn6s
הסבר מפורט של הניסוי:
https://youtu.be/f9NWI3PGkPc?long=yes
וסרט הטלוויזיה המלא "הנחשול", שמבוסס על סיפור הניסוי (מתורגם):
http://youtu.be/-v2lwr72Ux4?long=yes
"הגל השלישי" (The third wave experiment או Ron Jones experiment) הוא שמו של אחד הניסויים החינוכיים החשובים, אך מעוררי המחלוקת בהיסטוריה המדעית והחינוכית.
את הניסוי יזם רון ג'ונס, מורה כריזמטי להיסטוריה בתיכון של פאלו אלטו בקליפורניה. בשנת 1967 הוא הפך את תלמידי כיתה י' שלמדו אצלו, לחברים בתנועה פשיסטית מדומה שאותה כינה בשם "הגל". הוא יצק בהם גאווה, צייר להם סמל, לימד אותם להצדיע והודיע להם שהדמוקרטיה אינה טובה ושיש לבטלה.
בכל יום הציג המורה היבט אחר של השליטה בחיי הפרט וחיזק אותו באמצעות פעולות שעשה לתלמידים. יום אחרי יום הוא השתלט עליהם כקבוצה, הפך למנהיגם ושלט בהם באמצעות מרכיבי השליטה באזרחים: כח בעזרת משמעת, קהילה, פעולה וגאווה.
לבסוף, אחרי שהתלמידים נכנסו חזק מאד לעניין והחלו בעצמם לגלות סימני פשיזם וסממנים כמו טרור, ריגול, הלשנה ואלימות, חשף בפניהם ג'ונס את העובדה שהם בעצם נהגו כמו האומה הגרמנית ובחרו בדרך המסוכנת של הפשיזם.
המורה הבהיר להם שאם הניסוי הצליח, הרי שהוא הצליח ללמד אותם שכל אחד אחראי למעשיו ושהסכנה גדולה מדי בללכת אחרי מנהיגים בעיוורון, מבלי לפקפק ולהטיל ספק ומבלי למחות, כשרצון הקבוצה גוזל את זכויות הפרט ומונע מהיחיד לראות את השליטה שמופעלת עליו.
הניסוי זכה להדים גדולים ועורר מחלוקת רבה. היו שראו בו ניסוי חינוכי חשוב, בעוד שרבים ראו בו ניסוי שאינו מדעי ושנעשה באופן לא אחראי, תוך שימוש בבני-אדם, באופן שיכול אף להיחשב מסוכן.
שנתיים אחר כך פוטר ג'ונס מסיבות לא ברורות שיתכן והיו קשורות בניסוי. הוא עצמו תיעד את פרטי הניסוי 9 שנים לאחר שהתקיים.
הניסוי כונה בעיתונות הגרמנית "נאצים לחמישה ימים", כותרת שנתן לו העיתון הגרמני "דר שפיגל". ואכן, היו שראו בו שם מעין הצדקה היסטורית התומכת בטענה של חלק מהגרמנים, שהם עצמם היו קורבנות של המשטר הנאצי ושל פסיכולוגיית ההמונים שהיטלר וגבלס היטיבו להפעיל עליהם.
הניסוי השפיע גם על התרבות הפופולארית. בשנת 1981 זכה הניסוי להיות מונצח בסרט טלוויזיה חינוכי וחשוב בשם "הנחשול" (The Wave). הייתה גם גירסה גרמנית בשם "Die Welle", שזכתה להצלחה גם היא.
בהמשך יצא גם ספר לבני נוער בשם "הגל".
הד מסוים לגל השלישי ולמסרים שניסה רון ג'ונס להעביר לתלמידיו ניתן לראות גם בקטעים מהסרט "החומה" של הפינק פלויד.
הנה קיצור סיפורו של ניסוי "הגל השלישי":
https://youtu.be/FIJWbqtT4fU?si=UzQA68BP8T1wjXGe
החומה של הפינק פלויד עם סמל הפטישים, כדימוי מקביל לגל ולצלב הקרס הנאצי:
http://youtu.be/ldsJ0laYn6s
הסבר מפורט של הניסוי:
https://youtu.be/f9NWI3PGkPc?long=yes
וסרט הטלוויזיה המלא "הנחשול", שמבוסס על סיפור הניסוי (מתורגם):
http://youtu.be/-v2lwr72Ux4?long=yes
מהו ניסוי הגורילה הבלתי נראית?
צמד החוקרים, הפסיכולוגים כריסטופר שברי ודניאל סימונס, פרסמו לפני שנים אחדות ספר בשם "הגורילה הבלתי נראית" שמדגים את אחת התופעות הפסיכולוגיות המרתקות ביותר שיש.
מדובר בסוג של "עיוורון", שלא נובע מליקוי ראייה אלא באי-הבחנה בדברים לא צפויים שמופיעים ממש מול עינינו. זהו סוג של "עיוורון קשבי", תופעה מדהימה וממשית שבאה לידי ביטוי בעיוורון שנובע מכך שתשומת לבנו מופנית לדבר אחר.
ניסוי הגורילה הבלתי נראית (The Invisbile Gorilla), שערכו השניים, הראה כיצד מחצית מהנבדקים מהמשתתפים בניסוי, לא הבחין באדם המחופש לגורילה, שנכנס לפריים (לתמונה), חובט באגרופיו בחזה ויוצא, עניין של כמעט 10 שניות.
הרעיון הוא שזה קרה כשהמשתתפים צפו בסרט קצר ובו הם התבקשו לספור כמה פעמים השחקנים בחולצות הלבנות במשחק כדורסל, מסרו את הכדור מיד ליד. הריכוז במשימה הזו, של ספירת המסירות, הביא להחמצה של פרט שבעולם האמיתי עלול לשנות את התמונה כולה.
אגב, התוצאות הללו חזרו על עצמן המוח פעמים, במדינות שונות, בתנאים אחרים ועם משתתפים ונבדקים מגוונים.
מבלי לשאול את עצמנו ולענות בגאווה שאנחנו לא היינו מפספסים את הגורילה, נציין שלכל אדם יש אזורים במוח", שגורמים לו להחמיץ את מה שנמצא ממש מול עיניו. זו ככל הנראה בעיה פסיכולוגית ולא בראייה שלנו.
המדענים מסבירים שמתוך מספר שיכול להגיע ל-40 ביליון פריטי מידע שהתת מודע שלנו קולט בשנייה אחת בלבד, נקלטים בחלק המודע שלנו רק 7 עד 15 פריטים כאלו. אלה אותם דברים שבהם מיקדנו את תשומת ליבנו. שאר הפריטים נדחקים לתת-מודע שלנו ואנחנו לא מודעים אליהם כלל.
יש כאן עניין של קשב. הופעת הגורילה בפריים של הסרטון היא אירוע לא צפוי, שמוחנו, המתוכנת להבחנה אוטומטית בתבניות, מפספס. אירועים שחורגים מהתבנית הצפויה, זו שבה אנו מתרכזים, נקלטים הרבה פחות מהקלות בה אנו קולטים אירועים צפויים וכאלה שלהם אנו מתכוננים ומתרכזים בהם.
אגב, החוקרים בטוחים שאנו יכולים לשפר ולאמן את עצמנו בעניין הזה. אם רק נרצה, נוכל להגדיל את המודעות שלנו לפרטים שמסתתרים מול עינינו ולמעשה להגדיל את ההזדמנויות שלנו בחיים.
ויש כאן לקח התנהלותי לכולנו. לעתים אנו כל כך מרוכזים בעניין כלשהו, שנראה לנו משמעותי מאוד בסיפורנו ובחיים שלנו, עד שאנו מחמיצים את הפרט או השינוי החשובים באמת, אלו שיכולים לשנות את התמונה ולהביא לתוצאות הטובות באמת.
בקרב בני המין האנושי רווחת אמונה שדברים יוצאי דופן בולטים לעין וקשה יהיה להחמיצם. הניסוי הראה שזה עובד בדיוק ההיפך. דווקא השונה, היוצא דופן והיוצא מהכלל, הם אלה שקשה להבחין בהם.
אגב, המחקר של השניים זכה בפרס ה"איג נובל" ההומוריסטי, הניתן למחקרים שגורמים לאנשים לצחוק.
הנה הצגת הניסוי והמחקרים שלהם:
https://youtu.be/UtKt8YF7dgQ
הדגמת "הגורילה הבלתי נראית":
https://youtu.be/vJG698U2Mvo
עוד הדגמה של הניסוי המדהים:
https://youtu.be/IGQmdoK_ZfY
מסתבר שהקשב שלנו הוא טריקי תמיד:
https://youtu.be/RU0l6DO8OoY
גם כאן יש פרטים מדהימים שמשתנים, כמו הצעיף של הגברת הימנית, צבע הצלחות ועוד:
https://youtu.be/6JONMYxaZ_s
אגב, לדניאל סימונס יש גם חוש הומור מצוין כי הוא יוצא מדי פעם בתחפושת גורילה ובוחן את תגובת העוברים ושבים:
https://youtu.be/un7yKaBVcdo
והרצאה מתורגמת של אחד משני המדענים על הנושא:
https://youtu.be/9Il_D3Xt9W0?long=yes
צמד החוקרים, הפסיכולוגים כריסטופר שברי ודניאל סימונס, פרסמו לפני שנים אחדות ספר בשם "הגורילה הבלתי נראית" שמדגים את אחת התופעות הפסיכולוגיות המרתקות ביותר שיש.
מדובר בסוג של "עיוורון", שלא נובע מליקוי ראייה אלא באי-הבחנה בדברים לא צפויים שמופיעים ממש מול עינינו. זהו סוג של "עיוורון קשבי", תופעה מדהימה וממשית שבאה לידי ביטוי בעיוורון שנובע מכך שתשומת לבנו מופנית לדבר אחר.
ניסוי הגורילה הבלתי נראית (The Invisbile Gorilla), שערכו השניים, הראה כיצד מחצית מהנבדקים מהמשתתפים בניסוי, לא הבחין באדם המחופש לגורילה, שנכנס לפריים (לתמונה), חובט באגרופיו בחזה ויוצא, עניין של כמעט 10 שניות.
הרעיון הוא שזה קרה כשהמשתתפים צפו בסרט קצר ובו הם התבקשו לספור כמה פעמים השחקנים בחולצות הלבנות במשחק כדורסל, מסרו את הכדור מיד ליד. הריכוז במשימה הזו, של ספירת המסירות, הביא להחמצה של פרט שבעולם האמיתי עלול לשנות את התמונה כולה.
אגב, התוצאות הללו חזרו על עצמן המוח פעמים, במדינות שונות, בתנאים אחרים ועם משתתפים ונבדקים מגוונים.
מבלי לשאול את עצמנו ולענות בגאווה שאנחנו לא היינו מפספסים את הגורילה, נציין שלכל אדם יש אזורים במוח", שגורמים לו להחמיץ את מה שנמצא ממש מול עיניו. זו ככל הנראה בעיה פסיכולוגית ולא בראייה שלנו.
המדענים מסבירים שמתוך מספר שיכול להגיע ל-40 ביליון פריטי מידע שהתת מודע שלנו קולט בשנייה אחת בלבד, נקלטים בחלק המודע שלנו רק 7 עד 15 פריטים כאלו. אלה אותם דברים שבהם מיקדנו את תשומת ליבנו. שאר הפריטים נדחקים לתת-מודע שלנו ואנחנו לא מודעים אליהם כלל.
יש כאן עניין של קשב. הופעת הגורילה בפריים של הסרטון היא אירוע לא צפוי, שמוחנו, המתוכנת להבחנה אוטומטית בתבניות, מפספס. אירועים שחורגים מהתבנית הצפויה, זו שבה אנו מתרכזים, נקלטים הרבה פחות מהקלות בה אנו קולטים אירועים צפויים וכאלה שלהם אנו מתכוננים ומתרכזים בהם.
אגב, החוקרים בטוחים שאנו יכולים לשפר ולאמן את עצמנו בעניין הזה. אם רק נרצה, נוכל להגדיל את המודעות שלנו לפרטים שמסתתרים מול עינינו ולמעשה להגדיל את ההזדמנויות שלנו בחיים.
ויש כאן לקח התנהלותי לכולנו. לעתים אנו כל כך מרוכזים בעניין כלשהו, שנראה לנו משמעותי מאוד בסיפורנו ובחיים שלנו, עד שאנו מחמיצים את הפרט או השינוי החשובים באמת, אלו שיכולים לשנות את התמונה ולהביא לתוצאות הטובות באמת.
בקרב בני המין האנושי רווחת אמונה שדברים יוצאי דופן בולטים לעין וקשה יהיה להחמיצם. הניסוי הראה שזה עובד בדיוק ההיפך. דווקא השונה, היוצא דופן והיוצא מהכלל, הם אלה שקשה להבחין בהם.
אגב, המחקר של השניים זכה בפרס ה"איג נובל" ההומוריסטי, הניתן למחקרים שגורמים לאנשים לצחוק.
הנה הצגת הניסוי והמחקרים שלהם:
https://youtu.be/UtKt8YF7dgQ
הדגמת "הגורילה הבלתי נראית":
https://youtu.be/vJG698U2Mvo
עוד הדגמה של הניסוי המדהים:
https://youtu.be/IGQmdoK_ZfY
מסתבר שהקשב שלנו הוא טריקי תמיד:
https://youtu.be/RU0l6DO8OoY
גם כאן יש פרטים מדהימים שמשתנים, כמו הצעיף של הגברת הימנית, צבע הצלחות ועוד:
https://youtu.be/6JONMYxaZ_s
אגב, לדניאל סימונס יש גם חוש הומור מצוין כי הוא יוצא מדי פעם בתחפושת גורילה ובוחן את תגובת העוברים ושבים:
https://youtu.be/un7yKaBVcdo
והרצאה מתורגמת של אחד משני המדענים על הנושא:
https://youtu.be/9Il_D3Xt9W0?long=yes
מהו ניסוי החור שבקיר?
שנים לוחשים לנו בשקט, גם רבים מהמורים, שילדים לומדים בעצמם לא פחות מאשר ממערכת החינוך. היה זה הסופר מרק טוויין שאמר ש"מעולם לא נתתי לבית הספר שלי להפריע לי ללמוד"...
אבל מה פשר הלמידה הזו? - האם היא למידה של ממש או צבירה של ידע סתמי שבהיעדר חיבור וקישור בין הפרטים שבו, אין בו שום לימוד אמיתי?
שאלות קשות שגם מדעני חינוך לא תמיד מסכימים על התשובות שלהן. אבל מעניין לבחון את המסקנות שלמד פרופסור אנגלי ממוצא הודי, שהחליט לבחון את גבולות הלימוד העצמי של ילדים. "החור שבקיר" (Hole in the Wall) הוא ניסוי של סוגטה מיטרה, ששמע שוב ושוב שילדים היום, לומדים בעצמם כמעט הכל. מיטרה רצה לראות כיצד זה קורה. בשנת 1999 הוא פצח בניסוי.
בניסוי הוצב מחשב אישי בקיר אבן של משרד, מין קיוסק מידע, בשכונת מצוקה שבמחוז דלהי בהודו. ילדי השכונה גילו שמותר להם להפעיל את המחשב כרצונם. במחשב היו לומדות, תוכנות לימוד פשוטות, שהוצגו בו ללא הדרכה כלשהי. תוך זמן קצר החלו הילדים להכיר את המחשב, להפעיל את הלומדות ולהפוך מיומנים בשימוש בו. הניסוי הורחב לעשרות מחשבים דומים באזורים עניים נוספים בהודו ובהמשך גם בקמבודיה. שוב ושוב הראו הניסויים שילדים ללא הבדלי סביבה, מעמד כלכלי או מיקום גאוגרפי, רוכשים בעצמם מיומנויות של שימוש במחשב ובאינטרנט.
בניסוי המשכי בדק מיטרה, בעזרת מחשב עם מערכת זיהוי דיבור, האם יוכלו ללמוד אנגלית ולרכוש מבטא בעצמם. הילדים שמו לב שכשהם מדברים אל המחשב במבטא אנגלי כבד, המחשב מתקשה להבינם ומציג ג'יבריש ולא משפטים ברורים. מיטרה הציע לילדים רק דבר אחד - שיגרמו למחשב להבין אותם. הילדים שאלו אותו כיצד, אבל הוא ענה שאינו יודע והלך משם. חודשיים אחר-כך, דיברו הילדים במבטא הבריטי של תוכנת הסינטסייזר הקולי של המחשב. הם מצאו אותו, למדו את המבטא שלו ופקדו על מערכת זיהוי הדיבור את הפקודות הקוליות הנחוצות להשגת מטרותיהם.
הניסוי הראה עד כמה הלמידה העצמית היא יעילה. ניתן היה לראות בבירור כיצד ילדים משכונות נחשלות בהודו, שאין להם שום ידע באנגלית, הגיעו להישגים מדהימים, רק תודות לכך שניתנה להם נגישות למחשב. מיטרה סיפר על ילדים שלמדו בעצמם, מסרטונים ומשחקים בשפה שאינה מובנת להם, כיצד פועל ה-DNA.
המחסור במורים טובים, הבהיר מיטרה, היא חלק מהבעיה שיוכלו המחשבים לפתור. המורים הללו לא מגיעים לכל מקום, במיוחד לא למקומות הקשים, שבהם הם הכי נחוצים. את זה הוא מנסה לפתור בעזרת מחשבים.
סוגטה מיטרה מסביר שהמורים הטובים לא מגיעים דווקא למקומות בהם הם הכי דרושים (מתורגם):
https://youtu.be/NWiv3ZoATi4
הנה סוגטה מיטרה מתאר את הניסוי בהרצאת טד (מתורגם):
https://youtu.be/lylbMNVVIdw?long=yes
רעיון שמיטרה מקדם כיום הוא לאפשר לילדים להיבחן עם אינטרנט פתוח (מתורגם):
https://youtu.be/UqAaIhcq7qg?long=yes
ומנסה להקים בית ספר בענן (מתורגם):
https://youtu.be/y3jYVe1RGaU?long=yes
שנים לוחשים לנו בשקט, גם רבים מהמורים, שילדים לומדים בעצמם לא פחות מאשר ממערכת החינוך. היה זה הסופר מרק טוויין שאמר ש"מעולם לא נתתי לבית הספר שלי להפריע לי ללמוד"...
אבל מה פשר הלמידה הזו? - האם היא למידה של ממש או צבירה של ידע סתמי שבהיעדר חיבור וקישור בין הפרטים שבו, אין בו שום לימוד אמיתי?
שאלות קשות שגם מדעני חינוך לא תמיד מסכימים על התשובות שלהן. אבל מעניין לבחון את המסקנות שלמד פרופסור אנגלי ממוצא הודי, שהחליט לבחון את גבולות הלימוד העצמי של ילדים. "החור שבקיר" (Hole in the Wall) הוא ניסוי של סוגטה מיטרה, ששמע שוב ושוב שילדים היום, לומדים בעצמם כמעט הכל. מיטרה רצה לראות כיצד זה קורה. בשנת 1999 הוא פצח בניסוי.
בניסוי הוצב מחשב אישי בקיר אבן של משרד, מין קיוסק מידע, בשכונת מצוקה שבמחוז דלהי בהודו. ילדי השכונה גילו שמותר להם להפעיל את המחשב כרצונם. במחשב היו לומדות, תוכנות לימוד פשוטות, שהוצגו בו ללא הדרכה כלשהי. תוך זמן קצר החלו הילדים להכיר את המחשב, להפעיל את הלומדות ולהפוך מיומנים בשימוש בו. הניסוי הורחב לעשרות מחשבים דומים באזורים עניים נוספים בהודו ובהמשך גם בקמבודיה. שוב ושוב הראו הניסויים שילדים ללא הבדלי סביבה, מעמד כלכלי או מיקום גאוגרפי, רוכשים בעצמם מיומנויות של שימוש במחשב ובאינטרנט.
בניסוי המשכי בדק מיטרה, בעזרת מחשב עם מערכת זיהוי דיבור, האם יוכלו ללמוד אנגלית ולרכוש מבטא בעצמם. הילדים שמו לב שכשהם מדברים אל המחשב במבטא אנגלי כבד, המחשב מתקשה להבינם ומציג ג'יבריש ולא משפטים ברורים. מיטרה הציע לילדים רק דבר אחד - שיגרמו למחשב להבין אותם. הילדים שאלו אותו כיצד, אבל הוא ענה שאינו יודע והלך משם. חודשיים אחר-כך, דיברו הילדים במבטא הבריטי של תוכנת הסינטסייזר הקולי של המחשב. הם מצאו אותו, למדו את המבטא שלו ופקדו על מערכת זיהוי הדיבור את הפקודות הקוליות הנחוצות להשגת מטרותיהם.
הניסוי הראה עד כמה הלמידה העצמית היא יעילה. ניתן היה לראות בבירור כיצד ילדים משכונות נחשלות בהודו, שאין להם שום ידע באנגלית, הגיעו להישגים מדהימים, רק תודות לכך שניתנה להם נגישות למחשב. מיטרה סיפר על ילדים שלמדו בעצמם, מסרטונים ומשחקים בשפה שאינה מובנת להם, כיצד פועל ה-DNA.
המחסור במורים טובים, הבהיר מיטרה, היא חלק מהבעיה שיוכלו המחשבים לפתור. המורים הללו לא מגיעים לכל מקום, במיוחד לא למקומות הקשים, שבהם הם הכי נחוצים. את זה הוא מנסה לפתור בעזרת מחשבים.
סוגטה מיטרה מסביר שהמורים הטובים לא מגיעים דווקא למקומות בהם הם הכי דרושים (מתורגם):
https://youtu.be/NWiv3ZoATi4
הנה סוגטה מיטרה מתאר את הניסוי בהרצאת טד (מתורגם):
https://youtu.be/lylbMNVVIdw?long=yes
רעיון שמיטרה מקדם כיום הוא לאפשר לילדים להיבחן עם אינטרנט פתוח (מתורגם):
https://youtu.be/UqAaIhcq7qg?long=yes
ומנסה להקים בית ספר בענן (מתורגם):
https://youtu.be/y3jYVe1RGaU?long=yes
מהי תיבת סקינר ומה ניסוי האילוף שנעשה בה?
ניסוי תיבת סקינר (Skinner box) נקרא על שם החוקר פרדריק סקינר, אשר ערך ניסוי מפורסם מאד. הוא לקח חולדות, שאותן הכניס לתיבה שבנה והמכילה נורה, מגש מזון ודוושה.
בתיבה, שזכתה לשם "תיבת סקינר", מדד סקינר כמה פעמים מנסה החולדה ללחוץ על הדוושה סתם, כי בשלב זה לא הניבה הלחיצה דבר.
בשלב השני, הוא שינה את התיבה כך שכל לחיצה על הדוושה שחררה לחולדה מזון, היישר למגש המזון. הוא מצא שבעקבות החיזוק הזה, המזון שקיבלה, היא החלה ללחוץ על הדוושה הרבה יותר. ממש כמו בניסוי הכלב המרייר של פבלוב, נוצרה כאן התנייה. החולדה, סקינר הסיק, למדה לקשר בין הלחיצה על הדוושה לבין המזון שקיבלה. סקינר הבחין שגם לחיצות שהפחיתו זרם שהכאיב לה גרמו לחולדה ללחוץ יותר. ההתנייה עובדת.
בהמשך הוא גילה שגם הפחתה של החיזוקים, כך שלא כל לחיצה תניב תגובה שהחולדה אוהבת, משמרת לאחר מכן את הלחיצות. זאת בניגוד למצב שבו הלחיצות הפסיקו להניב חיזוקים לחלוטין.
המחקר עוד מצא בהמשך שהדעיכה של התגובה לאחר חיזוק מלא היא מהירה יותר, לעומת דעיכת התגובה לאחר חיזוק חלקי, מה שהראה שחיזוקים חלקיים כדי ללמד את החולדה על הקשר בין לחיצה למזון, עדיפים על חיזוקים מלאים, שניתנים תמיד.
מכאן סקינר טבע את המונח "התניה אופרנטית". זה היה בהמשך ל"התניה הקלאסית", מונח שתיאר את ממצאיו של פבלוב, שלימד את הכלב בניסוייו, על הקשר בין צליל הפעמון להגשת האוכל, וגילה שלאחר שהכלב למד לקשר בין צליל הפעמון לאוכל, גרם לו רק צליל הפעמון להזיל ריר, גם ללא אוכל - בדיוק כפי שעושה הכלב למראה האוכל כשהוא כן מוגש לו.
פבלוב קרא לתופעת למידה זו התניה. התואר "קלאסית" ניתן לה כשנולדה ההתניה האופרנטית של סקינר. אופרנטית משום שהיא גרמה לבעל החיים, החולדה, לבצע פעולה, operate, כדי לזכות בחיזוק או להימנע ממנה כדי שלא להיענש. הפעולה היתה הלחיצה על הדוושה.
ההתניה אופרנטית מראה כיצד תוצאות מובילות לשינויים בהתנהגות רצונית. שני סוגי התוצאות, החיזוק או העונש, השפיעו על ההתנהגות - כל אחד לכיוון אחר.
ההתניה האופרנטית יצרה שינוי בתדירות התגובה, בעקבות קבלת חיזוק או עונש לאחר ביצוע התגובה. סקינר טען שזו הדרך שבה יש ללמד גם בני אדם באופן יעיל - חיזוק ועונש.
סקינר גם ניסה בהתחלה לתת חיזוק מלא ובהמשך לעבור לחיזוק חלקי (לפעמים כן לתת חיזוק ולעיתים לא). הוא מצא שחיזוק חלקי הביא לדעיכה איטית יותר של ההתניה, כי הלומד המשיך להתנהג בדרך הרצויה, למרות שלא תמיד ניתן לו החיזוק.
מכאן נולדו גישות חינוכיות של חיזוקים, גירוי ותגובה ועוד. אפילו לומדות המחשב הראשונות פעלו על סמך ההנחות הללו והן, אגב, כשלו לחלוטין ככלי הוראה יעילים. מסתבר שחינוך והוראה הם עניינים מורכבים הרבה יותר מאילוף של כלב או חולדה...
הנה סיפור הניסוי של סקינר ותיבת הלחיצות:
https://youtu.be/tWtvrPTbQ_c
הסבר על ההבדלים בין ההתניות הקלסית והאופרנטית (מתורגם):
https://youtu.be/H6LEcM0E0io
כך זה נראה בתיבה שקופה:
https://youtu.be/MOgowRy2WC0
ניסוי תיבת סקינר (Skinner box) נקרא על שם החוקר פרדריק סקינר, אשר ערך ניסוי מפורסם מאד. הוא לקח חולדות, שאותן הכניס לתיבה שבנה והמכילה נורה, מגש מזון ודוושה.
בתיבה, שזכתה לשם "תיבת סקינר", מדד סקינר כמה פעמים מנסה החולדה ללחוץ על הדוושה סתם, כי בשלב זה לא הניבה הלחיצה דבר.
בשלב השני, הוא שינה את התיבה כך שכל לחיצה על הדוושה שחררה לחולדה מזון, היישר למגש המזון. הוא מצא שבעקבות החיזוק הזה, המזון שקיבלה, היא החלה ללחוץ על הדוושה הרבה יותר. ממש כמו בניסוי הכלב המרייר של פבלוב, נוצרה כאן התנייה. החולדה, סקינר הסיק, למדה לקשר בין הלחיצה על הדוושה לבין המזון שקיבלה. סקינר הבחין שגם לחיצות שהפחיתו זרם שהכאיב לה גרמו לחולדה ללחוץ יותר. ההתנייה עובדת.
בהמשך הוא גילה שגם הפחתה של החיזוקים, כך שלא כל לחיצה תניב תגובה שהחולדה אוהבת, משמרת לאחר מכן את הלחיצות. זאת בניגוד למצב שבו הלחיצות הפסיקו להניב חיזוקים לחלוטין.
המחקר עוד מצא בהמשך שהדעיכה של התגובה לאחר חיזוק מלא היא מהירה יותר, לעומת דעיכת התגובה לאחר חיזוק חלקי, מה שהראה שחיזוקים חלקיים כדי ללמד את החולדה על הקשר בין לחיצה למזון, עדיפים על חיזוקים מלאים, שניתנים תמיד.
מכאן סקינר טבע את המונח "התניה אופרנטית". זה היה בהמשך ל"התניה הקלאסית", מונח שתיאר את ממצאיו של פבלוב, שלימד את הכלב בניסוייו, על הקשר בין צליל הפעמון להגשת האוכל, וגילה שלאחר שהכלב למד לקשר בין צליל הפעמון לאוכל, גרם לו רק צליל הפעמון להזיל ריר, גם ללא אוכל - בדיוק כפי שעושה הכלב למראה האוכל כשהוא כן מוגש לו.
פבלוב קרא לתופעת למידה זו התניה. התואר "קלאסית" ניתן לה כשנולדה ההתניה האופרנטית של סקינר. אופרנטית משום שהיא גרמה לבעל החיים, החולדה, לבצע פעולה, operate, כדי לזכות בחיזוק או להימנע ממנה כדי שלא להיענש. הפעולה היתה הלחיצה על הדוושה.
ההתניה אופרנטית מראה כיצד תוצאות מובילות לשינויים בהתנהגות רצונית. שני סוגי התוצאות, החיזוק או העונש, השפיעו על ההתנהגות - כל אחד לכיוון אחר.
ההתניה האופרנטית יצרה שינוי בתדירות התגובה, בעקבות קבלת חיזוק או עונש לאחר ביצוע התגובה. סקינר טען שזו הדרך שבה יש ללמד גם בני אדם באופן יעיל - חיזוק ועונש.
סקינר גם ניסה בהתחלה לתת חיזוק מלא ובהמשך לעבור לחיזוק חלקי (לפעמים כן לתת חיזוק ולעיתים לא). הוא מצא שחיזוק חלקי הביא לדעיכה איטית יותר של ההתניה, כי הלומד המשיך להתנהג בדרך הרצויה, למרות שלא תמיד ניתן לו החיזוק.
מכאן נולדו גישות חינוכיות של חיזוקים, גירוי ותגובה ועוד. אפילו לומדות המחשב הראשונות פעלו על סמך ההנחות הללו והן, אגב, כשלו לחלוטין ככלי הוראה יעילים. מסתבר שחינוך והוראה הם עניינים מורכבים הרבה יותר מאילוף של כלב או חולדה...
הנה סיפור הניסוי של סקינר ותיבת הלחיצות:
https://youtu.be/tWtvrPTbQ_c
הסבר על ההבדלים בין ההתניות הקלסית והאופרנטית (מתורגם):
https://youtu.be/H6LEcM0E0io
כך זה נראה בתיבה שקופה:
https://youtu.be/MOgowRy2WC0
למה נבנה מתקן הביוספירה 2?
אם יחיה המין האנושי בעתיד על כוכבים אחרים, צריך ללמוד ולחקור את התנאים לכך. מה באמת אנו יודעים על חיים בחלל או על כוכבים שאין בהם חמצן כמו בכדור הארץ ללא מים או במגוון דברים שונים אחרים? - אז זהו, שאיננו יודעים הרבה ועלינו לחקור היטב את הדברים.
ביוספירה 2 (Biosphere 2) הוא מתקן מחקר מדעי שמצוי בעיר אורקל שבמדינת אריזונה, ארצות הברית. מטרת ביוספירה 2 היא חקר ולימוד על כדור הארץ ועל מקומו ביקום. המבנה שבו שוכן ביוספירה 2 בנוי כמערכת אקולוגית מלאכותית וסגורה. הוא מדמה מערכת חיים שונה מזו שבכדור הארץ. חיים בו מדענים שנסגרו במתקן והם מגדלים בעצמם את מזונם, ממחזרים מים ומקיימים את עצמם ללא תלות בעולם החיצון.
המתקן משמש כדי לחקור את האפשרות לשימוש בביוספירה סגורה, מעין מתקן מוגן שישמש בני אדם, במקרה של יישוב כוכבים וגופים החלל על ידי המין האנושי. במיוחד כוון המתקן במקור כדי לחקור חיים אפשריים על כוכב מאדים ועל הירח.
מקור השם ביוספירה 2 הוא בביוספירה 1, שהיא סביבת החיים שעל כדור הארץ.
הנה מתקן המחקר הביוספירה 2:
http://youtu.be/4xBk26QQ_9Q
סרטונים שצולמו בסביבה הסגורה בין השנים 1991-3:
http://youtu.be/l4DX994NonE
האם לחזון כזה של חיים בחלל מכוון הפרויקט הזה?
http://youtu.be/_FaTBd3gdPI
אם יחיה המין האנושי בעתיד על כוכבים אחרים, צריך ללמוד ולחקור את התנאים לכך. מה באמת אנו יודעים על חיים בחלל או על כוכבים שאין בהם חמצן כמו בכדור הארץ ללא מים או במגוון דברים שונים אחרים? - אז זהו, שאיננו יודעים הרבה ועלינו לחקור היטב את הדברים.
ביוספירה 2 (Biosphere 2) הוא מתקן מחקר מדעי שמצוי בעיר אורקל שבמדינת אריזונה, ארצות הברית. מטרת ביוספירה 2 היא חקר ולימוד על כדור הארץ ועל מקומו ביקום. המבנה שבו שוכן ביוספירה 2 בנוי כמערכת אקולוגית מלאכותית וסגורה. הוא מדמה מערכת חיים שונה מזו שבכדור הארץ. חיים בו מדענים שנסגרו במתקן והם מגדלים בעצמם את מזונם, ממחזרים מים ומקיימים את עצמם ללא תלות בעולם החיצון.
המתקן משמש כדי לחקור את האפשרות לשימוש בביוספירה סגורה, מעין מתקן מוגן שישמש בני אדם, במקרה של יישוב כוכבים וגופים החלל על ידי המין האנושי. במיוחד כוון המתקן במקור כדי לחקור חיים אפשריים על כוכב מאדים ועל הירח.
מקור השם ביוספירה 2 הוא בביוספירה 1, שהיא סביבת החיים שעל כדור הארץ.
הנה מתקן המחקר הביוספירה 2:
http://youtu.be/4xBk26QQ_9Q
סרטונים שצולמו בסביבה הסגורה בין השנים 1991-3:
http://youtu.be/l4DX994NonE
האם לחזון כזה של חיים בחלל מכוון הפרויקט הזה?
http://youtu.be/_FaTBd3gdPI
מי ניסה להשתמש בגלי צונאמי למלחמה?
ההיסטוריה יודעת לספר שבזמן מלחמת העולם השנייה ניסה צבא ניו זילנד, ביחד עם מדענים אמריקאים, לפתח טכנולוגיה שתאפשר ליצור גלי צונאמי קטנים. המטרה הייתה שגלי הצונאמי הללו יפגעו בכוחות האוייב שהתמקמו על חופי האיים ויחסכו את הלוחמה הקשה נגדם.
השיטה הייתה לפוצץ מטענים תת-ימיים, שיצליחו ליצור גלי צונאמי ממוקדים והרסניים. ההערכה והמסמכים שנחשפו בארכיונים ניו-זילנדיים הראו שארה"ב הספיקה לערוך מספר ניסויים בפצצות הצונאמי מול חופי ניו זילנד בשנת 1944. אך לבסוף הוקפאה התכנית והפצצות המהפכניות מעולם לא הגיעו לשימוש מבצעי של ממש.
על התכנית שנקראה "פרוייקט כלב ים" כתב בספרו העיתונאי הניו-זילנדי ריי וורו, לאחר שקיבל גישה לחומרים ארכיוניים של הממשלה הניו-זילנדית.
הנה פרטים על "פרוייקט כלב ים" כפי שהעיתונאי ריי וורו טוען שקראו לו.
ותיאור של כוונת ההפצצה הצונאמית הזו:
http://youtu.be/B8ugs2FN8zo
ההיסטוריה יודעת לספר שבזמן מלחמת העולם השנייה ניסה צבא ניו זילנד, ביחד עם מדענים אמריקאים, לפתח טכנולוגיה שתאפשר ליצור גלי צונאמי קטנים. המטרה הייתה שגלי הצונאמי הללו יפגעו בכוחות האוייב שהתמקמו על חופי האיים ויחסכו את הלוחמה הקשה נגדם.
השיטה הייתה לפוצץ מטענים תת-ימיים, שיצליחו ליצור גלי צונאמי ממוקדים והרסניים. ההערכה והמסמכים שנחשפו בארכיונים ניו-זילנדיים הראו שארה"ב הספיקה לערוך מספר ניסויים בפצצות הצונאמי מול חופי ניו זילנד בשנת 1944. אך לבסוף הוקפאה התכנית והפצצות המהפכניות מעולם לא הגיעו לשימוש מבצעי של ממש.
על התכנית שנקראה "פרוייקט כלב ים" כתב בספרו העיתונאי הניו-זילנדי ריי וורו, לאחר שקיבל גישה לחומרים ארכיוניים של הממשלה הניו-זילנדית.
הנה פרטים על "פרוייקט כלב ים" כפי שהעיתונאי ריי וורו טוען שקראו לו.
ותיאור של כוונת ההפצצה הצונאמית הזו:
http://youtu.be/B8ugs2FN8zo
מה קרה בניסוי פיגמליון בכיתה?
"פיגמליון בכיתה" Pygmalion הוא שמו של ניסוי מפורסם בחינוך, שהתבצע בשיתוף פעולה עם מנהלי בתי ספר יסודיים, על תלמידי כיתות ד'.
הניסוי ניסה לבחון מימוש מעשי של אפקט פיגמליון (Pygmalion effect), בשמו המדעי "אפקט ציפיית המורה" (teacher-expectancy effect). השם הראשון מבוסס על סיפור פיגמליון המפורסם - ראו בתגית "אפקט פיגמליון".
הניסוי התקיים בשנת 1968, כשצמד חוקרים רוזנטל וג'ייקובסון ביצעו מבחן אינטיליגנציה לתלמידי כיתה ו' ולכאורה זיהה תלמידים ש"פורחים מאוחר". כלומר תלמידים שבתחילת הדרך אולי מפגרים אינטלקטואלית לעומת חבריהם, אך עד סוף הלימודים עשויים להצליח ולסגור את הפער מול חבריהם.
החוקרים החל בכך ששלפו רשימה אקראית של תלמידים שהגדירו כ"פורחים מאוחרים", למרות שלא הייתה כלל הבחנה ביניהם לבין האחרים.
נדגיש שוב - היה דבר במשותף לא היה לתלמידים שנבחרו אקראית ברשימה ומרביתם לא היו מחוננים.
בתחילת השנה קיבלה כל מורה רשימה של תלמידים כאלו בכיתותיה. מכאן ובמהלך השנה התלמידים הללו קיבלו מהמורה חיזוקים ועידוד על החשיבה שלהם, על תשובותיהם ה"נכונות" או המוצלחות, ללא שום קשר לאמת.
בתום שנת הלימודים התברר אכן שמי שהיו ברשימה, כלומר מי שהוגדרו כ"פורחים מאוחרים" אכן התקדמו יותר מתלמידים אחרים והשיגו במהלך השנה הישגים גבוהים יותר מהתלמידים שלא קיבלו חיזוקים והערכה מתמדת של המורים ליכולותיהם.
המורות, אגב, מי שהיללו את התלמידים הללו במהלך השנה, התקשו להאמין שהתלמידים שקיבלו בתחילת השנה ברשימת ה"פורחים מאוחרים", כלל אינם מחוננים.
מניסוי זה פיתחו רוזנטל וחבריו את הרעיון של אפקט פיגמליון בכיתה. תופעה שמסבירה כיצד ציפיות של מורים על תלמידים יכולות לשפר את ביצועיהם. האפקט מתבטא בשיפור בלימודים שחל בתלמיד, תודות לתמיכה רגשית, משוב, אתגרים קשים יותר והזדמנויות להצלחה שנותן לו המורה.
הניסוי והמחקר כולו, שזכה לשם "פיגמליון בכיתה", שינה את התפיסה החברתית על השפעת הציפיות המורחבת בהוראה. החוקרים רוזנטל וג'ייקובסון קיבלו חיזוקים ברחבי העולם על תרומתם המשמעותית באמצעותו - לחיבור שבין פסיכולוגיה וחינוך.
בנוסף, המחקר חשף שדעה קדומה של מורה על תלמיד יכולה לחולל שינוי וליצור תפיסת מציאות שגויה. על בסיס המחקר פרסם רוזנטל את ספרו המפורסם על "אפקט פיגמליון בחדר הכיתה" ובו ניסיון לאבחן את הגורמים להצלחה בלימודים, מתוך ציפיות המורה.
אנו נזכור ממנו שמורים מעצבים, במיוחד בבית ספר יסודי אבל לא רק, את התפיסה העצמית של תלמידיהם ואת האמונה בעצמם. "אפקט פיגמליון" הוא משמעותי, שכן הוא מדגים כיצד נבואה מגשימה את עצמה בכיתה ואיך תלמידים עונים בדרך כלל על ציפיות המורה.
#מחקר המשכי
שלל מחקרים הראו שהאפקט קיים ולא רק בחינוך. הוכחו למשל השפעות של דעות קדומות בקרב מורים, בעניינים כמו מוצא עדתי, מגדר, מעמד חברתי או אפילו לגבי תלמידים ממשפחה דתית. מחקרים אחרים לימדו על משתנים נוספים שיכולים לגרום להטיה באמונות המורים לגבי סיכויי ההצלחה של תלמידיהם.
הסתבר עם הזמן שהאפקט נפוץ גם במסגרות ארגוניות ויכול להגביר את האפקטיביות של עובדים, ספורטאים ועוד.
הנה סרטון על ניסוי פיגמליון בכיתה ופיגמליון אפקט:
https://youtu.be/vTyvv6VnfcI
סרטון אנימציה שמתאר את הניסוי החינוכי:
https://youtu.be/vJymYT_AkIc
וההשראה - סיפור פיגמליון היווני:
https://youtu.be/fSj8wQ0AD8s
"פיגמליון בכיתה" Pygmalion הוא שמו של ניסוי מפורסם בחינוך, שהתבצע בשיתוף פעולה עם מנהלי בתי ספר יסודיים, על תלמידי כיתות ד'.
הניסוי ניסה לבחון מימוש מעשי של אפקט פיגמליון (Pygmalion effect), בשמו המדעי "אפקט ציפיית המורה" (teacher-expectancy effect). השם הראשון מבוסס על סיפור פיגמליון המפורסם - ראו בתגית "אפקט פיגמליון".
הניסוי התקיים בשנת 1968, כשצמד חוקרים רוזנטל וג'ייקובסון ביצעו מבחן אינטיליגנציה לתלמידי כיתה ו' ולכאורה זיהה תלמידים ש"פורחים מאוחר". כלומר תלמידים שבתחילת הדרך אולי מפגרים אינטלקטואלית לעומת חבריהם, אך עד סוף הלימודים עשויים להצליח ולסגור את הפער מול חבריהם.
החוקרים החל בכך ששלפו רשימה אקראית של תלמידים שהגדירו כ"פורחים מאוחרים", למרות שלא הייתה כלל הבחנה ביניהם לבין האחרים.
נדגיש שוב - היה דבר במשותף לא היה לתלמידים שנבחרו אקראית ברשימה ומרביתם לא היו מחוננים.
בתחילת השנה קיבלה כל מורה רשימה של תלמידים כאלו בכיתותיה. מכאן ובמהלך השנה התלמידים הללו קיבלו מהמורה חיזוקים ועידוד על החשיבה שלהם, על תשובותיהם ה"נכונות" או המוצלחות, ללא שום קשר לאמת.
בתום שנת הלימודים התברר אכן שמי שהיו ברשימה, כלומר מי שהוגדרו כ"פורחים מאוחרים" אכן התקדמו יותר מתלמידים אחרים והשיגו במהלך השנה הישגים גבוהים יותר מהתלמידים שלא קיבלו חיזוקים והערכה מתמדת של המורים ליכולותיהם.
המורות, אגב, מי שהיללו את התלמידים הללו במהלך השנה, התקשו להאמין שהתלמידים שקיבלו בתחילת השנה ברשימת ה"פורחים מאוחרים", כלל אינם מחוננים.
מניסוי זה פיתחו רוזנטל וחבריו את הרעיון של אפקט פיגמליון בכיתה. תופעה שמסבירה כיצד ציפיות של מורים על תלמידים יכולות לשפר את ביצועיהם. האפקט מתבטא בשיפור בלימודים שחל בתלמיד, תודות לתמיכה רגשית, משוב, אתגרים קשים יותר והזדמנויות להצלחה שנותן לו המורה.
הניסוי והמחקר כולו, שזכה לשם "פיגמליון בכיתה", שינה את התפיסה החברתית על השפעת הציפיות המורחבת בהוראה. החוקרים רוזנטל וג'ייקובסון קיבלו חיזוקים ברחבי העולם על תרומתם המשמעותית באמצעותו - לחיבור שבין פסיכולוגיה וחינוך.
בנוסף, המחקר חשף שדעה קדומה של מורה על תלמיד יכולה לחולל שינוי וליצור תפיסת מציאות שגויה. על בסיס המחקר פרסם רוזנטל את ספרו המפורסם על "אפקט פיגמליון בחדר הכיתה" ובו ניסיון לאבחן את הגורמים להצלחה בלימודים, מתוך ציפיות המורה.
אנו נזכור ממנו שמורים מעצבים, במיוחד בבית ספר יסודי אבל לא רק, את התפיסה העצמית של תלמידיהם ואת האמונה בעצמם. "אפקט פיגמליון" הוא משמעותי, שכן הוא מדגים כיצד נבואה מגשימה את עצמה בכיתה ואיך תלמידים עונים בדרך כלל על ציפיות המורה.
#מחקר המשכי
שלל מחקרים הראו שהאפקט קיים ולא רק בחינוך. הוכחו למשל השפעות של דעות קדומות בקרב מורים, בעניינים כמו מוצא עדתי, מגדר, מעמד חברתי או אפילו לגבי תלמידים ממשפחה דתית. מחקרים אחרים לימדו על משתנים נוספים שיכולים לגרום להטיה באמונות המורים לגבי סיכויי ההצלחה של תלמידיהם.
הסתבר עם הזמן שהאפקט נפוץ גם במסגרות ארגוניות ויכול להגביר את האפקטיביות של עובדים, ספורטאים ועוד.
הנה סרטון על ניסוי פיגמליון בכיתה ופיגמליון אפקט:
https://youtu.be/vTyvv6VnfcI
סרטון אנימציה שמתאר את הניסוי החינוכי:
https://youtu.be/vJymYT_AkIc
וההשראה - סיפור פיגמליון היווני:
https://youtu.be/fSj8wQ0AD8s
מהו ניסוי ההתניה הקלאסית של פבלוב?
יתכן ושמעתם פעם את המושגים "התניה פבלובית" או "התניה קלאסית"? - מדובר במושגים פופולאריים שנוצרו כתוצאה מסדרת ניסויים מדעיים מפורסמים, שביצע לפני יותר מ-100 שנה המדען הרוסי איוון פבלוב.
את ניסוייו ערך פבלוב בכלבים ומכאן נולד מושג נוסף שנקשר בהם והוא "הכלב של פבלוב". מיהו אותו כלב ומיהם הכלבים שגילו אותו?
המעניין הוא שהמחקר המקורי של פבלוב עסק בכלל במערכת העיכול של הכלבים. הוא רצה לבחון כיצד מתפקדת מערכת העיכול של הכלבים אחרי שהם זוכים באוכל. במהלך הניסוי, בכל פעם שרצה להאכילם, קרא פבלוב לכלבים באמצעות צלצול של פעמון קטן. נדגיש שוב שהצלצול לא היה חלק מהניסוי אלא נועד למשוך את תשומת ליבם לאוכל המוגש להם.
אבל אז, כמעט במקרה, הבחין פבלוב שכל אימת שצלצל כדי "לבשר" לכלבים שהם עומדים לקבל אוכל, מריירים הכלבים (מזילים ריר). כך מהווה הריור שמקדים את הגשת האוכל, תגובה לפעולה שאינה חלק מהאכלה עצמה
פבלוב הבין שהוא עלה על תופעה מעניינת מאד שיכולה להיות לה משמעות מדעית נרחבת. בדרך כלשהי הכלבים "לומדים" לקשר בין פעולות שונות לבין האוכל. הם מגיבים לאוכל, הרבה לפני שהם מקבלים אותו. הוא קרא לזה "רפלקס מותנה", אך בהמשך זכתה התופעה לשם "התניה קלאסית".
המחקרים הללו של פבלוב הולידו את מחקרי הרפלקס המותנה. השפעתם והשפעת המחקרים שנולדו בעקבותיהם על המחקר המדעי היו עצומות. הם השפיעו על מחקרים בתחומי הפסיכולוגיה, הנוירוביולוגיה, החינוך ועוד.
בעתיד ידברו החוקרים על פבלוב בהקשר ל"גירוי ותגובה". גלי ההדף של התגלית שלו יגיעו לתחומים מעניינים, כמו המחקר החינוכי והאופן שבו יוצרים לומדות, תוכנות למידה לתלמידי בית הספר וכדומה. גם בעולם הרפואה משתמשים בידע הזה, כמו בהקשר של טיפולים בשיטת הביופידבק, שבה לומד המטופל לשלוט במדד רפואי בעייתי, על ידי המשוב המתקבל, או התגובה של המערכת.
כך הפכו אותו "ניסוייו של פבלוב" למדען מוכר ומצליח בעולם כולו. למעשה הוא היה לאחד מאנשי המדע המוכרים בעולם המדעי. הוא אף זכה בפרס נובל לרפואה, אם כי על מחקרים אחרים ולא על הניסויים המפורסמים של ההתניה הקלאסית.
הסבר על ההתנייה הפבלובית (עברית):
https://youtu.be/0og_dYoQVmI
סיפור הניסויים של פבלוב וההתנייה הקלאסית (מתורגם):
https://youtu.be/H6LEcM0E0io
הסבר באנגלית על ניסויי פאבלוב ותגובה פבלובית:
https://youtu.be/hhqumfpxuzI
איך ההתנייה הקלאסית נוגעת לבני אדם (מתורגם):
https://youtu.be/dgCvNSQ82Iw
עוד על הניסויים הללו:
https://youtu.be/qG2SwE_6uVM
ומצגת וידאו על ההתנייה הקלסית (עברית):
https://youtu.be/aMa2JPNopek
יתכן ושמעתם פעם את המושגים "התניה פבלובית" או "התניה קלאסית"? - מדובר במושגים פופולאריים שנוצרו כתוצאה מסדרת ניסויים מדעיים מפורסמים, שביצע לפני יותר מ-100 שנה המדען הרוסי איוון פבלוב.
את ניסוייו ערך פבלוב בכלבים ומכאן נולד מושג נוסף שנקשר בהם והוא "הכלב של פבלוב". מיהו אותו כלב ומיהם הכלבים שגילו אותו?
המעניין הוא שהמחקר המקורי של פבלוב עסק בכלל במערכת העיכול של הכלבים. הוא רצה לבחון כיצד מתפקדת מערכת העיכול של הכלבים אחרי שהם זוכים באוכל. במהלך הניסוי, בכל פעם שרצה להאכילם, קרא פבלוב לכלבים באמצעות צלצול של פעמון קטן. נדגיש שוב שהצלצול לא היה חלק מהניסוי אלא נועד למשוך את תשומת ליבם לאוכל המוגש להם.
אבל אז, כמעט במקרה, הבחין פבלוב שכל אימת שצלצל כדי "לבשר" לכלבים שהם עומדים לקבל אוכל, מריירים הכלבים (מזילים ריר). כך מהווה הריור שמקדים את הגשת האוכל, תגובה לפעולה שאינה חלק מהאכלה עצמה
פבלוב הבין שהוא עלה על תופעה מעניינת מאד שיכולה להיות לה משמעות מדעית נרחבת. בדרך כלשהי הכלבים "לומדים" לקשר בין פעולות שונות לבין האוכל. הם מגיבים לאוכל, הרבה לפני שהם מקבלים אותו. הוא קרא לזה "רפלקס מותנה", אך בהמשך זכתה התופעה לשם "התניה קלאסית".
המחקרים הללו של פבלוב הולידו את מחקרי הרפלקס המותנה. השפעתם והשפעת המחקרים שנולדו בעקבותיהם על המחקר המדעי היו עצומות. הם השפיעו על מחקרים בתחומי הפסיכולוגיה, הנוירוביולוגיה, החינוך ועוד.
בעתיד ידברו החוקרים על פבלוב בהקשר ל"גירוי ותגובה". גלי ההדף של התגלית שלו יגיעו לתחומים מעניינים, כמו המחקר החינוכי והאופן שבו יוצרים לומדות, תוכנות למידה לתלמידי בית הספר וכדומה. גם בעולם הרפואה משתמשים בידע הזה, כמו בהקשר של טיפולים בשיטת הביופידבק, שבה לומד המטופל לשלוט במדד רפואי בעייתי, על ידי המשוב המתקבל, או התגובה של המערכת.
כך הפכו אותו "ניסוייו של פבלוב" למדען מוכר ומצליח בעולם כולו. למעשה הוא היה לאחד מאנשי המדע המוכרים בעולם המדעי. הוא אף זכה בפרס נובל לרפואה, אם כי על מחקרים אחרים ולא על הניסויים המפורסמים של ההתניה הקלאסית.
הסבר על ההתנייה הפבלובית (עברית):
https://youtu.be/0og_dYoQVmI
סיפור הניסויים של פבלוב וההתנייה הקלאסית (מתורגם):
https://youtu.be/H6LEcM0E0io
הסבר באנגלית על ניסויי פאבלוב ותגובה פבלובית:
https://youtu.be/hhqumfpxuzI
איך ההתנייה הקלאסית נוגעת לבני אדם (מתורגם):
https://youtu.be/dgCvNSQ82Iw
עוד על הניסויים הללו:
https://youtu.be/qG2SwE_6uVM
ומצגת וידאו על ההתנייה הקלסית (עברית):
https://youtu.be/aMa2JPNopek
