מי הצליח לבנות מכונית קיטור?
מנועים מונעי קיטור היו סיפור הצלחה משמעותי בתקופה הוויקטוריאנית, במאה ה-19. אך רבים לא מודעים לכך שכבר בשלהי המאה ה-18 נוצרו מספר דגמי מכוניות קיטור ראשונות, שהיה להם סיכוי אמיתי להביא את כולם העגלות והמרכבות לסופו המוקדם.
זה היה בסוף המאה ה-18, בשנת 1769, כשהחל ממציא צרפתי בשם נִיקוֹלאס-ג'וֹזֶף קוּגְנוֹ (Nicolas-Joseph Cugnot) לבנות כמה רכבי קיטור ניסיוניים. הם היו כבדים, מסורבלים, גרועים ולא מספקים, אבל הם היו כלי הרכב הממונעים הראשונים בהיסטוריה והיה להם סיכוי ממשי ליצור קפיצה של ממש בעולם כלי הרכב. נדגיש שבאותה תקופה כל כלי הרכב שמסביב מבוססים על הנעה של בעלי חיים. בקיצור עגלות.
לאחר ניסיונות מספר, פיתח קוגנוט עבור הצבא, בשנת 1771, את רכב הקיטור הממונע שלו. הרכב הכבד שקל כ-2.5 טונות ונועד לשאת תותחים כבדים. היו לו שני גלגלים אחוריים גדולים ועוד גלגל קדמי קטן.
רכב הקיטור הצבאי הזה היה איטי ביותר וקשה היה מאוד להניעו. הממציא הקשה מאוד על הנהג לנווט את הרכב המסורבל, מכיוון שהוא מיקם את דוד המים הגדול שלו בחזית כלי הרכב. לאור העובדה שעגלה מונעת על ידי סוס הייתה מהירה ממנו וכמובן קלה יותר לתפעול, אין פלא שרכב הקיטור החדשני הזה לא זכה להצלחה של ממש.
אבל הממציא הצרפתי פורץ הדרך לא התייאש. הוא בנה דגם אזרחי, מתקדם יותר ומסורבל פחות, של כלי הרכב והסיע אותו ברחובות פאריז. מהירותו המרבית הייתה של 5 קמ"ש, אך מספרים שהוא הרס קיר אבן גדול, לאחר שהתנגש בו.
לאחר שניסה כמה שיטות, פתרונות ושיפורים, אך כלי הרכב מבוססי הקיטור של קוגנוט לא זכו להצלחה, הבין האיש שהוא לא מצליח בפיתוח הטכנולוגיה הממונעת שלו והוא התייאש וזנח את הרעיון.
במאות הבאות אמנם יוולדו דגמי קיטור כמו משאית הקיטור של חברת ליילנד משנת 1896 ומכוניות הגראוט (Grout) והווייט מודל M, עם מנוע הקיטור מתחילת המאה ה-20. אבל כמובן שפריצת הדרך האמיתית הייתה במעבר למנוע בעירה פנימי שהפליא לעשות קארל בנץ בשנת 1885, כשתכנן ובנה את המכונית האמיתית הראשונה.
מנועים מונעי קיטור היו סיפור הצלחה משמעותי בתקופה הוויקטוריאנית, במאה ה-19. אך רבים לא מודעים לכך שכבר בשלהי המאה ה-18 נוצרו מספר דגמי מכוניות קיטור ראשונות, שהיה להם סיכוי אמיתי להביא את כולם העגלות והמרכבות לסופו המוקדם.
זה היה בסוף המאה ה-18, בשנת 1769, כשהחל ממציא צרפתי בשם נִיקוֹלאס-ג'וֹזֶף קוּגְנוֹ (Nicolas-Joseph Cugnot) לבנות כמה רכבי קיטור ניסיוניים. הם היו כבדים, מסורבלים, גרועים ולא מספקים, אבל הם היו כלי הרכב הממונעים הראשונים בהיסטוריה והיה להם סיכוי ממשי ליצור קפיצה של ממש בעולם כלי הרכב. נדגיש שבאותה תקופה כל כלי הרכב שמסביב מבוססים על הנעה של בעלי חיים. בקיצור עגלות.
לאחר ניסיונות מספר, פיתח קוגנוט עבור הצבא, בשנת 1771, את רכב הקיטור הממונע שלו. הרכב הכבד שקל כ-2.5 טונות ונועד לשאת תותחים כבדים. היו לו שני גלגלים אחוריים גדולים ועוד גלגל קדמי קטן.
רכב הקיטור הצבאי הזה היה איטי ביותר וקשה היה מאוד להניעו. הממציא הקשה מאוד על הנהג לנווט את הרכב המסורבל, מכיוון שהוא מיקם את דוד המים הגדול שלו בחזית כלי הרכב. לאור העובדה שעגלה מונעת על ידי סוס הייתה מהירה ממנו וכמובן קלה יותר לתפעול, אין פלא שרכב הקיטור החדשני הזה לא זכה להצלחה של ממש.
אבל הממציא הצרפתי פורץ הדרך לא התייאש. הוא בנה דגם אזרחי, מתקדם יותר ומסורבל פחות, של כלי הרכב והסיע אותו ברחובות פאריז. מהירותו המרבית הייתה של 5 קמ"ש, אך מספרים שהוא הרס קיר אבן גדול, לאחר שהתנגש בו.
לאחר שניסה כמה שיטות, פתרונות ושיפורים, אך כלי הרכב מבוססי הקיטור של קוגנוט לא זכו להצלחה, הבין האיש שהוא לא מצליח בפיתוח הטכנולוגיה הממונעת שלו והוא התייאש וזנח את הרעיון.
במאות הבאות אמנם יוולדו דגמי קיטור כמו משאית הקיטור של חברת ליילנד משנת 1896 ומכוניות הגראוט (Grout) והווייט מודל M, עם מנוע הקיטור מתחילת המאה ה-20. אבל כמובן שפריצת הדרך האמיתית הייתה במעבר למנוע בעירה פנימי שהפליא לעשות קארל בנץ בשנת 1885, כשתכנן ובנה את המכונית האמיתית הראשונה.
