מהו מנהג מילת הנשים?
מילת נשים (Female genital mutilation) היא אחד המנהגים הקשים בתרבות העולמית ונחשבת לאחת הפגיעות הקשות בזכויות אדם בעולם המודרני.
מדובר בנוהג תרבותי עתיק יומין שכולל הסרה חלקית או מלאה של איברי המין החיצוניים של נערות צעירות, בדרך כלל בין גיל הינקות לגיל 15. ההליך מתבצע לרוב בתנאים לא סטריליים, ללא הרדמה, ולעתים קרובות על ידי מבצעות מסורתיות שאינן בעלות הכשרה רפואית.
ארגון הבריאות העולמי מעריך שיותר מ-250 מיליון נשים וילדות חיות כיום עם השלכות המילה, כשמדי שנה נוספות בסביבות 3 מיליון נערות העוברות את ההליך.
למרות מאמצים בינלאומיים למגר אותו, מתקיים עדיין הנוהג של "האראם קי בוטי" (Haraam Ki Boti), המכונה במערב Female Genital Mutilation (בקיצור FGM), במדינות רבות באפריקה ובחלקים מהמזרח התיכון ואסיה.
המדינות בהן התופעה נפוצה במיוחד כוללות את סומליה, גינאה, ג'יבוטי, מצרים וסודן, מעריכים שאחוזי הנשים שעברו מילת נשים נעים בין 87% ל-98% מהאוכלוסייה הנשית. עם זאת, חשוב לציין שהתופעה קיימת, באופן מסוים, גם בקהילות מהגרים במדינות המערב.
הסיבות לביצוע המילה מגוונות ומשתנות בין תרבויות שונות. בחלק מהקהילות היא נתפסת כטקס מעבר הכרחי לבגרות ונשיות. בקהילות אחרות היא נחשבת לאמצעי לשליטה במיניות האישה ולשמירה על צניעותה. אף כי אין דת גדולה המחייבת את הנוהג באופן רשמי, המנהג מקושר למסורות דתיות מסוימות וחלק מהקהילות מאמינות שזהו צו דתי.
ההשלכות הבריאותיות של מילת נשים הן חמורות ומסכנות חיים. המילה עלולה לגרום לכאבים כרוניים, זיהומים חוזרים, סיבוכים בלידה, דימומים קשים ואף מוות. נוסף לכך, הטראומה הנפשית מלווה את הנשים שנים רבות ומשפיעה על חייהן באופן משמעותי.
בעשורים האחרונים גובר המאבק העולמי נגד התופעה. ארגונים בינלאומיים, ממשלות וארגוני זכויות אדם פועלים להעלאת המודעות ולחקיקת חוקים האוסרים את הנוהג. מדינות רבות כבר אסרו את הפרקטיקה בחוק, אך האכיפה עדיין מהווה אתגר משמעותי, במיוחד באזורים כפריים ומרוחקים.
השינוי המשמעותי ביותר מתרחש דרך חינוך והעצמת קהילות מקומיות. תכניות המתמקדות בהסברה על הסיכונים הבריאותיים, לצד דיון פתוח על זכויות נשים וילדות, מצליחות בהדרגה לשנות תפיסות מסורתיות ולהוביל קהילות שלמות להפסקת הנוהג.
מילת נשים (Female genital mutilation) היא אחד המנהגים הקשים בתרבות העולמית ונחשבת לאחת הפגיעות הקשות בזכויות אדם בעולם המודרני.
מדובר בנוהג תרבותי עתיק יומין שכולל הסרה חלקית או מלאה של איברי המין החיצוניים של נערות צעירות, בדרך כלל בין גיל הינקות לגיל 15. ההליך מתבצע לרוב בתנאים לא סטריליים, ללא הרדמה, ולעתים קרובות על ידי מבצעות מסורתיות שאינן בעלות הכשרה רפואית.
ארגון הבריאות העולמי מעריך שיותר מ-250 מיליון נשים וילדות חיות כיום עם השלכות המילה, כשמדי שנה נוספות בסביבות 3 מיליון נערות העוברות את ההליך.
למרות מאמצים בינלאומיים למגר אותו, מתקיים עדיין הנוהג של "האראם קי בוטי" (Haraam Ki Boti), המכונה במערב Female Genital Mutilation (בקיצור FGM), במדינות רבות באפריקה ובחלקים מהמזרח התיכון ואסיה.
המדינות בהן התופעה נפוצה במיוחד כוללות את סומליה, גינאה, ג'יבוטי, מצרים וסודן, מעריכים שאחוזי הנשים שעברו מילת נשים נעים בין 87% ל-98% מהאוכלוסייה הנשית. עם זאת, חשוב לציין שהתופעה קיימת, באופן מסוים, גם בקהילות מהגרים במדינות המערב.
הסיבות לביצוע המילה מגוונות ומשתנות בין תרבויות שונות. בחלק מהקהילות היא נתפסת כטקס מעבר הכרחי לבגרות ונשיות. בקהילות אחרות היא נחשבת לאמצעי לשליטה במיניות האישה ולשמירה על צניעותה. אף כי אין דת גדולה המחייבת את הנוהג באופן רשמי, המנהג מקושר למסורות דתיות מסוימות וחלק מהקהילות מאמינות שזהו צו דתי.
ההשלכות הבריאותיות של מילת נשים הן חמורות ומסכנות חיים. המילה עלולה לגרום לכאבים כרוניים, זיהומים חוזרים, סיבוכים בלידה, דימומים קשים ואף מוות. נוסף לכך, הטראומה הנפשית מלווה את הנשים שנים רבות ומשפיעה על חייהן באופן משמעותי.
בעשורים האחרונים גובר המאבק העולמי נגד התופעה. ארגונים בינלאומיים, ממשלות וארגוני זכויות אדם פועלים להעלאת המודעות ולחקיקת חוקים האוסרים את הנוהג. מדינות רבות כבר אסרו את הפרקטיקה בחוק, אך האכיפה עדיין מהווה אתגר משמעותי, במיוחד באזורים כפריים ומרוחקים.
השינוי המשמעותי ביותר מתרחש דרך חינוך והעצמת קהילות מקומיות. תכניות המתמקדות בהסברה על הסיכונים הבריאותיים, לצד דיון פתוח על זכויות נשים וילדות, מצליחות בהדרגה לשנות תפיסות מסורתיות ולהוביל קהילות שלמות להפסקת הנוהג.
