שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מיהן מלכות הדראג?
מלכת דראג (Drag queen) היא סוג של מופע בו מופיעה דמות דראג בפני קהל.
דמות דראג או מלכת דראג היא בדרך כלל גבר בלבוש נשי מוגזם, המופיע בתור אישה, לרוב תוך הגזמה גם של ההתנהגות הנשית והקצנת המחוות והתגובות הבימתיות שלה.
לבוש הדראג כולל שמלות ארוכות ומוגזמות וביחד איתו כל התוספות, כולל איפור נשי ומודגש, חזה נשי מלאכותי ואיברים שופעים.
מופעי דראג נעים במטרותיהם בין בידור פשוט ומלא הומור למופעי מחאה. באירועי גאווה, מצעדי גאווה וכדומה יופיעו מלכות דראג לא פעם תוך העברת מסרים חברתיים, תרבותיים ואף פוליטיים.
#הצלחה תרבותית גוברת
מצוידות בלבוש נשי ואיפור מוגזמים, במופעים סאטיריים, עם קורטוב של דרמה, הומור מעולה ונוקב שלא פעם הוא גם הומור עצמי - פעם מצאו את מלכות הדראג בעיקר במועדונים קטנים ובמסיבות רווקות, בתור המופע הקומי והמרומז. היום הן נכנסו למיינסטרים וזו תעשיית בידור מצליחה יותר ויותר, המגלגלת הרבה מאוד כסף.
אם פעם היו מלכות הדראג מופע שולי וקווירי, מששהו שבין גימיק להט"בי לבידור זול, בתחילת העשור השני של המאה ה-21 פרצו למדיה אפילו תוכניות ריאליטי המוקדשת למלכות דראג.
הראשונה בהן הייתה "מרוץ הדראג של רופול". יצר אותה מי שבניינטיז פרץ כמלכת דראג והפך לסופרמודל עולמי וכמצליחן של התחום. שמו רופול צ'ארלס (Rupaul Charles) והוא התפרסם בתחילה כאורח בתוכניות אירוח ומשם הוזמן לשלל קמפיינים, בין השאר של חברת האיפור Mac, והופיע אפילו בקליפים של כוכבי-על דוגמת אלטון ג'ון.
מלכות הדראג מופיעות היום על כל במה אפשרית, כולל בטלוויזיה ובקולנוע. הן שרות בלייב, רוקדות, עושות סטנדאפ, משחקות, עושות ליפ סינק לשירים ידועים ואפילו מנחות מופעים ואירועים.
במופעי דראג מקפידים ה"דראג קווינס" להעביר מסרים אישיים, חברתיים וכמובן תרבותיים, בעיקר של תרבות להט"ב. לעתים הן אף נכנסות לפוליטיקה ובכל מקרה יש להן נוכחות מרתקת ובעידן הנוכחי אף הולכת ומתחזקת.
ואגב, התפיסה המקובלת לפיה מלכות דראג הן גברים בלבד אינה לגמרי מדויקת. גם אם גברים החלו בכך והם עדיין הרוב המוחלט של הדראג קוויס בעולם, יש נשים רבות העושות מופעי דראג. הן זכו לכינוי "דראג FtF" (קיצור של Female to Femme).
#מקור השם
מקור המילה דראג לא נסגר סופית. או שהיא באה ממלכות הדראג הראשונות, שהופיעו בשמלות גדולות ונגררות (באנגלית Drag).
מצד שני ייתכן שהמקור הוא בכלל שייקספיר, גדול המחזאים, שבתקופתו לא הופיעו נשים בתיאטרון. בהוראות הלבוש שלו לשחקנים הגברים ששיחקו נשים הוא נהג לציין את המילה Drag בתור ראשי התיבות של Dreesed as a Girl, "לבוש כנערה".
וידויה של מלכת דראג צעירה (עברית):
https://youtu.be/u3C2kbC1dCk
רופול, מלכת הדראג המפורסמת בעולם (עברית):
https://youtu.be/ZBzBmZmZf6Y
סרט המסע המעולה שהפך פולחן דראג מטורף "פריסיליה מלכת המדבר":
https://youtu.be/wGWWeourHUg
והמחזמר של "פריסיליה מלכת המדבר" (עברית):
https://youtu.be/aS4J8NPT0xI
אלטון ג'ון בדואט המפורסם עם רופול צ'ארלס, מלך מלכות הדראג:
https://youtu.be/-esD-o4XrJ0
קליפ של פרדי מרקורי וקווין, עם המון דראג קווינס:
https://youtu.be/DedaEVIbTkY
ובני נוער שעושים גם הם דראג (עברית):
https://youtu.be/365JWEhbcHU?long=yes
איך הפך הצבע הוורוד לצבע של בנות?
רובנו גדלנו והתרגלנו לראות את הצבע הוורוד (Pink) כצבע של בנות. אבל מאיפה הקשר הזה שבין צבע למגדר? האם תמיד היה ורוד צבע של בנות וכחול של בנים?
ככה זה לא היה תמיד ואם נרצה להפתיע רגע אז נספר שבציורים עתיקים תוכלו לראות דווקא את המין הגברי בוורוד, כנראה בשל הקרבה שלו לאדום, צבע שהתקשר תמיד עם אומץ וגבורה.
הנשים בעבר התאפיינו בימים ההם דווקא בלבוש כחול, שכן הכחול, על האסוציאציות השמיימיות שלו, נחשב אז צבע תמים ועדין.
באמצע המאה ה-19 החלו להלביש גם ילדים בצבעי ורוד וכחול. עד אז לבשו ילדים את הצבע הלבן, הקל לכביסה. אבל בגדי הילדים הצבעוניים השונים, כולל צבעי פסטל שונים, לא כיוונו לבנות או לבנים. החלוקה הייתה אז יותר לפי צבע העיניים או השיער של הילד. תינוקות עם עיניים כחולות או שיער בלונדיני זכו בבגדים כחולים, בעוד ששחורי שיער ועיניים חומות הולבשו בצבע ורוד.
אבל החלוקה המגדרית הלכה והשתנתה ובתחילת המאה העשרים תעשיית בגדי הילדים נהגה כבר לשייך בנים לצבע ה... ורוד והבנות לכחול. החוקרת פרופסור ג'ו פלוטי מצאה שבאמריקה ייעצו כך להורים באופן ברור.
המהפך חל לאחר מלחמת העולם השנייה, כשההורים לתינוקות הבייבי בום שנולדו אחרי המלחמה, הלבישו אותם כמוהם. הבנים הולבשו כמו האבות, שמדיהם היו אז בדרך כלל כחולים. הצבע הזה היה זול יותר לייצור והתאים לייצור המוני של בגדי עבודה. אגב, מצבע המדים הזולים הללו נולד כינויו של מעמד העובדים "הצווארון הכחול".
הבנות, שהולבשו אז כמו אמהותיהן, זכו בצבע השני - הוורוד. מי שהביא לכך הייתה התעשייה, שנתנה להן את הצבע ההפוך. זה היה שרירותי אבל עבד והתאים לגוון הסמוק של לחיי הבנות החמדמדות של המשפחה האידיאלית מהפרסומות באמריקה ולמעשה בכל העולם המערבי.
במהלך שנות השישים החלו נשים וגברים צעירים להתלבש אותו דבר. ג'ינסים וחולצות טריקו החליפו את הלבוש בסטייל של אבא ואימא ומראה היוניסקס הפך למראה הטרנדי והנכון. היה בזה קצת היגיון של נשות התנועה הפמיניסטית של 1940, שראו בלבוש הגברי דבר שיקדם את הבנות שלהן לשוויון מול הבנים. הייתה גם התנועה ההיפית, עם ערכי השוויון והמרד בהורים.
בשנות ה-80 של המאה ה-20 זה השתנה שוב, כשאימהות החלו להתגעגע למראה הנשי של ורוד לילדותיהן וקצת התנערו מהמחשבה שהלבוש יגביל אותן בבגרותן. הטבעה מחודשת של הבדלי הצבעים לא איימה עליהן יותר.
חברת החיתולים החד-פעמיים פמפרס זיהתה זאת והייתה הראשונה שהוציאה מוצר שזיהה בנות עם ורוד. ליין חיתולים בצבע ורוד לבנות וכחול לבנים פתח גל מחודש של זיהוי צבעוני בין מין לצבע ואיש לא ראה בו קיפוח, אלא בחירה אסתטית בוטחת ומודעת של חברה מודרנית, גם אם מעט נשלטת על ידי מנגנוני שיווק ופרסום מתוחכמים ובעלי עניין.
אז בימינו שולטים בבגדי הבנות גווני הוורוד והסגול הקרוב אליו. גם מי שרואות בעצמן פמיניסטיות, לא חוששות להלביש את בנותיהן בגוונים ה"נכונים" לתקופה ובלבד שלא יחזרו לבגדי היוניסקס, הזהים לבנים ולבנות.
הנה סיפורו בעברית של הצבע הוורוד, כצבע הנשי השולט (עברית):
https://youtu.be/BvCqE27295o
כך הפך הצבע הוורוד לצבע של נערות ונשים:
https://youtu.be/KaGSYGhUkvM
מה היה קרב המינים?
בשנת 1973 נפגשה הטניסאית בילי ג'ין קינג עם אלוף וימבלדון השחצן בובי ריגז, במשחק טניס שנועד להוכיח שהמין הנשי אינו חלש יותר או פחות טוב מהגברים. במה שיהפוך לקרב המינים המפורסם בהיסטוריה של הספורט ולאבן דרך בתולדות הפמיניזם, היא תביס אותו לגמרי, תוכיח שנשים אינן פחות טובות ותהיה לסמל פמיניסטי עולמי.
המשחק, שכונה "קרב המינים" (The Battle of the Sexes), היה השיא של המולה תקשורתית שייצר אלוף העבר בטניס, בובי ריגז. בשנות ה-30 וה-40 הוא היה טניסאי מצליח וכולם העריצו אותו. אבל בשנות ה-70 הוא היה מבוגר ועסק בעיקר במשחקי ראווה שבהם התחרה נגד אחרים תמורת סכומי כסף וניסה להרוויח כסף רב ככל הניתן.
יום אחד, הכריז על עצמו ריגז כ"חזיר שוביניסטי גברי" וטען שנשים טובות פחות מגברים ושעל אף כל ההתלהבות בשנות ה-70 מהטניס הנשי, גם הוא, שחקן עבר בגיל 55, יכול לנצח את כל אלופות הטניס. הוא החליט להזמין אלופות למשחקים נגדו.
לאחר שניצח ריגז בקלות את השחקנית סמית-קורט 6-2 6-1, הופעל על קינג לחץ אדיר קינג להתמודד מולו. היא הייתה אלופת וימבלדון באותה עת ולשעבר מייסדת הפורום המקצועני הנשי. על אף שבתחילה סרבה, היא הבינה בשלב מסוים שאם יישאר המצב כך, "יחזור הטניס הנשי חמישים שנה לאחור". היא נעתרה להצעה כספית לשחק נגדו תמורת פרס גבוה והמשחק נקבע.
משחק "קרב המינים" התקיים ב-20 בספטמבר 1973. מעל 30 אלף צופים הגיעו לאצטדיון "אסטרודום" שביוסטון טקסס, וצפו בו בשידור חי מעל 50 מיליון איש ממדינות רבות. ריגז וקינג שיחקו בהחלטיות. הוא מאד רצה לנצח. הפרס הכספי היה גדול והפיתוי להוכיח שאפילו אלופת וימבלדון חלשה ממנו היה עצום.
לפני הקרב היו ציפיות רבות לקרב נוקשה שישקף את גודל המעמד. אך תוצאת המשחק הייתה מוחצת. קינג פשוט מעכה את ריגז וניצחה אותו בכל המערכות. הטניסאי השחצן והמתנשא מצא את עצמו מובס בקלות על ידי מי שראה בה את אחת מהפחות טובות שבשחקני הטניס, רק בשל מינה. התוצאה הייתה ברורה לטובת בילי ג'ין קינג: 6-4, 6-3, 6-3.
השמחה הנשית, שלא לומר הפמיניסטית, הייתה בלתי נתפסת. ברגע אחד הפכה קינג לאגדה. מסתם שחקנית-על ואלופה בטניס העולמי היא הפכה לסמל של יכולת נשית ולמנהיגה היסטורית סוחפת של התנועה לשחרור האישה. בנוסף ל-12 תארי "גרנד סלאם" והמון פרסים וזכיות בתחום הטניס, היא הפכה לאחת הנשים החזקות והחשובות בהיסטוריה של הספורט ובכלל. מאותו יום איש לא קרא תיגר על הנשים בספורט, לפחות לא אם הוא היה מישהו ששווה משהו...
הנה הסיפור המלא ודבריה של המנצחת:
https://youtu.be/MyMtOwwtJW0?t=27s
כך הראתה בילי ג'ין קינג לבובי ריגז מי המין החזק יותר (בעברית):
https://youtu.be/TqEhH9rq9mQ?t=13m24s&end=14m49s
מה חושבים גדולי עולם על האישה הגדולה ביותר בתולדות הספורט:
https://youtu.be/kpQyerOq_MA
בלי קצת הומור לא נכיר אותה:
https://youtu.be/Ko6siE3KXsU?long=yes
ועל התחרות הפמיניסטית בהיסטוריה גם עשו סרט תיעודי מעניין:
https://youtu.be/_TPblarOfdw?long=yes
כיצד הערימה זמרת מזוקנת על כולם?
מהם סטריאוטיפים?
בטח שמעתם שאנשים אומרים דברים כמו בלונדיניות הן טיפשות, יהודים הם חכמים או אוהבים כסף ושעל ערבים אי אפשר לסמוך - אלה סְטֵרֵאוֹטִיפּים (Stereotypes) והם גרועים, גם אם רובנו איכשהו אוחזים בהם, ברמה זו או אחרת.
סטראוטיפים הם חשיבה על אנשים לא כאינדיבידואלים, כאנשים שהם ייחודיים ושונים מאחרים, אלא כחברים בקבוצה, מה שאומר שמאפייניה של אותה קבוצה דובקים גם בהם כפרטים.
המעניין הוא שלא כל כך חשוב מה טבען של האמונות לגבי הקבוצה - חיוביות, שליליות, נכונות או שגויות. הסטריאוטיפים משמשים אותנו לא פעם כדי לקטלג אנשים אחרים במהירות ובקלות, מבלי להתחשב בהם עצמם, באופיים האמיתי, בייחוד שלהם.
לא טוב.
הרי זו הכללה הקשורה למאפייניה של קבוצה חברתית כלשהי, תוך הדבקה של המאפיינים הללו לכל חבר וחברה בקבוצה, בלי הבדל ביניהם.
אגב, בדרך כלל הסטריאוטיפ יהיה על קבוצה חברתית, שיש לה בסיס אתני, מגדרי ולעתים מאפיין חיצוני, כמו הבלונד שהודגם בהתחלה או בעלי אף סולד למשל.
מדובר בסוג של דעות קדומות או הכללות על קבוצה וחבריה, שקשה מאוד לשנות אותן. ההתייחסות לקבוצות בחברה ולתכונות שלהן או לדברים המיוחסים להן, עוברת לפרטים, כלומר לחברי הקבוצה, ללא הבחנה בין אדם לאדם.
הפירוש של המילה שמקורה ביוונית סְטֵרֵאוֹטִיפּ הוא "רושם מוצק" או בתרגום מילולי "חריתת רושם". יש לו גם מילה עברית לא רעה - "הֶטְפֵּס", מלשון טיפוס.
#מה ההבדל בין סטריאוטיפ לדעה קדומה?
מדובר במשהו שהוא שונה במעט מסתם דעה קדומה. כי בעוד שדעה קדומה היא עמדה מוקדמת, בדרך כלל שלילית כמובן, שיש כלפי אדם שעדיין לא הייתה לנו איתו כל אינטראקציה חברתית, אלא רק על סמך השתייכותו החברתית, בסטריאוטיפ מדביקים את מאפייני הקבוצה על הפרט בכל מקרה, גם אם וכשמכירים אותו.
הדעה הקדומה נוטה להביא ליחס חברתי משפיל, להתנהגות עוינת ולביטויים שליליים ואף מפלים לרעה חברים המשתייכים לקבוצה חברתית מסוימת. כי איכשהו, אצל בעלי דעות קדומות תהיה נטייה כמעט בשגרה להעריך את חבריה של הקבוצה
חברתית באופן שלילי או לפחות להעריך אותם בעיקר על סמך השתייכותם לקבוצה זו.
#האם סטראוטיפים הם שליליים?
בהחלט לא. בניגוד לדעות קדומות, הסטראוטיפ לא חייב להיות בעל אופי שלילי. במקור הוא מסייע לנו להתמודד מול כמויות מידע גדולות במהירות. כי כשאיננו יודעים על אדם יכול המידע על הקבוצות אליהן הוא משתייך לסייע לנו במהירות באבחון של דרכי התקשורת וההבנה שלו או שלה.
הבעיה היא, אפרופו ההבדל שבין סטראוטיפ לדעה קדומה, כשמערבבים ביניהם. אם הופך הסטראוטיפ לדעה קדומה, היא יכולה לפגוע באדם שמולו אנו עומדים. יש גם מי שמזכירים בעיה פחות מדוברת, לפיה דעה קדומה שהייתה לנו ולכאורה מתאמתת אצל אדם פרטי, עלולה להפוך או לחזק סטראוטיפ, שיפגע מעתה באנשים הנמנים על העדה, הדת, הלאום שלו וכדומה.
הנה הסטריאטיפים, שמרגישים לרבים כאילו כולנו ממוינים, מתויגים ומסווגים לתוך קופסאות ומגרות חברתיות מדומות (מתורגם):
https://youtu.be/6HY04AzsomY
יש סטריאוטיפים מגדריים, של בנים ובנות, שפעם היו בכלל הפוכים (מתורגם):
https://youtu.be/c36nzG5VUow
הסיבה שאנחנו לא אוהבים לשמוע שפות זרות ברחוב שלנו (עברית):
https://youtu.be/H2r3W9sOB6o
גם המבטא מציק לנו (עברית):
https://youtu.be/aIYjWWuTJAM
אנחנו כמו שרואים אותנו מבחוץ (עברית):
https://youtu.be/5nSD0yuhR3c
שיר של זמר שלא רוצה שיגדירו אותו (עברית):
https://youtu.be/80GtXgCSYJw
פואטרי סלאם מבריק של ערביה ישראלית (עברית):
https://youtu.be/6z7NL4Saasg
שיר סטריאוטיפי בוואן שוט ובחיוך (עברית):
https://youtu.be/ValQdjCfjN4
בחיוך על הסטראוטיפים שנפגשים במסדרון (עברית):
https://youtu.be/w4W0sRUa_jY
וכתבת טלוויזיה על סטראוטיפים בישראל (עברית):
https://youtu.be/Yc-pwo0wNVw?long=yes
מי הייתה רוזי הממסמרת?
רוזי הממסמרת (Rosie the Riveter) היא אייקון תרבותי פמיניסטי אמריקאי, לאחר שהופיעה על כרזת "!We Can Do It", בתקופת מלחמת העולם השנייה. היא ייצגה אז את הנשים שתרמו למאמץ המלחמה כפועלות בתעשייה, במקום הגברים שיצאו למלחמה.
הכרזה עוצבה אז על ידי המאייר ג' הוורד מילר, בהשראת התצלום של נעמי פריילי. בעקבות הכרזה נוצרו גם שירים ואפילו סרט על רוזי הממסמרת. עוד בשנות המלחמה היא הפכה לסמל ואייקון אמריקאי.
האישה שהיוותה השראה לפוסטר הייתה אמריקאית בשם נעמי פרקר פריילי. היא עבדה כמלצרית בקליפורניה, וכשארצות הברית הצטרפה למלחמת העולם השנייה היא עברה לעבוד במפעל של חיל האוויר.
תמונתה שצולמה בעת שעבדה במפעל בשנות מלחמת העולם השנייה, שימשה כהשראה ליצירת הכרזה המפורסמת. הכרזה עודדה נשים להשתלב בשוק העבודה בשנות המלחמה, במקום הגברים שנקראו לשדה הקרב.
אגב, עם התעצמות התנועה הפמיניסטית, הרבה אחרי המלחמה, הפך הפוסטר מסמל מלחמתי לסמל פמיניסטי שעודד נשים להשתלב בשוק העבודה.
ונקודה קצת עצובה - לנעמי פריילי עצמה נודע כי הפוסטר התבסס עליה רק שנה לפני מותה.
הנה רוזי הממסמרת:
https://youtu.be/B3461S5YtKM
מה שהיא ייצגה:
https://youtu.be/bU2tt1h53jM
שיר עליה:
https://youtu.be/55NCElsbjeQ
והצייר נורמן רוקוול שצייר אותה:
https://youtu.be/-HRMrnPdYNM
מי הייתה "אשת העכביש" לואיז בורז'ואה?
הפסלת הנודעת לואיז בורז'ואה (Louise Bourgeois) הייתה אמנית מודרנית חשובה מאוד, פסלת צרפתית-אמריקאית שנולדה בפריז ב-1911, למדה פילוסופיה ב"סורבון", היגרה בעקבות האהבה ל"תפוח הגדול" בו הושפעה מאסכולת ניו יורק ונחשבת לאייקון של אמנות מודרנית ועכשווית.
עבודתה המפורסמת ביותר וסימן ההיכר של מי שנחשבת לאחת האמניות המשפיעות של הדור היא פסל הפלדה האיקוני של העכביש, המייצג את יחסיה עם אמה. אבל היא יצרה אינספור עבודות סוריאליסטיות, מיצבים מרתקים ויצירתיים, רישומים, פסלי שיש, עבודות ברונזה, אקספרסיוניזם מופשט ועוד.
בורז'ואה הייתה אמנית שחייה השפיעו באופן דרמטי על אמנותה. בת לאב שלמד אדריכלות נוף, אך לפרנסתו שיחזר שטיחי קיר והתעלל בה נפשית וגם גופנית. בבגרותה היא תרמה רבות להתפתחות של התיאוריה הפמיניסטית והביטוי שלה באמנות.
למעשה, לא היה כלל גבול בין חייה, רגשותיה והכאבים שחשה וזכרה, לאמנות שהיא יצרה. היא נהגה לבטא ביצירותיה את רגשותיה, או כפי שהיא כינתה אותם "השדים שמלווים אותי".
עד מותה בגיל 99, יצרה "אשת העכביש" מגוון מרתק של עבודות, בהן נתנה בין השאר גם ביטוי מורכב ומעניין לפמיניזם שלה ולחשיבה על מיניות בגישה המשלבת תובנות מעולם הפסיכואנליזה.
ארבעה מהפסלים שיצרה, ביניהם כמובן "מאמאן", פסל העכביש שגובהו 9 מטרים ונחשב מפסלי הענק המפורסמים ביותר בעולם, היו מהעבודות הראשונות שהוצגו במוזיאון ה"טייט מודרן" בלונדון ,עם פתיחתו.
הנה סיפורה של לואיז בורז'ואה:
https://youtu.be/7vpxtLrk74Q
אמן שהיה עוזר וחבר מספר על פסל העכביש "מאמאן":
https://youtu.be/eDnUdyYkbJE
האמנית עם אחד העכבישים שהפכו למוטיב הגדול שלה:
https://youtu.be/e7cy-ZdDWUU
סיפור הקלמנטינה שמדגים את התעללות אביה בה:
https://youtu.be/M2mx1gZqh1E
פסלי הבד שלה:
https://youtu.be/GrlFlUOFFOE
מיצג שערכה בשנות השבעים:
https://youtu.be/xidm1A04eww
בלוגרית מספרת על חייה והקריירה שלה:
https://youtu.be/eU0bxz08jyY?long=yes
וסרטון תיעודי על חייה של לואיז בורז'ואה:
https://youtu.be/Yfu2uCX-mlo?long=yes
למה הפמיניסטיות החלו לשרוף חזיות והאם עשו זאת?
דומה שכולנו שמענו פעם משהו על זה שהפמיניסטיות שורפות חזיות, או לפחות שרפו כמה כאלה בשנות ה-60. אבל האם זה אכן קרה?
שריפת החזיות (Burning bras) הוא כנראה באזור שבין מיתוס למשהו חד-פעמי, שקרה ונופח באופן מוגזם כנגד התנועה הפמיניסטית כולה.
למעשה, מעולם לא היה אירוע משמעותי וממשי של שריפת חזיות. המיתוס צמח מהפגנה אחת, הפגנה מסוימת שהתקיימה ב-1968 בעיר האמריקאית אטלנטיק סיטי. היא נערכה במחאה, נגד תחרות "מיס אמריקה", כביקורת על אידיאל היופי וההחפצה של הנשים בחברה.
בשיא ההפגנה זרקו המפגינות למכל האשפה, מחוץ לאולם התחרות, חפצים שונים. ביניהם היו חזיות, נעלי עקב גבוהים, עותקים של מגזין "פלייבוי", מוצרי איפור, מטליות ניקוי ועוד - כולם סימלו, בעיניהן, את האפליה נגד נשים. התכנית הייתה להצית את הפח, אך בגלל איסור של העירייה, המפגינות לא עשו זאת לבסוף.
מכל מקום, הכותרת באחד העיתונים למחרת הייתה "הנשים המשוחררות שרפו חזיות". עיתונאים נוספים שפרסמו את האירוע דיווחו בם הם, בעקבותיו, על "שריפת חזיות". הדיווח היה מטאפורי וכך נולד המיתוס.
למרות שלא היתה שריפת חזיות בפועל, הביטוי הזה נשאר כסמל לסוג של מחאה פמיניסטית ורדיקלית. פמיניסטיות רבות לא אוהבות את המיתוס ורואות בו ניפוח שמקורו בשיח תקשורתי ממציאות אחרת. גם אם נשרפו חזיות, כחלק מחפצים שונים שנשרפו באקט סימבולי, הן גורסות, האקט הדרמטי שהתקבע בזיכרון הציבורי אינו משמעותי או מציאותי ובטח שלא אקט מכונן.
כי לנשות התנועה הפמיניסטית, תנועה שהתפתחה רבות מאז שנות ה-60, מגוון דעות גדול ופעולותיהן מגוונות גם הן. מרבית הפמיניסטיות מתמקדות כיום בנושאים כמו שוויון זכויות בין המינים, קידום נשים בתחומים שונים ומאבק באלימות נגד נשים.
הנה סיפור שריפת החזיות והפמיניזם - ספוילר? - זה לא קרה...
https://youtu.be/asfudy5NN-Y
רגע, יכול להיות שהחזייה היא בכלל מטרד? (עברית)
https://youtu.be/iIK6ITrCHlw
מזה התפתחו גם תגובות פמיניסטיות נוספות כמו "מצעד השרמוטות" (עברית):
https://youtu.be/uYB6Q6blkG8
ולוגרית מנמקת למה עדיף בלי חזייה (עברית):
https://youtu.be/NMxox676Dx0
מי הייתה אדריכלית-העל זאהה חדיד?
אדריכלית-העל ממוצא עיראקי זאהה חדיד (Zaha Hadid) הייתה ללא ספק דמות מיוחדת באדריכלות המודרנית. היא נחשבה אדריכלית של חדשנות ותעוזה, אישה ערבית וזרה בבריטניה, שהפכה לאחת המבריקות שבאדריכליות, לאשת עסקים מדהימה ולמלכת האפקטים והרעיונות הצורניים הקמורים, עקמומיים ומעוותים במכוון.
חדיד היא האישה הראשונה שזכתה בפרס היוקרתי בעולם לאדריכלים - פרס פריצקר. לבסוף היא אף זכתה בו פעמיים.
כיאה לאדריכלית-על, עבודותיה של מי שהקימה משרד קטן עם 5 עובדים ופיתחה אותו למשרד מטורף ובו 400 אדריכלים, פרושות בכל העולם.
המבנים פרי תכנונה ניצבים בכל יבשת - מסין ועד אירופה, אמריקה ולמעשה - בכל מקום בעולם שבו חיפשו מבנה מעוצב שכאילו נלקח מעולם אחר, או לפחות ממסך מחשב.
ואכן, יכולותיה העיצוביות של חדיד נגזרות מהדמיון והשליטה המוחלטת שלה בגרפיקת מחשב. כיוצרת ומתכננת מבנים מזרם שקיבל את השם "האדריכלות הדיגיטלית", היא התמחתה בקווים מקומרים ונועזים ובצורות שנראות כאילו נלקחו מעולמות אחרים.
קשה לדבר על גאונית-העל הזו במונחים של מי שהייתה. באופן מסוים קל יותר לתפוס אותה כמי שהייתה העתיד, או זו שהצליחה בעידן המודרני לשרטט, תרתי משמע, את האדריכלות של העתיד, שאותו לא תזכה לצער כולם לחוות.
השליטה המקצועית הפנומנלית של האישה, שנולדה בעיראק ושברה כל סטריאוטיפ אפשרי בדרך לטופ של האדריכלות המודרנית, הייתה מוחלטת. מתחילת לימודי האדריכלות שלה באנגליה, היא הצטיינה בדמיון ובחשיבה נועזת והתעלתה על כל חבריה ללימודים ביכולותיה.
מאוחר יותר היא תפרוץ לעולם המחשבים וביחד עם שותפה פטריק שומאכר היא תהיה הראשונה לתכנן מבנים בגרפיקת מחשב וליצור מבנים שרק דמיונה היה יכול לפנטז ורק מחשב יכול לאפשר להנדס. השמרנים של עולם האדריכלות יתפלצו. יהיו מהם מי שיטיחו ויכתבו בפומבי ביקורות קשות ואף פוגעניות, עם הגדרות כמו "מפלצות ארכיטקטוניות" למבנים החדשניים שלה. אבל על כל ביקורת כזו שספגה חדיד בחייה, היא קיבלה שלל סופרלטיבים ומחמאות שזכתה להם מכל עבר, מכל כתב עת אדריכלי ובמיוחד מהתקשורת ומהציבור הרחב.
כמעט כל מבנה חדש שלה, נתקל בהתנגדות ומחאות בהתחלה ואז הפך לגאוות העיר או המקום שבו נבנה.
ואכן, השימושים שלה בתוכנות מחשב, אותם יישומים ומומחיות שאפשרו לה לתכנן בתים מטורפים ביופיים ופורצי דרך בצורניות הייחודית, המקומרת, שוברת הצורות הסטנדרטיות - כל אלו מיקמו אותה הרחק בעתיד. שום אנציקלופדיה לא אמורה לכתוב כך, אבל לא קשה לדמיין את זאהה חדיד, האישה הטובה ביותר בתולדות האדריכלות ומגדולי האדריכלים בהיסטוריה, ממתינה לנו אי-שם בעתיד, עם עוד שלל הפתעות שהכינה לנו על המחשב האלוהי שלה בגן-עדן.
הנה סיפורה של חדיד (עברית):
https://youtu.be/chUW2Q_p1TQ?t=23s
במילותיה שלה על הקריירה המופלאה של מי "שהכל היה נגדי, אבל...":
https://youtu.be/lKT-mCO66GY
כמה מבנים של זאהה חדיד בעולם:
https://youtu.be/P9SjD1J0omk
על הארכיטקטית זאהה חדיד:
http://youtu.be/T1s0x5jmggo
הגלקסי סוהו שתכננה חדיד בבייג'ינג סין:
https://youtu.be/8mRPnFVSUzE
על המבנים הגדולים שתכננה זאהה חאדיד:
https://youtu.be/MrRvX5I8PyY
יאכטה שעצבה חדיד לחברת אוניות:
https://youtu.be/02Tz_tdwKZI
לאחר מותה הסתיימה בנייתו של בית המגורים "קפיטל היל רזידנס" שהיא תכננה לאיל נדל"ן רוסי. הנה נורמן פוסטר מדבר עליה ועל הבית שהורישה:
https://youtu.be/-00n12nnzTI
על האישה והאגדה:
https://youtu.be/FwOqd5Rf0tc?long=yes
והנה משרד האדריכלים שלה - בסרט תדמית מטורף:
https://youtu.be/kp_ZTnanbZ8?long=yes
מלכת דראג (Drag queen) היא סוג של מופע בו מופיעה דמות דראג בפני קהל.
דמות דראג או מלכת דראג היא בדרך כלל גבר בלבוש נשי מוגזם, המופיע בתור אישה, לרוב תוך הגזמה גם של ההתנהגות הנשית והקצנת המחוות והתגובות הבימתיות שלה.
לבוש הדראג כולל שמלות ארוכות ומוגזמות וביחד איתו כל התוספות, כולל איפור נשי ומודגש, חזה נשי מלאכותי ואיברים שופעים.
מופעי דראג נעים במטרותיהם בין בידור פשוט ומלא הומור למופעי מחאה. באירועי גאווה, מצעדי גאווה וכדומה יופיעו מלכות דראג לא פעם תוך העברת מסרים חברתיים, תרבותיים ואף פוליטיים.
#הצלחה תרבותית גוברת
מצוידות בלבוש נשי ואיפור מוגזמים, במופעים סאטיריים, עם קורטוב של דרמה, הומור מעולה ונוקב שלא פעם הוא גם הומור עצמי - פעם מצאו את מלכות הדראג בעיקר במועדונים קטנים ובמסיבות רווקות, בתור המופע הקומי והמרומז. היום הן נכנסו למיינסטרים וזו תעשיית בידור מצליחה יותר ויותר, המגלגלת הרבה מאוד כסף.
אם פעם היו מלכות הדראג מופע שולי וקווירי, מששהו שבין גימיק להט"בי לבידור זול, בתחילת העשור השני של המאה ה-21 פרצו למדיה אפילו תוכניות ריאליטי המוקדשת למלכות דראג.
הראשונה בהן הייתה "מרוץ הדראג של רופול". יצר אותה מי שבניינטיז פרץ כמלכת דראג והפך לסופרמודל עולמי וכמצליחן של התחום. שמו רופול צ'ארלס (Rupaul Charles) והוא התפרסם בתחילה כאורח בתוכניות אירוח ומשם הוזמן לשלל קמפיינים, בין השאר של חברת האיפור Mac, והופיע אפילו בקליפים של כוכבי-על דוגמת אלטון ג'ון.
מלכות הדראג מופיעות היום על כל במה אפשרית, כולל בטלוויזיה ובקולנוע. הן שרות בלייב, רוקדות, עושות סטנדאפ, משחקות, עושות ליפ סינק לשירים ידועים ואפילו מנחות מופעים ואירועים.
במופעי דראג מקפידים ה"דראג קווינס" להעביר מסרים אישיים, חברתיים וכמובן תרבותיים, בעיקר של תרבות להט"ב. לעתים הן אף נכנסות לפוליטיקה ובכל מקרה יש להן נוכחות מרתקת ובעידן הנוכחי אף הולכת ומתחזקת.
ואגב, התפיסה המקובלת לפיה מלכות דראג הן גברים בלבד אינה לגמרי מדויקת. גם אם גברים החלו בכך והם עדיין הרוב המוחלט של הדראג קוויס בעולם, יש נשים רבות העושות מופעי דראג. הן זכו לכינוי "דראג FtF" (קיצור של Female to Femme).
#מקור השם
מקור המילה דראג לא נסגר סופית. או שהיא באה ממלכות הדראג הראשונות, שהופיעו בשמלות גדולות ונגררות (באנגלית Drag).
מצד שני ייתכן שהמקור הוא בכלל שייקספיר, גדול המחזאים, שבתקופתו לא הופיעו נשים בתיאטרון. בהוראות הלבוש שלו לשחקנים הגברים ששיחקו נשים הוא נהג לציין את המילה Drag בתור ראשי התיבות של Dreesed as a Girl, "לבוש כנערה".
וידויה של מלכת דראג צעירה (עברית):
https://youtu.be/u3C2kbC1dCk
רופול, מלכת הדראג המפורסמת בעולם (עברית):
https://youtu.be/ZBzBmZmZf6Y
סרט המסע המעולה שהפך פולחן דראג מטורף "פריסיליה מלכת המדבר":
https://youtu.be/wGWWeourHUg
והמחזמר של "פריסיליה מלכת המדבר" (עברית):
https://youtu.be/aS4J8NPT0xI
אלטון ג'ון בדואט המפורסם עם רופול צ'ארלס, מלך מלכות הדראג:
https://youtu.be/-esD-o4XrJ0
קליפ של פרדי מרקורי וקווין, עם המון דראג קווינס:
https://youtu.be/DedaEVIbTkY
ובני נוער שעושים גם הם דראג (עברית):
https://youtu.be/365JWEhbcHU?long=yes
רובנו גדלנו והתרגלנו לראות את הצבע הוורוד (Pink) כצבע של בנות. אבל מאיפה הקשר הזה שבין צבע למגדר? האם תמיד היה ורוד צבע של בנות וכחול של בנים?
ככה זה לא היה תמיד ואם נרצה להפתיע רגע אז נספר שבציורים עתיקים תוכלו לראות דווקא את המין הגברי בוורוד, כנראה בשל הקרבה שלו לאדום, צבע שהתקשר תמיד עם אומץ וגבורה.
הנשים בעבר התאפיינו בימים ההם דווקא בלבוש כחול, שכן הכחול, על האסוציאציות השמיימיות שלו, נחשב אז צבע תמים ועדין.
באמצע המאה ה-19 החלו להלביש גם ילדים בצבעי ורוד וכחול. עד אז לבשו ילדים את הצבע הלבן, הקל לכביסה. אבל בגדי הילדים הצבעוניים השונים, כולל צבעי פסטל שונים, לא כיוונו לבנות או לבנים. החלוקה הייתה אז יותר לפי צבע העיניים או השיער של הילד. תינוקות עם עיניים כחולות או שיער בלונדיני זכו בבגדים כחולים, בעוד ששחורי שיער ועיניים חומות הולבשו בצבע ורוד.
אבל החלוקה המגדרית הלכה והשתנתה ובתחילת המאה העשרים תעשיית בגדי הילדים נהגה כבר לשייך בנים לצבע ה... ורוד והבנות לכחול. החוקרת פרופסור ג'ו פלוטי מצאה שבאמריקה ייעצו כך להורים באופן ברור.
המהפך חל לאחר מלחמת העולם השנייה, כשההורים לתינוקות הבייבי בום שנולדו אחרי המלחמה, הלבישו אותם כמוהם. הבנים הולבשו כמו האבות, שמדיהם היו אז בדרך כלל כחולים. הצבע הזה היה זול יותר לייצור והתאים לייצור המוני של בגדי עבודה. אגב, מצבע המדים הזולים הללו נולד כינויו של מעמד העובדים "הצווארון הכחול".
הבנות, שהולבשו אז כמו אמהותיהן, זכו בצבע השני - הוורוד. מי שהביא לכך הייתה התעשייה, שנתנה להן את הצבע ההפוך. זה היה שרירותי אבל עבד והתאים לגוון הסמוק של לחיי הבנות החמדמדות של המשפחה האידיאלית מהפרסומות באמריקה ולמעשה בכל העולם המערבי.
במהלך שנות השישים החלו נשים וגברים צעירים להתלבש אותו דבר. ג'ינסים וחולצות טריקו החליפו את הלבוש בסטייל של אבא ואימא ומראה היוניסקס הפך למראה הטרנדי והנכון. היה בזה קצת היגיון של נשות התנועה הפמיניסטית של 1940, שראו בלבוש הגברי דבר שיקדם את הבנות שלהן לשוויון מול הבנים. הייתה גם התנועה ההיפית, עם ערכי השוויון והמרד בהורים.
בשנות ה-80 של המאה ה-20 זה השתנה שוב, כשאימהות החלו להתגעגע למראה הנשי של ורוד לילדותיהן וקצת התנערו מהמחשבה שהלבוש יגביל אותן בבגרותן. הטבעה מחודשת של הבדלי הצבעים לא איימה עליהן יותר.
חברת החיתולים החד-פעמיים פמפרס זיהתה זאת והייתה הראשונה שהוציאה מוצר שזיהה בנות עם ורוד. ליין חיתולים בצבע ורוד לבנות וכחול לבנים פתח גל מחודש של זיהוי צבעוני בין מין לצבע ואיש לא ראה בו קיפוח, אלא בחירה אסתטית בוטחת ומודעת של חברה מודרנית, גם אם מעט נשלטת על ידי מנגנוני שיווק ופרסום מתוחכמים ובעלי עניין.
אז בימינו שולטים בבגדי הבנות גווני הוורוד והסגול הקרוב אליו. גם מי שרואות בעצמן פמיניסטיות, לא חוששות להלביש את בנותיהן בגוונים ה"נכונים" לתקופה ובלבד שלא יחזרו לבגדי היוניסקס, הזהים לבנים ולבנות.
הנה סיפורו בעברית של הצבע הוורוד, כצבע הנשי השולט (עברית):
https://youtu.be/BvCqE27295o
כך הפך הצבע הוורוד לצבע של נערות ונשים:
https://youtu.be/KaGSYGhUkvM
בשנת 1973 נפגשה הטניסאית בילי ג'ין קינג עם אלוף וימבלדון השחצן בובי ריגז, במשחק טניס שנועד להוכיח שהמין הנשי אינו חלש יותר או פחות טוב מהגברים. במה שיהפוך לקרב המינים המפורסם בהיסטוריה של הספורט ולאבן דרך בתולדות הפמיניזם, היא תביס אותו לגמרי, תוכיח שנשים אינן פחות טובות ותהיה לסמל פמיניסטי עולמי.
המשחק, שכונה "קרב המינים" (The Battle of the Sexes), היה השיא של המולה תקשורתית שייצר אלוף העבר בטניס, בובי ריגז. בשנות ה-30 וה-40 הוא היה טניסאי מצליח וכולם העריצו אותו. אבל בשנות ה-70 הוא היה מבוגר ועסק בעיקר במשחקי ראווה שבהם התחרה נגד אחרים תמורת סכומי כסף וניסה להרוויח כסף רב ככל הניתן.
יום אחד, הכריז על עצמו ריגז כ"חזיר שוביניסטי גברי" וטען שנשים טובות פחות מגברים ושעל אף כל ההתלהבות בשנות ה-70 מהטניס הנשי, גם הוא, שחקן עבר בגיל 55, יכול לנצח את כל אלופות הטניס. הוא החליט להזמין אלופות למשחקים נגדו.
לאחר שניצח ריגז בקלות את השחקנית סמית-קורט 6-2 6-1, הופעל על קינג לחץ אדיר קינג להתמודד מולו. היא הייתה אלופת וימבלדון באותה עת ולשעבר מייסדת הפורום המקצועני הנשי. על אף שבתחילה סרבה, היא הבינה בשלב מסוים שאם יישאר המצב כך, "יחזור הטניס הנשי חמישים שנה לאחור". היא נעתרה להצעה כספית לשחק נגדו תמורת פרס גבוה והמשחק נקבע.
משחק "קרב המינים" התקיים ב-20 בספטמבר 1973. מעל 30 אלף צופים הגיעו לאצטדיון "אסטרודום" שביוסטון טקסס, וצפו בו בשידור חי מעל 50 מיליון איש ממדינות רבות. ריגז וקינג שיחקו בהחלטיות. הוא מאד רצה לנצח. הפרס הכספי היה גדול והפיתוי להוכיח שאפילו אלופת וימבלדון חלשה ממנו היה עצום.
לפני הקרב היו ציפיות רבות לקרב נוקשה שישקף את גודל המעמד. אך תוצאת המשחק הייתה מוחצת. קינג פשוט מעכה את ריגז וניצחה אותו בכל המערכות. הטניסאי השחצן והמתנשא מצא את עצמו מובס בקלות על ידי מי שראה בה את אחת מהפחות טובות שבשחקני הטניס, רק בשל מינה. התוצאה הייתה ברורה לטובת בילי ג'ין קינג: 6-4, 6-3, 6-3.
השמחה הנשית, שלא לומר הפמיניסטית, הייתה בלתי נתפסת. ברגע אחד הפכה קינג לאגדה. מסתם שחקנית-על ואלופה בטניס העולמי היא הפכה לסמל של יכולת נשית ולמנהיגה היסטורית סוחפת של התנועה לשחרור האישה. בנוסף ל-12 תארי "גרנד סלאם" והמון פרסים וזכיות בתחום הטניס, היא הפכה לאחת הנשים החזקות והחשובות בהיסטוריה של הספורט ובכלל. מאותו יום איש לא קרא תיגר על הנשים בספורט, לפחות לא אם הוא היה מישהו ששווה משהו...
הנה הסיפור המלא ודבריה של המנצחת:
https://youtu.be/MyMtOwwtJW0?t=27s
כך הראתה בילי ג'ין קינג לבובי ריגז מי המין החזק יותר (בעברית):
https://youtu.be/TqEhH9rq9mQ?t=13m24s&end=14m49s
מה חושבים גדולי עולם על האישה הגדולה ביותר בתולדות הספורט:
https://youtu.be/kpQyerOq_MA
בלי קצת הומור לא נכיר אותה:
https://youtu.be/Ko6siE3KXsU?long=yes
ועל התחרות הפמיניסטית בהיסטוריה גם עשו סרט תיעודי מעניין:
https://youtu.be/_TPblarOfdw?long=yes
מה היה הסוד של הזמרת המזוקנת?
באירוויזיון של 2014 אירופה נדהמה אך בחרה בזמרת עם זקן למקום הראשון. "האוסטרית המזוקנת" כמו שכינו את קונצ'יטה וורסט שזכתה באירוויזיון, הייתה לא פחות מסנסציה (כולם דיברו עליה, עוד לפני הזכייה).
"לא ניתן לעצור אותנו" היא אמרה לאחר הזכייה, אבל אחרי כמה ימים התברר לעולם שהזמרת עם הזקן היא בעצם זמר.. טום ניאובירת' התחזה לאישה ולקח את הפרס הראשון בתחרות היוקרתית ביותר באירופה. ניאובירת' הוא דראג-קווין, כלומר זמר שמופיע ומבדר בתחפושת של אישה. הוא ככל הנראה לא שינה את מינו ונשאר גבר מזוקן. ולא שזה שינה הרבה, כי המסר של הפתיחות וקבלת האחר והשונה כבר עבר ובגדול.
אבל החשוב הוא שקונצ'יטה שהיא בעצם ניאובירת', ראתה בניצחון לא רק את נצחונ/ה שלו/ה אלא את נצחונם של כל מי "שמאמינים בעתיד של שלום וחופש". המסר עבר - כולם ראויים והעולם לומד לקבל את השונה.
הנה "הזמרת המזוקנת" קונצ'יטה וורסט:
https://youtu.be/ToqNa0rqUtY
על זכייתה של קונצ'יטה וורסט:
https://youtu.be/3n8kVpAwpUM
באירוויזיון של 2014 אירופה נדהמה אך בחרה בזמרת עם זקן למקום הראשון. "האוסטרית המזוקנת" כמו שכינו את קונצ'יטה וורסט שזכתה באירוויזיון, הייתה לא פחות מסנסציה (כולם דיברו עליה, עוד לפני הזכייה).
"לא ניתן לעצור אותנו" היא אמרה לאחר הזכייה, אבל אחרי כמה ימים התברר לעולם שהזמרת עם הזקן היא בעצם זמר.. טום ניאובירת' התחזה לאישה ולקח את הפרס הראשון בתחרות היוקרתית ביותר באירופה. ניאובירת' הוא דראג-קווין, כלומר זמר שמופיע ומבדר בתחפושת של אישה. הוא ככל הנראה לא שינה את מינו ונשאר גבר מזוקן. ולא שזה שינה הרבה, כי המסר של הפתיחות וקבלת האחר והשונה כבר עבר ובגדול.
אבל החשוב הוא שקונצ'יטה שהיא בעצם ניאובירת', ראתה בניצחון לא רק את נצחונ/ה שלו/ה אלא את נצחונם של כל מי "שמאמינים בעתיד של שלום וחופש". המסר עבר - כולם ראויים והעולם לומד לקבל את השונה.
הנה "הזמרת המזוקנת" קונצ'יטה וורסט:
https://youtu.be/ToqNa0rqUtY
על זכייתה של קונצ'יטה וורסט:
https://youtu.be/3n8kVpAwpUM
מגדר
בטח שמעתם שאנשים אומרים דברים כמו בלונדיניות הן טיפשות, יהודים הם חכמים או אוהבים כסף ושעל ערבים אי אפשר לסמוך - אלה סְטֵרֵאוֹטִיפּים (Stereotypes) והם גרועים, גם אם רובנו איכשהו אוחזים בהם, ברמה זו או אחרת.
סטראוטיפים הם חשיבה על אנשים לא כאינדיבידואלים, כאנשים שהם ייחודיים ושונים מאחרים, אלא כחברים בקבוצה, מה שאומר שמאפייניה של אותה קבוצה דובקים גם בהם כפרטים.
המעניין הוא שלא כל כך חשוב מה טבען של האמונות לגבי הקבוצה - חיוביות, שליליות, נכונות או שגויות. הסטריאוטיפים משמשים אותנו לא פעם כדי לקטלג אנשים אחרים במהירות ובקלות, מבלי להתחשב בהם עצמם, באופיים האמיתי, בייחוד שלהם.
לא טוב.
הרי זו הכללה הקשורה למאפייניה של קבוצה חברתית כלשהי, תוך הדבקה של המאפיינים הללו לכל חבר וחברה בקבוצה, בלי הבדל ביניהם.
אגב, בדרך כלל הסטריאוטיפ יהיה על קבוצה חברתית, שיש לה בסיס אתני, מגדרי ולעתים מאפיין חיצוני, כמו הבלונד שהודגם בהתחלה או בעלי אף סולד למשל.
מדובר בסוג של דעות קדומות או הכללות על קבוצה וחבריה, שקשה מאוד לשנות אותן. ההתייחסות לקבוצות בחברה ולתכונות שלהן או לדברים המיוחסים להן, עוברת לפרטים, כלומר לחברי הקבוצה, ללא הבחנה בין אדם לאדם.
הפירוש של המילה שמקורה ביוונית סְטֵרֵאוֹטִיפּ הוא "רושם מוצק" או בתרגום מילולי "חריתת רושם". יש לו גם מילה עברית לא רעה - "הֶטְפֵּס", מלשון טיפוס.
#מה ההבדל בין סטריאוטיפ לדעה קדומה?
מדובר במשהו שהוא שונה במעט מסתם דעה קדומה. כי בעוד שדעה קדומה היא עמדה מוקדמת, בדרך כלל שלילית כמובן, שיש כלפי אדם שעדיין לא הייתה לנו איתו כל אינטראקציה חברתית, אלא רק על סמך השתייכותו החברתית, בסטריאוטיפ מדביקים את מאפייני הקבוצה על הפרט בכל מקרה, גם אם וכשמכירים אותו.
הדעה הקדומה נוטה להביא ליחס חברתי משפיל, להתנהגות עוינת ולביטויים שליליים ואף מפלים לרעה חברים המשתייכים לקבוצה חברתית מסוימת. כי איכשהו, אצל בעלי דעות קדומות תהיה נטייה כמעט בשגרה להעריך את חבריה של הקבוצה
חברתית באופן שלילי או לפחות להעריך אותם בעיקר על סמך השתייכותם לקבוצה זו.
#האם סטראוטיפים הם שליליים?
בהחלט לא. בניגוד לדעות קדומות, הסטראוטיפ לא חייב להיות בעל אופי שלילי. במקור הוא מסייע לנו להתמודד מול כמויות מידע גדולות במהירות. כי כשאיננו יודעים על אדם יכול המידע על הקבוצות אליהן הוא משתייך לסייע לנו במהירות באבחון של דרכי התקשורת וההבנה שלו או שלה.
הבעיה היא, אפרופו ההבדל שבין סטראוטיפ לדעה קדומה, כשמערבבים ביניהם. אם הופך הסטראוטיפ לדעה קדומה, היא יכולה לפגוע באדם שמולו אנו עומדים. יש גם מי שמזכירים בעיה פחות מדוברת, לפיה דעה קדומה שהייתה לנו ולכאורה מתאמתת אצל אדם פרטי, עלולה להפוך או לחזק סטראוטיפ, שיפגע מעתה באנשים הנמנים על העדה, הדת, הלאום שלו וכדומה.
הנה הסטריאטיפים, שמרגישים לרבים כאילו כולנו ממוינים, מתויגים ומסווגים לתוך קופסאות ומגרות חברתיות מדומות (מתורגם):
https://youtu.be/6HY04AzsomY
יש סטריאוטיפים מגדריים, של בנים ובנות, שפעם היו בכלל הפוכים (מתורגם):
https://youtu.be/c36nzG5VUow
הסיבה שאנחנו לא אוהבים לשמוע שפות זרות ברחוב שלנו (עברית):
https://youtu.be/H2r3W9sOB6o
גם המבטא מציק לנו (עברית):
https://youtu.be/aIYjWWuTJAM
אנחנו כמו שרואים אותנו מבחוץ (עברית):
https://youtu.be/5nSD0yuhR3c
שיר של זמר שלא רוצה שיגדירו אותו (עברית):
https://youtu.be/80GtXgCSYJw
פואטרי סלאם מבריק של ערביה ישראלית (עברית):
https://youtu.be/6z7NL4Saasg
שיר סטריאוטיפי בוואן שוט ובחיוך (עברית):
https://youtu.be/ValQdjCfjN4
בחיוך על הסטראוטיפים שנפגשים במסדרון (עברית):
https://youtu.be/w4W0sRUa_jY
וכתבת טלוויזיה על סטראוטיפים בישראל (עברית):
https://youtu.be/Yc-pwo0wNVw?long=yes
רוזי הממסמרת (Rosie the Riveter) היא אייקון תרבותי פמיניסטי אמריקאי, לאחר שהופיעה על כרזת "!We Can Do It", בתקופת מלחמת העולם השנייה. היא ייצגה אז את הנשים שתרמו למאמץ המלחמה כפועלות בתעשייה, במקום הגברים שיצאו למלחמה.
הכרזה עוצבה אז על ידי המאייר ג' הוורד מילר, בהשראת התצלום של נעמי פריילי. בעקבות הכרזה נוצרו גם שירים ואפילו סרט על רוזי הממסמרת. עוד בשנות המלחמה היא הפכה לסמל ואייקון אמריקאי.
האישה שהיוותה השראה לפוסטר הייתה אמריקאית בשם נעמי פרקר פריילי. היא עבדה כמלצרית בקליפורניה, וכשארצות הברית הצטרפה למלחמת העולם השנייה היא עברה לעבוד במפעל של חיל האוויר.
תמונתה שצולמה בעת שעבדה במפעל בשנות מלחמת העולם השנייה, שימשה כהשראה ליצירת הכרזה המפורסמת. הכרזה עודדה נשים להשתלב בשוק העבודה בשנות המלחמה, במקום הגברים שנקראו לשדה הקרב.
אגב, עם התעצמות התנועה הפמיניסטית, הרבה אחרי המלחמה, הפך הפוסטר מסמל מלחמתי לסמל פמיניסטי שעודד נשים להשתלב בשוק העבודה.
ונקודה קצת עצובה - לנעמי פריילי עצמה נודע כי הפוסטר התבסס עליה רק שנה לפני מותה.
הנה רוזי הממסמרת:
https://youtu.be/B3461S5YtKM
מה שהיא ייצגה:
https://youtu.be/bU2tt1h53jM
שיר עליה:
https://youtu.be/55NCElsbjeQ
והצייר נורמן רוקוול שצייר אותה:
https://youtu.be/-HRMrnPdYNM
הפסלת הנודעת לואיז בורז'ואה (Louise Bourgeois) הייתה אמנית מודרנית חשובה מאוד, פסלת צרפתית-אמריקאית שנולדה בפריז ב-1911, למדה פילוסופיה ב"סורבון", היגרה בעקבות האהבה ל"תפוח הגדול" בו הושפעה מאסכולת ניו יורק ונחשבת לאייקון של אמנות מודרנית ועכשווית.
עבודתה המפורסמת ביותר וסימן ההיכר של מי שנחשבת לאחת האמניות המשפיעות של הדור היא פסל הפלדה האיקוני של העכביש, המייצג את יחסיה עם אמה. אבל היא יצרה אינספור עבודות סוריאליסטיות, מיצבים מרתקים ויצירתיים, רישומים, פסלי שיש, עבודות ברונזה, אקספרסיוניזם מופשט ועוד.
בורז'ואה הייתה אמנית שחייה השפיעו באופן דרמטי על אמנותה. בת לאב שלמד אדריכלות נוף, אך לפרנסתו שיחזר שטיחי קיר והתעלל בה נפשית וגם גופנית. בבגרותה היא תרמה רבות להתפתחות של התיאוריה הפמיניסטית והביטוי שלה באמנות.
למעשה, לא היה כלל גבול בין חייה, רגשותיה והכאבים שחשה וזכרה, לאמנות שהיא יצרה. היא נהגה לבטא ביצירותיה את רגשותיה, או כפי שהיא כינתה אותם "השדים שמלווים אותי".
עד מותה בגיל 99, יצרה "אשת העכביש" מגוון מרתק של עבודות, בהן נתנה בין השאר גם ביטוי מורכב ומעניין לפמיניזם שלה ולחשיבה על מיניות בגישה המשלבת תובנות מעולם הפסיכואנליזה.
ארבעה מהפסלים שיצרה, ביניהם כמובן "מאמאן", פסל העכביש שגובהו 9 מטרים ונחשב מפסלי הענק המפורסמים ביותר בעולם, היו מהעבודות הראשונות שהוצגו במוזיאון ה"טייט מודרן" בלונדון ,עם פתיחתו.
הנה סיפורה של לואיז בורז'ואה:
https://youtu.be/7vpxtLrk74Q
אמן שהיה עוזר וחבר מספר על פסל העכביש "מאמאן":
https://youtu.be/eDnUdyYkbJE
האמנית עם אחד העכבישים שהפכו למוטיב הגדול שלה:
https://youtu.be/e7cy-ZdDWUU
סיפור הקלמנטינה שמדגים את התעללות אביה בה:
https://youtu.be/M2mx1gZqh1E
פסלי הבד שלה:
https://youtu.be/GrlFlUOFFOE
מיצג שערכה בשנות השבעים:
https://youtu.be/xidm1A04eww
בלוגרית מספרת על חייה והקריירה שלה:
https://youtu.be/eU0bxz08jyY?long=yes
וסרטון תיעודי על חייה של לואיז בורז'ואה:
https://youtu.be/Yfu2uCX-mlo?long=yes
דומה שכולנו שמענו פעם משהו על זה שהפמיניסטיות שורפות חזיות, או לפחות שרפו כמה כאלה בשנות ה-60. אבל האם זה אכן קרה?
שריפת החזיות (Burning bras) הוא כנראה באזור שבין מיתוס למשהו חד-פעמי, שקרה ונופח באופן מוגזם כנגד התנועה הפמיניסטית כולה.
למעשה, מעולם לא היה אירוע משמעותי וממשי של שריפת חזיות. המיתוס צמח מהפגנה אחת, הפגנה מסוימת שהתקיימה ב-1968 בעיר האמריקאית אטלנטיק סיטי. היא נערכה במחאה, נגד תחרות "מיס אמריקה", כביקורת על אידיאל היופי וההחפצה של הנשים בחברה.
בשיא ההפגנה זרקו המפגינות למכל האשפה, מחוץ לאולם התחרות, חפצים שונים. ביניהם היו חזיות, נעלי עקב גבוהים, עותקים של מגזין "פלייבוי", מוצרי איפור, מטליות ניקוי ועוד - כולם סימלו, בעיניהן, את האפליה נגד נשים. התכנית הייתה להצית את הפח, אך בגלל איסור של העירייה, המפגינות לא עשו זאת לבסוף.
מכל מקום, הכותרת באחד העיתונים למחרת הייתה "הנשים המשוחררות שרפו חזיות". עיתונאים נוספים שפרסמו את האירוע דיווחו בם הם, בעקבותיו, על "שריפת חזיות". הדיווח היה מטאפורי וכך נולד המיתוס.
למרות שלא היתה שריפת חזיות בפועל, הביטוי הזה נשאר כסמל לסוג של מחאה פמיניסטית ורדיקלית. פמיניסטיות רבות לא אוהבות את המיתוס ורואות בו ניפוח שמקורו בשיח תקשורתי ממציאות אחרת. גם אם נשרפו חזיות, כחלק מחפצים שונים שנשרפו באקט סימבולי, הן גורסות, האקט הדרמטי שהתקבע בזיכרון הציבורי אינו משמעותי או מציאותי ובטח שלא אקט מכונן.
כי לנשות התנועה הפמיניסטית, תנועה שהתפתחה רבות מאז שנות ה-60, מגוון דעות גדול ופעולותיהן מגוונות גם הן. מרבית הפמיניסטיות מתמקדות כיום בנושאים כמו שוויון זכויות בין המינים, קידום נשים בתחומים שונים ומאבק באלימות נגד נשים.
הנה סיפור שריפת החזיות והפמיניזם - ספוילר? - זה לא קרה...
https://youtu.be/asfudy5NN-Y
רגע, יכול להיות שהחזייה היא בכלל מטרד? (עברית)
https://youtu.be/iIK6ITrCHlw
מזה התפתחו גם תגובות פמיניסטיות נוספות כמו "מצעד השרמוטות" (עברית):
https://youtu.be/uYB6Q6blkG8
ולוגרית מנמקת למה עדיף בלי חזייה (עברית):
https://youtu.be/NMxox676Dx0
אדריכלית-העל ממוצא עיראקי זאהה חדיד (Zaha Hadid) הייתה ללא ספק דמות מיוחדת באדריכלות המודרנית. היא נחשבה אדריכלית של חדשנות ותעוזה, אישה ערבית וזרה בבריטניה, שהפכה לאחת המבריקות שבאדריכליות, לאשת עסקים מדהימה ולמלכת האפקטים והרעיונות הצורניים הקמורים, עקמומיים ומעוותים במכוון.
חדיד היא האישה הראשונה שזכתה בפרס היוקרתי בעולם לאדריכלים - פרס פריצקר. לבסוף היא אף זכתה בו פעמיים.
כיאה לאדריכלית-על, עבודותיה של מי שהקימה משרד קטן עם 5 עובדים ופיתחה אותו למשרד מטורף ובו 400 אדריכלים, פרושות בכל העולם.
המבנים פרי תכנונה ניצבים בכל יבשת - מסין ועד אירופה, אמריקה ולמעשה - בכל מקום בעולם שבו חיפשו מבנה מעוצב שכאילו נלקח מעולם אחר, או לפחות ממסך מחשב.
ואכן, יכולותיה העיצוביות של חדיד נגזרות מהדמיון והשליטה המוחלטת שלה בגרפיקת מחשב. כיוצרת ומתכננת מבנים מזרם שקיבל את השם "האדריכלות הדיגיטלית", היא התמחתה בקווים מקומרים ונועזים ובצורות שנראות כאילו נלקחו מעולמות אחרים.
קשה לדבר על גאונית-העל הזו במונחים של מי שהייתה. באופן מסוים קל יותר לתפוס אותה כמי שהייתה העתיד, או זו שהצליחה בעידן המודרני לשרטט, תרתי משמע, את האדריכלות של העתיד, שאותו לא תזכה לצער כולם לחוות.
השליטה המקצועית הפנומנלית של האישה, שנולדה בעיראק ושברה כל סטריאוטיפ אפשרי בדרך לטופ של האדריכלות המודרנית, הייתה מוחלטת. מתחילת לימודי האדריכלות שלה באנגליה, היא הצטיינה בדמיון ובחשיבה נועזת והתעלתה על כל חבריה ללימודים ביכולותיה.
מאוחר יותר היא תפרוץ לעולם המחשבים וביחד עם שותפה פטריק שומאכר היא תהיה הראשונה לתכנן מבנים בגרפיקת מחשב וליצור מבנים שרק דמיונה היה יכול לפנטז ורק מחשב יכול לאפשר להנדס. השמרנים של עולם האדריכלות יתפלצו. יהיו מהם מי שיטיחו ויכתבו בפומבי ביקורות קשות ואף פוגעניות, עם הגדרות כמו "מפלצות ארכיטקטוניות" למבנים החדשניים שלה. אבל על כל ביקורת כזו שספגה חדיד בחייה, היא קיבלה שלל סופרלטיבים ומחמאות שזכתה להם מכל עבר, מכל כתב עת אדריכלי ובמיוחד מהתקשורת ומהציבור הרחב.
כמעט כל מבנה חדש שלה, נתקל בהתנגדות ומחאות בהתחלה ואז הפך לגאוות העיר או המקום שבו נבנה.
ואכן, השימושים שלה בתוכנות מחשב, אותם יישומים ומומחיות שאפשרו לה לתכנן בתים מטורפים ביופיים ופורצי דרך בצורניות הייחודית, המקומרת, שוברת הצורות הסטנדרטיות - כל אלו מיקמו אותה הרחק בעתיד. שום אנציקלופדיה לא אמורה לכתוב כך, אבל לא קשה לדמיין את זאהה חדיד, האישה הטובה ביותר בתולדות האדריכלות ומגדולי האדריכלים בהיסטוריה, ממתינה לנו אי-שם בעתיד, עם עוד שלל הפתעות שהכינה לנו על המחשב האלוהי שלה בגן-עדן.
הנה סיפורה של חדיד (עברית):
https://youtu.be/chUW2Q_p1TQ?t=23s
במילותיה שלה על הקריירה המופלאה של מי "שהכל היה נגדי, אבל...":
https://youtu.be/lKT-mCO66GY
כמה מבנים של זאהה חדיד בעולם:
https://youtu.be/P9SjD1J0omk
על הארכיטקטית זאהה חדיד:
http://youtu.be/T1s0x5jmggo
הגלקסי סוהו שתכננה חדיד בבייג'ינג סין:
https://youtu.be/8mRPnFVSUzE
על המבנים הגדולים שתכננה זאהה חאדיד:
https://youtu.be/MrRvX5I8PyY
יאכטה שעצבה חדיד לחברת אוניות:
https://youtu.be/02Tz_tdwKZI
לאחר מותה הסתיימה בנייתו של בית המגורים "קפיטל היל רזידנס" שהיא תכננה לאיל נדל"ן רוסי. הנה נורמן פוסטר מדבר עליה ועל הבית שהורישה:
https://youtu.be/-00n12nnzTI
על האישה והאגדה:
https://youtu.be/FwOqd5Rf0tc?long=yes
והנה משרד האדריכלים שלה - בסרט תדמית מטורף:
https://youtu.be/kp_ZTnanbZ8?long=yes
מיהי הילדה שזכתה בפרס נובל לשלום?
מלאלאה יוסופזאי (Malala Yousafzai), או מלאלה יוספזאי, היא בתו בת ה-17 של משורר ומחנך, שהפכה לגיבורה עולמית. היא התפרסמה במאבק שניהלה בארצה פקיסטן, כדי שילדות יוכלו לזכות להשכלה כמו של הבנים.
המאבק היה קשה, כיוון שבמדינה מוסלמית דתית ושמרנית, לא מאפשרים לבנות ללמוד בבית ספר ולרכוש השכלה. מצבה הפך עוד יותר קשה, לאחר שקיצוני מארגון הטליבאן ירה בראשה, כשהייתה בת 15, ופצע אותה קשה.
כדי להציל את חייה, הוטסה מלאלאה לבריטניה, גרמניה ולבסוף לארצות הברית. בכל המקומות הללו נאבקו הרופאים על חייה והצליחו להצילה.
לאחר שניצלה ממוות, הפכה הילדה האמיצה, הנחושה והחכמה, שדורשת שוויון והזדמנות לחיים הוגנים, לסמל בעולם החופשי. מלאלה הייתה לדוברת לא רשמית של הנשים המדוכאות בעולם והחלה לדרוש שכל בנות העולם יזכו ללמוד בבית-ספר ולרכוש השכלה.
בשנת 2015 היא זכתה לפרס נובל לשלום - הזוכה הצעירה ביותר בהיסטוריה בפרס. היא נוהגת לומר שאין הבדל בין גברים לנשים ושטרוריסטים חוששים מהשכלה, כי השכלה היא כוח ולכן הם גם מתנגדים להשכלת נשים.
הנה קדימון מתורגם של סרט מרגש על מלאלאה:
https://youtu.be/DWoZsG3Heeo
סיפורה בעברית:
https://youtu.be/bdH5DwC62eg?t=34s
מלאלה מסבירה את עמדותיה:
http://youtu.be/NIqOhxQ0-H8
דרכה בקצרה (מתורגם):
https://youtu.be/_na4S35-WUE
מצגת וידאו על מאבקה:
http://youtu.be/AgjN0h-N7WM
סיפור ניסיון ההתנקשות בחייה:
https://youtu.be/CXvs1vwiD0M
והחזרה לבית הספר אחרי ההבראה:
https://youtu.be/KFKpcyDKLX4
מלאלאה יוסופזאי (Malala Yousafzai), או מלאלה יוספזאי, היא בתו בת ה-17 של משורר ומחנך, שהפכה לגיבורה עולמית. היא התפרסמה במאבק שניהלה בארצה פקיסטן, כדי שילדות יוכלו לזכות להשכלה כמו של הבנים.
המאבק היה קשה, כיוון שבמדינה מוסלמית דתית ושמרנית, לא מאפשרים לבנות ללמוד בבית ספר ולרכוש השכלה. מצבה הפך עוד יותר קשה, לאחר שקיצוני מארגון הטליבאן ירה בראשה, כשהייתה בת 15, ופצע אותה קשה.
כדי להציל את חייה, הוטסה מלאלאה לבריטניה, גרמניה ולבסוף לארצות הברית. בכל המקומות הללו נאבקו הרופאים על חייה והצליחו להצילה.
לאחר שניצלה ממוות, הפכה הילדה האמיצה, הנחושה והחכמה, שדורשת שוויון והזדמנות לחיים הוגנים, לסמל בעולם החופשי. מלאלה הייתה לדוברת לא רשמית של הנשים המדוכאות בעולם והחלה לדרוש שכל בנות העולם יזכו ללמוד בבית-ספר ולרכוש השכלה.
בשנת 2015 היא זכתה לפרס נובל לשלום - הזוכה הצעירה ביותר בהיסטוריה בפרס. היא נוהגת לומר שאין הבדל בין גברים לנשים ושטרוריסטים חוששים מהשכלה, כי השכלה היא כוח ולכן הם גם מתנגדים להשכלת נשים.
הנה קדימון מתורגם של סרט מרגש על מלאלאה:
https://youtu.be/DWoZsG3Heeo
סיפורה בעברית:
https://youtu.be/bdH5DwC62eg?t=34s
מלאלה מסבירה את עמדותיה:
http://youtu.be/NIqOhxQ0-H8
דרכה בקצרה (מתורגם):
https://youtu.be/_na4S35-WUE
מצגת וידאו על מאבקה:
http://youtu.be/AgjN0h-N7WM
סיפור ניסיון ההתנקשות בחייה:
https://youtu.be/CXvs1vwiD0M
והחזרה לבית הספר אחרי ההבראה:
https://youtu.be/KFKpcyDKLX4
מה זו אפליה?
אפליה (Discrimination) היא התייחסות שונה ולא הוגנת, לאדם או לקבוצה. אפליה מתבססת על מאפיינים כמו מוצא, מגדר, גיל, דת, נטייה מינית או מוגבלות כלשהי. מדובר בתופעה חברתית נוראה, הפוגעת בזכויות האדם ובשוויון הזדמנויות.
אפליה יכולה להיות גלויה או סמויה, כשאת האפלייה הסמויה קשה יותר לזהות. נסו לבדוק לעצמכם בחלוקה הבאה איזו אפלייה היא גלויה ואיזו סמויה:
בתחום הדיור האפליה תהיה בצורה של סירוב להשכיר או למכור נכס לאנשים מקבוצה מסוימת באוכלוסיה.לא פעם זה יהיה על רקע של גזע, לאום או מוצא, כשהסירוב מצד המפלה נובע מרצון נסתר למנוע התנגשות תרבותית או ירידה בערך הדירות, בשל סטריאוטיפים וגזענות. לא פעם הנימוק שיושמע למסורב יהיה בגדר תירוץ.
בשוק העבודה יכולה האפליה להתבטא בסירוב של מעסיקים לקבל אדם לעבודה או לשלם שכר נמוך יותר, בשל היותו ממוצא אתני כלשהו או מסיבות מגדריות.
במערכת החינוך האפליה תתבטא לא פעם באי-שוויון מרגיז בגישה למשאבים חינוכיים ולעתים בהפרדה של תלמידים לפי הרקע החברתי-כלכלי שלהם, או במקרים קיצוניים, לפי מוצא או צבע עור.
בשירותים הציבוריים אפליה תתבטא בשירות ירוד יותר לאנשים מרקע מסוים, או במקרים קיצוניים אף בסירוב לספק שירות לאנשים על בסיס מאפייניהם השונים.
עוד סוג של אפליה, חמורה וקיצונית יותר, היא אפלייה מוסדית, שמתבטאת במדיניות או חוקים רשמיים, המפלים באופן שיטתי קבוצות באוכלוסייה. במקרים של מדינות כמו שרום אפריקה, או גרמניה הנאצית, למשל, הפלו חוקים היסטוריים את השחורים או היהודים, בהתאמה ומנעו זכות לשבת במקומות מסוימים, לעבוד, לפתוח עסקים. בארצות רבות אין, או לא הייתה, זכות הצבעה לנשים , למיעוטים אתניים וכדומה.
המאבק באפליה הוא מרכיב חשוב בקידום של צדק חברתי ושוויון זכויות לכל אדם, באשר הוא.
הנה אפליה בקבלה לעבודה (עברית):
https://youtu.be/0PNU6GXk5WU
יש מי שחווים אפליה על רקע של גזע, צבע עור או מוצא:
https://youtu.be/NyXVdit9cDc
יש אפליה טכנולוגית על בסיס מגדרי (עברית):
https://youtu.be/O25oWJwSPg0
ונרגיע רגע באפליה שנשמעת מצחיקה, גם כשהיא ממש מרגיזה (עברית):
https://youtu.be/BlCB51GXcDM
אפליה (Discrimination) היא התייחסות שונה ולא הוגנת, לאדם או לקבוצה. אפליה מתבססת על מאפיינים כמו מוצא, מגדר, גיל, דת, נטייה מינית או מוגבלות כלשהי. מדובר בתופעה חברתית נוראה, הפוגעת בזכויות האדם ובשוויון הזדמנויות.
אפליה יכולה להיות גלויה או סמויה, כשאת האפלייה הסמויה קשה יותר לזהות. נסו לבדוק לעצמכם בחלוקה הבאה איזו אפלייה היא גלויה ואיזו סמויה:
בתחום הדיור האפליה תהיה בצורה של סירוב להשכיר או למכור נכס לאנשים מקבוצה מסוימת באוכלוסיה.לא פעם זה יהיה על רקע של גזע, לאום או מוצא, כשהסירוב מצד המפלה נובע מרצון נסתר למנוע התנגשות תרבותית או ירידה בערך הדירות, בשל סטריאוטיפים וגזענות. לא פעם הנימוק שיושמע למסורב יהיה בגדר תירוץ.
בשוק העבודה יכולה האפליה להתבטא בסירוב של מעסיקים לקבל אדם לעבודה או לשלם שכר נמוך יותר, בשל היותו ממוצא אתני כלשהו או מסיבות מגדריות.
במערכת החינוך האפליה תתבטא לא פעם באי-שוויון מרגיז בגישה למשאבים חינוכיים ולעתים בהפרדה של תלמידים לפי הרקע החברתי-כלכלי שלהם, או במקרים קיצוניים, לפי מוצא או צבע עור.
בשירותים הציבוריים אפליה תתבטא בשירות ירוד יותר לאנשים מרקע מסוים, או במקרים קיצוניים אף בסירוב לספק שירות לאנשים על בסיס מאפייניהם השונים.
עוד סוג של אפליה, חמורה וקיצונית יותר, היא אפלייה מוסדית, שמתבטאת במדיניות או חוקים רשמיים, המפלים באופן שיטתי קבוצות באוכלוסייה. במקרים של מדינות כמו שרום אפריקה, או גרמניה הנאצית, למשל, הפלו חוקים היסטוריים את השחורים או היהודים, בהתאמה ומנעו זכות לשבת במקומות מסוימים, לעבוד, לפתוח עסקים. בארצות רבות אין, או לא הייתה, זכות הצבעה לנשים , למיעוטים אתניים וכדומה.
המאבק באפליה הוא מרכיב חשוב בקידום של צדק חברתי ושוויון זכויות לכל אדם, באשר הוא.
הנה אפליה בקבלה לעבודה (עברית):
https://youtu.be/0PNU6GXk5WU
יש מי שחווים אפליה על רקע של גזע, צבע עור או מוצא:
https://youtu.be/NyXVdit9cDc
יש אפליה טכנולוגית על בסיס מגדרי (עברית):
https://youtu.be/O25oWJwSPg0
ונרגיע רגע באפליה שנשמעת מצחיקה, גם כשהיא ממש מרגיזה (עברית):
https://youtu.be/BlCB51GXcDM
מי זו וונדר וומן?
בעולם של פעם, שבו גברים הם הלוחמים והמנהיגים, המנצחים והמסעירים, נשים לא הוצגו בדרך כלל בתור דמויות חזקות במיוחד. טבעי היה לכן שבסביבה תרבותית כזו יהיו גיבורים כמו "סופרמן" ו"ספיידרמן" הדמויות המצליחות של עולם הקומיקס. אבל אם היום אנו נחשפים במדיה ובתרבות לנשים חזקות ודמויות נשיות מרתקות, לוחמות ומנצחות, לפני 50 שנה זו הייתה סוג של פריצת דרך להציגן כך.
וונדר וומן (Wonder Woman) היא גיבורת-על שנולדה בחוברות הקומיקס של שנות ה-40. היא התאימה לשנות המלחמה, בהן נשים באמריקה היוו כוח חשוב בעורף התומך בלוחמים האמיצים נגד הנאצים באירופה והיפאנים במזרח.
וונדרוומן, הסופר-גיבורה הנשית והכל-אמריקאית הזו, המשיכה בסדרת טלוויזיה בשנות ה-70, בכיכובה של לינדה קרטר. הסדרה זכתה להצלחה יחסית ובמקביל, התקשו לא מעט מהצופים להתרגל לסדרה שמעמידה אישה כלוחמת אמיצה ובעלת כוחות-על. אנו נציין שעל אף הלעג של המבקרים אז, הלבוש שלה היה לא יותר מגוחך מזה של סופרמן, המקביל הגברי והנוצץ שלה. בכל מקרה, בין לבין היא הייתה גם לסדרת סרטים מצוירים לילדים.
לראשונה עלתה גיבורת הקומיקס לחוברות הקומיקס "וונדר וומן" מבית די. סי. קומיקס בשנת 1941. מעבר להיותה גיבורת-על נשית ראשונה, רעיון חדשני לכשכעצמו שבזמנו אפילו נתפס כמסעיר וכמעט חתרני, רבים רואים בהתפתחות התרבותית של הדמות הנשית והחזקה הזו, דמות פיקטיבית כזכור, כדמות שהולכת ומתגלה כמעניינת ואולי המורכבת ביותר מבין גיבורי-העל של עולם הקומיקס.
התחייה הוליוודית של דמויות הקומיקס המפורסמות המתינה לרגע שבו גם היא תגיע אל המסך הגדול ותמצא את מקומה בין הסרטים ההוליוודיים המצליחים. כך הגיעה בשנים האחרונות וונדר וומן אל מסך הקולנוע. למרבה השמחה היא עושה זאת בכיכובה של הדוגמנית והשחקנית הישראלית גל גדות. הסרט שבו היא מככבת הוא חלק ממה שמכונה "היקום הקולנועי" של די. סי. קומיקס.
למעשה, "וונדר וומן" הוא הסרט הרביעי בסדרה, שכללה לפניו את הסרטים שהוקדשו מן הסתם לסופר גיבורים גבריים. הסרטים הללו, "איש הפלדה", "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" ו"יחידת המתאבדים", פתחו את השורה ונתנו לראשונה מקום ביניהם גם לגיבורת-העל הנשית הראשונה. אולי זה לא בא מפמיניזם, אבל זה בכל זאת צעד בכיוון...
הנה סיפורה של וונדר וומן (עברית):
https://youtu.be/6f4hhBdqiVU
גל גדות הישראלית מפציעה, שלא לומר מפציצה בגרסה העכשווית של וונדר-וומן (מתורגם):
https://youtu.be/f0ZLZ0fTmgg
ועוד קדימון לסרט וונדרוומן החדש (מתורגם):
https://youtu.be/bsHOo5wD_ZA
בעולם של פעם, שבו גברים הם הלוחמים והמנהיגים, המנצחים והמסעירים, נשים לא הוצגו בדרך כלל בתור דמויות חזקות במיוחד. טבעי היה לכן שבסביבה תרבותית כזו יהיו גיבורים כמו "סופרמן" ו"ספיידרמן" הדמויות המצליחות של עולם הקומיקס. אבל אם היום אנו נחשפים במדיה ובתרבות לנשים חזקות ודמויות נשיות מרתקות, לוחמות ומנצחות, לפני 50 שנה זו הייתה סוג של פריצת דרך להציגן כך.
וונדר וומן (Wonder Woman) היא גיבורת-על שנולדה בחוברות הקומיקס של שנות ה-40. היא התאימה לשנות המלחמה, בהן נשים באמריקה היוו כוח חשוב בעורף התומך בלוחמים האמיצים נגד הנאצים באירופה והיפאנים במזרח.
וונדרוומן, הסופר-גיבורה הנשית והכל-אמריקאית הזו, המשיכה בסדרת טלוויזיה בשנות ה-70, בכיכובה של לינדה קרטר. הסדרה זכתה להצלחה יחסית ובמקביל, התקשו לא מעט מהצופים להתרגל לסדרה שמעמידה אישה כלוחמת אמיצה ובעלת כוחות-על. אנו נציין שעל אף הלעג של המבקרים אז, הלבוש שלה היה לא יותר מגוחך מזה של סופרמן, המקביל הגברי והנוצץ שלה. בכל מקרה, בין לבין היא הייתה גם לסדרת סרטים מצוירים לילדים.
לראשונה עלתה גיבורת הקומיקס לחוברות הקומיקס "וונדר וומן" מבית די. סי. קומיקס בשנת 1941. מעבר להיותה גיבורת-על נשית ראשונה, רעיון חדשני לכשכעצמו שבזמנו אפילו נתפס כמסעיר וכמעט חתרני, רבים רואים בהתפתחות התרבותית של הדמות הנשית והחזקה הזו, דמות פיקטיבית כזכור, כדמות שהולכת ומתגלה כמעניינת ואולי המורכבת ביותר מבין גיבורי-העל של עולם הקומיקס.
התחייה הוליוודית של דמויות הקומיקס המפורסמות המתינה לרגע שבו גם היא תגיע אל המסך הגדול ותמצא את מקומה בין הסרטים ההוליוודיים המצליחים. כך הגיעה בשנים האחרונות וונדר וומן אל מסך הקולנוע. למרבה השמחה היא עושה זאת בכיכובה של הדוגמנית והשחקנית הישראלית גל גדות. הסרט שבו היא מככבת הוא חלק ממה שמכונה "היקום הקולנועי" של די. סי. קומיקס.
למעשה, "וונדר וומן" הוא הסרט הרביעי בסדרה, שכללה לפניו את הסרטים שהוקדשו מן הסתם לסופר גיבורים גבריים. הסרטים הללו, "איש הפלדה", "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" ו"יחידת המתאבדים", פתחו את השורה ונתנו לראשונה מקום ביניהם גם לגיבורת-העל הנשית הראשונה. אולי זה לא בא מפמיניזם, אבל זה בכל זאת צעד בכיוון...
הנה סיפורה של וונדר וומן (עברית):
https://youtu.be/6f4hhBdqiVU
גל גדות הישראלית מפציעה, שלא לומר מפציצה בגרסה העכשווית של וונדר-וומן (מתורגם):
https://youtu.be/f0ZLZ0fTmgg
ועוד קדימון לסרט וונדרוומן החדש (מתורגם):
https://youtu.be/bsHOo5wD_ZA
מי פיתחו את הגלולה למניעת הריון?
ודאי ידהים אתכם לגלות שאת הגלולה למניעת היריון (Birth control pill) המציאו שלושה מדענים ששמותיהם, באופן משעשע ולפחות בעברית, משקפים היטב את מלאכתם. קראו להם פינקוס, מין וקולטון...
כן, זו לא בדיחה. על גלולות מניעת ההיריון, אמצעי המניעה היעיל ביותר, המיועד לנשים, הכריזו הג'נטלמנים הללו בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 ושינו את העולם, או לפחות את היחסים בין המינים.
הגלולה משמשת מאז מיליוני נשים ברחבי העולם, שמסדירות באמצעותן את מועד הכניסה להריון, כך שיחול בזמנים הנכונים להן ביותר.
אם נחזור לרגע למפתחי הגלולה, הרי שהמפתח הראשי והרשמי של הגלולה למניעת הריון הוא ביוכימאי מבריק, ד"ר גרגורי פינקוס האמריקאי. במהלך הפיתוח הוא עמד בראש צוות שבו השתתפו החוקרים מין צ'ה צ'אנג ופרנק קולטן.
ואכן, המצאת הגלולה הייתה לא פחות ממהפכנית. היא תרמה למתירנות המפורסמת, למהפכה המינית של שנות ה-60 ולשחרור האישה, שלפתע לא הייתה מוגבלת מהחשש להיכנס להריון לא רצוי, או כזה שבא בזמן הלא המתאים.
לא נפרט כאן על החופש המיני של הסיקסטיז שאפשרה הגלולה ועל היכולת של נשים לאהוב או לפחות ליהנות מהחיים, ללא חששות או רגשות אשם. רק נאמר שהוא תרם לא מעט להיפים, או ילדי הפרחים, שחרתו על דגלם את המוטו של "חופש, אהבה ושלום".
הנה תולדות המצאת הגלולות למניעת הריון:
https://youtu.be/WZ7fp8j1uUU
כך פועלת גלולת מניעת ההיריון:
https://youtu.be/pZYY4egKMQI
הצד הרפואי - היתרונות והחסרונות בגלולות (עברית):
https://youtu.be/vQlAGGVRfjI
וסרטון תיעודי על שיטות היסטוריות מוזרות למניעת היריון:
https://youtu.be/msXWdW7FCK4?long=yes
ודאי ידהים אתכם לגלות שאת הגלולה למניעת היריון (Birth control pill) המציאו שלושה מדענים ששמותיהם, באופן משעשע ולפחות בעברית, משקפים היטב את מלאכתם. קראו להם פינקוס, מין וקולטון...
כן, זו לא בדיחה. על גלולות מניעת ההיריון, אמצעי המניעה היעיל ביותר, המיועד לנשים, הכריזו הג'נטלמנים הללו בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 ושינו את העולם, או לפחות את היחסים בין המינים.
הגלולה משמשת מאז מיליוני נשים ברחבי העולם, שמסדירות באמצעותן את מועד הכניסה להריון, כך שיחול בזמנים הנכונים להן ביותר.
אם נחזור לרגע למפתחי הגלולה, הרי שהמפתח הראשי והרשמי של הגלולה למניעת הריון הוא ביוכימאי מבריק, ד"ר גרגורי פינקוס האמריקאי. במהלך הפיתוח הוא עמד בראש צוות שבו השתתפו החוקרים מין צ'ה צ'אנג ופרנק קולטן.
ואכן, המצאת הגלולה הייתה לא פחות ממהפכנית. היא תרמה למתירנות המפורסמת, למהפכה המינית של שנות ה-60 ולשחרור האישה, שלפתע לא הייתה מוגבלת מהחשש להיכנס להריון לא רצוי, או כזה שבא בזמן הלא המתאים.
לא נפרט כאן על החופש המיני של הסיקסטיז שאפשרה הגלולה ועל היכולת של נשים לאהוב או לפחות ליהנות מהחיים, ללא חששות או רגשות אשם. רק נאמר שהוא תרם לא מעט להיפים, או ילדי הפרחים, שחרתו על דגלם את המוטו של "חופש, אהבה ושלום".
הנה תולדות המצאת הגלולות למניעת הריון:
https://youtu.be/WZ7fp8j1uUU
כך פועלת גלולת מניעת ההיריון:
https://youtu.be/pZYY4egKMQI
הצד הרפואי - היתרונות והחסרונות בגלולות (עברית):
https://youtu.be/vQlAGGVRfjI
וסרטון תיעודי על שיטות היסטוריות מוזרות למניעת היריון:
https://youtu.be/msXWdW7FCK4?long=yes
איך נקבע מינו של התינוק ומי קובע אותו?
כמעט בכל תא בגוף האנושי נמצאים 23 זוגות הכרומוזומים (Chromosomes) שלנו. בכרומוזומים האלה שמורות התכונות התורשתיות שכל אחד מאיתנו קיבל מהוריו.
הגנים, שמרוכזים בתוך הכרומוזומים הללו הם שמכילים את כל ההוראות ליצירת בני אדם חדשים.
#זוכרים את ה"כמעט בכל תא" מקודם?
יופי, כי יש שני סוגי תאים שאין בהם את כל הכרומוזומים. אלו הם תאי הזרע של הזכר ותאי הביצית של הנקבה. התאים אלה מכילים רק מחצית מכל זוג כרומוזומים. יש לכך סיבה. רק ברגע ההפריה, כשיפגוש תא הזרע של הגבר את תא הביצית של האישה, אז תיווצר מערכת כרומוזומים מלאה שתהיה הבסיס לילד, כלומר תינוק חדש, או במקרים מסוימים אפילו בסיס לכמה ילדים, כמו תאומים, שלישיה וכך הלאה.
למעשה, שאר ה-22 מתוך 23 זוגות הכרומוזומים שלנו הם כה דומים, עד שאפשר אפילו להחליף ביניהם קטעים, בלי שום בעיות.
#מה קובע את מין הילוד?
זוג הכרומוזומים ה-23 הוא הסיפור. נהוג לקרוא לו "כרומוזום המין" ואחד הדברים הבסיסיים, כנראה העובדה הידועה ביותר בביולוגיה של האדם היא שבזוג הזה של בכרומוזומים נקבע מינו של העובר - האם יהיה זכר או נקבה.
כרומוזומי ה-23 של הזכר והנקבה שונים מאוד זה מזה. כמעט תמיד לנקבות יש בכרומוזום המין שני עותקים של איקס (XX) ולזכרים יש X אחד ו-Y אחד (XY).
היחס בין ה-X וה-Y של השניים הוא זה שיקבע אם התינוק יהיה זכר או נקבה. או שהאיקס של הזכר יפגוש X של הנקבה והעובר יהיה נקבה (XX), או שה-Y שלו הוא שיפגוש את ה-X שלה ויווצר זכר (XY).
#אז מי קובע את מין היילוד - אימא או אבא?
במשך אלפי שנים האשימו גברים את האם שלא ילדה להם בן יורש. אבל המדע יודע להסתמך על נתונים והנה הממצאים, שחבל שהנרי השמיני, מלך אנגליה, לא ידע לפני שנפטר מנשותיו בזו אחר זו, כי לא הולידה לו יורש:
בכל זוג כרומוזומים כזה יש לנו כרומוזום אחד שקיבלנו מאבא שלנו וכרומוזום שהורישה לנו אימא. אבל האב הוא למעשה מי ש"קובע" את מין היילוד.
למה? - כי תאי הזרע הגבריים נושאים את שני הכרומוזומים, גם X וגם Y, כלומר (XY). הביצית של האם, לעומת זאת, נושאת שני כרומוזומים זהים - שני כרומוזומי X. כלומר (XX).
לכן אם צירוף הכרומוזומים הספרייה יהיה X של האב ו-X שהאם תורמת בכל מקרה, התינוק יהיה... נכון, בת. במקרה ההפוך שכרומוזום ה-Y של האב הוא שיופרה עם ה-X הקבוע של האם, התינוק יהיה... הוא... היא... בן!
הכרומוזומים של האם, אגב, הם שאחראית ל"תחנות הכוח" שנותנות לגוף אנרגיה. לא סתם האם היא כה משמעותית בחיינו כבני אדם וגם ביונקים אחרים.
על חוקי התורשה (עברית):
https://youtu.be/Astv7HswZLc
כך יוצרים הגֵנים, הכרומוזומים והדנ"א את האנשים שאנחנו (מתורגם):
https://youtu.be/xQ4NkuZtMwg
ותהליך ההפרייה המסעיר (מתורגם):
https://youtu.be/CsHAKD56HeU
כמעט בכל תא בגוף האנושי נמצאים 23 זוגות הכרומוזומים (Chromosomes) שלנו. בכרומוזומים האלה שמורות התכונות התורשתיות שכל אחד מאיתנו קיבל מהוריו.
הגנים, שמרוכזים בתוך הכרומוזומים הללו הם שמכילים את כל ההוראות ליצירת בני אדם חדשים.
#זוכרים את ה"כמעט בכל תא" מקודם?
יופי, כי יש שני סוגי תאים שאין בהם את כל הכרומוזומים. אלו הם תאי הזרע של הזכר ותאי הביצית של הנקבה. התאים אלה מכילים רק מחצית מכל זוג כרומוזומים. יש לכך סיבה. רק ברגע ההפריה, כשיפגוש תא הזרע של הגבר את תא הביצית של האישה, אז תיווצר מערכת כרומוזומים מלאה שתהיה הבסיס לילד, כלומר תינוק חדש, או במקרים מסוימים אפילו בסיס לכמה ילדים, כמו תאומים, שלישיה וכך הלאה.
למעשה, שאר ה-22 מתוך 23 זוגות הכרומוזומים שלנו הם כה דומים, עד שאפשר אפילו להחליף ביניהם קטעים, בלי שום בעיות.
#מה קובע את מין הילוד?
זוג הכרומוזומים ה-23 הוא הסיפור. נהוג לקרוא לו "כרומוזום המין" ואחד הדברים הבסיסיים, כנראה העובדה הידועה ביותר בביולוגיה של האדם היא שבזוג הזה של בכרומוזומים נקבע מינו של העובר - האם יהיה זכר או נקבה.
כרומוזומי ה-23 של הזכר והנקבה שונים מאוד זה מזה. כמעט תמיד לנקבות יש בכרומוזום המין שני עותקים של איקס (XX) ולזכרים יש X אחד ו-Y אחד (XY).
היחס בין ה-X וה-Y של השניים הוא זה שיקבע אם התינוק יהיה זכר או נקבה. או שהאיקס של הזכר יפגוש X של הנקבה והעובר יהיה נקבה (XX), או שה-Y שלו הוא שיפגוש את ה-X שלה ויווצר זכר (XY).
#אז מי קובע את מין היילוד - אימא או אבא?
במשך אלפי שנים האשימו גברים את האם שלא ילדה להם בן יורש. אבל המדע יודע להסתמך על נתונים והנה הממצאים, שחבל שהנרי השמיני, מלך אנגליה, לא ידע לפני שנפטר מנשותיו בזו אחר זו, כי לא הולידה לו יורש:
בכל זוג כרומוזומים כזה יש לנו כרומוזום אחד שקיבלנו מאבא שלנו וכרומוזום שהורישה לנו אימא. אבל האב הוא למעשה מי ש"קובע" את מין היילוד.
למה? - כי תאי הזרע הגבריים נושאים את שני הכרומוזומים, גם X וגם Y, כלומר (XY). הביצית של האם, לעומת זאת, נושאת שני כרומוזומים זהים - שני כרומוזומי X. כלומר (XX).
לכן אם צירוף הכרומוזומים הספרייה יהיה X של האב ו-X שהאם תורמת בכל מקרה, התינוק יהיה... נכון, בת. במקרה ההפוך שכרומוזום ה-Y של האב הוא שיופרה עם ה-X הקבוע של האם, התינוק יהיה... הוא... היא... בן!
הכרומוזומים של האם, אגב, הם שאחראית ל"תחנות הכוח" שנותנות לגוף אנרגיה. לא סתם האם היא כה משמעותית בחיינו כבני אדם וגם ביונקים אחרים.
על חוקי התורשה (עברית):
https://youtu.be/Astv7HswZLc
כך יוצרים הגֵנים, הכרומוזומים והדנ"א את האנשים שאנחנו (מתורגם):
https://youtu.be/xQ4NkuZtMwg
ותהליך ההפרייה המסעיר (מתורגם):
https://youtu.be/CsHAKD56HeU
מי היה מעצב האופנה האגדי איב סן לורן?
מעצב האופנה הצרפתי איב סן לורן (Yves Saint Laurent) נחשב לאחד מגדולי המעצבים בעולם האופנה במאה ה-20. הן בתחום אופנת המדף ללבישה מוכנה והן בעולם ה"הוט קוטור", התפירה העילית, הוא היה מעמודי התווך של עולם האופנה הצרפתי.
מי שלימים יאמר ש"כל מה שאישה צריכה כדי להיות יפה היא שמלה שחורה, אפודה שחורה וגבר שיאחז בידה", היה מלא דמיון וסקרנות. שמלות הערב הנהדרות שלו היו מלאות במחוות והתייחסויות לעולמות האמנות, הספרות, התאטרון, הציור ואופנת הרחוב. אמנים דגולים כמו מונדריאן, ואן גוך ומאתיס זכו לבגדים שבהם עשה לאמנותם מחוות משלו.
מהמעצבים המובילים בהשפעה החברתית שלו, איב סאן לורן התפרסם כמי שהכניס את המראה הביטניקי ועיבד אותו לעולם האופנה העילית. הרבה ידוענים חייבים לו את ההופעה האופנתית המושלמת שלהם, כשעל ראשם שיער ארוך או קוקו שמשתלב בקלות באלגנטיות של הבגדים.
אבל אם סן לורן ידוע כמעצב שהוביל מהלכים חברתיים עקביים ומשמעותיים כול כך, זה משום שהאופנאי המהפכן לא עצר כאן. ההישג הכי מוכר שלו הוא העלאת העניין המגדרי לעסקי ה"הוט-קוטור", ההלבשה העילית. בשלב מסוים הוא החל להלביש נשים בבגדים שנועדו עד אז לגברים בלבד.
הסערה לא איחרה לבוא. איב סאן לורן הפך את האישה לגבר. זה היה באמצע שנות ה-60 ועתיד להיות ההישג הבולט ביותר שלו. לורן מכניס אז לאופנה את חליפות המכנסיים לנשים ומחולל שינוי עצום בלבוש הנשי המערבי, שינוי שהוביל ועתיד להשפיע על שינויים חברתיים ועסקיים עצומים.
עם הזמן הוא הפך לסימני ההיכר של בית האופנה שלו את הלבוש הגברי לאישה. חליפות הטוויד, המגפיים הגבוהים והמכנסיים עם הצללית הארוכה והצמודה היו רק ההתחלה. העיצובים שלו הסעירו את פריז גם בשנות ה-70, כולל הסמוקינג, הטוקסידו הנשי, מכנסי הרכיבה וז'קט הספארי המפורסם.
השינוי לא איחר לבוא. כמי שהיה הראשון שהתיר ואף הזמין את הנשים ללבוש בגדי גברים, איב סן לורן זכה להפוך למיתוס אגדי עוד בחייו ועשה מהפכה בעולם האופנה. אם קוקו שאנל שיחררה את הנשים באמצעות האופנה מכבלים חברתיים, היה זה סן-לורן שנתן להן את הכוח לפרוח ולהתקרב לשוויון בעולם של גברים.
תרומה ממשית נוספת שלו לקדמה העולמית ולעולם האופנה תרמה העובדה שאיב סן-לורן היה גם מעצב האופנה הראשון שבחר לתצוגות האופנה שלו דוגמניות שחורות.
כה רבים היו הבגדים האיקוניים שעיצב והפכו לחלק מההיסטוריה של המאה ה-20. חליפת המכנסיים, ז'קט הספארי, מעיל האפונה ומעיל הטרנץ', הפכו כולם לחלק בלתי נפרד מהמלתחה היומיומית של מיליוני נשים.
אבל בשנת 2002 פרש המעצב האגדי, שפעל ועמד בראש YSL, בית האופנה שלו מאז 1961, לאחר שחלה בסרטן המוח. הוא המשיך לבוא בכל יום ולעצב בסטודיו שלו, כשהוא מניח לידו את מה שנחשב לקמיע המזל שלו, זרי חיטה קטנים.
ליווה אותו גם בתקופה הקשה הזו פייר ברז'ה, חברו הקרוב ביותר ובן-זוגו, מי שעזר לו בגיל 21 ופתח עבורו אימפריית אופנה עצמאית, כשאיב סן-לורן החליף את כריסטיאן דיור בבית "דיור" בו עבד.
6 שנים אחר כך הלך המעצב האגדי לעולמו, בביתו שבפריז. הוא היה אייקון אופנה היסטורי, איש מורכב שהצליח להתגבר על נפשו הרעועה והדכאונית באמצעות יצירה והמצאה בלתי פוסקת והפך לאדם דגול.
הנה קיצור תולדות המעצב איב סן לורן (עברית):
https://youtu.be/Nh4wGb1nkxE
קדימון לסרט על המעצב שבגיל 21 ניהל את "דיור" (מתורגם):
https://youtu.be/S6eYMV7jDNc
ורגעים מחייו (מתורגם):
https://youtu.be/3dZvKaqXlBU
מעצב האופנה הצרפתי איב סן לורן (Yves Saint Laurent) נחשב לאחד מגדולי המעצבים בעולם האופנה במאה ה-20. הן בתחום אופנת המדף ללבישה מוכנה והן בעולם ה"הוט קוטור", התפירה העילית, הוא היה מעמודי התווך של עולם האופנה הצרפתי.
מי שלימים יאמר ש"כל מה שאישה צריכה כדי להיות יפה היא שמלה שחורה, אפודה שחורה וגבר שיאחז בידה", היה מלא דמיון וסקרנות. שמלות הערב הנהדרות שלו היו מלאות במחוות והתייחסויות לעולמות האמנות, הספרות, התאטרון, הציור ואופנת הרחוב. אמנים דגולים כמו מונדריאן, ואן גוך ומאתיס זכו לבגדים שבהם עשה לאמנותם מחוות משלו.
מהמעצבים המובילים בהשפעה החברתית שלו, איב סאן לורן התפרסם כמי שהכניס את המראה הביטניקי ועיבד אותו לעולם האופנה העילית. הרבה ידוענים חייבים לו את ההופעה האופנתית המושלמת שלהם, כשעל ראשם שיער ארוך או קוקו שמשתלב בקלות באלגנטיות של הבגדים.
אבל אם סן לורן ידוע כמעצב שהוביל מהלכים חברתיים עקביים ומשמעותיים כול כך, זה משום שהאופנאי המהפכן לא עצר כאן. ההישג הכי מוכר שלו הוא העלאת העניין המגדרי לעסקי ה"הוט-קוטור", ההלבשה העילית. בשלב מסוים הוא החל להלביש נשים בבגדים שנועדו עד אז לגברים בלבד.
הסערה לא איחרה לבוא. איב סאן לורן הפך את האישה לגבר. זה היה באמצע שנות ה-60 ועתיד להיות ההישג הבולט ביותר שלו. לורן מכניס אז לאופנה את חליפות המכנסיים לנשים ומחולל שינוי עצום בלבוש הנשי המערבי, שינוי שהוביל ועתיד להשפיע על שינויים חברתיים ועסקיים עצומים.
עם הזמן הוא הפך לסימני ההיכר של בית האופנה שלו את הלבוש הגברי לאישה. חליפות הטוויד, המגפיים הגבוהים והמכנסיים עם הצללית הארוכה והצמודה היו רק ההתחלה. העיצובים שלו הסעירו את פריז גם בשנות ה-70, כולל הסמוקינג, הטוקסידו הנשי, מכנסי הרכיבה וז'קט הספארי המפורסם.
השינוי לא איחר לבוא. כמי שהיה הראשון שהתיר ואף הזמין את הנשים ללבוש בגדי גברים, איב סן לורן זכה להפוך למיתוס אגדי עוד בחייו ועשה מהפכה בעולם האופנה. אם קוקו שאנל שיחררה את הנשים באמצעות האופנה מכבלים חברתיים, היה זה סן-לורן שנתן להן את הכוח לפרוח ולהתקרב לשוויון בעולם של גברים.
תרומה ממשית נוספת שלו לקדמה העולמית ולעולם האופנה תרמה העובדה שאיב סן-לורן היה גם מעצב האופנה הראשון שבחר לתצוגות האופנה שלו דוגמניות שחורות.
כה רבים היו הבגדים האיקוניים שעיצב והפכו לחלק מההיסטוריה של המאה ה-20. חליפת המכנסיים, ז'קט הספארי, מעיל האפונה ומעיל הטרנץ', הפכו כולם לחלק בלתי נפרד מהמלתחה היומיומית של מיליוני נשים.
אבל בשנת 2002 פרש המעצב האגדי, שפעל ועמד בראש YSL, בית האופנה שלו מאז 1961, לאחר שחלה בסרטן המוח. הוא המשיך לבוא בכל יום ולעצב בסטודיו שלו, כשהוא מניח לידו את מה שנחשב לקמיע המזל שלו, זרי חיטה קטנים.
ליווה אותו גם בתקופה הקשה הזו פייר ברז'ה, חברו הקרוב ביותר ובן-זוגו, מי שעזר לו בגיל 21 ופתח עבורו אימפריית אופנה עצמאית, כשאיב סן-לורן החליף את כריסטיאן דיור בבית "דיור" בו עבד.
6 שנים אחר כך הלך המעצב האגדי לעולמו, בביתו שבפריז. הוא היה אייקון אופנה היסטורי, איש מורכב שהצליח להתגבר על נפשו הרעועה והדכאונית באמצעות יצירה והמצאה בלתי פוסקת והפך לאדם דגול.
הנה קיצור תולדות המעצב איב סן לורן (עברית):
https://youtu.be/Nh4wGb1nkxE
קדימון לסרט על המעצב שבגיל 21 ניהל את "דיור" (מתורגם):
https://youtu.be/S6eYMV7jDNc
ורגעים מחייו (מתורגם):
https://youtu.be/3dZvKaqXlBU
מיהי בודיקה שנלחמה באימפריה הרומית?
היא הייתה מהאמיצות שבלוחמות והיוותה השראה לנשים לוחמות רבות בהיסטוריה. סיפורה של בודיקה (Boudica או Boadicea) הוא סיפור של אומץ, מנהיגות ונשיות שלא חוששת מגבר או כל דבר, גם אם הוא הקיסר החזק בעולם.
המלכה בודיקה הייתה מלכת השבט האיקני שבאנגליה, כשכבשו הרומים את האי הבריטי, הם נתנו בתחילה לשבטים השונים לחיות את חייהם על פי המסורת שלהם. אך כשהתחלף הקיסר והגיע נירון קיסר הוא השליט מדיניות אכזרית של דיכוי והכבדה קשה עליהם.
בודיקה סרבה לקבל את עוולותיו של הקיסר החדש. היא הנהיגה את צבאה במרד נגד השלטון הרומאי. המלכה בודיקה נהגה לצאת לקרב כשהיא לבושה כחול, צבע בגדי המלחמה של השבט האיקני. היא נודעה באומץ ובמנהיגות שלה ותחת הנהגתה זכו האיקנים לנצחונות רבים.
צבאה של בודיקה היה של לוחמי גרילה, מפתיעים, רצחניים ונעלמים מיד. הרומאים לא יכלו להם, כי הם תקפו באופן בלתי צפוי, בלתי מאורגן ושלא ניתן לחזות מה יעשו בקרב. חייליה נלחמו בחיילים הרומאים באומץ רב. הם הרסו כפרים רומיים והרגו חיילים רבים מהצבא הרומי, החזק בעולם של אז.
בודיקה הרסה ושרפה את שלושת הערים הרומיות באי הבריטי, כולל לונדוניום החזקה. היא גרמה ל-70 אלף נפגעים לצבא הרומי והייתה כפסע מלהכניע אותם. זה היה אחד ממקרי המרד האמיצים והיעילים בהיסטוריה של האימפריה החזקה בעולם אז.
אך כמו במקרים אחרים, של מי שזקפו קומתם כנגד האימפריה החזקה בעולם העתיק, הכל היה זמני. במרחק של קרב אחד אחרון מלהכניע ולגרש את הרומאים, היא נאלצת להילחם עם צבאה, פנים אל פנים אל מול צבאם, הצבא הרומי והחזק בעולם. כשהיא נחלה תבוסה לרומאים ונוכחה שהיא עומדת ליפול בשבי, בלעה המלכה הלוחמת בודיקה צמח רעיל, כדי שלא ליפול בשבי. בנותיה, שהיו לוחמות גם הן, עשו ככל הנראה כמוה.
הנה סיפורה של בדיקה:
https://youtu.be/AWZsEHnq19w
גדולתה של בודיקה והמשמעות של אומץ ליבה ומנהיגותה לניצחון (מתורגם):
https://youtu.be/VO1hACjHRoQ
טריילר לסרט על בודיקה:
https://youtu.be/UZNmDKJz41g
קדימון של סרט על המלכה הלוחמת ברומאים:
http://youtu.be/F60vI_wP6zg
וסרטון תיעודי על בודיקה, מלכת הלוחמים בצבא הרומאי:
https://youtu.be/xFWwUbQTymQ?long=yes
היא הייתה מהאמיצות שבלוחמות והיוותה השראה לנשים לוחמות רבות בהיסטוריה. סיפורה של בודיקה (Boudica או Boadicea) הוא סיפור של אומץ, מנהיגות ונשיות שלא חוששת מגבר או כל דבר, גם אם הוא הקיסר החזק בעולם.
המלכה בודיקה הייתה מלכת השבט האיקני שבאנגליה, כשכבשו הרומים את האי הבריטי, הם נתנו בתחילה לשבטים השונים לחיות את חייהם על פי המסורת שלהם. אך כשהתחלף הקיסר והגיע נירון קיסר הוא השליט מדיניות אכזרית של דיכוי והכבדה קשה עליהם.
בודיקה סרבה לקבל את עוולותיו של הקיסר החדש. היא הנהיגה את צבאה במרד נגד השלטון הרומאי. המלכה בודיקה נהגה לצאת לקרב כשהיא לבושה כחול, צבע בגדי המלחמה של השבט האיקני. היא נודעה באומץ ובמנהיגות שלה ותחת הנהגתה זכו האיקנים לנצחונות רבים.
צבאה של בודיקה היה של לוחמי גרילה, מפתיעים, רצחניים ונעלמים מיד. הרומאים לא יכלו להם, כי הם תקפו באופן בלתי צפוי, בלתי מאורגן ושלא ניתן לחזות מה יעשו בקרב. חייליה נלחמו בחיילים הרומאים באומץ רב. הם הרסו כפרים רומיים והרגו חיילים רבים מהצבא הרומי, החזק בעולם של אז.
בודיקה הרסה ושרפה את שלושת הערים הרומיות באי הבריטי, כולל לונדוניום החזקה. היא גרמה ל-70 אלף נפגעים לצבא הרומי והייתה כפסע מלהכניע אותם. זה היה אחד ממקרי המרד האמיצים והיעילים בהיסטוריה של האימפריה החזקה בעולם אז.
אך כמו במקרים אחרים, של מי שזקפו קומתם כנגד האימפריה החזקה בעולם העתיק, הכל היה זמני. במרחק של קרב אחד אחרון מלהכניע ולגרש את הרומאים, היא נאלצת להילחם עם צבאה, פנים אל פנים אל מול צבאם, הצבא הרומי והחזק בעולם. כשהיא נחלה תבוסה לרומאים ונוכחה שהיא עומדת ליפול בשבי, בלעה המלכה הלוחמת בודיקה צמח רעיל, כדי שלא ליפול בשבי. בנותיה, שהיו לוחמות גם הן, עשו ככל הנראה כמוה.
הנה סיפורה של בדיקה:
https://youtu.be/AWZsEHnq19w
גדולתה של בודיקה והמשמעות של אומץ ליבה ומנהיגותה לניצחון (מתורגם):
https://youtu.be/VO1hACjHRoQ
טריילר לסרט על בודיקה:
https://youtu.be/UZNmDKJz41g
קדימון של סרט על המלכה הלוחמת ברומאים:
http://youtu.be/F60vI_wP6zg
וסרטון תיעודי על בודיקה, מלכת הלוחמים בצבא הרומאי:
https://youtu.be/xFWwUbQTymQ?long=yes
איך קוקו שאנל הפכה למהפכנית האופנה ומשחררת הנשים?
כוהנת האופנה והבשמים הצרפתייה קוקו שאנל (Coco Chanel) היא הדמות החשובה ביותר באופנה של המאה ה-20 ומי שהשפיעה על שחרור האישה ואחראית במידה רבה לשינוי המשמעותי כל כך שעברו הנשים במאה זו. בתשוקה אדירה, יצירתיות וסקרנות גדולים הפכה הילדה היתומה, שהופרדה מאחיה וגדלה בבתי יתומים, לכוהנת הגדולה של האופנה והבשמים בעת החדשה.
אבל שאנל הייתה מהפכנית בכמה מישורים. בתחום האופנה, היא לא הפסיקה לחדש ולפתח ושיחררה את האישה המודרנית מתכתיבי האופנה הנוקשים של העבר. ניתן לומר בקלות שהיא אחראית להישגים מהחשובים ביותר בתולדות האופנה המודרנית. בתחום העסקי, היא הקימה את אחד העסקים הגדולים והחשובים בעולם האופנה והייתה האישה הראשונה שהפכה את שמה למותג. בתחום החברתי, שינו ההישגים הפמיניסטיים שלה את הדימוי הנשי לחלוטין.
חייה של קוקו שאנל החלו בשנת 1883 כבת למשפחה פשוטה וחסרת השכלה. לאחר מות אימה, כשהייתה בת 6, פוזרו כל הילדים על ידי האב ושאנל גודלה בבית יתומים במנזר קתולי. כל חייה היא תחכה לאביה, שנטש אותה והוא לא יראה סימן.
בגיל 18 הייתה לזמרת מועדונים. אז זכתה לכינוי שיהיה מזוהה עימה כל כך, "קוקו", על שם כלבלב אבוד שעליו שרה. השינוי חל בגיל 20, כשהיא החלה לעבוד בחברה לייצור של בגדי כלות ותינוקות ובהשפעת חוויותיה שם, היא החלה לעצב לעצמה בגדים וכובעים.
די מהר שאנל התקבלה לחוגים הנכונים בפאריס וניהלה רומנים שסייעו לה לפתוח בגיל 27 את בית האופנה הראשון שלה. זה היה עסק לעיצוב כובעים ובגדים. בתוך זמן קצר היא זכתה להצלחה מסחררת והפכה מפורסמת ומצליחה בכל אירופה.
בשנות ה-30 של המאה העשרים כבר הייתה שאנל לטייקונית אופנה שכוכבות הקולנוע הגדולות מתהדרות במוצריה. היא מעצבת תלבושות לסרטים מפורסמים. כך גם החלה לשחרר את הנשים מכבלי האופנה של המאות הקודמות. היא גואלת אותן מהשימוש המעיק במחוכים, מהפכה שלא תאומן במונחי שחרור האשה, תחליף את כובעי הענק הנשיים בכובעים קטנים ואלגנטיים, תעצב את השמלה השחורה הקטנה - מוצר חובה במלתחה הנשית מאז, תקצר את השמלות והחצאיות אל מעל לברך (וכך תכין את הקרקע למהפכת ה"מיני").
כשהיא תעצב את חליפת שלושה החלקים הנשית שתהפוך למוצר דגל של "אופנת שאנל" ותשלב פריטי לבוש גבריים במלתחה שלה, שאנל בלי משים תוליד את מגמת ה"יוניסקס" בעולם האופנה. היא גם תעשה תספורת קצרה לעצמה, שתהפוך מיידית למודל חיקוי של כל אישה בפאריס.
יום אחד היא גם תשוב מחופשה מפנקת על יכטה כשהיא שזופה ושוב תשנה הכל - היא תוליד את אופנת השיזוף בעולם כולו.
כשפלשו הנאצים לצרפת, סגרה שאנל את מפעליה ועברה לגור במלון ריץ בפאריס. בית האופנה שלה המשיך למכור רק את בושם ה"שאנל מספר 5" המצליח שלה. גם כאן "הסתדרה" שאנל, כשניהלה רומן עם קצין נאצי בכיר והורשתה להישאר בדירת הפאר שלה, במלון ריץ, זאת על אף שהמלון הפך למפקדת הגסטאפו. תווית הבוגדת שתדבוק בה בתקופת הכיבוש הנאצי, לא תעזוב אותה לעולם.
לאחר המלחמה, כדי לחמוק מהמוניטין הרע שלה כמשתפת פעולה עם הנאצים בצרפת, שאנל נאלצת, בגיל 61, להתגורר בשווייץ. אבל המעמד המיתי שלה לא נפגע. יותר משהיא התגעגעה לעולם האופנה, הוא התגעגע אליה. כמי שיצרה אופנה שלא מתחלפת מדי שנה, היא הייתה הקונצנזוס האולטימטיבי. לא היה במעמד הגבוה מי שהתכחש לבגדים שלה, שפשוט לא התיישנו. ידועה האמירה המפורסמת שלה "האופנה חולפת - הסגנון נשאר."
הפילוסופיה שמאחורי עיצוביה הייתה חד-פעמית ועתידה להשפיע על הלבוש של כולנו - לבוש שלא מתאמץ אבל משדר אופנתיות וסגנון - שיק נונשלנטי שאין לו גיל או עונה, או אם תרצו, שיק שמתלבש על שוק ושיקפצו המעצבים המתחרים.
והיא לא ויתרה בקלות. כששבה בגיל 71 אל פאריס היא הסתערה על תעשיית האופנה שהשתנתה בינתיים וזכתה להצלחות מרשימות אף יותר. היא הרחיבה את בית האופנה, שפתחה מחדש, גם לארצות הברית. בהוליווד קוקו שאנל הופכת אז להצלחה מסחררת. כל כוכבות הקולנוע של התקופה לבשו את בגדיה. היא מוציאה מגוון גדול ומרשים של מוצרי אופנה והמוני בשמים חדשים.
כוכבת העל של התקופה, קתרין הפבורן, תגלם בברודוויי את דמותה, במחזמר "שאנל", שהפך להיט. היא שינתה את העולם ובתחילת שנות ה-70 מתה במלון ריץ', כשהיא מורישה את העסק הענק שלה לשותפה הנאמן. הוא ויורשיו שמרו על האימפריה שלה עד היום, בהצלחה גדולה הקרויה עד היום על שמה.
הנה סיפור חייה של קוקו שאנל:
https://youtu.be/2G88zqPxJ00
סקירה על האישה הגדולה של האופנה:
https://youtu.be/02zYwQ5B6M0
המהפכה הגדולה של קוקו שאנל שפרצה בגיל 71 לאמריקה:
https://youtu.be/xjzH6vRn5P0
מקומות בפאריס המזוהים עם קוקו שאנל:
https://youtu.be/F3QAxtE1L20
יום בחייה:
https://youtu.be/HzrPFJZR4dE
על השמלה השחורה הקטנה של קוקו שאנל:
https://youtu.be/M1Ag0Bg2l54
ותכנית חינוכית על האופנאית פורצת הדרך (עברית):
https://youtu.be/yU5sReNhdL8?long=yes
כוהנת האופנה והבשמים הצרפתייה קוקו שאנל (Coco Chanel) היא הדמות החשובה ביותר באופנה של המאה ה-20 ומי שהשפיעה על שחרור האישה ואחראית במידה רבה לשינוי המשמעותי כל כך שעברו הנשים במאה זו. בתשוקה אדירה, יצירתיות וסקרנות גדולים הפכה הילדה היתומה, שהופרדה מאחיה וגדלה בבתי יתומים, לכוהנת הגדולה של האופנה והבשמים בעת החדשה.
אבל שאנל הייתה מהפכנית בכמה מישורים. בתחום האופנה, היא לא הפסיקה לחדש ולפתח ושיחררה את האישה המודרנית מתכתיבי האופנה הנוקשים של העבר. ניתן לומר בקלות שהיא אחראית להישגים מהחשובים ביותר בתולדות האופנה המודרנית. בתחום העסקי, היא הקימה את אחד העסקים הגדולים והחשובים בעולם האופנה והייתה האישה הראשונה שהפכה את שמה למותג. בתחום החברתי, שינו ההישגים הפמיניסטיים שלה את הדימוי הנשי לחלוטין.
חייה של קוקו שאנל החלו בשנת 1883 כבת למשפחה פשוטה וחסרת השכלה. לאחר מות אימה, כשהייתה בת 6, פוזרו כל הילדים על ידי האב ושאנל גודלה בבית יתומים במנזר קתולי. כל חייה היא תחכה לאביה, שנטש אותה והוא לא יראה סימן.
בגיל 18 הייתה לזמרת מועדונים. אז זכתה לכינוי שיהיה מזוהה עימה כל כך, "קוקו", על שם כלבלב אבוד שעליו שרה. השינוי חל בגיל 20, כשהיא החלה לעבוד בחברה לייצור של בגדי כלות ותינוקות ובהשפעת חוויותיה שם, היא החלה לעצב לעצמה בגדים וכובעים.
די מהר שאנל התקבלה לחוגים הנכונים בפאריס וניהלה רומנים שסייעו לה לפתוח בגיל 27 את בית האופנה הראשון שלה. זה היה עסק לעיצוב כובעים ובגדים. בתוך זמן קצר היא זכתה להצלחה מסחררת והפכה מפורסמת ומצליחה בכל אירופה.
בשנות ה-30 של המאה העשרים כבר הייתה שאנל לטייקונית אופנה שכוכבות הקולנוע הגדולות מתהדרות במוצריה. היא מעצבת תלבושות לסרטים מפורסמים. כך גם החלה לשחרר את הנשים מכבלי האופנה של המאות הקודמות. היא גואלת אותן מהשימוש המעיק במחוכים, מהפכה שלא תאומן במונחי שחרור האשה, תחליף את כובעי הענק הנשיים בכובעים קטנים ואלגנטיים, תעצב את השמלה השחורה הקטנה - מוצר חובה במלתחה הנשית מאז, תקצר את השמלות והחצאיות אל מעל לברך (וכך תכין את הקרקע למהפכת ה"מיני").
כשהיא תעצב את חליפת שלושה החלקים הנשית שתהפוך למוצר דגל של "אופנת שאנל" ותשלב פריטי לבוש גבריים במלתחה שלה, שאנל בלי משים תוליד את מגמת ה"יוניסקס" בעולם האופנה. היא גם תעשה תספורת קצרה לעצמה, שתהפוך מיידית למודל חיקוי של כל אישה בפאריס.
יום אחד היא גם תשוב מחופשה מפנקת על יכטה כשהיא שזופה ושוב תשנה הכל - היא תוליד את אופנת השיזוף בעולם כולו.
כשפלשו הנאצים לצרפת, סגרה שאנל את מפעליה ועברה לגור במלון ריץ בפאריס. בית האופנה שלה המשיך למכור רק את בושם ה"שאנל מספר 5" המצליח שלה. גם כאן "הסתדרה" שאנל, כשניהלה רומן עם קצין נאצי בכיר והורשתה להישאר בדירת הפאר שלה, במלון ריץ, זאת על אף שהמלון הפך למפקדת הגסטאפו. תווית הבוגדת שתדבוק בה בתקופת הכיבוש הנאצי, לא תעזוב אותה לעולם.
לאחר המלחמה, כדי לחמוק מהמוניטין הרע שלה כמשתפת פעולה עם הנאצים בצרפת, שאנל נאלצת, בגיל 61, להתגורר בשווייץ. אבל המעמד המיתי שלה לא נפגע. יותר משהיא התגעגעה לעולם האופנה, הוא התגעגע אליה. כמי שיצרה אופנה שלא מתחלפת מדי שנה, היא הייתה הקונצנזוס האולטימטיבי. לא היה במעמד הגבוה מי שהתכחש לבגדים שלה, שפשוט לא התיישנו. ידועה האמירה המפורסמת שלה "האופנה חולפת - הסגנון נשאר."
הפילוסופיה שמאחורי עיצוביה הייתה חד-פעמית ועתידה להשפיע על הלבוש של כולנו - לבוש שלא מתאמץ אבל משדר אופנתיות וסגנון - שיק נונשלנטי שאין לו גיל או עונה, או אם תרצו, שיק שמתלבש על שוק ושיקפצו המעצבים המתחרים.
והיא לא ויתרה בקלות. כששבה בגיל 71 אל פאריס היא הסתערה על תעשיית האופנה שהשתנתה בינתיים וזכתה להצלחות מרשימות אף יותר. היא הרחיבה את בית האופנה, שפתחה מחדש, גם לארצות הברית. בהוליווד קוקו שאנל הופכת אז להצלחה מסחררת. כל כוכבות הקולנוע של התקופה לבשו את בגדיה. היא מוציאה מגוון גדול ומרשים של מוצרי אופנה והמוני בשמים חדשים.
כוכבת העל של התקופה, קתרין הפבורן, תגלם בברודוויי את דמותה, במחזמר "שאנל", שהפך להיט. היא שינתה את העולם ובתחילת שנות ה-70 מתה במלון ריץ', כשהיא מורישה את העסק הענק שלה לשותפה הנאמן. הוא ויורשיו שמרו על האימפריה שלה עד היום, בהצלחה גדולה הקרויה עד היום על שמה.
הנה סיפור חייה של קוקו שאנל:
https://youtu.be/2G88zqPxJ00
סקירה על האישה הגדולה של האופנה:
https://youtu.be/02zYwQ5B6M0
המהפכה הגדולה של קוקו שאנל שפרצה בגיל 71 לאמריקה:
https://youtu.be/xjzH6vRn5P0
מקומות בפאריס המזוהים עם קוקו שאנל:
https://youtu.be/F3QAxtE1L20
יום בחייה:
https://youtu.be/HzrPFJZR4dE
על השמלה השחורה הקטנה של קוקו שאנל:
https://youtu.be/M1Ag0Bg2l54
ותכנית חינוכית על האופנאית פורצת הדרך (עברית):
https://youtu.be/yU5sReNhdL8?long=yes
