איך שזמנים משתנים... האגדה מספרת שבשנת 1820 זכה הקולונל האמריקני רוברט ג'ונסון לשם של גיבור, רק משום שהעיז לאכול עגבניות ללא חשד ובפומבי. אם היום אנו נותנים את הקטשופ מבוסס העגבניות לכל דרדק והעגבניה היא מהבולטות בתזונת הילדים והמבוגרים כאחד, העגבניות נחשבו באותה תקופה לרעילות.

אבל הקולונל האמיץ החליט להוכיח שהעגבניות אינן מסוכנות לבני אדם. הוא התייצב למול ציבור אקראי שנאסף מולו, על מדרגות בית המשפט של העיר סיילם בניו-ג'רזי, והחל לאכול את העגבניה שבידו. הקהל ההמום הביט בו במבט ששילב הערצה, עם רחמים על מותו המתקרב. למותר לשער שמלבד כמה כתמים על חולצתו, הקולונל יצא מהסיפור עם בטן מלאה ובריאות מצוינת...

ואכן, כשהגיעה העגבניה לאירופה, הישר מיבשת אמריקה שבה היא בוייתה לראשונה, היא לא התקבלה יפה. ממש כמו את החציל, שהגיע מהודו, האירופאים קיבלו אותה בחשד. גם צבעם של השניים וגם משהו במרקם המשונה שלהם, גרמו לנוצרים של אירופה ואמריקה לחשוד שהם רעילים.

אבל העגבניה היא חלק ממשפחת הסולניים. בני משפחה נוספים מהמשפחה הזו אנו אוכלים, ביניהם החציל, הפלפל ותפוח האדמה.

אבל זה לא היה העניין היחידי שנקשר בירק הכל כך משמעותי במטבח המודרני שלנו. הן הנוצרים והן יהודים אדוקים בדתם, החרימו את העגבנייה במשך מאות שנים, משום שהאמינו גם שאכילתה מעוררת פריצוּת והתנהגות לא מוסרית. הצבע האדום, אנחנו כבר יודעים, מגרה אנשים. היו רבים שאף האמינו שהיא מכילה דם. בכל מקרה, העגבניה באדום לוהט נראתה לרבים מדי דבר מוגזם. מעניין מה היו אומרים אבותינו על הקטשופ שאנו צורכים היום בכמויות מוגזמות...


כך פחדו באירופה מהעגבניה שכשהובאה מדרום אמריקה חשבו שהיא "מרעילה":

https://youtu.be/YG3nFcN6IW8


האגדה על הקולונל האמיץ:

https://youtu.be/LGH414fye5Q


בארץ המילה העברית עגבניה עוררה מחלוקות קשות (עברית):

https://youtu.be/vRg5EVlLtZk


היום צריך להגן על העגבניות מפני וירוס שפוגע בהן קשות (עברית):

https://youtu.be/Hjdj577mzAY


הפחד ההיסטורי מהעגבנייה:

https://youtu.be/AG9Oc6TxDXU?long=yes


וכך מגדלים אותן בסרט תיעודי קצר:

https://youtu.be/VFfqgAeD5p4?long=yes

מסתבר שתפוחי אדמה הם לא סתם אוכל, אלא ירק עם היסטוריה מרתקת, שהשפיע לא פעם על ההיסטוריה האנושית ובצורה משמעותית ביותר.

מקורו של תפוח האדמה בהרי האנדים שביבשת אמריקה. כבר האינדיאנים באמריקה, עוד לפני מאות שנים, אכלו את הירק המוזר והתייחסו אליו כמזון לא מוצלח. כשכבשו את דרום אמריקה, החליטו הספרדים במאה ה-16 להביאו בכל זאת הביתה. בספרד היו מי שהשתמשו בו, אבל הוא נחשב לירק נחות.

ההיסטוריה יודעת לספר שהאירופים, שבהדרגה נחשפו אליהם, נמנעו מתפוחי אדמה, בעיקר מסיבות של פחד ואמונות טפלות. רבים האמינו אז שאכילת תפוחי האדמה אינה בריאה. הדעה הרווחת באותם ימים הייתה שמי שיאכל מהירק הזה ילקה בצרעת, זיבה ועוד כמה מחלות איומות.

אולי קשה להאמין, אבל באותם ימים אכלו את תפוחי האדמה רק בבתי הכלא. אסירים אז הוכרחו לאכול ממה שיהפוך למרכיב חובה בחברה המערבית של ימינו, אבל באותם ימים נחשב לצרה צרורה. אגב, עוד אוכלוסיה מעניינת של צרכני תפוחי אדמה באותה תקופה הייתה החזירים, שאותם פיטמו בתפוחי אדמה ללא חשש...

אבל בשנת 1785 גילתה האצולה את התפודים והאצילים החלו לכלול אותם בהתלהבות בארוחות השחיתות שלהם. משליטים ועד לטבחי הארמונות - כולם הבינו את היתרונות העצומים שלהם.

אחד המוצלחים ב"שיווק" אכילת תפוחי האדמה היה פרידריך הגדול, מלך פרוסיה. בתרגיל שיווקי מדהים משלו, הצליח המלך להפוך את הירק השנוא והמבוזה ללהיט בקרב המוני הגרמנים וזו רק דוגמה אחת לכיבוש היבשת האירופית בידי תפוח האדמה. על הסיפור של פרידריך הגדול ותפוחי האדמה תוכלו לקרוא באאוריקה בתגית "פרידריך הגדול, תפוחי אדמה".

באמצע המאה ה-19, הכתה מחלת הכימשון בשדות תפוחי האדמה של אירלנד. תפוח האדמה היה הגידול החקלאי היחידי של אירלנד והסיבה העיקרית לגדילת האוכלוסיה בה. אבל אז התפתח שם משבר כלכלי הרסני במיוחד, כשמחלה התפשטה בגידולי תפוח האדמה. היא הובילה למה שנקרא "רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד".

תושבי אירלנד סבלו אז מרעב איום, שהוביל למותם של כמיליון אזרחים איריים. רבים מהם היגרו, כתוצאה מהרעב הגדול של משבר תפוחי האדמה, לאמריקה. ארצות הברית זכתה לשכבה אירית גדולה של אזרחים. בני משפחת קנדי, בהמשך סוג של "משפחת מלוכה אמריקאית", הם מבני המשפחות שהיגרו אז מאירלנד.

כמובן שבמאה ה-20 הפך תפוח האדמה להצלחה מסחררת. רשתות המזון המהיר גילו את הצ'יפס והם הפכו אותו לתוספת מועדפת להמבורגרים, לעוף מטוגן ולכל מה שנמכר ב-4.99 דולר. תפוחי האדמה הפכו להיות לתעשייה של עשרות מיליארדי דולרים בכל שנה. בטח לא משהו שעושה אותך חולה...


מזבל למלך - הנה תולדות תפוחי האדמה:

https://youtu.be/9ohC7Epd8J4


על ההיסטוריה האנושית ותפוחי האדמה (מתורגם):

https://youtu.be/xROmDsULcLE


כך הביא רעב תפוחי האדמה הגדול של אירלנד המוני אירים לאמריקה:

https://youtu.be/DiEQ4ZAB5NA


והמועמד לנשיאות בארה"ב דן קווייל, ששגה במילה Potato והפסיד את הנשיאות:

https://youtu.be/6tmoSGmvR1o

לא רבים יודעים שמבחינה בוטנית, החציל (Eggplant) הוא לא ירק אלא פרי. זאת מכיוון שהחציל מתפתח מהפרח של הצמח שלו והוא מכיל את זרעיו.

החציל הגיע ליבשת אירופה עם סוחרים ערביים, שסחרו בו והביאו אותו מהודו. האירופאים קיבלו אותו בחשד, מכיוון שממש כמו העגבניה, הם חשדו שהוא רעיל.

בני משפחה קרובים לחציל הם הפלפל, העגבניה ותפוח האדמה - כולם חלק ממשפחת הסולניים. אבל הם קרובים רחוקים שנולדו ומקורם ביבשת אמריקה, בעוד שמקורותיו של החציל הם בהודו, שבה תורבת לראשונה, אי שם במחצית האלף הקודם. אם מחפשים עוד יותר מוקדם, ניתן למצוא שהחצילים הלא-מבוייתים נולדו ביבשת אפריקה.

במטבח החציל הוא להיט ענק, כמעט בכל מטבח שהוא מגיע אליו. הסיבה - הוא מכיל יותר מ-90% מים ולכן הוא גם נוטה לספוח אליו את הטעמים שמסביבו במאכלים השונים, יותר מאשר להשפיע בטעמו שלו. לכן, קל מאד להכין מאכלי חצילים מדהימים וטעימים להפליא!

זו אולי הסיבה שההודים כינו את החציל "באינגן", בעברית "ללא מעלות". גם התזונאים סברו בעבר שאין לו יתרונות בריאותיים. אבל בעידן הנוכחי הבינו שאם לא משליכים את קליפתו, החציל הוא בריא להפליא ומלא בחומרים מזינים ובריאים לגוף.


הנה מגדלי החצילים (עברית):

https://youtu.be/rBnSyH_s3ao


במטבח:

https://youtu.be/YreJEe_Dw8M


והסביח המפורסם של עובד, שאומר ש"לחצל זה לב המנה!" (עברית):

https://youtu.be/ZtTcWrnA5Eo

מקורו של התירס במרכז אמריקה. רק עם גילוי יבשת אמריקה במאה ה-15 הוא הופץ ברחבי העולם. כיום התירס הוא הגידול הנפוץ ביותר בעולם, לפני החיטה והאורז.

אפשר לומר בקלות שהתירס מאכיל את העולם. מדובר באחד הגידולים החשובים בהיסטוריה של האנושות. לשדה תירס יש פי 2 או 3 יותר קלוריות מאשר בשדה חיטה בגודל זהה.

התירס מהווה מרכיב ראשון במעלה בתפריט המזון העולמי. היסטורית, כשהתירס הובא מאמריקה לעולם הישן והחלו לגדל תירס באירופה וביבשות האחרות, היצרנות עלתה באירופה וגם אוכלוסיית בני האדם באירופה החלה לגדול.

ממנו מכינים קמח תירס ושלל מוצרי מזון, מדגני בוקר ועד חטיף הפופקורן - מהחטיפים האהובים בעולם ומהיותר בריאים שבהם.

אז כאמור, בעולם מגדלים יותר תירס מאשר חיטה ואורז הנפוצים כל כך. התירס גדל גם כיום בעיקר ביבשות אמריקה, כשמובילת גידול התירס בעולם היא ארצות הברית.

למעשה, גידולי התירס של ארה"ב מהווים חצי מכלל התוצרת העולמית. בשנת 2009 היא יצרה מעל 300 מיליון טונות של תירס.


הנה קציר שדות התירס בארה"ב:

http://youtu.be/m_w1b9yKNMQ


תולדות התירס (מתורגם):

https://youtu.be/i6teBcfKpik


ההיסטוריה העתיקה של התירס:

https://youtu.be/A1FLL3HH6Tk


הכתמים האפלים בתולדות התירס:

https://youtu.be/0clTdX_JSy0


בהילוך מהיר - כך גדל התירס:

http://youtu.be/Miyjun0uD4g


וצילומים מהאוויר של שדות תירס שעוצבו כמבוך ענקי:

http://youtu.be/mn7iSZgXIqg

כרובית (Cauliflower) היא אחד מ"הפרחים האכילים", מיני מזון שהם למעשה פרחים. הירק הבריא הזה נחשב לחבר האריסטוקרטי של משפחת הכרוב. אמנם מבחינה ביולוגית קרובה הכרובית לכרוב, אבל הם עשו את דרכם אל שולחננו בנפרד.

ויש עוד הבדל ביניהם והוא קשור במבנה של הכרובית. כמו הברוקולי ועוד כמה ירקות, גם לכרובית יש פרחים בעלי צורה פרקטלית. כלומר, אם תביטו בחלק הלבן של הכרובית, תבינו שהוא בעצם פרח גדול. והפרח הזה מורכב, למעשה, מעותקים מוקטנים של עצמו. כל עותק מורכב מעותקים קטנים יותר של הפרח המקורי, וכל עותק מהקטנים מורכב מהמון עותקים קטנים נוספים. כך זה ממשיך ויורד לגדלים קטנים והולכים - כל חלק וחלק של הפרח שנביט בו בהגדלה, יהיה גם הוא דומה לצורת הפרח המקורי.

כיום נוטים לומר על הכרובית שהיא מלכה, אבל מסיבה בריאותית דווקא. מחקרים מודרניים רבים הראו שהכרובית היא סוג של "מזון על", שכן היא עוזרת לגוף בשלל משימות של שמירה והגנה על עצמו. מסיוע לגוף להילחם בתאים סרטניים, דרך סיוע בחיזוק הקיבה ועד לשיפור הלמידה, הזיכרון ותפקודי והגנה על המוח.

היא מוגשת בכל כך הרבה צורות ושילובים טעימים. מכרובית בטחינה ועד לשילוב המצוין של סלט כרובית, ברוקולי, אפונה וגזר. איכלו כרובית!


הנה הכרובית על ההיסטוריה והגידול שלה:

https://youtu.be/EM0AUU5W6iw


כך מגדלים ואוספים את הכרובית (עברית):

https://youtu.be/3k-RnD3nHvU


וההגיון הפרקטלי בכרובית:

https://youtu.be/XwWyTts06tU

ברוקולי (Broccoli) הוא ירק עם ראשי פרחים ירוקים כהים, המסודרים בצורה שמזכירה עץ קטן. הוא קצת מזכיר קרובת משפחה שלו - הכרובית. למעשה, החלק שאנו אוכלים בברוקולי, הוא התפרחת הירוקה שלו. כן, הברוקולי הוא פרח אכיל.

אבל ברוקולי הוא גם אחת הדוגמאות היפות בטבע לפרקטלים, דברים שיש בהם דמיון עצמי. מהו דמיון עצמי? - אם תביטו היטב בברוקולי, תוכלו לראות שהוא מורכב מצורות של קונוסים (אצלנו בישראל נפוץ הזן העגול דווקא). מסתבר שאותם קונוסים בנויים על פי הגיון מתמטי מדהים שנקרא "סדרת פיבונאצ'י" (למדו על כך בהרחבה באאוריקה בתגית "סדרת פיבונאצ'י").

אבל הקונוסים שבברוקולי, חוזרים על עצמם בכל גודל בירק הזה. כל קונוס מורכב מחלקים שגם הם בצורת קונוס ובכל אחד מהם יש קונוסים קטנים וכך הלאה - הקונוסים של הברוקולי יחזרו שוב ושוב, בכל קנה מידה שנביט בו. זהו הפרקטל.

החוקרים משערים שמתי שהוא בתקופה הרומית החלו לפתח את הברוקולי, מצמח שנקרא כרוב בר. במשך מאות שנים השביחו אותו בתהליך של ברירה מלאכותית, על ידי דיכוי של התפתחות הפרחים. כך קיבל הגזע את מרב האנרגיה של הצמיחה.

רק במאה ה-16 החל הברוקולי לצאת מאיטליה למקומות אחרים באירופה, אבל הכניסה שלו למטבח האמיתי התרחשה במאה ה-20, כשהתגלו יתרונותיו התזונתיים וערכו הרפואי הרב.

מקור המלה "ברוקולי" הוא שיקוף של צורת העץ של הצמח הזה. הוא בא מהמלה הלטינית "ברקיום" שתהפוך באיטלקית ל"ברוקולו". פירושן הוא "ענף" או "זרוע".


הנה צמח וירק הברוקולי:

https://youtu.be/5AVu8XY5Zzw


הברוקולי מדגים היטב מהם פרקטלים:

https://youtu.be/XwWyTts06tU


כך הברוקולי גדל מהפרקטלים שלו:

https://youtu.be/CLiDcYuqT7w


גידול ואיסוף הברוקולי בשדות ארצות הברית:

https://youtu.be/kbTb3VRqZsY


וקלות העבודה אתו במטבח, כמו גם הערך התזונתי שלו, שהפכו את הברוקולי ללהיט (עברית):

https://youtu.be/6j3HpvcbimY

זעתר, צתרה או אזוב מצוי (Satureja) הוא צמח ים-תיכוני, בעל עלווה שעירה, בגוון ירוק - אפרפר

הוא מאוד עמיד בתנאי הגידול השונים במזרח התיכון ואפשר למצוא אותו בקלות בטבע. בעבר נאסר לקטוף אותו בארץ, מחשש להכחדה, אך כיום האיסור בוטל.

לגידולו כצמח לא נחוץ טיפול רב. בגינה מומלץ לגזום אותו מראשי הענפים הבוגרים, מה שישמור אותו צפוף ובריא לאורך זמן ויגדיל את יופיו.

הזעתר הוא צמח יפה וגם טעים. ניתן לעשות בו שימוש רב, הן במטבח והן כצמח מרפא ברפואה העממית.

אחת הסברות היא ששם הסוג העברי, צתרה, הוא גלגול של השם זעתר. ברומא הוא שימש כסם אהבה.


#בגינה
הזעתר משתרע בגינה והטבע. יש לו עלים ארומטיים והוא פורח בקיץ, פריחה קטנטנה בגווני ורוד ולבן.

אם קוטמים אותו בקביעות הוא צומח בצמיחה בריאה ורעננה.


#מטבח
הזעתר כתבלין הוא טעים מאוד, ארומטי ומוסיף טעם ייחודי למאכלים ומאפים. זעתר רומי, בעברית צתרה ורודה, הוא משמש אחד ממרכיבי תבלין הזעתר.

במטבח משתמשים בו לסלטים, גבינות ומאכלים מהמטבח האיטלקי - לסלטים, פסטות ומאכלי בשר.

במטבח הערבי הוא נהדר עם שמן זית על גבינת הלבאנה הערבית וגם מוכרי בייגלה מרבים לצרף מעט זעתר לבייגלה טרי עם שומשום, שהם מוכרים.

גם תה זעתר מסייע נגד הצטננות ולחיזוק פעילות הלב.


#רפואה
לזעתר, הידוע גם כאזובית מצוייה, יוחסו לא מעט סגולות מרפא. מחיסון הגוף ועד לשיפור בכוח הגברא ואפילו בעזרה לחולי סוכרת.

ברפואה העממית הוא מסייע, בתור תה למשל, לסובלים מכאבי ראש, כאבי בטן, תולעים, שלשולים ובעיות במערכת העיכול.

הציטרה תסייע גם לסובלים מקשיים בדרכי הנשימה ולפי האמונה אפילו תחזק את הזיכרון. יש המשתמשים בו גם נגד כאבי שיניים ואוזניים.


הנה הזעתר בטבע וכל מה שקשור בו (עברית):

https://youtu.be/dCtln31l0fM


הציתרה הוורודה, זעתר המלכים ההיסטורי (עברית):

https://youtu.be/Xk6M5eXjVL4


ראו כמה היא יפה:

https://youtu.be/ZabXIkZXMo0


בניגוד לזעפרן היקר להחריד, הזעתר הוא התבלין הכי נפוץ באזורנו (עברית):

https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=11m46s&end=13m36s


כך מפיקים שמן אתרי מהזעתר הציתרה הוורודה (מתורגם):

https://youtu.be/uiMB5NGGeic


כתבת טלוויזיה על הזעתר בתרבות, במרפא ובמטבח הערבי (עברית):

https://youtu.be/wyxGG3NOa-s?long=yes


וכך תגדלו זעתר בגינה (עברית):

https://youtu.be/Jgd3GJfV9yQ?long=yes

בשנים האחרונות הוא הופך לפצצה טרנדית של פרי, בכל העולם המערבי. האָבוֹקָדוֹ (Avocado) הגיע לארץ הקודש, ארץ ישראל, בזכות הנזירים של מנזר השתקנים בלטרון.

הם אולי שתקו כהרגלם, אבל בשקט בשקט הביאו לכאן את עצי האבוקדו הראשונים ואת אחד הפירות שהגיעו לעולם מגילוי אמריקה. בחצרו של מנזר השתקנים נמצאים עד היום עצי האבוקדו מהוותיקים בישראל ואולי אף אותם העצים הראשונים ההם.

אבל לאבוקדו ייחוס הרבה יותר מסעיר. מסתבר שאבוקדו הוא בכלל שריד למהפכה אבולוציונית מסעירה. חוקרים מאוניברסיטת פלורידה מצאו שפרח האבוקדו הוא "מאובן גנטי", מה שאומר שניתן למצוא בדנ"א שלו את ההוראות הגנטיות שמצביעות על המעבר מאצטרובלים, הוריהם הקדומים של הפרחים, אל הפרחים עצמם.

גם אם האבוקדו הוא אחד מצמחי הפרחים הקדומים בעולם והגנטיקה שלו מרתקת, ההיכרות של העולם הרחב איתו היא יחסית קצרה. הוא נולד במרכז אמריקה, ככל הנראה באזור שהוא היום במקסיקו.

כשכבשו הקונקיסטדורים הספרדים את האזור, הם החלו להעבירו לאזורים אחרים שבהם שלטו. כך עבר האבוקדו בהדרגה לדרום אמריקה ומשם הוא התפשט לחקלאים באפריקה ובאזורים שונים באסיה.

מקור השם "אבוקדו" הוא בשפה האצטקית, שבה "ahuacatl" פירושו "אשך". כמובן שהדימיון בין הפרי והאשך הוא הסיבה לשם הזה, אבל המקומיים אוחזים גם באמונה שלאבוקדו יש סגולות מיניות של ממש.

מפה לשם, בשנים האחרונות הפך האבוקדו למלך הטרנדי של המטבח ובהמון מקומות בעולם. לא כדאי לשכוח גם כמה הוא פופולרי כחומר גלם, בכל מטבח אפשרי - מיפן ועד סקנדינביה, מאמריקה ועד אוסטרליה.

בספטמבר 2021 התפרסם גם מחקר שמצא שאכילת אבוקדו מסייעת להורדת שומן בטני אצל נשים, מה שנקרא כרס. אז איכלו אבוקדו ותיראו טוב!


הנה כמה עובדות מרתקות על האבוקדו:

https://youtu.be/b_-EwkaxZek


יש בו גם קצת בעיות סביבתיות (עברית):

https://youtu.be/f_PMlXqWQ7I


אז יש המגדלים אבוקדו בבית:

https://youtu.be/DrFbk-xRlH0


משתמשים בו גם לטיפוח:

https://youtu.be/ZubuSuTQQO4


קניתם אבוקדו קשה? - רככו אותו כך (עברית):

https://youtu.be/g4v-2SUO2AM


היו זמנים שבהם האבוקדו ממש הפחיד אנשים:

https://youtu.be/5hRHZEb_uXc?long=yes


וכך מגדלים אותו:

https://youtu.be/whNYlkV-TMU?long=yes

אנטיפסטי (Antipasti) הוא מאכל איטלקי, בדרך כלל של ירקות אפויים בתנור. תפקיד האנטיפסטי הוא להיות מנה מקדימה, שמעוררת את החשק שלפני הפסטה.

באמצעות שפע של צבעים, טעמים וריחות, מגרה מנת האנטיפסטי את החושים ופותחת את התיאבון לפסטה, או כל מה שיבוא במנת הפרימו, המנה הראשונה, זו שלפני העיקרית.

בפרימו האיטלקית מככבת כמובן הפסטה, אבל לעיתים תהיה שם מנת אורז הריזוטו העגול או מרק טוב. אחריה תבוא המנה העיקרית, לרוב הבשר או הדג מלווה ביין ובסוף הקינוח המלווה בקפה אספרסו מריר ולעיתים כוסית של משקה חריף איטלקי - גְראפָה.

משום שהיא מקדימה את הפסטה נקראת מנת הירקות הזו "אנטיפסטי" - לפני הארוחה.

הפסטה? - לפניה!

זוהי מנה קלה להכנה שמבליטה את טעמם האמיתי של הירקות העונתיים, כל ירק בהכנה והתיבול המתאימים לו, בין אם זו אפייה קצרה בתנור, צלייה, טיגון או... כן, חליטה.

כך או כך, אין כמעט ירק שיונח בתבנית ולא ייצא נהדר. אנטיפסטי מוגש כמעט תמיד כשלצידו לחם טרי או פוקאצ'ה ואחריו מובטחת ארוחה טובה, במיוחד אם אתם באיטליה, עם יין אדום יבש ושירים נפוליטניים ברקע...


כך מכינים אנטיפסטי איטלקי על הפלנצ'ה:

https://youtu.be/4gu-bbrYHqk


מגוון אדיר של מנות אנטיפסטי איטלקיות, הכוללות לא רק ירקות:

https://youtu.be/8se3nVockaU


ולא להתבלבל עם סלט אנטיפסטי, גם הוא פותח ארוחה:

https://youtu.be/mRvX7oCRuAA

ארטישוק (Artichoke) הוא ירק ירוק ומלא בעלים שצורתם גביע. הוא קרוב משפחה של החסה, החמנייה והארטישוק הירושלמי, כולם בנים למשפחת המורכבים.

הארטישוק הוא "פרח אכיל", כלומר פרח שניתן לאכול ואגב, הוא אחד הטעימים. אם היו נותנים לו לפרוח ולא קוטפים אותו, הוא היה פורח כפרח יפהפה בגווני סגול-כחול מיוחדים. הארטישוק שאנו מכירים הוא למעשה, הפרח של הצמח. לב הארטישוק הוא הניצן של הפרי ויש בו חומרים מזינים מאד. הללו גם נמצאים בקצות העלים שלו. אחרי ריכוך בבישול, הופך הארטישוק למאכל אהוב במקומות רבים בעולם.

אבל אחת התכונות המעניינות של ארטישוק היא שכל מה שאוכלים אחריו מרגיש יותר מתוק. הסיבה לכך הוא החומר המרכזי שבו, הנקרא סינארין (cynarin). החומר מגרה לנו את בלוטות הטעם וגורם להן לחוש מתיקות.

לארטישוק היסטוריה תרבותית עשירה. יש לו שמות נוספים, חלקם עתיקים כמו חרשף, חרשוף וקינרס, שם שנובע מאותו סינארין שמכיל הארטישוק. היוונים והרומאים ראו בו את ירק האהבה והאמינו בימי קדם שריבוי ארטישוקים בארוחה תעניק להם בנים זכרים.


כך מגדלים את הארטישוק:

https://youtu.be/uheQxoTVj9o


ובמטבח שלנו:

https://youtu.be/0S7UnNsjnw0

העַגְבָנִיָּה (Tomato) היא פרי מופלא. לא טעינו, כי מבחינה בוטנית נחשבת העגבניה לפרי. רק המנהג לחלק את הפירות והירקות לפי טעמם הפך אותה לירק מבחינה קולינרית. בכל מקרה, יש בעגבניה שילוב נדיר של מתיקות גדולה וחמיצות ברמה שהיא גבוהה מאשר הלימון.

צבעה המסורתי של העגבניה הוא בדרך כלל אדום. אבל בימינו, פותחו זנים חדשים במגוון רחב של צבעים, כולל זני עגבניות צהובים, כתומים, לבנים, סגולים וירוקים.

העגבנייה התגלתה עם בוא האירופאים ליבשת אמריקה. כמו תפוח האדמה, התירס ופירות וירקות אחרים, מקורה באמריקה התיכונה. כשהיא הובאה לאירופה ולאמריקה הצפונית, העגבנייה התקבלה בחשדנות, גם משום שדמתה לפרי שהיה מוכר כרעיל ומשום כך נתפסה כמסוכנת וגם משום שטענו כלפיה שהיא מעוררת פריצות. במשך מאות שנים, החרימו גם נוצרים וגם יהודים את העגבניות...

אגב, לארצות הברית ושאר צפון אמריקה הגיעה העגבניה דרך אירופה ולא ממקסיקו השכנה. את סיבוב ה-U turn המשונה הזה היא חייבת לעובדה שראשוני המתיישבים בצפון אמריקה הביאו אותה מאנגליה, ארץ שבה העגבניות סוף סוף החלו להתקבל באותה תקופה כמזון טעים ולא מסוכן.

אבל במאה ה-18 הפכה העגבנייה למאכל מקובל ונפוץ ובהמשך אף אהוב, ששימש בסלטים ובתבשילים רבים ביבשת הישנה והשמרנית. במיוחד הפכה העגבניה לבסיס של המטבח האיטלקי.

ישראל נחשבת כיום מעצמת פיתוח של זני עגבניות חדשנים, בהנדסה גנטית. גם עגבניות השרי הן פיתוח ישראלי וגם העגבניות החדשות "בטעם של פעם", שפותחו לאחרונה ושמתיקותן, כמה אירוני, משתווה למתיקות של פירות קלסיים כמו מנגו. מדוע אירוני? - כי מבחינה בוטנית באה העגבניה מהפירות ועתה חזרה אליהם גם בטעם ובקולינריה.


הנה ההיסטוריה של העגבנייה:

https://youtu.be/d9U7Y_nXLiY


תולדות העגבניה ומסעה מאמריקה לספרד ומשם לכל אירופה והעולם:

https://youtu.be/5PCZkKgmBZU


פרסומת לעגבניה הבריאה (עברית):

https://youtu.be/ZQ8fwCTSYnQ


החשש מווירוס קטלני שפוגע בעגבניות (עברית):

https://youtu.be/Hjdj577mzAY


ושיר לעגבניה ולחבריה בגינה (עברית):

https://youtu.be/juNkaITgAGY

הכרובית (Cauliflower) היא אחד מסוגי הירק הבריאים ביותר וגם מקור למאכלים טעימים מאד. אבל מאיפה היא באה?

מוצאה המדויק לא ידוע בדיוק, אם כי הסברה היא שהכרובית בויתה מכרוב הבר שבאגן הים התיכון.
איכשהו השתרשה הדעה שהיא נולדה או לפחות התגלתה לראשונה באי קפריסין, אם כי הנושא רחוק מלהיות מוסכם.

כך או כך, אנשי יוון העתיקה כללו אותה בתפריט שלהם. הרומאים, שהמשיכו את המסורת הקלאסית שלהם, גם בתחום הקולינרי, אימצו לשולחנם את הפרח או הלב של הכרובית, כלומר החלק הלבן שלה.

עם הזמן החלו לצרוך אותה בהתלהבות באיטליה, לאחר שהבינו שגם העלים והגבעולים הירוקים שלה הם טעימים - גם בבישול וגם כחלק מסלט נא.

בנדידתה ההיסטורית באירופה הגיעה הכרובית במאה ה-16 לצרפת ולשולחנו של המלך לואי ה-14. היא אומצה בהתלהבות בממלכה הצרפתית וחקלאי חבל ברטאן שבצפון-מערב צרפת הפכו למומחים בגידול כרוביות.

בתחילת המאה ה-19 הגיעה הכרובית עד הודו ואז החלו לגדל שם זן של כרובית שהותאם לאקלים החם והלח של תת היבשת ההודית.

בימינו מגדלים כרובית בעיקר בשל התפרחת שלה. מבושלת או מטוגנת, כבושה, אפויה או טריה וקצוצה לתוך סלט - הכרובית היא ממלכות הבריאות של המטבח שלנו.


הנה תולדות הכרובית והגידול שלה:

https://youtu.be/EM0AUU5W6iw

רבים לא מודעים לכך שהתירס הוא הגידול הנפוץ ביותר בעולם, אפילו יותר מהחיטה והאורז הנפוצים כל כך. התירס מהווה מרכיב ראשון במעלה בתפריט המזון העולמי.

ממנו מכינים קמח תירס ושלל מוצרי מזון, מדגני בוקר ועד חטיף הפופקורן - מהחטיפים האהובים בעולם ומהיותר בריאים שבהם.

מקורו של התירס במרכז אמריקה. רק עם גילוי יבשת אמריקה במאה ה-15 הוא הועבר ליבשת אירופה וממנה הופץ באדיבות הקולוניאליזם האירופי לכל רחבי העולם.

במקומות רבים בעולם נחשב התירס למאכל רחוב פופולרי ופשוט להכנה וקמח התירס הוא מוצר יסוד בהרבה מטבחים. מגרעיני תירס עשוי הקורנפלקס, המשמש מרכיב מרכזי בארוחת הבוקר של מיליונים בעולם המערבי, במיוחד הצעירים שבהם.

באולמות הקולנוע נחשב הפופקורן, שמכינים מגרגרי התירס המופרדים ומיובשים, לחטיף בלתי נפרד מחוויית הצפייה בסרטים. למעשה, הפופקורן אהוב כל כך באולמות הקולנוע, עד שהוא הפך לסמל העולמי של המסך הגדול.

מובילת גידול התירס בעולם כיום היא ארצות הברית. גידולי התירס של ארה"ב מהווים חצי מכלל התוצרת העולמית. בשנת 2009 ארצות הברית יצרה לבדה מעל 300 מיליון טונות של תירס.


הנה ההיסטוריה של התירס (מתורגם):

https://youtu.be/i6teBcfKpik

התירס, שמקורו במרכז אמריקה, הוא הגידול הנפוץ ביותר בעולם, לפני החיטה והאורז. זהו ירק שמהווה מרכיב חשוב ומאוד משמעותי במזון העולמי.

התירס נפוץ כיום ברחבי העולם והוא נחשב לאחד ממאכלי הרחוב האהובים ביותר. כמעט בכל ארץ ניתן לקנות אותו כמאכל רחוב, כשהוא מבושל בסיר ומוגש עטוף בעלים שלו, כשהוא צלוי על הגריל או בתור גרגרים מפוררים בכוס.

עבור מיליונים רבים של אנשים תירס חם ברחוב הוא ממאכלי הרחוב הכי נפוצים, נגישים כספית ומנחמים.


הנה תירס מורתח במים ברחוב:

https://youtu.be/ahSWl7FHpfE


באפריקה על האש:

https://youtu.be/78B0QYbPXZ4


גרגרים בפקיסטן:

https://youtu.be/Ds2kkesFBuU


באלי על הגריל:

https://youtu.be/TW5Os_vkSyI


דוכן בהודו:

https://youtu.be/wlsa9qCqwY8


בארצות הברית עם חמאה:

https://youtu.be/QbuzGC18SPk


במקסיקו חריף:

https://youtu.be/aC-U0-bJNs8


בסלט אלטה מקסיקני:

https://youtu.be/VG5lJMwjlcU

יש בעולם כ-2000 זנים שונים של תפוחי אדמה. אם בימי קדם נטו לחשוב שתפוח האדמה לא בריא ומנעו אותו מאנשים רגילים, לטובת מאכל לאסירים ולעניים מרודים, במאה ה-20 תפוח האדמה הוא מהירקות המצליחים והמבוקשים ביותר בעולם.

הצלחתו של התפוד (קיצור של תפוח אדמה) הואץ עוד יותר, כשגילו רשתות המזון המהיר את הצ'יפס. הפריכות והטעם הנהדר שלו, הביאו את טייקוני ה"פאסט פוד" להפוך אותו לתוספת המקובלת ליד ההמבורגרים והעוף המטוגן. כך הפכו תפוחי האדמה למרכזה של תעשייה עולמית מצליחה מאד, שמגלגלת עשרות מיליארדי דולרים בשנה.

אצלנו בישראל, קשה לחשוב על ל"ג בעומר למשל, מבלי שיעלה בראשנו קומזיץ כיפי עם תפוחי אדמה לוהטים מהמדורה, מה שנקרא ביידיש "קרטושקעס".

גידול תפוחי האדמה בחקלאות מתבצע עם פקעות של תפוחי אדמה. בארץ מגדלים אותם בשתי עונות - זורעים בסתיו (בספטמבר) ובחורף (בסוף דצמבר-תחילת ינואר) ואוספים בינואר ובסוף האביב.

משך הגידול של תפוחי אדמה הוא בין 90 ל-150 יום, לפי העונה וזן תפוח האדמה.

תפוח האדמה עם הקליפה האדומה הוא הזן ההולנדי "דזירה". שיעורו הגבוה של החומר היבש שבו הוא שהופך את תפוח האדמה דזירה למתאים במיוחד להכנת צ'יפס מוצק ופריך. זן ה"אלמרה" הבהיר, לעומתו, הוא זן מעולה למחית, מה שנקרא "פירה".


כך מגדלים את תפוחי האדמה ומעט על ההיסטוריה שלהם:

https://youtu.be/lkJ0aJNzf1g


צמיחה בהילוך מהיר של תפוחי אדמה קטנים:

https://youtu.be/7FMB4FaiWTE


ומדריך על זני תפוחי האדמה (עברית):

https://youtu.be/gBoGo32ypAQ

היום כולם יודעים שמדובר במיתוס. הגזר לא משפר את הראייה שלנו. אבל מאיפה באה השמועה שכן מלכתחילה? כיצד נולדה האגדה שאכילת גזר תשפר את ראייתנו? -

ובכן, מדובר במיתוס שהתפשט בשנות ה-40 של המאה הקודמת. המקור הוא בקמפיין הטעייה שעשו הבריטים במלחמת העולם השנייה, כדי להסוות את קיומה של מערכת מכ"ם מעולה שפותחה על ידם והצליחה לזהות מטוסים גרמניים ולהפילם בכמויות. השיפור הזה בהפלות התבסס על טייס בריטי שכונה "הצלף", משום שהוא הרבה לפגוע במטוסים הגרמניים של הלופטוואפה ולא פספס.

כדי למנוע מהנאצים לרגל בכדי לגלות את סודות מערכת המכ"ם החדשנית, הפיצו בעיתונים וברדיו הבריטיים ש"הצלף" אוכל הרבה גזר, מה שמאפשר לו לראות היטב ולפגוע במטוסי האויב. מכאן גם באה ההמלצה לציבור לאכול הרבה גזר, כי אכילת גזר משפרת את הראייה של הטייסים שלהם, אז בטח תסייע גם לדורות הבאים. הנאצים התבלבלו מהמידע הזה והתחילו לאכול גזר...


הנה סיפורו של הגזר והראיה כחלק מההטעיות הצבאיות במלחמת העולם השנייה (עברית):

https://youtu.be/sGZkBj70rzQ

נתחיל בהסתייגות:

למרות הטענה הפופולארית כי עגבניות השרי הם המצאה ישראלית, טענה זו איננה מדויקת. למעשה, המקור שלהן הוא במרכז אמריקה והחל מהמאה ה-17 מופיע תיעוד של שימוש בעגבניות שרי בתרבות המערבית.

בראשית המאה ה-20 החלו עגבניות השרי להיות נפוצות בארה"ב.

שמה של עגבניית השרי ניתן לה בגלל שהיא מזכירה דובדבן, באנגלית "שרי".

זן עגבניות השרי הנפוץ בישראל הוא שפותח בישראל ורק הוא. הפיתוח שלו הוא תוצאה של 12 שנים של מחקר ופיתוח, של מדענים מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים, שנמצאת ברחובות.

זן זה נקרא טומאצ'יו (Tomaccio) והוא ככל הנראה המקור לטעות הנפוצה לפיה עגבניות השרי בכללותם הומצאו בישראל. הוא מבוסס על זני עגבניות בר שמקורם בפרו.

הזן פותח כך שיהיה עמיד לאקלים הישראלי החם. העגבניות שלו מגיעות לבשלות מהר מאוד, והתנובה שלו רבה הרבה יותר, לפחות ביחס לעגבניות רגילות.


הנה גידול עגבניות שרי בישראל:

https://www.youtube.com/watch?v=HoUYacp5p58

הילוך מהיר יפהפה של עגבניות שרי צומחות, יומיים ב-2 דקות:

https://www.youtube.com/watch?v=3OPioTP6Cx4&t=29s

דְּלַעַת (Pumpkin) היא ירק גדול, מרשים ובעל צורה כמעט מפוסלת. אצלנו נפוצה הדלעת הכתומה, הקלסית, אבל בעולם נמכרים זני דלעות בצבעים שונים.

הדלעת נמנית על משפחת הדלועיים, שכוללת בין השאר את המלון, קישוא, מלפפון ועוד.

בעולם נמכרים זנים מגוונים של דלעות, כמו דלעת גינה, הדלורית הקטנה, דלעת גדולה שיכולה להגיע לממדי ענק ודלעת השדה, הגדלה על האדמה, כמו אבטיחים, מלונים ותפוחי אדמה.

אם בעבר נהגו לאכול אותה ללא בישול, היום הדלעת, עם תכולת הסיבים הגבוהה והמשביעה שבה, משולבת בתבשילים רבים. מוצאים אותה בשלל מאכלים, כולל בתבשילים, קדירות ובמרק הכתום שמככב בשנים האחרונות בכל מטבח כמעט.


#תולדות הדלעת
המקור ההיסטורי הקדום של הדלעת הוא בצפון אמריקה. משערים שכ-2,000 שנה לפני הספירה האינדיאנים החלו לגדל אותה שם, כשהדלעת, נוחה לגידול, משביעה ובריאה, ממלאת תפקיד מרכזי בתזונה שלהם.

האינדיאנים לימדו את הכדאיות שבגידול הדלעת והתירס גם את המתיישבים הראשונים שמגיעים מאירופה אל חופי אמריקה בספינה "מיי פלאואר" ובכך הם הצילו אותם מרעב.

היום מגדלים אותה במדינות רבות. אצלנו גידלו אותה חקלאים ערביים כבר מזמן. כשאתם שומעים על "כפר קרע" דעו שמדובר בכפר בו מגדלים דלעת. זו הסיבה שילדים נהגו לכנות מי שגולח לקרחת בכינוי "קרעה", העברית ראש דלעת.

כך הולכת הדלעת הענקית ותופסת מקום בתרבות האמריקאית, כשהיא מככבת לא רק במטבח, אלא גם בחגים, כמו "ליל כל הקדושים" של האמריקאים, בו תחפושות ודלועים מפוסלים עם נרות בתוכם, שנקראים "ג'ק-או-לנטרן", ממלאים תפקיד מרכזי. קראו עליו בתגית "ליל כל הקדושים".


#דלעת ותזונה
הדלעת היא בריאה. היא כוללת כמות גבוהה של ויטמינים, במיוחד ויטמין A וויטמין C, כמו גם אשלגן, חומצה פולית והיא אפילו מציעה ריכוז גבוה של בטא קרוטן, אותו מרעיב שאנו מכירים ואוהבים מהגזר.

יש לדלעת ערך קלורי נמוך והיא קלה לעיכול, עם תכולת סיבים גבוהה מאוד ומשביעה וכמות נדיבה של נוגדי חמצון. זה הופך אותה למזון בריאות מעולה וגם מקל גם על שמירה וירידה במשקל.

אגב, מכיוון שמרבית החומרים הבריאים נמצאים בדלעת קרוב לקליפה, מומלץ לאכול אותה עם הקליפה.

ואפילו הגרעינים הלבנים, שהם גרעיני דלעת, מומלצים לבריאות, מחיזוק ושיפור הזיכרון ועד לטיפול טבעי נגד תולעים. בנוסף, גרעיני דלעת טובים גם למי שסובלים מאנמיה, מאסטמה ולנשים בהריון או מיניקות.


הנה תיאור גידול הדלעת, שלב אחרי שלב:

https://youtu.be/AB-dfi_0TsQ


מזרע לדלעת בהילוך מהיר:

https://youtu.be/qU7YXMAicK4


מה אנחנו יודעים על ההיסטוריה של הירק המרשים הזה:

https://youtu.be/I3cc2QeSfWw


שיר הדלעות המגולפות בליל כל הקדושים:

https://youtu.be/bw-UiUXIhLk


קטיף הדלעות:

https://youtu.be/kLhOJan5jtc? t=19s


ויתרונות הבריאות של גרעיני הדלעת (עברית):

https://youtu.be/fg__B52Mr4w

רוזמרין (Rosemary) הוא עשב רב שנתי וארומטי, שמקורו בים התיכון. הוא אוהב שמש מלאה ולא סובל מחום בדרך כלל.

יחד עם עשבי תיבול כמו אורגנו, בזיליקום, לבנדר וטימין, הרוזמרין הוא בן למשפחת הנענע.

בתרבות האירופית רוזמרין הוא צמח המשמש כאות זיכרון. בהנצחת מלחמות ולוויות באירופה, נהגו אבלים לזרוק עלי רוזמרין אל הקברים כסמל של זיכרון למתים.


#תולדות הצמח
התיעוד הכתוב הראשון של הרוזמרין מופיע על לוחות אבן משנת 5,000 לפני הספירה, בכתב יתדות מוקדם.

בהמשך ידוע שהמצרים הקדמונים השתמשו ברוזמרין בטקסי הקבורה שלהם, בעוד ביוון ורומי העתיקה הוא מופיע כצמח מרפא באחד מספרי צמחי מרפא החשובים בהיסטוריה "materia medecina". בסין מופיע הרוזמרין ומתועד בתקופת קיסרות הָאן (Han), הידועה כ"שושלת האן המאוחרת", בין השנים 25-220 לספירה.

לאנגליה לא ידוע מתי הצמח מגיע. ההיסטוריונים מאמינים שהיו אלה הרומאים שהביאו אותו לאי, במאה ה-1 לספירה כשפלשו לאנגליה. עם זאת, עד המאה ה-8 אין שום תיעוד ברור לכך. הצמח גם לא מתועד בספרות האיים הבריטיים, לפחות עד המאה ה-14, תקופה בה מתועד שימוש נרחב ברוזמרין למטרות רפואיות והוא מתחיל להיות מוזכר ברוב התיעודים של צמחי המרפא באנגלית.

בשלהי ימי הביניים מתחיל להיות מוזכר הרוזמרין כאות וכסמל לזיכרון המתים באירופה. מאז, משמש הצמח להנצחת הנופלים במלחמות ובלוויות ביבשת נוהגים אבלים רבים לזרוק אל הקברים עלי רוזמרין.


#גינון
הרוזמרין הוא צמח חזק, עמיד, קל לגידול וחסכוני בדרישות ההשקיה שלו. מדובר בצמח תבלין, רב שנתי, ירוק תמיד ופורח בחורף. לא כדאי לקצוץ את פרחיו כי אם נעזוב אותו כך, באביב הוא יפרח נהדר. גם ריחו עז וקשה לפספס אותו.

יש לו שני זנים, אחד שמטפס או ניתן להשתמש בו כצמח לכיסוי שטח בגינה, והשני שצומח כלפי מעלה, בגובה שיכול להגיע עד לגובה של 2 מטר ואפילו לשמש כגדר חיה.

זהו שתיל בעל סגולות רבות וצמח שנראה נהדר לאורך כל חודשי השנה. הוא לא אוהב הרבה מים אז חשוב שלא להציף אותו. אם ההשקייה שלו צנועה, הוא יתפתח כצמח עמיד, חזק וקל לגידול בגינה ובמרפסת.

למרות שהוא אוהב סביבה יבשה, חשוב שתהיה תמיד מעט לחות באדמת האדנית. הקפידו שלעולם היא לא תתייבש לחלוטין.


#מטבח
הרוזמרין הוא צמח תבלין מצוין לתיבול של סלט ירקות וגם באפייה, לצד מאכלי תפוח אדמה, עוף, או דגים.

גם במטבח הים תיכוני המסורתי, עלי הרוזמרין משמשים כחומר טעם במזונות שונים, כמו מלית עוף, טלה צלוי ובשר חזיר.

אפשר להשתמש ברוזמרין גם במשקאות חמים, כמו תה צמחים הודי.


#בריאות
הרוזמרין הוא צמח מושלם לתיבול, אך לצד טעמו והתיבול שלו יש לו גם סגולות רפואיות ברורות.

זהו עשב אנטי-מיקרוביאלי יעיל שיש בו חומצה קפאינית וחומצה רוזמרינית, הידועות כנוגדות חמצון ואנטי-דלקתיות. המינרלים שבו יסייעו בהחזרה של איזון האלקטרוליטים בגוף ולעתים יקלו על התכווצויות שרירים.

הרוזמרין גם מומלץ לשיפור הזיכרון ומשמש במוצרי ניקוי ושמפו, לצד קטורת.

בגינה ובעציץ הוא מרחיק יתושים. ברפואה עממית מאמינים שהוא מחזק את שורשי השיער, מנקה את הכבד ומסייע לכאבי ראש ולשיעול.

תה רוזמרין יספק לכם ויטמין A, ויטמין C, קרוטנואידים, סידן, מגנזיום, זרחן ואשלגן.


הנה הרוזמרין וההיסטוריה שלו:

https://youtu.be/unUoQ5tUNm0


הנה הרוזמרין (עברית):

https://youtu.be/RW_mjvNAdLQ


סגולות הריפוי של עשב הרוזמרין (עברית):

https://youtu.be/ov69WboEB_Y


על קלות הגידול והשימוש ברוזמרין (עברית):

https://youtu.be/1NTM8jrHcEM


והרצאת וידאו על צמח הרוזמרין:

https://youtu.be/yK8mIUm1FOc?long=yes

עירית (Chives), או שום העירית, ידועים כאחד מצמחי התבלין האהובים והשימושיים במטבח. באנגלית, אגב, מבטאים את שמו צ'ייבס,

צמח העירית הוא רב-שנתי. הוא מספק בקביעות עלים טריים למטבח ומתאפיין בעלים ירוקים, דקים וחלולים, המזכירים בין צינורות זעירים למראה של דשא.

העירית גדלה בצברים צפופים, עד לגובה של 30 סנטימטר. בעונת הפריחה היא תפתיע בפרחים סגולים וקטנים, שהם לא רק יפים בגינה או בעציץ, אלא גם אכילים וישמשו במנות שונות כקישוט אכיל ויצירתי.

במטבח, העירית תוסיף לכל מנה ניחוח ומראה ירוק ורענן. לרוב היא מציעה טעם עדין של בצל. יש גם את העירית השומית, שטעמה מזכיר את זה של השום. אבל לעירית בכל מקרה ארומה עדינה יותר מאלו של הבצל והשום.

נוהגים לקצוץ את העירית כשהיא טרייה ולשלב אותה בסלטים וחביתות ירק. לעתים היא תתווסף לשיפור הטעם של תפוחי אדמה אפויים ומומלץ לשלב אותה גם ברטבים ומרקים.

את העירית מגדלים כיום ברחבי העולם, אך מקורה הוא איפה שהוא בין אסיה לאירופה. חלק מהחוקרים סבורים שמוצאה בסין והם מצביעים על עדויות משוערות משנת 3,000 לפני הספירה. טענה היסטורית לא לגמרי מוכחת היא שמרקו פולו הביא אותה מסין לאירופה. מנגד, מרבית החוקרים טוענים שמקורה באנגליה, ממנה היא הועברה בידי חיילים רומים אל ארצות שונות באימפריה הרומית.

בין היתרונות התזונתיים של העירית יצויין שהיא תורמת לבריאות הכללית, במיוחד בעושר של ויטמין C, ויטמין K וחומרים נוגדי חמצון.

לא מעט אמונות נתלו בעירית בימי קדם. כדי להרחיק מחלות ורוע, תלו רבים אז צרורות של עירית מיובשת בביתם. צוענים ברומניה השתמשו בצמח העירית לגילוי העתיד.

מבחינה רפואית ייחסו לעירית בימי קדם סגולות רפואיות של הקלה על בעיות עיכול. כתבים רומיים עתיקים טענו שהעירית מעלה לחץ דם, מקילה על כאבי גרון וכוויות שמש ומהווה חומר משתן. לא ברור כמה אכן היא עושה את העבודה.


הנה העירית ושימושיה:

https://youtu.be/laK2I6mej7c


על גידול עירית בעציץ:

https://youtu.be/XcSAV25CAY4


כך מגדלים ומרעננים עירית (עברית):


https://youtu.be/3CMI5NwU8DI


משורש של עירית גדולה מכינים דבק עתיק (עברית):

https://youtu.be/qnL2vdxZT3c


וכך מרבים את העירית:

https://youtu.be/8av9PGr2tIk?long=yes

אורגנו (Oregano), בעברית "אזובית פשוטה", הוא אחד מצמחי התבלין המוכרים ואהובים שיש. האורגנו מציע טעם וריח נהדרים לאוכל. הוא פופולרי ברבים ממטבחי העולם ונכנס לכל מתכון אפשרי.

הוא גם עשב תיבול וגם שיח נוי מושלם, האורגנו מקורו מהמזרח התיכון. טעמו מתוק ועדין יותר. פרחיו מככבים בתעשיית התמרוקים וידועים כדוחי עש בארונות בגדים.


#גינון
גידול אורגנו הוא פשוט יחסית ובכל אזורי הארץ. הוא עמיד לשרב ורגיש לקור, ובכל מקרה הוא צמח ידידותי מאוד לגידול, גם בגינה וגם בעציצים.

האורגנו הוא צמח שאוהב שמש, מה שמזמין בחירת מיקום עם לפחות 6 שעות אור שמש ביום.

אורגנו אפשר לשתול מזרעים או משתיל. בנטיעה של זרעים, התחילו את הגידול בחלל סגור ושתלו אותו בחוץ רק בעונה מתאימה, רצוי באביב.

אורגנו אוהב אדמה יבשה יחסית והשקיה מתונה. הקפידו שבשום שלב האדמה לא תהיה רטובה מדי. בעציץ או אדנית חשוב ניקוז טוב של המים.

אורגנו לא זקוק לדישון רב, אבל אפשר לדשן קלות, עם דשן אורגני ולשפר מעת לעת את איכות האדמה, באמצעות קומפוסט.

האורגנו יעיל לגיזום ולשימוש, לרוב לשנתיים עד שלוש, שאז שווה להחליף לשתיל חדש.

כדי לעודד את הצמיחה, קל לעודד צמיחה של האורגנו מחדש על ידי גיזום. אפשר לקצור את העלים בעדינות, רק כשהעלים מגיעים לגובה של 10-15 ס"מ.


#בריאות
ברפואה העממית האורגנו משמש לניקוי הגוף, לבריאות השיניים ולבקרת הסוכר בקרב חולי סוכרת.

להרגעת כאבים והורדת נפיחויות הכינו קומפרסים של אורגנו. לטיפול בכאבי ראש שתו תה מפרחי אורגנו.

שמן אורגנו פראי הוא תחליף אנטיביוטיקה טבעי יטפל מצוין במגוון סוגי דלקות.


#מטבח
מהמטבח האיטלקי ועד לסלט היווני ואפילו בסלט ישראלי, אורגנו הוא תיבול מדהים למנה ארומתית ומיוחדת.

במטבח האיטלקי האורגנו מתאים לרטבים של פסטות ולפיזור על פיצות ופוקצ'ות. הוא משמש כתבלין לבשר, עם ירקות, בשר על הגריל, דגים, מרקים, פסטות, פיצות, סלטים ורטבים לבישולים שונים. יש באיטליה גם תבלין אורגנו, עם ריח וארומה אופיינית, העשוי מעלים מיובשים של הצמח, כשהוא מוכן לשימוש וזמין כל השנה.

במטבח הצרפתי הוא חלק מתערובת תבלינים הידועה בתור "הרב דה פרובאנס" (Herb de Provence).

אורגני יווני מעניק למאכלים שונים, בדגש על הסלט היווני, טעם טבעי ואותנטי של אורגנו.


#מינים
שתיל קלאסי לגידול בתוך הבית הוא אזובית מתוקה. האזובית האיטלקית תעניק למאכלים טעם שמשלב מתוק עם חריף.

אורגנו יווני יגדל באדנית עד לאורך של 10 סנטימטרים. מיני אורגנו נוספים הם אזוביון מנוצה, אזוביון משונן ואזוביון רפואי.


הנה האורגנו והגידול שלו (עברית):

https://youtu.be/mdZhvSR4xdQ


הנה אורגנו עם קרובי משפחה ומקורותיהם (עברית):

https://youtu.be/-xsZ7k5JJqo


כך נציל אורגנו שהתייבש ונשמטו גבעוליו (עברית):

https://youtu.be/8sPO6nPW8WQ


פלא הבריאות והאנטיביוטיקה הטבעית של שמן האורגנו (עברית):

https://youtu.be/IwxVQM0ZwDI


וסקירה מקיפה על האורגנו (עברית):

https://youtu.be/b1NrIOvHkvM?long=yes