מה זו הפרעה טורדנית כפייתית?
ראיתם פעם אנשים שמוודאים שוב ושוב שהדלתות נעולות, מסדרים את הדברים על השולחן כמו חיילים או רוחצים ידיים שוב ושוב? - כל אלה ורבים אחרים יתכן שסובלים מ-OCD, או בעברית "הפרעה טורדנית כפייתית".
בניגוד לשטויות שאנשים לעתים אומרים, לא כל סידור מוגזם של חפצים שאוב מעולם ה-OCD. הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) היא מצב שבו נתקעת מחשבה או תמונה ומתרוצצת שוב ושוב בראש, על אף כל המאמצים להרחיקה. כמו סערה או סופה שמציפה את המוח, מלוות המחשבות הללו בתחושות חרדה מתמידות. המוח "מזהיר" אותנו מסכנה ואנו, שלרוב מקבלים מהמוח תשדורות אמת על סכנות ובזכותן שורדים בעולם, מקשיבים לו. אלא שבמקרה הזה המוח משקר לנו. הפחד שאנו חווים אינו הגיוני. אבל מצד שני, הפחד הזה כל כך חזק ואינטנסיבי, שאנו מאמינים לו.
כך, ה-OCD הוא תופעה שבה אדם מוצף במחשבות טורדניות. כדי שלא לחוש חרדה, הוא מתחיל לבצע פעולות זהות, חוזרות ונשנות, שהפסיכולוגים מכנים "טקסים". אך OCD אינה הפרעה נפשית, אלא בעיה בהעברה עצבית במוח. היא נובעת ממחסור בחומר הנקרא סרוטונין, חומר כימי שאחראי על העברת מסרים במוח.
אלו, אם כן, שני הסימנים של התופעה. הראשון הוא מחשבות טורדניות והשני הוא התנהגות טורדנית, שמפריעה לחיים התקינים שלנו. בעוד שהמחשבות לא נראות לעין כל, ההתנהגויות הטורדניות בולטות לא פעם ויכולות להדאיג את בני המשפחה והחברים. כי המחשבה הכפייתית, ה"אובססיה", מובילה בדרך כלל בעקבותיה לטכס הכפייתי, שנקרא בלועזית "קומפולסיה".
המחשבות ב-OCD חוזרות שוב ושוב, כשהן עמוסות חרדות ורגשות אשם. בין המחשבות הנפוצות יש פחד ממחלות, חשש שלא נקי מספיק, שהבית מלוכלך או שדברים לא מסודרים, חשש שדברים לא סגורים, מסוכנים, שפגענו או שנפגע באחרים, קללות, מחשבות לא רצויות, לא מוסריות, נגד אלוהים ועוד. יש גם מחשבות שמובילות לאגרנות - צורך אובססיבי לשמור דברים ולא לזרוק עיתונים, בגדים, אוכל ועוד.
התוצאה של המחשבות הכפייתיות הללו היא מצוקה. כדי להקל עליה ועל הלחץ הרב שבראשו של האדם, נוצר כמעט תמיד טכס כפייתי, שנועד למנוע את התממשות החרדה הנוראה שעלתה קודם ולהרגיע את אי-השקט שמתחולל בראשו של הסובל מה-OCD. כך הוא נרגע על ידי טקס שלכאורה מבטיח שהמחשבה האובססיבית לא תתממש. כשהחשש הוא מזיהומים, האנשים רוחצים ידיים שוב ושוב, לעיתים עשרות פעמים ביום, או נמנעים מלחיצת ידיים לאנשים, מחטאים כל דבר שנוגע עורם ועוד. כשהחשש ממשהו שלא נסגר, הם בודקים שוב ושוב את הדלתות והחלונות, או בודקים את הגז ואת המכשירים שהם חוששים שלא כובו ועלולים לסכן את בני הבית. כשיש חשש לבני משפחה, הם מתקשרים עשרות פעמים ביום, כדי לוודא שהכל בסדר וכך הלאה. יש גם פעילויות טכסיות שכוללות מלמולים וחזרות על משפטים ואמירות שנועדו לפייס את הפחד ולהרגיעו וכך הלאה - עוד ועוד התנהגויות שיוצרות קושי אמיתי בתפקוד היומיומי.
ראשית, כדאי לדעת שאפשר בהחלט להיפטר מהבעיה. כדי לרפא אותה, על המטופל להכיר בה ובקיומה ולהגיע לטיפול. שני סוגי טיפולים נפוצים בהפרעה. הטיפול המומלץ על ידי הפסיכולוגים לתופעה נקרא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). הוא יכול להיות קצר מאד ובמהלכו לומד המטופל לשלוט בתסמיני המחלה, כלומר להימנע מאותם טכסים ובמקביל לצמצם אצלו את החרדה. במקביל ולא פעם אף במשולב יש טיפול תרופתי שבו ניתנות תרופות שמעכבות את פירוק הסרוטונין במערכת העצבים המרכזית.
ראיתם פעם אנשים שמוודאים שוב ושוב שהדלתות נעולות, מסדרים את הדברים על השולחן כמו חיילים או רוחצים ידיים שוב ושוב? - כל אלה ורבים אחרים יתכן שסובלים מ-OCD, או בעברית "הפרעה טורדנית כפייתית".
בניגוד לשטויות שאנשים לעתים אומרים, לא כל סידור מוגזם של חפצים שאוב מעולם ה-OCD. הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) היא מצב שבו נתקעת מחשבה או תמונה ומתרוצצת שוב ושוב בראש, על אף כל המאמצים להרחיקה. כמו סערה או סופה שמציפה את המוח, מלוות המחשבות הללו בתחושות חרדה מתמידות. המוח "מזהיר" אותנו מסכנה ואנו, שלרוב מקבלים מהמוח תשדורות אמת על סכנות ובזכותן שורדים בעולם, מקשיבים לו. אלא שבמקרה הזה המוח משקר לנו. הפחד שאנו חווים אינו הגיוני. אבל מצד שני, הפחד הזה כל כך חזק ואינטנסיבי, שאנו מאמינים לו.
כך, ה-OCD הוא תופעה שבה אדם מוצף במחשבות טורדניות. כדי שלא לחוש חרדה, הוא מתחיל לבצע פעולות זהות, חוזרות ונשנות, שהפסיכולוגים מכנים "טקסים". אך OCD אינה הפרעה נפשית, אלא בעיה בהעברה עצבית במוח. היא נובעת ממחסור בחומר הנקרא סרוטונין, חומר כימי שאחראי על העברת מסרים במוח.
אלו, אם כן, שני הסימנים של התופעה. הראשון הוא מחשבות טורדניות והשני הוא התנהגות טורדנית, שמפריעה לחיים התקינים שלנו. בעוד שהמחשבות לא נראות לעין כל, ההתנהגויות הטורדניות בולטות לא פעם ויכולות להדאיג את בני המשפחה והחברים. כי המחשבה הכפייתית, ה"אובססיה", מובילה בדרך כלל בעקבותיה לטכס הכפייתי, שנקרא בלועזית "קומפולסיה".
המחשבות ב-OCD חוזרות שוב ושוב, כשהן עמוסות חרדות ורגשות אשם. בין המחשבות הנפוצות יש פחד ממחלות, חשש שלא נקי מספיק, שהבית מלוכלך או שדברים לא מסודרים, חשש שדברים לא סגורים, מסוכנים, שפגענו או שנפגע באחרים, קללות, מחשבות לא רצויות, לא מוסריות, נגד אלוהים ועוד. יש גם מחשבות שמובילות לאגרנות - צורך אובססיבי לשמור דברים ולא לזרוק עיתונים, בגדים, אוכל ועוד.
התוצאה של המחשבות הכפייתיות הללו היא מצוקה. כדי להקל עליה ועל הלחץ הרב שבראשו של האדם, נוצר כמעט תמיד טכס כפייתי, שנועד למנוע את התממשות החרדה הנוראה שעלתה קודם ולהרגיע את אי-השקט שמתחולל בראשו של הסובל מה-OCD. כך הוא נרגע על ידי טקס שלכאורה מבטיח שהמחשבה האובססיבית לא תתממש. כשהחשש הוא מזיהומים, האנשים רוחצים ידיים שוב ושוב, לעיתים עשרות פעמים ביום, או נמנעים מלחיצת ידיים לאנשים, מחטאים כל דבר שנוגע עורם ועוד. כשהחשש ממשהו שלא נסגר, הם בודקים שוב ושוב את הדלתות והחלונות, או בודקים את הגז ואת המכשירים שהם חוששים שלא כובו ועלולים לסכן את בני הבית. כשיש חשש לבני משפחה, הם מתקשרים עשרות פעמים ביום, כדי לוודא שהכל בסדר וכך הלאה. יש גם פעילויות טכסיות שכוללות מלמולים וחזרות על משפטים ואמירות שנועדו לפייס את הפחד ולהרגיעו וכך הלאה - עוד ועוד התנהגויות שיוצרות קושי אמיתי בתפקוד היומיומי.
ראשית, כדאי לדעת שאפשר בהחלט להיפטר מהבעיה. כדי לרפא אותה, על המטופל להכיר בה ובקיומה ולהגיע לטיפול. שני סוגי טיפולים נפוצים בהפרעה. הטיפול המומלץ על ידי הפסיכולוגים לתופעה נקרא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). הוא יכול להיות קצר מאד ובמהלכו לומד המטופל לשלוט בתסמיני המחלה, כלומר להימנע מאותם טכסים ובמקביל לצמצם אצלו את החרדה. במקביל ולא פעם אף במשולב יש טיפול תרופתי שבו ניתנות תרופות שמעכבות את פירוק הסרוטונין במערכת העצבים המרכזית.
