מה פירוש המושגים אינדוקציה ודדוקציה?

כבר שנים רבות, מאז תחילת המהפכה המדעית, מלווים שני מושגים את החוקרים במדע ובמחקר. מדובר על שתי צורות של הסקת מסקנות או הבנה של העולם.

מצד אחד יש אִינְדּוּקְצִיָּה (Induction), המסיקה ממקרה אחד אל הכלל.

חלק נכבד מהידע שלנו אנו רוכשים בדרך אינדוקטיבית וזו הצורה בה בני-האדם לומדים דברים כבר אלפי שנים. אם הם מבחינים שמשהו קורה שוב ושוב ושוב, הם מבינים שהוא יקרה גם בעתיד. כלומר הם מייצרים חוקיות, גם אם הם לא יודעים מה הסיבה שהיא מתרחשת. באופן תיאורטי יתכן כמובן שיכול להיות מקרה בו ישתנו הדברים, אבל הידע הקיים שלנו מבטיח שהסיכוי לכך נמוך. זו אינדוקציה.

הדֵּדוּקְצְיָה (Deduction), לעומתה, מאפשרת הסקת מסקנה מכל המקרים אל המקרה הבודד, כלומר מהכלל אל הפרט, למקרה בודד.

הבה נדגים זאת...
נניח שאני חוקר ובתצפיות שונות גיליתי שהשמש זרחה - גם היום, גם אתמול וגם לפני שבוע ושבועיים. מאוסף המקרים הפרטיים הללו אוכל להסיק שהשמש תמיד תזרח. גם מחר ומחרתיים.
כלומר, אוסף של מקרים מאפשר לי להכליל. הסקתי מהימים הרבים שבחנתי, מהמקרים הפרטיים, וקבעתי כלל שאומר "השמש תמיד תזרח".

דוגמה נוספת? - אם הרבה אנשים טבעו בים סוער, הרי שהים הסוער מעורר חשש אמיתי ואולי אף ודאות לגבי טביעה. החוקר שבי אומר לי לא להיכנס לשחות בים סוער...

היה זה הפילוסוף ברטרנד ראסל שהציג את "בעיית האינדוקציה" או "בעיית הידע האינדוקטיבי", שהיא אחת הגדולות בבעיות החיים. יש לטענתו מלכודות בכל סוג של ידע שהתקבל מתצפיות. חשבו על תרנגולת שמאכילים אותה כל יום. יום אחרי יום תתחזק אצלה האמונה שאנשי המין האנושי דואגים לה ולטובתה. האמונה תלך ותתחזק עד שיום אחד יקרה משהו בלתי צפוי והיא תוגש לשולחן כארוחה... האם מי שגידל אותה אכן דאג לה?

איך זוכרים אינדוקציה? - אפשר לזכור זאת כ-in out, מהפנים החוצה - מהמקרה הבודד לכלל.

אז מה פשר המושג ההפוך או לפחות השונה דֵּדוּקְצְיָה? - הבה נסביר אותו:
דֵּדוּקְצְיָה היא הסקת מסקנות מן הכלל אל הפרט. משתמשים בה בהנחות יסוד ועקרונות כלליים על מנת לגזור מהם מסקנות פרטיות.
נדגים זאת בהנחות שאומרות ש"כל האוקיינוסים גדולים" וש"האוקיינוס האטלנטי הוא אוקיינוס". משתיהן נובע שהאוקיינוס האטלנטי הוא גדול.

עוד דוגמה לדדוקציה והפעם קלסית? - אם מוסכם שכל היוונים הם בני אלמוות ושסוקרטס הוא יווני, הרי שסוקרטס הוא בן אלמוות.

נניח שמוניתי לחוקר שעליו לגלות מה קרה למטוס של סנט אכזופרי (הטייס שכתב את הספר "הנסיך הקטן"). המטוס נעלם ואני צריך לגלות מה קרה ובעיקר איפה הוא. היות ואני יודע שכל מטוס שלא נחת עד היום, נפל אל קרקע כדור הארץ, אני מסיק שמטוסו נפל גם הוא אל האדמה. זה מצמצם לי את האפשרויות ומאפשר לי להתרכז יותר. כך מסיקים מסקנות לא פעם גם חוקרים ומדענים.
אם האינדוקציה בוחנת פיסות מידע ספציפיות ומסיקה מהן עקרון כללי, הדדוקציה משתמשת בעיקרון כללי או מחברת באופן לוגי כמה עקרונות כלליים ומהם מסיקה מסקנות אל המקרה הפרטי.

יש בזה בהחלט בעיות. מספר התצפיות של ההסקה האינדוקטיבית לעולם לא תהיה מספיקה כדי להיות אמת מוחלטת, גם אם היא תהיה שימושית במרבית המקרים. אם אף אחד לא הצליח מעולם לטוס, למשל, זה לא אומר שלא ניתן לטוס. למזלנו האחים רייט לא היו בעלי חשיבה אינדוקטיבית במיוחד.

בעיה אינדוקטיבית התגלתה עם הברבורים השחורים שהתגלו באוסטרליה. עד אז האינדוקציה אמרה שאם כל הברבורים שנראו בעולם היו לבנים, הרי שכל הברבורים הם לבנים. ואז הפתעה - יש ברבורים שצבעם שחור.

אך אם אינדוקציה אינה בטוחה, בעיות יש גם בדדוקציה הלוגית כל כך. אמנם היא נתפסת כמוחלטת ויתכן שהיא אכן כזו, במיוחד אם החשיבה המדעית וההסקה הלוגית משתמשות בה כל כך יפה. אבל בנסיבות מסוימות מספיק ערעור של אחת מההנחות שהובילו למסקנה או לחוקיות שבתהליך הדדוקטיבי, בכדי להפריך אותה.
דֵּדוּקְצְיָה ואִינְדּוּקְצִיָּה הן שתי צורות שונות להסקת מסקנות. האינדוקציה מתייחסת ללמידה ממקרים בודדים על הכלל או למציאת חוקיות, שתשפיע על ההתנהגות או המחשבות שלנו. הדדוקציה מתייחסת להסקת מסקנות מחוקיות מסוימת לגבי המקרה הבודד.

אינדוקציה מאוד קל לזכור, כי מהמקרים הבודדים אנו יוצאים לכלל (כלומר, מתחילים מה-in שבתחילת האינדוקציה, אל ה-out של הכלל).

מדעית, האינדוקציה תסיק מאירועים נצפים את החוקיות וממנה תקיש לגבי ההתנהגות והמחשבות. בעוד הדדוקציה תגזור מהחוקיות המוצהרת על ההתנהגות והמחשבות.

הנה האינדוקציה לעומת הדדוקציה:

הבלש הספרותי שרלוק הולמס - מי שנחשב אלוף הדדוקציה (מתורגם):

והבעיה הקטנה בזה שהאינדוקציה מבוססת על הניסיון שלנו ולא על חוקיות מלאה (עברית):