שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה תורם הניסוי לשיטה המדעית?
השיטה המדעית (The scientific method) היא רעיון שנוצר מאז המהפכה המדעית והולדת המדע המודרני, במאה ה-17. השיטה הזו קידמה את הידע האנושי ואת האנושות באופן חסר תקדים בהיסטוריה של האדם.
עיקרון חשוב בשיטה הזו הוא הספקנות (skepticism). המדע משתמש בספק, כלומר בזה שחוקר צריך להיות ביקורתי ולהטיל ספק בממצאים של מחקר שלפניו. במדע יש לבדוק השערות מדעיות ואאחת השיטות הטובות הם הניסוי המדעי. ניסויים הם הדרך לבחון השערות מדעיות ולקדם את הידע המדעי בעולם. תודות לניסוי המדעי ניתן לבדוק הבדלים בין קבוצות וללמוד השפעה של משתנים שונים על הנחקרים.
איך זה עובד?
עיקרון חשוב בניסוי מדעי הוא להקצות את הנבדקים לקבוצת המחקר או הביקורת באופן אקראי, כשההבדל היחיד ביניהן הוא זה שאותו חוקרים. למשל קבוצת מחקר וקבוצת ביקורת, בהן בודקים את השפעת שתייה של קפה על לחץ הדם. לקבוצות יוקצו המשתתפים באופן אקראי וייבדק לחץ הדם שלהם, קבוצת המחקר תשתה קפה וקבוצת הביקורת לא ולאחר מכן ייבדק לחץ הדם של הנחקרים משתי הקבוצות. ההבדל בין לחץ הדם הממוצע או החציוני (עוד פרמטר בסטטיסטיקה) של חברי שתי הקבוצות הוא שיראה את הקשר בין שתיית הקפה ללחץ הדם.
הניסוי צריך להיות מתועד באופן קפדני וזאת כדי שחוקרים אחרים יוכלו לבצע אותו שוב ושוב ולאמת או להפריך את תוצאותיו ובכך לערער על ממצאי המחקר. הספק שחוקר אחד מטיל בתוצאות של חוקרים אחרים הוא הכוח המניע את המחקר המדעי המעולה. אם הוא הפריך את התוצאה של מחקר ואחריו עוד חוקרת ועוד אחד, הדבר יעודד חוקרים אחרים לחפש את ההוכחה במקום אחר. כך ורק כך מגיע המדע המודרני לתוצאות מדהימות!
למה זה כך? - כי עקרון יסוד במדעים המדויקים, למשל, הוא שלא ניתן להוכיח השערה באמצעות תצפית, אלא רק להפריך אותה. גם אם נאסוף אינספור נתונים הנוגעים להשערה ותומכים בה, הם יחזקו אבל לא יוכיחו אותה. לעומת זאת, מספיק שיימצא נתון אחד שיסתור אותה, כדי שהיא תתרסק.
דוגמה יפה לכך היא התיאוריה של תלמי, שזכתה לשם "המודל הגאוצנטרי" (לפיה כדור הארץ הוא מרכז היקום). תלמי היה מדען קדום, שהצליח לאסוף הרבה נתונים שתמכו בתיאוריית כדור הארץ כמרכז היקום. נתונים אלו הספיקו כדי שהשערתו תהפוך באלף השנים הבאות מקובלת על הכל.
אבל אז, הספיקה תצפית אחת של קופרניקוס כדי להפריך את הגישה הזו ולהראות שכדור הארץ רחוק מלהיות מרכז היקום, או אפילו מרכז מערכת השמש. מכאן ישלוט "המודל ההליוצנטרי", בו כדור הארץ מקיף את השמש ושניהם רחוקים מלהיות מרכז היקום.
גם גישת "על כתפי נפילים" היא חלק מרכזי בשיטה המדעית. כך לדוגמה תרמו מחקרי היוונים על האֶליפּסה רבות לגיבוש תורתו של קֶפְּלֶר על מסלוליהם של כוכבי הלכת. שלושת החוקים של קֶפְּלֶר עצמו, על תנועת גרמי השמיים, תרמו בתורם תרומה אדירה לחוקי הכבידה של ניוטון. כך ניוטון עמד על כתפי קפלר, שעמד על כתפיים יווניות וכך הלאה.
תוכלו ללמוד עוד הרבה על הנושא בתגית "ניסויים". ועל ניסויים פורצי דרך ומרתקים בתולדות המדע תקראו בתגית "ניסויים מפורסמים".
הנה הסבר הניסוי המדעי (מתורגם):
https://youtu.be/GUpd2HJHUt8
פעמים רבות דווקא השאלות הפשוטות מביאות לתגליות מדעיות חשובות (מתורגם):
https://youtu.be/F8UFGu2M2gM
והספקנות שבבסיס המדע, למה חשוב להיות ספקן במדע? - דוגמת האקלים (מתורגם)
https://youtu.be/stGBDI2SgEU
מה הן אינדוקציה ודדוקציה?
כבר שנים רבות, מאז תחילת המהפכה המדעית, מלווים שני מושגים את החוקרים במדע ובמחקר. מדובר על שתי צורות של הסקת מסקנות או הבנה של העולם.
מצד אחד יש אִינְדּוּקְצִיָּה (Induction), המסיקה ממקרה אחד אל הכלל.
חלק נכבד מהידע שלנו אנו רוכשים בדרך אינדוקטיבית וזו הצורה בה בני-האדם לומדים דברים כבר אלפי שנים. אם הם מבחינים שמשהו קורה שוב ושוב ושוב, הם מבינים שהוא יקרה גם בעתיד. כלומר הם מייצרים חוקיות, גם אם הם לא יודעים מה הסיבה שהיא מתרחשת. באופן תיאורטי יתכן כמובן שיכול להיות מקרה בו ישתנו הדברים, אבל הידע הקיים שלנו מבטיח שהסיכוי לכך נמוך. זו אינדוקציה.
הדֵּדוּקְצְיָה (Deduction), לעומתה, מאפשרת הסקת מסקנה מכל המקרים אל המקרה הבודד, כלומר מהכלל אל הפרט, למקרה בודד.
הבה נדגים זאת...
#אִינְדּוּקְצִיָּה - אם משהו קרה תמיד, הוא יקרה שוב...
נניח שאני חוקר ובתצפיות שונות גיליתי שהשמש זרחה - גם היום, גם אתמול וגם לפני שבוע ושבועיים. מאוסף המקרים הפרטיים הללו אוכל להסיק שהשמש תמיד תזרח. גם מחר ומחרתיים.
#אנו מסיקים בה מהפרט אל הכלל. מה שהיה תמיד - יהיה גם מחר. אלא שהמדע לא עובד כך...
כלומר, אוסף של מקרים מאפשר לי להכליל. הסקתי מהימים הרבים שבחנתי, מהמקרים הפרטיים, וקבעתי כלל שאומר "השמש תמיד תזרח".
דוגמה נוספת? - אם הרבה אנשים טבעו בים סוער, הרי שהים הסוער מעורר חשש אמיתי ואולי אף ודאות לגבי טביעה. החוקר שבי אומר לי לא להיכנס לשחות בים סוער...
היה זה הפילוסוף ברטרנד ראסל שהציג את "בעיית האינדוקציה" או "בעיית הידע האינדוקטיבי", שהיא אחת הגדולות בבעיות החיים. יש לטענתו מלכודות בכל סוג של ידע שהתקבל מתצפיות. חשבו על תרנגולת שמאכילים אותה כל יום. יום אחרי יום תתחזק אצלה האמונה שאנשי המין האנושי דואגים לה ולטובתה. האמונה תלך ותתחזק עד שיום אחד יקרה משהו בלתי צפוי והיא תוגש לשולחן כארוחה... האם מי שגידל אותה אכן דאג לה?
איך זוכרים אינדוקציה? - אפשר לזכור זאת כ-in out, מהפנים החוצה - מהמקרה הבודד לכלל.
אז מה פשר המושג ההפוך או לפחות השונה דֵּדוּקְצְיָה? - הבה נסביר אותו:
#דדוקציה - אם תמיד אז...
דֵּדוּקְצְיָה היא הסקת מסקנות מן הכלל אל הפרט. משתמשים בה בהנחות יסוד ועקרונות כלליים על מנת לגזור מהם מסקנות פרטיות.
#דדוקציה אומרת בפשטות ש - אם א' וגם ב' אז ג'. היא מציעה הסקת מסקנות שנובעת מכמה הנחות מוסכמות. אם הסכמת להנחה א' והסכמת להנחה ב' - משתיהן נובעת המסקנה ג'.
נדגים זאת בהנחות שאומרות ש"כל האוקיינוסים גדולים" וש"האוקיינוס האטלנטי הוא אוקיינוס". משתיהן נובע שהאוקיינוס האטלנטי הוא גדול.
עוד דוגמה לדדוקציה והפעם קלסית? - אם מוסכם שכל היוונים הם בני אלמוות ושסוקרטס הוא יווני, הרי שסוקרטס הוא בן אלמוות.
נניח שמוניתי לחוקר שעליו לגלות מה קרה למטוס של סנט אכזופרי (הטייס שכתב את הספר "הנסיך הקטן"). המטוס נעלם ואני צריך לגלות מה קרה ובעיקר איפה הוא. היות ואני יודע שכל מטוס שלא נחת עד היום, נפל אל קרקע כדור הארץ, אני מסיק שמטוסו נפל גם הוא אל האדמה. זה מצמצם לי את האפשרויות ומאפשר לי להתרכז יותר. כך מסיקים מסקנות לא פעם גם חוקרים ומדענים.
#בעיות? - איך לא...
אם האינדוקציה בוחנת פיסות מידע ספציפיות ומסיקה מהן עקרון כללי, הדדוקציה משתמשת בעיקרון כללי או מחברת באופן לוגי כמה עקרונות כלליים ומהם מסיקה מסקנות אל המקרה הפרטי.
יש בזה בהחלט בעיות. מספר התצפיות של ההסקה האינדוקטיבית לעולם לא תהיה מספיקה כדי להיות אמת מוחלטת, גם אם היא תהיה שימושית במרבית המקרים. אם אף אחד לא הצליח מעולם לטוס, למשל, זה לא אומר שלא ניתן לטוס. למזלנו האחים רייט לא היו בעלי חשיבה אינדוקטיבית במיוחד.
בעיה אינדוקטיבית התגלתה עם הברבורים השחורים שהתגלו באוסטרליה. עד אז האינדוקציה אמרה שאם כל הברבורים שנראו בעולם היו לבנים, הרי שכל הברבורים הם לבנים. ואז הפתעה - יש ברבורים שצבעם שחור.
אך אם אינדוקציה אינה בטוחה, בעיות יש גם בדדוקציה הלוגית כל כך. אמנם היא נתפסת כמוחלטת ויתכן שהיא אכן כזו, במיוחד אם החשיבה המדעית וההסקה הלוגית משתמשות בה כל כך יפה. אבל בנסיבות מסוימות מספיק ערעור של אחת מההנחות שהובילו למסקנה או לחוקיות שבתהליך הדדוקטיבי, בכדי להפריך אותה.
#סיכום
דֵּדוּקְצְיָה ואִינְדּוּקְצִיָּה הן שתי צורות שונות להסקת מסקנות. האינדוקציה מתייחסת ללמידה ממקרים בודדים על הכלל או למציאת חוקיות, שתשפיע על ההתנהגות או המחשבות שלנו. הדדוקציה מתייחסת להסקת מסקנות מחוקיות מסוימת לגבי המקרה הבודד.
אינדוקציה מאוד קל לזכור, כי מהמקרים הבודדים אנו יוצאים לכלל (כלומר, מתחילים מה-in שבתחילת האינדוקציה, אל ה-out של הכלל).
מדעית, האינדוקציה תסיק מאירועים נצפים את החוקיות וממנה תקיש לגבי ההתנהגות והמחשבות. בעוד הדדוקציה תגזור מהחוקיות המוצהרת על ההתנהגות והמחשבות.
הנה האינדוקציה לעומת הדדוקציה:
https://youtu.be/iRcNQkWNWNk
הבלש הספרותי שרלוק הולמס - מי שנחשב אלוף הדדוקציה (מתורגם):
https://youtu.be/I8992A5oAWM
והבעיה הקטנה בזה שהאינדוקציה מבוססת על הניסיון שלנו ולא על חוקיות מלאה (עברית):
https://youtu.be/d_kpVz9A9Jg
כיצד בנוי המדע מדורות של מדענים?
מדע הוא הידע שנרכש באמצעות המחקר האנושי. הידע המדעי מושג על ידי אנשי מדע, מדענים. במדע יש שיטה. השיטה מבטיחה שהידע שנרכש בה יהיה ידע שניתן יהיה ללמוד ממנו על העולם. זה לא אומר שאין ויכוחים ודעות שונות בין מדענים, אך השיטה המדעית מאפשרת לידע המדעי לגדול ולהשתנות בזכות תגליות ומחקרים חדשים, שמתבצעים כל הזמן ושמתבססים אחד על קודמיו.
ראשית, חשובים האובייקטיביות ומניעת ההטיות הלא רלוונטיות. המדע בכלל והמחקר המדעי בפרט שואפים להיות אובייקטיביים. המדען שואף להגיע למסקנות המבוססות על ממצאים ועל ראיות ככל האפשר. יותר מזה - הרעיון במדע הוא לנטרל ככל האפשר את ההשפעה של אמונות, תפיסות שגויות, דוגמות מדעיות ודעות קדומות, על תהליך החקירה והשיפוט. ככל שהחוקר המדען יהיה פתוח מחד ושיטתי מאידך, ממצאיו יהיו נאמנים יותר למציאות ופחות מוטים.
עקרון חשוב ובסיסי נוסף במדע הוא הספק. הסיסמה השגורה היא "האמן, אך הקפד לוודא". משמעות הדבר היא שתוצאות מדעיות צריכות תמיד לבחון בניסויים. כלומר הניסוי הוא הדרך לבחון השערות מדעיות ולקדם את הידע המדעי בעולם. תודות לרעיון זה נוצר מאז המהפכה המדעית והולדת המדע המודרני, במאה ה-17, ידע מדעי עצום וחשוב. ידע זה קידם את האנושות בצעדי ענק, שאין להם תקדים בהיסטוריה.
יש עוד עניין - של הורשת החכמה המדעית המצטברת. פעמים רבות מחקרים לוקחים על עצמם לבדוק שוב ניסויים ומחקרים שנעשו בעבר, כדי לוודא שאכן ניתן לשחזר את התוצאות שאליהן הגיעו ובכך לאושש את הממצאים שלהם. כך המדע ממצק את הישגיו ומתבסס ככל הניתן על ידע מוצק, שעבר תהליך של וידוא.
כל מחקר גם מתבסס ומשתמש בידע שנרכש במחקרים קודמים ועל ידי חוקרים קודמים ויוצא ממנו לגלות דברים חדשים. אחד מגדולי המדענים, אייזק ניוטון, אמר פעם את המשפט שמגדיר מצוין את עוצמתו של המדע: "אם הרחקתי לראות, הרי זה משום שעמדתי על כתפי נפילים". ואכן, ניוטון התבסס על ידע מדעי שתרמו קודמיו. כך פועלים מדענים טובים וכך השיטה דורשת מהם לחקור.
איך זה עובד?
חוקי הכבידה של ניוטון, לדוגמה, התבססו במידה רבה על ידע של שלושת החוקים של יוהנס קֶפְּלֶר, בנוגע לתנועת גרמי השמיים. קֶפְּלֶר עצמו התבסס בתגליתו, שאיפשרה לו לשרטט את מסלוליהם של כוכבי הלכת, על ידע מדעי שתרמו היוונים הקדמונים על האֶליפּסה. כך נבנית הבנת העולם - מחקר אחרי מחקר, מדען אחרי מדען, עד לדיוק מעורר השתאות, שגם הוא, ואת זה חשוב לזכור, מוטל במדע בספק.
הנה תצוגה יפה ופשוטה של המדע והדברים שעליהם הוא מתבסס:
https://youtu.be/de8OzOmUD7c
סיפורה של המהפכה המדעית שיצרה את המדע המודרני (מתורגם):
http://youtu.be/bx6J2D96mCw?t=44s
משל הפיל ו-6 העיוורים הוא נהדר כדי להבין את ההבדל בין לריב על האמת לעומת לשתף ממצאים ולהגיע לאמת:
https://youtu.be/Vn9BUfUCL4I
כמה מההישגים המדעיים הגדולים בתולדות המדע:
https://youtu.be/cbKH35MqOJc
יתכן שהראשון שהניח את היסודות לשיטה המדעית היה גלן מפרגמון, שניהל רשימות של ניסויים שעשה בריפוי גלדיאטורים:
https://youtu.be/-nAYmCimxhA
ושיעור מצולם על המהפכה המדעית (עברית):
https://youtu.be/-_2Pvr3OKVQ
השיטה המדעית
השיטה המדעית (The scientific method) היא רעיון שנוצר מאז המהפכה המדעית והולדת המדע המודרני, במאה ה-17. השיטה הזו קידמה את הידע האנושי ואת האנושות באופן חסר תקדים בהיסטוריה של האדם.
עיקרון חשוב בשיטה הזו הוא הספקנות (skepticism). המדע משתמש בספק, כלומר בזה שחוקר צריך להיות ביקורתי ולהטיל ספק בממצאים של מחקר שלפניו. במדע יש לבדוק השערות מדעיות ואאחת השיטות הטובות הם הניסוי המדעי. ניסויים הם הדרך לבחון השערות מדעיות ולקדם את הידע המדעי בעולם. תודות לניסוי המדעי ניתן לבדוק הבדלים בין קבוצות וללמוד השפעה של משתנים שונים על הנחקרים.
איך זה עובד?
עיקרון חשוב בניסוי מדעי הוא להקצות את הנבדקים לקבוצת המחקר או הביקורת באופן אקראי, כשההבדל היחיד ביניהן הוא זה שאותו חוקרים. למשל קבוצת מחקר וקבוצת ביקורת, בהן בודקים את השפעת שתייה של קפה על לחץ הדם. לקבוצות יוקצו המשתתפים באופן אקראי וייבדק לחץ הדם שלהם, קבוצת המחקר תשתה קפה וקבוצת הביקורת לא ולאחר מכן ייבדק לחץ הדם של הנחקרים משתי הקבוצות. ההבדל בין לחץ הדם הממוצע או החציוני (עוד פרמטר בסטטיסטיקה) של חברי שתי הקבוצות הוא שיראה את הקשר בין שתיית הקפה ללחץ הדם.
הניסוי צריך להיות מתועד באופן קפדני וזאת כדי שחוקרים אחרים יוכלו לבצע אותו שוב ושוב ולאמת או להפריך את תוצאותיו ובכך לערער על ממצאי המחקר. הספק שחוקר אחד מטיל בתוצאות של חוקרים אחרים הוא הכוח המניע את המחקר המדעי המעולה. אם הוא הפריך את התוצאה של מחקר ואחריו עוד חוקרת ועוד אחד, הדבר יעודד חוקרים אחרים לחפש את ההוכחה במקום אחר. כך ורק כך מגיע המדע המודרני לתוצאות מדהימות!
למה זה כך? - כי עקרון יסוד במדעים המדויקים, למשל, הוא שלא ניתן להוכיח השערה באמצעות תצפית, אלא רק להפריך אותה. גם אם נאסוף אינספור נתונים הנוגעים להשערה ותומכים בה, הם יחזקו אבל לא יוכיחו אותה. לעומת זאת, מספיק שיימצא נתון אחד שיסתור אותה, כדי שהיא תתרסק.
דוגמה יפה לכך היא התיאוריה של תלמי, שזכתה לשם "המודל הגאוצנטרי" (לפיה כדור הארץ הוא מרכז היקום). תלמי היה מדען קדום, שהצליח לאסוף הרבה נתונים שתמכו בתיאוריית כדור הארץ כמרכז היקום. נתונים אלו הספיקו כדי שהשערתו תהפוך באלף השנים הבאות מקובלת על הכל.
אבל אז, הספיקה תצפית אחת של קופרניקוס כדי להפריך את הגישה הזו ולהראות שכדור הארץ רחוק מלהיות מרכז היקום, או אפילו מרכז מערכת השמש. מכאן ישלוט "המודל ההליוצנטרי", בו כדור הארץ מקיף את השמש ושניהם רחוקים מלהיות מרכז היקום.
גם גישת "על כתפי נפילים" היא חלק מרכזי בשיטה המדעית. כך לדוגמה תרמו מחקרי היוונים על האֶליפּסה רבות לגיבוש תורתו של קֶפְּלֶר על מסלוליהם של כוכבי הלכת. שלושת החוקים של קֶפְּלֶר עצמו, על תנועת גרמי השמיים, תרמו בתורם תרומה אדירה לחוקי הכבידה של ניוטון. כך ניוטון עמד על כתפי קפלר, שעמד על כתפיים יווניות וכך הלאה.
תוכלו ללמוד עוד הרבה על הנושא בתגית "ניסויים". ועל ניסויים פורצי דרך ומרתקים בתולדות המדע תקראו בתגית "ניסויים מפורסמים".
הנה הסבר הניסוי המדעי (מתורגם):
https://youtu.be/GUpd2HJHUt8
פעמים רבות דווקא השאלות הפשוטות מביאות לתגליות מדעיות חשובות (מתורגם):
https://youtu.be/F8UFGu2M2gM
והספקנות שבבסיס המדע, למה חשוב להיות ספקן במדע? - דוגמת האקלים (מתורגם)
https://youtu.be/stGBDI2SgEU
כבר שנים רבות, מאז תחילת המהפכה המדעית, מלווים שני מושגים את החוקרים במדע ובמחקר. מדובר על שתי צורות של הסקת מסקנות או הבנה של העולם.
מצד אחד יש אִינְדּוּקְצִיָּה (Induction), המסיקה ממקרה אחד אל הכלל.
חלק נכבד מהידע שלנו אנו רוכשים בדרך אינדוקטיבית וזו הצורה בה בני-האדם לומדים דברים כבר אלפי שנים. אם הם מבחינים שמשהו קורה שוב ושוב ושוב, הם מבינים שהוא יקרה גם בעתיד. כלומר הם מייצרים חוקיות, גם אם הם לא יודעים מה הסיבה שהיא מתרחשת. באופן תיאורטי יתכן כמובן שיכול להיות מקרה בו ישתנו הדברים, אבל הידע הקיים שלנו מבטיח שהסיכוי לכך נמוך. זו אינדוקציה.
הדֵּדוּקְצְיָה (Deduction), לעומתה, מאפשרת הסקת מסקנה מכל המקרים אל המקרה הבודד, כלומר מהכלל אל הפרט, למקרה בודד.
הבה נדגים זאת...
#אִינְדּוּקְצִיָּה - אם משהו קרה תמיד, הוא יקרה שוב...
נניח שאני חוקר ובתצפיות שונות גיליתי שהשמש זרחה - גם היום, גם אתמול וגם לפני שבוע ושבועיים. מאוסף המקרים הפרטיים הללו אוכל להסיק שהשמש תמיד תזרח. גם מחר ומחרתיים.
#אנו מסיקים בה מהפרט אל הכלל. מה שהיה תמיד - יהיה גם מחר. אלא שהמדע לא עובד כך...
כלומר, אוסף של מקרים מאפשר לי להכליל. הסקתי מהימים הרבים שבחנתי, מהמקרים הפרטיים, וקבעתי כלל שאומר "השמש תמיד תזרח".
דוגמה נוספת? - אם הרבה אנשים טבעו בים סוער, הרי שהים הסוער מעורר חשש אמיתי ואולי אף ודאות לגבי טביעה. החוקר שבי אומר לי לא להיכנס לשחות בים סוער...
היה זה הפילוסוף ברטרנד ראסל שהציג את "בעיית האינדוקציה" או "בעיית הידע האינדוקטיבי", שהיא אחת הגדולות בבעיות החיים. יש לטענתו מלכודות בכל סוג של ידע שהתקבל מתצפיות. חשבו על תרנגולת שמאכילים אותה כל יום. יום אחרי יום תתחזק אצלה האמונה שאנשי המין האנושי דואגים לה ולטובתה. האמונה תלך ותתחזק עד שיום אחד יקרה משהו בלתי צפוי והיא תוגש לשולחן כארוחה... האם מי שגידל אותה אכן דאג לה?
איך זוכרים אינדוקציה? - אפשר לזכור זאת כ-in out, מהפנים החוצה - מהמקרה הבודד לכלל.
אז מה פשר המושג ההפוך או לפחות השונה דֵּדוּקְצְיָה? - הבה נסביר אותו:
#דדוקציה - אם תמיד אז...
דֵּדוּקְצְיָה היא הסקת מסקנות מן הכלל אל הפרט. משתמשים בה בהנחות יסוד ועקרונות כלליים על מנת לגזור מהם מסקנות פרטיות.
#דדוקציה אומרת בפשטות ש - אם א' וגם ב' אז ג'. היא מציעה הסקת מסקנות שנובעת מכמה הנחות מוסכמות. אם הסכמת להנחה א' והסכמת להנחה ב' - משתיהן נובעת המסקנה ג'.
נדגים זאת בהנחות שאומרות ש"כל האוקיינוסים גדולים" וש"האוקיינוס האטלנטי הוא אוקיינוס". משתיהן נובע שהאוקיינוס האטלנטי הוא גדול.
עוד דוגמה לדדוקציה והפעם קלסית? - אם מוסכם שכל היוונים הם בני אלמוות ושסוקרטס הוא יווני, הרי שסוקרטס הוא בן אלמוות.
נניח שמוניתי לחוקר שעליו לגלות מה קרה למטוס של סנט אכזופרי (הטייס שכתב את הספר "הנסיך הקטן"). המטוס נעלם ואני צריך לגלות מה קרה ובעיקר איפה הוא. היות ואני יודע שכל מטוס שלא נחת עד היום, נפל אל קרקע כדור הארץ, אני מסיק שמטוסו נפל גם הוא אל האדמה. זה מצמצם לי את האפשרויות ומאפשר לי להתרכז יותר. כך מסיקים מסקנות לא פעם גם חוקרים ומדענים.
#בעיות? - איך לא...
אם האינדוקציה בוחנת פיסות מידע ספציפיות ומסיקה מהן עקרון כללי, הדדוקציה משתמשת בעיקרון כללי או מחברת באופן לוגי כמה עקרונות כלליים ומהם מסיקה מסקנות אל המקרה הפרטי.
יש בזה בהחלט בעיות. מספר התצפיות של ההסקה האינדוקטיבית לעולם לא תהיה מספיקה כדי להיות אמת מוחלטת, גם אם היא תהיה שימושית במרבית המקרים. אם אף אחד לא הצליח מעולם לטוס, למשל, זה לא אומר שלא ניתן לטוס. למזלנו האחים רייט לא היו בעלי חשיבה אינדוקטיבית במיוחד.
בעיה אינדוקטיבית התגלתה עם הברבורים השחורים שהתגלו באוסטרליה. עד אז האינדוקציה אמרה שאם כל הברבורים שנראו בעולם היו לבנים, הרי שכל הברבורים הם לבנים. ואז הפתעה - יש ברבורים שצבעם שחור.
אך אם אינדוקציה אינה בטוחה, בעיות יש גם בדדוקציה הלוגית כל כך. אמנם היא נתפסת כמוחלטת ויתכן שהיא אכן כזו, במיוחד אם החשיבה המדעית וההסקה הלוגית משתמשות בה כל כך יפה. אבל בנסיבות מסוימות מספיק ערעור של אחת מההנחות שהובילו למסקנה או לחוקיות שבתהליך הדדוקטיבי, בכדי להפריך אותה.
#סיכום
דֵּדוּקְצְיָה ואִינְדּוּקְצִיָּה הן שתי צורות שונות להסקת מסקנות. האינדוקציה מתייחסת ללמידה ממקרים בודדים על הכלל או למציאת חוקיות, שתשפיע על ההתנהגות או המחשבות שלנו. הדדוקציה מתייחסת להסקת מסקנות מחוקיות מסוימת לגבי המקרה הבודד.
אינדוקציה מאוד קל לזכור, כי מהמקרים הבודדים אנו יוצאים לכלל (כלומר, מתחילים מה-in שבתחילת האינדוקציה, אל ה-out של הכלל).
מדעית, האינדוקציה תסיק מאירועים נצפים את החוקיות וממנה תקיש לגבי ההתנהגות והמחשבות. בעוד הדדוקציה תגזור מהחוקיות המוצהרת על ההתנהגות והמחשבות.
הנה האינדוקציה לעומת הדדוקציה:
https://youtu.be/iRcNQkWNWNk
הבלש הספרותי שרלוק הולמס - מי שנחשב אלוף הדדוקציה (מתורגם):
https://youtu.be/I8992A5oAWM
והבעיה הקטנה בזה שהאינדוקציה מבוססת על הניסיון שלנו ולא על חוקיות מלאה (עברית):
https://youtu.be/d_kpVz9A9Jg
מדע הוא הידע שנרכש באמצעות המחקר האנושי. הידע המדעי מושג על ידי אנשי מדע, מדענים. במדע יש שיטה. השיטה מבטיחה שהידע שנרכש בה יהיה ידע שניתן יהיה ללמוד ממנו על העולם. זה לא אומר שאין ויכוחים ודעות שונות בין מדענים, אך השיטה המדעית מאפשרת לידע המדעי לגדול ולהשתנות בזכות תגליות ומחקרים חדשים, שמתבצעים כל הזמן ושמתבססים אחד על קודמיו.
ראשית, חשובים האובייקטיביות ומניעת ההטיות הלא רלוונטיות. המדע בכלל והמחקר המדעי בפרט שואפים להיות אובייקטיביים. המדען שואף להגיע למסקנות המבוססות על ממצאים ועל ראיות ככל האפשר. יותר מזה - הרעיון במדע הוא לנטרל ככל האפשר את ההשפעה של אמונות, תפיסות שגויות, דוגמות מדעיות ודעות קדומות, על תהליך החקירה והשיפוט. ככל שהחוקר המדען יהיה פתוח מחד ושיטתי מאידך, ממצאיו יהיו נאמנים יותר למציאות ופחות מוטים.
עקרון חשוב ובסיסי נוסף במדע הוא הספק. הסיסמה השגורה היא "האמן, אך הקפד לוודא". משמעות הדבר היא שתוצאות מדעיות צריכות תמיד לבחון בניסויים. כלומר הניסוי הוא הדרך לבחון השערות מדעיות ולקדם את הידע המדעי בעולם. תודות לרעיון זה נוצר מאז המהפכה המדעית והולדת המדע המודרני, במאה ה-17, ידע מדעי עצום וחשוב. ידע זה קידם את האנושות בצעדי ענק, שאין להם תקדים בהיסטוריה.
יש עוד עניין - של הורשת החכמה המדעית המצטברת. פעמים רבות מחקרים לוקחים על עצמם לבדוק שוב ניסויים ומחקרים שנעשו בעבר, כדי לוודא שאכן ניתן לשחזר את התוצאות שאליהן הגיעו ובכך לאושש את הממצאים שלהם. כך המדע ממצק את הישגיו ומתבסס ככל הניתן על ידע מוצק, שעבר תהליך של וידוא.
כל מחקר גם מתבסס ומשתמש בידע שנרכש במחקרים קודמים ועל ידי חוקרים קודמים ויוצא ממנו לגלות דברים חדשים. אחד מגדולי המדענים, אייזק ניוטון, אמר פעם את המשפט שמגדיר מצוין את עוצמתו של המדע: "אם הרחקתי לראות, הרי זה משום שעמדתי על כתפי נפילים". ואכן, ניוטון התבסס על ידע מדעי שתרמו קודמיו. כך פועלים מדענים טובים וכך השיטה דורשת מהם לחקור.
איך זה עובד?
חוקי הכבידה של ניוטון, לדוגמה, התבססו במידה רבה על ידע של שלושת החוקים של יוהנס קֶפְּלֶר, בנוגע לתנועת גרמי השמיים. קֶפְּלֶר עצמו התבסס בתגליתו, שאיפשרה לו לשרטט את מסלוליהם של כוכבי הלכת, על ידע מדעי שתרמו היוונים הקדמונים על האֶליפּסה. כך נבנית הבנת העולם - מחקר אחרי מחקר, מדען אחרי מדען, עד לדיוק מעורר השתאות, שגם הוא, ואת זה חשוב לזכור, מוטל במדע בספק.
הנה תצוגה יפה ופשוטה של המדע והדברים שעליהם הוא מתבסס:
https://youtu.be/de8OzOmUD7c
סיפורה של המהפכה המדעית שיצרה את המדע המודרני (מתורגם):
http://youtu.be/bx6J2D96mCw?t=44s
משל הפיל ו-6 העיוורים הוא נהדר כדי להבין את ההבדל בין לריב על האמת לעומת לשתף ממצאים ולהגיע לאמת:
https://youtu.be/Vn9BUfUCL4I
כמה מההישגים המדעיים הגדולים בתולדות המדע:
https://youtu.be/cbKH35MqOJc
יתכן שהראשון שהניח את היסודות לשיטה המדעית היה גלן מפרגמון, שניהל רשימות של ניסויים שעשה בריפוי גלדיאטורים:
https://youtu.be/-nAYmCimxhA
ושיעור מצולם על המהפכה המדעית (עברית):
https://youtu.be/-_2Pvr3OKVQ
