כיצד הפך מכשיר הרדיו לכלי התעמולה של הנאצים?
זה החל מיד כשעלו הנאצים לשלטון. שר התעמולה החדש של היטלר, יוזף גבלס, היה מהראשונים בעולם שמבין את הפוטנציאל הגלום ברדיו בשביל השליטים. הרדיו, טכנולוגיה צעירה ואמצעי מדיה חדש שכוחו עוד לא נחשף. גבלס ממקד בו חלק ממאמציו להפוך את היטלר והנאצים למקובלים על העם הגרמני.
פולקְסְאֶמפּפנגֶר (Volksempfänger), בגרמנית "מקלט עממי", היה מכשיר רדיו גרמני שהזמין שר התעמולה גבלס לייצר לצורך שיווק לאזרחי גרמניה. מטרתו של גבלס הייתה להחדיר את הנאומים של היטלר והמסים הנאציים לתוך הבית הגרמני, היישר למקום המשפחתי. וכך, בתערוכת הרדיו הבינלאומית שהתקיימה בברלין ב-1933, השיקו הנאצים את הרדיו הגרמני המפואר.
למעשה, זו הייתה סדרה של מקלטי רדיו זולים, שפותחו ב-1933. הם נוצרו כדי להחדיר תעמולה נאצית לאזרחי גרמניה. גבלס, נחוש להחדיר את מקלט הרדיו החדש למירב הבתים בגרמניה, קבע לו מחיר זול במיוחד ופצח במבצע פרסום מקיף, שהדגיש לגרמנים כמה כדאי לקנות מכשיר כה חדשני במחיר כה זול. התוצאות היו מצוינות לשלטון הנאצי. בתוך שנים אחדות נמכרו מעל 7 מיליון מקלטי רדיו כאלה לציבור הגרמני. גם את מי שלא היה לו כסף גבלס לא שכח. הוא הנהיג לא פעם, מחוות שהוצגו כטוב לב של השלטון. אחת מהן הייתה חלוקה של אלפי מכשירי פולקְסְאֶמפּפנגֶר לנזקקים, לרגל ימי הולדת של בכירי המפלגה...
שר התעמולה הנאצי הצליח להכניס את היטלר לסלון המשפחתי של גרמניה. גם תקציבו של משרד התעמולה הוא גבוה מאד. כי גבלס הנהיג, כבר מלכתחילה, אגרת רדיו חודשית של 2 רייכסמארק לכל משפחה, אגרה שהלכה כולה לתקצוב פעולות של משרד התעמולה הנאצי עצמו...
אבל מה שהגרמנים לא ידעו בתחילה הוא שהמכשיר שקנו איפשר לקלוט רק תחנות גרמניות. לשם כך דרש גבלס מהמהנדס אוטו גריסינג, מפתח מכשירי הפולקְסְאֶמפּפנגֶר, שהם לא יקלטו שידורים בגלים קצרים. בגלים הללו שידרו תחנות שרצו שיקלטו אותן במקומות רחוקים. וכך, גם במכשירים הזולים ביותר לא ניתן היה לראות לאיזו תחנה מאזינים והבחירה הייתה "על עיוור" וגם במכשירים המתקדמים ובניגוד למקובל במכשירי רדיו של התקופה, לא סומנו התחנות הזרות על סקלת הכוונון של התחנות. במקומן סומנו רק תחנות גרמניות ולאחר השתלטות היטלר על אוסטריה, גם תחנות משם. כך היו התחנות הנאציות למוקד ההאזנה הבלעדי, אם לא העיקרי, של מרבית אזרחי גרמניה. בכך הצליח גבלס להבטיח שהגרמנים יאזינו רק לשידורי התעמולה הנאצית ויתקשו לקלוט שידורים בינלאומיים, כמו אלה של שירות השידור הבריטי, ה-BBC.
מכאן מתחיל גבלס לפעול כדי להגביר את ההאזנה לרדיו בקרב אזרחי גרמניה. הוא רוצה רייטינג גבוה במיוחד וברור לו ששידורי התעמולה יתקבלו טוב, אם יהיו משובצים בתכנים שהציבור אוהב. הוא מורה לתחנות הרדיו החדשות לשבץ לצד התעמולה גם מוסיקה קלאסית, ליד השידורים הפוליטיים. הוא קשוב לתלונות המאזינים על תעמולת יתר ברדיו ומבצע שינויים במינון התעמולה. את השידורים ממלאים תכניות בידור, קונצרטים ומשחקי ספורט רבים והתעמולה משובצת ביניהם במידה. כך היא מתקבלת היטב והציבור "אוהב" את מה שיצא.
משרד התעמולה הנאצי ניצח בקרב על התודעה. הזמינות של מכשירי הרדיו הנאציים הביאה לכך שבשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, החזיקה כל משפחה שנייה רדיו כזה. בהיעדר אלטרנטיבה שמשדרת אליו, הציבור הגרמני שומע את החדשות, את הפרשנות ואת הנימוקים הנאציים לנסיבות פרוץ המלחמה ברדיו. מי שאין לו רדיו בבית, מאזין לו במקומות ציבוריים. אחרי 6 שנות שלטון נאצי, נאומיו של היטלר בשלב הזה מתקבלים כדברי אלוהים חיים. לאזרחי גרמניה ברור שהמשטר הנאצי צודק ושהרייך הגרמני נגרר למלחמה שלא רצה בה. שום מסר אחר לא עובר את מסך הרדיו של גבלס.
עם פרוץ המלחמה היה הציבור הגרמני צמא למידע מן החזית ו"הרדיו העממי" סיפק לו אותן בשפע, כשהוא מציג את מעשי הצבא הגרמני כהירואיים. מעשי הגבורה של חיילי גרמניה הופכים אותם לגיבורי העם והציבור גומא בצמא את הנאומים של הפיהרר המשכנע שלו. בהדרגה, ככל שיובהר המצב האמיתי של המלחמה, יחפשו יותר ויותר גרמנים, תחנות זרות שיספרו להם את האמת.
זה החל מיד כשעלו הנאצים לשלטון. שר התעמולה החדש של היטלר, יוזף גבלס, היה מהראשונים בעולם שמבין את הפוטנציאל הגלום ברדיו בשביל השליטים. הרדיו, טכנולוגיה צעירה ואמצעי מדיה חדש שכוחו עוד לא נחשף. גבלס ממקד בו חלק ממאמציו להפוך את היטלר והנאצים למקובלים על העם הגרמני.
פולקְסְאֶמפּפנגֶר (Volksempfänger), בגרמנית "מקלט עממי", היה מכשיר רדיו גרמני שהזמין שר התעמולה גבלס לייצר לצורך שיווק לאזרחי גרמניה. מטרתו של גבלס הייתה להחדיר את הנאומים של היטלר והמסים הנאציים לתוך הבית הגרמני, היישר למקום המשפחתי. וכך, בתערוכת הרדיו הבינלאומית שהתקיימה בברלין ב-1933, השיקו הנאצים את הרדיו הגרמני המפואר.
למעשה, זו הייתה סדרה של מקלטי רדיו זולים, שפותחו ב-1933. הם נוצרו כדי להחדיר תעמולה נאצית לאזרחי גרמניה. גבלס, נחוש להחדיר את מקלט הרדיו החדש למירב הבתים בגרמניה, קבע לו מחיר זול במיוחד ופצח במבצע פרסום מקיף, שהדגיש לגרמנים כמה כדאי לקנות מכשיר כה חדשני במחיר כה זול. התוצאות היו מצוינות לשלטון הנאצי. בתוך שנים אחדות נמכרו מעל 7 מיליון מקלטי רדיו כאלה לציבור הגרמני. גם את מי שלא היה לו כסף גבלס לא שכח. הוא הנהיג לא פעם, מחוות שהוצגו כטוב לב של השלטון. אחת מהן הייתה חלוקה של אלפי מכשירי פולקְסְאֶמפּפנגֶר לנזקקים, לרגל ימי הולדת של בכירי המפלגה...
שר התעמולה הנאצי הצליח להכניס את היטלר לסלון המשפחתי של גרמניה. גם תקציבו של משרד התעמולה הוא גבוה מאד. כי גבלס הנהיג, כבר מלכתחילה, אגרת רדיו חודשית של 2 רייכסמארק לכל משפחה, אגרה שהלכה כולה לתקצוב פעולות של משרד התעמולה הנאצי עצמו...
אבל מה שהגרמנים לא ידעו בתחילה הוא שהמכשיר שקנו איפשר לקלוט רק תחנות גרמניות. לשם כך דרש גבלס מהמהנדס אוטו גריסינג, מפתח מכשירי הפולקְסְאֶמפּפנגֶר, שהם לא יקלטו שידורים בגלים קצרים. בגלים הללו שידרו תחנות שרצו שיקלטו אותן במקומות רחוקים. וכך, גם במכשירים הזולים ביותר לא ניתן היה לראות לאיזו תחנה מאזינים והבחירה הייתה "על עיוור" וגם במכשירים המתקדמים ובניגוד למקובל במכשירי רדיו של התקופה, לא סומנו התחנות הזרות על סקלת הכוונון של התחנות. במקומן סומנו רק תחנות גרמניות ולאחר השתלטות היטלר על אוסטריה, גם תחנות משם. כך היו התחנות הנאציות למוקד ההאזנה הבלעדי, אם לא העיקרי, של מרבית אזרחי גרמניה. בכך הצליח גבלס להבטיח שהגרמנים יאזינו רק לשידורי התעמולה הנאצית ויתקשו לקלוט שידורים בינלאומיים, כמו אלה של שירות השידור הבריטי, ה-BBC.
מכאן מתחיל גבלס לפעול כדי להגביר את ההאזנה לרדיו בקרב אזרחי גרמניה. הוא רוצה רייטינג גבוה במיוחד וברור לו ששידורי התעמולה יתקבלו טוב, אם יהיו משובצים בתכנים שהציבור אוהב. הוא מורה לתחנות הרדיו החדשות לשבץ לצד התעמולה גם מוסיקה קלאסית, ליד השידורים הפוליטיים. הוא קשוב לתלונות המאזינים על תעמולת יתר ברדיו ומבצע שינויים במינון התעמולה. את השידורים ממלאים תכניות בידור, קונצרטים ומשחקי ספורט רבים והתעמולה משובצת ביניהם במידה. כך היא מתקבלת היטב והציבור "אוהב" את מה שיצא.
משרד התעמולה הנאצי ניצח בקרב על התודעה. הזמינות של מכשירי הרדיו הנאציים הביאה לכך שבשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, החזיקה כל משפחה שנייה רדיו כזה. בהיעדר אלטרנטיבה שמשדרת אליו, הציבור הגרמני שומע את החדשות, את הפרשנות ואת הנימוקים הנאציים לנסיבות פרוץ המלחמה ברדיו. מי שאין לו רדיו בבית, מאזין לו במקומות ציבוריים. אחרי 6 שנות שלטון נאצי, נאומיו של היטלר בשלב הזה מתקבלים כדברי אלוהים חיים. לאזרחי גרמניה ברור שהמשטר הנאצי צודק ושהרייך הגרמני נגרר למלחמה שלא רצה בה. שום מסר אחר לא עובר את מסך הרדיו של גבלס.
עם פרוץ המלחמה היה הציבור הגרמני צמא למידע מן החזית ו"הרדיו העממי" סיפק לו אותן בשפע, כשהוא מציג את מעשי הצבא הגרמני כהירואיים. מעשי הגבורה של חיילי גרמניה הופכים אותם לגיבורי העם והציבור גומא בצמא את הנאומים של הפיהרר המשכנע שלו. בהדרגה, ככל שיובהר המצב האמיתי של המלחמה, יחפשו יותר ויותר גרמנים, תחנות זרות שיספרו להם את האמת.
