שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה היה הפולקסאמפפנגר, מכשיר הרדיו הנאצי?
זה החל מיד כשעלו הנאצים לשלטון. שר התעמולה החדש של היטלר, יוזף גבלס, היה מהראשונים בעולם שמבין את הפוטנציאל הגלום ברדיו בשביל השליטים. הרדיו, טכנולוגיה צעירה ואמצעי מדיה חדש שכוחו עוד לא נחשף. גבלס ממקד בו חלק ממאמציו להפוך את היטלר והנאצים למקובלים על העם הגרמני.
פולקְסְאֶמפּפנגֶר (Volksempfänger), בגרמנית "מקלט עממי", היה מכשיר רדיו גרמני שהזמין שר התעמולה גבלס לייצר לצורך שיווק לאזרחי גרמניה. מטרתו של גבלס הייתה להחדיר את הנאומים של היטלר והמסים הנאציים לתוך הבית הגרמני, היישר למקום המשפחתי. וכך, בתערוכת הרדיו הבינלאומית שהתקיימה בברלין ב-1933, השיקו הנאצים את הרדיו הגרמני המפואר.
למעשה, זו הייתה סדרה של מקלטי רדיו זולים, שפותחו ב-1933. הם נוצרו כדי להחדיר תעמולה נאצית לאזרחי גרמניה. גבלס, נחוש להחדיר את מקלט הרדיו החדש למירב הבתים בגרמניה, קבע לו מחיר זול במיוחד ופצח במבצע פרסום מקיף, שהדגיש לגרמנים כמה כדאי לקנות מכשיר כה חדשני במחיר כה זול. התוצאות היו מצוינות לשלטון הנאצי. בתוך שנים אחדות נמכרו מעל 7 מיליון מקלטי רדיו כאלה לציבור הגרמני. גם את מי שלא היה לו כסף גבלס לא שכח. הוא הנהיג לא פעם, מחוות שהוצגו כטוב לב של השלטון. אחת מהן הייתה חלוקה של אלפי מכשירי פולקְסְאֶמפּפנגֶר לנזקקים, לרגל ימי הולדת של בכירי המפלגה...
שר התעמולה הנאצי הצליח להכניס את היטלר לסלון המשפחתי של גרמניה. גם תקציבו של משרד התעמולה הוא גבוה מאד. כי גבלס הנהיג, כבר מלכתחילה, אגרת רדיו חודשית של 2 רייכסמארק לכל משפחה, אגרה שהלכה כולה לתקצוב פעולות של משרד התעמולה הנאצי עצמו...
אבל מה שהגרמנים לא ידעו בתחילה הוא שהמכשיר שקנו איפשר לקלוט רק תחנות גרמניות. לשם כך דרש גבלס מהמהנדס אוטו גריסינג, מפתח מכשירי הפולקְסְאֶמפּפנגֶר, שהם לא יקלטו שידורים בגלים קצרים. בגלים הללו שידרו תחנות שרצו שיקלטו אותן במקומות רחוקים. וכך, גם במכשירים הזולים ביותר לא ניתן היה לראות לאיזו תחנה מאזינים והבחירה הייתה "על עיוור" וגם במכשירים המתקדמים ובניגוד למקובל במכשירי רדיו של התקופה, לא סומנו התחנות הזרות על סקלת הכוונון של התחנות. במקומן סומנו רק תחנות גרמניות ולאחר השתלטות היטלר על אוסטריה, גם תחנות משם. כך היו התחנות הנאציות למוקד ההאזנה הבלעדי, אם לא העיקרי, של מרבית אזרחי גרמניה. בכך הצליח גבלס להבטיח שהגרמנים יאזינו רק לשידורי התעמולה הנאצית ויתקשו לקלוט שידורים בינלאומיים, כמו אלה של שירות השידור הבריטי, ה-BBC.
מכאן מתחיל גבלס לפעול כדי להגביר את ההאזנה לרדיו בקרב אזרחי גרמניה. הוא רוצה רייטינג גבוה במיוחד וברור לו ששידורי התעמולה יתקבלו טוב, אם יהיו משובצים בתכנים שהציבור אוהב. הוא מורה לתחנות הרדיו החדשות לשבץ לצד התעמולה גם מוסיקה קלאסית, ליד השידורים הפוליטיים. הוא קשוב לתלונות המאזינים על תעמולת יתר ברדיו ומבצע שינויים במינון התעמולה. את השידורים ממלאים תכניות בידור, קונצרטים ומשחקי ספורט רבים והתעמולה משובצת ביניהם במידה. כך היא מתקבלת היטב והציבור "אוהב" את מה שיצא.
משרד התעמולה הנאצי ניצח בקרב על התודעה. הזמינות של מכשירי הרדיו הנאציים הביאה לכך שבשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, החזיקה כל משפחה שנייה רדיו כזה. בהיעדר אלטרנטיבה שמשדרת אליו, הציבור הגרמני שומע את החדשות, את הפרשנות ואת הנימוקים הנאציים לנסיבות פרוץ המלחמה ברדיו. מי שאין לו רדיו בבית, מאזין לו במקומות ציבוריים. אחרי 6 שנות שלטון נאצי, נאומיו של היטלר בשלב הזה מתקבלים כדברי אלוהים חיים. לאזרחי גרמניה ברור שהמשטר הנאצי צודק ושהרייך הגרמני נגרר למלחמה שלא רצה בה. שום מסר אחר לא עובר את מסך הרדיו של גבלס.
עם פרוץ המלחמה היה הציבור הגרמני צמא למידע מן החזית ו"הרדיו העממי" סיפק לו אותן בשפע, כשהוא מציג את מעשי הצבא הגרמני כהירואיים. מעשי הגבורה של חיילי גרמניה הופכים אותם לגיבורי העם והציבור גומא בצמא את הנאומים של הפיהרר המשכנע שלו. בהדרגה, ככל שיובהר המצב האמיתי של המלחמה, יחפשו יותר ויותר גרמנים, תחנות זרות שיספרו להם את האמת.
הנה השימוש שעשתה התעמולה הנאצית ברדיו:
https://youtu.be/aD6zpu0H6d4
מכשיר הרדיו הנאצי:
https://youtu.be/RjxCIdqbpM8
השיר הגרמני "לילי מרלן" במכשיר הפולקסאמפפנגר:
https://youtu.be/kE8dj-HB2Eo
היום נקלטים שידורים אחרים בפולקסאמפפנגר:
https://youtu.be/DEAeR3cYFqs
מה היו שיטות התעמולה של הנאצים?
השואה לא נוצרה באקראי. במשך שנים הכינו הנאצים את הקרקע לרדיפה ולהשמדה של היהודים. הם עשו זאת באמצעות תעמולה שטנית כנגד היהודים. השטנה שהנאצים השתמשו בה בסרטי התעמולה שלהם היא בלתי נתפסת ושר התעמולה הנאצי יוזף גבלס השתמש בשיטות שונות כדי להמאיס את היהודים. תוך שימוש שממשיך עלילות והשמצות אנטישמיות בנות מאות שנים, הוצגו היהודים בתעמולה זו כחורשי מזימות, מושחתים, מכוערים, לא אנושיים, דוברי שפה מוזרה ושונים מ"הגזע הנבחר".
פריץ היפלר, היוצר הנאצי של הסרט "היהודי הנצחי" מ-1940 נהג לחפש בגטאות פרצופי יהודים מכוערים, מעוותים ונכים, ולהציגם כפרצופים אופייניים של יהודים. הם הוצגו כנחותים, תת-אדם, מלוכלכים, חולים, טפילים, עצלים, שקרנים, תככנים, תאבי ממון וכוח. אורח החיים היהודי הוצג כחיי חרקים ועכברושים. בסרט הוצגה השחיטה היהודית כאכזרית והודגש שהיהודים אינם דומים כלל לגרמנים.
בסרט "היהודי זיס" חיזק גבלס את דמות היהודי הזומם, שמרקיד את העולם כולו בעזרת כספו ופוגע בתומתן של נערות גרמניות טהורות. הקריאה הנבואית שבסוף הסרט הייתה כמו הוראה לצופים: "על היהודי למות!"
בסרטוני התעמולה שלהם נהגו הנאצים לביים ללא בושה סצנות באיומי רובים וגרמו ליהודים לבצע דברים איומים, שהנאצים רצו להאשים בהם את הגזע היהודי. זו הייתה תעמולה אנטישמית, אלימה ואכזרית שנועדה להפחיד, לעורר דחייה ולהכין את הקרקע לרצח עם. לא פחות.
מנגד, צולמו הגרמנים תמיד כחרוצים, יפים, בהירים, ממושמעים, נקיים ומסודרים. החיילים הגרמנים הוצגו כצעירים יפים ומוצלחים. המסר שהועבר הוא שהגרמנים בונים, בעוד היהודים הורסים.
היטלר קיבל טיפול מיוחד. גבלס ייעץ לו לדבר כשהוא במרחק מהמיקרופון וכך יכול היה הצורר לשאוג את נאומיו, בהתאם לתדמית הלוחמת והסמכותית שהוא ביקש ליצור. בסרט "ניצחון הרצון" של לני ריפנשטאל צולם הפיהרר מלמטה ומקרוב ונראה כאל גדול מהחיים, בעוד שההמונים המריעים לו מרחוק הוצגו כאלפי בריות זעירות, הנשלטות על ידו. בנאומי הלילה של המנהיג הנאצי האירו אותו זרקורים מלמטה, לכיוון השמיים. כך יצרו לו מראה אלוהי, שכן האור שהמשיך ממנו אל השמיים הזכיר להמונים אפקט של כנסיות גותיות, שבהן האור "האלוהי" מציף מהחלונות הגדולים. כך הציגו הנאצים את עצמם כגזע הנבחר ואת היטלר כמנהיג היסטורי של הרייך בן אלף השנים.
בלט גם השימוש הנאצי הרחב ברדיו. חוץ ממערכות ההגברה שהשמיעו בחוזקה את נאומיו של היטלר משידורי הרדיו לקהל הרחב, דאגו הנאצים לייצר מקלטי רדיו "עממיים", שנמכרו בזול לציבור הגרמני. הללו שילשו, בתוך שנים ספורות, את מספר בתי האב שהחזיקו במקלטי רדיו. אבל המכשירים הללו היו חלשים במכוון, מכדי לקלוט שידורי רדיו ממדינות אחרות. כך שמע הציבור הגרמני בעיקר את נאומיו של היטלר וההסתה ממשרד התעמולה של גבלס.
כך הציגה התעמולה הנאצית את היהודים לעומת הגרמנים (מתורגם):
https://youtu.be/yYPCbcAwq38
זה מה שסיפרו לגרמנים על היהודים (מתורגם):
https://youtu.be/dHOXd5vYj_8
התעמולה הייתה מרכיב משמעותי בעליית הנאציזם לשלטון:
https://youtu.be/yEk6zGYwyhc
וגם ב"שכנוע" עמים לא להצטרף לבנות הברית נגדם במלחמה:
https://youtu.be/FhUwrON7Mto
הדרך בה "שיווקו" הנאצים לילדים סרטים מצוירים שהציגו את שיטת הפעולה שלהם:
https://youtu.be/Q8MUYCVD-VM
אחת הטקטיקות היעילות שלהם הייתה לחזור שוב ושוב על מסרים פשוטים של הסתה (מתורגם):
https://youtu.be/ByDPmu7gbfY
ותערוכה מודרנית של התעמולה הנאצית ותיאור היהודים:
https://youtu.be/kldkpX6gajI
מה הייתה קתדרלת האור הנאצית?
הליכטדום (Lichtdom), קתדרלת האור (Cathedral of Light) הנאצית, הייתה מעין קתדרלה מדומה שהנאצים יצרו מזרקורים נגד מטוסים.
התעמולה הנאצית, חייבים להודות, הייתה תעמולה יעילה להחריד. מנהיגי הנאצים לא חסכו בכסף, ברעיונות יצירתיים וביישומים טכנולוגיים, על מנת לשכנע את הציבור בגדולתם של הרייך השלישי והרעיונות הנאציים.
אחת מההמצאות הללו הייתה "קתדרלת האור". הנאצים, שלא אהדו את הכנסייה, חיפשו תחליף לרושם שיצרה הקתדרלה אצל המאמין הנוצרי. רוב מפעלי הבנייה שלהם נועדו להיות גדולי וכה מרשימים שהגרמני הפשוט ישתכנע שיש לו כאן עניין עם תנועה גדולה מהחיים...
על אף שהאדריכלות שלה הייתה מדומה, "קתדרלת האור" הייתה רעיון של אלברט שפר, האדריכל הנאצי. בכינוס הנאצי של 1937 הוא הציג מעין קתדרלה מדומה שנוצרה מ-134 זרקורים נגד מטוסים, שהאירו מהקרקע אל עבר השמיים. באמצעות האור הם יצרו אשלייה של עמודי-תמך עצומי ממדים, שהמראה שלהם היה מלא הוד ומזכיר את המקדשים הקלאסיים, אבל בגדלים עצומים של כ-7 קילומטרים.
האשלייה שסיפקה קתדרלת האור הייתה בדיוק מה שהנאצים רצו שיחשבו על המשטר שלהם - הנה שלטון שמצליח באמצעות הטכנולוגיה הגרמנית, להתעלות על כל מה שהיה לפניו, הנה התחליף לדת ובתפקיד אלוהים יש את הפיהרר. הכוונה הייתה לשדר ששלטון כזה ישרוד זמן רב ואף ישלוט בעולם ועל כל מי שרוצה להנות בחייו להצטרף ולא להתנגד לו...
הנה "קתדרלת האור" מתוך סרט תעמולה נאצי:
https://youtu.be/gfVMobxjec8?t=46s
לני ריפנשאל, בימאית הבית של היטלר, תיעדה בסרט "אולימפיה" את האולימפיאדה של 1936, כשקתדרלת האור מופיעה כשיאה:
https://youtu.be/y7p_OqKjI4k
וצילום של הליכטדום, קתדרלה שיוצר האור בתכנון של אלברט שפר:
https://youtu.be/4Nho-CcS2lA?t=4m26s&end=4m32s
מהו מלון החינם הענק שבנה היטלר להמונים?
אחת השיטות הנאציות שבהן נקט המשטר הנאצי כדי לייצר אהבה אצל ההמונים כלפיו הייתה לעטוף אותם בטוב ולהפוך את הנאצים למיטיבי העם. הם יצרו מה שכינה ההיסטוריון גץ אלי "דיקטטורה של הסכמה". הם עשו זאת על ידי ארגון שייסדו ונקרא "כוח באמצעות שמחה". מטרתו הייתה לתת הטבות לאזרחים הנאצים של גרמניה וכך לצרף את כולם לשורותיהם.
כדי לשחד את האזרחים הקים שלטון הרייך מלון ענקי באי רוגן שבצפון גרמניה, שהיה מיועד לחופשות חינם לתומכי המשטר. המלון, מלון 'פרורה' (Prora) שמו, אמור היה לארח כמובן רק את מי שתמכו במפלגה. כך השיגו הנאצים הכרת תודה של המשפחה המבלה ומצד שני "מסייעים לשאר להבין" שרק הצטרפות למפלגה תאפשר להם לשרוד ולהיטיב עם משפחתם.
את אתר הנופש היוקרתי הורה היטלר לבכירי המפלגה הנאצית לבנות כבר ב-1936. כמו תמיד אצל הפיהרר המגלומן, גם כאן חזר החזון המטורף של מפעל אדריכלי שאין כמותו, או במילותיו של היטלר "מקום הנופש הימי הגדול ביותר שנבנה אי פעם".
לשם כך יצרה המפלגה הנאצית ארגון בשם "כוח באמצעות שמחה", שהבטיח מקום נופש לפועלים הגרמנים. במקום זה יוכלו לנוח עם משפחתם למשך מספר ימים ולהירגע, לפני שיחזרו לעבודתם. כמו כל מבנה שהנאצים תכננו, גם מלון פרורה היה מגלומני. הוא היה באורך של כמעט 4.5 קילומטרים - הבניין הארוך בעולם ותוכנן להלין בו-זמנית 20 אלף איש!
הפיהרר המגלומן אדולף היטלר לא זכה לראות את חזונו מתממש. כמו רבים ממפעלי הראווה האדריכליים שלו, גם בנייתו של המלון האימתני הזה הופסקה עם תחילת מלחמת העולם העולם השנייה. המבנה ניזוק קשות, הן על ידי הצבא הסובייטי שכבש אותו והן לאחר המלחמה, בידי צבא גרמניה המזרחית ששלט במתחם.
האי רוגן והעיירה פרורה, ששימשו למטרות של רוגע ונופש עוד במאה ה-18, ארחו אז בעלי הון שבאו לרחוץ בחופי האי הציורי, כבר אז אחד מיעדי הנופש הפופולאריים של גרמניה. המסורת הזו התחדשה גם אחרי התבוסה במלחמת העולם השנייה, כשגרמנים רבים המשיכו לנפוש בהם.
כ-9,000 עובדים בנו את המלון, במשך 3 שנים רצופות. תכנן אותו בסגנון מודרניסטי האדריכל קלמנס קלוץ. הוא אף זכה עליו בפרס הגדול ביריד העולמי שהתקיים בפאריס בשנת 1937. בניגוד לאלברט שפר, האדריכל שהיה חביבו של הפיהרר, תכנן קלוץ מבנה מודרניסטי, שלא תאם באופן מלא את האדריכלות הנאצית ואת הזיות הרייך השלישי של היטלר וכנופייתו. כנראה שגם בזכות זאת, הצליח קלוץ להגיע לשלב מתקדם מזה של מפעלי בנייה נאציים אחרים, שחלקם החלו לפניו, אך הלכו והסתבכו ביישום של העיצוב הניאו-קלאסי, הנציונל-סוציאליסטי ההזוי.
יותר מ-70 שנה מהמלחמה עברו עד שהתחדשה בנייתו של המלון העצום. הבונים הם יזמים פרטיים שקנו את השטח, כדי להפוך אותו לדירות נופש יוקרתיות.
הנה סיפורו של המלון הנאצי פרורה:
https://youtu.be/ugfMbsETLsg
והנה מצגת וידאו עם עוד פרטים על המלון המגלומני של היטלר:
https://youtu.be/ke66Jo26HLI
מצגת וידאו של המלון:
https://youtu.be/QhGVeQ0kzVc
ממעוף הרחפן:
https://youtu.be/dFK8JNdSYWY
הנה החידוש של המלון הנאצי הענקי למתחם דירות יוקרה:
https://youtu.be/JRBkfW9LOIQ
מה יש היום באתר כינוסי הנאצים בנירנברג?
הכינוסים המפורסמים של המפלגה הנאצית שאנו רואים בסרטים היסטוריים התקיימו באתר שתכננו ובנו הנאצים במיוחד לשם כך. זהו אתר הכינוסים של המפלגה הנאצית שבעיר הגרמנית העתיקה נירנברג (Nazi party rally grounds).
לאחר שעלו לשלטון, תכננו והתחילו היטלר ואנשיו לבנות אתר מגלומני, פרי שגעון גדלות, שמאדיר את המפלגה, את הרייך השלישי ואת גרמניה הנאצית ומגמד את האיש הקטן, האזרח שנועד להיות צייתן ללא גבול.
אתר הכינוסים היה רק חלק מתכנית ענק להפיכת נירנברג למופת לעיר גרמנית. הם תכננו זאת באמצעות שורה של מבנים שמבלבלים בקנה המידה שלהם ויוצרים תחושה של מקום פולחן אלוהי, על-אנושי. כמובן שבאתר הנאצי המיועד האל יהיה היטלר עצמו.
סרט התעמולה "ניצחון הרצון", שעשתה הבימאית הגרמנית לני ריפנשטאל, הנציח את הכינוסים הללו, והציג אותם ככינוסי הערצה למנהיג הנאצי, בעוד שהם היו מבוימים עד לפרטי פרטים ותוכננו על ידי המפלגה כתעמולה.
לאחר מלחמת העולם השנייה, הרסו כוחות בנות הברית את כל סמלי השלטון והנאציזם שבאתר והמקום נהרס ברובו. עם השנים נסלל על השדרה הרחבה ועל רחבת המסדרים כביש ולמולו, על רחבת המצעדים, נבנו בתי מגורים. חלק גדול מהשטח הפך לגן פורח ולפארק המשמש למסיבות, מופעים וירידים עליזים.
וכך הפך המקום.שנועד להיות אנדרטה לפושעים הנאציים שניסו לעשות הפיכה ב"פוטש של מרתף הבירה", לאנדרטה דווקא לנפגעיהם, האנשים החפים מפשע שנפגעו בהפיכה הכושלת של הנאצים.
על החפירות שאמורות היו להפוך לאצטדיון הגרמני קיים היום אגם קטן, שלידו טמונים הריסות העיר מהמלחמה. גם מנחת הצפלינים שנבנה במקום מוזנח לחלוטין ונותרה בו רק במה עלובה, שלא מזכירה בכלום את ההפקה המבוימת של אז.
הנה אתר הכינוסים הנאציים בנירנברג היום:
https://youtu.be/_4DLH8Nbslg
המקום אז והיום:
https://youtu.be/A7t0afiOdQA?t=2m03s
פינות שונות של האתר:
https://youtu.be/d0-6vH4jTvo
יומן קולנוע שמתעד את החורבן של המקום אחרי מלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/G9UkXUfNgJs
המקום הפך לאתר הופעות לחיילי בנות הברית:
https://youtu.be/QyBWAQzJpw4
מרכיבי האתר של ימינו:
https://youtu.be/Rbju2cAXBDU
והאתרים של הנאצים בנירנברג - אז והיום:
https://youtu.be/4qmT1cyr1JY?long=yes
מי הקולנוענית שמכרה את נפשה לשטן?
בתולדות האמנות קשה למצוא הרבה אנשים שהיו כה מלאי סתירות כמו לני ריפנשטאל. מצד אחד קראו לה "בימאית השטן" ו"הדיווה של הרוע" ומצד שני, כל מי שמבין בקולנוע יודע שהיא גאון. היא הגתה חידושים מהפכניים בקולנוע ומנגד - היא הציגה בסרטיה את הטיעונים הפרימיטיביים ביותר שיש. היא עשתה עבודה טובה עבור הרע שבמשטרים והייתה אחד הגורמים החשובים שהעלו את האיש הכי סתמי בעולם לדרגה של אל נאצי ושטן שכל העולם החופשי חשש ממנו.
דומה שאין רבים שיכולים להעיד יותר מהצלמת והבמאית הנאצית לני ריפנשטאל על תקופת הרייך השלישי ועל עוצמת התעמולה הנאצית בגרמניה שלפני מלחמת העולם השנייה. זו הייתה תקופה שבה הודחו ונכלאו רבים מהאמנים הטובים והמשכילים של גרמניה, רק מפני שלא הסכימו להשתתף בפסטיבל השנאה שהיטלר אירגן.
לעומתם, היא הייתה מאלה שלא רק שיתפו פעולה, אלא הצטיינו בכך.
לני ריפנשטאל נולדה בגרמניה של תחילת המאה ה-20. כבר בגיל צעיר הפכה לשחקנית בסרטים. היא הצטיינה כשחקנית בז'אנר של סרטי הרים והופיעה בסרטים עם שמות כמו "הטירוף הלבן" ו"ההר הקדוש". כנראה שהיטלר העריץ אותה כבר אז.
אבל ריפנשטאל המוכשרת החליטה להיות יותר משחקנית. די מהר היא הפכה לצלמת והיו לה רעיונות אמנותיים ויצירתיים להפליא, שלא לדבר על עין ותפיסה מרחבית ונקודת מבט.
גם כשהחליטה לביים סרטים היא הצטיינה מיד. ב-1932 היא ביימה את סרטה הראשון "אור כחול" וזכתה במדליית הזהב בפסטיבל ונציה. כבר אז הבינו כולם שהיא חלוצה. מצילום בנסיעה, דרך צילום על עגורן (קריין) ועד לצילום בו-זמני במצלמות רבות - היא תמציא בסרטיה חידושים קולנועיים מהפכניים ופורצי-דרך שהתעשייה תהפוך מאז לכלי עבודה.
בשלב הזה בקריירה שלה היא פגשה את היטלר ונכבשה. היטלר, רודן עם עבר של אמן מתוסכל, לא הצליח לקשור קשרים עם אמנים איכותיים. בה הוא מצא בה בדיוק את מה שחיפש. היא הייתה מוכשרת להפליא, מוקסמת מדמותו ומוכנה לעשות הכל למען האידיאולוגיה שלו. העתיד היה של שניהם - היא הפכה ל"מוזה שלו" והוא לפטרון שלה.
בשנת 1936 ביימה ריפנשטאל את "אולימפיה", סרט שתיעד את אולימפיאדת ברלין. כרקדנית לשעבר, היא העריצה את הגוף האנושי וצילמה את הספורטאים בצורה מעוררת השתאות. הרבה מהחידושים שלה בסרט הזה הפכו לטכניקות יסוד בקולנוע עד ימינו.
אחד ההישגים הקולנועיים שלה הוא המצאה שהיום נפוצה ומוכרת מאד ואז הייתה חידוש אמנותי מרתק - הצגת מהלכים ספורטיביים בהילוך איטי. אגב, כדי להנציח את חברותה עם הפיהרר ולעלות את ערכה בעיני ההמונים, היא גם כללה בסרט קטע שבו היא מצולמת עם היטלר. אחרי המלחמה היא עתידה כמובן להכחיש כל קשר חברי איתו.
ריפנשטאל המשיכה לצלם ולביים סרטי תעמולה נאציים. מצד אחד הם היו חדשניים, מלאי המצאה ואף גאוניים ומצד שני הסרטים הללו העלו את הנאציזם בגרמניה ובמדינות רבות לדרגה של דת חדשה. האסתטיקה והחזון הקולנועי שלה היו כה מרשימים עד שהם הצליחו לחולל את הלא-יאומן ולהפוך פשיסט מתלהם לאחד האנשים הפופולאריים בעולם.
כך למשל הסרט "ניצחון הרצון", בו הנציחה ריפנשטאל את העצרת הנאצית בנירנברג. זה היה סרט התעמולה הטוב ביותר שהיטלר יכול היה לחלום עליו. זוויות וטכניקות הצילום והעריכה היו כה מבריקים שהם הפכו את היטלר למנהיג שהגרמנים סגדו לו. ז'אן קוקטו, אחד מבמאי הקולנוע המפורסמים של התקופה אמר לה אז "העלית את אמנות הקולנוע לגבהים שלא ייאמנו".
לאחר המלחמה ריפנשטאל הייתה כה מזוהה עם המשטר הנאצי שלא ניתן היה לראותה עושה דבר אחר. האופן טבעי אנשי הקולנוע נידו אותה.
בהדרגה היא הלכה ושינתה כיוון לחלוטין. הבימאית פורצת הדרך החלה לצלם ובעיקר במצלמת סטילס. היא התמקדה בעולמות רחוקים, שבהם לא הכירו את עברה.
מסרטים תיעודיים באפריקה ועד סרטים בעומק הים, כישרונה של לני ריפנשטאל המשיך לבלוט, אך לעיניהם של מעטים. הצלחתה מעולם לא שבה להיות כבהתחלה והגאונות שלה נבלמה בכעס אדיר על מי שהעמידה את כלי האמנות לשירות הצורר הנאצי ולחסדיו.
וידאו אסיי, מאמר וידאו על הקריירה והבחירה של לני ריפנשטאל:
https://youtu.be/LgBliZmpJFg
סיפור החיבור שלה עם היטלר:
https://youtu.be/UhKSUa-SMk0
ריפנשטאל כשחקנית מעולה בתחילת הקריירה שלה:
https://youtu.be/A8mSFJDf_7U
עבודה מצמררת המשלבת עדות מהשואה על אושוויץ עם חלקי סרט של ריפנשטאל שמראים את האידיליה הגרמנית באותו זמן:
https://youtu.be/2AucSaE80B0
והאסתטיקה שלה שהשפיעה על דורות של יוצרים כמו בקליפ "שיר הקתדרלה" של טניטה טיקרם:
https://youtu.be/URflja3pE3Q
מהי המכונית שהיטלר הציע לכל פועל?
החיפושית הייתה מכונית עממית שהמנהיג הנאצי היטלר הציע לעמו לרכוש בשנות ה-40 של המאה הקודמת. היא נחשבת עד היום לדגם הבודד הנמכר ביותר בעולם.
החיפושית נולדה בנאום שנשא הרודן הנאצי בשנת 1933. הוא קרא בנאום ליצרניות הרכב הגרמניות לייצר את הפולקסווגן (בגרמנית "מכונית העם"). ואכן, על אף הדרישות הלא סבירות של הרודן, למכונית עם צריכת דלק נמוכה, תג מחיר נמוך במיוחד וארבעה מקומות ישיבה לנוסעים, הצליח היצרן הגרמני פורשה לתכנן אותה ואף להגיע בה לביצועים יפים, כמו מהירות מרבית של 100 קילומטרים לשעה.
ב-1936 הושלם פיתוח "מכונית העם", הפולקסווגן. אך היטלר דרש ייצור של מיליון מכוניות בשנה ושום מפעל לא יכול היה לעמוד בכך. משום כך, החל הייצור רק בשנת 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה. עד אז נבנו רק כ-200 מכוניות כאלה, על-ידי מפעל מרצדס.
בסוף המלחמה, לאחר שהמשטר הנאצי הוכרע וגרמניה נוצחה, חזרו לייצר את החיפושית. זה היה בתמיכת בנות הברית שניצחו את גרמניה, שרצו להחיות את תעשיית הרכב הגרמנית וההרוסה, כמו כל המדינה המובסת במלחמת העולם.
המהלך הצליח והחיפושית החלה להימכר. בשנות ה-50 היא נמכרה יפה, אך הציבור היה עדיין מסויג ממכונית עם עבר נאצי. זה השתנה בשנות ה-60, כשהמכירות טיפסו והחיפושית הפכה ממש לסמל של דור ה"בייבי בום" האמריקאי, ילידי התקופה שלאחר המלחמה. בעשור שאחריו ההצלחה הפכה למסחררת וחיפושית הפולקסווגן יוצרה ונמכרה בהמוניה באירופה ובארצות הברית. בשנת 1979 פולקסווגן הפסיקה את מכירת החיפושיות, כשהייצור הוגבל רק למקסיקו ולאמריקה הלטינית.
מאז חזרה כמה פעמים חברת פולקסווגן לייצר ולמכור את החיפושית. היא שבה בעיצוב חדשני ועם מערכות מודרניות והופסקה ואז שבה. בשנת 2019, הוחלט שהיא תפסיק לייצר אותה סופית.
בסך הכל יוצרו מעל 21 מיליון יחידות של המכונית הזו. עד היום היא נחשבת לאחת החשובות בהיסטוריה של תעשיית הרכב העולמית ולמכונית המשפחתית האהודה במשך שנים רבות.
הנה תולדות החיפושית:
http://youtu.be/k3ahSLhnsqE
האייקון העיצובי שהייתה החיפושית:
http://youtu.be/fd0OCVUExCQ
הסיפור ההיסטורי של החיפושית של היטלר:
https://youtu.be/0BwT4ASJTL4
ההיסטוריה האפלה של פולקסווגן:
https://youtu.be/HhH-oWHzzvQ
דגם הרטרו החדש ולידו וינטג' - החיפושית הקלאסית של פעם:
http://youtu.be/H2bUm1T2DEs
כתבת טלוויזיה על אוהבי החיפושית (עברית):
https://youtu.be/L76jXP4Le5c?long=yes
וסרט מלא על החיפושית האגדית:
https://youtu.be/lU2KeBXsSVQ?long=yes
זה החל מיד כשעלו הנאצים לשלטון. שר התעמולה החדש של היטלר, יוזף גבלס, היה מהראשונים בעולם שמבין את הפוטנציאל הגלום ברדיו בשביל השליטים. הרדיו, טכנולוגיה צעירה ואמצעי מדיה חדש שכוחו עוד לא נחשף. גבלס ממקד בו חלק ממאמציו להפוך את היטלר והנאצים למקובלים על העם הגרמני.
פולקְסְאֶמפּפנגֶר (Volksempfänger), בגרמנית "מקלט עממי", היה מכשיר רדיו גרמני שהזמין שר התעמולה גבלס לייצר לצורך שיווק לאזרחי גרמניה. מטרתו של גבלס הייתה להחדיר את הנאומים של היטלר והמסים הנאציים לתוך הבית הגרמני, היישר למקום המשפחתי. וכך, בתערוכת הרדיו הבינלאומית שהתקיימה בברלין ב-1933, השיקו הנאצים את הרדיו הגרמני המפואר.
למעשה, זו הייתה סדרה של מקלטי רדיו זולים, שפותחו ב-1933. הם נוצרו כדי להחדיר תעמולה נאצית לאזרחי גרמניה. גבלס, נחוש להחדיר את מקלט הרדיו החדש למירב הבתים בגרמניה, קבע לו מחיר זול במיוחד ופצח במבצע פרסום מקיף, שהדגיש לגרמנים כמה כדאי לקנות מכשיר כה חדשני במחיר כה זול. התוצאות היו מצוינות לשלטון הנאצי. בתוך שנים אחדות נמכרו מעל 7 מיליון מקלטי רדיו כאלה לציבור הגרמני. גם את מי שלא היה לו כסף גבלס לא שכח. הוא הנהיג לא פעם, מחוות שהוצגו כטוב לב של השלטון. אחת מהן הייתה חלוקה של אלפי מכשירי פולקְסְאֶמפּפנגֶר לנזקקים, לרגל ימי הולדת של בכירי המפלגה...
שר התעמולה הנאצי הצליח להכניס את היטלר לסלון המשפחתי של גרמניה. גם תקציבו של משרד התעמולה הוא גבוה מאד. כי גבלס הנהיג, כבר מלכתחילה, אגרת רדיו חודשית של 2 רייכסמארק לכל משפחה, אגרה שהלכה כולה לתקצוב פעולות של משרד התעמולה הנאצי עצמו...
אבל מה שהגרמנים לא ידעו בתחילה הוא שהמכשיר שקנו איפשר לקלוט רק תחנות גרמניות. לשם כך דרש גבלס מהמהנדס אוטו גריסינג, מפתח מכשירי הפולקְסְאֶמפּפנגֶר, שהם לא יקלטו שידורים בגלים קצרים. בגלים הללו שידרו תחנות שרצו שיקלטו אותן במקומות רחוקים. וכך, גם במכשירים הזולים ביותר לא ניתן היה לראות לאיזו תחנה מאזינים והבחירה הייתה "על עיוור" וגם במכשירים המתקדמים ובניגוד למקובל במכשירי רדיו של התקופה, לא סומנו התחנות הזרות על סקלת הכוונון של התחנות. במקומן סומנו רק תחנות גרמניות ולאחר השתלטות היטלר על אוסטריה, גם תחנות משם. כך היו התחנות הנאציות למוקד ההאזנה הבלעדי, אם לא העיקרי, של מרבית אזרחי גרמניה. בכך הצליח גבלס להבטיח שהגרמנים יאזינו רק לשידורי התעמולה הנאצית ויתקשו לקלוט שידורים בינלאומיים, כמו אלה של שירות השידור הבריטי, ה-BBC.
מכאן מתחיל גבלס לפעול כדי להגביר את ההאזנה לרדיו בקרב אזרחי גרמניה. הוא רוצה רייטינג גבוה במיוחד וברור לו ששידורי התעמולה יתקבלו טוב, אם יהיו משובצים בתכנים שהציבור אוהב. הוא מורה לתחנות הרדיו החדשות לשבץ לצד התעמולה גם מוסיקה קלאסית, ליד השידורים הפוליטיים. הוא קשוב לתלונות המאזינים על תעמולת יתר ברדיו ומבצע שינויים במינון התעמולה. את השידורים ממלאים תכניות בידור, קונצרטים ומשחקי ספורט רבים והתעמולה משובצת ביניהם במידה. כך היא מתקבלת היטב והציבור "אוהב" את מה שיצא.
משרד התעמולה הנאצי ניצח בקרב על התודעה. הזמינות של מכשירי הרדיו הנאציים הביאה לכך שבשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, החזיקה כל משפחה שנייה רדיו כזה. בהיעדר אלטרנטיבה שמשדרת אליו, הציבור הגרמני שומע את החדשות, את הפרשנות ואת הנימוקים הנאציים לנסיבות פרוץ המלחמה ברדיו. מי שאין לו רדיו בבית, מאזין לו במקומות ציבוריים. אחרי 6 שנות שלטון נאצי, נאומיו של היטלר בשלב הזה מתקבלים כדברי אלוהים חיים. לאזרחי גרמניה ברור שהמשטר הנאצי צודק ושהרייך הגרמני נגרר למלחמה שלא רצה בה. שום מסר אחר לא עובר את מסך הרדיו של גבלס.
עם פרוץ המלחמה היה הציבור הגרמני צמא למידע מן החזית ו"הרדיו העממי" סיפק לו אותן בשפע, כשהוא מציג את מעשי הצבא הגרמני כהירואיים. מעשי הגבורה של חיילי גרמניה הופכים אותם לגיבורי העם והציבור גומא בצמא את הנאומים של הפיהרר המשכנע שלו. בהדרגה, ככל שיובהר המצב האמיתי של המלחמה, יחפשו יותר ויותר גרמנים, תחנות זרות שיספרו להם את האמת.
הנה השימוש שעשתה התעמולה הנאצית ברדיו:
https://youtu.be/aD6zpu0H6d4
מכשיר הרדיו הנאצי:
https://youtu.be/RjxCIdqbpM8
השיר הגרמני "לילי מרלן" במכשיר הפולקסאמפפנגר:
https://youtu.be/kE8dj-HB2Eo
היום נקלטים שידורים אחרים בפולקסאמפפנגר:
https://youtu.be/DEAeR3cYFqs
השואה לא נוצרה באקראי. במשך שנים הכינו הנאצים את הקרקע לרדיפה ולהשמדה של היהודים. הם עשו זאת באמצעות תעמולה שטנית כנגד היהודים. השטנה שהנאצים השתמשו בה בסרטי התעמולה שלהם היא בלתי נתפסת ושר התעמולה הנאצי יוזף גבלס השתמש בשיטות שונות כדי להמאיס את היהודים. תוך שימוש שממשיך עלילות והשמצות אנטישמיות בנות מאות שנים, הוצגו היהודים בתעמולה זו כחורשי מזימות, מושחתים, מכוערים, לא אנושיים, דוברי שפה מוזרה ושונים מ"הגזע הנבחר".
פריץ היפלר, היוצר הנאצי של הסרט "היהודי הנצחי" מ-1940 נהג לחפש בגטאות פרצופי יהודים מכוערים, מעוותים ונכים, ולהציגם כפרצופים אופייניים של יהודים. הם הוצגו כנחותים, תת-אדם, מלוכלכים, חולים, טפילים, עצלים, שקרנים, תככנים, תאבי ממון וכוח. אורח החיים היהודי הוצג כחיי חרקים ועכברושים. בסרט הוצגה השחיטה היהודית כאכזרית והודגש שהיהודים אינם דומים כלל לגרמנים.
בסרט "היהודי זיס" חיזק גבלס את דמות היהודי הזומם, שמרקיד את העולם כולו בעזרת כספו ופוגע בתומתן של נערות גרמניות טהורות. הקריאה הנבואית שבסוף הסרט הייתה כמו הוראה לצופים: "על היהודי למות!"
בסרטוני התעמולה שלהם נהגו הנאצים לביים ללא בושה סצנות באיומי רובים וגרמו ליהודים לבצע דברים איומים, שהנאצים רצו להאשים בהם את הגזע היהודי. זו הייתה תעמולה אנטישמית, אלימה ואכזרית שנועדה להפחיד, לעורר דחייה ולהכין את הקרקע לרצח עם. לא פחות.
מנגד, צולמו הגרמנים תמיד כחרוצים, יפים, בהירים, ממושמעים, נקיים ומסודרים. החיילים הגרמנים הוצגו כצעירים יפים ומוצלחים. המסר שהועבר הוא שהגרמנים בונים, בעוד היהודים הורסים.
היטלר קיבל טיפול מיוחד. גבלס ייעץ לו לדבר כשהוא במרחק מהמיקרופון וכך יכול היה הצורר לשאוג את נאומיו, בהתאם לתדמית הלוחמת והסמכותית שהוא ביקש ליצור. בסרט "ניצחון הרצון" של לני ריפנשטאל צולם הפיהרר מלמטה ומקרוב ונראה כאל גדול מהחיים, בעוד שההמונים המריעים לו מרחוק הוצגו כאלפי בריות זעירות, הנשלטות על ידו. בנאומי הלילה של המנהיג הנאצי האירו אותו זרקורים מלמטה, לכיוון השמיים. כך יצרו לו מראה אלוהי, שכן האור שהמשיך ממנו אל השמיים הזכיר להמונים אפקט של כנסיות גותיות, שבהן האור "האלוהי" מציף מהחלונות הגדולים. כך הציגו הנאצים את עצמם כגזע הנבחר ואת היטלר כמנהיג היסטורי של הרייך בן אלף השנים.
בלט גם השימוש הנאצי הרחב ברדיו. חוץ ממערכות ההגברה שהשמיעו בחוזקה את נאומיו של היטלר משידורי הרדיו לקהל הרחב, דאגו הנאצים לייצר מקלטי רדיו "עממיים", שנמכרו בזול לציבור הגרמני. הללו שילשו, בתוך שנים ספורות, את מספר בתי האב שהחזיקו במקלטי רדיו. אבל המכשירים הללו היו חלשים במכוון, מכדי לקלוט שידורי רדיו ממדינות אחרות. כך שמע הציבור הגרמני בעיקר את נאומיו של היטלר וההסתה ממשרד התעמולה של גבלס.
כך הציגה התעמולה הנאצית את היהודים לעומת הגרמנים (מתורגם):
https://youtu.be/yYPCbcAwq38
זה מה שסיפרו לגרמנים על היהודים (מתורגם):
https://youtu.be/dHOXd5vYj_8
התעמולה הייתה מרכיב משמעותי בעליית הנאציזם לשלטון:
https://youtu.be/yEk6zGYwyhc
וגם ב"שכנוע" עמים לא להצטרף לבנות הברית נגדם במלחמה:
https://youtu.be/FhUwrON7Mto
הדרך בה "שיווקו" הנאצים לילדים סרטים מצוירים שהציגו את שיטת הפעולה שלהם:
https://youtu.be/Q8MUYCVD-VM
אחת הטקטיקות היעילות שלהם הייתה לחזור שוב ושוב על מסרים פשוטים של הסתה (מתורגם):
https://youtu.be/ByDPmu7gbfY
ותערוכה מודרנית של התעמולה הנאצית ותיאור היהודים:
https://youtu.be/kldkpX6gajI
הליכטדום (Lichtdom), קתדרלת האור (Cathedral of Light) הנאצית, הייתה מעין קתדרלה מדומה שהנאצים יצרו מזרקורים נגד מטוסים.
התעמולה הנאצית, חייבים להודות, הייתה תעמולה יעילה להחריד. מנהיגי הנאצים לא חסכו בכסף, ברעיונות יצירתיים וביישומים טכנולוגיים, על מנת לשכנע את הציבור בגדולתם של הרייך השלישי והרעיונות הנאציים.
אחת מההמצאות הללו הייתה "קתדרלת האור". הנאצים, שלא אהדו את הכנסייה, חיפשו תחליף לרושם שיצרה הקתדרלה אצל המאמין הנוצרי. רוב מפעלי הבנייה שלהם נועדו להיות גדולי וכה מרשימים שהגרמני הפשוט ישתכנע שיש לו כאן עניין עם תנועה גדולה מהחיים...
על אף שהאדריכלות שלה הייתה מדומה, "קתדרלת האור" הייתה רעיון של אלברט שפר, האדריכל הנאצי. בכינוס הנאצי של 1937 הוא הציג מעין קתדרלה מדומה שנוצרה מ-134 זרקורים נגד מטוסים, שהאירו מהקרקע אל עבר השמיים. באמצעות האור הם יצרו אשלייה של עמודי-תמך עצומי ממדים, שהמראה שלהם היה מלא הוד ומזכיר את המקדשים הקלאסיים, אבל בגדלים עצומים של כ-7 קילומטרים.
האשלייה שסיפקה קתדרלת האור הייתה בדיוק מה שהנאצים רצו שיחשבו על המשטר שלהם - הנה שלטון שמצליח באמצעות הטכנולוגיה הגרמנית, להתעלות על כל מה שהיה לפניו, הנה התחליף לדת ובתפקיד אלוהים יש את הפיהרר. הכוונה הייתה לשדר ששלטון כזה ישרוד זמן רב ואף ישלוט בעולם ועל כל מי שרוצה להנות בחייו להצטרף ולא להתנגד לו...
הנה "קתדרלת האור" מתוך סרט תעמולה נאצי:
https://youtu.be/gfVMobxjec8?t=46s
לני ריפנשאל, בימאית הבית של היטלר, תיעדה בסרט "אולימפיה" את האולימפיאדה של 1936, כשקתדרלת האור מופיעה כשיאה:
https://youtu.be/y7p_OqKjI4k
וצילום של הליכטדום, קתדרלה שיוצר האור בתכנון של אלברט שפר:
https://youtu.be/4Nho-CcS2lA?t=4m26s&end=4m32s
אחת השיטות הנאציות שבהן נקט המשטר הנאצי כדי לייצר אהבה אצל ההמונים כלפיו הייתה לעטוף אותם בטוב ולהפוך את הנאצים למיטיבי העם. הם יצרו מה שכינה ההיסטוריון גץ אלי "דיקטטורה של הסכמה". הם עשו זאת על ידי ארגון שייסדו ונקרא "כוח באמצעות שמחה". מטרתו הייתה לתת הטבות לאזרחים הנאצים של גרמניה וכך לצרף את כולם לשורותיהם.
כדי לשחד את האזרחים הקים שלטון הרייך מלון ענקי באי רוגן שבצפון גרמניה, שהיה מיועד לחופשות חינם לתומכי המשטר. המלון, מלון 'פרורה' (Prora) שמו, אמור היה לארח כמובן רק את מי שתמכו במפלגה. כך השיגו הנאצים הכרת תודה של המשפחה המבלה ומצד שני "מסייעים לשאר להבין" שרק הצטרפות למפלגה תאפשר להם לשרוד ולהיטיב עם משפחתם.
את אתר הנופש היוקרתי הורה היטלר לבכירי המפלגה הנאצית לבנות כבר ב-1936. כמו תמיד אצל הפיהרר המגלומן, גם כאן חזר החזון המטורף של מפעל אדריכלי שאין כמותו, או במילותיו של היטלר "מקום הנופש הימי הגדול ביותר שנבנה אי פעם".
לשם כך יצרה המפלגה הנאצית ארגון בשם "כוח באמצעות שמחה", שהבטיח מקום נופש לפועלים הגרמנים. במקום זה יוכלו לנוח עם משפחתם למשך מספר ימים ולהירגע, לפני שיחזרו לעבודתם. כמו כל מבנה שהנאצים תכננו, גם מלון פרורה היה מגלומני. הוא היה באורך של כמעט 4.5 קילומטרים - הבניין הארוך בעולם ותוכנן להלין בו-זמנית 20 אלף איש!
הפיהרר המגלומן אדולף היטלר לא זכה לראות את חזונו מתממש. כמו רבים ממפעלי הראווה האדריכליים שלו, גם בנייתו של המלון האימתני הזה הופסקה עם תחילת מלחמת העולם העולם השנייה. המבנה ניזוק קשות, הן על ידי הצבא הסובייטי שכבש אותו והן לאחר המלחמה, בידי צבא גרמניה המזרחית ששלט במתחם.
האי רוגן והעיירה פרורה, ששימשו למטרות של רוגע ונופש עוד במאה ה-18, ארחו אז בעלי הון שבאו לרחוץ בחופי האי הציורי, כבר אז אחד מיעדי הנופש הפופולאריים של גרמניה. המסורת הזו התחדשה גם אחרי התבוסה במלחמת העולם השנייה, כשגרמנים רבים המשיכו לנפוש בהם.
כ-9,000 עובדים בנו את המלון, במשך 3 שנים רצופות. תכנן אותו בסגנון מודרניסטי האדריכל קלמנס קלוץ. הוא אף זכה עליו בפרס הגדול ביריד העולמי שהתקיים בפאריס בשנת 1937. בניגוד לאלברט שפר, האדריכל שהיה חביבו של הפיהרר, תכנן קלוץ מבנה מודרניסטי, שלא תאם באופן מלא את האדריכלות הנאצית ואת הזיות הרייך השלישי של היטלר וכנופייתו. כנראה שגם בזכות זאת, הצליח קלוץ להגיע לשלב מתקדם מזה של מפעלי בנייה נאציים אחרים, שחלקם החלו לפניו, אך הלכו והסתבכו ביישום של העיצוב הניאו-קלאסי, הנציונל-סוציאליסטי ההזוי.
יותר מ-70 שנה מהמלחמה עברו עד שהתחדשה בנייתו של המלון העצום. הבונים הם יזמים פרטיים שקנו את השטח, כדי להפוך אותו לדירות נופש יוקרתיות.
הנה סיפורו של המלון הנאצי פרורה:
https://youtu.be/ugfMbsETLsg
והנה מצגת וידאו עם עוד פרטים על המלון המגלומני של היטלר:
https://youtu.be/ke66Jo26HLI
מצגת וידאו של המלון:
https://youtu.be/QhGVeQ0kzVc
ממעוף הרחפן:
https://youtu.be/dFK8JNdSYWY
הנה החידוש של המלון הנאצי הענקי למתחם דירות יוקרה:
https://youtu.be/JRBkfW9LOIQ
תעמולה נאצית
הכינוסים המפורסמים של המפלגה הנאצית שאנו רואים בסרטים היסטוריים התקיימו באתר שתכננו ובנו הנאצים במיוחד לשם כך. זהו אתר הכינוסים של המפלגה הנאצית שבעיר הגרמנית העתיקה נירנברג (Nazi party rally grounds).
לאחר שעלו לשלטון, תכננו והתחילו היטלר ואנשיו לבנות אתר מגלומני, פרי שגעון גדלות, שמאדיר את המפלגה, את הרייך השלישי ואת גרמניה הנאצית ומגמד את האיש הקטן, האזרח שנועד להיות צייתן ללא גבול.
אתר הכינוסים היה רק חלק מתכנית ענק להפיכת נירנברג למופת לעיר גרמנית. הם תכננו זאת באמצעות שורה של מבנים שמבלבלים בקנה המידה שלהם ויוצרים תחושה של מקום פולחן אלוהי, על-אנושי. כמובן שבאתר הנאצי המיועד האל יהיה היטלר עצמו.
סרט התעמולה "ניצחון הרצון", שעשתה הבימאית הגרמנית לני ריפנשטאל, הנציח את הכינוסים הללו, והציג אותם ככינוסי הערצה למנהיג הנאצי, בעוד שהם היו מבוימים עד לפרטי פרטים ותוכננו על ידי המפלגה כתעמולה.
לאחר מלחמת העולם השנייה, הרסו כוחות בנות הברית את כל סמלי השלטון והנאציזם שבאתר והמקום נהרס ברובו. עם השנים נסלל על השדרה הרחבה ועל רחבת המסדרים כביש ולמולו, על רחבת המצעדים, נבנו בתי מגורים. חלק גדול מהשטח הפך לגן פורח ולפארק המשמש למסיבות, מופעים וירידים עליזים.
וכך הפך המקום.שנועד להיות אנדרטה לפושעים הנאציים שניסו לעשות הפיכה ב"פוטש של מרתף הבירה", לאנדרטה דווקא לנפגעיהם, האנשים החפים מפשע שנפגעו בהפיכה הכושלת של הנאצים.
על החפירות שאמורות היו להפוך לאצטדיון הגרמני קיים היום אגם קטן, שלידו טמונים הריסות העיר מהמלחמה. גם מנחת הצפלינים שנבנה במקום מוזנח לחלוטין ונותרה בו רק במה עלובה, שלא מזכירה בכלום את ההפקה המבוימת של אז.
הנה אתר הכינוסים הנאציים בנירנברג היום:
https://youtu.be/_4DLH8Nbslg
המקום אז והיום:
https://youtu.be/A7t0afiOdQA?t=2m03s
פינות שונות של האתר:
https://youtu.be/d0-6vH4jTvo
יומן קולנוע שמתעד את החורבן של המקום אחרי מלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/G9UkXUfNgJs
המקום הפך לאתר הופעות לחיילי בנות הברית:
https://youtu.be/QyBWAQzJpw4
מרכיבי האתר של ימינו:
https://youtu.be/Rbju2cAXBDU
והאתרים של הנאצים בנירנברג - אז והיום:
https://youtu.be/4qmT1cyr1JY?long=yes
בתולדות האמנות קשה למצוא הרבה אנשים שהיו כה מלאי סתירות כמו לני ריפנשטאל. מצד אחד קראו לה "בימאית השטן" ו"הדיווה של הרוע" ומצד שני, כל מי שמבין בקולנוע יודע שהיא גאון. היא הגתה חידושים מהפכניים בקולנוע ומנגד - היא הציגה בסרטיה את הטיעונים הפרימיטיביים ביותר שיש. היא עשתה עבודה טובה עבור הרע שבמשטרים והייתה אחד הגורמים החשובים שהעלו את האיש הכי סתמי בעולם לדרגה של אל נאצי ושטן שכל העולם החופשי חשש ממנו.
דומה שאין רבים שיכולים להעיד יותר מהצלמת והבמאית הנאצית לני ריפנשטאל על תקופת הרייך השלישי ועל עוצמת התעמולה הנאצית בגרמניה שלפני מלחמת העולם השנייה. זו הייתה תקופה שבה הודחו ונכלאו רבים מהאמנים הטובים והמשכילים של גרמניה, רק מפני שלא הסכימו להשתתף בפסטיבל השנאה שהיטלר אירגן.
לעומתם, היא הייתה מאלה שלא רק שיתפו פעולה, אלא הצטיינו בכך.
לני ריפנשטאל נולדה בגרמניה של תחילת המאה ה-20. כבר בגיל צעיר הפכה לשחקנית בסרטים. היא הצטיינה כשחקנית בז'אנר של סרטי הרים והופיעה בסרטים עם שמות כמו "הטירוף הלבן" ו"ההר הקדוש". כנראה שהיטלר העריץ אותה כבר אז.
אבל ריפנשטאל המוכשרת החליטה להיות יותר משחקנית. די מהר היא הפכה לצלמת והיו לה רעיונות אמנותיים ויצירתיים להפליא, שלא לדבר על עין ותפיסה מרחבית ונקודת מבט.
גם כשהחליטה לביים סרטים היא הצטיינה מיד. ב-1932 היא ביימה את סרטה הראשון "אור כחול" וזכתה במדליית הזהב בפסטיבל ונציה. כבר אז הבינו כולם שהיא חלוצה. מצילום בנסיעה, דרך צילום על עגורן (קריין) ועד לצילום בו-זמני במצלמות רבות - היא תמציא בסרטיה חידושים קולנועיים מהפכניים ופורצי-דרך שהתעשייה תהפוך מאז לכלי עבודה.
בשלב הזה בקריירה שלה היא פגשה את היטלר ונכבשה. היטלר, רודן עם עבר של אמן מתוסכל, לא הצליח לקשור קשרים עם אמנים איכותיים. בה הוא מצא בה בדיוק את מה שחיפש. היא הייתה מוכשרת להפליא, מוקסמת מדמותו ומוכנה לעשות הכל למען האידיאולוגיה שלו. העתיד היה של שניהם - היא הפכה ל"מוזה שלו" והוא לפטרון שלה.
בשנת 1936 ביימה ריפנשטאל את "אולימפיה", סרט שתיעד את אולימפיאדת ברלין. כרקדנית לשעבר, היא העריצה את הגוף האנושי וצילמה את הספורטאים בצורה מעוררת השתאות. הרבה מהחידושים שלה בסרט הזה הפכו לטכניקות יסוד בקולנוע עד ימינו.
אחד ההישגים הקולנועיים שלה הוא המצאה שהיום נפוצה ומוכרת מאד ואז הייתה חידוש אמנותי מרתק - הצגת מהלכים ספורטיביים בהילוך איטי. אגב, כדי להנציח את חברותה עם הפיהרר ולעלות את ערכה בעיני ההמונים, היא גם כללה בסרט קטע שבו היא מצולמת עם היטלר. אחרי המלחמה היא עתידה כמובן להכחיש כל קשר חברי איתו.
ריפנשטאל המשיכה לצלם ולביים סרטי תעמולה נאציים. מצד אחד הם היו חדשניים, מלאי המצאה ואף גאוניים ומצד שני הסרטים הללו העלו את הנאציזם בגרמניה ובמדינות רבות לדרגה של דת חדשה. האסתטיקה והחזון הקולנועי שלה היו כה מרשימים עד שהם הצליחו לחולל את הלא-יאומן ולהפוך פשיסט מתלהם לאחד האנשים הפופולאריים בעולם.
כך למשל הסרט "ניצחון הרצון", בו הנציחה ריפנשטאל את העצרת הנאצית בנירנברג. זה היה סרט התעמולה הטוב ביותר שהיטלר יכול היה לחלום עליו. זוויות וטכניקות הצילום והעריכה היו כה מבריקים שהם הפכו את היטלר למנהיג שהגרמנים סגדו לו. ז'אן קוקטו, אחד מבמאי הקולנוע המפורסמים של התקופה אמר לה אז "העלית את אמנות הקולנוע לגבהים שלא ייאמנו".
לאחר המלחמה ריפנשטאל הייתה כה מזוהה עם המשטר הנאצי שלא ניתן היה לראותה עושה דבר אחר. האופן טבעי אנשי הקולנוע נידו אותה.
בהדרגה היא הלכה ושינתה כיוון לחלוטין. הבימאית פורצת הדרך החלה לצלם ובעיקר במצלמת סטילס. היא התמקדה בעולמות רחוקים, שבהם לא הכירו את עברה.
מסרטים תיעודיים באפריקה ועד סרטים בעומק הים, כישרונה של לני ריפנשטאל המשיך לבלוט, אך לעיניהם של מעטים. הצלחתה מעולם לא שבה להיות כבהתחלה והגאונות שלה נבלמה בכעס אדיר על מי שהעמידה את כלי האמנות לשירות הצורר הנאצי ולחסדיו.
וידאו אסיי, מאמר וידאו על הקריירה והבחירה של לני ריפנשטאל:
https://youtu.be/LgBliZmpJFg
סיפור החיבור שלה עם היטלר:
https://youtu.be/UhKSUa-SMk0
ריפנשטאל כשחקנית מעולה בתחילת הקריירה שלה:
https://youtu.be/A8mSFJDf_7U
עבודה מצמררת המשלבת עדות מהשואה על אושוויץ עם חלקי סרט של ריפנשטאל שמראים את האידיליה הגרמנית באותו זמן:
https://youtu.be/2AucSaE80B0
והאסתטיקה שלה שהשפיעה על דורות של יוצרים כמו בקליפ "שיר הקתדרלה" של טניטה טיקרם:
https://youtu.be/URflja3pE3Q
החיפושית הייתה מכונית עממית שהמנהיג הנאצי היטלר הציע לעמו לרכוש בשנות ה-40 של המאה הקודמת. היא נחשבת עד היום לדגם הבודד הנמכר ביותר בעולם.
החיפושית נולדה בנאום שנשא הרודן הנאצי בשנת 1933. הוא קרא בנאום ליצרניות הרכב הגרמניות לייצר את הפולקסווגן (בגרמנית "מכונית העם"). ואכן, על אף הדרישות הלא סבירות של הרודן, למכונית עם צריכת דלק נמוכה, תג מחיר נמוך במיוחד וארבעה מקומות ישיבה לנוסעים, הצליח היצרן הגרמני פורשה לתכנן אותה ואף להגיע בה לביצועים יפים, כמו מהירות מרבית של 100 קילומטרים לשעה.
ב-1936 הושלם פיתוח "מכונית העם", הפולקסווגן. אך היטלר דרש ייצור של מיליון מכוניות בשנה ושום מפעל לא יכול היה לעמוד בכך. משום כך, החל הייצור רק בשנת 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה. עד אז נבנו רק כ-200 מכוניות כאלה, על-ידי מפעל מרצדס.
בסוף המלחמה, לאחר שהמשטר הנאצי הוכרע וגרמניה נוצחה, חזרו לייצר את החיפושית. זה היה בתמיכת בנות הברית שניצחו את גרמניה, שרצו להחיות את תעשיית הרכב הגרמנית וההרוסה, כמו כל המדינה המובסת במלחמת העולם.
המהלך הצליח והחיפושית החלה להימכר. בשנות ה-50 היא נמכרה יפה, אך הציבור היה עדיין מסויג ממכונית עם עבר נאצי. זה השתנה בשנות ה-60, כשהמכירות טיפסו והחיפושית הפכה ממש לסמל של דור ה"בייבי בום" האמריקאי, ילידי התקופה שלאחר המלחמה. בעשור שאחריו ההצלחה הפכה למסחררת וחיפושית הפולקסווגן יוצרה ונמכרה בהמוניה באירופה ובארצות הברית. בשנת 1979 פולקסווגן הפסיקה את מכירת החיפושיות, כשהייצור הוגבל רק למקסיקו ולאמריקה הלטינית.
מאז חזרה כמה פעמים חברת פולקסווגן לייצר ולמכור את החיפושית. היא שבה בעיצוב חדשני ועם מערכות מודרניות והופסקה ואז שבה. בשנת 2019, הוחלט שהיא תפסיק לייצר אותה סופית.
בסך הכל יוצרו מעל 21 מיליון יחידות של המכונית הזו. עד היום היא נחשבת לאחת החשובות בהיסטוריה של תעשיית הרכב העולמית ולמכונית המשפחתית האהודה במשך שנים רבות.
הנה תולדות החיפושית:
http://youtu.be/k3ahSLhnsqE
האייקון העיצובי שהייתה החיפושית:
http://youtu.be/fd0OCVUExCQ
הסיפור ההיסטורי של החיפושית של היטלר:
https://youtu.be/0BwT4ASJTL4
ההיסטוריה האפלה של פולקסווגן:
https://youtu.be/HhH-oWHzzvQ
דגם הרטרו החדש ולידו וינטג' - החיפושית הקלאסית של פעם:
http://youtu.be/H2bUm1T2DEs
כתבת טלוויזיה על אוהבי החיפושית (עברית):
https://youtu.be/L76jXP4Le5c?long=yes
וסרט מלא על החיפושית האגדית:
https://youtu.be/lU2KeBXsSVQ?long=yes
