מהו רעיון הבנאליות של הרוע?
היה זה "הבנאליות של הרוע" (the Banality of Evil), שם ספרה של חנה ארנדט (Hannah Arendt), שעסק בשגרתיות של הרוע הנאצי ובחיבור הבלתי נתפס בין אנשים רגילים לנאציזם.
עד משפט אייכמן נדמה היה לרבים שכשמדובר בנאצים, הם היו מפלצות אדם, חיות פרא או כל דבר שאינו בני אדם רגילים. הספר הזה חשף מצב דברים שונה בתכלית ויש שיאמרו אפילו הפוך.
כשאייכמן, סגנו של היטלר, נתפס ונשפט בישראל, הגיעה ארנדט לסקר את המשפט מטעם עיתון אמריקאי. בשורת כתבות מעולות היא פרסמה את התרשמותה מהמשפט ומהעדויות שהושמעו בו. כשמדובר בנאצים, היא טענה, הם היו אנשים רגילים, פקידים, עם חיי משפחה והלך מחשבה רגיל, שעבדו בעבודה שקוראים לה מוות. מוות יזום ומכוון. קריירה.
הכעס על ארנדט היה עצום. רבים התקוממו כנגד המחשבה שאנשים רגילים כמוהם, עם שולחנות כתיבה וציפיות לקידום, הם ששימשו כרוצחים ומארגני רצח-עם. קשה היה לדמיין שאותם אנשים סיימו את יום העבודה שלהם, בו שלחו אלפי אנשים אחרים אל מותם או לעינויי תופת, ושבו הביתה לשחק עם הילדים או לאכול ארוחת ערב משפחתית שלווה. אבל בלתי נתפס ככל שזה יהיה - כך בדיוק נהגו המוני המרצחים ופקידי הרצח של גרמניה והמדינות ששיתפו עמה פעולה בפשעים נגד האנושות.
זה היה עוד יותר מקומם להבין מדבריה שכל אדם, בנסיבות מסוימות, עלול להגיע למצב שכזה. כיום הטענה מקובלת יותר וחוקרים רבים חיוו את דעתם על נכונותה, אבל ארנדט היא הראשונה שהעזה לומר את מה שצריך היה לומר - על כל עם להיזהר מהפאשיזם ומהשנאה, מהגזענות והאלימות, מההתנשאות והמגלומניה. ראינו כבר אז לאן הן מובילות.
היה זה "הבנאליות של הרוע" (the Banality of Evil), שם ספרה של חנה ארנדט (Hannah Arendt), שעסק בשגרתיות של הרוע הנאצי ובחיבור הבלתי נתפס בין אנשים רגילים לנאציזם.
עד משפט אייכמן נדמה היה לרבים שכשמדובר בנאצים, הם היו מפלצות אדם, חיות פרא או כל דבר שאינו בני אדם רגילים. הספר הזה חשף מצב דברים שונה בתכלית ויש שיאמרו אפילו הפוך.
כשאייכמן, סגנו של היטלר, נתפס ונשפט בישראל, הגיעה ארנדט לסקר את המשפט מטעם עיתון אמריקאי. בשורת כתבות מעולות היא פרסמה את התרשמותה מהמשפט ומהעדויות שהושמעו בו. כשמדובר בנאצים, היא טענה, הם היו אנשים רגילים, פקידים, עם חיי משפחה והלך מחשבה רגיל, שעבדו בעבודה שקוראים לה מוות. מוות יזום ומכוון. קריירה.
הכעס על ארנדט היה עצום. רבים התקוממו כנגד המחשבה שאנשים רגילים כמוהם, עם שולחנות כתיבה וציפיות לקידום, הם ששימשו כרוצחים ומארגני רצח-עם. קשה היה לדמיין שאותם אנשים סיימו את יום העבודה שלהם, בו שלחו אלפי אנשים אחרים אל מותם או לעינויי תופת, ושבו הביתה לשחק עם הילדים או לאכול ארוחת ערב משפחתית שלווה. אבל בלתי נתפס ככל שזה יהיה - כך בדיוק נהגו המוני המרצחים ופקידי הרצח של גרמניה והמדינות ששיתפו עמה פעולה בפשעים נגד האנושות.
זה היה עוד יותר מקומם להבין מדבריה שכל אדם, בנסיבות מסוימות, עלול להגיע למצב שכזה. כיום הטענה מקובלת יותר וחוקרים רבים חיוו את דעתם על נכונותה, אבל ארנדט היא הראשונה שהעזה לומר את מה שצריך היה לומר - על כל עם להיזהר מהפאשיזם ומהשנאה, מהגזענות והאלימות, מההתנשאות והמגלומניה. ראינו כבר אז לאן הן מובילות.
