מי היה מיכאיל גורבצ'וב?
מיכאיל גורבצ'וב (Gorbachev), מנהיגה האחרון של המעצמה הסובייטית ומי ששחרר אותה מעריצות ששררה בה בחלק מכריע של המאה ה-20, ייזכר לעד כמי שנתן לעמו חופש ושחרור אבל רבים לא סלחו לו על כך.
מיכאיל גורבצ'וב, שבגיל 54 בלבד התמנה למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית, הפך לשליט ברית המועצות ב-1985. מהרגע הראשון היה עליו להתמודד עם הירושה הקשה שקיבל מקודמיו, אם זה היה מרוץ חימוש עם ארה"ב ואם זו המלחמה הלא נגמרת באפגניסטאן, הארץ הידועה בהיסטוריה בתור "בית קברות לאימפריות".
בתחילה הוא ניסה להחיל על ברית המועצות רפורמות כלכליות ופוליטיות, בכוונה להעצימה מחדש. אבל הכישלון היה ברור - המעצמה הסובייטית הייתה מרוששת וחסרת יכולת לעמוד באתגרים שעמדו בפניה.
בניסיון לפתור את המצוקות החברתיות, הלאומית והכלכליות של ברית המועצות וכדי לסיים את למלחמה הקרה ששאבה מברית המועצות אינסוף משאבים שהושקעו התעצמות בלתי נגמרת וחסרת פשר או סיכוי, הנהיג גורבצ'וב רפורמות פוליטיות וכלכליות שונות.
בתחילה הוא הכריז על "גלאסנוסט", חופש ביטוי. מדיניות זו אפשרה לאזרחים לבקר ולפרסם דברי ביקורת כנגד המדינה ומפלגת השלטון. זו הייתה מהפכה משמעותית וחסרת תקדים בברית המועצות.
למרבה צערו תרמה מדיניות זו, שמשמעותה הייתה גם פתיחות אל המערב, דווקא להתחזקות של הזרמים הלאומניים ברפובליקות הסובייטיות.
למדיניות הפתיחות של ה"גלאסנוסט" הוא הוסיף גם את ה"פרסטרויקה", בה נעשה ארגון הכלכלה מחדש והשחרור הכלכלי של ברית המועצות.
השינויים הללו, שהגלסנוסט והפרסטרויקה היו במרכזם, לא זו בלבד שלא חיזקו את ברית המועצות אלא אף דרבנו את פירוקה ההדרגתי.
יתר על כן, גורבצ'וב החל בשיחות עם מקבילו האמריקאי רונלד רייגן והשניים חתמו על שורת הסכמים להפחתת המתיחות בין שתי מעצמות-העל, לפירוק נשק גרעיני ולחיזוק שיתוף הפעולה ביניהן.
בשלב מסוים ברור לו שהניסיון המכובד שלו למנוע את התפרקות ברית המועצות ולשקם אותה נכשל. הוא מבין שרוסיה לא תוכל עוד לכפות את החזון האימפריאליסטי של סטאלין על העמים שמתחתיה.
כדי למנוע התפרקות שתוביל לכאוס במרכיבי האימפריה המתפוררת שלו, עם מאגרי ענק של נשק גרעיני בשטחם, הוא הביא לסיום המלחמה הקרה.
ללא אלימות ומתוך הסכמים ראויים עם יריבו האמריקאי.
אך הסחרור נמשיך וביתר שאת. ב-1989 החלו להציף את הרפובליקות הסובייטיות במזרח אירופה אינספור הפגנות למען הדמוקרטיה. אלו התרחשו תוך ניסיונות להשתחרר מהשליטה של רוסיה ומהברית שכפתה עליהן. הגוש המתפורר רצה להסיר את "מסך הברזל" שהוטל על אירופה ופיצל אותה לשניים מאז מלחמת העולם השנייה.
אם בעבר שלחו קודמיו טנקים בכדי לדכא התקוממויות, כמו בהונגריה של 1956 או בצ'כוסלובקיה, ב"אביב של פראג" 1968, גורבצ'וב נהג אחרת ובחר שוב, שלא לעשות שימוש בכוח ולהימנע מדיכוי המרידות.
בתוך שנתיים בלבד פרקה הקריסה הכאוטית של ברית המועצות את מה שהייתה אימפריה חזקה ומאיימת של 70 שנה. בעוד רבים מהרוסים הליברלים הודו לו על כך והמערב חלק לו שבחים ופרסים, אחרים לא סלחו לו על קריסת הכלכלה ופירוק המעצמה הסובייטית ומה שנתפס בעיניהם כימי הפאר של הקומוניזם.
רבים ברוסיה חשו שהוא העניק להם חופש, אבל רוסים רבים פשוט לא ידעו מה עושים עם העניין הזה.
בגיל 91 ולאחר מאבק ממושך במחלה קשה, הלך אחרון מנהיגי ברית המועצות לעולמו. בחייו ברוסיה רבים המשיכו לתעב אותו ולבוז לו והוא נחשב לדמות שנויה במחלוקת. משום כך הוא גם לא זכה להלוויה ממלכתית רשמית.
על אף מורשת הפיוס, החופש והליברליזציה של מיכאיל גורבצ'וב, כמו גם סיום המלחמה הקרה שאיימה על שלום ועל קיום העולם כולו, רוסים רבים שמרו לו טינה על אשליית האימפריה והנוסטלגיה הקומוניסטית המתוקות שהוא ניפץ להם. מנגד, העולם הודה לו וב-1990 קיבל המנהיג הסובייטי האחרון את פרס נובל לשלום.
מיכאיל גורבצ'וב (Gorbachev), מנהיגה האחרון של המעצמה הסובייטית ומי ששחרר אותה מעריצות ששררה בה בחלק מכריע של המאה ה-20, ייזכר לעד כמי שנתן לעמו חופש ושחרור אבל רבים לא סלחו לו על כך.
מיכאיל גורבצ'וב, שבגיל 54 בלבד התמנה למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית, הפך לשליט ברית המועצות ב-1985. מהרגע הראשון היה עליו להתמודד עם הירושה הקשה שקיבל מקודמיו, אם זה היה מרוץ חימוש עם ארה"ב ואם זו המלחמה הלא נגמרת באפגניסטאן, הארץ הידועה בהיסטוריה בתור "בית קברות לאימפריות".
בתחילה הוא ניסה להחיל על ברית המועצות רפורמות כלכליות ופוליטיות, בכוונה להעצימה מחדש. אבל הכישלון היה ברור - המעצמה הסובייטית הייתה מרוששת וחסרת יכולת לעמוד באתגרים שעמדו בפניה.
בניסיון לפתור את המצוקות החברתיות, הלאומית והכלכליות של ברית המועצות וכדי לסיים את למלחמה הקרה ששאבה מברית המועצות אינסוף משאבים שהושקעו התעצמות בלתי נגמרת וחסרת פשר או סיכוי, הנהיג גורבצ'וב רפורמות פוליטיות וכלכליות שונות.
בתחילה הוא הכריז על "גלאסנוסט", חופש ביטוי. מדיניות זו אפשרה לאזרחים לבקר ולפרסם דברי ביקורת כנגד המדינה ומפלגת השלטון. זו הייתה מהפכה משמעותית וחסרת תקדים בברית המועצות.
למרבה צערו תרמה מדיניות זו, שמשמעותה הייתה גם פתיחות אל המערב, דווקא להתחזקות של הזרמים הלאומניים ברפובליקות הסובייטיות.
למדיניות הפתיחות של ה"גלאסנוסט" הוא הוסיף גם את ה"פרסטרויקה", בה נעשה ארגון הכלכלה מחדש והשחרור הכלכלי של ברית המועצות.
השינויים הללו, שהגלסנוסט והפרסטרויקה היו במרכזם, לא זו בלבד שלא חיזקו את ברית המועצות אלא אף דרבנו את פירוקה ההדרגתי.
יתר על כן, גורבצ'וב החל בשיחות עם מקבילו האמריקאי רונלד רייגן והשניים חתמו על שורת הסכמים להפחתת המתיחות בין שתי מעצמות-העל, לפירוק נשק גרעיני ולחיזוק שיתוף הפעולה ביניהן.
בשלב מסוים ברור לו שהניסיון המכובד שלו למנוע את התפרקות ברית המועצות ולשקם אותה נכשל. הוא מבין שרוסיה לא תוכל עוד לכפות את החזון האימפריאליסטי של סטאלין על העמים שמתחתיה.
כדי למנוע התפרקות שתוביל לכאוס במרכיבי האימפריה המתפוררת שלו, עם מאגרי ענק של נשק גרעיני בשטחם, הוא הביא לסיום המלחמה הקרה.
ללא אלימות ומתוך הסכמים ראויים עם יריבו האמריקאי.
אך הסחרור נמשיך וביתר שאת. ב-1989 החלו להציף את הרפובליקות הסובייטיות במזרח אירופה אינספור הפגנות למען הדמוקרטיה. אלו התרחשו תוך ניסיונות להשתחרר מהשליטה של רוסיה ומהברית שכפתה עליהן. הגוש המתפורר רצה להסיר את "מסך הברזל" שהוטל על אירופה ופיצל אותה לשניים מאז מלחמת העולם השנייה.
אם בעבר שלחו קודמיו טנקים בכדי לדכא התקוממויות, כמו בהונגריה של 1956 או בצ'כוסלובקיה, ב"אביב של פראג" 1968, גורבצ'וב נהג אחרת ובחר שוב, שלא לעשות שימוש בכוח ולהימנע מדיכוי המרידות.
בתוך שנתיים בלבד פרקה הקריסה הכאוטית של ברית המועצות את מה שהייתה אימפריה חזקה ומאיימת של 70 שנה. בעוד רבים מהרוסים הליברלים הודו לו על כך והמערב חלק לו שבחים ופרסים, אחרים לא סלחו לו על קריסת הכלכלה ופירוק המעצמה הסובייטית ומה שנתפס בעיניהם כימי הפאר של הקומוניזם.
רבים ברוסיה חשו שהוא העניק להם חופש, אבל רוסים רבים פשוט לא ידעו מה עושים עם העניין הזה.
בגיל 91 ולאחר מאבק ממושך במחלה קשה, הלך אחרון מנהיגי ברית המועצות לעולמו. בחייו ברוסיה רבים המשיכו לתעב אותו ולבוז לו והוא נחשב לדמות שנויה במחלוקת. משום כך הוא גם לא זכה להלוויה ממלכתית רשמית.
על אף מורשת הפיוס, החופש והליברליזציה של מיכאיל גורבצ'וב, כמו גם סיום המלחמה הקרה שאיימה על שלום ועל קיום העולם כולו, רוסים רבים שמרו לו טינה על אשליית האימפריה והנוסטלגיה הקומוניסטית המתוקות שהוא ניפץ להם. מנגד, העולם הודה לו וב-1990 קיבל המנהיג הסובייטי האחרון את פרס נובל לשלום.
