שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו סיפורה של הנערה האפגנית?
צילום אחד שהופיע על שער המגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק" בשנת 1985, הפך את הצלם סטיב מקורי (Steve McCurry) לצלם מוכר בכל העולם כולו. בנסגרת הגיליון שעסק בפליטים בעולם צילם מקורי נערה אפגנית בת 12, בזמן הפלישה הסובייטית לאפגניסטאן. הצילום היפה להפליא, שהדגיש את עיניה הירוקות של הנערה, הפך לאחת התמונות המפורסמות בהיסטוריה.
רבים רואים בתמונה של הנערה האפגנית את "המונה ליזה של הצילום". אחת מהסיבות הברורות לתהילתה של התמונה נעוץ בעיניה הירוקות והיפות להפליא של הילדה האפגנית בת ה-12. אך לא רק יופיין של העיניים אלא העומק שלהן, שמעביר משהו מסיפורה האישי הקשה וההירואי, בצל אירועי המלחמה.
תמונת הנערה זכתה מיד לפרסום עולמי ולסמל של פליטים בעולם, אבל היא נותרה אנונימית במשך כ-17 שנה. איש לא ידע אז מיהי והפרטים היחידים שנודעו עליה הם שמדובר בנערה ממוצא אפגאני-פתאני, שהתייתמה מהוריה במהלך פלישת ברית המועצות לאפגניסטן. במהלך המלחמה הושמד הכפר שלה בהתקפת אוויר של כוחות הצבא האדום, צבא רוסיה. רוב משפחתה נהרגה במקום. היא נותרה בחיים וצעדה ביחד עם מספר ניצולים במשך שבועיים בהרים של אפגניסטן, כדי למצוא מקלט במחנה פליטים שבפקיסטן השכנה.
בשל חוקי הטליבאן המחמירים במדינה, כמעט ולא ניתן היה לצלם נשים אפגניות. חוקי הצניעות הנוקשים בבית הספר הזמני של מחנה הפליטים אסרו גם הם על התלמידות להצטלם. אבל מקורי בר המזל הבחין בנערה עם המבט החודר וניצל רגע של חסד כדי לצלמה, במה שיהיה צילום חייו.
רק בשנת 2002 יצא צוות של "הנשיונל ג'יאוגרפיק" בראשות מקארי לאפגניסטן, כדי לאתר את הנערה. כשהצליחו לאתרה הם גילו שהיא התבגרה והשתנתה פלאים. בדיקות שנעזרו בטכנולוגיה מתקדמת של זיהוי ביומטרי של קשתית העין הוכיחו להם שהיא הנערה האפגנית ההיא. האישה, שרבט גולה שמה, לא ראתה מעולם את תמונתה שהפכה לאייקון עולמי והיא הסכימה להצטלם שוב. וכך, 17 שנה אחרי שהפכה ל"מונה ליזה של עולם הצילום" היא הופיעה שוב על שער המגזין הנחשב, כשהיא רעולת פנים ומחזיקה את תמונתה המפורסמת כנערה, כשעליה מתנוססת הכותרת "נמצאה".
הנה סיפורו של הצילום המופלא לאורך השנים:
https://youtu.be/ciXIaCF80ao
סיפורה של הנערה האפגנית:
https://youtu.be/z7dilPE9XtE
הצלם סטיב מקורי חוזר שנים רבות אחר כך, לחפש את הנערה:
https://youtu.be/cK6EnFu3NHc
השוואת הנערה מהתמונות, אז והיום:
https://youtu.be/6XAXLCtlpiU
סטיב מקורי הצלם מספר על הנסיבות של "הצילום הידוע ביותר" בתולדות המגזין נשיונל ג'יאוגרפיק:
https://youtu.be/BIgx-nkFL6c
וסרט תיעודי על הצלם:
https://youtu.be/EkKUQvZemgw?long=yes
מהו הפיסטוק חלבי?
הפיסטוק (Pistachio) הוא אגוז טעים למדי שנחשב לאחד הפיצוחים הטעימים והבריאים שיש.
הפיסטוקים הם פירותיו של עץ הפיסטצ'יה. אמנם נהוג לאכול אותו לאחר קלייה והמלחה, אך רבים אוהבים לאכול פיסטוקים טבעיים לחלוטין.
הפיסטוק הוא אגוז מזין במיוחד. ב-100 גרם פיסטוקים יש כ-560 קלוריות והעובדה שאינו מכיל קלוריות רבות, היא שהופכת אותו כל כך מומלץ לדיאטה ולירידה במשקל, באכילה קבועה של פיסטוקים.
הוא גם מקור מעולה לחלבונים, שומנים בריאים, סיבים תזונתיים ומלא בנוגדי חמצון. הפיסטוק בריא ללב, עשיר בחומרים מזינים, טוב לאיזון הסוכר בדם, מועיל לבריאות המעיים ונמצא שהוא אפילו יכול להפחית את הסיכון לחלות בסרטן.
בארץ זכה הפיסטוק לשם "פיסטוק חלבי", בזכות העובדה שאחד המקומות העיקריים בהם מגדלים אותו הוא העיר חלב שבסוריה. מעבר לחלב הסורית, עצי הפיסטוק גדלים בעוד אזורים הרריים באזור ובעיקר בארצות כמו איראן, אפגניסטן וטורקמניסטן.
מהעץ ועד הפה - כך מגדלים ומשווקים את הפיסטוק:
https://youtu.be/yrIKzKbz73Y
ההנאה מגידול המעדן הפיצוחי:
https://youtu.be/E-NGGI_RiV0
הוא בריאותי:
https://youtu.be/BiA9XJ8rQc0
על מגדלים ומוכרים את הפיסטוקים
https://youtu.be/0j3iA8wO_ZQ
וחלב פיסטוקים הבריא מאוד:
https://youtu.be/NOcBScDinNY
איך שחרר גורבצ'וב את ברית המועצות מהמלחמה הקרה?
מיכאיל גורבצ'וב (Gorbachev), מנהיגה האחרון של המעצמה הסובייטית ומי ששחרר אותה מעריצות ששררה בה בחלק מכריע של המאה ה-20, ייזכר לעד כמי שנתן לעמו חופש ושחרור אבל רבים לא סלחו לו על כך.
מיכאיל גורבצ'וב, שבגיל 54 בלבד התמנה למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית, הפך לשליט ברית המועצות ב-1985. מהרגע הראשון היה עליו להתמודד עם הירושה הקשה שקיבל מקודמיו, אם זה היה מרוץ חימוש עם ארה"ב ואם זו המלחמה הלא נגמרת באפגניסטאן, הארץ הידועה בהיסטוריה בתור "בית קברות לאימפריות".
בתחילה הוא ניסה להחיל על ברית המועצות רפורמות כלכליות ופוליטיות, בכוונה להעצימה מחדש. אבל הכישלון היה ברור - המעצמה הסובייטית הייתה מרוששת וחסרת יכולת לעמוד באתגרים שעמדו בפניה.
בניסיון לפתור את המצוקות החברתיות, הלאומית והכלכליות של ברית המועצות וכדי לסיים את למלחמה הקרה ששאבה מברית המועצות אינסוף משאבים שהושקעו התעצמות בלתי נגמרת וחסרת פשר או סיכוי, הנהיג גורבצ'וב רפורמות פוליטיות וכלכליות שונות.
בתחילה הוא הכריז על "גלאסנוסט", חופש ביטוי. מדיניות זו אפשרה לאזרחים לבקר ולפרסם דברי ביקורת כנגד המדינה ומפלגת השלטון. זו הייתה מהפכה משמעותית וחסרת תקדים בברית המועצות.
למרבה צערו תרמה מדיניות זו, שמשמעותה הייתה גם פתיחות אל המערב, דווקא להתחזקות של הזרמים הלאומניים ברפובליקות הסובייטיות.
למדיניות הפתיחות של ה"גלאסנוסט" הוא הוסיף גם את ה"פרסטרויקה", בה נעשה ארגון הכלכלה מחדש והשחרור הכלכלי של ברית המועצות.
השינויים הללו, שהגלסנוסט והפרסטרויקה היו במרכזם, לא זו בלבד שלא חיזקו את ברית המועצות אלא אף דרבנו את פירוקה ההדרגתי.
יתר על כן, גורבצ'וב החל בשיחות עם מקבילו האמריקאי רונלד רייגן והשניים חתמו על שורת הסכמים להפחתת המתיחות בין שתי מעצמות-העל, לפירוק נשק גרעיני ולחיזוק שיתוף הפעולה ביניהן.
בשלב מסוים ברור לו שהניסיון המכובד שלו למנוע את התפרקות ברית המועצות ולשקם אותה נכשל. הוא מבין שרוסיה לא תוכל עוד לכפות את החזון האימפריאליסטי של סטאלין על העמים שמתחתיה.
כדי למנוע התפרקות שתוביל לכאוס במרכיבי האימפריה המתפוררת שלו, עם מאגרי ענק של נשק גרעיני בשטחם, הוא הביא לסיום המלחמה הקרה.
ללא אלימות ומתוך הסכמים ראויים עם יריבו האמריקאי.
אך הסחרור נמשיך וביתר שאת. ב-1989 החלו להציף את הרפובליקות הסובייטיות במזרח אירופה אינספור הפגנות למען הדמוקרטיה. אלו התרחשו תוך ניסיונות להשתחרר מהשליטה של רוסיה ומהברית שכפתה עליהן. הגוש המתפורר רצה להסיר את "מסך הברזל" שהוטל על אירופה ופיצל אותה לשניים מאז מלחמת העולם השנייה.
אם בעבר שלחו קודמיו טנקים בכדי לדכא התקוממויות, כמו בהונגריה של 1956 או בצ'כוסלובקיה, ב"אביב של פראג" 1968, גורבצ'וב נהג אחרת ובחר שוב, שלא לעשות שימוש בכוח ולהימנע מדיכוי המרידות.
בתוך שנתיים בלבד פרקה הקריסה הכאוטית של ברית המועצות את מה שהייתה אימפריה חזקה ומאיימת של 70 שנה. בעוד רבים מהרוסים הליברלים הודו לו על כך והמערב חלק לו שבחים ופרסים, אחרים לא סלחו לו על קריסת הכלכלה ופירוק המעצמה הסובייטית ומה שנתפס בעיניהם כימי הפאר של הקומוניזם.
רבים ברוסיה חשו שהוא העניק להם חופש, אבל רוסים רבים פשוט לא ידעו מה עושים עם העניין הזה.
בגיל 91 ולאחר מאבק ממושך במחלה קשה, הלך אחרון מנהיגי ברית המועצות לעולמו. בחייו ברוסיה רבים המשיכו לתעב אותו ולבוז לו והוא נחשב לדמות שנויה במחלוקת. משום כך הוא גם לא זכה להלוויה ממלכתית רשמית.
על אף מורשת הפיוס, החופש והליברליזציה של מיכאיל גורבצ'וב, כמו גם סיום המלחמה הקרה שאיימה על שלום ועל קיום העולם כולו, רוסים רבים שמרו לו טינה על אשליית האימפריה והנוסטלגיה הקומוניסטית המתוקות שהוא ניפץ להם. מנגד, העולם הודה לו וב-1990 קיבל המנהיג הסובייטי האחרון את פרס נובל לשלום.
הנה סיפורו של גורבצ'וב (עברית):
https://youtu.be/aTpz8LamRf0
גורבצ'וב פוגש את נשיא ארה"ב רייגן (עברית):
https://youtu.be/7XQ8r1vs9ks
ותכנית תיעודית על המהפכה של גורבצ'וב (עברית):
https://youtu.be/zXRD_7i0Sh8?long=yes
אפגניסטן
צילום אחד שהופיע על שער המגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק" בשנת 1985, הפך את הצלם סטיב מקורי (Steve McCurry) לצלם מוכר בכל העולם כולו. בנסגרת הגיליון שעסק בפליטים בעולם צילם מקורי נערה אפגנית בת 12, בזמן הפלישה הסובייטית לאפגניסטאן. הצילום היפה להפליא, שהדגיש את עיניה הירוקות של הנערה, הפך לאחת התמונות המפורסמות בהיסטוריה.
רבים רואים בתמונה של הנערה האפגנית את "המונה ליזה של הצילום". אחת מהסיבות הברורות לתהילתה של התמונה נעוץ בעיניה הירוקות והיפות להפליא של הילדה האפגנית בת ה-12. אך לא רק יופיין של העיניים אלא העומק שלהן, שמעביר משהו מסיפורה האישי הקשה וההירואי, בצל אירועי המלחמה.
תמונת הנערה זכתה מיד לפרסום עולמי ולסמל של פליטים בעולם, אבל היא נותרה אנונימית במשך כ-17 שנה. איש לא ידע אז מיהי והפרטים היחידים שנודעו עליה הם שמדובר בנערה ממוצא אפגאני-פתאני, שהתייתמה מהוריה במהלך פלישת ברית המועצות לאפגניסטן. במהלך המלחמה הושמד הכפר שלה בהתקפת אוויר של כוחות הצבא האדום, צבא רוסיה. רוב משפחתה נהרגה במקום. היא נותרה בחיים וצעדה ביחד עם מספר ניצולים במשך שבועיים בהרים של אפגניסטן, כדי למצוא מקלט במחנה פליטים שבפקיסטן השכנה.
בשל חוקי הטליבאן המחמירים במדינה, כמעט ולא ניתן היה לצלם נשים אפגניות. חוקי הצניעות הנוקשים בבית הספר הזמני של מחנה הפליטים אסרו גם הם על התלמידות להצטלם. אבל מקורי בר המזל הבחין בנערה עם המבט החודר וניצל רגע של חסד כדי לצלמה, במה שיהיה צילום חייו.
רק בשנת 2002 יצא צוות של "הנשיונל ג'יאוגרפיק" בראשות מקארי לאפגניסטן, כדי לאתר את הנערה. כשהצליחו לאתרה הם גילו שהיא התבגרה והשתנתה פלאים. בדיקות שנעזרו בטכנולוגיה מתקדמת של זיהוי ביומטרי של קשתית העין הוכיחו להם שהיא הנערה האפגנית ההיא. האישה, שרבט גולה שמה, לא ראתה מעולם את תמונתה שהפכה לאייקון עולמי והיא הסכימה להצטלם שוב. וכך, 17 שנה אחרי שהפכה ל"מונה ליזה של עולם הצילום" היא הופיעה שוב על שער המגזין הנחשב, כשהיא רעולת פנים ומחזיקה את תמונתה המפורסמת כנערה, כשעליה מתנוססת הכותרת "נמצאה".
הנה סיפורו של הצילום המופלא לאורך השנים:
https://youtu.be/ciXIaCF80ao
סיפורה של הנערה האפגנית:
https://youtu.be/z7dilPE9XtE
הצלם סטיב מקורי חוזר שנים רבות אחר כך, לחפש את הנערה:
https://youtu.be/cK6EnFu3NHc
השוואת הנערה מהתמונות, אז והיום:
https://youtu.be/6XAXLCtlpiU
סטיב מקורי הצלם מספר על הנסיבות של "הצילום הידוע ביותר" בתולדות המגזין נשיונל ג'יאוגרפיק:
https://youtu.be/BIgx-nkFL6c
וסרט תיעודי על הצלם:
https://youtu.be/EkKUQvZemgw?long=yes
הפיסטוק (Pistachio) הוא אגוז טעים למדי שנחשב לאחד הפיצוחים הטעימים והבריאים שיש.
הפיסטוקים הם פירותיו של עץ הפיסטצ'יה. אמנם נהוג לאכול אותו לאחר קלייה והמלחה, אך רבים אוהבים לאכול פיסטוקים טבעיים לחלוטין.
הפיסטוק הוא אגוז מזין במיוחד. ב-100 גרם פיסטוקים יש כ-560 קלוריות והעובדה שאינו מכיל קלוריות רבות, היא שהופכת אותו כל כך מומלץ לדיאטה ולירידה במשקל, באכילה קבועה של פיסטוקים.
הוא גם מקור מעולה לחלבונים, שומנים בריאים, סיבים תזונתיים ומלא בנוגדי חמצון. הפיסטוק בריא ללב, עשיר בחומרים מזינים, טוב לאיזון הסוכר בדם, מועיל לבריאות המעיים ונמצא שהוא אפילו יכול להפחית את הסיכון לחלות בסרטן.
בארץ זכה הפיסטוק לשם "פיסטוק חלבי", בזכות העובדה שאחד המקומות העיקריים בהם מגדלים אותו הוא העיר חלב שבסוריה. מעבר לחלב הסורית, עצי הפיסטוק גדלים בעוד אזורים הרריים באזור ובעיקר בארצות כמו איראן, אפגניסטן וטורקמניסטן.
מהעץ ועד הפה - כך מגדלים ומשווקים את הפיסטוק:
https://youtu.be/yrIKzKbz73Y
ההנאה מגידול המעדן הפיצוחי:
https://youtu.be/E-NGGI_RiV0
הוא בריאותי:
https://youtu.be/BiA9XJ8rQc0
על מגדלים ומוכרים את הפיסטוקים
https://youtu.be/0j3iA8wO_ZQ
וחלב פיסטוקים הבריא מאוד:
https://youtu.be/NOcBScDinNY
מיכאיל גורבצ'וב (Gorbachev), מנהיגה האחרון של המעצמה הסובייטית ומי ששחרר אותה מעריצות ששררה בה בחלק מכריע של המאה ה-20, ייזכר לעד כמי שנתן לעמו חופש ושחרור אבל רבים לא סלחו לו על כך.
מיכאיל גורבצ'וב, שבגיל 54 בלבד התמנה למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית, הפך לשליט ברית המועצות ב-1985. מהרגע הראשון היה עליו להתמודד עם הירושה הקשה שקיבל מקודמיו, אם זה היה מרוץ חימוש עם ארה"ב ואם זו המלחמה הלא נגמרת באפגניסטאן, הארץ הידועה בהיסטוריה בתור "בית קברות לאימפריות".
בתחילה הוא ניסה להחיל על ברית המועצות רפורמות כלכליות ופוליטיות, בכוונה להעצימה מחדש. אבל הכישלון היה ברור - המעצמה הסובייטית הייתה מרוששת וחסרת יכולת לעמוד באתגרים שעמדו בפניה.
בניסיון לפתור את המצוקות החברתיות, הלאומית והכלכליות של ברית המועצות וכדי לסיים את למלחמה הקרה ששאבה מברית המועצות אינסוף משאבים שהושקעו התעצמות בלתי נגמרת וחסרת פשר או סיכוי, הנהיג גורבצ'וב רפורמות פוליטיות וכלכליות שונות.
בתחילה הוא הכריז על "גלאסנוסט", חופש ביטוי. מדיניות זו אפשרה לאזרחים לבקר ולפרסם דברי ביקורת כנגד המדינה ומפלגת השלטון. זו הייתה מהפכה משמעותית וחסרת תקדים בברית המועצות.
למרבה צערו תרמה מדיניות זו, שמשמעותה הייתה גם פתיחות אל המערב, דווקא להתחזקות של הזרמים הלאומניים ברפובליקות הסובייטיות.
למדיניות הפתיחות של ה"גלאסנוסט" הוא הוסיף גם את ה"פרסטרויקה", בה נעשה ארגון הכלכלה מחדש והשחרור הכלכלי של ברית המועצות.
השינויים הללו, שהגלסנוסט והפרסטרויקה היו במרכזם, לא זו בלבד שלא חיזקו את ברית המועצות אלא אף דרבנו את פירוקה ההדרגתי.
יתר על כן, גורבצ'וב החל בשיחות עם מקבילו האמריקאי רונלד רייגן והשניים חתמו על שורת הסכמים להפחתת המתיחות בין שתי מעצמות-העל, לפירוק נשק גרעיני ולחיזוק שיתוף הפעולה ביניהן.
בשלב מסוים ברור לו שהניסיון המכובד שלו למנוע את התפרקות ברית המועצות ולשקם אותה נכשל. הוא מבין שרוסיה לא תוכל עוד לכפות את החזון האימפריאליסטי של סטאלין על העמים שמתחתיה.
כדי למנוע התפרקות שתוביל לכאוס במרכיבי האימפריה המתפוררת שלו, עם מאגרי ענק של נשק גרעיני בשטחם, הוא הביא לסיום המלחמה הקרה.
ללא אלימות ומתוך הסכמים ראויים עם יריבו האמריקאי.
אך הסחרור נמשיך וביתר שאת. ב-1989 החלו להציף את הרפובליקות הסובייטיות במזרח אירופה אינספור הפגנות למען הדמוקרטיה. אלו התרחשו תוך ניסיונות להשתחרר מהשליטה של רוסיה ומהברית שכפתה עליהן. הגוש המתפורר רצה להסיר את "מסך הברזל" שהוטל על אירופה ופיצל אותה לשניים מאז מלחמת העולם השנייה.
אם בעבר שלחו קודמיו טנקים בכדי לדכא התקוממויות, כמו בהונגריה של 1956 או בצ'כוסלובקיה, ב"אביב של פראג" 1968, גורבצ'וב נהג אחרת ובחר שוב, שלא לעשות שימוש בכוח ולהימנע מדיכוי המרידות.
בתוך שנתיים בלבד פרקה הקריסה הכאוטית של ברית המועצות את מה שהייתה אימפריה חזקה ומאיימת של 70 שנה. בעוד רבים מהרוסים הליברלים הודו לו על כך והמערב חלק לו שבחים ופרסים, אחרים לא סלחו לו על קריסת הכלכלה ופירוק המעצמה הסובייטית ומה שנתפס בעיניהם כימי הפאר של הקומוניזם.
רבים ברוסיה חשו שהוא העניק להם חופש, אבל רוסים רבים פשוט לא ידעו מה עושים עם העניין הזה.
בגיל 91 ולאחר מאבק ממושך במחלה קשה, הלך אחרון מנהיגי ברית המועצות לעולמו. בחייו ברוסיה רבים המשיכו לתעב אותו ולבוז לו והוא נחשב לדמות שנויה במחלוקת. משום כך הוא גם לא זכה להלוויה ממלכתית רשמית.
על אף מורשת הפיוס, החופש והליברליזציה של מיכאיל גורבצ'וב, כמו גם סיום המלחמה הקרה שאיימה על שלום ועל קיום העולם כולו, רוסים רבים שמרו לו טינה על אשליית האימפריה והנוסטלגיה הקומוניסטית המתוקות שהוא ניפץ להם. מנגד, העולם הודה לו וב-1990 קיבל המנהיג הסובייטי האחרון את פרס נובל לשלום.
הנה סיפורו של גורבצ'וב (עברית):
https://youtu.be/aTpz8LamRf0
גורבצ'וב פוגש את נשיא ארה"ב רייגן (עברית):
https://youtu.be/7XQ8r1vs9ks
ותכנית תיעודית על המהפכה של גורבצ'וב (עברית):
https://youtu.be/zXRD_7i0Sh8?long=yes
