פסקול הוא כל מה ששומעים בסרט. הפסקול כולל את המוסיקה, השיחות (קוראים להן "דיאלוגים"), צלילי הרעש (ה"סאונד אפקטס", כלומר אפקטים קוליים), קולות המרחבים השונים שבהם מתרחשות הסצנות (נקראים Room tones), שירים שמושמעים ברקע הסרט וכדומה.

יש בפסקול רגעים ששומעים דברים מהעולם של הסרט, כלומר מהעלילה ממש - דברים שהדמויות ממש שומעות. הדברים הללו נקראים "סאונד דיאגטי".

לעומתם יש לא מעט דברים שהם מחוץ לסיפור - מוסיקה או סאונד אפקטס שנועדו לחזק תחושות, לרמז על דברים שיקרו וכדומה. אלו דברים "שהדמויות לא שומעות" והם חלק מהסאונד ה"נון דיאגטי" (לא מהסרט).


הנה שיר הנושא מפסקול הסרט הישראלי "קלרה הקדושה" (עברית):

http://youtu.be/rhBSiYHE6f8


יש רגעים בסרט שנותנים למוסיקה לומר את הכל - האם המוסיקה לאורך הסרטון היא דיאגטית או לא?

https://youtu.be/Ra3I4iYvB9I


הריצה של "פורסט גאמפ" עם הפסקול המוסיקלי המשולב בסיפורו של פורסט:

http://youtu.be/QgnJ8GpsBG8


המוסיקאי אנג'לו בדלמנטי על חיבור המוסיקה לסדרה ולסרט טווין פיקס, כשלצידו הבמאי דיוויד לינץ':

https://youtu.be/e-eqgr_gn4k


ושיעור קצר לנגנים שרוצים לדעת איך מחברים מוסיקה לפסקול:

https://youtu.be/YSKAt3pmYBs?long=yes

פעם, כשהאינטרנט עוד לא היה קיים, ראינו סרטים בצורה קצת משונה. היו אז קלטות שעליהן היינו מקליטים סרטים ותכניות מהטלוויזיה.

אם רצינו לראות סרטים "מבוקשים" או "חדשים" היינו הולכים לספריית הוידאו המקומית ושוכרים את הקלטות עם הסרטים ל-24 שעות.

אחרי שראינו את הסרט, היינו חייבים להחזיר אותו לאחור ("להריץ אחורה"), אחרת היו קונסים אותנו בספריית הוידאו והקנס, ללא ספק, מרתיע.

אחר כך באו תקליטורי ה-DVD, קלטות הווידאו הלכו ונעלמו, אחריהם הגיע האינטרנט וכך הכל השתנה.


הנה ספריות הווידאו של פעם:

http://youtu.be/26eQ3QpNB6Q

אם חשבתם שהסרט ההוא שראיתם ושנמשך 3 שעות היה ארוך, אז ממש, אבל ממש, טעיתם...

הסרט הארוך ביותר בהיסטוריה הוא הסרט "התרופה לאינסומניה". הסרט, הדי משעמם יש לומר, נמשך כ-85 שעות! הוא ארוך יותר מהסרט הקודם ששבר את השיא העולמי, סרטו של אנדי וורהול, שנמשך רק 60 שעות.

בסרט קורא האמן לי גרובן שיר "קצר" שכתב, באורך של כ-4,000 עמודים.

יש עוד סרט, אפילו יותר ארוך, בשם "סינמתון", שמצולם מאז 1977 אולם לא הסתיימו צילומיו. צפייה רצופה ב"סינמתון" אורכת שבוע ברציפות, 24 שעות ביממה!


הנה סרטון שבו מסביר האמן על הסרט ותהליך היצירה שלו (בשלב שבו הוא נמשך 85 שעות):

http://youtu.be/YfUgvwpR9Qc

הילוך לאחור הוא טכניקה מגניבה להצגה של סרט שצולם מהסוף להתחלה. מה שכל כך משעשע בזה הוא ההיפוך של האפשרויות - המון דברים שאינם אפשריים בעולם האמיתי, נראים פתאום על המסך. אם עושים עבודה טובה ויצירתית, אפשר להשתמש בטכניקה הזו, כדי ליצור סרטונים וקליפים מרתקים.

מבחינת טכנית, הקרנה של סרט לאחור אומרת שמציגים את התמונות של הסרט (פריימים), בסדר הפוך, מהסוף להתחלה. כך, כשמנגנים את הסרט, הוא נראה כאילו הכל מתרחש "לאחור"..


משימה יצירתית:
===========
תכננו סרטון שמשתמש בהילוך לאחור וצלמו אותו בווידאו. השתמשו בתוכנת עריכה כדי לערוך את הסרט ההפוך והמדהים שלכם והציגו לחברים או ברשת. בהצלחה!


הנה דוגמה למה שאפשר לעשות עם הילוך לאחור:

http://youtu.be/r3q2XXeasAA


"הסיינטיסט" של קולדפליי בקליפ שנעשה כולו בהילוך לאחור:

http://youtu.be/RB-RcX5DS5A


סרטון מדהים עם הילוך לאחור, בין עוד אפקטים כהילוך איטי וסופר סלואו מושן:

https://youtu.be/gooWdc6kb80


או זה:

https://youtu.be/D-eDNDfU3oY


שתי בנות שעושות דברים מגניבים בנגינה לאחור:

http://youtu.be/mXILPLxoEP0


ומה שמוסיקת אקשן עושה להילוך אחורי:

http://youtu.be/0fxjO93TcGk

קרדיטים (movie credits) בסרטי קולנוע יכולים להיות ממש מייגעים, גם אם באמת רוצים לפרגן ולצפות בהם עד הסוף. רבים מהצופים אפילו לא מתאמצים להישאר ולצפות בהם.

הקרדיטים הללו, בעברית "כתוביות סיום", מונים את צוותי ההפקה ושמות השחקנים.

לא פעם מופיע חלק מהכתוביות ומהקרדיטים בסמוך לתחילת הסרט, בתור כתוביות פתיחה. הקרדיטים הללו מציינים לרוב את המרכזיים בהפקה.

אבל הקולנוע הוא אמנות שיתופית. את האמנות עושים בה מאות אנשים ולעתים אלפי אנשים. קרדיטי הסרטים נועדו לאזכר ואף להחמיא לחלק של כל אחד ואחת מהם בעשיית הסרט.

בקולנוע האמריקאי לא היו כתוביות הסיום נפוצות בעבר. עד סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 מעטים הסרטים שכללו אותן. לסרטים היו בדרך כלל קטעי כתוביות פתיחה בלבד, שכללו רק את צוות השחקנים הראשיים וחברי הצוות המרכזיים


אז למה הם חשובים?

הקרדיטים הכרחיים להכרה באנשים הרבים התורמים ליצירת סרט, החל משחקנים ושחקניות וכלה באלה שעובדים מאחורי הקלעים.

הקרדיטים גם מספקים שקיפות ותיעוד לעתיד. יש בהם גם ממד של הזדמנויות לרשת מקצועית. זה אומר שכשמפיק מחפש בעל מקצוע איכותי, הידיעה שהיא או הוא עשו את התפקיד היטב בסרט מוצלח, מסייעת לגיוס איכותי.

בנוסף, קרדיטי סרטים ממלאים דרישות משפטיות ומגבירים את הערכת הקהל לסרטים.


הנה תולדות הקרדיטים של סוף הסרט:

https://youtu.be/dDtRrAVCUGE


ובזכות אלה שבקרדיטים אנו זוכים לקולנוע משובח:

https://youtu.be/84rxY_9wLgU

מה משותף לסרטים כמו “הנסיכה הקסומה”, "צ'ארלי וחצי", “מועדון קרב” ודורה של סרטים שנאבקים על התואר "הסרט הגרוע בהיסטוריה"?

כולם סרטי קאלט, סרטי פולחן.

סרט פולחן (Cult movie), או "קאלט מובי", הוא סרט שלא הצליח על הבד אבל כן הצליח ליצור לעצמו קבוצת מעריצים מכורים ונלהבים, נאמנים ולא פעם אפילו אובססיביים וקיצוניים לטובתו, השבים וצופים בו, עשרות ומאות פעמים.

זה קורה לא פעם במקדש עצמו, בבית הקולנוע, כשהם לבושים בהתאם ל"טקס" ומביאים עימם אביזרים, קצת כמו בפולחן (cult) דתי.

וזה לא רק איך לבושים ומה מביאים הצופים הקיצוניים להקרנה. סרטי הקאלט נהנים בדרך כלל מקהל נאמן, שמזדהה איתם באופן עמוק, שב וצופה בהם שוב ושוב, לעתים כחלק מאירוע כמו מבוים, שנערך בעת הקרנתם וכולל במהלך ההקרנות טקס של ממש, קבוע וחוזר על עצמו בדייקנות, כמו ריטואל, טקס דתי.

לא משנה מאיזה ז’אנר, סוג הפקה ומה התקציב שעמד לרשות היוצרים שלהם, רבים מסרטי הפולחן, סרטי הקאלט, לא זכו בהצלחה בעת שעלו לראשונה לאקרנים, לא הצליחו למשוך צופים או לזכות בהקרנות רבות. לעתים הם שברו מוסכמות, הוטלה עליהם הגבלת גיל צפייה או שהצנזורה אסרה על הקרנתם ולפעמים הם פשוט הקדימו את זמנם. מכל מקום, רק בדיעבד הם זכו להערכה ואהבה מצד קהל הצופים, או חלקו לפחות.

כיום אמנם ניתן למצוא סרטי קאלט איכותיים, שקיבלו מהתחלה ביקורות מעולות ממבקרי הקולנוע וקהילת המעריצים שלהם עצומה, אבל חלק מסרטי הקאלט הללו נולדו דווקא מהיותם פגומים.

תסריט מבלבל, משחק רע עד רמת אמנות, איכות טכנית מפוקפקת, דמויות לא מבוססות או נלעגות, שירים ומוסיקה שיש בה משהו שלא עבד - יש מגוון גדול של סיבות להיותו של סרט לגרוע באופן מרתק. כי מסתבר שלפעמים, כשהעליבות האמנותית או המקצועית היא משמעותית, אבל מיוחדת - היא פוגשת את הגדולה מהצד השני. היא קצת ובאיזה שהוא מקום, אלוהית, גאונית.

כך לפחות יטענו המעריצים המכורים לסרט.

זה קצת כמו פרסי האיג נובל, שמוענקים בכל שנה לאנשים שחקרו את הדברים המטופשים וחסרי הפשר ביותר במדע. הצופים, הקהל הקולנועי אוהב הקולנוע, מחבק לעתים את הגרוע באופן ציורי והופך את יצירתו לתופעת קאלט, לפעמים לסרט פולחן ענקי.

וכך, הצופים יוצרים להם היסטוריה ולא פעם היסטריה סביב היצירה. כשזה קורה, היצירה מקבלת הזדמנות משונה ואחרת לככב על הבד ובמקום שובר קופות הוא הופכת לסוג של שובר שורות - סרט ממכר שהופך לטקס הקרנה של ממש.

ההקרנה גם חוזרת על עצמה באופן קבוע והקהל משתתף בה בעקביות, מתלבש לכבודה, צופה ועובד את היצירה, שותף בטקס שנבנה סביבה, עם דיקלום הדיאלוגים ביחד עם הדמויות, מחוות של מעריצים כמו זריקת אורז והשמעת קולות, כשלא פעם התופעה עצמה זוכה לסרט תיעודי המסקר וחוקר אותה, סרט על סרט הקאלט.

כך שבסוף, אחרי תהליך שבו חלק מהקהל גילה בהם איכות ששווה אהבה, לא מעט סרטי קאלט מצליחים לעמוד בגאווה במבחן הזמן ולקבל את ההכרה אפילו על ידי שוחרי הקולנוע האיכותי. הם הופכים לנושא של מחקר ועיון, לצד יצירות המופת והסרטים הטובים של הקולנוע.


הנה הסבר של סרטי פולחן באמריקה:

http://youtu.be/pokGCrI9Irw


"מופע הקולנוע של רוקי" - תופעת קאלט עולמית (עברית):

https://youtu.be/4plqh6obZW4


סרט הקאלט הישראלי "הטרמפיסט":

https://youtu.be/VxC6wJ-YhgY


סרטי בורקס ישראליים שונים הפכו לקאלט (עברית):

https://youtu.be/EQLPUBjroD0


ציטוטים ודיאלוגים שאנשים מצטטים גם הם מסמנים סרטי קאלט (עברית):

https://youtu.be/pFkCBbsVPjU


סרטי מדע בדיוני שהפכו לסרטי פולחן:

http://youtu.be/RztKLE6GC2Q


ורשימת סרטי קאלט מהידועים ביותר (עברית):

https://youtu.be/BSYUiHUgb-c?long=yes

כשמצלמים סרטי קולנוע ישנם לא פעם קטעי פעולה מסוכנים מאד. רק כוכבי קולנוע מעטים מתעקשים לבצע בעצמם את הסצנות המסוכנות. רובם נמנעים מכך. במצבים כאלה נעזרים בדרך כלל בכפילים (Body double).

הכפילים הם פעלולנים, אנשים שהתמחו בפעלולים מסוכנים מאד, כמו קפיצות מסוכנות, מרדפים, פעילות בתוך אש וכדומה.

כל כפיל דומה לשחקן שהוא הכפיל שלו, במבנה גוף, בשיער וכדומה. לפעמים גם מאפרים, או אפילו מנתחים אותם, כדי להיות דומים להם יותר.

הפעולות הללו מחייבות דייקנות ומומחיות, כדי שלא ייפגעו. כדי שהפעלולים ייראו אמיתיים, הכפילים מתכננים ולומדים ביחד עם אנשי מקצוע כיצד עפים חפצים, כיצד הם נופלים, נשרפים וכדומה. כדי לשמור על חייהם ועל הבטיחות שלהם, הם חייבים למדוד ולחשב גם מרחקים וזמנים ולדייק כל פעולה שהם מצלמים.

נפילה מהגג תמיד תהיה על מזרן, שהצופים לא יראו בסרט אבל תשמור על חייו של הכפיל הנופל. אם מכונית טסה טל מעבר לצוק, מחשבים היטב את מהירותה ומשקלה כדי לזהות את מקום הנחיתה המדויק שלה.

אגב, יש בקולנוע מקרים נוספים שבהם משתמשים בכפילים, החל מקטעים המחייבים יכולת אמנותית או גופנית שאין לשחקנים ועד למקרים שבהם מעדיפים לצלם סצנות שניתן להשתמש בהם בכפילים, בכדי לחסוך זמן או כסף.

השימוש במחשבים מאפשר כיום לצלם קטעי אקשן רבים גם ללא סיכון חיי כפילים ושחקנים. בעבר, לפני עידן המחשב, נזקקו לכפילים הרבה יותר, אך גם היום משתמשים בהם לא פעם, שכן פעולות מסוכנות וסצנות קשות לצילום או לחיקוי במחשב, תמיד יחייבו שימוש בכפילים.


כך עובד הכפיל של בראד פיט לקראת סצנות פעולה:

http://youtu.be/XB3HQNaXQa4


אנשים בהודו מנסים לחקות את כוכב הקולנוע ההודי טייגר שרוף, שלא משתמש בכפילים:

https://youtu.be/Ke8ROAGGSu4


כך הוא מתאמן לביצועים המטורפים שלו:

https://youtu.be/hnNUJbbvA3c


מנהיגים החוששים מהתנקשות ומשתמשים בכפילים:

https://youtu.be/k9H8RWQbKow


וכמה מביצועי הכפילים המרשימים בסרטי הקולנוע:

https://youtu.be/YkVcUy-ht0U?long=yes

דיבּוב (Dubbing) הוא שיטה בהפקת סרטים שבה מקליטים ומחליפים את הקולות בסרט קיים ובסדרות טלוויזיה. בדיבוב כזה מחליפים את הפסקול המקורי בפסקול שהדיבור בו הוא בשפה המקומית. לא פעם מחליפים ביחד עם הדיאלוגים, השיחות והדיבורים, גם מרכיבים כמו מוסיקה וצלילי רקע.

הדיבוב נפוץ בהרבה מדינות בעולם, לשם צפייה בסרט בשפה המקומית. במדינות הללו משתמשים בדיבּוב בסרטים ובסדרות טלוויזיה. ביניהן ניתן למצוא את גרמניה, צרפת, איטליה, ספרד, אמריקה הלטינית ויפאן. במדינות כאלה אין מסורת ותיקה של רב-לשוניות וסובלנות לשמיעת הפסקול בשפת המקור. אלה גם מדינות שבהן קהל הצופים הוא גדול ומצדיק את העלויות הכספיות של הדיבּוב לכל סדרה וסרט.

לרוב נהגו לתרגם את הפסקול של סרטים, סדרות טלוויזיה וקטעי וידאו, במדינות שבהן שיעור האנאלפביתים גבוה יחסית ורבים אינם יודעים קרוא וכתוב. בהמשך הפך הדיבוב בהן להרגל חברתי.

כך ניתן לצפות באותו סרט, כשיוצג בקולנוע ובטלוויזיה במדינות שונות, כשהוא נשמע אחרת בכל מדינה, עם קולות מקומיים - של שחקנים המדַבְּבים אותו באולפן.

המילה דיבוב באה מהמילה האנגלית "Dub" שפירושה "לשכפל".


הנה הדיבוב ומצעד המדובבים הכי טובים בכל הזמנים (עברית):

https://youtu.be/YnxfTC2bhjo


בארצות רבות רואים את כל הסדרות והסרטים כשהם מדובבים לגמרי:

https://youtu.be/FD4Ns88cUHg


חקיין דיבוב שמחקה 100 דמויות תוך 6 דקות:

https://youtu.be/-68xL-DGEBo?t=54s


המדבבים של אחד מסרטי וולט דיסני והדמויות שלהם:

https://youtu.be/Gx0FWdOs6BQ


תכנית שמפגישה ילדים עם מדבבת מקצועית לסרטים מצוירים והם מקליטים דיבוב (מתורגם):

https://youtu.be/jjHikJusUxs?long=yes


הקולות של הדמויות מהסרטים המצוירים:

https://youtu.be/GIG7RmsDRik?long=yes


ומה קורה כששחר חסון עושה דיבוב לסרט מצויר? (מתורגם)

https://youtu.be/dOqhKZpw6us?long=yes

בתחילת שנות ה-30 הפכו סרטים תיעודיים לטרנדיים במיוחד. הקולנוע גילה את האפשרות לתעד מציאות בעזרתם וכך החלו יוצרים רבים ליצור סרטי תעודה.

"דואר לילה" (Night Mail) הוא סרט תעמולה של שירות הדואר המלכותי הבריטי, שנעשה ב-1936. הסרט הוא בן 24 דקות והוא אחד הסרטים המעניינים, בפירוט שבו הוא מראה את המסלול שעושים דברי הדואר והמכתבים - מהשולחים שלהם אל הנמענים.

אבל הסיבה ש"דואר לילה" הוא כה חשוב, היא שהפסקול שלו הוא שמוביל את הסרט כולו. את המוסיקה לקראת סוף הסרט כתב המלחין הבריטי הנודע בנג'מין בריטן והסרט כולו נראה כבנוי סביב ערוצי הקול והמוסיקה - כאילו הפסקול הוא כוכב הסרט ולא התמונה, כפי שהיה מקובל עד אז. זה מאד ייחודי ושונה מסרטים תיעודיים שנעשו ברבות השנים מאד.


הנה קטע מהסרט "דואר לילה" עם המוסיקה של בריטן ופואמה שמוקראת עליה ועל רקע הסרט:

https://youtu.be/a_twehPlRPs


קטע מהלחנה מודרנית של הסרט:

https://youtu.be/oVHLFD7L_dE

הסרט התעודי וזוכה האוסקר לסרט תיעודי שעשה הבמאי ליאון גאסט ב-1996, הוא סרט האיגרוף הטוב ביותר. זהו בכלל אחד מסרטי הספורט המרתקים שנוצרו ומשל ליחסים של הצפון והדרום בעידן המודרני.

"כשהיינו מלכים" מתמקד בקרב האיגרוף במשקל כבד שנערך ב-30 באוקטובר 1974 בין מוחמד עלי, הטוען לכתר שביקש להחזיר לעצמו את התואר שבו החזיק בעבר, אל מול אלוף העולם החדש ג'ורג' פורמן, שלקח אותו מפרייזר, מי שניצח בעבר את עלי.

הקרב נערך בקינסאשה בירת זאיר (היום: הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו) כיוון שנשיא זאיר מובוטו הבטיח לשלם לכל אחד מהמתאגרפים 5 מיליון דולר, אם הקרב ייערך בזאיר, אבל אחריו נתקעו האלופים במדינה האפריקנית הזו, למשך זמן רב ומיותר. הסרט מציג גם את הקרב אבל לא פחות מכך - את ההמתנה הארוכה של המתאגרפים התקועים בזאיר זמן רב.

הוא זכה, אגב, באוסקר עבור הסרט התיעודי הטוב ביותר.


הנה הקדימון לסרט "כשהיינו מלכים":

https://youtu.be/uBauogNmRqY


הזכייה באוסקר:

https://youtu.be/EBHYqH9qaUc

הוא הבמאי המצליח ביותר בדורות האחרונים ואולי המשפיע בהיסטוריה של הקולנוע. כיוצר שוברי הקופות המיומן ביותר בתולדות הקולנוע, סטיבן שפילברג נחשב מהבמאים המצליחים והרווחיים ביותר בתולדות הוליווד. כיוצר רב דמיון ומכיר את נפש הצופה הממוצע, הוא כבש את לבבות הצופים שוב ושוב, במגוון אדיר של סרטים לכל המשפחה.

ספילברג נודע בין השאר בתנועות המצלמה שלו, המתרגמות בצורה מצוינת רגש לתנועה. אלה הפכו ברבות השנים לאחד מסימני ההיכר שלו. גם העריכה של סרטיו שיודעת שוב ושוב לחתוך את הסצינה, ממש ברגע שבו הסצינה מגיעה לשיאה, יש לו מחוות קטנות וקבועות בסרטיו, כמו זה שתמיד בסרטיו, בעת מרדף, יהיה מישהו בצד הדרך, שהמרדף יחולל אצלו הרס או שמשהו ייפגע לו.

גם השימוש הנהדר במוסיקה ובמלודיות מזככות וממלאות את הלב הוא סימן היכר של ספילברג. כמעט בכל סרטיו עושה זאת בשבילו מלחין הפסקול הקבוע שלו, ג'ון וויליאמס, שהלחין את כל סרטיו של ספילברג.

ספילברג הוא יהודי-אמריקאי שמצא הרבה פנאי וממון כדי לתרום למיזמים יהודיים. זה התחיל מסרט הקולנוע המצוין "רשימת שינדלר", אחד מסרטי השואה החזקים והמשפיעים שנוצרו בהוליווד. לאחר מכן הוא המשיך בהקמת ארכיון סרטים יהודיים, הארכיון היהודי המקיף והחשוב ביותר אי-פעם. לארכיון הזה הוא רכש והציל סרטים היסטוריים בכמות גדולה מאד ושקד על בניית מאגר חסר-תקדים בהיקפו ובתכניו.

בשנת 2004 תואר שפילברג במגזין הבידור "פרמייר" כאישיות המשפיעה בהוליווד. הוא זכה פעמיים בפרס האוסקר לבמאי הטוב ביותר, עבור הסרטים "רשימת שינדלר" ו"להציל את טוראי רייאן".


הנה מרבית סרטיו של הבמאי סטיבן שפילברג בפחות מ-4 דקות (מתורגם):

https://youtu.be/UyoDTCETOKc


10 מסרטיו הנודעים של שפילברג:

https://youtu.be/mohrB3ZDqu4


הסרט המפורסם של שפילברג "אי.טי. - חבר מכוכב אחר" (עברית):

https://youtu.be/iJ8tdR3epc4


"פארק היורה" - כמעט מיליארד דולר (עברית):

https://youtu.be/GKEPGyuM8LU


תכנית חינוכית על סטיבן שפילברג (עברית):

https://youtu.be/10vfYlywNdI?long=yes


וסרטון על 10 מסרטיו הגדולים:

https://youtu.be/mohrB3ZDqu4?long=yes

סרט הקולנוע "רשימת שינדלר" (Schindler's List) הוא מסרטי השואה החזקים והמשפיעים שנוצרו אי-פעם. מדובר בסרט מעוטר שזכה באינספור פרסים, כולל 7 פרסי אוסקר. בעיני רבים זהו הסרט הדרמטי הטוב ביותר שנעשה על השואה (או לפחות אחד משניים, אם מתחשבים באיכותו המדהימה של הסרט "הפסנתרן").

הסרט מסתיים באחת הסצנות האופטימיות וקורעות הלב בקולנוע. זה קורה כשצועדת לה קבוצה ענקית של ניצולים, ילדיהם ונכדיהם - כולם חבים את חייהם לאוסקר שינדלר וצועדים כדי להניח אבן על קברו שבירושלים. שינלדר, שמת בעוני, הובא לקבורה בבית הקברות הקתולי בהר ציון שבירושלים, לפי בקשתו ובמה שהיה בחזקת חסד אחרון של ניצוליו ושל האומה היהודית כולה, לאדם שהציל יהודים כה רבים ממחנות ההשמדה בשואה.

מי שצועדים בסצנה הזו בסרט הם הניצולים האמיתיים של שינדלר, כשביחד עם כל ניצול אמיתי, צועד בן דמותו הצעיר מהסרט. חזק ומרגש כמו ששפילברג עושה כשהוא מצליח.


הסצנה המרגשת שמסיימת את הסרט:

https://youtu.be/BFP4dDheqHY


הנה המוסיקה המרגשת שכתב ג'ון ויליאמס לסרט ושביצע הכנר יצחק פרלמן:

https://youtu.be/ueWVV_GnRIA?t=19s

הסרט 'נאנוק מהצפון' הוא הסרט התיעודי הראשון שנחשב לסרט משמעותי של ממש. לפניו צולמו מצבים אמיתיים מהחיים אך הסרט הזה אינו סתם צילום של משהו מהחיים, אלא סרט שנערך והושקעה בו הרבה מחשבה קולנועית.

יוצר הסרט, רוברט פלהרטי, עשה מספר מסעות בצפון אמריקה המושלגת והרבה לצלם שם סרטים, אך בשל טעות נשרפו לו בשובו ב-1916, כל הפילמים שצילם. הוא איבד מעל 30 אלף רגל של חומר מצולם ויקר מפז, אך לא התייאש וחזר כעבור מספר שנים לצלם את חיי האסקימואים שוב, במבט אמנותי ואוהד, אחרי ישיבה ממושכת במחיצתם ויצירת קשרים עימם. בהמשך יהפכו הקשרים שקשר עם המשפחה לנושא לדיון, על כמה מותר לבמאי של סרט תיעודי לביים קטעים "כאילו אמיתיים" בסרטו, כמו שעשה פלהרטי, ולקשור קשרים שמשפיעים על דרך הצגתו של מי שהוא מצלם. גם הצגת נאנוק עצמו, כמי שגר באיגלו, הודה פלהרטי, אינה אמיתית, שכן הוא גר זה מכבר במושבה מודרנית, בבית של ממש.

הסרט שעוקב אחר חיי משפחה אסקימואית ומתמקד בחייו של הבן הצעיר של המשפחה, נאנוק, מלווה אותו במסע הצייד שלו ואת המשפחה בבניית האיגלו ועוד.


הנה סיפורו של הסרט "נאנוק מהצפון":

https://youtu.be/oEajMPZy_0Q


קטעים מהסרט התיעודי הראשון "נאנוק מהצפון", עם נגנים מלווים בני ימינו:

https://youtu.be/iN1qwowbXR4


והסרט המלא "נאנוק מהצפון":

https://youtu.be/3IAcRjBq93Y?long=yes

אם ישאלו אתכם פעם בשעשועון טריוויה "מה משותף ללב טולסטוי, לורנס איש ערב או מהטה הארי, סביר שהתשובה היחידה תהיה נסיעה ברכבת "אוריינט אקספרס" (Orient Express).

ואכן, האוריינט אקספרס הייתה רכבת נוסעים יוקרתית וידועה, שנולדה מחלום של כמה יזמים במאה ה-19, לחבר את העיר פריז לאיסטנבול.

ואכן, הרכבת הזו פעלה החל משנת 1883, בין פריז לאיסטנבול. התוואי המקורי שלה היה פריז - שטרסבורג - מינכן - וינה - בודפשט - בוקרשט - איסטנבול.

מתחילת המאה ה-20 רכבת ה-Orient Express הצליחה לא רק לספק שירות נסיעות מהיר ומפנק אלא גם להעניק חוויה תרבותית ייחודית ומשמעותית לרבים ממי שנסעו בה.

הנסיעה ברכבת זו, בין מערב אירופה למזרח התיכון ואל האימפריה העות'מנית, נחשבה ליוקרתית ומענגת והציעה קרונות רכבת מפוארים, אוכל גורמה ושירות מעולה. זה התאים לנוסעים שהיו ברובם עשירים ואמידים.

רכבת "האוריינט אקספרס" הפכה במהירות מסתם אמצעי תחבורה מכובד לאחד מסמלי התרבות והיוקרה של אותה תקופה, סמל מעמדי ותענוג השמור למשפחות מבוססות, אצילים, דיפלומטים, אנשי עסקים ואמנים שנסעו בה, בין אירופה למזרח התיכון. עוד נהגו לנסוע בה גם נשיאי מדינות, נכבדים, עשירים ומרגלים.

במהלך השנים הפכה הרכבת למוקד עלילות של ספרים וסרטים רבים. היא ממש כיכבה ב"רצח באוריינט אקספרס", אחד מרומני הבלשים המפורסמים בהיסטוריה.

האוריינט אקספרס המשיכה לפעול עד שנות ה-70 של המאה ה-20. בתקופה זו היא הוחלפה ברכבות מהירות ומחלקות ראשונות במטוסי נוסעים.

היות ועד היום נותרה רכבת ה-Orient Express סמל ליוקרה ואלגנטיות עשירה, החזירו אותה בשנים האחרונות לפעולה. זה קרה לאחר שב-2015 גילה חוקר ההיסטוריה התעשייתית, ארתור מטטל (Arthur Mettetal) את קרונות האוריינט אקספרס המקוריים והם שופצו למטרה זו.

כיום פועלות כמה רכבות כאלה בתור רכבות לעשירים, המשלבות טיול יוקרתי עם גלמפינג נייד. מצד שני רבים אומרים שרק הגעגוע יכול לקשור בינן ובין האוריינט אקספרס האותנטית של הימים ההם.


כמו פעם - הנה האוריינט אקספרס:

https://youtu.be/EreHHwoCAek


המקומות:

https://youtu.be/c0hF0YxKQ98


בתוכה:

https://youtu.be/XxaJDC_pN_E


קדימון הסרט "רצח באוריינט אקספרס" על פי הספר הידוע של אגאתה קריסטי:

https://youtu.be/-UyKxC-BXXM


הקדימון מ-2016:

https://youtu.be/OXNuz7dMmvA


וסרט תיעודי על תולדות רכבת האוריינט אקספרס:

https://youtu.be/hY3YDVmXRbI?long=yes

פרס אוסקר, שנקרא באנגלית Academy Award, הוא פרס שמעניקה בכל שנה האקדמיה האמריקאית לקולנוע. האוסקר נחשב לפרס הקולנוע היוקרתי ביותר בארה"ב ובעולם כולו.

הטקס נערך בלוס אנג'לס, ומשודר בטלוויזיה, כשמליוני צופים מארה"ב ומהעולם כולו צופים בו בזמן אמת.

דמות פסלון האוסקר שמוענק לזוכים היא של אביר האוחז בחרב גדולה, וניצב על גליל של סרט קולנוע.

בין הפרסים שמוענקים בטקס האוסקר נמצאים פרסי אוסקר לסרט הטוב ביותר, במאי מצטיין, שחקן בתפקיד ראשי, שחקנית בתפקיד ראשי, שחקן ושחקנית בתפקידים משניים, תסריט מקורי, אפקטים ועוד ועוד.

כמה סרטים ישראליים היו מועמדים לזכיה באוסקר במהלך השנים, לרוב בקטגוריית הסרט הזר.


הנה זכייתו המרגשת של השחקן טום הנקס באוסקר על תפקיד ראשי בסרט "פורסט גאמפ":

http://youtu.be/Vd420MYpGek


טקס האוסקר בשנים האחרונות, שמדגים את האירוע המקצועי ומפואר והמעט-חופר הזה:

http://youtu.be/Jrt2xoy5UHo

"קלוז-אפ בזמן" (Close-Up in Time) היא טכניקת עריכה בקולנוע שבה מראים שוט מסוים בסרט כמה פעמים. במילים אחרות, כשלוקחים קטע המתרחש בפרק זמן קצר וחוזרים עליו שוב ושוב. מטרתו של הקלוז אפ בזמן להמחיש ולהדגיש את החשיבות שלו בעלילה, המתח שהוא יוצר וכדומה.

מה שעושים באפקט ה"קלוז-אפ בזמן" בקולנוע הוא מתיחה של רגע מיוחד בזמן והדגשה של הפרטים שבו. זוהי טכניקת עריכה שבה מוותרים בעריכת הסרט על ההמשכיות, הקונטיניואיטי, כדי להדגיש משהו חשוב בעלילה.


הנה הקלוז-אפ בזמן כשגורדי מתרומם וצועק בפעם הראשונה "רכבת" בסצנת הרכבת מהסרט "אני והחבר'ה":

http://youtu.be/gozRrRCtj6E


וקלוזאפ בזמן שוב ושוב בנפילת העגלה בסצנת הירי בתחנת הרכבת בבלתי משוחדים:

http://youtu.be/QJpRSf4q-hI


הקלוז-אפ בזמן בסצנת שבירת הצלחת, החוזרת כמה פעמים, בסרט הרוסי החשוב "האונייה פוטיומקין" של סרגיי אייזנשטיין:

http://youtu.be/ZeSYXHqw32Q


נראה אתכם מוצאים בסרטון החתונה הזה קלוז אפ בזמן:

https://youtu.be/apcQHYCocZ4

עד שנות השמונים שלטו בישראל הצעירה סרטים עממיים שבעיני רבים היו נלעגים, על אף שהם היו בעצם מלודרמות חברתיות מרתקות.

מעבר לבידור להמונים, באיזה שהוא מקום הסרטים הללו, שכונו "סרטי בורקס", הצביעו על הבדלי עדות ומעמדות בישראל ורמזו על השינויים החברתיים והפוליטיים שתעבור החברה הישראלית בעשורים הבאים.

כי לצד הפולקלור הישראלי המקומי על כל גווניו, סרטי הבורקס עסקו לא מעט בקונפליקט האשכנזי-מזרחי בישראל הצעירה. כל סרט הדגים בדרכו המשעשעת אספקט אחר שלו. "סאלח שבתי", כנראה הראשון שבהם, הציג את קשיי העלייה מצפון אפריקה. לעומתו "קזבלן" הדגים את הפערים המעמדיים בין העדות, בעוד "צ'ארלי וחצי" נטא אולי הבולט מתוך רבים מסרטי הבורקס שהציגו עד כמה מתנגדת המשפחה האשכנזית לחתן המזרחי של הבת העדינה והיפה שלהם.

עילגות לשון, מבטאים מזרחיים, קללות בערבית ותכונות רעות היו לא פעם המאפיינים והסימנים של דמות המזרחי, מי שבא מהשכונות העניות בסרטים הללו וגם בחיים ונאלץ לתמרן כדי להסתדר. הטובות? - פיקחות ויצירתיות בפתרון בעיות מצד מי שלא זכה להשכלה פורמלית אבל מצליח תמיד להסתדר.

האשכנזים, לעומת זאת, תוארו כמתנשאים, קרים, מחמיצי פנים ולא פעם משעממים. אם הבחורה בסרטים כמו "צ'ארלי וחצי" נמשכת לצ'ארלי, איש השכונות התחמן, חסר ההשכלה גם אם הפיקח ובעל הלב הגדול, היא לא תיגע אפילו במקל בבחור הגוץ שהוריה מנסים להדביק לה כבעל.

מצד שני האשכנזים בסרטי הבורקס הם המסודרים, בעלי הממון, מנהלי המפעל, היורשים ואלה שנוסעים במכונית מפוארת, במונחי התקופה. אבל לא פעם הם גם קמצנים ומביטים על העולם דרך חשבון הבנק שלהם.

עם ביטויים חצי פואטיים ומלאי פומפוזיות, כמו "ימשיך כבודו..." הוצג המזרחי כמחובר למקורות ולנימוס מופגן מארץ מוצאו, אבל כשהמשפחה האשכנזית מבקרת בביתו, קשה שלא לראות כיצד הם מסתייגים מה"מנהגים" המזרחיים שהם רואים ונשרפים מעודף החריף שבאוכל...

בסרטים הללו הרבו השחקנים, לא פעם גם נתנו להם הבימאים, לאלתר ולהשתטות, במה שלא פעם יהפכו בעתיד ל"קאלט", סרטי פולחן. כי סרטי הבורקס אולי הביאו קהל אבל לא ממש הכניסו כסף ובטח לא זכו להערכה.

ג'ורג' עובדיה, למשל, מגדולי היוצרים של הסרטים הללו, זכה באוסקר בצרפת אבל בארץ הוא נתפס כיוצר פחות נחשב מבימאים שעשו סרטים אמנותיים, שכמעט איש לא צפה בהם...

ה"נקמה" של הבורקס, אם אפשר לקרוא לה ככה, הגיעה שנים אחרי. כשבימי העצמאות החלו להקרין בערוצי הטלוויזיה דרך קבע דווקא את הסרטים הללו. כמו אוכל מנחם מבית אימא, ישבו הורים שחוו את הסרטים האלה בילדותם והתענגו עליהם. הם הראו לילדיהם ואלה התחברו, צפו שוב ושוב, לבד ובחבורות והחלו לצטט משפטים ודיאלוגים שלמים. השאר? - פולחן.


הנה סיפורם של סרטי הבורקס (עברית):

https://youtu.be/CstmsI0puKU


סצנת הביצים במסעדת השכונה מהסרט "צ'ארלי וחצי":

https://youtu.be/i0Sduu9TT74


"משפחת צנעני" תרמה את הדמות של הפרסי:

https://youtu.be/64Lg_PweR70


איכות הקלטה נמוכה הביאה לכך שהוסיפו כתוביות גם בשפת הדיבור, כאן מתוך "לופו":

https://youtu.be/dbe7XOQMVQ4


גבעת חלפון אינה עונה הפך לסרט פולחן:

https://youtu.be/Yv0oPXMIOyc


לא פעם נולדו להיטים בסרטי בורקס כמו המלודרמה "שרית":

https://youtu.be/7io-VffIMwo


ולסיום משעשע שמראה כמה השתנינו - גרסה פארודית, חדשה ומרתקת לסרט הפולחן "צ'ארלי וחצי" (עברית):

https://youtu.be/fj_aJHyqotw

בסרט השני בטרילוגיית המטריקס, שנקרא "מטריקס רילודד", מוצא את עצמו האקר המחשבים ניאו, שמגולם על ידי קיאנו ריבס, כשהוא נלחם בסוכן סמית', שהפעם יודע לשכפל את עצמו פי 100 לפחות. זה קורה לאחר שאותו סמית' כבר לא חלק בממסד. משוחרר ממגבלות ואיסורים, הוא מצא דרך להכפיל את עצמו בכמויות ענק ולהילחם במתנגדיו של עולם השקר שהוא חלק ממנו.

בטרילוגיה שבה מגלה חבורת מורדים לניאו את האמת על עולם שבו הוא חי, הוא לוקח על עצמו את המשימה להשיב את הסדר בעולם על כנו.

יוצרי הטרילוגיה האגדית הזו, האחים וושבסקי, שאגב בהמשך הקריירה שלהם עשו ניתוח מין והפכו שניהם לנשים(...) התעלו כאן על השיאים של הסרט הראשון, בכל מה שקשור לאפקטים גרפיים ממוחשבים ולכוריאוגרפיה של סצנות הקרב שבה קנו את עולמם מלכתחילה. כדי לתת לקרבות הללו של ניאו בסוכני הסמית' הבלתי נגמרים, הם צילמו את השחקנים, שוב ושוב, מעשרות זוויות צילום ועם המון מצלמות. כל החומרים הללו שצילמו, שימשו אותם לעריכה מופתית ולכבסיס לאפקטים ממוחשבים כמעט מהפכניים, שיצרו סצנת קרב חסרת תקדים ובלתי נשכחת.


הנה סצנת המאבק במאה סוכני סמית' במטריקס בליווי מוסיקה בלבד:

https://youtu.be/bb8KZps4woA


זו אגב לא סצנת המאבק היחידה שעובדת נהדר, שימו לב לקרב החרבות בטירה:

https://youtu.be/3WfR87K5zW8

הרובוט המפורסם ביותר בתולדות הקולנוע הוא כנראה רובוט בשם R2-D2. "ארטודיטו" הוא דרואיד מסדרת סרטי "מלחמת הכוכבים". תפקידו של R2D2 הוא לבצע תיקונים מכניים ולשרת את הנוסעים. בסרטי מלחמת הכוכבים הוא מגיב לפקודות קול אך אינו מסוגל לדבר, אלא רק לצפצף. בכך הוא שונה מהזן הרובוטי של ההומנואידים המדברים. רבים ממעריציו גורסים שעל אף ש־R2-D2 אינו אמיתי ואינו מדבר, הוא למעשה גרעין הסדרה הקולנועית המהוללת הזו. ואגב, דומה שהרובוט של בריינפופ קיבל גם הוא את ההשראה לצפצופים שלו מארטו המפורסם..

R2-D2 הפך כבר מזמן לאייקון תרבותי. חברת לגו מציעה דגמים שלו להרכבה. רובוטי צעצוע ושעשוע, תחפושות, מתקני מכתבים ומוצרי שיווק שונים מופצים בדמותו וילדים אוהבים לפגוש אותו ואת חקייניו המשוטטים במקומות ציבוריים ולהצטלם איתם בזמן שהוא מצפצף להם בחיבה רובוטית.

אגב, לא רבים יודעים שהמודל שלפיו עוצב "ארטודיטו" הוא פח אשפה שיוצר הסדרה ג'ורג' לוקאס נתקל בו, בעת שעבד על הכנתה. הפרט הזה, מתוך הסרט התעודי "R2-D2: מתחת לכיפה", מתקשר למגוון פחי האשפה והשירות שנוצקו מאז, בדמותו של האייקון הרובוטי הזה.


הנה R2-D2 הרובוט בסרטי "מלחמת הכוכבים":

https://youtu.be/1g3_CFmnU7k


קטע מאחד הסרטים שבהם כיכב בקולנוע:

http://youtu.be/jXTGzKkTTLk


הנה R2-D2 בשיחה שמזכירה לו נשכחות:

http://youtu.be/cfHSiSaWBWc


ומוצר בדמותו שמתקשר בצורה מרשימה למדי:

http://youtu.be/yxAf0KGDU_0


הנה פגישתו עם ממשיכו שפותח בשנים האחרונות, לסרט ההמשך של "מלחמת הכוכבים":

http://youtu.be/yB7GhiBHlC8


הנה תינוק שמצליח לתקשר איתו לא רע:

http://youtu.be/GxVHsWlE7hE


הנה עובדות מעניינות על R2-D2 הרובוט שכיכב בקולנוע:

http://youtu.be/o5X3ZRiFS2c

מי יודע איך ינהג ביתם של אנשי העתיד, בעוד 50 שנה? - האם כשנצא מהבית יתחילו רובוטים רק לנקות, כמו שהם עושים היום, או שהמקרר יזמין לנו אוכל שחסר בו, מכונת הכביסה תזין אוטומטית את הכביסה, תכבס ותייבש ואחרי זה גם תקפל אותה.

והאם כשנתקרב הביתה בעתיד יזהה הטלפון הסלולארי את מיקומנו ויעביר לבית העם להתכונן?

אם נבקש שהוא ילמד את ההרגלים שלנו כשאנו מגיעים הביתה, או יעיין בלוח הפגישות שלנו, הרובוט במטבח יוכל להכין לנו ארוחת ערב, הבית יחומם אוטומטית או יפעיל את הדוד בחורף, ימזג את הבית בקיץ לקראת בואנו וכדומה.

כך, כשיזהה הבית החכם שאנו מגיעים בקרוב הביתה, לפי מיקומנו באפליקציית הניווט שלנו למשל, יתחיל המזגן לפעול בטמפרטורה שאנו אוהבים, התאורה תתכוונן למצב קבלת הפנים, התנור במטבח או מכשיר חכם לבישול יתחילו לחמם או ממש להכין את האוכל, כך שיהיה מוכן ממש כשנגיע.

האם הרובוט יכין לנו את המיטות? האם מוסיקה מרגיעה תופעל לפי טעמנו או שהטלוויזיה תקבל את פנינו עם התכנית ההטבה עלינו?

הטכנולוגיה כבר כמה שנים מאפשרת את כל הדברים הללו. רבים אחרים אנחנו אפילו לא מעלים על הדעת, כמו רובוט עיסויים, רופא מלאכותי ביתי או מספר סיפורים וירטואלי לפני השינה.

אבל העתיד, כמו שאנחנו כבר יודעים, מתחיל עכשיו. הערכות סטטיסטיות אומרות שעת כל רעיון שתעלה בימינו, למוצר חדשני או טכנולוגיה פורצת דרך, לפחות 5 יזמים, סטארטאפים או חברות טכנולוגיה עובדים על מוצר שכזה ועל עוד 200 אחרים שאפילו לא הוזכרו כאן.


הנה נסיון לחזות את בית העתיד:

https://youtu.be/CPH1sAY8Vhg


בית העתיד החכם יכלול עוד פיצ'רים שמתחילים כבר עכשיו:

https://youtu.be/AqxRSeuwdL4


תחזית כללית של בתים חכמים לעתיד:

https://youtu.be/5f3sjhPBoqI


וניסיון בטקסס לבנות את בית העתיד כבר היום:

https://youtu.be/6L68XIics5c

הדרייב-אין הראשון נולד בניו ג'רסי ב-6 ליוני 1933, כשיזם אמריקאי בשם ריצ'ארד הולינגשד החליט להקים "בית קולנוע למכוניות".

הולינגשד התחיל את הכל בחצר האחורית של ביתו. הוא הציב על גג המכונית שלו מקרן סרטים וחיבר מרקע בין שני עצי אדר גדולים. הוא פירסם שהוא מקרין סרטים למכוניות שלמות והשאר היסטוריה...

בתחילה הקרינו הדרייב-אינז הראשונים סרטי ראינוע, סרטים אילמים. עם המצאת הסרט המדבר הותקנו בהם גם מערכות רמקולים שהוצבו ליד כל מכונית ואז התאפשר להקרין גם "טוקיז", את הסרטים המדברים...

ההצלחה הייתה עצומה ובשנת 1958 היו בארה"ב כבר יותר מ-4000 קולנועי דרייב-אין.


כך נולד הדרייב-אין הראשון בהיסטוריה של ארה"ב:

https://youtu.be/P6NhJbXb5N4


הנה הדודל שהקדישו לו בגוגל:

https://youtu.be/TV7ppqSzfuY


הפריצה הגדולה התאימה לעיירות הקטנות:

https://youtu.be/aBHjauti5YY


וזה ממשיך:

https://youtu.be/B5lhzMa8ctc