האם יש באמת ערים של נייר?
בסוף המאה ה-18 התרבו בעולם ההוצאה לאור מקרים של העתקות פרטים ומידע, שעלה כסף רב לאספו. כדי להתמודד עם התופעה ולמנוע גניבות והעתקות החלו מוציאים לאור להכניס מלכודות זכויות יוצרים (Copyright Traps) בתוך מפות, אנציקלופדיות, מילונים, ספרי עיון ועוד. לא פעם הוכנסו ערכים בדויים לאנציקלופדיות, מילים שלא קיימות למילונים, דיווחים על מחקרים שמעולם לא התקיימו לספרים מדעיים ומקומות שלא קיימים למפות ואטלסים.
אותם מקומות בדויים היו מלכודת. מרחובות שהומצאו, דרך גשרים לא-קיימים ועד עיירות דמיוניות שהוכנסו למפות - אם היו מוצאים את הפרטים הללו במפה של חברה מתחרה, זו הייתה ההוכחה החותכת לגניבת מידע והעתקה של המפה המקורית. אלה היו מעין 'טביעות אצבע קרטוגרפיות' שנועדו להיות הוכחות משפטיות להפרה של זכויות יוצרים.
במפות שהדפיסו אז הוכנסו הרבה פרטים 'מפוברקים' מסוג זה. אפילו איים בדויים בלב האוקיינוס הוכנסו למפות והמנהג היעיל הזה נמשך עד היום. אחד מהמקרים המוכרים כיום הוא של האי סנדי, שלא נמצא על ידי ספנים והוצג אפילו בצילומי לוויין ובמציאות אינו קיים כלל.
את רחובות הנייר הכניסו אפילו למפות בישראל. אחד המקרים המשעשעים הוא של רחוב שאינו קיים ונקרא ענבר לדרמן, על שמה של עובדת חברת מפות, שכלל לא ידעה שהוכנסה למפה בתור רחוב וגילתה זאת שנים אחר-כך...
העיירות שאינן קיימות במציאות זכו לשם 'עיירות של נייר'. רב המכר "ערים של נייר", שהפך לסרט מצליח, מזכיר את התופעה המרתקת ואף מזכיר את עיירת הנייר הצפון-אמריקאית אגלו (Agloe). אגלו, אגב, היא מקרה ייחודי שבו הפכה עיירת נייר למקום אמיתי. זה קרה לאחר שהוקמה עיירה זעירה בשם הבדוי, בדיוק במקום שבו הוצגה העיירה הבדויה על גבי המפה.
בסוף המאה ה-18 התרבו בעולם ההוצאה לאור מקרים של העתקות פרטים ומידע, שעלה כסף רב לאספו. כדי להתמודד עם התופעה ולמנוע גניבות והעתקות החלו מוציאים לאור להכניס מלכודות זכויות יוצרים (Copyright Traps) בתוך מפות, אנציקלופדיות, מילונים, ספרי עיון ועוד. לא פעם הוכנסו ערכים בדויים לאנציקלופדיות, מילים שלא קיימות למילונים, דיווחים על מחקרים שמעולם לא התקיימו לספרים מדעיים ומקומות שלא קיימים למפות ואטלסים.
אותם מקומות בדויים היו מלכודת. מרחובות שהומצאו, דרך גשרים לא-קיימים ועד עיירות דמיוניות שהוכנסו למפות - אם היו מוצאים את הפרטים הללו במפה של חברה מתחרה, זו הייתה ההוכחה החותכת לגניבת מידע והעתקה של המפה המקורית. אלה היו מעין 'טביעות אצבע קרטוגרפיות' שנועדו להיות הוכחות משפטיות להפרה של זכויות יוצרים.
במפות שהדפיסו אז הוכנסו הרבה פרטים 'מפוברקים' מסוג זה. אפילו איים בדויים בלב האוקיינוס הוכנסו למפות והמנהג היעיל הזה נמשך עד היום. אחד מהמקרים המוכרים כיום הוא של האי סנדי, שלא נמצא על ידי ספנים והוצג אפילו בצילומי לוויין ובמציאות אינו קיים כלל.
את רחובות הנייר הכניסו אפילו למפות בישראל. אחד המקרים המשעשעים הוא של רחוב שאינו קיים ונקרא ענבר לדרמן, על שמה של עובדת חברת מפות, שכלל לא ידעה שהוכנסה למפה בתור רחוב וגילתה זאת שנים אחר-כך...
העיירות שאינן קיימות במציאות זכו לשם 'עיירות של נייר'. רב המכר "ערים של נייר", שהפך לסרט מצליח, מזכיר את התופעה המרתקת ואף מזכיר את עיירת הנייר הצפון-אמריקאית אגלו (Agloe). אגלו, אגב, היא מקרה ייחודי שבו הפכה עיירת נייר למקום אמיתי. זה קרה לאחר שהוקמה עיירה זעירה בשם הבדוי, בדיוק במקום שבו הוצגה העיירה הבדויה על גבי המפה.
קישורים מצורפים: