חיטהורן (Giethoorn) היא עיירה קטנה ושלווה השוכנת בחלק הצפון-מערבי של מחוז אווריסל (Overijssel) שבהולנד. השם חיטהורן הוא שיבוש של הפירוש ההולנדי ל"קרני עיזים". שמה זה של העיר ניתן לה על ידי המתיישבים הראשונים שהגיעו לאיזור בשנת 1230 לערך. הם מצאו בה קרני עיזים פזורות בכל עבר (ככל הנראה עקב שיטפון שקטל את העיזים במקום כמה עשרות שנים קודם לכן).

אבל חיטהורן מכונה גם "ונציה של הולנד". הסיבה לכך היא שכמו ונציה, גם פינת החמד הזו בנויה, רובה ככולה, על תעלות מים שמעליהן גשרים נחמדים. בחיטהורן אין דרכים כלל וכל התנועה מתקיימת בה באמצעות התעלות שבין הבתים.


הנה חיטהורן, ונציה של הולנד:

https://youtu.be/R3t1cg2ZOxc


סרטון של חיטהורן:

https://youtu.be/2ZNwfJ00Vgs


עוד מוונציה של הצפון:

https://youtu.be/FIYQLKBu9rQ


שיט מוסיקלי:

https://youtu.be/-tF48LQy7QM


והיכרות בשיט ארוך עם המקום:

https://youtu.be/wqNCvQMv8oo?long=yes

אגם פּוּשְקָר (Pushkar) שבהודו הוא האגם הקדוש של העיירה הקדושה להינדים פושקר. העיירה הזו שבמדינת ראג'סטאן בהודו היא אחד ממרכזי העלייה לרגל העתיקים של הודו.

האגם נוצר בלב המדבר והיווצרותו שם נחשבת לנס של ממש. על פי המסורת, האל ברהמה הוא שיצר אותו, כשבמהלך קרב עם השד וג'ראנאבהה (Vajranabha) הוא שמט מידו פרח לוטוס כחול. השם "פושקר", לפחות לפי האטימולוגיה הזו פירושו המילולי הוא "לוטוס כחול".

האמונה המקומית היא שטבילה באגם יכולה לרפא מחלות גוף ונפש ואפילו לגאול את הטובל בו מה"סמסרה", מעגל גלגול הנשמות. לכן הם מכנים אותו לעיתים בתואר "מלך המקומות הקדושים", בשפה המקומית טירטה-ראג'.

העיר שעל שפת האגם נקראת גם היא "פושקאר". היא נחשבת לאחת הערים העתיקות בהודו. על אף שלא ידוע מתי נוסדה, ההודים מאמיני ההינדואיזם מאמינים שהאל ברהמה ייסד גם אותה.

כך גם מקדש ג'גקפיטה ברהמה מנדיר, הנחשב למקדש החשוב ביותר להינדואיסטים בהודו.

אבל האמונות וההיסטוריה מסתדרות יחד גם כשהן מעט שונות. כי למעשה האגם הוא אגם מלאכותי שנוצר בסביבות המאה ה-12 בבנייה של סכר במקורות נהר ה"לוּנִי" המקומי.


הנה אגם פושקר הקסום:

https://youtu.be/OKR3ux-qB-I


על פני האגם ליד מקדש ברהמה, מפזרים פרחים על המים:

https://youtu.be/ciP9HNLwB3c


המקדש, האגם והעיר העתיקה פושקר שברג'סטאן:

https://youtu.be/qSRl-GdmF4I

עיירות רפאים (Ghost towns), ערי רפאים או יישובי רפאים, הם יישובים שננטשו לחלוטין על ידי תושביהם.

אותן "גוסט טאונס" הן ערים, עיירות או אפילו שכונות ריקות מאדם, או כאלה שמספר תושביהן התדלדל משמעותית עם השנים.

גודל היישוב הוא שקובע האם מקום הוא עיר רפאים או עיירת רפאים.

ערי רפאים ועיירות כאלה יש בכל היבשות וארצות העולם. חלק מהם הפכו עם הזמן לאטרקציות תיירות. בין יישובי הרפאים המפורסמים, שהפכו עם השנים לאתרי תיירות, נמצאים העיר צ'רנוביל, צ'ופוט-קלה, אנגקור, פטהפור סיקרי וסוול

חלק מהקסם והמסתורין של יישובי הרפאים הוא מה שנשאר מאותם מקומות יישוב שפעם שקקו חיים ואז כאילו קפאו בזמן ונותרו כמעין קפסולת זמן לתרבות של ימי העבר.

הכירו כמה מהמקומות הללו בתגית "יישובי רפאים".


#הגורמים להפיכת יישוב ליישוב רפאים
לא סתם הופכת עיר או עיירה ליישוב רפאים. נטישת יישובים כאלה היא לא פעם תהליך מתמשך שמקורו בגורמים חיצוניים ולעתים גם פנימיים, אבל היא תהליך שלרוב לוקח זמן.

הסיבות מגוונות. ערי כורים או כפרים שנוצרו ממגורים למחפשי זהב ננטשות לאחר שאזלו המחצבים באזור והותירו את המחפשים והכורים ללא פרנסה. כפרים שננטשו בשל הגירת הצעירים לערים הגדולות, או בשל נסיבות גדולות כמו רעב, או מגפה ושאר אירועים חד פעמיים שהביאו לנטישה הדרגתית, בשל הידלדלות האוכלוסייה המקומית.

יישובים ששוכנים בסמוך לדרך מרכזית ושפרנסתם נשענת על שירותים שנותנים אנשיהם לנוסעים בדרך, ננטשים לא פעם כשנסללת דרך חדשה, לרוב אוטוסטרדה מהירה שלא מזמינה בכלל עצירות וגורמת לכך שמספר הנוסעים העוברים צונח ומתמעט למספרים זניחים.

יוצאים דופן מקומות שננטשים בשל אירוע חד-פעמי. למשל צ'רנוביל, עיר אוקראינית שננטשה לאחר שכור אטומי ששכן בסמוך אליה, התפוצץ ויצר קרינה קטלנית ומסוכנת. קרינה זו חייבה פינוי מהיר של כל תושביה ומאז לא שב איש להתגורר בה.

מקרים דומים הם של מקומות יישוב שננטשו לאחר שאסון טבע, או כזה שחוללו בני-אדם, הביא לאובדן יכולת הקיום של האוכלוסייה במקום.

ונדירה במיוחד, אך קיימת ובעיקר במדינות טוטליטריות, היא התופעה של יישובים שננטשו בשל החלטה ממשלתית או פקודה של דרג צבאי גבוה, שחייבה את האוכלוסייה לנטוש את היישוב.


הנה דוגמה לעיירת רפאים ששימשה את הכורים עד שסיימו לחצוב:

https://youtu.be/HqzSDSui7Ho


סיור בעיירת הרפאים בודי שבאמריקה:

https://youtu.be/K-O-mTQEYVo


עיר רפאים בקליפורניה שחיה רק כתחנת דלק על דרך 66:

https://youtu.be/gizmlJvUWTM


עיר רפאים במדבר נמיביה האפריקאי שהשתלטו עליו הטורפים הקדומים היינה:

https://youtu.be/jrc4aOfu7aQ


עיר רפאים בקנדה שנותרו בה תושבים ספורים:

https://youtu.be/OnF8e68Is8o


גולפילד היא עיירת גורי זהב מסוף המאה ה-19 שהייתה לעיירת רפאים ולאתר תיירות:

https://youtu.be/F3DnHGWIKao


השיר Ghost town של להקת הספשיאלס, שמדמה שעמום עירוני לעיר רפאים:

https://youtu.be/RZ2oXzrnti4


סרט תיעודי על ערי רפאים לאורך דרך 66 בארה"ב:

https://youtu.be/DDroRIQDMsI?long=yes


וסרט תיעודי על ערי רפאים בעולם שתוכלו לעבור ולהתגורר בהן:

https://youtu.be/vkXNsBpW3lE?long=yes

האם יש באמת ערים של נייר?


בסוף המאה ה-18 התרבו בעולם ההוצאה לאור מקרים של העתקות פרטים ומידע, שעלה כסף רב לאספו. כדי להתמודד עם התופעה ולמנוע גניבות והעתקות החלו מוציאים לאור להכניס מלכודות זכויות יוצרים (Copyright Traps) בתוך מפות, אנציקלופדיות, מילונים, ספרי עיון ועוד. לא פעם הוכנסו ערכים בדויים לאנציקלופדיות, מילים שלא קיימות למילונים, דיווחים על מחקרים שמעולם לא התקיימו לספרים מדעיים ומקומות שלא קיימים למפות ואטלסים.

אותם מקומות בדויים היו מלכודת. מרחובות שהומצאו, דרך גשרים לא-קיימים ועד עיירות דמיוניות שהוכנסו למפות - אם היו מוצאים את הפרטים הללו במפה של חברה מתחרה, זו הייתה ההוכחה החותכת לגניבת מידע והעתקה של המפה המקורית. אלה היו מעין 'טביעות אצבע קרטוגרפיות' שנועדו להיות הוכחות משפטיות להפרה של זכויות יוצרים.

במפות שהדפיסו אז הוכנסו הרבה פרטים 'מפוברקים' מסוג זה. אפילו איים בדויים בלב האוקיינוס הוכנסו למפות והמנהג היעיל הזה נמשך עד היום. אחד מהמקרים המוכרים כיום הוא של האי סנדי, שלא נמצא על ידי ספנים והוצג אפילו בצילומי לוויין ובמציאות אינו קיים כלל.

את רחובות הנייר הכניסו אפילו למפות בישראל. אחד המקרים המשעשעים הוא של רחוב שאינו קיים ונקרא ענבר לדרמן, על שמה של עובדת חברת מפות, שכלל לא ידעה שהוכנסה למפה בתור רחוב וגילתה זאת שנים אחר-כך...

העיירות שאינן קיימות במציאות זכו לשם 'עיירות של נייר'. רב המכר "ערים של נייר", שהפך לסרט מצליח, מזכיר את התופעה המרתקת ואף מזכיר את עיירת הנייר הצפון-אמריקאית אגלו (Agloe). אגלו, אגב, היא מקרה ייחודי שבו הפכה עיירת נייר למקום אמיתי. זה קרה לאחר שהוקמה עיירה זעירה בשם הבדוי, בדיוק במקום שבו הוצגה העיירה הבדויה על גבי המפה.


הנה הערים של הנייר:

https://youtu.be/0SOKQgQSakk


גם לנו בארץ יש, אך אלה רחובות של נייר (עברית):

https://youtu.be/sTF4GAMW62Q


מחבר הספר מספר על מקומות נייר:

https://youtu.be/UUNAKChww2A?t=54s


הקדימון לסרט "ערים של נייר" (מתורגם):

https://youtu.be/t5rHX4J2l9w


והרצאת טד של הסופר ג'ון גרין על אגלו, עיר של נייר, שיצאה מהמפה אל המציאות (מתורגם):

https://youtu.be/NgDGlcxYrhQ?long=yes

800 קילומטרים של דרכים מאובקות מפרידים בין העיר הקרובה למקומו של המכון הבודהיסטי של סרטר (Serthar Buddhist Institute). אבל זה לא פוגע בפופולריות שלו בטיבט. המכון של סרטר הוא מהחשובים ומשפיעים בעולם הבודהיסטי. והוא גם ההתיישבות הגדולה בעולם של נזירים בודהיסטים.

מתגוררים בו 40 אלף נזירים ונזירות, בתוך כפר בקתות ענקי ומרהיב, שנבנה על שתי צלעות גדולות של הרים. דרך גדולה חוצה את עיר הבקתות המופלאה ורשת של רחובות מאובקים ולא סלולים מאפשרת תנועה בה. הכפר מחולק לשניים - נזירים בצד אחד ונזירות בצד שני. כולם נפגשים לתפילות אינסופיות לאורך היום, אבל חיים בהפרדה מוחלטת.

בכפר הבקתות הענקי של סרטר השימוש בטלוויזיה אסור לחלוטין. סמארטפונים לעומת זאת, מותרים לחלוטין. הבקתות של הנזירים והנזירות הן צנועות מבפנים ומבחוץ. שיער ראשם מגולח וגלימותיהם האדומות מעידים על צניעות והסתגפות ספארטנית.

המכון הבודהיסטי של סרטר הוקם בשנות השמונים של המאה הקודמת, על ידי מי שנחשב "הבודהה החי", הנינגמה למה.


הנה המכון הבודהיסטי בסרטר:

https://youtu.be/IkHenA6dnnU


הנזירים ברחובות העיר סרטר:

https://youtu.be/6mSiRQGqW6w


וסרט ארוך על הבקתות של סרטר:

https://youtu.be/k-JlUezzf0E?long=yes

"ערי שינה" (Commuter towns) הן ערים שבהן מתגוררים עובדים רבים. הם אמנם מתגוררים בהן, אך עובדים במקומות אחרים, לרוב בעיר הגדולה.

בעיר שינה טיפוסית יש מעט מאוד, אם בכלל, תעשייה, מסחר, תרבות, או משרדים שבהם אנשים עובדים. לא פעם ממוקמות ערי שינה באזורים כפריים או כפריים-למחצה.

בכל בוקר מתרוקנות ערי שינה אלה מאותם עובדים, הנעים בהמוניהם אל המפעלים, המרוכזים בערים הגדולות, באזורי תעשייה ענקיים הממוקמים בסביבה או במרחק רב יותר.

ערי השינה הן מעין המשך או פיתוח של תופעת ה"פירוור", ההולכת ומתחזקת מאז שנות ה-60. בתופעה היסטורית זו חל מעבר של עובדים מהמגורים במרכזי הערים או במרחק הליכה ממקום העבודה שלהם, אל מגורים בפרוורים.

כך הולך וגדל מספרן של ערי השינה בארצות הברית וברבות מהמדינות המתקדמות, כחלק ממגמה של עזיבת הערים לאזורים סמוכים ובעלי אופי כפרי יותר. "נהנים" מכך גם פרוורים, אך גם כפרים וערי שינה ובישראל גם מושבים ושכונות הרחבה בקיבוצים.

ואם יש ערי שינה אז עם הזמן נוצרה כמובן גם תופעת הקומיוטינג, בעברית "יוֹמְמוּת". זו תופעה שמכירים כל היוממים, מי שנוסעים יום יום רחוק מהבית, לעבוד בעיר. הם גרים במקום שקט, זול יותר ומרווח, אבל עובדים במקום בו יש הרבה משרות, שכר טוב וחיים שוקקים.

מכאן גם שהתרחבות והתרבות ערי השינה מביאה להאצה של סלילת דרכים מהן אל העיר ומרכזי העסקים והמסחר ולפיתוח של מערכות תחבורה ציבורית, כמו תחנות רכבת וקווי רכבת קלה.

היותם של ה"יוממים" מבוססים יותר, מביאה לכך שלא פעם מחירי הנדל"ן, כלומר הבתים והדירות, הולכים ועולים בערי השינה, בעוד המחירים בערים הגדולות נמוכים יותר.

האבחנה בין עיר שינה לפרוור אינה מובנת מאליה. שתי צורות החיים הללו אינן מכילות עסקים גדולים ומרבית התושבים בהן נוסעים יום יום לערים או למרכזי תעסוקה נפרדים. אבל ערי השינה ניכרות בכך שהן חסרות את הרצף האורבני אל העיר או לאזור התעסוקה הקרוב, בעוד שפרוור כמעט תמיד יתחבר לכאלה.


הנה הקומיוטינג, של מי שנוסעים כל יום לעבוד בירושלים וגרים בערי ועיירות שינה בסביבה (עברית):

https://youtu.be/dbBZJWk5IzE


קומיוטרית מאחת מערי השינה שמסביב ללונדון:

https://youtu.be/LXiIBtAvTao


קומיוטרים יומיים מערי שינה לערים שונות בעולם:

https://youtu.be/zszLu6F7pEE


גילדפורד היא עיר שינה אופיינית באנגליה:

https://youtu.be/P3TalCwmWmE


והשינויים ברשת הרחובות של ערים חדשות לעומת העיר הגדולה:

https://youtu.be/d9vDcfH03gs?long=yes