במה עוסקות זכויות האדם?
זכויות האדם (Human rights) הוא רעיון הקובע שיש זכויות שכל אדם, מעצם היותו אדם, זכאי להן.
הרעיון הזה הוא ממאפייני המשטר הדמוקרטי ואחד המרכיבים המשמעותיים בחברה חופשית ומודרנית. מרכיבים בזכויות הללו הם חופש הביטוי, חופש ההפגנה, העיתונות וכדומה.
כל משטר במדינה דמוקרטית אמיתית שומר על זכויות האדם, זכויות האזרח וזכויות הפרט. למעשה, השמירה על המאפיינים הללו היא מהסימנים של המשטר הדמוקרטי האמיתי.
שני ענפים בולטים בזכויות האדם: ענף הזכויות האזרחיות-פוליטיות וענף הזכויות הכלכליות-חברתיות. הראשון כולל בין השאר את הזכות לחיים, לחופש מצפון, לחופש ביטוי, לפרטיות ולקניין והשני - זכויות כמו זכות לתנאי עבודה הוגנים, הזכות לביטחון סוציאלי, הזכות לרמת חיים מינימלית, לבריאות, למנוחה, לחופשה, לחינוך והזכות לתרבות.
גם אם כולנו יודעים שיש ממשלות רודניות, שאינן מתחשבות בזכויות כאלה, כולנו צריכים לדעת שכל שלטון צריך גם להימנע מלהגביל את אזרחיו בשימוש בזכויות הללו ואף להגן ולאפשר לציבור האזרחים לנצל וליהנות מהן.
את הביסוס הראשוני והעיקרי לזכויות האדם יצרו המהפכנים במהפכה האמריקאית. שם אימץ ב-1776 את מושג הזכויות, כמו עוד רעיונות של ג'ון לוק, המדינאי האמריקאי ולימים הנשיא תומאס ג'פרסון, כשהכניס להצהרת העצמאות של ארצות הברית ולעשרת התיקונים הראשונים לחוקה האמריקאית, כ"מגילת הזכויות".
בהצהרה נכתב אז ש"מקובלות עלינו אמיתות אלו המוכחות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים, ושהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאין לשלול מהם, בתוכן הזכות לחיים, לחירות ולחיפוש אחר האושר".
3 שנים אחר כך, בהכרזת זכויות האדם והאזרח, שנתקבלה באספה הלאומית בפריז אימצו גם הצרפתים את הרעיון וכתבו ש"מטרתה של כל התאגדות מדינית היא השמירה על הזכויות הטבעיות של האדם, שאינן ניתנות לביטול... החירות, הקניין, הביטחון וההתנגדות לדיכוי".
ב-1948 אימצה עצרת האו"ם את המושג והעיקרון ההומניסטי, שלכל אדם באשר הוא אדם יש זכויות מסוימות, שכל בן תרבות יסכים עליהן.
זכויות האדם (Human rights) הוא רעיון הקובע שיש זכויות שכל אדם, מעצם היותו אדם, זכאי להן.
הרעיון הזה הוא ממאפייני המשטר הדמוקרטי ואחד המרכיבים המשמעותיים בחברה חופשית ומודרנית. מרכיבים בזכויות הללו הם חופש הביטוי, חופש ההפגנה, העיתונות וכדומה.
כל משטר במדינה דמוקרטית אמיתית שומר על זכויות האדם, זכויות האזרח וזכויות הפרט. למעשה, השמירה על המאפיינים הללו היא מהסימנים של המשטר הדמוקרטי האמיתי.
שני ענפים בולטים בזכויות האדם: ענף הזכויות האזרחיות-פוליטיות וענף הזכויות הכלכליות-חברתיות. הראשון כולל בין השאר את הזכות לחיים, לחופש מצפון, לחופש ביטוי, לפרטיות ולקניין והשני - זכויות כמו זכות לתנאי עבודה הוגנים, הזכות לביטחון סוציאלי, הזכות לרמת חיים מינימלית, לבריאות, למנוחה, לחופשה, לחינוך והזכות לתרבות.
גם אם כולנו יודעים שיש ממשלות רודניות, שאינן מתחשבות בזכויות כאלה, כולנו צריכים לדעת שכל שלטון צריך גם להימנע מלהגביל את אזרחיו בשימוש בזכויות הללו ואף להגן ולאפשר לציבור האזרחים לנצל וליהנות מהן.
תולדות זכויות האדם
רעיון "זכויות האדם" נולד בהגות הליברלית וההומניסטית. את המושג עצמו טבע הפילוסוף ג'ון לוק, שעסק ב"אדם הטבעי", מי שקדם ל"אדם החברתי". לוק גרס שלכל אדם "זכויות טבעיות" שבטבע, עוד בטרם הוא השתלב בחברה, הוא יכול להגן עליהן. כשהוא חלק מהחברה האנושית, אין לחברה זכות, לפי לוק, לפגוע בזכויות הללו.
את הביסוס הראשוני והעיקרי לזכויות האדם יצרו המהפכנים במהפכה האמריקאית. שם אימץ ב-1776 את מושג הזכויות, כמו עוד רעיונות של ג'ון לוק, המדינאי האמריקאי ולימים הנשיא תומאס ג'פרסון, כשהכניס להצהרת העצמאות של ארצות הברית ולעשרת התיקונים הראשונים לחוקה האמריקאית, כ"מגילת הזכויות".
בהצהרה נכתב אז ש"מקובלות עלינו אמיתות אלו המוכחות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים, ושהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאין לשלול מהם, בתוכן הזכות לחיים, לחירות ולחיפוש אחר האושר".
3 שנים אחר כך, בהכרזת זכויות האדם והאזרח, שנתקבלה באספה הלאומית בפריז אימצו גם הצרפתים את הרעיון וכתבו ש"מטרתה של כל התאגדות מדינית היא השמירה על הזכויות הטבעיות של האדם, שאינן ניתנות לביטול... החירות, הקניין, הביטחון וההתנגדות לדיכוי".
ב-1948 אימצה עצרת האו"ם את המושג והעיקרון ההומניסטי, שלכל אדם באשר הוא אדם יש זכויות מסוימות, שכל בן תרבות יסכים עליהן.