שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו חופש הביטוי?
חופש הביטוי (Freedom of Speech), אחת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר, היא הזכות השמורה לכל אדם להביע את דעתו ולומר את דבריו, מבלי שיוגבל בכך ובכל דרך או אמצעי שיבחר להשתמש בהם.
מדיבור או כתיבה ועד ציור, צילום, הסרטה או באמצעי תקשורת כלשהם, חופש הביטוי מופשר לאדם לבטא את דעותיו ומצפונו.
ממשלות ורודנים עושים שימוש ברדיפת אזרחים המתנגדים להם, בסתימת פיות ובאמצעים אלימים ואף קטלניים כנגד אנשים המתנגדים להם, למעשיהם או לאידאולוגיה שמובילה אותם.
#העניין הוא גם משפטי
מגילת זכויות האדם קובעת ש"כל אדם זכאי לחופש הדיעה והביטוי". חופש הביטוי נחשב למימוש של המצפון וחירות הדעה של האדם. מי ששוללים את חופש הביטוי שוללים את האפשרות לבטא את הדעות והמצפון שלנו.
מנגד, גם החקיקה הדמוקרטית תנסה להגדיר את הגבולות של חופש הביטוי. על הגבולות הללו מתקיים ויכוח תמידי. דוגמאות להגבלה דמוקרטית וחיובית של חופש הביטוי הם כתיבה או אמירה של דברי גזענות, של הסתה לאלימות או אפילו של הפצת תאוריות קונספירציה, למשל בנושאים כמו הכחשת שואה.
את חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת מגבילים גם דיני לשון הרע. מטרתם לשמור על שמם הטוב של אנשים ולאפשר למי שכתבו או אמרו עליהם דברים לעשות זאת רק בגבולות סבירים. אם לדוגמה אדם מפרסם על אדם אחר שהוא חולה נפש, עליו להיות בטוח שיוכל להוכיח זאת משפטית, אחרת מדובר בלשון הרע ובפגיעה.
כך גם גם מגביל החוק את חופש הביטוי, במקרה שהוא פוגע בזכות לפרטיות. למשל כשאדם היה מפרסם דברים שאמר לו מישהו, באופן פרטי ולאוזניו בלבד.
הנה חופש הביטוי (עברית):
https://youtu.be/Y9mSI-x9urw
עוד כמה כמה מזכויות האדם (עברית):
http://youtu.be/-ce_WiIxeh0
מהי כריעת הברך שהפכה סמל באמריקה?
השמעת ההימנון האמריקאי ב"סופרבול" (Super Bowl) היא כמעט מוסד מקודש. האמת היא שכמעט כל דבר שיש באירוע השנתי הזה בארצות הברית הוא מקודש. אבל הרגע שבו שומעים הצופים במה שנחשב האירוע הנצפה ביותר של הטלוויזיה האמריקאית את ההימנון, הוא רגע מאחד.
סיפורו של קולין קפרניק (Colin Kaepernick), הקוורטרבק מספר 7 של סן פרנסיסקו ושחקן מוכשר, נערץ ומצליח במיוחד בליגת הפוטבול, מתחיל בכריעת ברך. הספורטאי המצוין והמעוטר הזה כרע ברך בזמן נגינת ההמנון האמריקאי, במחאה על אלימות המשטרה נגד שחורים ועל כך שלא מדברים ולא מטפלים בחוסר הצדק כלפי מיעוטים באמריקה.
"I choose to stand up by sitting down" הוא אמר והציב מראה מול פניה של ארצות הברית המתגזענת מחדש, אבל מעולם לא טיפלה בבעיות הגזענות שלה גם ככה.
כי אמריקה של 2016, בהנהגת דונלד טראמפ, הגיעה למצב של יחסים בין-גזעיים בשפל שלא הכירה מאז המאבק של מרטין לותר קינג והימים השחורים של שנות ה-50 וה-60.
המחאה של קפרניק קילפה באחת גם את המסכה מעל ליגת הפוטבול, ליגת ה-NFL המפורסמת של ארה"ב. הליגה החזקה והמצליחה הזו , כדאי לזכור, אמנם שיווקה תדמית כל-אמריקאית, אבל חייבים להודות שהיא הייתה ונשארה ליגה בבעלות מיליארדרים לבנים, שפנתה ישירות לקהל שרובו לבן ועשיר. יעידו על כך מחירי הכרטיסים המטורפים לסופרבול - מעל 1,500 דולר לכרטיס הזול ביותר בו.
כך יצא שמעשה היחיד של קפרניק, אף שנתקל בביקורת מוחצת מצד כל גורם אפשרי באליטה הלבנה וגם של לא מעט שחורים, המעשה הזה, שחזר על עצמו משחק אחרי משחק, הוביל עם הזמן את מחאת שחקני הפוטבול השחורים בליגה. רבים מהם החלו לכרוע בהשמעת ההמנון במשחקים וכך למחות. חיי שחורים חשובים (Black lives matter).
מנגד, מנהלי ליגת הפוטבול של ארה"ב (NFL) ראו בכך המרדה ובגידה בערכי ספורט. הם הרי עשירים ולבנים. הספורטאי המוחה שילם את המחיר כולו. השחקן שהרוויח מההצלחה האדירה שלו עד המעשה סכומי עתק, נותר מובטל בתום העונה ולא זכה להצעות עבודה.
הוא הפסיד מיליונים ואת היכולת לשחק במשחק שהוא כל כל אוהב ושהוא כה טוב בו. במקביל הוא היה לאחת הדמויות האהובות והשנואות באמריקה, כשהרגש אליו הוא כמובן לפי צבע העור - לבנים מתעבים אותו, בעוד השחורים מעריצים.
ממחאה של יחיד, כמעט בלתי מורגשת באצטדיון העצום ובאירוע השנתי החשוב והמשמעותי ביותר של אמריקה, הפכה המחאה של קפרניק לעניין של ממש. הנשיא טראמפ, אדם המייצג את אמריקה הגזענית שנגדה מחה קפרניק, קילל אותו, פשוטו כמשמעו, מהבית הלבן וכינה אותו "Son of a bitch". הוא גם הציע לו לעזוב את אמריקה וככל הנראה קיווה שאכן ינהג כך.
ליגת ה-NFL פתחה בעקבות מחאת קפרניק פרויקט בשם "תן השראה לשינוי" (Inspire Change), שמטרתו "לקדם חינוך, יחסי משטרה וקהילה ורפורמה במערכת הצדק". אבל למעשה, ה-NFL מנעה מקולין קפרניק לשחק, רק מפני שהוא מחה על חוסר הצדק שהוא ראה באמריקה.
יותר מזה, רבים קלטו שהליגה הזו פשוט נחושה למחוק כל זכר למחאה של קפרניק ולהפוך אותה לאירוע שמדגים לספורטאים מה גבולות חופש הביטוי שלהם, בלי קשר לחוקה האמריקאית. מנהלי הליגה חייבו את הספורטאים להחליט בין השניים - או הכסף וההצלחה או דעות על דברים.
בשלב מסוים הליגה הודיעה שתאפשר לקפרניק אימון לדוגמה, אליו יגיעו מאמנים מעשרות קבוצות כדי לבחון את הכושר שלו. אבל היו שני תנאים שהוצבו לו. הראשון הוא שהתקשורת תישאר מחוץ לאימון והשני - שקפרניק יחתום שבעתיד הוא יימנע מלטעון שאינו משחק בגלל חרם כלשהו עליו. קפרניק הבין את הטריק וסירב לחתום. הוא התאמן אבל ההחתמות בוטלו כמובן.
חברת נייקי, לעומת זאת, עשתה מעשה אמיץ כשהפכה את קפרניק לפרזנטור שלה. הסיסמה של הקמפיין הייתה "האמן במשהו, גם אם המשמעות היא להקריב הכל". נייקי האמינה וסיכנה. השראה של ממש.
אבל המעשה של קפרניק הוא חלק מדיון רחב הרבה יותר בקהילה השחורה של אמריקה. מצד אחד יש בה את האקטיביסטים הבלתי מתפשרים, צעירים ברובם, שהדרך היחידה בעיניהם לשוויון היא פירוק מוחלט של הממסד הנוכחי. מהצד השני ניצבים אלו שמצביעים על דמויות כמו ברק אובמה, לברון ג'יימס, ריהאנה, ג'יי זי ודומיהם. הם גם אומרים שאם כבר אז רק כניסה לפוליטיקה תשדרג את הכריעה של קפרניק למשהו שאינו רק סמל.
כך או כך, ב-2019 דווח שקולין קפרניק, שלא קיבל הצעה לחוזה מאף קבוצה מאז הכריעה המפורסמת, הגיע לסיכום סודי עם ה-NFL ויזכה לפיצוי של כ-80 מיליון דולר מקבוצות הליגה. זה לא קרה מעצמו - קפרניק ושחקן נוסף בשם ריד, מי שהיה שחקן בקרולנייה פנת'רנס, תבעו את ה-NFL. הם האשימו אותה שבגלל המחאה שלהם, הם הוכנסו ל"רשימה שחורה" שהוסכמה עם כל מנהלי הקבוצות בליגה.
כך או כך, מורשתו של "קאפ" הולכת ותופסת משקל. 4 שנים אחרי העונה האחרונה שלו, הרצח של ג'ורג' פלויד על ידי המשטרה הפיל הרבה אסימונים אצל שחורים ואחרים. כולל הבינו שקולין העמיד בפני האומה הזדמנות לשיח בונה ולתיקון והם לא תמכו במעשיו בזמן אמת.
שתיקתו במחאות האדירות שאחרי רצח פלויד הפכה אותו לדמות כמעט מיתולוגית שכולם מדברים ומצטטים אבל היא עצמה כבר אגדה. עם הזמן הוא ודאי יתפוס את מקומו ליד מוחמד עלי ומלקולם אקס, כמי שהצלחתו לא החבלה אותו במה שחשוב ושילם בהכנעה את המחיר של חופש הדיבור שלו. יש לו מורשת והיא הצטלמה נהדר, גם אם לא כולם אהבו אותה.
הנה סיפור הכריעה שהדליקה את אמריקה השחורה:
https://youtu.be/rwlopXMTzS4
עם הזמן זו הפכה לתופעה כשבסופרבול של 2019 כבר הייתה סערה (עברית):
https://youtu.be/3pfaDQoL0BA
הדיווחים היו בהלם:
https://youtu.be/gSwprUkiiAY
רק שנבין את החשיבות של הסופרבול האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/I75AC8TiY1c
כיום קפרניק הפך לדמות השראה לרבים - כאן הוא מקריין פרסומת מלאת השראה של Nike שהייתה אמיצה ובחרה בו כפרזנטור:
https://youtu.be/7rzb04fPch8
ופוליטיקאים כורעים ברך לזכר ג'ורג' פלויד שנרצח על ידי שוטר לבן:
https://youtu.be/DcIh7jQtDnM
מהן זכויות האדם?
זכויות האדם (Human rights) הוא רעיון הקובע שיש זכויות שכל אדם, מעצם היותו אדם, זכאי להן.
הרעיון הזה הוא ממאפייני המשטר הדמוקרטי ואחד המרכיבים המשמעותיים בחברה חופשית ומודרנית. מרכיבים בזכויות הללו הם חופש הביטוי, חופש ההפגנה, העיתונות וכדומה.
כל משטר במדינה דמוקרטית אמיתית שומר על זכויות האדם, זכויות האזרח וזכויות הפרט. למעשה, השמירה על המאפיינים הללו היא מהסימנים של המשטר הדמוקרטי האמיתי.
שני ענפים בולטים בזכויות האדם: ענף הזכויות האזרחיות-פוליטיות וענף הזכויות הכלכליות-חברתיות. הראשון כולל בין השאר את הזכות לחיים, לחופש מצפון, לחופש ביטוי, לפרטיות ולקניין והשני - זכויות כמו זכות לתנאי עבודה הוגנים, הזכות לביטחון סוציאלי, הזכות לרמת חיים מינימלית, לבריאות, למנוחה, לחופשה, לחינוך והזכות לתרבות.
גם אם כולנו יודעים שיש ממשלות רודניות, שאינן מתחשבות בזכויות כאלה, כולנו צריכים לדעת שכל שלטון צריך גם להימנע מלהגביל את אזרחיו בשימוש בזכויות הללו ואף להגן ולאפשר לציבור האזרחים לנצל וליהנות מהן.
#תולדות זכויות האדם
רעיון "זכויות האדם" נולד בהגות הליברלית וההומניסטית. את המושג עצמו טבע הפילוסוף ג'ון לוק, שעסק ב"אדם הטבעי", מי שקדם ל"אדם החברתי". לוק גרס שלכל אדם "זכויות טבעיות" שבטבע, עוד בטרם הוא השתלב בחברה, הוא יכול להגן עליהן. כשהוא חלק מהחברה האנושית, אין לחברה זכות, לפי לוק, לפגוע בזכויות הללו.
את הביסוס הראשוני והעיקרי לזכויות האדם יצרו המהפכנים במהפכה האמריקאית. שם אימץ ב-1776 את מושג הזכויות, כמו עוד רעיונות של ג'ון לוק, המדינאי האמריקאי ולימים הנשיא תומאס ג'פרסון, כשהכניס להצהרת העצמאות של ארצות הברית ולעשרת התיקונים הראשונים לחוקה האמריקאית, כ"מגילת הזכויות".
בהצהרה נכתב אז ש"מקובלות עלינו אמיתות אלו המוכחות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים, ושהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאין לשלול מהם, בתוכן הזכות לחיים, לחירות ולחיפוש אחר האושר".
3 שנים אחר כך, בהכרזת זכויות האדם והאזרח, שנתקבלה באספה הלאומית בפריז אימצו גם הצרפתים את הרעיון וכתבו ש"מטרתה של כל התאגדות מדינית היא השמירה על הזכויות הטבעיות של האדם, שאינן ניתנות לביטול... החירות, הקניין, הביטחון וההתנגדות לדיכוי".
ב-1948 אימצה עצרת האו"ם את המושג והעיקרון ההומניסטי, שלכל אדם באשר הוא אדם יש זכויות מסוימות, שכל בן תרבות יסכים עליהן.
הנה כמה מזכויות האדם החשובות (עברית):
http://youtu.be/-ce_WiIxeh0
המגבלות והקושי לאכוף על ממשלות המפרות אותו הם חלק מנושא זכויות האדם (מתורגם):
https://youtu.be/nDgIVseTkuE
ההתחלה - שוויון וחופש (מתורגם):
http://youtu.be/nlQ1QlacQ1M
ונראה ששורשי הזכויות הטבעיות וזכויות האדם הן קדומות משחשבנו (עברית):
https://youtu.be/qJYQccHNNvY?long=yes
מהם תולדות זכויות האדם?
תולדות זכויות האדם מתחילים ברעיון "זכויות האדם", שנולד בהגות הליברלית וההומניסטית.
אבל שורשיו הרבה יותר קדומים. זה מתחיל לפני 2,500 שנה, כשכורש מלך פרס הראשון מצהיר בשנת 539 לפנה"ס ומבטיח לאזרחיו חופש ושיוויון. זו הצהרת זכויות האדם הראשונה בהיסטוריה והיא מופיעה על הצהרת כורש, גליל חימר ששרד עד ימינו.
בשנת 1215 כפו על המלך האנגלי את ה"מגנא קרטא", הצהרת זכויות אדם שלראשונה הפכה את המלך לכפוף לחוק.
אחרי המהפכה הצרפתית מצהירה צרפת ב-1789 על זכויות האדם והאזרחים בצרפת וקבעה שכל האזרחים בצרפת שווים בפני החוק.
את המושג עצמו טבע הפילוסוף ג'ון לוק, שעסק ב"אדם הטבעי", מי שקדם ל"אדם החברתי". לוק גרס שלכל אדם "זכויות טבעיות" שבטבע, עוד בטרם הוא השתלב בחברה, הוא יכול להגן עליהן. כשהוא חלק מהחברה האנושית, אין לחברה זכות, לפי לוק, לפגוע בזכויות הללו.
את הביסוס הראשוני והעיקרי לזכויות האדם יצרו המהפכנים במהפכה האמריקאית. שם אימץ ב-1776 המדינאי האמריקאי ולימים הנשיא תומאס ג'פרסון, את מושג הזכויות, כמו עוד רעיונות של ג'ון לוק, שהכניס להצהרת העצמאות של ארצות הברית ולעשרת התיקונים הראשונים לחוקה האמריקאית, כ"מגילת הזכויות".
בהצהרה נכתב אז ש"מקובלות עלינו אמיתות אלו המוכחות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים, ושהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאין לשלול מהם, בתוכן הזכות לחיים, לחירות ולחיפוש אחר האושר".
כמה שנים אחר כך, בהכרזת זכויות האדם והאזרח, שנתקבלה באספה הלאומית בפריז אימצו גם הצרפתים את הרעיון וכתבו ש"מטרתה של כל התאגדות מדינית היא השמירה על הזכויות הטבעיות של האדם, שאינן ניתנות לביטול... החירות, הקניין, הביטחון וההתנגדות לדיכוי".
בתום מלחמת העולם השנייה, הלכו והתבררו ממדי ההרג, שהגיע ל-70 מיליון איש, כמו גם ההרס של ערים רבות ברחבי אירופה ואסיה.
באפריל 1945 נפגשו בסן-פרנסיסקו נציגי 50 מדינות, בכדי להקים את האו"ם, גוף בינלאומי שיקדם את השלום וימנע מלחמות עתידיות. הם ניסחו זאת בפתיח של מגילת ארגון האו"ם החדש, האומות המאוחדות, במילים: "אנו אנשי האו"ם נחושים להציל את הדורות הבאים מפגעי המלחמה שפעמיים בחיינו הביאו לאנושות צער שקשה לתאר".
בשנת 1948 הייתה זו יושבת הראש של הנציבות החדשה לזכויות האדם של האו"ם, אלמנתו של הנשיא פרנקלין רוזוולט ובעצמה לוחמת למען זכויות האדם, אלינור רוזוולט. כנציגת ארצות-הברית באו"ם היא הובילה לניסוח של ההצהרה האוניברסלית של זכויות האדם. הייתה זו מעין מגנה כרטא בינלאומית שיועדה לכל המין האנושי. לצד המושג "זכויות האדם" אימצה בה עצרת האו"ם את העיקרון ההומניסטי, שלכל אדם, באשר הוא אדם, יש 30 זכויות שכל בן תרבות יסכים עליהן.
לראשונה בהיסטוריה, קיבצו אז וארגנו חברי הנציבות מסמך שבו התחייבו המדינות החברות באומות המאוחדות לעבוד יחד ולקדם את 30 סעיפי זכויות האדם. בזכות מסמך זה הפכו רבות מהזכויות הללו לחלק מחוקי היסוד של המדינות הדמוקרטיות בעולם.
הנה קיצור תולדות זכויות האדם:
https://youtu.be/88GlNlyy-l4
הצהרת זכויות האדם אחרי מלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/ew993Wdc0zo
וסרטון מדהים על תולדות ורעיונות זכויות האדם (מתורגם):
https://youtu.be/1enq3SeuTLc?long=yes
מהי דמוקרטיה וכיצד בוחרים בה מנהיגות?
דֵּמוֹקְרָטְיָה (Democracy), שלטון העם, היא שיטת משטר שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על אופי השלטון באמצעות הצבעה בבחירות או במשאל-עם, בחירת נציגים למוסדות כמו הפרלמנט (אצלנו הכנסת), חופש הדיבור וחופש דעה.
בדמוקרטיה אמיתית יש בנוסף לחופש הדיבור גם הקפדה על זכויות אדם כמו הזכות לחירות, חופש ההתאגדות, זכות הקניין וחופש התנועה. אין שיטה טובה ממנה להבטיח את האזרחים מפני שחיתות השליטים, משרירות ליבם או טפשותם. רק הדמוקרטיה מבטיחה שהשליט יידע עד כמה מעשיו נשפטים יום יום על ידי הבוחר.
הדמוקרטיה מקדשת גם את הפלורליזם, כלומר הרב-תרבותיות, המכבדת כל מוצא ותרבות שמהן באו האזרחים השונים בה.
דמוקרטיה אמיתית תכבד גם את עיקרון השוויון, הקובע שכל בני האדם שווים וראויים לכבוד שווה.
דמוקרטיה מאוזנת, שבנויה נכון, חייבת לכלול "הפרדת רשויות". זה אומר שמתקיימות בה שלוש רשויות הכרחיות, חופשיות ובלתי תלויות זו בזו. אלה הן הרשויות: הרשות המחוקקת שהיא הפרלמנט ואצלנו הכנסת, הרשות המבצעת שהיא הממשלה והרשות השופטת, שהיא בתי המשפט, השופטים ומערכת המשפט כולה.
הדמוקרטיה אינה שיטה מושלמת, אבל היא שיטה שהוכיחה את עצמה למול שיטות אחרות, כמו דיקטטורה, מלוכה ושאר שיטות המשטר שאינן מבוססות על זכויות-האדם וחופש הפרט.
ווינסטון צ'רצ'יל אמר פעם בשנינות חכמה ש"דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר, פרט לכל האחרות שנוסו..."
#היסטוריה בקליפת אגוז
הדמוקרטיה, כמו שאנו מכירים אותה, נולדה במהפכה הצרפתית. היא אמנם החלה עם לא מעט קשיים בצרפת, אבל ממנה היא נדדה די מהר ל-13 המושבות של ארצות הברית, אלו שאך זה השתחררו משלטון האימפריה הבריטית.
בארצות הברית בחרו בה כשיטת השלטון המועדפת לברית שהם יקימו. משם ובחסות הקפיטליזם וכלכלת השוק, היא תתפשט כמעט לכל מדינה שהלכה על תעשייה מתקדמת ובחרה בכלכלה של שוק חופשי.
בכל מקום בו היא פרחה, התבססה הדמוקרטיה על כלכלת השוק החופשי ועל האידאולוגיה הליברלית כדי להצליח. היא נזקקה להם בכדי לעמוד כנגד כל הכוחות האנטי-דמוקרטיים, שבשלב מסוים תמיד יתחילו לבצבץ ולהרים את ראשם, במיוחד ברגעי משבר.
הנה הדמוקרטיה ותולדותיה:
http://youtu.be/u6jgWxkbR7A
כך נולדה הדמוקרטיה הראשונה ביוון העתיקה (עברית):
https://youtu.be/15bRBPBEBLQ
העקרונות והמושגים בדמוקרטיה (עברית):
http://youtu.be/t0DSlM4cZ0U
שיר שמקטר על הדמוקרטיה ואיך מרגיש בה האזרח הקטן (עברית):
http://youtu.be/EnH3XYYQ74Q
ושיטות בחירות שונות שנהוגות בדמוקרטיות בעולם (מתורגם):
https://youtu.be/PaxVCsnox_4
למה נשפט ונכלא נלסון מנדלה וכיצד הפך למנהיג דגול?
אין ניגוד גדול מזה - אחרי שהיה האסיר הפוליטי המפורסם בעולם וישב 27 שנים בכלא ברציפות, הפך נלסון מנדלה (Nelson Mandela) לנשיא המדינה שכלאה אותו לכל כך הרבה שנים.
מנדלה היה מנהיג חשוב, הסמל של הצדק הפואטי בהיסטוריה, בו הופכים מי שהוגדרו על ידי השלטון כפושעים, למנהיגי האומה.
לוחם חופש וזוכה פרס נובל לשלום, מנדלה החל כאחד ממנהיגי המאבק נגד משטר האפרטהייד, שהוא משטר ההפרדה הגזעית ששלט בדרום אפריקה ודגל בהפרדה גזעית בין השחורים ללבנים.
הוא נלחם באומץ אל מול משטר גזעני, שהפלה שחורים ונתן זכויות יתר ללבנים בזכות צבע עורם.
כי תקופת משטר האפרטהייד הייתה תקופת חושך איומה, בה דרום אפריקה נותרה המדינה היחידה בעולם בה שחורים למשל לא הורשו לשבת על ספסל ברחוב, אם הוא היה מיועד לאנשים לבנים. זו כמובן דוגמה קטנה ואחת בלבד.
בצעירותו סולק מנדלה מלימודי משפטים לאחר שהשתתף בשביתה. הוא סיים את לימודי המשפטים בהתכתבות והקים את משרד עורכי-הדין השחורים, הראשון בדרום אפריקה.
מאותו שלב לא ניתן היה לעצור את לוחם החופש ומנהיג השחורים הבלתי מעורער. השלטונות ניסו לעשות זאת וכלאו אותו בתא. קטן בבית כלא נורא.
ב-1990, לאחר שהיה כלוא במשך 27 שנים על מאבקו בגזענות של האפרטהייד, שוחרר מנדלה מהכלא, על ידי פרדריק דה קלרק, הנשיא הדרום אפריקאי הלבן, החכם ובעיקר המוסרי.
מיד עם שחרורו החלו השניים לנהל משא ומתן על ביטול משטר ההפרדה הגזעית. על המשא ומתן וההסכם שהשיג עם השלטון הלבן, נלסון מנדלה זכה ביחד עם דה קלרק בפרס נובל לשלום.
מנדלה שכנע את המשטר להפסיק את האפרטהייד המפלה את השחורים ולהנהיג דמוקרטיה. הוא זכה בבחירות דמוקרטיות לנשיאות והנהיג פיוס לאומי בדרום אפריקה - כל זאת ללא שפיכות דמים.
בנוסף, נבחר הנשיא היוצא פרדריק דה קלרק, לכהן כסגנו.
ב-1999 פרש נלסון מנדלה מהחיים הציבוריים. בשנת 2013 הוא הלך לעולמו, כשהוא משאיר אחריו מורשת של אומץ ומנהיגות, חופש ושוויון.
הנה תולדות חייו של נלסון מנדלה בדקה וחצי:
http://youtu.be/lVWt00SVs3A
אשת הנשיא אובמה מספרת על הכלא שבו נכלא מנדלה:
http://youtu.be/_m0CME8oLvU
סקירת טלוויזיה על חייו מלאי ההשראה ומנהיגותו של לוחם החופש הנערץ נלסון מנדלה (עברית):
https://youtu.be/vdolMVetBOQ?long=yes
ותכנית חינוכית על תפקידו בחיסול האפרטהייד בדרום-אפריקה (עברית):
https://youtu.be/_t-JIHWv35k?long=yes?t=6m28s
חופש הביטוי (Freedom of Speech), אחת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר, היא הזכות השמורה לכל אדם להביע את דעתו ולומר את דבריו, מבלי שיוגבל בכך ובכל דרך או אמצעי שיבחר להשתמש בהם.
מדיבור או כתיבה ועד ציור, צילום, הסרטה או באמצעי תקשורת כלשהם, חופש הביטוי מופשר לאדם לבטא את דעותיו ומצפונו.
ממשלות ורודנים עושים שימוש ברדיפת אזרחים המתנגדים להם, בסתימת פיות ובאמצעים אלימים ואף קטלניים כנגד אנשים המתנגדים להם, למעשיהם או לאידאולוגיה שמובילה אותם.
#העניין הוא גם משפטי
מגילת זכויות האדם קובעת ש"כל אדם זכאי לחופש הדיעה והביטוי". חופש הביטוי נחשב למימוש של המצפון וחירות הדעה של האדם. מי ששוללים את חופש הביטוי שוללים את האפשרות לבטא את הדעות והמצפון שלנו.
מנגד, גם החקיקה הדמוקרטית תנסה להגדיר את הגבולות של חופש הביטוי. על הגבולות הללו מתקיים ויכוח תמידי. דוגמאות להגבלה דמוקרטית וחיובית של חופש הביטוי הם כתיבה או אמירה של דברי גזענות, של הסתה לאלימות או אפילו של הפצת תאוריות קונספירציה, למשל בנושאים כמו הכחשת שואה.
את חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת מגבילים גם דיני לשון הרע. מטרתם לשמור על שמם הטוב של אנשים ולאפשר למי שכתבו או אמרו עליהם דברים לעשות זאת רק בגבולות סבירים. אם לדוגמה אדם מפרסם על אדם אחר שהוא חולה נפש, עליו להיות בטוח שיוכל להוכיח זאת משפטית, אחרת מדובר בלשון הרע ובפגיעה.
כך גם גם מגביל החוק את חופש הביטוי, במקרה שהוא פוגע בזכות לפרטיות. למשל כשאדם היה מפרסם דברים שאמר לו מישהו, באופן פרטי ולאוזניו בלבד.
הנה חופש הביטוי (עברית):
https://youtu.be/Y9mSI-x9urw
עוד כמה כמה מזכויות האדם (עברית):
http://youtu.be/-ce_WiIxeh0
השמעת ההימנון האמריקאי ב"סופרבול" (Super Bowl) היא כמעט מוסד מקודש. האמת היא שכמעט כל דבר שיש באירוע השנתי הזה בארצות הברית הוא מקודש. אבל הרגע שבו שומעים הצופים במה שנחשב האירוע הנצפה ביותר של הטלוויזיה האמריקאית את ההימנון, הוא רגע מאחד.
סיפורו של קולין קפרניק (Colin Kaepernick), הקוורטרבק מספר 7 של סן פרנסיסקו ושחקן מוכשר, נערץ ומצליח במיוחד בליגת הפוטבול, מתחיל בכריעת ברך. הספורטאי המצוין והמעוטר הזה כרע ברך בזמן נגינת ההמנון האמריקאי, במחאה על אלימות המשטרה נגד שחורים ועל כך שלא מדברים ולא מטפלים בחוסר הצדק כלפי מיעוטים באמריקה.
"I choose to stand up by sitting down" הוא אמר והציב מראה מול פניה של ארצות הברית המתגזענת מחדש, אבל מעולם לא טיפלה בבעיות הגזענות שלה גם ככה.
כי אמריקה של 2016, בהנהגת דונלד טראמפ, הגיעה למצב של יחסים בין-גזעיים בשפל שלא הכירה מאז המאבק של מרטין לותר קינג והימים השחורים של שנות ה-50 וה-60.
המחאה של קפרניק קילפה באחת גם את המסכה מעל ליגת הפוטבול, ליגת ה-NFL המפורסמת של ארה"ב. הליגה החזקה והמצליחה הזו , כדאי לזכור, אמנם שיווקה תדמית כל-אמריקאית, אבל חייבים להודות שהיא הייתה ונשארה ליגה בבעלות מיליארדרים לבנים, שפנתה ישירות לקהל שרובו לבן ועשיר. יעידו על כך מחירי הכרטיסים המטורפים לסופרבול - מעל 1,500 דולר לכרטיס הזול ביותר בו.
כך יצא שמעשה היחיד של קפרניק, אף שנתקל בביקורת מוחצת מצד כל גורם אפשרי באליטה הלבנה וגם של לא מעט שחורים, המעשה הזה, שחזר על עצמו משחק אחרי משחק, הוביל עם הזמן את מחאת שחקני הפוטבול השחורים בליגה. רבים מהם החלו לכרוע בהשמעת ההמנון במשחקים וכך למחות. חיי שחורים חשובים (Black lives matter).
מנגד, מנהלי ליגת הפוטבול של ארה"ב (NFL) ראו בכך המרדה ובגידה בערכי ספורט. הם הרי עשירים ולבנים. הספורטאי המוחה שילם את המחיר כולו. השחקן שהרוויח מההצלחה האדירה שלו עד המעשה סכומי עתק, נותר מובטל בתום העונה ולא זכה להצעות עבודה.
הוא הפסיד מיליונים ואת היכולת לשחק במשחק שהוא כל כל אוהב ושהוא כה טוב בו. במקביל הוא היה לאחת הדמויות האהובות והשנואות באמריקה, כשהרגש אליו הוא כמובן לפי צבע העור - לבנים מתעבים אותו, בעוד השחורים מעריצים.
ממחאה של יחיד, כמעט בלתי מורגשת באצטדיון העצום ובאירוע השנתי החשוב והמשמעותי ביותר של אמריקה, הפכה המחאה של קפרניק לעניין של ממש. הנשיא טראמפ, אדם המייצג את אמריקה הגזענית שנגדה מחה קפרניק, קילל אותו, פשוטו כמשמעו, מהבית הלבן וכינה אותו "Son of a bitch". הוא גם הציע לו לעזוב את אמריקה וככל הנראה קיווה שאכן ינהג כך.
ליגת ה-NFL פתחה בעקבות מחאת קפרניק פרויקט בשם "תן השראה לשינוי" (Inspire Change), שמטרתו "לקדם חינוך, יחסי משטרה וקהילה ורפורמה במערכת הצדק". אבל למעשה, ה-NFL מנעה מקולין קפרניק לשחק, רק מפני שהוא מחה על חוסר הצדק שהוא ראה באמריקה.
יותר מזה, רבים קלטו שהליגה הזו פשוט נחושה למחוק כל זכר למחאה של קפרניק ולהפוך אותה לאירוע שמדגים לספורטאים מה גבולות חופש הביטוי שלהם, בלי קשר לחוקה האמריקאית. מנהלי הליגה חייבו את הספורטאים להחליט בין השניים - או הכסף וההצלחה או דעות על דברים.
בשלב מסוים הליגה הודיעה שתאפשר לקפרניק אימון לדוגמה, אליו יגיעו מאמנים מעשרות קבוצות כדי לבחון את הכושר שלו. אבל היו שני תנאים שהוצבו לו. הראשון הוא שהתקשורת תישאר מחוץ לאימון והשני - שקפרניק יחתום שבעתיד הוא יימנע מלטעון שאינו משחק בגלל חרם כלשהו עליו. קפרניק הבין את הטריק וסירב לחתום. הוא התאמן אבל ההחתמות בוטלו כמובן.
חברת נייקי, לעומת זאת, עשתה מעשה אמיץ כשהפכה את קפרניק לפרזנטור שלה. הסיסמה של הקמפיין הייתה "האמן במשהו, גם אם המשמעות היא להקריב הכל". נייקי האמינה וסיכנה. השראה של ממש.
אבל המעשה של קפרניק הוא חלק מדיון רחב הרבה יותר בקהילה השחורה של אמריקה. מצד אחד יש בה את האקטיביסטים הבלתי מתפשרים, צעירים ברובם, שהדרך היחידה בעיניהם לשוויון היא פירוק מוחלט של הממסד הנוכחי. מהצד השני ניצבים אלו שמצביעים על דמויות כמו ברק אובמה, לברון ג'יימס, ריהאנה, ג'יי זי ודומיהם. הם גם אומרים שאם כבר אז רק כניסה לפוליטיקה תשדרג את הכריעה של קפרניק למשהו שאינו רק סמל.
כך או כך, ב-2019 דווח שקולין קפרניק, שלא קיבל הצעה לחוזה מאף קבוצה מאז הכריעה המפורסמת, הגיע לסיכום סודי עם ה-NFL ויזכה לפיצוי של כ-80 מיליון דולר מקבוצות הליגה. זה לא קרה מעצמו - קפרניק ושחקן נוסף בשם ריד, מי שהיה שחקן בקרולנייה פנת'רנס, תבעו את ה-NFL. הם האשימו אותה שבגלל המחאה שלהם, הם הוכנסו ל"רשימה שחורה" שהוסכמה עם כל מנהלי הקבוצות בליגה.
כך או כך, מורשתו של "קאפ" הולכת ותופסת משקל. 4 שנים אחרי העונה האחרונה שלו, הרצח של ג'ורג' פלויד על ידי המשטרה הפיל הרבה אסימונים אצל שחורים ואחרים. כולל הבינו שקולין העמיד בפני האומה הזדמנות לשיח בונה ולתיקון והם לא תמכו במעשיו בזמן אמת.
שתיקתו במחאות האדירות שאחרי רצח פלויד הפכה אותו לדמות כמעט מיתולוגית שכולם מדברים ומצטטים אבל היא עצמה כבר אגדה. עם הזמן הוא ודאי יתפוס את מקומו ליד מוחמד עלי ומלקולם אקס, כמי שהצלחתו לא החבלה אותו במה שחשוב ושילם בהכנעה את המחיר של חופש הדיבור שלו. יש לו מורשת והיא הצטלמה נהדר, גם אם לא כולם אהבו אותה.
הנה סיפור הכריעה שהדליקה את אמריקה השחורה:
https://youtu.be/rwlopXMTzS4
עם הזמן זו הפכה לתופעה כשבסופרבול של 2019 כבר הייתה סערה (עברית):
https://youtu.be/3pfaDQoL0BA
הדיווחים היו בהלם:
https://youtu.be/gSwprUkiiAY
רק שנבין את החשיבות של הסופרבול האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/I75AC8TiY1c
כיום קפרניק הפך לדמות השראה לרבים - כאן הוא מקריין פרסומת מלאת השראה של Nike שהייתה אמיצה ובחרה בו כפרזנטור:
https://youtu.be/7rzb04fPch8
ופוליטיקאים כורעים ברך לזכר ג'ורג' פלויד שנרצח על ידי שוטר לבן:
https://youtu.be/DcIh7jQtDnM
זכויות האדם (Human rights) הוא רעיון הקובע שיש זכויות שכל אדם, מעצם היותו אדם, זכאי להן.
הרעיון הזה הוא ממאפייני המשטר הדמוקרטי ואחד המרכיבים המשמעותיים בחברה חופשית ומודרנית. מרכיבים בזכויות הללו הם חופש הביטוי, חופש ההפגנה, העיתונות וכדומה.
כל משטר במדינה דמוקרטית אמיתית שומר על זכויות האדם, זכויות האזרח וזכויות הפרט. למעשה, השמירה על המאפיינים הללו היא מהסימנים של המשטר הדמוקרטי האמיתי.
שני ענפים בולטים בזכויות האדם: ענף הזכויות האזרחיות-פוליטיות וענף הזכויות הכלכליות-חברתיות. הראשון כולל בין השאר את הזכות לחיים, לחופש מצפון, לחופש ביטוי, לפרטיות ולקניין והשני - זכויות כמו זכות לתנאי עבודה הוגנים, הזכות לביטחון סוציאלי, הזכות לרמת חיים מינימלית, לבריאות, למנוחה, לחופשה, לחינוך והזכות לתרבות.
גם אם כולנו יודעים שיש ממשלות רודניות, שאינן מתחשבות בזכויות כאלה, כולנו צריכים לדעת שכל שלטון צריך גם להימנע מלהגביל את אזרחיו בשימוש בזכויות הללו ואף להגן ולאפשר לציבור האזרחים לנצל וליהנות מהן.
#תולדות זכויות האדם
רעיון "זכויות האדם" נולד בהגות הליברלית וההומניסטית. את המושג עצמו טבע הפילוסוף ג'ון לוק, שעסק ב"אדם הטבעי", מי שקדם ל"אדם החברתי". לוק גרס שלכל אדם "זכויות טבעיות" שבטבע, עוד בטרם הוא השתלב בחברה, הוא יכול להגן עליהן. כשהוא חלק מהחברה האנושית, אין לחברה זכות, לפי לוק, לפגוע בזכויות הללו.
את הביסוס הראשוני והעיקרי לזכויות האדם יצרו המהפכנים במהפכה האמריקאית. שם אימץ ב-1776 את מושג הזכויות, כמו עוד רעיונות של ג'ון לוק, המדינאי האמריקאי ולימים הנשיא תומאס ג'פרסון, כשהכניס להצהרת העצמאות של ארצות הברית ולעשרת התיקונים הראשונים לחוקה האמריקאית, כ"מגילת הזכויות".
בהצהרה נכתב אז ש"מקובלות עלינו אמיתות אלו המוכחות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים, ושהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאין לשלול מהם, בתוכן הזכות לחיים, לחירות ולחיפוש אחר האושר".
3 שנים אחר כך, בהכרזת זכויות האדם והאזרח, שנתקבלה באספה הלאומית בפריז אימצו גם הצרפתים את הרעיון וכתבו ש"מטרתה של כל התאגדות מדינית היא השמירה על הזכויות הטבעיות של האדם, שאינן ניתנות לביטול... החירות, הקניין, הביטחון וההתנגדות לדיכוי".
ב-1948 אימצה עצרת האו"ם את המושג והעיקרון ההומניסטי, שלכל אדם באשר הוא אדם יש זכויות מסוימות, שכל בן תרבות יסכים עליהן.
הנה כמה מזכויות האדם החשובות (עברית):
http://youtu.be/-ce_WiIxeh0
המגבלות והקושי לאכוף על ממשלות המפרות אותו הם חלק מנושא זכויות האדם (מתורגם):
https://youtu.be/nDgIVseTkuE
ההתחלה - שוויון וחופש (מתורגם):
http://youtu.be/nlQ1QlacQ1M
ונראה ששורשי הזכויות הטבעיות וזכויות האדם הן קדומות משחשבנו (עברית):
https://youtu.be/qJYQccHNNvY?long=yes
תולדות זכויות האדם מתחילים ברעיון "זכויות האדם", שנולד בהגות הליברלית וההומניסטית.
אבל שורשיו הרבה יותר קדומים. זה מתחיל לפני 2,500 שנה, כשכורש מלך פרס הראשון מצהיר בשנת 539 לפנה"ס ומבטיח לאזרחיו חופש ושיוויון. זו הצהרת זכויות האדם הראשונה בהיסטוריה והיא מופיעה על הצהרת כורש, גליל חימר ששרד עד ימינו.
בשנת 1215 כפו על המלך האנגלי את ה"מגנא קרטא", הצהרת זכויות אדם שלראשונה הפכה את המלך לכפוף לחוק.
אחרי המהפכה הצרפתית מצהירה צרפת ב-1789 על זכויות האדם והאזרחים בצרפת וקבעה שכל האזרחים בצרפת שווים בפני החוק.
את המושג עצמו טבע הפילוסוף ג'ון לוק, שעסק ב"אדם הטבעי", מי שקדם ל"אדם החברתי". לוק גרס שלכל אדם "זכויות טבעיות" שבטבע, עוד בטרם הוא השתלב בחברה, הוא יכול להגן עליהן. כשהוא חלק מהחברה האנושית, אין לחברה זכות, לפי לוק, לפגוע בזכויות הללו.
את הביסוס הראשוני והעיקרי לזכויות האדם יצרו המהפכנים במהפכה האמריקאית. שם אימץ ב-1776 המדינאי האמריקאי ולימים הנשיא תומאס ג'פרסון, את מושג הזכויות, כמו עוד רעיונות של ג'ון לוק, שהכניס להצהרת העצמאות של ארצות הברית ולעשרת התיקונים הראשונים לחוקה האמריקאית, כ"מגילת הזכויות".
בהצהרה נכתב אז ש"מקובלות עלינו אמיתות אלו המוכחות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים, ושהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאין לשלול מהם, בתוכן הזכות לחיים, לחירות ולחיפוש אחר האושר".
כמה שנים אחר כך, בהכרזת זכויות האדם והאזרח, שנתקבלה באספה הלאומית בפריז אימצו גם הצרפתים את הרעיון וכתבו ש"מטרתה של כל התאגדות מדינית היא השמירה על הזכויות הטבעיות של האדם, שאינן ניתנות לביטול... החירות, הקניין, הביטחון וההתנגדות לדיכוי".
בתום מלחמת העולם השנייה, הלכו והתבררו ממדי ההרג, שהגיע ל-70 מיליון איש, כמו גם ההרס של ערים רבות ברחבי אירופה ואסיה.
באפריל 1945 נפגשו בסן-פרנסיסקו נציגי 50 מדינות, בכדי להקים את האו"ם, גוף בינלאומי שיקדם את השלום וימנע מלחמות עתידיות. הם ניסחו זאת בפתיח של מגילת ארגון האו"ם החדש, האומות המאוחדות, במילים: "אנו אנשי האו"ם נחושים להציל את הדורות הבאים מפגעי המלחמה שפעמיים בחיינו הביאו לאנושות צער שקשה לתאר".
בשנת 1948 הייתה זו יושבת הראש של הנציבות החדשה לזכויות האדם של האו"ם, אלמנתו של הנשיא פרנקלין רוזוולט ובעצמה לוחמת למען זכויות האדם, אלינור רוזוולט. כנציגת ארצות-הברית באו"ם היא הובילה לניסוח של ההצהרה האוניברסלית של זכויות האדם. הייתה זו מעין מגנה כרטא בינלאומית שיועדה לכל המין האנושי. לצד המושג "זכויות האדם" אימצה בה עצרת האו"ם את העיקרון ההומניסטי, שלכל אדם, באשר הוא אדם, יש 30 זכויות שכל בן תרבות יסכים עליהן.
לראשונה בהיסטוריה, קיבצו אז וארגנו חברי הנציבות מסמך שבו התחייבו המדינות החברות באומות המאוחדות לעבוד יחד ולקדם את 30 סעיפי זכויות האדם. בזכות מסמך זה הפכו רבות מהזכויות הללו לחלק מחוקי היסוד של המדינות הדמוקרטיות בעולם.
הנה קיצור תולדות זכויות האדם:
https://youtu.be/88GlNlyy-l4
הצהרת זכויות האדם אחרי מלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/ew993Wdc0zo
וסרטון מדהים על תולדות ורעיונות זכויות האדם (מתורגם):
https://youtu.be/1enq3SeuTLc?long=yes
חופש הביטוי
דֵּמוֹקְרָטְיָה (Democracy), שלטון העם, היא שיטת משטר שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על אופי השלטון באמצעות הצבעה בבחירות או במשאל-עם, בחירת נציגים למוסדות כמו הפרלמנט (אצלנו הכנסת), חופש הדיבור וחופש דעה.
בדמוקרטיה אמיתית יש בנוסף לחופש הדיבור גם הקפדה על זכויות אדם כמו הזכות לחירות, חופש ההתאגדות, זכות הקניין וחופש התנועה. אין שיטה טובה ממנה להבטיח את האזרחים מפני שחיתות השליטים, משרירות ליבם או טפשותם. רק הדמוקרטיה מבטיחה שהשליט יידע עד כמה מעשיו נשפטים יום יום על ידי הבוחר.
הדמוקרטיה מקדשת גם את הפלורליזם, כלומר הרב-תרבותיות, המכבדת כל מוצא ותרבות שמהן באו האזרחים השונים בה.
דמוקרטיה אמיתית תכבד גם את עיקרון השוויון, הקובע שכל בני האדם שווים וראויים לכבוד שווה.
דמוקרטיה מאוזנת, שבנויה נכון, חייבת לכלול "הפרדת רשויות". זה אומר שמתקיימות בה שלוש רשויות הכרחיות, חופשיות ובלתי תלויות זו בזו. אלה הן הרשויות: הרשות המחוקקת שהיא הפרלמנט ואצלנו הכנסת, הרשות המבצעת שהיא הממשלה והרשות השופטת, שהיא בתי המשפט, השופטים ומערכת המשפט כולה.
הדמוקרטיה אינה שיטה מושלמת, אבל היא שיטה שהוכיחה את עצמה למול שיטות אחרות, כמו דיקטטורה, מלוכה ושאר שיטות המשטר שאינן מבוססות על זכויות-האדם וחופש הפרט.
ווינסטון צ'רצ'יל אמר פעם בשנינות חכמה ש"דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר, פרט לכל האחרות שנוסו..."
#היסטוריה בקליפת אגוז
הדמוקרטיה, כמו שאנו מכירים אותה, נולדה במהפכה הצרפתית. היא אמנם החלה עם לא מעט קשיים בצרפת, אבל ממנה היא נדדה די מהר ל-13 המושבות של ארצות הברית, אלו שאך זה השתחררו משלטון האימפריה הבריטית.
בארצות הברית בחרו בה כשיטת השלטון המועדפת לברית שהם יקימו. משם ובחסות הקפיטליזם וכלכלת השוק, היא תתפשט כמעט לכל מדינה שהלכה על תעשייה מתקדמת ובחרה בכלכלה של שוק חופשי.
בכל מקום בו היא פרחה, התבססה הדמוקרטיה על כלכלת השוק החופשי ועל האידאולוגיה הליברלית כדי להצליח. היא נזקקה להם בכדי לעמוד כנגד כל הכוחות האנטי-דמוקרטיים, שבשלב מסוים תמיד יתחילו לבצבץ ולהרים את ראשם, במיוחד ברגעי משבר.
הנה הדמוקרטיה ותולדותיה:
http://youtu.be/u6jgWxkbR7A
כך נולדה הדמוקרטיה הראשונה ביוון העתיקה (עברית):
https://youtu.be/15bRBPBEBLQ
העקרונות והמושגים בדמוקרטיה (עברית):
http://youtu.be/t0DSlM4cZ0U
שיר שמקטר על הדמוקרטיה ואיך מרגיש בה האזרח הקטן (עברית):
http://youtu.be/EnH3XYYQ74Q
ושיטות בחירות שונות שנהוגות בדמוקרטיות בעולם (מתורגם):
https://youtu.be/PaxVCsnox_4
אין ניגוד גדול מזה - אחרי שהיה האסיר הפוליטי המפורסם בעולם וישב 27 שנים בכלא ברציפות, הפך נלסון מנדלה (Nelson Mandela) לנשיא המדינה שכלאה אותו לכל כך הרבה שנים.
מנדלה היה מנהיג חשוב, הסמל של הצדק הפואטי בהיסטוריה, בו הופכים מי שהוגדרו על ידי השלטון כפושעים, למנהיגי האומה.
לוחם חופש וזוכה פרס נובל לשלום, מנדלה החל כאחד ממנהיגי המאבק נגד משטר האפרטהייד, שהוא משטר ההפרדה הגזעית ששלט בדרום אפריקה ודגל בהפרדה גזעית בין השחורים ללבנים.
הוא נלחם באומץ אל מול משטר גזעני, שהפלה שחורים ונתן זכויות יתר ללבנים בזכות צבע עורם.
כי תקופת משטר האפרטהייד הייתה תקופת חושך איומה, בה דרום אפריקה נותרה המדינה היחידה בעולם בה שחורים למשל לא הורשו לשבת על ספסל ברחוב, אם הוא היה מיועד לאנשים לבנים. זו כמובן דוגמה קטנה ואחת בלבד.
בצעירותו סולק מנדלה מלימודי משפטים לאחר שהשתתף בשביתה. הוא סיים את לימודי המשפטים בהתכתבות והקים את משרד עורכי-הדין השחורים, הראשון בדרום אפריקה.
מאותו שלב לא ניתן היה לעצור את לוחם החופש ומנהיג השחורים הבלתי מעורער. השלטונות ניסו לעשות זאת וכלאו אותו בתא. קטן בבית כלא נורא.
ב-1990, לאחר שהיה כלוא במשך 27 שנים על מאבקו בגזענות של האפרטהייד, שוחרר מנדלה מהכלא, על ידי פרדריק דה קלרק, הנשיא הדרום אפריקאי הלבן, החכם ובעיקר המוסרי.
מיד עם שחרורו החלו השניים לנהל משא ומתן על ביטול משטר ההפרדה הגזעית. על המשא ומתן וההסכם שהשיג עם השלטון הלבן, נלסון מנדלה זכה ביחד עם דה קלרק בפרס נובל לשלום.
מנדלה שכנע את המשטר להפסיק את האפרטהייד המפלה את השחורים ולהנהיג דמוקרטיה. הוא זכה בבחירות דמוקרטיות לנשיאות והנהיג פיוס לאומי בדרום אפריקה - כל זאת ללא שפיכות דמים.
בנוסף, נבחר הנשיא היוצא פרדריק דה קלרק, לכהן כסגנו.
ב-1999 פרש נלסון מנדלה מהחיים הציבוריים. בשנת 2013 הוא הלך לעולמו, כשהוא משאיר אחריו מורשת של אומץ ומנהיגות, חופש ושוויון.
הנה תולדות חייו של נלסון מנדלה בדקה וחצי:
http://youtu.be/lVWt00SVs3A
אשת הנשיא אובמה מספרת על הכלא שבו נכלא מנדלה:
http://youtu.be/_m0CME8oLvU
סקירת טלוויזיה על חייו מלאי ההשראה ומנהיגותו של לוחם החופש הנערץ נלסון מנדלה (עברית):
https://youtu.be/vdolMVetBOQ?long=yes
ותכנית חינוכית על תפקידו בחיסול האפרטהייד בדרום-אפריקה (עברית):
https://youtu.be/_t-JIHWv35k?long=yes?t=6m28s
