למה משמש אופנוע נייקד?
אופנוע נייקד (Naked motorcycle) הוא אופנוע עירום מראש, בלי חלקי פלסטיק מיותרים ויקרים, עם פחות משקל והתנהגות כביש מצוינת.
הנייקדים הם בעצם אופנועי ספורט שהורידו להם את החיפויים (פיירינג), עניין שהתחיל במקור מרוכבים באירופה שעשו תאונות ולא היה להם כסף להחזיר את האופנועים למפרט המקורי והיקר שלהם.
אז הם הסירו את חלקי הפלסטיק השבורים והסתפקו בהגה זול וזקוף ובכך בעצם "קיסטמו" ב-DIY זול את האופנועים השבורים שלהם למראה עירום.
התוצאה הנקייה, הפשוטה ואפילו גברית וקשוחה משהו דיברה אליהם. הפרגון מרוכבים אחרים גם הוא לא איחר לבוא. כך יצא שבשנות ה-80 ה"נייקדים" צמחו בפופולריות שלהם.
יצרניות האופנועים זיהו את הטרנד העירום של האופנועים הללו והחליטו לאמץ אותו, עם דגמי נייקד מהמפעל. המגמה הזו החלה בשנות ה-90, כשיצרנים איטלקים החלו לשחרר נייקדים, כמו המונסטר של דוקאטי ב-1993 ושנה אחר כך עם הטריומף ספיד טריפל המקורי.
מכאן החלו רבים מהיצרנים להוציא אופנועים עירומים, במקביל לדגמי הספורט המובילים מתוצרתם. הם הציעו אופנועים חסכוניים, שימושיים מאוד ובעלי ביצועים שווים לדגמי הספורט, ביצועים שבסופו של דבר מתבטאים ברכיבה מהנה.
אז נייקדים פשוטים הם אופנועים עממיים, עם מיכל דלק קטן יותר, חוטי חשמל בולטים, מינימליזם על גבול המוגזם ו... אהה... עם האבק שמצטבר עליהם, הנייקדים גם מתלכלכים ומלכלכים יותר מאופנועים אחרים. השרשרת והשלדה שלהם יצברו לא מעט לכלוך וכך גם הפנסים, שכל חרק בדרך יתעקש להימרח עליהם.
אבל מנגד, הרבה רוכבים השבעים בהם כי הם עולים עד רבע מאופנועי הספורט המקבילים שלהם ובניגוד לאחרונים, המכוונים לשחרור של מירב הכוח האפשרי ולנסיעה במהירות המרבית, הם כמעט תמיד מתאימים ומכוונים טוב יותר לנהיגה ברחובות ולרכיבה במגוון תנאים.
כתוצאה מכך אופנועי נייקד הם הרבה יותר מגוונים ברכיבות שהם מאפשרים. מרכיבה בעיר ועד נסיעות ארוכות, דרך טיולי סופשבוע או ירידה לשטח והם יחזיקו מעמד אפילו בנהיגת מסלול מרוצים.
אופנוע נייקד (Naked motorcycle) הוא אופנוע עירום מראש, בלי חלקי פלסטיק מיותרים ויקרים, עם פחות משקל והתנהגות כביש מצוינת.
הנייקדים הם בעצם אופנועי ספורט שהורידו להם את החיפויים (פיירינג), עניין שהתחיל במקור מרוכבים באירופה שעשו תאונות ולא היה להם כסף להחזיר את האופנועים למפרט המקורי והיקר שלהם.
אז הם הסירו את חלקי הפלסטיק השבורים והסתפקו בהגה זול וזקוף ובכך בעצם "קיסטמו" ב-DIY זול את האופנועים השבורים שלהם למראה עירום.
התוצאה הנקייה, הפשוטה ואפילו גברית וקשוחה משהו דיברה אליהם. הפרגון מרוכבים אחרים גם הוא לא איחר לבוא. כך יצא שבשנות ה-80 ה"נייקדים" צמחו בפופולריות שלהם.
יצרניות האופנועים זיהו את הטרנד העירום של האופנועים הללו והחליטו לאמץ אותו, עם דגמי נייקד מהמפעל. המגמה הזו החלה בשנות ה-90, כשיצרנים איטלקים החלו לשחרר נייקדים, כמו המונסטר של דוקאטי ב-1993 ושנה אחר כך עם הטריומף ספיד טריפל המקורי.
מכאן החלו רבים מהיצרנים להוציא אופנועים עירומים, במקביל לדגמי הספורט המובילים מתוצרתם. הם הציעו אופנועים חסכוניים, שימושיים מאוד ובעלי ביצועים שווים לדגמי הספורט, ביצועים שבסופו של דבר מתבטאים ברכיבה מהנה.
אז נייקדים פשוטים הם אופנועים עממיים, עם מיכל דלק קטן יותר, חוטי חשמל בולטים, מינימליזם על גבול המוגזם ו... אהה... עם האבק שמצטבר עליהם, הנייקדים גם מתלכלכים ומלכלכים יותר מאופנועים אחרים. השרשרת והשלדה שלהם יצברו לא מעט לכלוך וכך גם הפנסים, שכל חרק בדרך יתעקש להימרח עליהם.
אבל מנגד, הרבה רוכבים השבעים בהם כי הם עולים עד רבע מאופנועי הספורט המקבילים שלהם ובניגוד לאחרונים, המכוונים לשחרור של מירב הכוח האפשרי ולנסיעה במהירות המרבית, הם כמעט תמיד מתאימים ומכוונים טוב יותר לנהיגה ברחובות ולרכיבה במגוון תנאים.
כתוצאה מכך אופנועי נייקד הם הרבה יותר מגוונים ברכיבות שהם מאפשרים. מרכיבה בעיר ועד נסיעות ארוכות, דרך טיולי סופשבוע או ירידה לשטח והם יחזיקו מעמד אפילו בנהיגת מסלול מרוצים.
