קושארי (Kushari) הוא מאכל רחוב קהירי עממי, שכל אישה מצרית יודעת להכין. הוא נולד כמאכל שאריות, כלומר כזה שאמהות הכינו ממאכלים שנשארו במקרר מאתמול, בעיקר פסטה ואורז - שניים מהמאכלים הזולים והנפוצים במטבח הביתי.

המאכל הטעים הזה הוא מנת אוכל הרחוב הכי נפוצה במצרים. משלב שני סוגי פסטה עם אורז, חומוס ועדשים, כשמעליהם רוטב עגבניות מתובל נפלא ומעט חריף, עם כמון, בהרט ושבבי צ'ילי ומלמעלה ערימת של בצל מטוגן, קראנצ'י ומקורמל.

הקושארי הוא מאכל טבעוני ובריא מאוד, אך גם מאוד טעים. כמו הפול המצרי שהם אוכלים בגרושים בדוכנים ניידים, גם את הקושארי אוכלים בקהיר בעיקר העניים.

המנה הזו נולדה במאה ה-19, בעידן בו מצרים נחשבה למרכז רב-תרבותי ובעל כלכלה פורחת. מצבם הכלכלי של בני המעמד הנמוך השתפר באותם ימים והם אכלו אוכל מגוון וטעים מבעבר. משאריות הארוחות הללו נולד המיקס של הקושארי.

משם הוא יצא עם הזמן אל הרחוב, כמאכל רחוב שנמכר מדוכן נייד על עגלה עם סוס. כיום הקושארי נמכר בדרך כלל כמנת פועלים, במסעדות פשוטות ובמזנוני קושארי המתמחים בהכנתו, אך גם במסעדות היוקרה והגורמה של קהיר ואלכסנדריה.


הנה הקושארי, מאכל השאריות שהוא להיט במצרים:

https://youtu.be/XyHL7aJDUag


"אבו טארק" נחשב לקושארי הטוב ביותר בקהיר:

https://youtu.be/hL_QTo_VFX4


כך תכינו קושארי בבית:

https://youtu.be/GEa9J4yUqHg


ומאכלי רחוב מצריים נוספים:

https://youtu.be/LlQSmN2O6rE

"ביבליותקה אלכסנדרינה" (Bibliotheca Alexandrina), הספרייה החדשה של אלכסנדריה, נבנתה בסוף שנות ה-90 ונחנכה בשנת 2002. מבחינה אדריכלית, מדובר במבנה מרהיב ומודרניסטי המתחבר לימים עברו.

כי ספריית אלכסנדריה החדשה ממשיכה את הספריה העתיקה והמפורסמת שנבנתה בעיר אלכסנדריה בתקופה ההלניסטית ופרחה גם בימי הרומאים.

הספרייה ההיא, שנחנכה במאה ה-4 לפני הספירה, הייתה הספריה הגדולה בעולם העתיק והחשובה ביותר בתקופה ההלניסטית. גם היום היא נחשבת לספריה החשובה והמקיפה ביותר בעולם העתיק. קראו עליה בתגית "ספריית אלכסנדריה".

הספריה החדשה תוכננה ונבנתה ביוזמה של ממשלת מצרים, אך בסטנדרטים ובעיצוב מודרניים לחלוטין. מדובר בפנינה אדריכלית, המצוידת בכל טוב, מתמזגת נהדר בסביבה ומצטיינת באדריכלות שלה. היא נבנתה ממש ליד מקומו המשוער של מבנה הספריה העתיקה של אלכסנדריה ובסמוך לחורבותיו של מאגר הידע המרכזי של העולם העתיק ומקומם של הספרנים הראשונים בהיסטוריה.

ספריית אלכסנדריה החדשה היא מוקד משיכה אל העיר העתיקה והמיוחדת הזו ולצד זה גם סוג של גן עדן למדענים, היסטוריונים, חוקרי התרבויות היוונית, המצרית והכללית של העולם העתיק.


הנה הספריה החדשה של אלכסנדריה מבחוץ:

https://youtu.be/nKrNX9EVUso


מה שיש בה (ללא מילים):

https://youtu.be/nbVShDVXtAM


על ספריית אלכסנדריה העתיקה (מתורגם):

https://youtu.be/jvWncVbXfJ0


וסרט תיעודי על הספריה החדשה באלכסנדריה:

https://youtu.be/0d8ow1cLBOQ?long=yes

נשיא מצרים אנואר סאדאת (Anwar Sadat), יורשו של נאצר, הרגיש מושפל לאחר מלחמת ששת הימים. כמו כל המצרים ששמעו את דברי הרהב של נאצר והופתעו לגלות שצבא מצרים הובס קשות, גם סאדאת רצה לנקום. מלחמת יום הכיפורים, שהפתיעה את מדינת ישראל לחלוטין ותפסה אותה לא מוכנה, נתפסה כנקמה מספקת. אמנם המצרים שוב הובסו במלחמה ולא הצליחו להשיג את מטרותיהם הצבאיות, אבל ההפתעה והיכולת לגרום לצה"ל לאבידות קשות היו מבחינתם נצחון גדול.

בשנת 1977, ארבע שנים לאחר המלחמה, עשה סאדאת מעשה והגיע לירושלים. זה היה מעשה אמיץ ביותר. כל העולם הערבי זעם עליו אך הוא המשיך וחתם על הסכם שלום מלא עם מדינת ישראל. זה היה שלום ראשון של מדינה ערבית עם מדינת ישראל והוא היה משמעותי במיוחד בהיותה של מצרים מנהיגת העולם הערבי.

בשנת 1981, 4 שנים לאחר מכן, נרצח אנואר סאדאת על ידי מוסלמים קיצוניים. הם התנקשו בחייו במהלך מפגן צבאי. הסיבה הייתה על שלא הסכים שחוקי מצרים יהיו על פי ההלכה המוסלמית הדתית.

הסכם השלום, לעומת זאת, ממשיך להתקיים עד היום.


הנה נשיא מצרים אנואר סאדאת (מתורגם):

https://youtu.be/LeyikQGHFVg


הסכם השלום עם ישראל (עברית):

https://youtu.be/RbWEV-0QGr0


נאומו של סאדאת בכנסת ישראל (עברית):

https://youtu.be/M6Zesv1nyqo


ותכנית חינוכית על מצרים המודרנית שאחריו (עברית):

https://youtu.be/QEvAzrG-FMU?long=yes

פול מדאמס (Ful medames), הוא מאכל מצרי שמכינים מקטניית הפול. זהו מאכל רחוב זול ופופולארי במיוחד בארץ העתיקה הזו והמצרים מרבים לאכול אותו לארוחת הבוקר ברחוב, בדרך לעבודה או בעבודה.

את הפול המצרי, פול מדאמס, מכינים בדרכים שונות. בעלי הדוכנים שברחוב עושים אותו מפול והרבה מים, שמתבשלים על הלהבה במשך 14 שעות, ללא שום תוספת.

המוכרים המצרים נוהגים להגישו ללקוחות כבר מוקדם בבוקר, עם כמה פיתות ליד. הם שמים אותו בצלחת, כשמעליו תיבול של שמן זית, פלפל חריף, מלח, פלפל והרבה לימון ולידו צלחת עם המון עלי רוקט ללעיסה ולא פעם תוספת של ביצים ועגבניות.


הנה הפול מדאמס, מאכל הרחוב הנפוץ במצרים:

https://youtu.be/BY3k-Lhztls


אוכל הרחוב הזול הזה מהווה את ארוחת הבוקר היומית של מרבית עניי קהיר:

https://youtu.be/POkFzrcJUjA


כך תכינו פול מדאמס בבית:

https://youtu.be/KctIJ276Y7w


פול מדאמס הוא בכיר מאכלי הרחוב המצריים:

https://youtu.be/LlQSmN2O6rE


האלוף הישראלי דווקא מכין אותו בסגנון עיראקי אבל טעים לא פחות (עברית):

https://youtu.be/LWuvuCsHAtI


וסרט ארוך על הכנת פול מדאמאס מקצועית:

https://youtu.be/UviMoQ8B2DE?long=yes

אחד המקומות המרתקים בקהיר בירת מצרים הוא "זבאלין" (Zabbaleen). זוהי שכונת עוני בפרברי קהיר, הממוקמת על מורדות גבעת אלמקטם (Mokattam) שבעיר. כאן חיים האנשים שממחזרים את הזבל של קהיר.

זאבלין, או בשמה הערבי מנשיית נאצר (Manshiyat Naser), היא עיר הזבל של מצרים. זוהי שכונת מצוקה מאובקת ובה חיים נוצרים קופטים, המכונים במצרים "זבאלין".

אנשי הזבאלין הם מלקטי הזבל של העיר. היא נקראת כך כי משפחות רבות בשכונה עוסקות במיחזור של זכוכית, מתכות ונייר, שאותם הם מוכרים הלאה. יש גרסה הטוענת שמעל 80% מהזבל של קהיר ממחזרים האנשים כאן.

תושביה הם אנשים שאולצו לעזוב את הכפרים שלהם על ידי הממשלה. בהיעדר השדות, הם המציאו את חקלאות הזבל העירונית והייחודית שלהם. הם אוספים את כל מה שנזרק בעיר וממחזרים אותו וכך יוצרים להם פרנסה, במעין חקלאות באחת הערים הצפופות ומרובות האוכלוסייה בתבל.

השכונה מתאפיינת בערימות הזבל הענקיות שבה, זבל שנאסף מהרחובות ובין השאר כולל מכשירים ישנים, ציוד נטוש וכלי רכב מתפרקים, שאותם הם מוכרים כדי להתפרנס.

את מרבית הזבל שהם אוספים, מרכזים "הזבאלין" על גגות הבתים והמרפסות של בתיהם.

בשכונה בניינים וחנויות רבות, אך רק עשירית מתושביה מחוברים באופן מוסדר לרשתות החשמל, המים והביוב.


הנה סיפורה של שכונת ה"זבאלין" הממחזרת:

https://youtu.be/osxBLVwX6FQ


החיים בזאבאלין:

https://youtu.be/phpDOvkEZZk


ליד השכונה נמצאת כנסיית המערה העתיקה והמדהימה:

https://youtu.be/FUH-vpR81M4


בקורונה ננטשים האנשים כאן לגורלם הקשה:

https://youtu.be/lcYTfaaxwFc


וסרט תיעודי על שכונת זבאלין שבקהיר (מתורגם):

https://youtu.be/17-i0LLVFAY?long=yes

בסיקסטיז הוא היה האיש שהביא את ההמבורגר לישראל, מלך חיי הלילה של תל אביב והבעלים של מסעדת קליפורניה, מהמסעדות המצליחות ואחד משני מרכזי הבוהמה של העיר.

אבל אייבי נתן רצה משהו נוסף. הימים סוערים במדינה, שנות ה-60, עידן של מאבקים לשלום באמריקה. במסעדה שלו התפתחו שוב ושוב דיונים פוליטיים בין הסועדים ובהם הוא היה נחרץ בדעותיו למען שלום ונגד מלחמה. הוא הרי יודע משהו על כך. במלחמת העצמאות הוא נאלץ להפציץ במטוסו כפר ערבי, גרם נזק ונפגעים וחש לא מעט אשמה על כך.

יום אחד זרק לו חבר שאולי במקום להסתפק בדיבורים יעשה משהו בעניין. אייבי חשב על זה והחליט להתמודד בבחירות לכנסת. הוא נכשל, אבל נאמן להבטחתו שתמיכה ציבורית בבחירות תאפשר לו לטוס טיסת שלום למצרים, הוא אכן טס למדינת האויב ב-1966.

קצת לפני קהיר, כשנגמר לו הדלק, הוא נחת בשדה כפרי. נדהמים מאומץ ליבו ונחישותו לשלום, המצרים החזירו אותו לישראל ללא פגע. מבחינתו זו הייתה הוכחה לכך שגם האויב רוצה שלום.

בארץ, לעומת זאת, התחלק העם בין מעריצים שראו בו איש אמיץ ושוחר שלום ובין אחרים, שתפסו אותו כתמהוני או סתם רודף פרסום.

מכאן הפך אייבי נתן לפעיל שלום, נפגש עם אנשי רוח, עם האפיפיור ועם אושיות תרבות ברחבי העולם, סיפק סיוע הומניטרי לנפגעי אסונות, רעב ומלחמות בכל העולם ועוד.

הוא באמת החליט לשנות את המציאות המלחמתית העצובה ששלטה במדינת ישראל. לאחר פרץ ההתלהבות שלקח את טייס הקרב לשעבר והאיש האמיד והמסודר באותו הווה, את מטוסו וטס למצרים בשליחות מטעם עצמו, שליחות של שלום, באה מלחמה.

אלה היו מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. כל אחת משתי המלחמות הללו סיפקה טלטלה שונה לאומה והוכיחה לו עוד יותר כמה חשוב לפעול למען שלום.

בעולם ראו בו רבים כסמל להומניזם ואהבת אדם. שוב ושוב הוא הושיט סיוע למוכי אסונות בעולם ולרעבים באפריקה. בארץ פחות.

בשנות השבעים הוא קנה ספינה ישנה והפך אותה ל"ספינת השלום", ספינה שעליה תחנת רדיו פיראטית שפעלה לקידום השלום במזרח התיכון. מ-1973 ועד 1993, במשך 20 שנה, שידרה ממנה תחנת הרדיו "קול השלום" מסרים של שלום ואהבה לכל מדינות האזור.

על הספינה התגוררו השדרנים והעורכים והשמיעו מוסיקה מצוינת. במשך השנים קול השלום הייתה תחנת הרדיו הכי מעודכנת ומעניינת למה שחם במוסיקת הרוק והפופ בעולם.

כדי לא להסתבך עם חוק הרדיו בישראל היא שידרה מהמים הבינלאומיים. כי אייבי, שהיה חסיד של מהטמה גנדי, דגל במאבק לא אלים. שביתות רעב, הרדיו והספינה שימשו אותו למחאה ולקידום רעיונות השלום והתקווה שלו.

ב-1993 הוא ראה את התגשמות חלומו, עם חתימת הסכמי אוסלו עם ערפאת וארגוני הטרור. הוא עצמו, נזכיר, ישב פעמיים בכלא בישראל על שנפגש עם ערפאת ופלשתינים נוספים, בניגוד לחוק שאסר עשור על מפגשים עם האויב.

אייבי חיפש מי שימשיך להפעיל את "ספינת השלום". משלא מצא הוא נאלץ להטביע אותה והמשיך במבצעים הומניטריים באפריקה ובארץ, במיוחד בניסיון להקים כפר לגמילה מסמים בנגב.

בסוף ימיו, סבל נביא השלום ומי ששילם את כל המחיר על פעולותיו לקידומו, משבץ מוחי בו לקה ושהותיר אותו משותק חלקית.

ב-2008 הלך אייבי נתן לעולמו. את חייו הוא סיים בודד, אחרי שכל הונו הוקדש לפעילותו ההומניטרית ופעילויות השלום. מעולם לא זכה אייבי נתן לקרדיט של ממש ולו גם זעיר, על פעילותו למען השלום. עצוב ואולי סמלי לאור מצב השלום שהוא כל כך רצה.


הנה זכרונות מספינת השלום (עברית):

https://youtu.be/S3pPX7_oyj0


כך נשמעו שידורי התחנה והשדרנים שבאו אליה מאנגליה (עברית):

https://www.youtube.com/watch?v=vidXwSU1PUg


קול השלום הייתה תחנה ייחודית בז'אנר מרהיב של הרדיו הפיראטי (עברית):

https://youtu.be/tgRzqelsno4


וסוף חייו העצוב של אייבי נתן (עברית):

https://youtu.be/Szq0ic-9fhg

כתבי "גניזת קהיר" הם אוסף של 350 אלף מסמכים, תעודות וכתבי יד, ממורשת ישראל, שנגנזו בעליית הגג של בית הכנסת העתיק ביותר של קהיר, בית הכנסת על שם אבן עזרא בפוסטאט, בין המאות ה-9 עד ה-19.

בגניזת קהיר מונצחים המון פרטים מחייהם של היהודים בזמן העתיק. החומרים הללו, מרביתם מהאלף הראשון לספירה, השתמרו שם היטב במשך כאלף שנים והתגלו בעליית הגג בסוף המאה ה-19.

מרבית הממצאים נמצאים כיום באוניברסיטת קיימברידג' שבארצות הברית.

כיום מתבצע פרויקט ממוחשב ועתיר השקעה, פרויקט פרידברג, שבו מנותחים כתבי "גניזת קהיר" המפוזרים בעולם והוזנו למחשב.

המחשב מאפשר זמינות שלהם לכל חוקר בעולם, אך גם מבצע השוואות בין מאות אלפי תמונות ומסמכים שנסרקו אליו וינסה לזהות תבניות וקשרים ולספק תמונה טובה יותר של המידע שבגניזה.


הנה סיפור הגניזה וחקירתה:

http://youtu.be/WCYBqwccZUg

את הניצחון הגדול בהיסטוריה המודרנית מייחסים לניצחונו של צה"ל במלחמת ששת הימים. זה קרה אחרי תקופת המתנה ארוכה ומאיימת על ישראל, עידן של חשש גדול מכוחן העדיף והנשק הרוסי החדיש של מדינות ערב. בתוך 6 ימים בלבד עשו חיילי צה"ל את הלא-יאומן וניצחו צבאות של שבע ממדינות ערב, כבשו שטחים נרחבים מאד, החזירו את מזרח ירושלים והכותל המערבי והפכו לאחד הצבאות המדוברים בעולם.

במיוחד זכה לכבוד חיל האוויר הישראלי שהצליח להשמיד את חילות האוויר של האויב בתוך שעות ספורות, כבר ביום הראשון של המלחמה.

דווקא לאחר המלחמה החלו הדברים להסתבך, כשמנהיגי ישראל החלו לנהוג באופן שחצני ובוטח ובתוך 6 שנים בלבד נפתחה מלחמה שבה הפתיעו צבאות מצרים וסוריה את צה"ל וגרמו לכמעט חורבן של מדינת ישראל הצעירה. אנו לומדים מזה שצריך להיזהר מלנוח על זרי הדפנה של המנצחים ולשמור על עצמנו, גם אחרי ניצחון.


הנה הכרונולוגיה שהובילה למלחמת ששת הימים (עברית):

https://youtu.be/c5rWz5vv-qM


הטעות הגדולה של מלך ירדן:

https://youtu.be/7vuJKjJcsZQ


תקציר מהלכי המלחמה:

https://youtu.be/TXcW66XMYxE


עוד הסבר על המלחמה המפוארת של צה"ל:

http://youtu.be/u1GMqat6jSw


להצלחה הגדולה תרמו מפציצי הווטור שכל העולם התייאש מהם ורק בצה"ל הפכו לפיצוץ (עברית):

https://youtu.be/pVcKBDgEZQw


שידורי התעמולה המצריים במלחמה:

http://youtu.be/zEYTaQ4Ah2Y


מעט מהמראות שאחרי הניצחון הגדול:

http://youtu.be/hs3ZeoV3u98


תמונות מהניצחון הגדול של מלחמת 6 הימים:

http://youtu.be/GfIRtrpxan8


המציאות של ישראל בעיני העולם, שנתיים לאחר המלחמה:

http://youtu.be/FN6_SVuxolg


סיפורו של הניצחון שנלמד בבתי הספר ללוחמה בכל העולם (מתורגם):

https://youtu.be/KqS8BQDjYpw?long=yes


וסרט תיעודי על המלחמה:

https://youtu.be/mxEXGA0RU5c?long=yes

הדרך לפירמידות, שהיא דרך פעילה עד היום, היא אחת הדרכים העתיקות בעולם וללא ספק הכביש המרוצף העתיק בעולם. דרך הפירמידות, שמובילה מדרום קהיר אל הפירמידה של גיזה, היא בת 4,600 שנה ומשמשת ברצף לתנועה, מאז ימי מצרים העתיקה. על אותה דרך בת 12 קילומטרים הועברו פעם אבני הענק לבניית הפירמידות והיום נוסעים אוטובוסים עמוסי תיירים לאתר הפופולארי.


הנה הדרך העתיקה לפירמידות ולידן:

http://youtu.be/FRio6n8JIoY


הנה הפירמידות שאליהן מוביל הכביש:

https://youtu.be/7sT_MZxqK-Y

הזמרת הכי גדולה בתולדות האומה הערבית הייתה ללא ספק אום כולת'ום. כולת'ום שהוכתרה בעבר ועד היום נחשבת כ"קולה של מצרים", הייתה זמרת מצרייה שלא הייתה חשובה ואהובה ממנה.

בארץ רבים מכירים ואוהבים את שירה הידוע ביותר של אום כולתום "אינתה עומרי" (אתה חיי) - שיר שנמשך חצי שעה. השיר הוא יצירת פאר של לחן, עיבוד ותזמור גאוניים, שכתב לה גדול המוסיקאים של העולם הערבי, מוחמד עבד אל-וואהב. "אינת עומרי" היה לשיר הנמכר ביותר בתולדות המוסיקה הערבית וזכה לביצועים אינספור, מפי כל גדולי המוסיקה הערבית לדורותיהם.

אום כלת'ום עצמה, מי שתזכה להיקרא "כוכב המזרח", גדלה בכפר קטן בדלתא של הנילוס. היא הייתה בת למשפחת "פלאחים", איכרים עניים מהמעמד הנמוך במצרים. לאורך כל הקריירה המפוארת שלה היא לא שכחה מהיכן באה והקפידה לקרוא לעצמה בגאווה "פלאחית".

מי שהפכה להיות האייקון של המוסיקה הערבית ודמות מכובדת בכל העולם החלה את דרכה ב"חפלות", במסיבות עממיות. בתור ילדה, היא עשתה זאת כשהיא מחופשת לבן. הילדה הפכה לנערה והתפרסמה בגיל צעיר בכפרים.

כשהתגלתה על ידי מוסיקאים בכירים, עברה משפחתה לקהיר. די מהר היא הייתה לסמל של מצרים החופשית וכונתה בגאווה "הפירמידה הרביעית".

מבחינה מוסיקלית היא הצליחה לחולל שינויים של ממש בהרגלי ההאזנה של המצרים ולגרום להם להאזין ללחנים בסגנון העתיק, ביחד עם שירים פופולאריים שכתבו לה גדולי המלחינים.

אפילו גדול המוסיקאים הערביים, מוחמד עבד אל-וואהב, שהיה היריב העיקרי שלה, נפל בקסמה וכתב לה כמה משיריה הגדולים.


הנה סיפורה של אום כלת'ום (עברית):

https://youtu.be/bzZdGticqoA


גדול שיריה "אתה חיי" ("אינת עומרי"):

https://youtu.be/0na36yCrfXA


על המוסיקה של אום כלת'ום והמלחין מוחמד עבד אל וואהב שאומצה לפיוטים יהודיים:

http://youtu.be/nkNdSKtPnd0


קליפ מרהיב לעיבוד נפלא בסגנון של שירי אום כלת'ום (עברית):

https://youtu.be/avq9_dhd3hs


וחלק משיר של אום כולתום שזכה לתרגום (עברית):

https://youtu.be/3R5WC0Zsfqk

כנסיית המערה (Church cave) בקהיר היא כנסיית ענק עם 20 אלף מקומות, שנבנתה במאה הרביעית. אבל המדהים הוא שכל הכנסייה הזו מבוססת על מערת ענק החצובה כולה בסלע ושמעליה היא נבנתה.

המערה היא חלק מכנסיית סן סימון הקופטית, אחת הכנסיות העתיקות במצרים. היא נבנתה מעל מערה בה הסתתרה המשפחה הקדושה לאחר שברחה מהמלך הורדוס.

כן, לכאן הגיעה, לפי המסורת הקופטית, משפחתו הקדושה של ישו הצעיר, שכללה את יוסף אביו ואימו מריה. זה קרה כשנאלצו לברוח מירושלים ונדדו עד קהיר. הם הסתתרו במערה שעומקה 10 מטרים ובה התגלה אליהם מלאך, שציווה עליהם לחזור לנצרת.

בקהיר מספרים שלא פחות מעשרת אלפים איש יכולים להתפלל בכנסייה הזו בו-זמנית, בתוך המערה החצובה בסלע. למתכונתה זו שוחזרה הכנסיה במאה ה-8, לאחר שניזוקה בשריפה.

כנסיית המערה סמוכה ל"עיר הזבל", שכונה ענייה ומאובקת, של נוצרים קופטים המכונים במצרים "זבאלין", כי הם אוספי הזבל של העיר.


הנה הקופטים מגיעים לכנסייה להתפלל:

https://youtu.be/FUH-vpR81M4


קהל המתפללים מזמר בהמוניו בכנסייה:

https://youtu.be/eU5xkdrx15g


על המערה שהפכה לכנסייה עצומה:

https://youtu.be/UD-UjTnGWx8


טיול אל המערה:

https://youtu.be/PS8w6U5p2ys


וביקור בכנסיית המערה הייחודית:

https://youtu.be/yvoyqskHlY8?long=yes

במשך שנים רבות הוא היה האלוויס פרסלי של העולם הערבי. הוא זכה למיליוני מעריצים ותקליטיו נמכרו בהמוניהם. הוא פרט על העוד בצורה גאונית וקולו הרומנטי, ספק הבוכה, היה לסמל של הצעיר הערבי הרומנטי והמרגש.

פריד אל אטרש (Farid Al Atrash), צעיר דרוזי מסוריה, שהיגר למצרים עם אימו ואחותו בילדות, למד ועבד כעוזר אצל גדול המוסיקאים סונבטי. רק אחרי שהשכיל מספיק הוא פרץ את דרכו לקריירה משלו. מעריציו בעולם הערבי היו רבים וגם בישראל הוא זכה להמוני מעריצים. אלף איש שבאו לצפות בסרטו בקולנוע אדיסון בירושלים השתוללו והרסו את המקום, מפני שגילו שהסרט והשירים קוצרו בהקרנה הישראלית...

לכאורה היו לו את כל הסיבות להיות מאושר. אך בגיל 66, עשיר, נערץ ומחוזר מתמיד, זמן קצר לפני נישואיו בפעם הראשונה, מת פריד אל אטרש במפתיע מדום לב. אבל כבד ירד על העולם הערבי כולו ובמועדוני המעריצים שלו במדינת ישראל.


הנה פריד, וירטואוז העוד, בנגינת היצירה "אסטוריאס" של איסק אלבניז הספרדי, ביחד עם תזמורת גדולה:

https://youtu.be/fViuhkOmzvI


הנה להיטו "יא עואזל פאלפלו" של פריד אל אטרש:

http://youtu.be/ziLFMs0GIF8


סיפורו של הרומנטיקן הערבי הגדול ביותר (עברית):

https://youtu.be/MHCZnO_vpPI?t=01s&end=11m07s?long=yes


ופריד אל אטרש בשיר מאחד מסרטיו:

https://youtu.be/j1XruKyAiXs?long=yes

זו הייתה מלחמה שבאה לאחר 6 שנים של יוהרה, שחצנות וביטחון עצמי שצה"ל הוא הצבא החזק במזרח התיכון ושישראל היא מעצמה בלתי מנוצחת.

כשלושה שבועות לפני יום הכיפורים 1973 הגיע מסר סודי ומוצפן למטה המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים בתל אביב. דווח בו שהצי המצרי עזב את נמל אלכסנדריה, תנועה חריגה שהעידה על סבירות גבוהה שפניו של הצבא המצרי למלחמה. היא הועברה למעלה ונוספה לשורת ידיעות נוספות שהעידו על מלחמה מתקרבת.

כמה ימים אחר כך, 10 ימים לפני המלחמה, נפגש חוסיין מלך ירדן עם ראש הממשלה גולדה מאיר והודיע לה שפני הסורים למלחמה בישראל. הוא עצמו לא הצטרף למלחמה, מחשש שיחזור על עצמו תקדים מלחמת ששת הימים, בה הובס הצבא הירדני קשות וירדן עצמה איבדה שטחים גדולים, כולל את השליטה בעיר העתיקה בירושלים, כולל ברובע היהודי והמוסלמי.

הכתובת הייתה על הקיר. אבל אמ"ן, אגף המודיעין של צה"ל, שבראשו עמד האלוף אלי זעירא, לא קיבל את הסימנים כפשוטם. אפילו מרגל מצרי בכיר שהעביר ידיעות מוצקות ל"מוסד" לא שינה לו. הוא קבע שסוריה ומצרים אינן מכוונות למלחמה ושכנע בכך את הממשלה.

כך פרצה בהפתעה מלחמת יום הכיפורים. זה היה ביום הכי קדוש ליהודים - שבת, יום הכיפורים, ה-6 באוקטובר 1973.

המלחמה נפתחה במפתיע, בהתקפות רבות עוצמה, מצד הסורים ברמת הגולן ומצד המצרים בחצי-האי סיני. היא עתידה להימשך 18 יום. במהלכם תיקלע ישראל למצב שלא הכירה מאז קום המדינה, מצב שהוגדר על ידי רבים כ"חשש מחורבן בית שלישי".

בסיני הצליחו המצרים לצלוח את תעלת סואץ ע"י חיל רגלים ולכבוש את קו המעוזים הישראליים שעל התעלה. הם החלו בהקמת גשרי מעבר גדולים לכוחות השריון והארטילריה המצריים.

ברמת הגולן הצליחו הסורים לכבוש את מוצב צה"ל בחרמון ולחדור אל דרום רמת הגולן ואל העורף של מרכז הגולן הישראלי. כל היישובים העבריים פונו מרמת הגולן.

המחדל של אי זיהוי המלחמה כמעט והביא לתבוסת ישראל. היינו מאוד קרובים לחיסול בידי צבאות ערוכים למלחמה, מצוידים ונחושים לחסל את ישראל.

אבל צה"ל התעשת. לאחר בלימה ישראלית רבת תעוזה של החיילים בחזית וחרף התקפות איומות ופגיעות קשות בצה"ל, החלו התקפות-נגד ישראליות שהעבירו את הלחימה לשטחי האויב.

בהנהגתו של האלוף אריאל שרון שפעל בניגוד להוראות וחצה את תעלת סואץ הצליח צה"ל לאלץ את המצרים, לקבל הסדר הפסקת-אש חדש. בעקבותיהם נאלצו גם הסורים לחתום על הסדר דומה, בעקבות ניצחון צה"לי כנגד כל הסיכויים, למול מתקפה סורית קשה והרסנית במיוחד.

המלחמה הוכרעה לטובת ישראל, אבל סדקה את הביטחון העצמי המופרז של צה"ל. בעקבות המחדל העצום של מלחמת ההפתעה מרובת ההרוגים, החלו מחאות נרחבות והוקמה ועדת חקירה, ועדת אגרנט.

לאחר דיונים ממושכים ושמיעת עדויות רבות הטילה ועדת אגרנט את האחריות למלחמה על הרמטכ"ל ופטרה את הממשלה מאחריות ל"מחדל". אבל הציבור לא הירפה ולבסוף הממשלה נאלצה להתפטר. גולדה ודיין, האחראים לכישלון, הלכו גם הם הביתה.

בזכות ההפתעה והעובדה שהצליח לכבוש בתחילת המלחמה את קו המעוזים, הרגיש גם הצד המצרי מנצח. בדיעבד זה אפשר לנשיא המצרי שביקש עוד קודם למלחמה לדבר שלום, אך נתקבל בסירוב של ראשת הממשלה גולדה מאיר, ליזום צעדי שלום חוזרים ולעשות שלום עם ראש הממשלה מנחם בגין.


על המלחמה שנפתחה ביום הכיפורים של 1973 (עברית):

https://youtu.be/6O1KVqdwUrI


שני מטוסים עמדו לבדם בגבורה מול טייסת שלמה של המצרים (עברית):

https://youtu.be/QFR94rHMLqc


ברמת הגולן הגן כוח צביקה בגבורה כנגד הסורים (עברית):

https://youtu.be/LVncsjNI4iA


מלחמת יום הכיפורים (עברית):

https://youtu.be/CkOn6Im3fgU


"לו יהי" של נעמי שמר - שיר המלחמה ההיא (עברית):

https://youtu.be/FDD19O2CreI


תכנית חינוכית על המלחמה בהפתעה (עברית):

https://youtu.be/Q0fZ6wjWe80?long=yes


כל השתלשלות אירועי מלחמת ההפתעה שנפתחה ביום הקדוש ליהודים (מתורגם):

https://youtu.be/IHypjF9z8Ko?long=yes


וכך היא החלה (עברית):

https://youtu.be/mqkqcKbqp38?long=yes

מה קורה למקדשים מצריים עתיקים, כשבונים סכר ויוצרים אגם מלאכותי חדש שעלול להציף אותם? ויותר חשוב - האם אפשר להזיזם?

זו השאלה שעמדה בפני שלטונות מצרים בשנת 1964. התשובה הייתה פשוטה, גם אם יקרה.

שני מקדשי אבו סימבל (The temples of Abu Simbel) נחתכו לבלוקים גדולים, פורקו והועברו בשלמותם למקום אחר. מיקומם החדש נקבע 65 מטר גבוה יותר ו-200 מטר בלבד מהנילוס.

הפרויקט המסובך והיקר הזה נעשה בכדי להציל את המקדשים משקיעה באגם נאצר. אגם נאצר הלך והתמלא מאחורי סכר אסואן, שנבנה כמה שנים לפני כן, כדי לאגור מים במדבר.

שני מקדשי אבו סימבל שבמצרים הם המקדשים הדרומיים ביותר של תרבות מצרים העתיקה. הם נבנו במאה ה-13 לפנה"ס על ידי המלך הפרעוני רעמסס השני.

המקדש הגדול הוקדש לרעמסס השני והמקדש הקטן יותר - לאשתו של רעמסס, נפרטרי ולאלה חתחור. במקדשים פסלי ענק פרעוניים, מהגדולים שנמצאו אי-פעם.

אבו סימבל הוכר בשנת 1979 כאתר מורשת עולמית והוא מהאתרים המעניינים של התרבות המצרית העתיקה.


הנה מקדשי אבו-סימבל שעל שפת אגם נאצר:

http://youtu.be/DYP5Id4bXic


ראו כמה הפסלים של אבו-סימבל הם גדולים:

http://youtu.be/l6koKIVE17k


ומצגת תמונות מאבו-סימבל:

http://youtu.be/Dp10THd4SFE

רוזטה (Orgeat syrup) הוא משקה שקדים ממותק, בצבע לבן חלבי, המבוסס על רכז שקדים.

הרוזטה, הנקרא גם אורזטה או אורצטה, מוכר כמשקה רחוב פופולרי בחלק ממדינות צפון אפריקה. בארצות כמו תוניסיה ולוב, כמו גם אצלנו, נהוג להגיש אותו קר.

בארץ נמכר משקה הרוזטה בחנויות וברשתות השיווק, לצד יצרנים ואנשים פרטיים, המייצרים אותו בהכנה מסורתית בבית ומוכרים בחנויות קטנות ובשווקים.

יוצאי לוב ומי שעלו מתוניסיה נהגו לשתות את משקה הרוזטה בארצותיהם, הן בימי הקיץ החמים והן בחגים ובאירועים מיוחדים.

את הרוזטה הקלאסית יוצרים מתרכיז שמופק מתערובת של שקדים מרים ומתוקים שנסחטו יחד.

אגב, יש גם משקה דומה ומסחרי שמפיקים משקדים מתוקים בלבד, שדומה בטעמו למרציפן וכפיצוי על הטעם המעט מריר שחסר, מוסיפים לו תוספי טעם.

במקומות שונים יש גם מי שמפיקים משקה המזכיר אותו, אבל מגלעיני משמש.


הנה משקה רוזטה (עברית):

https://youtu.be/EeF3nTZlXXQ

מיץ קנה סוכר (Sugarcane Juice), או מיץ קנה, הוא משקה טבעי, מרענן ומתוק שנעשה בארצות רבות מקנה סוכר טרי שנדחס ונסחט היטב. לתרמילאים ומטיילים בעולם שתיית המיץ הזה היא חלק בלתי נפרד מהטיול לארצות כמו מצרים, הודו, ברזיל וכדומה.

קנה הסוכר ידוע בתכולת הסוכר הגבוהה שלו. זהו עשב גבוה ורב שנתי. משום צריכת המים הגבוהה שלו, הוא גדל בעיקר באזורים טרופיים וסובטרופיים באסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית.

בדוכנים בכל רחבי אסיה מוכרים את המשקה הקר. במדינות רבות המיץ מופק ונסחט במקום, מקני סוכר גבוהים. אלה שצומחים ליד נהרות גדולים, כמו הנילוס במצרים ונהרות דומים ברחבי אסיה, כולל בתאילנד, הודו, קמבודיה ועוד.

ההכנה פשוטה. בתחילה קוטפים את גבעולי הצמח, כלומר את קני הסוכר. מעבירים אותם למכונת ריסוק, המחלצת מהם את המיץ. לאחר מכן מוציאים מהמיץ את הלכלוך, על ידי סינון.

במקומות רבים מוסיפים למיץ קנה סוכר מעט מיצים המוסיפים לו טעם. ביניהם מיץ ליים, ג'ינג'ר או נענע שמעניקים לו טעמים ייחודיים. עוד מפיקים בעולם מקנה הסוכר משקאות אלכוהוליים כמו רום וקשאסה.

המדהים הוא מיץ קנה הסוכר הטבעי ידוע כבריא. הערכים התזונתיים שלו גבוהים, הוא עשיר בוויטמינים, נוגדי חמצון ובמינרלים כמו ברזל, סידן ואשלגן. ואם כל הטוב הזה לא מספיק, אז הוא גם משקה דל שומן בשל תכולת הסוכר הגבוהה שבו הוא גם מקור אנרגיה מצוין לגוף.


הנה הכנת משקה הקנה המצרי:

https://youtu.be/U7MrUXfkl0A


משקה קנה בתאילנד (עברית):

https://youtu.be/Q__DWRv7X3Q


על משקה הקנה בעולם:

https://youtu.be/l_Q2bFDogFM


מסחטת קנה בהודו (עברית):

https://youtu.be/AA4duXg3jaY


בהמה סוחטת קנה:

https://youtu.be/dXWAIwjQWZI


משקה קנה בסינגפור:

https://youtu.be/8JBeUx4XoS4


סוחטת קנה סוכר בקמבודיה:

https://youtu.be/hkgNAZ6HO8Y


וסוחטי קנה בתאילנד:

https://youtu.be/JfGKqkfvHZY

הסוכר (Sugar) מופק מצמחים שגדלים בחקלאות, כמו קנה הסוכר וסלק הסוכר. קנה הסוכר, למשל, הוא מרכיב שנמכר בשווקים בכל רחבי אסיה ואפריקה. ילדים בעולם השלישי מוצצים אותו כממתק שממנו נשאב הסוכר. הוא גם אחד המרכיבים העיקריים לייצור סוכר.

אם את סלק הסוכר פורסים לפרוסות ומבשלים להפקת סוכר, את הגבעול של קנה הסוכר מרסקים היטב במכונות חזקות. התהליך הזה יוצר מיץ, שאותו מבשלים.

לאחר הבישול של מיץ קנה הסוכר, או של פרוסות סלק הסוכר, נוצרים גבישי הסוכר. אותם מייבשים היטב ובתום התהליך נוצר הסוכר. לעיתים הוא יפורק לגרגרים ולעיתים יגובש לקוביות סוכר שנוח להכניס לכוס התה או הקפה, ללא צורך בכפית.

כך או כך, בסיומו של ייצור הסוכר, הוא נארז בשקים ומוכן לשיווק.


כך מגדלים את קנה הסוכר:

https://youtu.be/EP_fgp7zYKk


ייבוש הסוכר בהודו:

https://youtu.be/PEbv7KyfITM


ותהליך ייצור הסוכר כולו:

https://youtu.be/jCKt02NGjfM

המפקד הגרמני ארווין רומל היה מהמפקדים הטובים של הנאצים. המצביא שכונה "שועל המדבר" זכה לתהילה על הקרבות שניהל ונראה היה שאיש לא יוכל לו. מלווה בהערצה של היטלר, ארווין רומל היה בדרך להשתלט על צפון אפריקה ולתפוס את המזרח התיכון, כולל היהודים של ארץ ישראל, שהיו מיועדים להשמדה.

אבל אז הגיע לזירה האפריקנית גנרל בריטי ביישן ושקט בשם ברנרד מונטגומרי. הוא הבין מיד שחייליו, שהובסו שוב ושוב על ידי רומל, העריצו ופחדו מהגרמני המוכשר רומל. כדי להכניס בהם גאווה ורוח קרב, הוא הגה רעיון גאוני. מונטגומרי החליט להפוך בשיטות פסיכולוגיות את חייליו למעריציו שלו. הוא יזם קמפיין שהקדים את בואו, שבו הקצינים יספרו לחיילים סיפורים על תחכומו וגאונותו הצבאית של המפקד שעומד להגיע. החיילים התרשמו שהם הולכים לקבל מנהיג ומפקד בשיעור קומה של רומל הגרמני והיו נרגשים. כולם הפכו למעריציו, עוד בטרם הגיע. כשהגיע הם היו כבר "בכיסו". הם קראו לו "מונטי" בהערצה ורשמו את שמו על הטנקים שלהם. הוא זקף את קומתם ומרגע זה פיקד עליהם והנהיג אותם לקרב בין שווים, כנגד רומל "הבלתי מנוצח".

התוצאות היו מדהימות. רומל שניצח בעבר ללא הפסקה, הובס בקרב שריון קשה ומתוחכם שניהלו נגדו חייליו וקציניו של מונטגומרי. הגרמנים החלו נסוגים לאורך חופי צפון אפריקה, עד שהכוחות הגרמניים והאיטלקיים נכנעו סופית שנה אחר כך.

ניצחונו של מונטגומרי המופנם על רומל השחצן היה השינוי שכוחות הברית כל כך נזקקו לו. ביחד עם התבוסה הגרמנית בסטלינגרד שברוסיה, חל סוף סוף המפנה שכל כך נזקקו לו. מעתה הם כבר לא יובסו בקרבות נגד הצבא הנאצי. להיפך, כוחות הברית יהיו מעתה אלה שירדפו את הצבא הגרמני והוא זה שיתגונן. מונטי הפך את הקערה על פיה!


הנה סרטון על הקרב באל עלמיין (עברית):

https://youtu.be/2PSU_hZcdfE


כך נוצח רומל "שועל המדבר" על ידי מונטגומרי הבריטי:

http://youtu.be/b0emiRkHBBw


סרטונים אמיתיים מקרב אל עלמיין עם שיר של ורה לין מאותה תקופה:

http://youtu.be/oL9NZP1goNI


על חייו של "מונטי" וכיצד הצעיד את בריטניה לנצחון על רומל והצבא הגרמני בצפון אפריקה:

https://youtu.be/ZZz-pPkbdko


כמה דברים שראוי לדעת על המנצח הגדול של אל-עלמיין:

https://youtu.be/Lx18Ly7VjxM


וסרט תיעודי מקיף על מונטגומרי וגדולתו:

https://youtu.be/WjxexZtPfkw?long=yes

"עיר המתים" (City of the Dead) של קהיר היא אחת מתופעות העוני המוזרות, מצד אחד, אך גם היצירתיות וההמפתיעות מנגד. עיר המתים הזו היא ההוכחה לרוח האדם והיכולת האנושית להסתגל, למצוא פתרונות וכן - גם להתפשר, כדי לחיות בעיר שעברה מזמן את 20 מיליון התושבים ואין להם, ליטרלי אין דירות לגור בהן.

ב"מוקאבר" (Mkaaber) או אראפה (Arafa), שמה המקומי של עיר המתים המצרית, חיים עניי העיר ממש בתוך הקברים שבבית הקברות הגדול ביותר במצרים. המוקאבר היא כנראה העיר התחתית האמיתית של העיר העצומה הזו, השכונה שבה החיים הם בין המתים.

בעיר המתים רואים משפחות עניות המתגוררות באחוזות הקבר הממלוכיות שבתוך מתחם בית הקברות המוסלמי.

חוטי כביסה מתוחים בין המצבות ועליהם תלויים לבנים ובגדים. הילדים משחקים בין הקברים ועל אבני הקבר הם מכינים את שיעורי הבית שלהם, אוכלים ומשחקים.

בעיר המתים נמים עניים מרודים באחוזות קבר של עשירי מצרים בעבר ובעלי תפקידים חשובים בחצרות מלכי מצרים והצבא. הקברים המפוארים האלה נבנו במאות ה-16 עד ה-19. במאה ה-20, כשאוכלוסיית הבירה המצרית גדלה במהירות עצומה ולממדי ענק, בשל העיור המואץ וזרימת המוני כפריים שחיפשו עבודה משתלמת (מה שנקרא אורבניזציה), החלו רבים מעניי העיר לפלוש למאוזוליאומים, אחוזות הקבר הגדולות שכאן.

באופן מוזר, מי שמתגוררים כאן נחשבים היום לבעלי המזל מבין עניי העיר. יש רבים בעיר הזו שאפילו לגור כאן אין להם אפשרות, כי כל הקברים שאפשר לגור בהם כבר תפוסים.

והאמת שיש כאן גם סוג של סימביוזה בין הדיירים כאן ובין המשפחות האמידות שאחוזות הקבר הללו הן בבעלותן. הדיירים הללו מתגוררים אמנם בבתי הקבר, אבל במקביל גם שומרים ואפילו מתחזקים אותם ומונעים ונדליזם ופלישה של גורמים פחות מוכרים.


הנה סיפורה של עיר המתים:

https://youtu.be/M3ApxaPBnsU



מראות ממנה:

https://youtu.be/kDC-65tWAQ8


הדרכה על המוקאבר:

https://youtu.be/vYzKdf33AJg


למצרים העניים החיים בקבר הם הרבה יותר טובים משכירות דירה במחירים ובתנאים נוראים:

https://youtu.be/LmE1CY3w7nc


וביקור בעיר המתים:

https://youtu.be/jZsZ-z_MXU8?long=yes

מהפכן ומי שבו בזמן חזר לעבר, גאון משכיל ומצליח, אבל כזה שחושב על הכפריים הפשוטים בכפרי מצרים. קרייריסט רגיש והומניסט ומודרניסט, אך מלא אהבה לטכניקות עתיקות ועממיות ודוגל בתכנון קהילתי ואנושי. מהפכן וחדשן אך כזה המשמר או חוזר למסורות עתיקות. קראו לו חסן פתחי (Hasan Fathi) והוא נחשב לגדול אדריכלי מצרים המודרנית.

חסן פתחי נולד בשנת 1900 ותכנן בחייו לא פחות מ-160 פרויקטים גדולים - במצרים ובעולם. אבל במצרים הוא ייזכר במה שהיה ללא ספק גולת הכותרת שבהם. מדובר בפרויקט הכפר גורנה החדשה, בו הוא הצליח לייצר שילוב אמיתי של גורמים שלכאורה היו נוגדים זה את זה.

הילד שנולד באלכסנדריה למשפחה מבוססת, היה בן לאב בעל אחוזות שהיה הכי רחוק מחיי הכפר, ולאם ילידת הכפר, שסיפרה רבות לילדיה על הילדות ועל החיים בסביבה הכפרית. בנסיעות רכבת מקהיר, אליה עברה המשפחה, ובדרך לחופשות הקיץ באלכסנדריה, הצטלבו סיפורי האם עם מראות האיכרים הנשקפים המהחלון ומעבדים את האדמה.

ההתפכחות שלו הייתה כשהגיע לכפרים כאדריכל צעיר ופגש את המציאות הכפרית האמיתי. אבל המפגש עם החיים עצמם רק העצים את הרגישות שלו וניתב אותו לתפיסות הייחודיות שלו ולדרך בה בחר.

כך החל פתחי להתנגד לבטון ולחידושים הטכנולוגיים של העידן המודרני. הוא למד וחקר עד שליטה במורשת הבנייה המצרית ובשיטות בנייה עתיקות ומקומיות ששימשו אלפי שנים את המגורים בסביבת הנילוס.

הוא למד מהאדריכלות נובית ושאב ממנה השראה, תוך שהוא מסתייע במיומנות של הבנייה המקומית של בנאים פשוטים, אבל כאלו שהכירו את הבנייה החכמה והפשוטה לתפארת.

פתחי העדיף בנייה בבוץ ובחומר והמשיך את מסורת האדריכלות המדברית של בתי החומר במצרים. מהבטון החזק והגמיש שהפך כמעט אופציה יחידה במצרים של העידן המודרני הוא פנה בחזרה אל החומר העתיק, הקדום והמצוי בשפע בדלתא של מצרים - הבוץ והאדמה.

בפרויקטים שלו הוא הצליח להחליף את החומרים העכשוויים דוגמת הבטון והברזל המודרניים וליצור עם המקומיים מאמץ קהילתי לבנייה המשתמשת בחומרי בנייה מקומיים וזמינים בשפע, כמו אדמה, חול וקש.

בתהליך הבנייה פתחי פגש תושבים מקומיים שעבדו איתו ולצדו. הוא פיתח אדריכלות מקיימת, שתואמת את תנאי הסביבה.

במהלך דרכו לא היה מי שהפיח חיים כמוהו באדריכלות המדברית. מי שיהיה הכהן הגדול של הבוץ וארכיטקט יחודי המשלב מודרניזם עם הומניזם מרתק, היה מאמין כן ואמיתי בשיתוף הציבור בתכנון, הרבה לפני שזה הפך לטרנד עולמי בעולם האדריכלות.

הוא לא היה רק אדריכל גאון, אלא גם ממציא, מוסיקאי חובב, מחזאי, צייר, משורר, כלכלן, אנתרופולוג, סוציולוג, פסיכולוג וכותב טקסטים רהוטים ומדויקים.


הנה סרטון על האדריכלות של חסן פתחי:

https://youtu.be/eUAdcQGaYNM


בתי הבוץ שלו היו מעולים למגורים, סביבתיים וזולים להפליא - פתרון מצוין לכפריים עניים:

https://youtu.be/8ZLfHMvUMoI


מקורות ההשראה של פתחי:

https://youtu.be/tX9uhRJVMWE


היו לו שיטות לבנות מבנים עם איוורור טבעי:

https://youtu.be/mOlyALYEQlI


והדודל שהקדישו לו בגוגל:

https://youtu.be/ZHrFHYXLwt0

העוּד (Oud) הוא כלי פריטה עתיק שכבר מהמאה ה-7 ידוע על קיומו במזרח התיכון. כיום, העוד פופולארי בכל רחבי העולם המוסלמי, ממרוקו ועד לאיסטנבול. הוא הפך לכלי המרכזי במוסיקה הערבית ובמהלך ההיסטוריה עתיד השפיע רבות גם על כלי נגינה מערביים.

המילה "עוּד" פירושה ענף של עץ.

העוּד עבר מהמזרח התיכון אל ארצות המגרב שבצפון אפריקה. עם כיבוש ספרד בידי המורים, המוסלמים של צפון אפריקה, הוא הגיע אל אירופה. במהלך השנים נוצרה ממנו הלאוטה, כלי נגינה שהפך למרכזי במוסיקה העתיקה של אירופה. למעשה, מקור שמה של ה"לאוטה" הוא בשיבוש המילים "אָלעוּד". אבל בניגוד ללאוטה, לעוד המודרני יש צוואר קצר משלה ואין לו סריגים, מה שמאפשר לו להפיק רבעי טונים. ראשו של העוד נטוי לאחור. על גופו של העוד יש בדרך כלל 3 פיות תהודה.

עד המאה ה-10 לספירה היו לעוד 4 מיתרים. את החמישי הוסיף אז נגן אנדלוּסי מפורסם, זיטיאב, ובמאה ה-15 נוסף מיתר שישי. על כלי מיתר זה, בעל שישה זוגות של מיתרים כיום, פורטים במפרט והוא נחשב מלך הכלים של המוסיקה המזרח תיכונית.

בין נגני העוד המפורסמים בהיסטוריה היו אמנים כמו עבד אל ווהאב, המלחין המצרי הדגול, פריד אל אטרש, צעיר דרוזי מסוריה, שהפך לכוכב גדול במצרים, הן כזמר והן נגן עוד וירטואוז, ומי שהיה אולי גדול המוסיקאים המצריים, סונבטי.


הנה תולדות העוד והדגמה מפי האמן הישראלי העולמי יאיר דלאל:

https://youtu.be/Jwl9QJWq-2o


נגנית עוד מופלאה מדובאי:

https://youtu.be/UUy3y0fqxN0


שילוב עם מוסיקה מערבית ופסנתר:

https://youtu.be/gLuufZ4zO_8


בונה עודים בסדנה שלו:

https://youtu.be/XQNy7wyPuh4


פריד אל אטרש בביצוע של היצירה "אסטוריאס" של אלבניז שנכתבה בהשראת המוסיקה של המורים:

https://youtu.be/bifKRtePVjo


סיפורו של בונה עודים בעבודת יד שאוהב את הצליל שלו (עברית):

https://youtu.be/u5Pbvdu5WnQ?long=yes


וסרט תיעודי קצר על העוד, תפקידו במזרח התיכון של היום ורחוב מוחמד עלי בקהיר, שבו מוצאים את הכלים הטובים ביותר:

https://youtu.be/hUbeFmAQy4E?long=yes