שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה היה קורה אם ואן גוך היה קם לתחיה?
וינסנט ואן גוך לא יכול היה לשער שיזכה בתהילה כזו. כמה שבועות לפני מותו, הוא עוד הספיק לקרוא את הביקורת הטובה היחידה, שיכולה הייתה לרמז על המעמד האייקוני שלו יזכה לאחר מותו. היה זה מבקר האמנות אלברט אורייה שהחמיא לו וכתב עליו אז "גאון מיואש ואדיר" ובזאת הספיק להעניק לו קורטוב מאותה תהילה שלה לא זכה בחייו.
בדרך כלל איננו נוהגים לבסס ערך שלם על סרטון וידאו, אבל הפעם נחרוג ממנהגנו ונראה לכם את וינסנט ון גוך נכנס עם חברים בהווה אל המוזיאון ורואה את יצירותיו הרבות, את הקהל הנרגש המביט בהן בהשתאות ואת האהדה שלה הן זוכות. ההתרגשות בפניו עצומה וכך גם ההפתעה על כך שבכלל יודעים עליו.
אז הוא שומע את המחמאות הרבות מהמומחה לאמנות, פרופסור המספר על ואן גוך שהוא "לא רק גדול האמנים בהיסטוריה, אלא גם מהאנשים הטובים שחיו על כדור הארץ..." וכאן ההתרגשות בשיאה. מה לדעתכם עושה האמן שסבל כל כך בחייו מחוסר הערכה וחוסר אהדה לאמנותו, שהשתגע ומת עני, בודד ופגוע בנפשו?
הנה סרטון שמציג את ואן גוך בביקור דמיוני במחלקת מוזיאון של ימינו המוקדשת ליצירותיו:
http://youtu.be/ubTJI_UphPk
ומה שקורה כשהציורים שלו קמים לתחייה:
https://youtu.be/MPQSN3fNLF4
כיצד שימש האור את רמברנדט?
הצייר ההולנדי בן המאה ה-17 רמברנדט ואן ריין (Rembrandt van Rijn) נחשב לאחד מגאוני הציור במערב.
בניגוד לבני דורו, האמנים ההולנדים, הוא לא התמחה בנושאים מסוימים, מה שנקרא אז "ספציליזאציה". אמנם בתחילת דרכו התמחה רמברנדט בציור דיוקנאות, אך בהמשך הוא צייר כמעט בכל תחום אמנותי והוא הותיר אחריו גם ציורים היסטוריים, עלילות תנ"כיות, ציורים אלגוריים, רישומי נוף מן הטבע ועוד.
על אף שהיה נוצרי, משיכה עזה הייתה לו ליהדות וליהודים. במיוחד הרבה רמברנדט, יליד העיר ההולנדית ליידן, לצייר דמויות של יהודים מהגטו היהודי שלידו התגורר. הוא זכה לתהילה בדיוקנאות המופלאים שצייר, רבים מהם של עצמו. אנשים אמרו עליו שהוא הצליח לתאר בהם את הנפש של האדם ולא רק את המראה החיצוני. אלה לא היו רק הבעות הפנים שאותן כל כך היטיב לתאר. באמצעות האור, שנראה בציוריו לא פעם כנובע מהגוף עצמו ולא רק מבחוץ, רמברנדט הצליח לתת ביטוי לנבכי נפשו של המצויר ולעומק מחשבותיו ורגשותיו.
כי רמברנדט לא היה רק צייר ורשם מחונן ואמן תחריט והדפסים מוכשר. הוא נחשב לאמן האור וידע לעבוד עם אור וצל בצורה מופלאה וגאונית, תוך שהוא מגיע לרמה גבוהה ביותר בשליטתו בצבע. היכרותו העמוקה עם המגוון העצום והדקויות של צורות ההבעה האנושית, כמו גם שליטתו בתיאור תנועה, הפכו אותו לאחד מגדולי הציירים אי-פעם.
בצעירותו הוא עזב, לטובת האמנות, את האוניברסיטה שבה למד. הוא השתלם אצל ציירים שלימדו אותו ברוח האסכולה האיטלקית. כך הפך לאמן השימוש באפקטים דרמטיים וחזקים. בהמשך חייו, כשהוא החל ללמד אחרים, התגלה רמברנדט גם כמורה מוכשר להפליא וכמדריך רב השראה. בין תלמידיו ניתן למנות כמה מהציירים ההולנדים הטובים של התקופה, מתלמידו הראשון, דַאוּ ועד לצייר הנודע באותו זמן, דה חֶלְדֶר.
בתחום האישי, היו חייו מטלטלים ומורכבים. הוא החל כאמן מצליח ועשיר, אך בהמשך הוא איבד רבים מבני משפחתו, כולל בניו ושתי נשותיו. הוא גם צבר חובות כבדים ובזקנתו ירדה אליו ההערכה כאמן. רק שנים אחרי מותו הוא יזכה בהערכה מחודשת וערכן של יצירותיו יעלה בהתמדה. כיום נחשבות יצירותיו של רמברנדט מהיקרות בעולם האמנות.
הנה סיפור חייו של הצייר רמברנדט:
https://youtu.be/AkSymdjj2XU
רמברנדט צייר כל כך הרבה דיוקנאות של עצמו:
https://youtu.be/rFMFH8Nf0Zw
תכנית חינוכית על רמברנדט (עברית):
https://youtu.be/NIJIQStsEvE?long=yes
סרט תיעודי על אמנות האור והצל של רמברנדט ון ריין:
https://youtu.be/RW8i3lyuQjk?long=yes
על חקר האמנות המתמיד שלו:
https://youtu.be/fRwdEBMoGSw?long=yes
ותערוכת וידאו של מאות מציוריו:
https://youtu.be/Le256Xfjvk8?long=yes
למה אהב גוגן לצייר את נשות טהיטי?
כשפול גוגן מת מעגבת בגיל 55, הרחק באיי פולינזיה, הוא לא הספיק לקבל את המכתב ששלח לו סוכנו מפאריס: "כולם רואים בך בימים אלה אמן גדול ויוצא דופן... נכנסת זה מכבר לספרי ההיסטוריה". לפתע, אחרי שנים של אכזבות, הפך איש הבורסה לשעבר, שעזב את מנעמי החיים והכסף הגדול לטובת האמנות, שפשט רגל ונטש את משפחתו, לאמן דגול.
הצייר הצרפתי פול גוגן לא עזב רק את הכסף למען האמנות. הוא עזב את פאריס כדי לחפש את העולם הטבעי, לצייר נשים מקומיות ואקזוטיות בטהיטי, על רקע הצמחיה והנופים המיוחדים של איי הים הדרומי. האמן היהיר והבוטה שהוא היה, לעיתים אפילו אלים, מצא שלווה באיים הרגועים של פולינזיה. שוב ושוב הוא יישא נערות צעירות לנשים ויצייר אותן בלהט ותשוקה. הציורים הללו יהפכו נערצים באירופה והוא יהפוך בתולדות האמנות למתאר המובהק של העולם הפרימיטיבי.
עוד לפני שהוא יפתח את סגנונו ה'פרימיטיבי' ידחה גוגן את האימפרסיוניזם שמתאר את ההתרשמות מהטבע והעדיף לצייר מכוח דמיונו. את חיקוי המציאות הוא העדיף להשאיר לצילום, שזה עתה נולד. את הציור הוא ראה כ"אחיה של המוסיקה" וכבנוי מצבעים וצורות, כמו צלילים ואקורדים מוסיקליים.
כבר אז היו מבקרים שראו בו את אחד החשובים מאמני האמנות המודרנית. כמו חברו הטוב וינסנט ואן גוך, גם הוא צייר באקספרסיביות ולהט עמוקים, וביטא בהבעה פראית נושאים שהסעירו את נפשו. כמו ואן גוך, גם ציוריו התאפיינו בפשטות ועוצמה. וכמוהו גם הוא היה ממבשרי זרם האקספרסיוניזם.
הנה סיפורו של פול גוגן לפי התפתחות ציוריו במהלך השנים:
http://youtu.be/0VzXPIMMGNo
קטע מדרמה על יחסיהם של ון גוך וגוגן:
http://youtu.be/8XncnXI9WZk
משטחי הצבע העזים והחמים של גוגן:
http://youtu.be/h8OwzdRa2V0
גוגן בתכנית אירוח חינוכית (עברית):
http://youtu.be/b_iolg_0Aeg?long=yes
ותערוכת וידאו של מאות מציוריו:
https://youtu.be/IdDvbLV5v70?long=yes
מדוע הירבה דֵגָה לצייר מחול?
הצייר פסל האימפרסיוניסט הצרפתי אדגר דֵגָה (Edgar Degas) התעניין מאד בתנועה החולפת ונודע כמי שהדמות האנושית היא הנושא העיקרי של ציוריו.
הוא הירבה לצייר פעילויות אמנותיות וספורטיביות שבמרכזן התנועה, כגון קונצרטים של מוסיקה, מרוצי סוסים, נשים עובדות או רוחצות באמבטיה ובמיוחד - רקדניות באלט, נושא שהיה חביב עליו מאד והוא היה הראשון והבולט המתעדים שלו.
דגה, שצייר את הרקדניות על הבמה, מאחורי הקלעים ובמהלך החזרות, הצליח להעביר היטב את האסתטיקה והיופי בבלט וגם את קשיי הרקדנים (ובעיקר הרקדניות) בתרגול ולימוד הבלט.
אבל אדגר דגה לא בילה את זמנו בציור בזמן אמת של שיעורי הבלט והחזרות למופעים בפריז. הוא נהג לצלם אותם ואז צייר בסטודיו שלו, מה שהיה שימוש חדשני בטכנולוגיה זו, מכיוון שהצילום היה די חדשני בתקופתו.
דגה חידש בציוריו לעולם האמנות גם בעיקרון נוסף, שהיה לא פחות ממהפכה באמנות הציור - הוא הראשון שאיפשר לדמויות ולעצמים להיחתך על ידי מסגרת התמונה ולא ראה חובה לצייר את כל הדמות. עד אז נהגו לפי מסורת הציור, לצייר את הדברים החשובים בשלמותם. כלומר, הגישה הזו שלו הייתה גישה מהפכנית וחדשנית בצורה לא רגילה, שהיום אמנים מתייחסים אליה כמובנת מאליה.
#האימפרסיוניסט השונה
בשונה מציירים אחרים בתנועה האימפרסיוניסטית, דגה זלזל בנטייה של אימפרסיוניסטים אחרים לצייר באוויר הפתוח (Plain air).
הוא גם פחות נטה לציור באופן ספונטני, כמוהם. כך כמעט כל פסליו נוצרו על ידו כמודלים לצורך הציור ורק בזכות חברו ששמר תבניות שלהם הם שוחזרו לפסלי ברונזה מרהיבים.
דגה גם לא מיהר לאמץ את כתם הצבע האופייני לאימפרסיוניסטים וציוריו הרבה יותר מוחשיים וריאליסטיים משל האחרים.
הנה אמנותו של אדגר דגה בווידאו:
https://youtu.be/odmsHcU5F9c
סרטון אנימציה בהשראת האמנות של אדגר דגה:
http://youtu.be/2610ggGN2-M
ציורי המחול של אדגר דגה:
https://youtu.be/En4ds6Pc8Us
עוד מציורי הבאלט של דגה:
https://youtu.be/EFI0LSEIvcQ
סרטון נדיר וקצר שבו רואים את דגה הזקן פוסע ברחובות פאריס ב-1915:
https://youtu.be/KET94NlM7Ys
תערוכת וידאו של מאות מציוריו:
https://youtu.be/7XNSLN77-Rs?long=yes
ותכנית חינוכית על אדגר דגה (עברית):
https://youtu.be/KU48vSOlQMU?long=yes
כיצד השפיע אל גרקו כל כך על המודרניזם?
זה אולי מפתיע לדעת שהאמן המשפיע ביותר על הציור במאה ה-20 הוא אמן יווני, יליד האי כרתים, שחי בעיר טולדו שבספרד במאה ה-16.
אבל העובדות הן ברורות - אל גרקו (בספרדית "היווני") הוא האמן המשפיע ביותר על הציירים המודרניים.
אל גרקו (1541-1614) נולד בכרתים, אך את מרבית חייו הוא בילה באיטליה וספרד. אף שהיה צייר מפורסם בכרתים, אנשים רבים חשבו שציוריו יותר מדי מעוותים ומוזרים.
במשך 400 שנה לאחר מותו, אל גרקו כמעט נשכח לתמיד. אך בסוף המאה ה-19 הסתבר שהוא משפיע על ציירים כמו פיקאסו וסזאן, מי שנחשבים היום מגדולי הציור, הושפעו ממנו וקיבלו השראה מסגנונו.
האופן המשוחרר בו נהג בצורה והתייחסותו לתאורה ולצבע ביצירתו, השפיעו בהמשך על החשובים שבמודרניסטים של המאה ה-20. ביניהם היו האמנים המהפכניים כמו ג'קסון פולוק, האקספרסיוניסט המופשט שטפטף צבע על הבד וכמובן המהפכן הקוביסט של המאה ה-20, פיקאסו.
יש, אגב, מומחים הרואים באל-גרקו את הממציא האמיתי של סגנון הקוביזם, שפיקאסו הוא הצייר הבכיר בו.
ממש כמו שיעשו האמנים הסוריאליסטים במאה ה-20, אל גרקו שילב ביצירותיו מרכיבים דמיוניים. הוא צייר דמויות מוארכות, עד כדי כך שחשדו מסביבו שהוא סובל מבעיות ראיה. הוא השתמש במראות מעוררי הוד ומסתורין, כמו השמיים המנופצים שצייר מעל העיר טולדו ועוד.
הנה אחדים מציוריו של אל גרקו:
https://youtu.be/oaxpKdl1-54
קדימון מהסרט על חיי אל גרקו:
https://youtu.be/V7gCX8RpaYc
ועוד מציוריו:
https://youtu.be/Vr4fY21qxTo
למה צייר אֶשֶר דברים בלתי אפשריים?
הצייר ההולנדי מאוריץ קורנליס אֶשֶר (M. C. Escher) היה אמן הולנדי מהזרם הסוריאליסטי, שהתפרסם בעבודות הגרפיות שיצר, בעיקר בטכניקות של הדפסים מאבן, חיתוכי עץ ותחריטי עץ.
על אף שלא היה מתמטיקאי, ביצירותיו של אשר מופיעים פעמים רבות מבנים מדהימים שמבוססים על עקרונות מתמטיים. ביצירותיו הסוריאליסטיות הופיעו שינויי צורה מוזרים ומופלאים, תבניות שחוזרות על עצמן ובהדרגה משתנות, אשליות אופטיות מבלבלות, דברים שלא ייתכנו במציאות וכאלה שסותרים את ההיגיון שלנו. יש בציוריו של אשר יצורים בצד אחד של הדף שהופכים בצד השני ליצורים אחרים, יש ידיים שמציירות את עצמן ועוד ועוד.
וכך, מבלי להיות מתמטיקאי, מלאים ציוריו בהמחשות ויזואליות לרעיונות מתמטיים שונים, כמו רעיון הרקורסיה. הרקורסיה, ההפניה העצמית או דברים שפונים אל עצמם, העסיק מאד גם את המתמטיקאי קורט גדל. על הדמיון והרעיונות הדומים של השניים, ביחד עם שיטות ההלחנה האופייניות של המלחין יוהאן סבסטיאן באך, נכתב אחד הספרים המשפיעים והמעניינים בספרות המדע הפופולארי "גדל, אשר, באך" מאת דאגלס הופשטטר.
הנה סיפורו של הגאון המבריק אם סי אשר (עברית):
https://youtu.be/9a1vwQfj7Uc
סרטון שמציג את הגאונות של אשר:
http://youtu.be/Kcc56fRtrKU
גלריית וידאו של ציוריו המופלאים של אשר:
http://youtu.be/RO1kBTCSIqo
אנימציה המבוססת על יצירתו "עלייה וירידה" והסבר כיצד היא בנויה:
http://youtu.be/Xf9QwQ3JM3Q
שיטה דומה להבין את היצירה "מפל מים" של אשר:
http://youtu.be/Z6OeQtnultc
הסבר על ציוריו המתמטיים:
http://youtu.be/t-Gcz9FIB4w
סרט ארוך על אשר ויצירתו:
http://youtu.be/zCbS6D-y0do?long=yes
על חייו והקריירה של אשר:
http://youtu.be/g4VAxilTRGs?long=yes
ומי המקביל המוסיקלי שלו - באך או אולי...
https://youtu.be/N5yF44IlmzU?long=yes
מי היה וינסנט ואן גוך?
כיום ידוע וינסנט ואן גוך כאחד מגדולי הציירים בכל הזמנים. אבל בחייו סבל ואן גוך מעוני ומקשיים רבים בנפשו וביחסיו עם אחרים. עני, מסוכסך, כושל, בודד ובעל אופי קשה - הוא ראה את עצמו כמו שאחרים נטו לתפוס אותו - הלוזר המושלם והאמן הכושל.
בלתי נתפס לחשוב שאלה היו חייו וזה היה הדימוי של מי שנחשב אולי לאמן החשוב והמפורסם בתולדות האמנות - וינסנט ואן גוך.
כצייר הוא היה ידוע בשימוש עז ומלא הבעה שעשה בצבעים. כיום הוא נחשב לאחד ממבשרי סגנון האקספרסיוניזם ונגע אפילו בציור מופשט, הרבה לפני אחרים. אבל הוא כתב במכתב פעם, שסגנונו החדשני לא נבע מרצון להפשטה, אלא כי כך הוא יכול היה להכניס יותר רגשות לציוריו, או בלשונו שלו "יותר דרמה, כעס, כאב, אהבה ודמות".
בצעירותו החליף ואן גוך סגנונות ציור לא פעם והושפע מאד מהציור היפאני. את ציוריו הגדולים ומלאי האור והגוונים הבהירים הוא יצר בשנים האחרונות לחייו. את השנים הללו הוא עשה בדרום צרפת. במקביל החל ואן גוך לאבד את שפיותו ועשה מעשים מוזרים, שהעידו על מצוקה נפשית לא פשוטה.
המפורסם בין המעשים הללו הוא השמועה על חיתוך אוזנו, לפי השמועה כדי לתת אותה במתנה לאישה שאהב, אבל במציאות זה קרה אחרי ריב קשה עם חברו, הצייר פול גוגן, שבא לבקרו בדרום צרפת, מהבירה פאריס.
בחייו מכר וינסנט ואן גוך רק ציור אחד, בשם "הכרם האדום". את עצמו הוא הרבה מאד לצייר והותיר אחריו המון פורטרטים עצמיים, דיוקנאות של עצמו שצייר.
חסרון הכיס שלו הובילו בלית ברירה לצייר על מפות שולחן ומגבות שלקח מהמוסד לחולי נפש שבו אושפז. מוכשר כמו שד, אבל ללא שמץ של הערכה מסביבתו, מבולבל ובודד, הוא סבל מדיכאון קשה.
היום אפשר לטפל בדיכאון בקלות, אבל ואן גוך לא חי היום. בגיל 37 הוא ירה בעצמו ומת. כיום ציוריו שווים מיליוני דולרים כל אחד ונחשבים לנכס הגדול ביותר שאדם יכול להחזיק בביתו, אבל הוא עצמו סבל בחייו ממחסור קשה וצייר על מפיות נייר.
ההכרה בגאונתו הגיעה כמה שנים לאחר מותו. אז הוצגו ציוריו בפאריז וזכו להערכה גורפת. צבעיו העזים והשימוש שלו בצבע, תנועות המברשת הדינמיות והמנעד הרגשי שלו השפיעו על אמנים רבים ומיצבו אותו כאחד מהחלוצים הבולטים של האמנות המודרנית.
מאז הפכו גם ציוריו לחשובים ביותר בתולדות האמנות והם נמכרים כיום במחירי שיא.
על גדולתו של וינסנט ואן גוך:
https://youtu.be/vxz8NA9gMYc
קדימון לסרט על ואן גוך (מתורגם):
https://youtu.be/fv1yg3IU-Jc
כמה עובדות על האמן המשפיע בתולדות הציור:
https://youtu.be/H4_pk6fOUVA
חלקים מסרט שנעשה על חייו של ון גוך:
https://youtu.be/09ZYlutmaPI
סיפור חייו של גאון הציור:
http://youtu.be/qv8TANh8djI?t=28s
יצירותיו הגדולות כשברקע שיר שנכתב עליו:
http://youtu.be/nkvLq0TYiwI
דיוקנאות עצמיים שצייר:
http://youtu.be/O5tKG39G6Qk
סרטון שיצר אמן וידאו שהחליט להעיר רבים מציוריו המוכרים של ון גוך לחיים:
http://youtu.be/MPQSN3fNLF4
ותכנית חינוכית על וינסנט ואן גוך (עברית):
https://youtu.be/VN-Nyji8nNI?long=yes
מי היה הצייר הרוצח קאראווג'ו?
הוא היה אמן מהפכני, מהציירים המוכשרים בהיסטוריה, גאון בעל תפיסה אמנותית חדשנית ופורצת דרך. והוא היה גם... רוצח.
כן, הצייר המפורסם קאראווג'ו (Caravaggio) היה אדם רב-צדדים וניגודים. מצד אחד הוא היה טיפוס אלים, שתיין כרוני ושיכור מועד ואדם שהסתבך ברציחות של אנשים. מצד שני, הוא היה אחד מגדולי האמנות. צייר ראליסטי שהדמויות שלו היו מזעזעות באמינותן, יחסית לתקופה. אדם בעל אמונה דתית חזקה, שציוריו מבטאים רגש בצורה חסרת-תקדים, צייר של פרטים קטנים ומדויקים להפליא, גאון של שימוש באור ובניגודי אור וצל שיצרו דרמה.
קאראווג'ו היה גם אמן פורץ דרך שנהג לצייר סצנות תנ"כיות וסיפורי קדושים נוצרים שצוירו בדמות של אנשים רגילים, עם שילוב חסר תקדים בין העכשווי למיתולוגי ובין קודש לחול.
הוא צייר את הציורים שלו על קאנווסים גדולים ומרשימים. הכנסייה לא ממש אהבה בחייו את הציורים שלו, כולל ובמיוחד לא את הציורים הדתיים. אבל איטלקים עשירים אהבו ורכשו את ציוריו העוצמתיים והמלוטשים, שניכרה בהם המון תשוקה.
בציוריו "הקריאה למתי" ו"צליבת פטרוס הקדוש" ניתן לראות את מאפייניו הבולטים: ריאליזם חריף, משחקי וניגודי אור וצל, כמו גם גאונות של שימוש בצבע והעמדת דמויות ועצמים בחלל. קאראווג'ו בחר בקפידה אילו פרטים להדגיש באור בציוריו ובחר מודלים יחודיים.
למרות שמת בשנת 1610 והוא בן 39 בלבד, השפעתו על תולדות האמנות היא אדירה. לא רבים הציירים שהשפיעו כמוהו למשך תקופה כה ארוכה על אמנות הציור. אמנים רבים הושפעו ממנו, מציירים קתולים מאוטרכט שבהולנד שנסעו במאה ה-17 ללמוד ברומא וזכו לכינוי "הקרוואג'יסטים של אוטרכט", ועד לגדולי הציור, דוגמת רובנס, ורמיר, ולסקז ורמברנדט.
אבל בשנת 1606, בשיא הקריירה שלו ברומא, הוא היה מעורב בקטטה והרג אדם. הוא ברח במהירות, כדי למצוא לו פטרון חדש בנאפולי ובהמשך במלטה. שנתיים אחר כך הוא נזרק גם משם, אחרי שהסתבך גם שם בקטטות נוספות. ממלטה עבר לסיציליה ובהדרגה נעשו ציוריו, כמו חייו, כהים ומוצללים יותר ויותר. מצבי הרוח שלו החמירו, הוא נהג לקרוע בחרבו ציורים שעליהם קיבל ביקורת שלילית.
החוקרים מעריכים שכשחזר לנאפולי הוא היה ככל הנראה קורבן לתקיפה, שפצעה אותו וגרמה לזיהומים קשים. ככל הנראה הוא ניסה לשוב לטוסקנה, על מנת לזכות במחילה על הפשעים שעשה ברומא. לא ברור איפה בדיוק נגדע פתיל חייו.
אבל לא רק חייו של "הצייר הרוצח" היו סערה גדולה, כי גם מותו לוט בערפל ומסתורין. אופיו הסוער, שניכר היטב בציוריו, סיבך אותו לא אחת בקטטות, ובסופו של דבר אולי גם הביא למותו.
מיכלאנג'לו מריזי דה קאראווג'ו שנקרא על שם עיר הולדתו באיטליה נחשב לחלוץ סגנון הבארוק, שעומד להתפתח באירופה בתקופה שלאחר מותו. מי שמכנים לא פעם "הילד הרע של עולם האמנות" היה גאון שהקדים את זמנו. מאות שנים אחרי מותו הוא ממשיך להשפיע על ציירים דגולים, גם אם בתוך תוכו הסתתר אדם רדוף, אלים, פסיכוטי, סוטה ומסובך, שהרג ורצח אחרים, יתכן שלא פעם אחת.
הנה סיפורו של קאראווג'ו בקצרה (עברית):
https://youtu.be/LVo87dtPZfg
באנגלית:
https://youtu.be/9whgBqmELIk
קדימון של סרט על חייו:
https://youtu.be/-Pzw4dUkz7I
הנה ממשיכיו - אמנים שהושפעו ממנו לאורך ההיסטוריה של האמנות:
https://youtu.be/AG6cm3T1-q8
כך מציגים את האמנות שלו היום:
https://youtu.be/ZOIo2arwCOc
תכנית חינוכית על קאראווג'יו (עברית):
https://youtu.be/EZrqTnFwu3o?long=yes
והרצאה על הצייר האלים והמשפיע של תולדות האמנות:
https://youtu.be/1KcdgFxmnb4?long=yes
איך הפך קית הרינג מצייר גרפיטי לאחד האמנים החשובים בזרם הפופ?
הפופ ארט, זרם הפופ האמריקאי, כלל אמנים שהושפעו מתרבות הפופ וממוצרי תרבות וצריכה יומיומיים שסבבו אותם. כשקית הרינג הגיע בסוף שנות ה-70 לניו יורק הוא השתלב דווקא ברחובות של העיר הגדולה, האלימה והסוערת שהיא הייתה אז.
הרינג, אמן אמריקני ופעיל חברתי, התפרסם כשצייר ברכבת התחתית של ניו-יורק והושפע מאד מתרבות הגרפיטי המפותחת של ניו-יורק.
הוא למד שנתיים עיצוב גרפי אבל די מהר החל לצייר דווקא גרפיטי ברחובות. הרינג למד אמנות חזותית בניו יורק וצייר ברחובות וברכבת התחתית של ניו יורק. במיוחד הוא התמקד בלוחות פרסום כהים, שנותרו ללא מודעות. הוא מילא אותם באיורי קיר לבנים וייחודיים.
הציורים הזכירו אמנות פרימיטיבית ולצד תמימות וכישרון, היו בהם גם הרבה הומור ומוטיבים חוזרים. הרינג שילב בציוריו הרבה מהנושאים של לידה, מלחמה ומוות. עם דמויות אייקוניות של בני אדם וחיות, הוא זכה להערכה גם ממבקרים ואנשי אמנות, שקלטו שיש כאן משהו אמנותי שנישא מעל הגרפיטי הרגיל של ניו יורק.
גם אח"כ המשיך להתפרסם בציוריו התמימים והמיוחדים בפשטותם ובמיוחד בלטה בהם דמותו של "התינוק הזוהר", שהופיעה ברבים מציוריו. שפתו הוויזואלית הפכה למוכרת בכל רחבי העולם וחלק מהתרבות של המחצית השנייה של המאה ה-20 והוא עצמו הפך לחלק בלתי נפרד מאמני הפופ ארט. בגיל 31 מת קית הרינג ממחלה.
אם אתם ממש אוהבים את הראש היצירתי והמיוחד של קית הרינג וציוריו, בקשו ליום ההולדת שלכם משהו משלו, כמו את ספר "הדברים הקטנים של נינה" שכתב ואייר הרינג לילדה בשם נינה. זהו ספר יצירתי וכיפי לילדים, שמותר לצייר עליו, לכתוב, לנעוץ ולעשות בו כל אמנות שרק תרצו.. ספר מיוחד!
הנה סיפורו של הרינג (עברית):
https://youtu.be/8Z-aDzPssmM
תחילת הקריירה של קית הרינג, כצייר גרפיטי:
http://youtu.be/W04j0Je01wQ
על האמנות של הרינג:
http://youtu.be/SDs7cUAynOk
תערוכת ציורים של קית' הרינג בתחנת ברוקלין של הרכבת התחתית בניו יורק:
http://youtu.be/tFyRmmWL9Q0
ועוד מעבודות קית' הרינג:
http://youtu.be/Rw_WTFyag4I
וינסנט ואן גוך לא יכול היה לשער שיזכה בתהילה כזו. כמה שבועות לפני מותו, הוא עוד הספיק לקרוא את הביקורת הטובה היחידה, שיכולה הייתה לרמז על המעמד האייקוני שלו יזכה לאחר מותו. היה זה מבקר האמנות אלברט אורייה שהחמיא לו וכתב עליו אז "גאון מיואש ואדיר" ובזאת הספיק להעניק לו קורטוב מאותה תהילה שלה לא זכה בחייו.
בדרך כלל איננו נוהגים לבסס ערך שלם על סרטון וידאו, אבל הפעם נחרוג ממנהגנו ונראה לכם את וינסנט ון גוך נכנס עם חברים בהווה אל המוזיאון ורואה את יצירותיו הרבות, את הקהל הנרגש המביט בהן בהשתאות ואת האהדה שלה הן זוכות. ההתרגשות בפניו עצומה וכך גם ההפתעה על כך שבכלל יודעים עליו.
אז הוא שומע את המחמאות הרבות מהמומחה לאמנות, פרופסור המספר על ואן גוך שהוא "לא רק גדול האמנים בהיסטוריה, אלא גם מהאנשים הטובים שחיו על כדור הארץ..." וכאן ההתרגשות בשיאה. מה לדעתכם עושה האמן שסבל כל כך בחייו מחוסר הערכה וחוסר אהדה לאמנותו, שהשתגע ומת עני, בודד ופגוע בנפשו?
הנה סרטון שמציג את ואן גוך בביקור דמיוני במחלקת מוזיאון של ימינו המוקדשת ליצירותיו:
http://youtu.be/ubTJI_UphPk
ומה שקורה כשהציורים שלו קמים לתחייה:
https://youtu.be/MPQSN3fNLF4
הצייר ההולנדי בן המאה ה-17 רמברנדט ואן ריין (Rembrandt van Rijn) נחשב לאחד מגאוני הציור במערב.
בניגוד לבני דורו, האמנים ההולנדים, הוא לא התמחה בנושאים מסוימים, מה שנקרא אז "ספציליזאציה". אמנם בתחילת דרכו התמחה רמברנדט בציור דיוקנאות, אך בהמשך הוא צייר כמעט בכל תחום אמנותי והוא הותיר אחריו גם ציורים היסטוריים, עלילות תנ"כיות, ציורים אלגוריים, רישומי נוף מן הטבע ועוד.
על אף שהיה נוצרי, משיכה עזה הייתה לו ליהדות וליהודים. במיוחד הרבה רמברנדט, יליד העיר ההולנדית ליידן, לצייר דמויות של יהודים מהגטו היהודי שלידו התגורר. הוא זכה לתהילה בדיוקנאות המופלאים שצייר, רבים מהם של עצמו. אנשים אמרו עליו שהוא הצליח לתאר בהם את הנפש של האדם ולא רק את המראה החיצוני. אלה לא היו רק הבעות הפנים שאותן כל כך היטיב לתאר. באמצעות האור, שנראה בציוריו לא פעם כנובע מהגוף עצמו ולא רק מבחוץ, רמברנדט הצליח לתת ביטוי לנבכי נפשו של המצויר ולעומק מחשבותיו ורגשותיו.
כי רמברנדט לא היה רק צייר ורשם מחונן ואמן תחריט והדפסים מוכשר. הוא נחשב לאמן האור וידע לעבוד עם אור וצל בצורה מופלאה וגאונית, תוך שהוא מגיע לרמה גבוהה ביותר בשליטתו בצבע. היכרותו העמוקה עם המגוון העצום והדקויות של צורות ההבעה האנושית, כמו גם שליטתו בתיאור תנועה, הפכו אותו לאחד מגדולי הציירים אי-פעם.
בצעירותו הוא עזב, לטובת האמנות, את האוניברסיטה שבה למד. הוא השתלם אצל ציירים שלימדו אותו ברוח האסכולה האיטלקית. כך הפך לאמן השימוש באפקטים דרמטיים וחזקים. בהמשך חייו, כשהוא החל ללמד אחרים, התגלה רמברנדט גם כמורה מוכשר להפליא וכמדריך רב השראה. בין תלמידיו ניתן למנות כמה מהציירים ההולנדים הטובים של התקופה, מתלמידו הראשון, דַאוּ ועד לצייר הנודע באותו זמן, דה חֶלְדֶר.
בתחום האישי, היו חייו מטלטלים ומורכבים. הוא החל כאמן מצליח ועשיר, אך בהמשך הוא איבד רבים מבני משפחתו, כולל בניו ושתי נשותיו. הוא גם צבר חובות כבדים ובזקנתו ירדה אליו ההערכה כאמן. רק שנים אחרי מותו הוא יזכה בהערכה מחודשת וערכן של יצירותיו יעלה בהתמדה. כיום נחשבות יצירותיו של רמברנדט מהיקרות בעולם האמנות.
הנה סיפור חייו של הצייר רמברנדט:
https://youtu.be/AkSymdjj2XU
רמברנדט צייר כל כך הרבה דיוקנאות של עצמו:
https://youtu.be/rFMFH8Nf0Zw
תכנית חינוכית על רמברנדט (עברית):
https://youtu.be/NIJIQStsEvE?long=yes
סרט תיעודי על אמנות האור והצל של רמברנדט ון ריין:
https://youtu.be/RW8i3lyuQjk?long=yes
על חקר האמנות המתמיד שלו:
https://youtu.be/fRwdEBMoGSw?long=yes
ותערוכת וידאו של מאות מציוריו:
https://youtu.be/Le256Xfjvk8?long=yes
כשפול גוגן מת מעגבת בגיל 55, הרחק באיי פולינזיה, הוא לא הספיק לקבל את המכתב ששלח לו סוכנו מפאריס: "כולם רואים בך בימים אלה אמן גדול ויוצא דופן... נכנסת זה מכבר לספרי ההיסטוריה". לפתע, אחרי שנים של אכזבות, הפך איש הבורסה לשעבר, שעזב את מנעמי החיים והכסף הגדול לטובת האמנות, שפשט רגל ונטש את משפחתו, לאמן דגול.
הצייר הצרפתי פול גוגן לא עזב רק את הכסף למען האמנות. הוא עזב את פאריס כדי לחפש את העולם הטבעי, לצייר נשים מקומיות ואקזוטיות בטהיטי, על רקע הצמחיה והנופים המיוחדים של איי הים הדרומי. האמן היהיר והבוטה שהוא היה, לעיתים אפילו אלים, מצא שלווה באיים הרגועים של פולינזיה. שוב ושוב הוא יישא נערות צעירות לנשים ויצייר אותן בלהט ותשוקה. הציורים הללו יהפכו נערצים באירופה והוא יהפוך בתולדות האמנות למתאר המובהק של העולם הפרימיטיבי.
עוד לפני שהוא יפתח את סגנונו ה'פרימיטיבי' ידחה גוגן את האימפרסיוניזם שמתאר את ההתרשמות מהטבע והעדיף לצייר מכוח דמיונו. את חיקוי המציאות הוא העדיף להשאיר לצילום, שזה עתה נולד. את הציור הוא ראה כ"אחיה של המוסיקה" וכבנוי מצבעים וצורות, כמו צלילים ואקורדים מוסיקליים.
כבר אז היו מבקרים שראו בו את אחד החשובים מאמני האמנות המודרנית. כמו חברו הטוב וינסנט ואן גוך, גם הוא צייר באקספרסיביות ולהט עמוקים, וביטא בהבעה פראית נושאים שהסעירו את נפשו. כמו ואן גוך, גם ציוריו התאפיינו בפשטות ועוצמה. וכמוהו גם הוא היה ממבשרי זרם האקספרסיוניזם.
הנה סיפורו של פול גוגן לפי התפתחות ציוריו במהלך השנים:
http://youtu.be/0VzXPIMMGNo
קטע מדרמה על יחסיהם של ון גוך וגוגן:
http://youtu.be/8XncnXI9WZk
משטחי הצבע העזים והחמים של גוגן:
http://youtu.be/h8OwzdRa2V0
גוגן בתכנית אירוח חינוכית (עברית):
http://youtu.be/b_iolg_0Aeg?long=yes
ותערוכת וידאו של מאות מציוריו:
https://youtu.be/IdDvbLV5v70?long=yes
הצייר פסל האימפרסיוניסט הצרפתי אדגר דֵגָה (Edgar Degas) התעניין מאד בתנועה החולפת ונודע כמי שהדמות האנושית היא הנושא העיקרי של ציוריו.
הוא הירבה לצייר פעילויות אמנותיות וספורטיביות שבמרכזן התנועה, כגון קונצרטים של מוסיקה, מרוצי סוסים, נשים עובדות או רוחצות באמבטיה ובמיוחד - רקדניות באלט, נושא שהיה חביב עליו מאד והוא היה הראשון והבולט המתעדים שלו.
דגה, שצייר את הרקדניות על הבמה, מאחורי הקלעים ובמהלך החזרות, הצליח להעביר היטב את האסתטיקה והיופי בבלט וגם את קשיי הרקדנים (ובעיקר הרקדניות) בתרגול ולימוד הבלט.
אבל אדגר דגה לא בילה את זמנו בציור בזמן אמת של שיעורי הבלט והחזרות למופעים בפריז. הוא נהג לצלם אותם ואז צייר בסטודיו שלו, מה שהיה שימוש חדשני בטכנולוגיה זו, מכיוון שהצילום היה די חדשני בתקופתו.
דגה חידש בציוריו לעולם האמנות גם בעיקרון נוסף, שהיה לא פחות ממהפכה באמנות הציור - הוא הראשון שאיפשר לדמויות ולעצמים להיחתך על ידי מסגרת התמונה ולא ראה חובה לצייר את כל הדמות. עד אז נהגו לפי מסורת הציור, לצייר את הדברים החשובים בשלמותם. כלומר, הגישה הזו שלו הייתה גישה מהפכנית וחדשנית בצורה לא רגילה, שהיום אמנים מתייחסים אליה כמובנת מאליה.
#האימפרסיוניסט השונה
בשונה מציירים אחרים בתנועה האימפרסיוניסטית, דגה זלזל בנטייה של אימפרסיוניסטים אחרים לצייר באוויר הפתוח (Plain air).
הוא גם פחות נטה לציור באופן ספונטני, כמוהם. כך כמעט כל פסליו נוצרו על ידו כמודלים לצורך הציור ורק בזכות חברו ששמר תבניות שלהם הם שוחזרו לפסלי ברונזה מרהיבים.
דגה גם לא מיהר לאמץ את כתם הצבע האופייני לאימפרסיוניסטים וציוריו הרבה יותר מוחשיים וריאליסטיים משל האחרים.
הנה אמנותו של אדגר דגה בווידאו:
https://youtu.be/odmsHcU5F9c
סרטון אנימציה בהשראת האמנות של אדגר דגה:
http://youtu.be/2610ggGN2-M
ציורי המחול של אדגר דגה:
https://youtu.be/En4ds6Pc8Us
עוד מציורי הבאלט של דגה:
https://youtu.be/EFI0LSEIvcQ
סרטון נדיר וקצר שבו רואים את דגה הזקן פוסע ברחובות פאריס ב-1915:
https://youtu.be/KET94NlM7Ys
תערוכת וידאו של מאות מציוריו:
https://youtu.be/7XNSLN77-Rs?long=yes
ותכנית חינוכית על אדגר דגה (עברית):
https://youtu.be/KU48vSOlQMU?long=yes
ציירים דגולים
זה אולי מפתיע לדעת שהאמן המשפיע ביותר על הציור במאה ה-20 הוא אמן יווני, יליד האי כרתים, שחי בעיר טולדו שבספרד במאה ה-16.
אבל העובדות הן ברורות - אל גרקו (בספרדית "היווני") הוא האמן המשפיע ביותר על הציירים המודרניים.
אל גרקו (1541-1614) נולד בכרתים, אך את מרבית חייו הוא בילה באיטליה וספרד. אף שהיה צייר מפורסם בכרתים, אנשים רבים חשבו שציוריו יותר מדי מעוותים ומוזרים.
במשך 400 שנה לאחר מותו, אל גרקו כמעט נשכח לתמיד. אך בסוף המאה ה-19 הסתבר שהוא משפיע על ציירים כמו פיקאסו וסזאן, מי שנחשבים היום מגדולי הציור, הושפעו ממנו וקיבלו השראה מסגנונו.
האופן המשוחרר בו נהג בצורה והתייחסותו לתאורה ולצבע ביצירתו, השפיעו בהמשך על החשובים שבמודרניסטים של המאה ה-20. ביניהם היו האמנים המהפכניים כמו ג'קסון פולוק, האקספרסיוניסט המופשט שטפטף צבע על הבד וכמובן המהפכן הקוביסט של המאה ה-20, פיקאסו.
יש, אגב, מומחים הרואים באל-גרקו את הממציא האמיתי של סגנון הקוביזם, שפיקאסו הוא הצייר הבכיר בו.
ממש כמו שיעשו האמנים הסוריאליסטים במאה ה-20, אל גרקו שילב ביצירותיו מרכיבים דמיוניים. הוא צייר דמויות מוארכות, עד כדי כך שחשדו מסביבו שהוא סובל מבעיות ראיה. הוא השתמש במראות מעוררי הוד ומסתורין, כמו השמיים המנופצים שצייר מעל העיר טולדו ועוד.
הנה אחדים מציוריו של אל גרקו:
https://youtu.be/oaxpKdl1-54
קדימון מהסרט על חיי אל גרקו:
https://youtu.be/V7gCX8RpaYc
ועוד מציוריו:
https://youtu.be/Vr4fY21qxTo
הצייר ההולנדי מאוריץ קורנליס אֶשֶר (M. C. Escher) היה אמן הולנדי מהזרם הסוריאליסטי, שהתפרסם בעבודות הגרפיות שיצר, בעיקר בטכניקות של הדפסים מאבן, חיתוכי עץ ותחריטי עץ.
על אף שלא היה מתמטיקאי, ביצירותיו של אשר מופיעים פעמים רבות מבנים מדהימים שמבוססים על עקרונות מתמטיים. ביצירותיו הסוריאליסטיות הופיעו שינויי צורה מוזרים ומופלאים, תבניות שחוזרות על עצמן ובהדרגה משתנות, אשליות אופטיות מבלבלות, דברים שלא ייתכנו במציאות וכאלה שסותרים את ההיגיון שלנו. יש בציוריו של אשר יצורים בצד אחד של הדף שהופכים בצד השני ליצורים אחרים, יש ידיים שמציירות את עצמן ועוד ועוד.
וכך, מבלי להיות מתמטיקאי, מלאים ציוריו בהמחשות ויזואליות לרעיונות מתמטיים שונים, כמו רעיון הרקורסיה. הרקורסיה, ההפניה העצמית או דברים שפונים אל עצמם, העסיק מאד גם את המתמטיקאי קורט גדל. על הדמיון והרעיונות הדומים של השניים, ביחד עם שיטות ההלחנה האופייניות של המלחין יוהאן סבסטיאן באך, נכתב אחד הספרים המשפיעים והמעניינים בספרות המדע הפופולארי "גדל, אשר, באך" מאת דאגלס הופשטטר.
הנה סיפורו של הגאון המבריק אם סי אשר (עברית):
https://youtu.be/9a1vwQfj7Uc
סרטון שמציג את הגאונות של אשר:
http://youtu.be/Kcc56fRtrKU
גלריית וידאו של ציוריו המופלאים של אשר:
http://youtu.be/RO1kBTCSIqo
אנימציה המבוססת על יצירתו "עלייה וירידה" והסבר כיצד היא בנויה:
http://youtu.be/Xf9QwQ3JM3Q
שיטה דומה להבין את היצירה "מפל מים" של אשר:
http://youtu.be/Z6OeQtnultc
הסבר על ציוריו המתמטיים:
http://youtu.be/t-Gcz9FIB4w
סרט ארוך על אשר ויצירתו:
http://youtu.be/zCbS6D-y0do?long=yes
על חייו והקריירה של אשר:
http://youtu.be/g4VAxilTRGs?long=yes
ומי המקביל המוסיקלי שלו - באך או אולי...
https://youtu.be/N5yF44IlmzU?long=yes
כיום ידוע וינסנט ואן גוך כאחד מגדולי הציירים בכל הזמנים. אבל בחייו סבל ואן גוך מעוני ומקשיים רבים בנפשו וביחסיו עם אחרים. עני, מסוכסך, כושל, בודד ובעל אופי קשה - הוא ראה את עצמו כמו שאחרים נטו לתפוס אותו - הלוזר המושלם והאמן הכושל.
בלתי נתפס לחשוב שאלה היו חייו וזה היה הדימוי של מי שנחשב אולי לאמן החשוב והמפורסם בתולדות האמנות - וינסנט ואן גוך.
כצייר הוא היה ידוע בשימוש עז ומלא הבעה שעשה בצבעים. כיום הוא נחשב לאחד ממבשרי סגנון האקספרסיוניזם ונגע אפילו בציור מופשט, הרבה לפני אחרים. אבל הוא כתב במכתב פעם, שסגנונו החדשני לא נבע מרצון להפשטה, אלא כי כך הוא יכול היה להכניס יותר רגשות לציוריו, או בלשונו שלו "יותר דרמה, כעס, כאב, אהבה ודמות".
בצעירותו החליף ואן גוך סגנונות ציור לא פעם והושפע מאד מהציור היפאני. את ציוריו הגדולים ומלאי האור והגוונים הבהירים הוא יצר בשנים האחרונות לחייו. את השנים הללו הוא עשה בדרום צרפת. במקביל החל ואן גוך לאבד את שפיותו ועשה מעשים מוזרים, שהעידו על מצוקה נפשית לא פשוטה.
המפורסם בין המעשים הללו הוא השמועה על חיתוך אוזנו, לפי השמועה כדי לתת אותה במתנה לאישה שאהב, אבל במציאות זה קרה אחרי ריב קשה עם חברו, הצייר פול גוגן, שבא לבקרו בדרום צרפת, מהבירה פאריס.
בחייו מכר וינסנט ואן גוך רק ציור אחד, בשם "הכרם האדום". את עצמו הוא הרבה מאד לצייר והותיר אחריו המון פורטרטים עצמיים, דיוקנאות של עצמו שצייר.
חסרון הכיס שלו הובילו בלית ברירה לצייר על מפות שולחן ומגבות שלקח מהמוסד לחולי נפש שבו אושפז. מוכשר כמו שד, אבל ללא שמץ של הערכה מסביבתו, מבולבל ובודד, הוא סבל מדיכאון קשה.
היום אפשר לטפל בדיכאון בקלות, אבל ואן גוך לא חי היום. בגיל 37 הוא ירה בעצמו ומת. כיום ציוריו שווים מיליוני דולרים כל אחד ונחשבים לנכס הגדול ביותר שאדם יכול להחזיק בביתו, אבל הוא עצמו סבל בחייו ממחסור קשה וצייר על מפיות נייר.
ההכרה בגאונתו הגיעה כמה שנים לאחר מותו. אז הוצגו ציוריו בפאריז וזכו להערכה גורפת. צבעיו העזים והשימוש שלו בצבע, תנועות המברשת הדינמיות והמנעד הרגשי שלו השפיעו על אמנים רבים ומיצבו אותו כאחד מהחלוצים הבולטים של האמנות המודרנית.
מאז הפכו גם ציוריו לחשובים ביותר בתולדות האמנות והם נמכרים כיום במחירי שיא.
על גדולתו של וינסנט ואן גוך:
https://youtu.be/vxz8NA9gMYc
קדימון לסרט על ואן גוך (מתורגם):
https://youtu.be/fv1yg3IU-Jc
כמה עובדות על האמן המשפיע בתולדות הציור:
https://youtu.be/H4_pk6fOUVA
חלקים מסרט שנעשה על חייו של ון גוך:
https://youtu.be/09ZYlutmaPI
סיפור חייו של גאון הציור:
http://youtu.be/qv8TANh8djI?t=28s
יצירותיו הגדולות כשברקע שיר שנכתב עליו:
http://youtu.be/nkvLq0TYiwI
דיוקנאות עצמיים שצייר:
http://youtu.be/O5tKG39G6Qk
סרטון שיצר אמן וידאו שהחליט להעיר רבים מציוריו המוכרים של ון גוך לחיים:
http://youtu.be/MPQSN3fNLF4
ותכנית חינוכית על וינסנט ואן גוך (עברית):
https://youtu.be/VN-Nyji8nNI?long=yes
הוא היה אמן מהפכני, מהציירים המוכשרים בהיסטוריה, גאון בעל תפיסה אמנותית חדשנית ופורצת דרך. והוא היה גם... רוצח.
כן, הצייר המפורסם קאראווג'ו (Caravaggio) היה אדם רב-צדדים וניגודים. מצד אחד הוא היה טיפוס אלים, שתיין כרוני ושיכור מועד ואדם שהסתבך ברציחות של אנשים. מצד שני, הוא היה אחד מגדולי האמנות. צייר ראליסטי שהדמויות שלו היו מזעזעות באמינותן, יחסית לתקופה. אדם בעל אמונה דתית חזקה, שציוריו מבטאים רגש בצורה חסרת-תקדים, צייר של פרטים קטנים ומדויקים להפליא, גאון של שימוש באור ובניגודי אור וצל שיצרו דרמה.
קאראווג'ו היה גם אמן פורץ דרך שנהג לצייר סצנות תנ"כיות וסיפורי קדושים נוצרים שצוירו בדמות של אנשים רגילים, עם שילוב חסר תקדים בין העכשווי למיתולוגי ובין קודש לחול.
הוא צייר את הציורים שלו על קאנווסים גדולים ומרשימים. הכנסייה לא ממש אהבה בחייו את הציורים שלו, כולל ובמיוחד לא את הציורים הדתיים. אבל איטלקים עשירים אהבו ורכשו את ציוריו העוצמתיים והמלוטשים, שניכרה בהם המון תשוקה.
בציוריו "הקריאה למתי" ו"צליבת פטרוס הקדוש" ניתן לראות את מאפייניו הבולטים: ריאליזם חריף, משחקי וניגודי אור וצל, כמו גם גאונות של שימוש בצבע והעמדת דמויות ועצמים בחלל. קאראווג'ו בחר בקפידה אילו פרטים להדגיש באור בציוריו ובחר מודלים יחודיים.
למרות שמת בשנת 1610 והוא בן 39 בלבד, השפעתו על תולדות האמנות היא אדירה. לא רבים הציירים שהשפיעו כמוהו למשך תקופה כה ארוכה על אמנות הציור. אמנים רבים הושפעו ממנו, מציירים קתולים מאוטרכט שבהולנד שנסעו במאה ה-17 ללמוד ברומא וזכו לכינוי "הקרוואג'יסטים של אוטרכט", ועד לגדולי הציור, דוגמת רובנס, ורמיר, ולסקז ורמברנדט.
אבל בשנת 1606, בשיא הקריירה שלו ברומא, הוא היה מעורב בקטטה והרג אדם. הוא ברח במהירות, כדי למצוא לו פטרון חדש בנאפולי ובהמשך במלטה. שנתיים אחר כך הוא נזרק גם משם, אחרי שהסתבך גם שם בקטטות נוספות. ממלטה עבר לסיציליה ובהדרגה נעשו ציוריו, כמו חייו, כהים ומוצללים יותר ויותר. מצבי הרוח שלו החמירו, הוא נהג לקרוע בחרבו ציורים שעליהם קיבל ביקורת שלילית.
החוקרים מעריכים שכשחזר לנאפולי הוא היה ככל הנראה קורבן לתקיפה, שפצעה אותו וגרמה לזיהומים קשים. ככל הנראה הוא ניסה לשוב לטוסקנה, על מנת לזכות במחילה על הפשעים שעשה ברומא. לא ברור איפה בדיוק נגדע פתיל חייו.
אבל לא רק חייו של "הצייר הרוצח" היו סערה גדולה, כי גם מותו לוט בערפל ומסתורין. אופיו הסוער, שניכר היטב בציוריו, סיבך אותו לא אחת בקטטות, ובסופו של דבר אולי גם הביא למותו.
מיכלאנג'לו מריזי דה קאראווג'ו שנקרא על שם עיר הולדתו באיטליה נחשב לחלוץ סגנון הבארוק, שעומד להתפתח באירופה בתקופה שלאחר מותו. מי שמכנים לא פעם "הילד הרע של עולם האמנות" היה גאון שהקדים את זמנו. מאות שנים אחרי מותו הוא ממשיך להשפיע על ציירים דגולים, גם אם בתוך תוכו הסתתר אדם רדוף, אלים, פסיכוטי, סוטה ומסובך, שהרג ורצח אחרים, יתכן שלא פעם אחת.
הנה סיפורו של קאראווג'ו בקצרה (עברית):
https://youtu.be/LVo87dtPZfg
באנגלית:
https://youtu.be/9whgBqmELIk
קדימון של סרט על חייו:
https://youtu.be/-Pzw4dUkz7I
הנה ממשיכיו - אמנים שהושפעו ממנו לאורך ההיסטוריה של האמנות:
https://youtu.be/AG6cm3T1-q8
כך מציגים את האמנות שלו היום:
https://youtu.be/ZOIo2arwCOc
תכנית חינוכית על קאראווג'יו (עברית):
https://youtu.be/EZrqTnFwu3o?long=yes
והרצאה על הצייר האלים והמשפיע של תולדות האמנות:
https://youtu.be/1KcdgFxmnb4?long=yes
הפופ ארט, זרם הפופ האמריקאי, כלל אמנים שהושפעו מתרבות הפופ וממוצרי תרבות וצריכה יומיומיים שסבבו אותם. כשקית הרינג הגיע בסוף שנות ה-70 לניו יורק הוא השתלב דווקא ברחובות של העיר הגדולה, האלימה והסוערת שהיא הייתה אז.
הרינג, אמן אמריקני ופעיל חברתי, התפרסם כשצייר ברכבת התחתית של ניו-יורק והושפע מאד מתרבות הגרפיטי המפותחת של ניו-יורק.
הוא למד שנתיים עיצוב גרפי אבל די מהר החל לצייר דווקא גרפיטי ברחובות. הרינג למד אמנות חזותית בניו יורק וצייר ברחובות וברכבת התחתית של ניו יורק. במיוחד הוא התמקד בלוחות פרסום כהים, שנותרו ללא מודעות. הוא מילא אותם באיורי קיר לבנים וייחודיים.
הציורים הזכירו אמנות פרימיטיבית ולצד תמימות וכישרון, היו בהם גם הרבה הומור ומוטיבים חוזרים. הרינג שילב בציוריו הרבה מהנושאים של לידה, מלחמה ומוות. עם דמויות אייקוניות של בני אדם וחיות, הוא זכה להערכה גם ממבקרים ואנשי אמנות, שקלטו שיש כאן משהו אמנותי שנישא מעל הגרפיטי הרגיל של ניו יורק.
גם אח"כ המשיך להתפרסם בציוריו התמימים והמיוחדים בפשטותם ובמיוחד בלטה בהם דמותו של "התינוק הזוהר", שהופיעה ברבים מציוריו. שפתו הוויזואלית הפכה למוכרת בכל רחבי העולם וחלק מהתרבות של המחצית השנייה של המאה ה-20 והוא עצמו הפך לחלק בלתי נפרד מאמני הפופ ארט. בגיל 31 מת קית הרינג ממחלה.
אם אתם ממש אוהבים את הראש היצירתי והמיוחד של קית הרינג וציוריו, בקשו ליום ההולדת שלכם משהו משלו, כמו את ספר "הדברים הקטנים של נינה" שכתב ואייר הרינג לילדה בשם נינה. זהו ספר יצירתי וכיפי לילדים, שמותר לצייר עליו, לכתוב, לנעוץ ולעשות בו כל אמנות שרק תרצו.. ספר מיוחד!
הנה סיפורו של הרינג (עברית):
https://youtu.be/8Z-aDzPssmM
תחילת הקריירה של קית הרינג, כצייר גרפיטי:
http://youtu.be/W04j0Je01wQ
על האמנות של הרינג:
http://youtu.be/SDs7cUAynOk
תערוכת ציורים של קית' הרינג בתחנת ברוקלין של הרכבת התחתית בניו יורק:
http://youtu.be/tFyRmmWL9Q0
ועוד מעבודות קית' הרינג:
http://youtu.be/Rw_WTFyag4I
מה מיוחד בגוסטב קלימט?
גוסטב קלימט (Gustav Klimt) מוכר בעולם כאחד היוצרים המרתקים של המאה ה-19. אפשר לקרוא לו "הצייר של הנשים", שכן הוא היטיב לתאר בציוריו נשים, בדרך חושנית ויפה במיוחד.
קלימט נולד באוסטריה, כבנו של חרט ורוקע כסף וזהב. הוא למד אמנם אמנות, אבל כדי להתפרנס נהג לצייר ציורי קיר. די מהר החלו ציוריו למשוך תשומת לב רבה, בעיקר בשל האופן המיוחד שבו צייר נשים. כשהעז והחליט לעסוק רק באמנות, הוא הצליח מעל למשוער.
סגנון ציוריו של קלימט הוא עשיר ומלא בקישוטים. רבים רואים בו את היוצר המובהק של תנועה אמנותית שנקראת בצרפתית "אר-נובו" או ארט-נובו (בעברית "אמנות חדשה"). ואכן, קלימט היה מגדולי היוצרים בסגנון האר-נובו, ששאב השראה מהטבע ומרכיבים טבעיים, ששולבו ביצירות בעלות זרימה מסולסלת ומעוטרת.
ואכן, קלימט צייר עם כל המאפיינים של יוצרי התנועה, שהצטיינה בנטייה החזקה שלה לקישוטיות. אפשר לראות את זה בציור "הנשיקה", שהיווה את שיא "התקופה המוזהבת" של קלימט והפך לאייקון תרבותי מהמוכרים והאהובים במאה ה-20.
לאחר מותו ב-1918, לא נעלם הסגנון הייחודי של קלימט ועד היום ניתן לראות את עקבותיו וההשפעות שלו בעולם האמנות של ימינו.
יש דיוקן שצייר בשם "אדל בלוך-באואר 1", שהיה רק אחד מכמה שהוקדשו לאשת חברה וינאית שיש הטוענים שהייתה המאהבת שלו. הדיוקן הזה הוא מהעבודות החשובות ב"תקופה הזהובה" של קלימט והיא נמכרה בזמנו בסכום הגבוה ביותר שבו נרכש ציור עד אז - לא פחות מ-135 מיליון דולר. השיא כבר נשבר מאז, אבל אם היו ויכוחים עד אז, לגבי מידת כישרונו של קלימט, הרי ששיא זה היה אחת ההוכחות לכך.
הנה סיפורו של הצייר גוסטב קלימט:
https://youtu.be/CXQ7n0ezr_A
ציוריו של קלימט:
https://youtu.be/IuHnyct1dmI
קווים לדמותו:
https://youtu.be/WSZEX3ksUe0
סיפור חייו:
https://youtu.be/UXLiaEJ0yH4
תכנית חינוכית על גוסטב קלימט (עברית):
https://youtu.be/FJ5aSKVXy3I?long=yes
ותערוכת וידאו של מאות מציוריו:
https://youtu.be/ziy0-BSYB5U?long=yes
גוסטב קלימט (Gustav Klimt) מוכר בעולם כאחד היוצרים המרתקים של המאה ה-19. אפשר לקרוא לו "הצייר של הנשים", שכן הוא היטיב לתאר בציוריו נשים, בדרך חושנית ויפה במיוחד.
קלימט נולד באוסטריה, כבנו של חרט ורוקע כסף וזהב. הוא למד אמנם אמנות, אבל כדי להתפרנס נהג לצייר ציורי קיר. די מהר החלו ציוריו למשוך תשומת לב רבה, בעיקר בשל האופן המיוחד שבו צייר נשים. כשהעז והחליט לעסוק רק באמנות, הוא הצליח מעל למשוער.
סגנון ציוריו של קלימט הוא עשיר ומלא בקישוטים. רבים רואים בו את היוצר המובהק של תנועה אמנותית שנקראת בצרפתית "אר-נובו" או ארט-נובו (בעברית "אמנות חדשה"). ואכן, קלימט היה מגדולי היוצרים בסגנון האר-נובו, ששאב השראה מהטבע ומרכיבים טבעיים, ששולבו ביצירות בעלות זרימה מסולסלת ומעוטרת.
ואכן, קלימט צייר עם כל המאפיינים של יוצרי התנועה, שהצטיינה בנטייה החזקה שלה לקישוטיות. אפשר לראות את זה בציור "הנשיקה", שהיווה את שיא "התקופה המוזהבת" של קלימט והפך לאייקון תרבותי מהמוכרים והאהובים במאה ה-20.
לאחר מותו ב-1918, לא נעלם הסגנון הייחודי של קלימט ועד היום ניתן לראות את עקבותיו וההשפעות שלו בעולם האמנות של ימינו.
יש דיוקן שצייר בשם "אדל בלוך-באואר 1", שהיה רק אחד מכמה שהוקדשו לאשת חברה וינאית שיש הטוענים שהייתה המאהבת שלו. הדיוקן הזה הוא מהעבודות החשובות ב"תקופה הזהובה" של קלימט והיא נמכרה בזמנו בסכום הגבוה ביותר שבו נרכש ציור עד אז - לא פחות מ-135 מיליון דולר. השיא כבר נשבר מאז, אבל אם היו ויכוחים עד אז, לגבי מידת כישרונו של קלימט, הרי ששיא זה היה אחת ההוכחות לכך.
הנה סיפורו של הצייר גוסטב קלימט:
https://youtu.be/CXQ7n0ezr_A
ציוריו של קלימט:
https://youtu.be/IuHnyct1dmI
קווים לדמותו:
https://youtu.be/WSZEX3ksUe0
סיפור חייו:
https://youtu.be/UXLiaEJ0yH4
תכנית חינוכית על גוסטב קלימט (עברית):
https://youtu.be/FJ5aSKVXy3I?long=yes
ותערוכת וידאו של מאות מציוריו:
https://youtu.be/ziy0-BSYB5U?long=yes
מי היה הסוריאליסט סלבדור דאלי?
סלבדור דאלי, מחשובי האמנים במאה ה-20, היה צייר סוריאליסטי מספרד. משמעות הסוריאליזם שהוא כל כך אהב בציור היתה "מעל למציאות", כלומר אמנות שמשלבת חוסר הגיון והפתעה.
יצירותיו של דאלי הן מוזרות ולא רגילות. משולבות בהן תמונות חלום לא הגיוניות ודמיון מפתיע. הוא נהג לשלב בציוריו ויצירותיו דימויים של חלומות מוזרים ומלאי דמיון, המושפעים מאמני הרנסאנס הגדולים ומתורתו של זיגמונד פרויד והתיאוריה שלו על החלומות.
השעונים הנוזלים מהיצירה "התמדתו של זיכרון" (1931) הם רק חלק מהדברים המשוגעים שבלטו בציוריו של דאלי. כמותם יש גם ביצים גדולות, נמרים מעופפים ואשליות אופטיות, שהשפיעו מאד על עולם האמנות כולו.
השפעתו של סלבדור דאלי על האמנות של המאה ה-20 וה-21 היא גדולה מאד וחוצה תחומים. מציור, פיסול, מוזיקה וצילום ועד לעולם הקולנוע - לרעיונותיו ולדימויים שלו, כמו גם העירוב בין מציאות לדמיון, היו הדהודים רבים בתחומים רבים ואצל אמנים שונים.
כיאה למי שאמנותו יצאה מגבולות החיים בכדור הארץ, אל מחוזות הדמיון וההזיה, לאחר מותו נקרא על שמו של דאלי אסטרואיד שהתגלה בחלל. שמו הוא "2919 דאלי".
הנה תולדות חייו ואמנותו של דאלי:
http://youtu.be/Oe3b5UzacyA
כך הסתכסך האמן עם הסוריאליסטים בשל צלב קרס (עברית):
https://youtu.be/2pKo4Tg5OA4
האמנות הסוריאליסטית של סלבדור דאלי:
http://youtu.be/clbg2_WOCeo
רצף ציורים ויצירות של דאלי:
http://youtu.be/scj7FkjdYac
בואו לעולם של דאלי:
https://youtu.be/F1eLeIocAcU?qr=yes
סרט תיעודי על דאלי - הסוריאליסט של האמנות המודרנית:
https://www.youtube.com/watch?v=OkGfWZfRzWM?long=yes
ותכנית טלוויזיה על סלבדור דאלי (עברית):
https://youtu.be/dbYPiKQ4LqA?long=yes
סלבדור דאלי, מחשובי האמנים במאה ה-20, היה צייר סוריאליסטי מספרד. משמעות הסוריאליזם שהוא כל כך אהב בציור היתה "מעל למציאות", כלומר אמנות שמשלבת חוסר הגיון והפתעה.
יצירותיו של דאלי הן מוזרות ולא רגילות. משולבות בהן תמונות חלום לא הגיוניות ודמיון מפתיע. הוא נהג לשלב בציוריו ויצירותיו דימויים של חלומות מוזרים ומלאי דמיון, המושפעים מאמני הרנסאנס הגדולים ומתורתו של זיגמונד פרויד והתיאוריה שלו על החלומות.
השעונים הנוזלים מהיצירה "התמדתו של זיכרון" (1931) הם רק חלק מהדברים המשוגעים שבלטו בציוריו של דאלי. כמותם יש גם ביצים גדולות, נמרים מעופפים ואשליות אופטיות, שהשפיעו מאד על עולם האמנות כולו.
השפעתו של סלבדור דאלי על האמנות של המאה ה-20 וה-21 היא גדולה מאד וחוצה תחומים. מציור, פיסול, מוזיקה וצילום ועד לעולם הקולנוע - לרעיונותיו ולדימויים שלו, כמו גם העירוב בין מציאות לדמיון, היו הדהודים רבים בתחומים רבים ואצל אמנים שונים.
כיאה למי שאמנותו יצאה מגבולות החיים בכדור הארץ, אל מחוזות הדמיון וההזיה, לאחר מותו נקרא על שמו של דאלי אסטרואיד שהתגלה בחלל. שמו הוא "2919 דאלי".
הנה תולדות חייו ואמנותו של דאלי:
http://youtu.be/Oe3b5UzacyA
כך הסתכסך האמן עם הסוריאליסטים בשל צלב קרס (עברית):
https://youtu.be/2pKo4Tg5OA4
האמנות הסוריאליסטית של סלבדור דאלי:
http://youtu.be/clbg2_WOCeo
רצף ציורים ויצירות של דאלי:
http://youtu.be/scj7FkjdYac
בואו לעולם של דאלי:
https://youtu.be/F1eLeIocAcU?qr=yes
סרט תיעודי על דאלי - הסוריאליסט של האמנות המודרנית:
https://www.youtube.com/watch?v=OkGfWZfRzWM?long=yes
ותכנית טלוויזיה על סלבדור דאלי (עברית):
https://youtu.be/dbYPiKQ4LqA?long=yes
כיצד נחשב הירונימוס בוש לצייר של החטאים?
הירונימוס בוש היה צייר הולנדי ידוע ופורה ביותר בימי הביניים. למרות שהשאיר אחריו יצירות רבות וחשובות, מעט מאוד ידוע על חייו. מה שכן ידוע הוא שרבים במשפחתו, גם אביו וגם סבו, היו ציירים. כך גם שלושה מדודיו ואחיו.
אבל המעניינת היא יצירתו של בוש, שמצד אחד משקפת את התקופה האפילה והקשה של ימי הביניים ומצד שני היא נשגבת משל מרבית בני תקופתו. אולי בהתאם לרוח התקופה המאיימת, תקופה בה הכנסייה הנוצרית שולטת בתודעה, הנושאים המרכזיים ביצירותיו היו חטא ומוסר ירוד של בני-אדם.
בילדותו נחשף הירונימוס הצעיר לשריפת ענק בעירו, שבה נשרפו אלפי בתים. יש לשער שהמראות שראה, כמו גם דמיונו המפותח, היו מהגורמים שהשפיעו על אמנותו.
דימויים וסמלים רבים מצויים ביצירותיו של בוש. חלקם מסתוריים, לא ידועים ולא מובנים מאז שצוירו ועד היום. רבים באמנות נוטים לומר שציוריו של הרונימוס בוש נתנו השראה לסוריאליזם המודרני, על אף שהקדים את הסוריאליסטים ב-500 שנים.
הנה האמנות של הירונימוס בוש (עברית):
https://youtu.be/iEtZoS04-YI
אנימציה על דמויות מציוריו של בוש:
http://youtu.be/fV8VduAtbxI
מצגת וידאו של ציוריו בליווי מוסיקה גריגוריאנית מימי הביניים:
https://youtu.be/9FdKb20PH_k
ניסיון לפרש את הסמלים והמוטיבים שמופיעים בציוריו:
https://youtu.be/cAUBVTwHTz0?long=yes
וסרטון תיעודי על הצייר האפל והכי מתקדם של ימי הביניים:
https://youtu.be/-n9zbPmHvJE?long=yes
הירונימוס בוש היה צייר הולנדי ידוע ופורה ביותר בימי הביניים. למרות שהשאיר אחריו יצירות רבות וחשובות, מעט מאוד ידוע על חייו. מה שכן ידוע הוא שרבים במשפחתו, גם אביו וגם סבו, היו ציירים. כך גם שלושה מדודיו ואחיו.
אבל המעניינת היא יצירתו של בוש, שמצד אחד משקפת את התקופה האפילה והקשה של ימי הביניים ומצד שני היא נשגבת משל מרבית בני תקופתו. אולי בהתאם לרוח התקופה המאיימת, תקופה בה הכנסייה הנוצרית שולטת בתודעה, הנושאים המרכזיים ביצירותיו היו חטא ומוסר ירוד של בני-אדם.
בילדותו נחשף הירונימוס הצעיר לשריפת ענק בעירו, שבה נשרפו אלפי בתים. יש לשער שהמראות שראה, כמו גם דמיונו המפותח, היו מהגורמים שהשפיעו על אמנותו.
דימויים וסמלים רבים מצויים ביצירותיו של בוש. חלקם מסתוריים, לא ידועים ולא מובנים מאז שצוירו ועד היום. רבים באמנות נוטים לומר שציוריו של הרונימוס בוש נתנו השראה לסוריאליזם המודרני, על אף שהקדים את הסוריאליסטים ב-500 שנים.
הנה האמנות של הירונימוס בוש (עברית):
https://youtu.be/iEtZoS04-YI
אנימציה על דמויות מציוריו של בוש:
http://youtu.be/fV8VduAtbxI
מצגת וידאו של ציוריו בליווי מוסיקה גריגוריאנית מימי הביניים:
https://youtu.be/9FdKb20PH_k
ניסיון לפרש את הסמלים והמוטיבים שמופיעים בציוריו:
https://youtu.be/cAUBVTwHTz0?long=yes
וסרטון תיעודי על הצייר האפל והכי מתקדם של ימי הביניים:
https://youtu.be/-n9zbPmHvJE?long=yes
במה התפרסם צייר הכרזות הננסי טולוז לוטרק?
בירת צרפת, פריז של סוף המאה ה-19 הייתה אחת הערים החשובות באמנות העולמית. אחד האמנים המיוחדים והמרתקים בה היה אנרי דה טולוז-לוטרק (Henry De Toulouse-Lautrec), צייר שאינו דומה בדבר לאף אמן אחר בתולדות האמנות.
הוא צייר שעסק בעיקר באמנות שהנציחה את החצר האחורית של חיי הלילה של פריז. לא מעט מציוריו הנציחו נשים לא צנועות במועדונים ובבתי בושת של רובע האמנים של פריז, באזור הסקרה-קר שעל גבעת מונמרטר.
לעיסוק זה הגיע מתוך מראהו הננסי והנלעג, רק 1.50 מטר גובהו, הילוכו המקרטע ואפו העבה. זה לא מראה מצודד מדי, בעיר שמהלכים בה אנשים מהיפים באירופה.
העיוות הגופני שלו הוא לא מקרי. אנרי הצעיר נולד להורים שהיו בני דודים, הרוזן אלפונס והרוזנת אדל דה טולוז-לוטרק, שניהם ממשפחת אצילים מהעיר טולוז.
הם נישאו זה לזו כדי לשמור על הכסף והרכוש בתוך המשפחה.
ביג מיסטייק... הוא נולד עם התאחות לא תקינה של עצמותיו וסבל מפריכות בהן. בילדותו אהב לצייר ולרכוב על סוסים. שני שברים ברגליו גרמו לעצירה של התפתחות פלג גופו התחתון, בעוד הפלג העליון ממשיך להתפתח נורמלית ומעוות בכך את גופו.
בגיל 17 ולאחר שנכשל בבחינות הבגרות, אנרי נוטש את לימודיו ועובר לגור בפריז. בתחילה הוא מושפע מציורי הנשים והרקדניות של אדגר דגה שהעריץ, אבל עם הזמן מסתבר לו שמראהו ונכותו לא אפשרו לו ליהנות כראוי מחיי האמנות התוססים של פריז ולהשתלב בקהילת האמנים.
הזמן הוא סוף המאה ה-19, זמן שבו חיי הלילה של פריז עמוסי אפשרויות. אז די מהר מוצא את עצמו אנרי מבלה במקומות זולים, מרבה באלכוהול ומצייר מראות מחיי הלילה המפוקפקים שמסביבו. הוא רוכש לו שם של מי שמתעד את חיי הבוהמה של פריז ומפרסם איורים נהדרים במגזין הומור וסאטירה בשם "לה ריר", בעברית "הצחוק".
גופו אולי פגום, אבל ראשו מכיל מוח מהיר, חד ורגיש להפליא לאמנות. הוא מהציירים המשכילים והחכמים של התקופה, בעל השכלה ממשית של בן אצילים ותבונה של מי שיודע להתבונן ולקלוט, כי הוא עצמו לא ממש לוקח חלק בקלחת החברתית עצמה.
מושפע מהדפסים יפניים שנתלו כאותה תקופה ברחובות פריז והשפיעו מאוד בחוגים האמנותיים של הבירה הצרפתית, לוטרק מתחיל לצייר את הכרזות הפרסומיות שלו, אלה שמזוהות איתו עד היום ונשארו אופנתיות גם היום, בעידן אמנות הפופולרית העכשווית.
אם את ציורי השמן והאקרילי חווים בעיקר בורגנים ואצילים עשירים, הכרזות שלו מביאות את האמנות לרחוב הפריזאי. טולוז-לוטרק נהנה מזה והפריזאים, מסתבר, אוהבים את הפוסטרים שלו, עם סגנון האר-נובו האופנתי שלהם.
זה לא הופך אותו למאושר. מצבו הבריאותי של האמן האומלל, תוצאה של בילויים ליליים לא שמרניים במיוחד, הלך והחמיר. הרי ריבוי של אפשרויות רומנטיות בעיר האורות לא היו לננס עם גוף מעוות, שסבל כבר מאלכוהוליזם ומעגבת, מחלת מין לא פשוטה.
בשלב מסוים הוא אושפז בבית חולים לחולי רוח וסיים את חייו, בן 36 בלבד, באחוזת משפחתו שבדרום צרפת.
כיום אנרי טולוז לוטרק תופס את אחד המקומות המשמעותיים בתנועה האמנותית של שלהי המאה ה-19. הוא נחשב לאחד מחשובי הציירים הפוסט-אימפרסיוניסטים והוא ככל הנראה מאייר האר נובו המפורסם ביותר. אבל הישגו האמיתי הוא בכך שהכרזות שלו עדיין מתנוססות גם בימינו, לא רק במוזיאונים וגלריות, אלא גם בבתי הצעירים, במועדונים, בסלונים ובמרכזי הבילוי של פריז שלו.
הנה סיפור חייו העצוב של אנרי טולוז-לוטרק:
https://youtu.be/2kb1atN-w5Q
כך נהג לצייר הנרי דה טולוז-לוטרק במועדונים כמו המולין רוז':
https://youtu.be/TqpJs_hfBQg
רבים מציוריו של אנרי דה טולוז לוטרק בפריז:
https://youtu.be/3fO0GL_XhLA
מעבודותיו של אנרי דה טולוז-לוטרק:
https://youtu.be/OQfJNf5uRFM
תערוכה של ציוריו במוזיאון המטרופוליטן בניו-יורק:
https://youtu.be/7KEtcIWk0OY
סרטון תיעודי על חייו של הנרי טולוז-לוטרק:
https://youtu.be/cp2kZeX5Sd4?long=yes
ותכנית חינוכית על לוטרק (עברית):
https://youtu.be/_lweGstzgOQ?long=yes
בירת צרפת, פריז של סוף המאה ה-19 הייתה אחת הערים החשובות באמנות העולמית. אחד האמנים המיוחדים והמרתקים בה היה אנרי דה טולוז-לוטרק (Henry De Toulouse-Lautrec), צייר שאינו דומה בדבר לאף אמן אחר בתולדות האמנות.
הוא צייר שעסק בעיקר באמנות שהנציחה את החצר האחורית של חיי הלילה של פריז. לא מעט מציוריו הנציחו נשים לא צנועות במועדונים ובבתי בושת של רובע האמנים של פריז, באזור הסקרה-קר שעל גבעת מונמרטר.
לעיסוק זה הגיע מתוך מראהו הננסי והנלעג, רק 1.50 מטר גובהו, הילוכו המקרטע ואפו העבה. זה לא מראה מצודד מדי, בעיר שמהלכים בה אנשים מהיפים באירופה.
העיוות הגופני שלו הוא לא מקרי. אנרי הצעיר נולד להורים שהיו בני דודים, הרוזן אלפונס והרוזנת אדל דה טולוז-לוטרק, שניהם ממשפחת אצילים מהעיר טולוז.
הם נישאו זה לזו כדי לשמור על הכסף והרכוש בתוך המשפחה.
ביג מיסטייק... הוא נולד עם התאחות לא תקינה של עצמותיו וסבל מפריכות בהן. בילדותו אהב לצייר ולרכוב על סוסים. שני שברים ברגליו גרמו לעצירה של התפתחות פלג גופו התחתון, בעוד הפלג העליון ממשיך להתפתח נורמלית ומעוות בכך את גופו.
בגיל 17 ולאחר שנכשל בבחינות הבגרות, אנרי נוטש את לימודיו ועובר לגור בפריז. בתחילה הוא מושפע מציורי הנשים והרקדניות של אדגר דגה שהעריץ, אבל עם הזמן מסתבר לו שמראהו ונכותו לא אפשרו לו ליהנות כראוי מחיי האמנות התוססים של פריז ולהשתלב בקהילת האמנים.
הזמן הוא סוף המאה ה-19, זמן שבו חיי הלילה של פריז עמוסי אפשרויות. אז די מהר מוצא את עצמו אנרי מבלה במקומות זולים, מרבה באלכוהול ומצייר מראות מחיי הלילה המפוקפקים שמסביבו. הוא רוכש לו שם של מי שמתעד את חיי הבוהמה של פריז ומפרסם איורים נהדרים במגזין הומור וסאטירה בשם "לה ריר", בעברית "הצחוק".
גופו אולי פגום, אבל ראשו מכיל מוח מהיר, חד ורגיש להפליא לאמנות. הוא מהציירים המשכילים והחכמים של התקופה, בעל השכלה ממשית של בן אצילים ותבונה של מי שיודע להתבונן ולקלוט, כי הוא עצמו לא ממש לוקח חלק בקלחת החברתית עצמה.
מושפע מהדפסים יפניים שנתלו כאותה תקופה ברחובות פריז והשפיעו מאוד בחוגים האמנותיים של הבירה הצרפתית, לוטרק מתחיל לצייר את הכרזות הפרסומיות שלו, אלה שמזוהות איתו עד היום ונשארו אופנתיות גם היום, בעידן אמנות הפופולרית העכשווית.
אם את ציורי השמן והאקרילי חווים בעיקר בורגנים ואצילים עשירים, הכרזות שלו מביאות את האמנות לרחוב הפריזאי. טולוז-לוטרק נהנה מזה והפריזאים, מסתבר, אוהבים את הפוסטרים שלו, עם סגנון האר-נובו האופנתי שלהם.
זה לא הופך אותו למאושר. מצבו הבריאותי של האמן האומלל, תוצאה של בילויים ליליים לא שמרניים במיוחד, הלך והחמיר. הרי ריבוי של אפשרויות רומנטיות בעיר האורות לא היו לננס עם גוף מעוות, שסבל כבר מאלכוהוליזם ומעגבת, מחלת מין לא פשוטה.
בשלב מסוים הוא אושפז בבית חולים לחולי רוח וסיים את חייו, בן 36 בלבד, באחוזת משפחתו שבדרום צרפת.
כיום אנרי טולוז לוטרק תופס את אחד המקומות המשמעותיים בתנועה האמנותית של שלהי המאה ה-19. הוא נחשב לאחד מחשובי הציירים הפוסט-אימפרסיוניסטים והוא ככל הנראה מאייר האר נובו המפורסם ביותר. אבל הישגו האמיתי הוא בכך שהכרזות שלו עדיין מתנוססות גם בימינו, לא רק במוזיאונים וגלריות, אלא גם בבתי הצעירים, במועדונים, בסלונים ובמרכזי הבילוי של פריז שלו.
הנה סיפור חייו העצוב של אנרי טולוז-לוטרק:
https://youtu.be/2kb1atN-w5Q
כך נהג לצייר הנרי דה טולוז-לוטרק במועדונים כמו המולין רוז':
https://youtu.be/TqpJs_hfBQg
רבים מציוריו של אנרי דה טולוז לוטרק בפריז:
https://youtu.be/3fO0GL_XhLA
מעבודותיו של אנרי דה טולוז-לוטרק:
https://youtu.be/OQfJNf5uRFM
תערוכה של ציוריו במוזיאון המטרופוליטן בניו-יורק:
https://youtu.be/7KEtcIWk0OY
סרטון תיעודי על חייו של הנרי טולוז-לוטרק:
https://youtu.be/cp2kZeX5Sd4?long=yes
ותכנית חינוכית על לוטרק (עברית):
https://youtu.be/_lweGstzgOQ?long=yes
איך הפך הריבוע השחור את מלביץ' לגדול האמנות המופשטת ובכל זאת הוא מת עני?
אחת הטרגדיות האמנותיות בתולדות האמנות היא זו של קזימר מלביץ' הרוסי. מלביץ' הוא הממציא את האמנות המופשטת וחשיבותו באמנות המודרנית לא קטנה משל פיקאסו, אך הוא מת בעוני וללא הערכה, לאחר שלא עמד בדרישות המשטר הקומוניסטי ולצייר אמנות מגוייסת, ריאליסטית, מגוחכת בעיניו וההיפך מאמנות מופשטת, בה הוא כה האמין.
למעשה, סיפורו הטרגי של מלביץ' הוא טרגדיה של רדיפה ורמיסה של אמן דגול ופורץ דרך, בידי השלטון הקומוניסטי הרודני של ברית המועצות, עד לחיסולו הפיזי והאמנותי.
מלביץ' היה צייר מודרניסטי "רגיל" שצייר בסגנון קוביסטי ובהמשך "מופשט גאומטרי", סגנון בו הצורות הגאומטריות עומדות במרכז. המהפך בחייו של מי שיהיה גאון ההפשטה התחיל בשנת 1915. בתערוכה בעיר פטרוגרד (סנט פטרסבורג של ימינו) בשם "0.10" הציג מלביץ' את הציור המהפכני "ריבוע שחור על רקע לבן".
בציור, שמלביץ' קרא לו "האפס של הצורה", הופיע רק ריבוע שחור על רקע לבן. לאחר שניטרלו את ההערות הציניות, הגיעו המבקרים למסקנה שמלביץ' הצליח להגיע בו להפשטה מוחלטת שמעולם לא נראתה באמנות עד אז.
הציור הזה היה רעידת אדמה. כמו האסלה של מרסל דושאן או המוסיקה הדודקפונית של שנברג, גם הוא שבר מסורות אמנותיות בנות אלפי שנים. מלביץ' הפך לרגע לכוכב עולמי בשמי האמנות ויצא לעבוד בחו"ל. שלוש שנים אחר כך, הוא הרחיק עוד יותר, בסדרת עבודות שנקראה "לבן על לבן", שבה הוא טען שהגיע לקצה יכולת הצבע. הוא ויתר לחלוטין על התיאור של האובייקט המצויר, כדי להשיג את התמצית שלו.
לסגנונו החדש קרא "סופרמטיזם", או "אמנות המבוססת על רגש אמנותי טהור". הוא הבהיר שמטרתו לבחון את החיים על ידי העברת התחושה האמנותית הטהורה. הוא יצר את מה שכינה במילותיו "צורות שנבנות משום דבר"...
העתיד היה שלו. בשלב הזה בקריירה שלו נראה היה שמלביץ' יזכה בחייו לחשיבות עצומה באמנות של המאה ה-20. אך מזלו עתיד היה להתהפך. בשנת 1927, לאחר הישגים ניכרים בעולם, נקרא מלביץ לחזור לברית המועצות. זה היה עידן שבו פוליטיקאים סובייטים התנגדו לאמנות מודרנית. הם קראו לו לסדר ולשוב הביתה. תרתי משמע.
משחזר מלביץ' למולדתו, הוא נדרש לשנות את סגנונו. במקום לפתח את האמנות המופשטת ולהוביל בגאוניותו את הזרם המהפכני שלו, נאלץ מלביץ' לציית לדרישות השלטון ולצייר איכרים ועובדי משק בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי.
כמה נורא.
כי לטווח ארוך לא הצליח מלביץ' הגאה להתאים את עצמו לרוח הזו. הוא הלך ונדחק לעוני ובדידות קשים. בשנת 1935 הוא מת חסר-כל וללא שמץ מהכבוד המגיע לו כאחד האמנים הדגולים של העידן המודרני.
הריבוע השחור שלו שינה את מהלך האמנות והשפיע על זרמים כמו הדאדא, הסוריאליזם והמינימליזם, אבל הוא, הגאון שהקדים את כולם, לא זכה לראות את שמו מתנוסס בגאון כאחד מגדולי המודרניזם בציור ואמנות המאה ה-20 בכלל.
הנה היצירה המהפכנית של קזימיר מלביץ' - "ריבוע שחור על רקע לבן":
http://youtu.be/cBBJYKhZvw0
סיפורו של הריבוע השחור על רקע לבן:
https://youtu.be/ZY5PtopO-LI
דיון על הציור המפורסם:
http://youtu.be/lYy1z0DFxeU
ממשיכי דרכו באמנות עושים גם היום חיל:
https://youtu.be/9aGRHOpMRUg
ופרויקט של עירית פתח תקווה שמפרגן למורשת מלביץ' ובמיוחד למשולש, הריבוע והעיגול שבהם ראה את המרכיבים החשובים ביצירה:
http://youtu.be/qQEoXMJuBhA
אחת הטרגדיות האמנותיות בתולדות האמנות היא זו של קזימר מלביץ' הרוסי. מלביץ' הוא הממציא את האמנות המופשטת וחשיבותו באמנות המודרנית לא קטנה משל פיקאסו, אך הוא מת בעוני וללא הערכה, לאחר שלא עמד בדרישות המשטר הקומוניסטי ולצייר אמנות מגוייסת, ריאליסטית, מגוחכת בעיניו וההיפך מאמנות מופשטת, בה הוא כה האמין.
למעשה, סיפורו הטרגי של מלביץ' הוא טרגדיה של רדיפה ורמיסה של אמן דגול ופורץ דרך, בידי השלטון הקומוניסטי הרודני של ברית המועצות, עד לחיסולו הפיזי והאמנותי.
מלביץ' היה צייר מודרניסטי "רגיל" שצייר בסגנון קוביסטי ובהמשך "מופשט גאומטרי", סגנון בו הצורות הגאומטריות עומדות במרכז. המהפך בחייו של מי שיהיה גאון ההפשטה התחיל בשנת 1915. בתערוכה בעיר פטרוגרד (סנט פטרסבורג של ימינו) בשם "0.10" הציג מלביץ' את הציור המהפכני "ריבוע שחור על רקע לבן".
בציור, שמלביץ' קרא לו "האפס של הצורה", הופיע רק ריבוע שחור על רקע לבן. לאחר שניטרלו את ההערות הציניות, הגיעו המבקרים למסקנה שמלביץ' הצליח להגיע בו להפשטה מוחלטת שמעולם לא נראתה באמנות עד אז.
הציור הזה היה רעידת אדמה. כמו האסלה של מרסל דושאן או המוסיקה הדודקפונית של שנברג, גם הוא שבר מסורות אמנותיות בנות אלפי שנים. מלביץ' הפך לרגע לכוכב עולמי בשמי האמנות ויצא לעבוד בחו"ל. שלוש שנים אחר כך, הוא הרחיק עוד יותר, בסדרת עבודות שנקראה "לבן על לבן", שבה הוא טען שהגיע לקצה יכולת הצבע. הוא ויתר לחלוטין על התיאור של האובייקט המצויר, כדי להשיג את התמצית שלו.
לסגנונו החדש קרא "סופרמטיזם", או "אמנות המבוססת על רגש אמנותי טהור". הוא הבהיר שמטרתו לבחון את החיים על ידי העברת התחושה האמנותית הטהורה. הוא יצר את מה שכינה במילותיו "צורות שנבנות משום דבר"...
העתיד היה שלו. בשלב הזה בקריירה שלו נראה היה שמלביץ' יזכה בחייו לחשיבות עצומה באמנות של המאה ה-20. אך מזלו עתיד היה להתהפך. בשנת 1927, לאחר הישגים ניכרים בעולם, נקרא מלביץ לחזור לברית המועצות. זה היה עידן שבו פוליטיקאים סובייטים התנגדו לאמנות מודרנית. הם קראו לו לסדר ולשוב הביתה. תרתי משמע.
משחזר מלביץ' למולדתו, הוא נדרש לשנות את סגנונו. במקום לפתח את האמנות המופשטת ולהוביל בגאוניותו את הזרם המהפכני שלו, נאלץ מלביץ' לציית לדרישות השלטון ולצייר איכרים ועובדי משק בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי.
כמה נורא.
כי לטווח ארוך לא הצליח מלביץ' הגאה להתאים את עצמו לרוח הזו. הוא הלך ונדחק לעוני ובדידות קשים. בשנת 1935 הוא מת חסר-כל וללא שמץ מהכבוד המגיע לו כאחד האמנים הדגולים של העידן המודרני.
הריבוע השחור שלו שינה את מהלך האמנות והשפיע על זרמים כמו הדאדא, הסוריאליזם והמינימליזם, אבל הוא, הגאון שהקדים את כולם, לא זכה לראות את שמו מתנוסס בגאון כאחד מגדולי המודרניזם בציור ואמנות המאה ה-20 בכלל.
הנה היצירה המהפכנית של קזימיר מלביץ' - "ריבוע שחור על רקע לבן":
http://youtu.be/cBBJYKhZvw0
סיפורו של הריבוע השחור על רקע לבן:
https://youtu.be/ZY5PtopO-LI
דיון על הציור המפורסם:
http://youtu.be/lYy1z0DFxeU
ממשיכי דרכו באמנות עושים גם היום חיל:
https://youtu.be/9aGRHOpMRUg
ופרויקט של עירית פתח תקווה שמפרגן למורשת מלביץ' ובמיוחד למשולש, הריבוע והעיגול שבהם ראה את המרכיבים החשובים ביצירה:
http://youtu.be/qQEoXMJuBhA
כיצד הפך אנדי וורהול לאמן הפופ ארט המוביל?
הוא העיד על עצמו פעם שהוא "שטחי באופן עמוק..." - אולי, אבל אנדי וורהול היה המייסד של זרם הפופ באמנות, זרם שזכה לכינוי "פופ ארט".
האמן, שעטה בחייו פאה נוכרית בגוון כסוף, היה במקור מעצב גרפי. ליצירותיו הוא השתמש במוצרים נפוצים כמו קופסת שימורי המרק של חברת קמפבל ובדיוקנאות של כוכבי מוסיקה וקולנוע כמו מרילין מונרו ואלביס פרסלי. כל אלה היו לחומרי יצירה אמנותיים ליצירתו של וורהול. הוא הפך אותם ל"אייקונים" מודרניים - דמויות, או במקרה הזה יצירות אמנות, שפרסומן עצום והן מצליחות הרבה מעבר להצלחתן בתחום שבו הן נוצרו.
אפשר לומר שאנדי וורהול לקח את התרבות הפופולארית והכניס אותה אל עולם האמנות. במידה מסוימת הוא גם פתח את עולם האמנות לעולם השיווק, הצבע והתקשורת החדשה. אבל הוא גם החזיר את האמנות לקהל הרחב שיכול היה להבין את מה שהוא רואה, הרבה יותר מהאמנות המופשטת שהייתה בשיאה בתקופה שבה החל וורהול ליצור.
אנדי וורהול אמר פעם ש"הכל הוא אמנות". ואכן, וורהול צייר, צילם, הדפיס, צילם, הסריט ואפילו היה מהראשונים להשתמש באמנות ממוחשבת (המחשב היה אז מאד קשה לשימוש ומעטים היו בעלי גישה אל המחשבים היקרים של אז).
הוא ידע להפוך כל דבר לאמנות, אפילו אכילה, כמו בסרטון האמנותי בו הוא הציג אכילת המבורגר כמעשה אמנותי.
וכללית - וורהול יצר אמנות מרתקת ופופולארית בציבור הרחב, שהלכה והתגברה על כל ההתנגדויות של המבקרים ואנשי האמנות, עד שהפכה לקונצנזוס של ממש באמנות המודרנית.
הנה סיפורה של האמנות של וורהול (עברית):
https://youtu.be/Ot3RFUlOW_c
על יצירה אחת של וורהול שכמו רבות אחרות האמיר שוויה לשמיים (מתורגם):
https://youtu.be/n15wmRK2asQ
סרטון אנימציה בו מוצגים אנדי וורהול ועבודותיו המפורסמות באנימציית סטופ מושן:
http://youtu.be/8kbXBsjy3b4
תולדות חייו של אנדי וורהול:
https://youtu.be/QAJJ35DVlTs
כמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:
http://youtu.be/jza2rkcIQcg
הרקע שבו נולד הפופ ארט:
http://youtu.be/LsY4ihZCJL8
רגע, יצירה! - כך תדפיסו כמו וורהול:
https://youtu.be/O8HB2cQm_Ag
וסרט עם הסבר מפורט על ההדפסים שלו:
https://youtu.be/ly-OQ6X-FlQ?long=yes
הוא העיד על עצמו פעם שהוא "שטחי באופן עמוק..." - אולי, אבל אנדי וורהול היה המייסד של זרם הפופ באמנות, זרם שזכה לכינוי "פופ ארט".
האמן, שעטה בחייו פאה נוכרית בגוון כסוף, היה במקור מעצב גרפי. ליצירותיו הוא השתמש במוצרים נפוצים כמו קופסת שימורי המרק של חברת קמפבל ובדיוקנאות של כוכבי מוסיקה וקולנוע כמו מרילין מונרו ואלביס פרסלי. כל אלה היו לחומרי יצירה אמנותיים ליצירתו של וורהול. הוא הפך אותם ל"אייקונים" מודרניים - דמויות, או במקרה הזה יצירות אמנות, שפרסומן עצום והן מצליחות הרבה מעבר להצלחתן בתחום שבו הן נוצרו.
אפשר לומר שאנדי וורהול לקח את התרבות הפופולארית והכניס אותה אל עולם האמנות. במידה מסוימת הוא גם פתח את עולם האמנות לעולם השיווק, הצבע והתקשורת החדשה. אבל הוא גם החזיר את האמנות לקהל הרחב שיכול היה להבין את מה שהוא רואה, הרבה יותר מהאמנות המופשטת שהייתה בשיאה בתקופה שבה החל וורהול ליצור.
אנדי וורהול אמר פעם ש"הכל הוא אמנות". ואכן, וורהול צייר, צילם, הדפיס, צילם, הסריט ואפילו היה מהראשונים להשתמש באמנות ממוחשבת (המחשב היה אז מאד קשה לשימוש ומעטים היו בעלי גישה אל המחשבים היקרים של אז).
הוא ידע להפוך כל דבר לאמנות, אפילו אכילה, כמו בסרטון האמנותי בו הוא הציג אכילת המבורגר כמעשה אמנותי.
וכללית - וורהול יצר אמנות מרתקת ופופולארית בציבור הרחב, שהלכה והתגברה על כל ההתנגדויות של המבקרים ואנשי האמנות, עד שהפכה לקונצנזוס של ממש באמנות המודרנית.
הנה סיפורה של האמנות של וורהול (עברית):
https://youtu.be/Ot3RFUlOW_c
על יצירה אחת של וורהול שכמו רבות אחרות האמיר שוויה לשמיים (מתורגם):
https://youtu.be/n15wmRK2asQ
סרטון אנימציה בו מוצגים אנדי וורהול ועבודותיו המפורסמות באנימציית סטופ מושן:
http://youtu.be/8kbXBsjy3b4
תולדות חייו של אנדי וורהול:
https://youtu.be/QAJJ35DVlTs
כמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:
http://youtu.be/jza2rkcIQcg
הרקע שבו נולד הפופ ארט:
http://youtu.be/LsY4ihZCJL8
רגע, יצירה! - כך תדפיסו כמו וורהול:
https://youtu.be/O8HB2cQm_Ag
וסרט עם הסבר מפורט על ההדפסים שלו:
https://youtu.be/ly-OQ6X-FlQ?long=yes
איך צייר ורמיר את ציוריו המופלאים?
הצייר ההולנדי יאן וֵֶרמֶר התפרסם במאה ה-17 בהתמחותו בציור של סצינות בית מחיי המעמד הבינוני בהולנד.
במרבית ציוריו מתוארים נשים או גברים בביתם, כשהם עובדים, מנגנים או משוחחים זה עם זה.
יותר מציורים רגילים, נראים ציורים המדהימים של יאן ורמיר יותר כמו צילומים. שום טכנולוגיה ידועה במאה ה-17 לא איפשרה דיוק שכזה. לכן נחשב ורמיר גאון ויש הרואים בו אפילו את הצייר הגדול בכל הזמנים.
מי שיצירותיו עמדו במשך שנים רבות בצילן של עבודות גדולי הציירים ההולנדים דוגמת רמברנדט או פיטר דה הוך, קנה במאה ה-19 את מקומו כאחד מגדולי הציירים.
מרכיב הדגל בשינוי מעמדו של ורמיר היה הציור המפורסם ביותר שלו, "נערה עם עגיל פנינה" - ציור שזכה לכינוי "המונה ליזה ההולנדית".
במאה ה-20 הועצם המיתוס של ורמיר. זאת לאחר שבדיקות רנטגן של ציוריו הניבו מסקנה שאין מתחת לצבעים שום רישומי עיפרון או סקיצות של הכנה לציור עצמו.
אבל לאורך שנים רבות מסתובבת השערה שוורמיר השתמש בטכנולוגיה סודית כלשהי כדי ליצור את ציוריו המושלמים. ספק של ממש עוררה היכולת שלו לפענח את נפילת האור על עצמים שונים ולשחזר זאת בציור מדויק להפליא של המציאות.
רבים חשבו שכדי לצייר בדיוק מופלא שכזה, הוא השתמש בעיקרון ה"קמרה אובסקורה" (בעברית "לשכה אפלה"), הקופסה האפלה ששימשה גם לצילום המוקדם.
היה זה ממציא ואיש עסקים אמריקאי בשם טים ג'ניסון, חובב אמנות שהתעשר בעסקי הייטק, החליט לחקור את העניין ולמצוא את הטכנולוגיה ששימשה את האמן המוערך. הוא הצליח לייצר אותה מחדש, בעזרת מראות ועדשות אופטיות ולצייר את הציור המפורסם של האמן "שיעור במוזיקה".
הפרויקט שלו תועד בסרט והתוצאה המדהימה שצייר ג'ניסון, אדם שאינו צייר מקצועי, העלתה שאלות מעניינות לגבי מקומה של הטכנולוגיה ביצירת אמנות גדולה - האם אדם הוא פחות גאון כיוון שנעזר במכשירים שאיפשרו לו להעתיק את המציאות או שפיתוח הטכנולוגיה היא חלק מהגאונות שלו.
ואם זה בעייתי אצלו אז מה ניתן לומר על לאונרדו דה וינצ'י, שהיה לא פחות ממציא ומדען מאשר אמן וששני התחומים הללו פרחו אצלו דווקא משום שעסק בשניהם (כמו עוד 10 תחומים לפחות) והם תרמו אלה לאלה.
הנה קדימון לסרט של ג'ניסון, שבו הוא לומד לצייר כמו יאן או יוהנס ורמיר:
http://youtu.be/94pCNUu6qFY
הדגמה של טים מצייר עם המראות והעדשות הללו:
http://youtu.be/foG1NIdak7Y
השערות מוקדמות לסוד של ציורי ורמיר, בהם השתמש ככל הנראה בסוג של קאמרה אובסקורה:
http://youtu.be/jruwMMT_bc8
האם כך השתמש ורמיר בקאמרה אובסקורה כדי לצייר חלק מציוריו הגדולים?
https://youtu.be/5SpaJtCv1hI
וסרט תיעודי על יכולותיו המיוחדות של ורמיר לעבוד עם אור בציוריו:
https://youtu.be/DEior-0inxU?long=yes
הצייר ההולנדי יאן וֵֶרמֶר התפרסם במאה ה-17 בהתמחותו בציור של סצינות בית מחיי המעמד הבינוני בהולנד.
במרבית ציוריו מתוארים נשים או גברים בביתם, כשהם עובדים, מנגנים או משוחחים זה עם זה.
יותר מציורים רגילים, נראים ציורים המדהימים של יאן ורמיר יותר כמו צילומים. שום טכנולוגיה ידועה במאה ה-17 לא איפשרה דיוק שכזה. לכן נחשב ורמיר גאון ויש הרואים בו אפילו את הצייר הגדול בכל הזמנים.
מי שיצירותיו עמדו במשך שנים רבות בצילן של עבודות גדולי הציירים ההולנדים דוגמת רמברנדט או פיטר דה הוך, קנה במאה ה-19 את מקומו כאחד מגדולי הציירים.
מרכיב הדגל בשינוי מעמדו של ורמיר היה הציור המפורסם ביותר שלו, "נערה עם עגיל פנינה" - ציור שזכה לכינוי "המונה ליזה ההולנדית".
במאה ה-20 הועצם המיתוס של ורמיר. זאת לאחר שבדיקות רנטגן של ציוריו הניבו מסקנה שאין מתחת לצבעים שום רישומי עיפרון או סקיצות של הכנה לציור עצמו.
אבל לאורך שנים רבות מסתובבת השערה שוורמיר השתמש בטכנולוגיה סודית כלשהי כדי ליצור את ציוריו המושלמים. ספק של ממש עוררה היכולת שלו לפענח את נפילת האור על עצמים שונים ולשחזר זאת בציור מדויק להפליא של המציאות.
רבים חשבו שכדי לצייר בדיוק מופלא שכזה, הוא השתמש בעיקרון ה"קמרה אובסקורה" (בעברית "לשכה אפלה"), הקופסה האפלה ששימשה גם לצילום המוקדם.
היה זה ממציא ואיש עסקים אמריקאי בשם טים ג'ניסון, חובב אמנות שהתעשר בעסקי הייטק, החליט לחקור את העניין ולמצוא את הטכנולוגיה ששימשה את האמן המוערך. הוא הצליח לייצר אותה מחדש, בעזרת מראות ועדשות אופטיות ולצייר את הציור המפורסם של האמן "שיעור במוזיקה".
הפרויקט שלו תועד בסרט והתוצאה המדהימה שצייר ג'ניסון, אדם שאינו צייר מקצועי, העלתה שאלות מעניינות לגבי מקומה של הטכנולוגיה ביצירת אמנות גדולה - האם אדם הוא פחות גאון כיוון שנעזר במכשירים שאיפשרו לו להעתיק את המציאות או שפיתוח הטכנולוגיה היא חלק מהגאונות שלו.
ואם זה בעייתי אצלו אז מה ניתן לומר על לאונרדו דה וינצ'י, שהיה לא פחות ממציא ומדען מאשר אמן וששני התחומים הללו פרחו אצלו דווקא משום שעסק בשניהם (כמו עוד 10 תחומים לפחות) והם תרמו אלה לאלה.
הנה קדימון לסרט של ג'ניסון, שבו הוא לומד לצייר כמו יאן או יוהנס ורמיר:
http://youtu.be/94pCNUu6qFY
הדגמה של טים מצייר עם המראות והעדשות הללו:
http://youtu.be/foG1NIdak7Y
השערות מוקדמות לסוד של ציורי ורמיר, בהם השתמש ככל הנראה בסוג של קאמרה אובסקורה:
http://youtu.be/jruwMMT_bc8
האם כך השתמש ורמיר בקאמרה אובסקורה כדי לצייר חלק מציוריו הגדולים?
https://youtu.be/5SpaJtCv1hI
וסרט תיעודי על יכולותיו המיוחדות של ורמיר לעבוד עם אור בציוריו:
https://youtu.be/DEior-0inxU?long=yes
מהיכן השנאה הסחית לאוגוסט רנואר?
הצייר האימפרסיוניסט פייר אוגוסט רנואר (Pierre-Auguste Renoir) היה ממייסדי הזרם האימפרסיוניסטי, מהציירים הבולטים ביותר בסגנון וממעצביו. הייחודיות שלו באה לידי ביטוי בין השאר ביכולתו להציג תנועה בציוריו. הוא הירבה לצייר נשים ולא פעם יצא לארצות אחרות, כמו איטליה, אלג'יר וסיציליה וספג השראה לאמנותו.
רנואר הרבה לצייר אנשים ובעיקר נשים. דוגמאות לכך אפשר למצוא בין ציוריו דוגמת "שתי נערות ופסנתר" ו"נערה מתרחצת" ו"ניני לופז בגינה".
אבל התופעה המדהימה והלא תמיד ידועה היא שלצד הצלחתו של רנואר התפתחה כבר מאז ימי האימפריוניסטים שעליהם הוא נמנה, תופעה הפוכה, של שנאת רנואר. ומה שמדהים הוא שלא זו בלבד שזו אינה תופעה חדשה, היא מתחדשת ומתפרצת שוב ושוב, כמו אש תמיד שמתקיימת כבר מעל 100 שנה!
איך קרה שהצייר האימפרסיוניסטי ששמו הוא אולי המוכר ביותר, הוא גם אחד האמנים השנואים בתולדות האמנות, הן על מומחי אמנות והן על לא מעט אמנים?
העניין הוא שרבים רואים ברנואר נטע זר באימפרסיוניזם הצרפתי, מעין טרמפיסט על קבוצת המהפכנים והחדשנים של הציור במאה ה-19 ומי שיתחילו את התנועה לעבר המודרניזם של המאה ה-20. כי בניגוד לחברים אחרים בתנועה, הטענה היא שרנואר עסק במודרניזם בצורה הפחות עמוקה והיותר מגושמת ושטחית. ציוריו, לטעם המתנגדים להערצתו, היו מצועצעים, דביקים ואפילו סתמיים. אם חבריו לתנועה האימפרסיוניסטית שיחקו עם אור וצל בצורה חקרנית ומרתקת או העלו ביקורת חברתית נועזת, הוא עשה כרצונו והשתולל עם צבעים, מבלי קו אמנותי ברור ומוחשי, כשציוריו נראים לטעמם כמו עיסה דביקה של צבע שהונחה על הבד, על ידי צייר גרוע.
המחאות נמשכות, כשלא פעם מוצאים עצמם המפגינים נגד עוד תערוכה של יצירות רנואר בעולם, קבוצות האוהדות אותו ודורשות שימשיכו להציג את אמנותו הפיוטית. אנו נציין שהרבה ביקורת דומה לזו שמטיחים ברנואר, הושמעה בתקופות שונות כלפי רבים מהמודרניסטים שיבואו במאה ה-20. אמנם רק רנואר הפך לכליא ברק כל כך מותקף, בנחשולים של תיעוב ובוז מהסוג שמתחדש אחת למספר שנים, אבל אם זה מראה משהו הרי זה שמסתבר שגם חובבי אמנות יכולים להיות חסרי תרבות...
הנה סיפור חייו של אוגוסט רנואר:
https://youtu.be/hF_nArPfEgs
על דיוקן שצייר ומדגים משהו מהדרך שבה נהגו באמן כבר אז (עברית):
https://youtu.be/Wrd1LTX36f4
מציוריו המקסימים של אוגוסט רנואר:
https://youtu.be/NXxuuvCD4rY
סרטון נדיר מ-1915 שבו רואים את אוגוסט רנואר מצייר:
https://youtu.be/_V62aT_K8Zw
כך מציירים בסגנון רנואר בסדנת טלוויזיה מרתקת:
https://youtu.be/5dzgURDbyhY?long=yes
ותכנית חינוכית על אוגוסט רנואר (עברית):
https://youtu.be/VN6snj9bo8g?long=yes
הצייר האימפרסיוניסט פייר אוגוסט רנואר (Pierre-Auguste Renoir) היה ממייסדי הזרם האימפרסיוניסטי, מהציירים הבולטים ביותר בסגנון וממעצביו. הייחודיות שלו באה לידי ביטוי בין השאר ביכולתו להציג תנועה בציוריו. הוא הירבה לצייר נשים ולא פעם יצא לארצות אחרות, כמו איטליה, אלג'יר וסיציליה וספג השראה לאמנותו.
רנואר הרבה לצייר אנשים ובעיקר נשים. דוגמאות לכך אפשר למצוא בין ציוריו דוגמת "שתי נערות ופסנתר" ו"נערה מתרחצת" ו"ניני לופז בגינה".
אבל התופעה המדהימה והלא תמיד ידועה היא שלצד הצלחתו של רנואר התפתחה כבר מאז ימי האימפריוניסטים שעליהם הוא נמנה, תופעה הפוכה, של שנאת רנואר. ומה שמדהים הוא שלא זו בלבד שזו אינה תופעה חדשה, היא מתחדשת ומתפרצת שוב ושוב, כמו אש תמיד שמתקיימת כבר מעל 100 שנה!
איך קרה שהצייר האימפרסיוניסטי ששמו הוא אולי המוכר ביותר, הוא גם אחד האמנים השנואים בתולדות האמנות, הן על מומחי אמנות והן על לא מעט אמנים?
העניין הוא שרבים רואים ברנואר נטע זר באימפרסיוניזם הצרפתי, מעין טרמפיסט על קבוצת המהפכנים והחדשנים של הציור במאה ה-19 ומי שיתחילו את התנועה לעבר המודרניזם של המאה ה-20. כי בניגוד לחברים אחרים בתנועה, הטענה היא שרנואר עסק במודרניזם בצורה הפחות עמוקה והיותר מגושמת ושטחית. ציוריו, לטעם המתנגדים להערצתו, היו מצועצעים, דביקים ואפילו סתמיים. אם חבריו לתנועה האימפרסיוניסטית שיחקו עם אור וצל בצורה חקרנית ומרתקת או העלו ביקורת חברתית נועזת, הוא עשה כרצונו והשתולל עם צבעים, מבלי קו אמנותי ברור ומוחשי, כשציוריו נראים לטעמם כמו עיסה דביקה של צבע שהונחה על הבד, על ידי צייר גרוע.
המחאות נמשכות, כשלא פעם מוצאים עצמם המפגינים נגד עוד תערוכה של יצירות רנואר בעולם, קבוצות האוהדות אותו ודורשות שימשיכו להציג את אמנותו הפיוטית. אנו נציין שהרבה ביקורת דומה לזו שמטיחים ברנואר, הושמעה בתקופות שונות כלפי רבים מהמודרניסטים שיבואו במאה ה-20. אמנם רק רנואר הפך לכליא ברק כל כך מותקף, בנחשולים של תיעוב ובוז מהסוג שמתחדש אחת למספר שנים, אבל אם זה מראה משהו הרי זה שמסתבר שגם חובבי אמנות יכולים להיות חסרי תרבות...
הנה סיפור חייו של אוגוסט רנואר:
https://youtu.be/hF_nArPfEgs
על דיוקן שצייר ומדגים משהו מהדרך שבה נהגו באמן כבר אז (עברית):
https://youtu.be/Wrd1LTX36f4
מציוריו המקסימים של אוגוסט רנואר:
https://youtu.be/NXxuuvCD4rY
סרטון נדיר מ-1915 שבו רואים את אוגוסט רנואר מצייר:
https://youtu.be/_V62aT_K8Zw
כך מציירים בסגנון רנואר בסדנת טלוויזיה מרתקת:
https://youtu.be/5dzgURDbyhY?long=yes
ותכנית חינוכית על אוגוסט רנואר (עברית):
https://youtu.be/VN6snj9bo8g?long=yes
