מיהו אוגוסט רנואר?
הצייר האימפרסיוניסט פייר אוגוסט רנואר (Pierre-Auguste Renoir) היה ממייסדי הזרם האימפרסיוניסטי, מהציירים הבולטים ביותר בסגנון וממעצביו. הייחודיות שלו באה לידי ביטוי בין השאר ביכולתו להציג תנועה בציוריו. הוא הירבה לצייר נשים ולא פעם יצא לארצות אחרות, כמו איטליה, אלג'יר וסיציליה וספג השראה לאמנותו.
רנואר הרבה לצייר אנשים ובעיקר נשים. דוגמאות לכך אפשר למצוא בין ציוריו דוגמת "שתי נערות ופסנתר" ו"נערה מתרחצת" ו"ניני לופז בגינה".
אבל התופעה המדהימה והלא תמיד ידועה היא שלצד הצלחתו של רנואר התפתחה כבר מאז ימי האימפריוניסטים שעליהם הוא נמנה, תופעה הפוכה, של שנאת רנואר. ומה שמדהים הוא שלא זו בלבד שזו אינה תופעה חדשה, היא מתחדשת ומתפרצת שוב ושוב, כמו אש תמיד שמתקיימת כבר מעל 100 שנה!
איך קרה שהצייר האימפרסיוניסטי ששמו הוא אולי המוכר ביותר, הוא גם אחד האמנים השנואים בתולדות האמנות, הן על מומחי אמנות והן על לא מעט אמנים?
העניין הוא שרבים רואים ברנואר נטע זר באימפרסיוניזם הצרפתי, מעין טרמפיסט על קבוצת המהפכנים והחדשנים של הציור במאה ה-19 ומי שיתחילו את התנועה לעבר המודרניזם של המאה ה-20. כי בניגוד לחברים אחרים בתנועה, הטענה היא שרנואר עסק במודרניזם בצורה הפחות עמוקה והיותר מגושמת ושטחית. ציוריו, לטעם המתנגדים להערצתו, היו מצועצעים, דביקים ואפילו סתמיים. אם חבריו לתנועה האימפרסיוניסטית שיחקו עם אור וצל בצורה חקרנית ומרתקת או העלו ביקורת חברתית נועזת, הוא עשה כרצונו והשתולל עם צבעים, מבלי קו אמנותי ברור ומוחשי, כשציוריו נראים לטעמם כמו עיסה דביקה של צבע שהונחה על הבד, על ידי צייר גרוע.
המחאות נמשכות, כשלא פעם מוצאים עצמם המפגינים נגד עוד תערוכה של יצירות רנואר בעולם, קבוצות האוהדות אותו ודורשות שימשיכו להציג את אמנותו הפיוטית. אנו נציין שהרבה ביקורת דומה לזו שמטיחים ברנואר, הושמעה בתקופות שונות כלפי רבים מהמודרניסטים שיבואו במאה ה-20. אמנם רק רנואר הפך לכליא ברק כל כך מותקף, בנחשולים של תיעוב ובוז מהסוג שמתחדש אחת למספר שנים, אבל אם זה מראה משהו הרי זה שמסתבר שגם חובבי אמנות יכולים להיות חסרי תרבות...
הצייר האימפרסיוניסט פייר אוגוסט רנואר (Pierre-Auguste Renoir) היה ממייסדי הזרם האימפרסיוניסטי, מהציירים הבולטים ביותר בסגנון וממעצביו. הייחודיות שלו באה לידי ביטוי בין השאר ביכולתו להציג תנועה בציוריו. הוא הירבה לצייר נשים ולא פעם יצא לארצות אחרות, כמו איטליה, אלג'יר וסיציליה וספג השראה לאמנותו.
רנואר הרבה לצייר אנשים ובעיקר נשים. דוגמאות לכך אפשר למצוא בין ציוריו דוגמת "שתי נערות ופסנתר" ו"נערה מתרחצת" ו"ניני לופז בגינה".
אבל התופעה המדהימה והלא תמיד ידועה היא שלצד הצלחתו של רנואר התפתחה כבר מאז ימי האימפריוניסטים שעליהם הוא נמנה, תופעה הפוכה, של שנאת רנואר. ומה שמדהים הוא שלא זו בלבד שזו אינה תופעה חדשה, היא מתחדשת ומתפרצת שוב ושוב, כמו אש תמיד שמתקיימת כבר מעל 100 שנה!
איך קרה שהצייר האימפרסיוניסטי ששמו הוא אולי המוכר ביותר, הוא גם אחד האמנים השנואים בתולדות האמנות, הן על מומחי אמנות והן על לא מעט אמנים?
העניין הוא שרבים רואים ברנואר נטע זר באימפרסיוניזם הצרפתי, מעין טרמפיסט על קבוצת המהפכנים והחדשנים של הציור במאה ה-19 ומי שיתחילו את התנועה לעבר המודרניזם של המאה ה-20. כי בניגוד לחברים אחרים בתנועה, הטענה היא שרנואר עסק במודרניזם בצורה הפחות עמוקה והיותר מגושמת ושטחית. ציוריו, לטעם המתנגדים להערצתו, היו מצועצעים, דביקים ואפילו סתמיים. אם חבריו לתנועה האימפרסיוניסטית שיחקו עם אור וצל בצורה חקרנית ומרתקת או העלו ביקורת חברתית נועזת, הוא עשה כרצונו והשתולל עם צבעים, מבלי קו אמנותי ברור ומוחשי, כשציוריו נראים לטעמם כמו עיסה דביקה של צבע שהונחה על הבד, על ידי צייר גרוע.
המחאות נמשכות, כשלא פעם מוצאים עצמם המפגינים נגד עוד תערוכה של יצירות רנואר בעולם, קבוצות האוהדות אותו ודורשות שימשיכו להציג את אמנותו הפיוטית. אנו נציין שהרבה ביקורת דומה לזו שמטיחים ברנואר, הושמעה בתקופות שונות כלפי רבים מהמודרניסטים שיבואו במאה ה-20. אמנם רק רנואר הפך לכליא ברק כל כך מותקף, בנחשולים של תיעוב ובוז מהסוג שמתחדש אחת למספר שנים, אבל אם זה מראה משהו הרי זה שמסתבר שגם חובבי אמנות יכולים להיות חסרי תרבות...
