זה היה אחד המבצעים האמיצים, יש שיטענו הטפשיים, שעשה טייס אי-פעם. מגיל צעיר מאד חלם הטייס הצרפתי וחלוץ טיסות ההרים הנרי ג'יראד (Henri Giraud) לנחות על פסגת המון בלאן, ההר הגבוה ביותר בהרי האלפים.

בשנת 1960 הוא החליט לעשות זאת. הוא תכנן שוב ושוב את הנחיתה, המהירות הנדרשת כדי לבצע אותה, נקודת הפגיעה בקרקע, חישוב כיוון הרוח, מרווחי הביטחון וכל השאר. היו לו רק 30 מטרים לביצוע הנחיתה והוא הרגיש שהוא מסוגל לעשות את זה.

איש לא ניסה לפניו וגם אחריו לא העיז אף טייס לחזור על המבצע המסובך והנועז הזה. בשעה 6:15 בבוקר הוא ניסה את הנחיתה אבל תוך כדי הנחיתה הוא הבין שמהירותו גדולה מדי וממש בשניה האחרונה הוא האיץ והמשיך לטוס את התהום. הוא הצליח לעלות למעלה ולייצב את המטוס.

בנקודה זו כנראה שטייס אחר היה מחליט שהמבצע מסוכן מדי ומתייאש, אבל ג'יראד החליט לנסות שוב במהירות נמוכה יותר. הסיכון במהירות נמוכה הוא שאם לא הצליח להשלים את הנחיתה על 30 המטרים, הוא לא יוכל להמשיך לטוס כמו קודם ויתרסק אל התהום.

אבל ג'יראד היה משוכנע שהוא מסוגל ובשעה 6:30 הוא הצליח לבצע נחיתה מושלמת על פסגת ההר המדהים והנישא מון בלאן. הוא בכה מאושר ורגע לפני שהמריא לדרכו, הוא שלח מסר לנשיא הצרפתי ,הנשיא הגיבור שלו, הגנרל דה גול: "חיבה, כבוד והכרת תודה".


הנה נחיתה היסטורית אחרת של הנרי ג'יראד על הר אחר (הנחיתה על המון בלאן לא צולמה):

http://youtu.be/hc1JO_lpcHk


ובהמשך חייו מדריך אחרים על נחיתה בהרים:

http://youtu.be/GAWQZVUAu3A

הצילום הראשון אי-פעם נעשה על ידי הצרפתי ניספור נייפס ונקרא "נוף מחלון בלה-גרא" (View from the Window at Le Gras). נייפס היה הראשון שקיבע את הדימוי שנוצר בגב הקמרה אובסקורה והצליח לשמר אותו לתמיד. האיכות הייתה נמוכה אבל זו הייתה תחילתה של מהפכה.

זה קרה בשנת 1827 כשניספור נייפס (Nicephore Niepce) הצליח לראשונה לצלם ולשמר תמונה מפותחת, כזו שמנציחה את המראה שאותו צילמה. נייפס העמיד מצלמה מעץ על אדן החלון שבחדר עבודתו ובמשך שעות היא "צילמה" את המראה הנשקף מחלונו. לאחר יותר מ-8 שעות של חשיפה לשמש, הונצח מה שהעולם מכיר בו רשמית כ"צילום הראשון בהיסטוריה".

זו הייתה מהפכה נסתרת. שש שנים אחר-כך מת נייפס משבץ לב, לאחר שעוד הספיק לרשום פטנט על שמירת הצילומים. מי שיהפוך את תגליתו למסחרית ויפיץ אותה להמונים יהיה לואי דאגר, צרפתי נוסף שיצליח לשפר את שיטת הצילום של נייפס ולקצר את זמן הצילום לדקות ספורות.

דאגר החל למכור את הדאגֵרוֹטִיפּ (Daguerreotype), שיטת הצילום שקרא על שמו והפכה לשיטת הצילום המסחרית הראשונה בעולם. הצילומים בשיטה זו הונצחו מעתה על דאגרוטיפים, לוחות מתכת שעברו אידוי בחומרים רגישים לאור. מעתה צלמים יכולים היו להביא עימם את הלוחות ולצלם. נפתח פתח של ממש לעולם הצילום.

את הצילום להמונים אנו חייבים דווקא לממשלת צרפת. היא רכשה בשנת 1839 את הפטנטים מיורשיו של נייפס ומלואי דאגר. במחווה היסטורית ומיוחדת במינה, שחררה הממשלה הצרפתית את הפטנט והנוסחה לצילום, לשימוש חופשי. כך הפך הצילום לטכנולוגיה להמונים. מאז נחשב יום הפרסום ליצירת דאגרוטיפים ליום שבו הומצא הצילום.


הנה סיפורו של הצילום הראשון אי-פעם:

https://youtu.be/78KfCkCN3ck


נסיון לברר מה בדיוק רואים בתמונה הראשונה בהיסטוריה:

https://youtu.be/XW5QocpVkAU


שחזור של הצילום המפורסם בימינו:

https://youtu.be/WDYaZg9lX_A


וכמה תמונות ראשונות ופורצות דרך, עם הסברים:

https://youtu.be/3LkaFCa29mQ

היא היתה אחות, אבל גדולתה היא בכך שייסדה את מקצוע הסיעוד. פלורנס נייטינגייל (Florence Nightingale), בריטית ממשפחה עשירה, נולדה באיטליה, בעיר פירנצה. מכאן גם שמה, שהרי "פלורנס" הוא השם האיטלקי של פירנצה.

בצעירותה בחרה פלורנס נייטינגייל במקצוע הסיעוד. זה היה למורת רוחה והתנגדותה של משפחתה, שראתה במקצוע האחות מקצוע נחות שלא מתאים לאישה במעמדה. אבל היא רצתה בכך וטיפלה בעניים. כבר בשלבים המוקדמים של עבודתה היא דרשה וניצחה בדרישתה לשינוי בתנאים הסוציאליים שניתנו לעניים.

פריצת הדרך שעשתה בתולדות מקצוע הסיעוד היתה בטיפול המסור שלה בחיילים הפצועים במהלך מלחמת קרים. בשל המנהג הלילי שלה לערוך סבב לילי בין הפצועים נהגו לכנותה בזמן המלחמה "הגברת עם המנורה". היא גילתה והצליחה לשכנע את הנהגת הצבא שתנאי תברואה ירודים ותזונה גרועה של הפצועים הם שאחראיים לתמותה הגבוהה שלהם. השינוי שהוכנס לבתי החולים הביא לירידה דרסטית במוות של פצועים ולהפיכתה לגיבורה לאומית באנגליה.

נייטינגייל יסדה ב-1860 בלונדון את בית הספר החילוני הראשון בעולם לסיעוד. עד אז נהגה דווקא הכנסייה הנוצרית לטפל בפצועים ובחולים והפקעת הטיפול בהם מאנשי הדת היתה שלב חשוב בעידן המודרני ובטיפול יעיל ואיכותי בהם.

בזכות ההערכה שרוחשים לה האחים והאחיות בכל מקום, נקבע יום הולדתה של פלורנס נייטינגייל ברחבי העולם כיום הסיעוד הבינלאומי השנתי.


הנה סרטון על פלורנס נייטינגייל:

http://youtu.be/65rPhLeEXpc



ותולדות הסיעוד בסרטון קצר:

http://youtu.be/uNIuYDWfDrs

על גדולתו של הפילוסוף היהודי ברוך שְׂפִּינוֹזָה (Baruch Spinoza) העיד פילוסוף דגול אחר בשם פרידריך הגל (ההוא מהתזה, האנטיתזה והסינתזה), שאמר ש"לכל פילוסוף יש שתי שיטות, שיטתו שלו ושיטת שפינוזה."

הגל אף הטעים כשאמר ש"המחשבה הפילוסופית חייבת להתחיל מנקודת המוצא של שיטת שפינוזה. כל פילוסופיה מתחילה מהליכה בעקבות שפינוזה".

אלה לא דברי ההערצה היחידים שידע מי שנקרא בעצם דה-שפינוזה והוא בעצם אבי החילוניות.

שפינוזה היה צאצא למשפחת אנוסים ממוצא פורטוגלי-ספרדי. בני המשפחה שבו ליהדות כשששמעו שבהולנד מאפשרים להיות יהודי והגיעו לאמסטרדם שבהולנד.

כבר בצעירותו ברוך נחשב לעילוי יהודי והיה בקי בתנ"ך, בתלמוד ובפילוסופים יהודיים מימי הביניים דוגמת הרמב"ם, כמו גם בפילוסופיה יוונית. הוא היה תלמיד מבריק שרב הקהילה היה בטוח שהוא מי שעתיד להחליפו לכשיגדל.

אבל שפינוזה היה רציונליסט. הוא ביסס את הגותו הפילוסופית על ההגיון ובנה את תורתו, צעד אחר צעד, באופן לוגי. הוא השתמש בהגיון ובשכל כדי לבחון את העולם ואת רעיונותיו, את התנ"ך ואת ההגיון שביהדות. כך הוא הגיע למסקנות מהפכניות, כמו זו שהתנ"ך אינו פרי התגלות האלוהים, שחומשי התורה לא נכתבו על ידי משה רבנו ושלחוקי התורה אין יתרון על "חוק הטבע". שפינוזה האמין שיש הסבר רציונלי לניסים שתוארו בתנ"ך ושלא היו בהם מרכיבים על-טבעיים.

אבל אם לזכור דבר אחד על ההגות של האיש, שפינוזה אמר שאלוהים הוא הטבע וההיפך. אלוהים, לדעתו, לא היה מישהו שמחוץ לעולם. הוא היה העולם, כל העולם וכל מה שיש. הכל, כולל אותך, אותי ואת הג'וק שמתרוצץ אצלך בבית עכשיו - כולנו אלוהים. כי אלוהים הוא הטבע.

וואו. "אלוהים או הטבע" - המילה לא משנה כי שניהם אצל שפינוזה הם אחד.

בימי הביניים היו מעלים אותו תוך שניות על המוקד. אבל בימיו חזרה הפילוסופיה להיחשב משמעותית, בכל זאת, עידן ההשכלה והנאורות כבר החל. הוא צובר מעריצים ובעיני רבים הולך ונתפס כממשיך דרכם של גדולי הוגי הדעות.

בהולנד לוחשים את שמו בשקט, שהכמרים לא ישמעו והסוד על ההוגה המסעיר שרואה בטבע את האלוהות הולך ומתפשט. בגרמניה כותב על שפינוזה גתה, גדול המשוררים הגרמנים, שהוא: "עלה דרך התרבות המתמטית והרבנית עד המעלה העליונה של המחשבה". הפילוסוף נובאליס מציין ש"שפינוזה הוא שיכור אלוהים ותורתו רוויה אלוהות". הרדר חיבר אותו לישו וכתב ש"בשני אלה בלבד נמצאת ההכרה הטהורה של אלוהים".

היו שציינו שאם יתקיים העולם עוד שנים רבות, תיעשה תורת שפינוזה לדת העולם. דומה שאירופה נסערת מהגאון שצמח בה, אבל שפינוזה עני, חסר עבודה ומוחרם.

כי הרבנים באמסטרדם, הקהילה שלו, פחות התלהבו. הם ראו בהגותו סכנה חמורה והחרימו אותו. הקללה והנידוי גרמו לשפינוזה לעזוב את העיר והוא מצא עצמו בעיירה הקטנה רינסבורג, מתפרנס מליטוש עדשות למשקפיים, טלסקופים ומיקרוסקופים.

חבריו היו בעיקר נוצרים, שכן בשל קללת הרבנים, היהודים החרימו אותו בכל הולנד. הוא עוד ישוב לאמסטרדם ויעזוב אותה שוב ויסיים את חייו שוב בעיר הקטנה. בתקופתו ליטוש עדשות זה סוג של הייטק, אבל האבק מליטוש העדשות גרם לו למחלת השחפת הקשה ולמוות בגיל 44, בגיל צעיר יחסית אפילו בתקופתו.

הגותו הביאה לו הרבה צרות, אבל הוא דבק בה. הוא חושש ממלחמות הדת שמתרחשות בהולנד מסביבו. זה גם משהו שמחזק אותו בהתנגדותו לדתות הקיצוניות בזעם ואלימות זו כנגד זו. אבל את פרסום הספר הענק שלו, "אתיקה", שפינוזה מחליט לדחות ולהמתין שייצא רק אחרי מותו.

הוא לא זכה לראות את ספרו הופך לאורים והתומים של הפילוסופיה המודרנית אז. בקרב חוגים הולכים וגדלים הוא הפך לספר נערץ ומשפיע בצורה לא רגילה.

גם אם רבים לא הסכימו עמו והיהדות שממנה בא הוקיעה אותו על סטיותיו מהאמונה האורתודוכסית השמרנית, שפינוזה היה ונשאר מהפילוסופים המוערכים בתולדות הפילוסופיה. עולם החוכמה רואה בו עד היום דמות מרתקת ואיש מבריק, שהציב רף חדש בתולדות הפילוסופיה וחולל מהפכה במטאפיזיקה המודרנית.


#אלוהים הוא כאן. בטבע ובכל מקום
כיום מבינים כולם שהאשמתו של שפינוזה באתאיזם, כלומר בכפירה בקיומו של האל, היא לא פחות ממגוחכת. הוא היה בעצם פנתאיסט, כי לעומת הדתות שרואות באלוהים גורם על-טבעי, שמנהל את העולם והוא מחוץ לעולם, שפינוזה ראה אותו כמצוי בטבע שמסביבנו ובכל מקום. במקום מנהל העולם ומי שמכוון אותו מלמעלה, שפינוזה ראה את אלוהים כסיבת העולם, כמצוי בדברים שבעולם ונובע מתוכם.

אין הפרדה אצלו בין נשמה לגוף, או כמו שאומרים היום "בין גוף לנפש". אם אין שוני בין חומר לרוח, הרי שניתן לחקור את הרוח בדיוק כמו שהמדע חוקר את החומר. מזכיר לכם מישהו? - שפינוזה בישר על תורת הפסיכולוגיה, עוד לפני שפרויד יחנוך אותה.

אם אדם הוא מאותו "הכל" או "היש" שהוא בעצם האלוהים, אז מותו הוא הסוף המוחלט. כי בלי הגוף אין נפש, נשמה או חיים אחרי המוות. אין גן עדן, אין גהינום לחוטאים, כי אלוהים לא מודד מצוות ולא סופר חטאים. אנחנו חלק מהיש ולכן גם אנחנו חלק מהאלוהות.

בהיותנו.

זה גרם לו כמובן לבעיות. הדתות המונותאיסטיות ובכללן הדת היהודית והנוצרית ראו בטבע את יצירת האלוהים, שנוצרה על ידי האל בבריאת העולם. לעומתן, שפינוזה הוריד את אלוהים אל העולם והעלה את הטבע לאלוהות.

והרי אם אלוהים הוא הטבע וכל מה שיש בעולם הוא אלוהים, אז שמירת מצוות היא לא עניין כל כך חשוב כמו שעושים ממנו, נכון?

זה מה שיוביל לכך שהוא יידחה כל כך על ידי הקהילה היהודית, שממנה הוא נזרק. האיש היה לאיום של ממש על הדת כמרכז המדינה ולמעשה הוא מהחשובים הפילוסופים שקראו להפרדת דת ממדינה.

ברוך השם או לא, שפינוזה הציג תפיסה מהפכנית וחדשנית, אך רק למי שהיה מוכן להתעמת עם הדתות והיה יכול ומוכן להתמודד עם ההגיון שבה מבלי לפסול אותו על הסף.

ב"תורת המידות", הספר שהודפס לאחר מותו, שפינוזה ביסס את המוסר האנושי על "אהבת האל השכלית". לדעתו מי שיכול לתפוס בשכלו את מושג האלוהים - הוא מי שאוהב את האל.

נדגיש זאת רגע...

מי שתופס את מושג האלוהים בשכלו - אוהב אותו. לשיטתו של שפינוזה, דווקא האהבה לאל תסגל לאדם את ההתנהגות המוסרית הנכונה.

זה כל כך פשוט ומדויק, עבור רבים בימינו שמבינים שהם אינם בדיוק אתאיסטים ומנגד יודעים בבירור גם שאינם דתיים. שפינוזה נתן בית למוסר הצומח מההגיון וההערכה לעולם שמסביבנו, מקום יפה לאמונה מסוג אחר ולאהבה, הרבה אהבה. הוא יכול היה להיות יופי של היפי, ביטניק, שוחר סביבה או אדם חופשי אחר בן זמננו. רק שהוא הגה את זה במאה ה-17, כשאלה עוד לא נולדו.

ונסיים במשפט המסיים את ספרו "אתיקה" - "כל דבר מושלם הוא קשה, כשם שהוא יפה".


הנה סיפורו של הפילוסוף ברוך שפינוזה (מתורגם):

https://youtu.be/pVEeXjPiw54


מצגת וידאו על חייו של שפינוזה:

http://youtu.be/7vMl6OZr98c


סרט תיעודי על הבאבא ברוך האמיתי של היהדות (עברית):

https://youtu.be/y9uUBxdWO7E?long=yes


על מאבקו של שפינוזה בשמרנות הדתית:

http://youtu.be/4zbDGDdoq-o?long=yes


פודקסט עם פרופסור הרסגור מ"שעה היסטורית" על שפינוזה באמסטרדם (עברית):

https://youtu.be/ELfkzEZi8WU?long=yes


והרצאת כורסה על שפינוזה (עברית):

https://youtu.be/6v5qHU5ENNc?long=yes

האיש שכבש ראשון את אנטארקטיקה היה החוקר הנורבגי רואלד אמונדסן. בשנת 1911 הוא ניצח בתחרות על כיבוש הקוטב הדרומי, כשהגיע עם עוזריו לנקודה הדרומית בכדור הארץ, הקודקוד של אנטארקטיקה.

משהגיעו ראשונים אל הקוטב באנטארקטיקה והבינו שהצליחו לכבוש את הקוטב הדרומי, השאירו שם אמונדסן ואנשיו דגל, ברכה ומזון למתחרה שלהם על הבכורה.

המתחרה המובס רוברט סקוט, שעמד בראש שרידי צוות בריטי שהתחרה על כיבוש אנטארקטיקה, הגיע לשם 35 יום אחר-כך וגילה שאמונדסן הקדים אותו.

הטרגדיה של סקוט לא הייתה רק זו. בדרכם בחזרה, בעוד רואלד אמונדסן הפך לאגדה, מתו סקוט וכל חבריו לצוות מקור ומרעב. הם לא זכו לשוב הביתה.


הנה המירוץ אל הקוטב הדרומי (מתורגם):

https://youtu.be/Ts3LIirgDbU


סיפורו של רואלד אמונדסן וכיבוש יבשת אנטארקטיקה:

http://youtu.be/kW5p7ANwAU4


תמונות מהמסע של אמונדסן לקוטב:

http://youtu.be/LHjBljEOEmY


ותכנית חינוכית על כיבוש הקוטב הדרומי על ידי אמונדסן (עברית):

https://youtu.be/gyBd60mh5EI?long=yes

את פיתוח מערכת ההפעלה לינוקס העולם חייב למתכנת לינוס טורבאלדס (Linus Torvalds). זה היה בתחילת שנות ה־90 כשסטודנט למדעי המחשב בן 20 מפינלנד מתיישב אל מול המחשב שלו ומחליט לכתוב מערכת הפעלה אחרת. מערכת הפעלה שלא תהיה Windows השלטת ולא תהיה MacOS הנשלטת על ידי חברה יצירתית אבל קונטרול פריקית לתפארת ועדיין תהיה למחשבים אישיים ולשימוש של אנשים.

במונחים של התקופה ושל עידן לידת האינטרנט, ההתפתחות של מה שלינוס טורבלדס החל הייתה מהירה. קהילות התוכנה החופשית והקוד הפתוח התרגשו מהמפעל הלא יאמן שלו. מתכנתים רבים מכל העולם התגייסו לסייע בפיתוח התוכנה החופשית שלו. הם תקשרו ביניהם דרך הרשת, הוסיפו ללינוקס Desktop, שולחן עבודה גרפי. בסוף שנות ה־90 פיתוח הלינוקס כבר קיבל תמיכה מענקיות מחשוב כמו IBM, HP, Novel וסאן מיקרוסיסטמס.

יעברו שנים עד שהעולם שמחוץ לעולם הגיקים ירגיש את ההשפעה של הפיתוח הזה. רובנו מכירים אותו כיום בעיקר במערכת ההפעלה הפופולרית בעולם לטלפונים חכמים, אנדרואיד. היא פותחה על בסיס הלינוקס של טורבאלדס. אבל אנדרואיד היא רק חלק קטן ממה שהפיתוח של לינוקס יחולל בעולם.

האיש החל לפתח את ליבת לינוקס עוד כשהיה סטודנט באוניברסיטת הלסינקי בפינלנד. בתחילה לגלגו רבים על הנסיון לפתח מערכת הפעלה מתחרה ל-Windwos של מיקרוסופט החזקה ועוד על ידי אדם פרטי. זו נראתה כמשאלת לב תמימה שאין לה כל סיכוי.

ואכן, לקח זמן רב עד שלינוקס החלה לסדוק את ההגמוניה הכמעט מושלמת של Windows במחשבים שולחניים. מה שהפך אותה להצלחה מסחררת הייתה העובדה שלינוקס היא תוכנת קוד פתוח, תוכנה שכל אחד יכול לפתח איתה ובתוכה באופן חופשי כמעט לחלוטין. התוצאה הייתה שעשרות אלפי מהנדסי תוכנה, מתכנתים ומפתחים מתחומים שונים הצטרפו אונליין לפיתוח והפכו אותה למערכת הפעלה מטורפת ביכולות שלה.

המקום היחידי שבו ההצלחה המסחררת של לינוקס עוד לא תפסה היא למרבה הפרדוקס, הכוונה המקורית של לינוס. כי מערכת ההפעלה לינוקס עדיין לא "תפסה" בתור מערכת הפעלה למחשבים והיא נותרה כזו בעיקר אצל גיקים ומשתמשים מתוחכמים. אמנם כיום מבוססת עליה מערכת ההפעלה Chrome OS של גוגל, אבל גם היא עדיין לא סודקת את הכוח של Windows שעדיין מחזיקה בשיעור עצום של משתמשי המחשב האישי.

אז ממובייל וטלוויזיות חכמות, דרך טאבלטים, מכוניות אוטונומיות, מכשירי ורכיבי "אינטרנט של הדברים", שרתים, מכונות ממוחשבות בשלל תעשיות ועד למחשבי על - דומה שכיום מערכת ההפעלה שלינוס טורבאלדס יזם הגיעה לכל מקום ולכל תחום טכנולוגי אפשרי. היא אולי עוד לא שולטת בעולם, אבל עם השנים היא הפכה לכוח טכנולוגי עצום, חופשי ופרו אקטיבי.

הכוח הזה של לינוקס הניע וקידם את תעשיית המחשבים והטכנולוגיה למקומות שאך לפני 30 שנה נראו דמיוניים.

לינוקס פיתח עוד כלים מדהימים כמו הגרסה הראשונה של git, מערכת ניהול הגרסאות המבוזרת שקשה לראות את עולם התכנות המקצועי בלעדיה. הוא גם פיתח את מנתח הקוד הסטטי לשפת C האהובה עליו, תוכנת sparse המשמשת את המתכנתים לבדיקות ליבה.

אבל בראש ובראשונה הוא עדיין עוסק בניהול ליבת הלינוקס, מערכת ההפעלה שניצחה ובגדול. כך יכול לינוס הבוגר להביט בעיניו של הסטודנט בן העשרים שהוא היה ולומר לו שתמימותו, גם אם הייתה תמימות, שינתה את העולם.


הנה סיפורו של לינוס טורבאלדס:

https://youtu.be/S5S9LIT-hdc


על מערכת ההפעלה לינוקס:

http://youtu.be/5ocq6_3-nEw


האם ההצלחה של לינוקס על המחשב תבוא סוף סוף דרך ה"Chrome OS" שמבוססת עליה?

https://youtu.be/P1wzIqgT6uY


הרצאת טד של המפתח המקורי הנערץ של ליבת הלינוקס (מתורגם):

https://youtu.be/o8NPllzkFhE?long=yes


וסרט תיעודי על לינוס טורבאלדס ומערכת ההפעלה שפיתח:

http://youtu.be/XMm0HsmOTFI?long=yes

מסעה של האוניה "מייפלאואר" (Mayflower), מאירופה אל חופי צפון אמריקה, הוא אחד המסעות המפורסמים ביותר של המאה ה-17 ומהמיתוסים החשובים בהיסטוריה של ארצות הברית.

האוניה יצאה מאנגליה בספטמבר 1620, כשעל סיפונה 102 נוסעים ו-30 אנשי צוות. המסלול שלה מוביל מפלימות' שבאנגליה אל מקום במסצ'וסטס, שיקבל את אותו השם, פלימות'.

הנוסעים, נקרא להם "צליינים" (Pilgrims), חיפשו חופש דתי ושאיפתם היא להקים קהילה חדשה באמריקה. שווה לדעת שאותם חלוצים שהפליגו לאמריקה על גבי האוניה מייפלאואר היו חבורה של נרדפי דת, שרצו בחופש פולחן.

האניה שטה במסע שארך 66 ימים, כשבמהלכו סובלים הנוסעים מסערות ומתנאים קשים מאוד. כשיגיעו לאמריקה, תכננו הצליינים להתיישב ביבשת החדשה, להקים את ביתם ולהיות למתיישבי פלימות' החדשה באמריקה.

עוד לפני כן, הם חתמו על "הסכם מייפלאואר", מסמך חברתי שהסדיר את הארגון הפוליטי והחברתי של הקהילה החדשה, עם שלטון עצמי, בסיס דמוקרטי ושיתוף פעולה בין החברים כולם.

עד היום הם מכונים באמריקה "האבות הצליינים" של ארצות הברית, להבדיל כמובן מ"האבות המייסדים", המנהיגים שהקימו את ארצות הברית של אמריקה. המיתוס מספר שכבר בעודם בהפלגה הארוכה לעבר אמריקה השתנה המבטא האנגלי שלהם למבטא האמריקאי שמאפיין אותם עד היום.

חודש שלם עבר מאז שהגיעה המייפלאואר לחופי מפרץ קייפ קוד ורק אז ירדו המתיישבים אל החוף והחלו להקים את המושבה שלהם. במהלך אותו חודש ירדו אל היבשה רק מעט מהגברים. קצת כמו המרגלים מהתנ"ך, הם בעיקר בדקו האם טובה הארץ שלפניהם, סרקו את האזור, חפשו מזון ולמדו עד כמה זה מקום מוצלח להתיישבות.

השליחים הללו גם השכילו להתיידד עם בני שבט אינדיאני מקומי, שבט הווַאמפָּנוֹאֶג (Wampanoag). ידידות אמיצה במיוחד קשר אחד מבכירי המושבה, אדוארד ווינסלו, עם ראש השבט מאסאסויט (Massasoit).

כשירדו מהאוניה, הצליינים הקימו מושבה חקלאית בשם פלימות' רוק, על שם עיר מולדתם פלימוּת'. אבל הצלחה גדולה זו לא הייתה. החורף הראשון היה מאוד קשה להם, כשכמעט מחצית מהקבוצה מתה מקור, מחלות ותנאים קשים. הם הגיעו די מהר לסף רעב ולמזלם הרב, היו אלה האינדיאנים המקומיים שבאו לעזרתם ולימדו אותם כיצד לנהל חקלאות, ללקט מזון בטבע ואף לצוד. מכאן ובסיוע של האינדיאנים, הצליחו הצליינים הרבה יותר.

לאחר החורף הראשון והקשה שלהם, קצרו המתיישבים את מעט התירס שהצליחו לגדל והחליטו להודות לאל על מזונם. בכך הם החלו את מנהג ארוחת חג ההודיה של האמריקאים.

על פי יומנים של אנשי המושבה, סעד ראש השבט מאסאסויט עם אנשי המייפלאואר בסעודת ההודיה שהם ערכו לאלוהים, בתודה על שזכו להגיע לחוף מבטחים, כשרובם בריאים ושלמים.

המחסור החמור בידיים עובדות, הביא עוד מתיישבים חדשים, שהגיעו בשנה שאחרי, להתקבל במושבה בדרך כלל בברכה. המתיישבים שמחו בהם כי חסרו להם ידיים עובדות בחקלאות. הם ראו צורך אמיתי לשפר את מצב המושבה, בכדי שלא להישאר שוב ללא מזון מספיק, בחורף המתקרב.


הנה סיפור המסע האמיץ של החלוצים הפוריטנים לאמריקה:

https://youtu.be/brqIER2KHbE


מצגת וידאו על מסעה של האוניה מייפלאואר:

https://youtu.be/w59TkoL-tZY


על היציאה של החלוצים למסע והרדיפה שממנה סבלו באנגליה ובגללה יצאו למסע:

https://youtu.be/AsIkbCpUTQc


מסע האוניה מייפלאואר:

https://youtu.be/ku2BTsgvrhM


פול סיימון מזכיר את מסע המייפלאואר בבית 4 של להיטו המפורסם "American Tune":

https://youtu.be/ZCmgKSUXH18


סיפור המסע לילדים - באנגלית קלה:

https://youtu.be/kjtIJo86FcE


היה היה על ההתיישבות שלהם באמריקה (עברית):

https://youtu.be/AdnmO7pQCkI?long=yes


תכנית חינוכית על המתיישבים הראשונים וכיצד ייסדו את ארוחת יום ההודיה (עברית):

https://youtu.be/roYtmNTqj2o?long=yes


וסרטון תיעודי על מסעה של האוניה מייפלאואר עם המתיישבים הראשונים:

https://youtu.be/0GlfOsPlZdY?long=yes

הֶרוֹדוֹטוֹס (Herodotus), הידוע כ"אבי ההיסטוריה", הוא פילוסוף יווני בן המאה ה-5 לפני הספירה. האיש נחשב ל"אבי ההיסטוריה", על שום היותו הראשון שנקט בשיטות מחקריות לתיעוד וניתוח של אירועים שקרו בימיו.

מאז פרסום ספרו היחיד של האיש, שחי בהליקרנאסוס, שהייתה באזור בדרום התורכית של ימינו, הוא זוכה להערכה רבה ואף לפופולריות. בספר, שנקרא "היסטוריוֹת" תיאר הרודוטוס את הפלישה הפרסית ליוון של התקופה.

מאז ימי העת העתיקה ועד לימי הביניים לא חדלו להעתיק בכתב יד את ספרו של הרודוטוס, על גבי פפירוסים ומגילות קלף. גם בעת החדשה הרבו להדפיסו והוא תורגם לשפות רבות.

חשיבותו הגדולה של הרודוטוס נובעת מהעובדה שהוא חולל מהפכה חשיבתית, בהיותו הראשון שהבדיל בין המחקר השיטתי של מאורעות העבר לבין מיתוסים וסיפורים שנוהגים היו אז לספר על אירועים שהיום היינו מכנים כאירועים היסטוריים.

כך שלמעשה הרודוטוס היה ההיסטוריון הידוע הראשון ומי שניסח עקרונות בסיס של מה שייוודע לימים כתחום מדעי, שייקרא כשם ספרו היחיד "היסטוריה".

בזכותו של הרודוטוס וברוח כתיבתו, המשיכו אנשים בתקופות שאחריו, לתעד ולשמר עדויות על האירועים שקרו בתקופתם. בכך הוא יצר מסורת מחקרית של עשיית סדר בידע האנושי על העבר או במילים אחרות - של ההִיסְטוֹרְיָה (History).

מאז "אבי ההיסטוריה" נוהגים ההיסטוריונים, כאנשי המדע, לעשות סדר שיטתי בידע שלנו על העבר. במקביל, מהמילה "היסטוריה" תיוולד עם השנים גם המילה האנגלית "Story", לסיפורים. ואגב, מעניין לציין שהניגוד וההשלמה בין התיעוד ההיסטורי והסיפורים המלווים את האירועים מלווים מאז את התחום. זאת משום שידוע שההיסטוריה נרשמת לרוב על ידי המנצחים וגרסתם לאירועים היא זו שנתפסת שנים רבות אחר כך לגרסה המקובלת, מה שלא פעם מעלה בעיה אמיתית לגבי אמינות המחקר ההיסטורי ומוביל היסטוריונים בעת החדשה לעודד כתיבת גרסאות שונות לאותן התרחשויות.


כך הוליד הרודוטוס את ההיסטוריה (מתורגם):

https://youtu.be/A542ixwyBhc


וציר זמן לילדים המתאר את ההיסטוריה האנושית עד אז ומאז (מתורגם):

https://youtu.be/8POXvpQ31Uc

כמי ששמו המלא היה "פבלו דיאגו ג'וזה פרנסיסקו דה פאולה חואן נפומוסנו מריה דל לוס רמדיוס סיפריאנו דה לה סנטיסימה טרינידד רואיס יא פיקאסו", היה הצייר והפסל הספרדי פבלו פיקאסו, אחד מהאמנים המהפכניים בתולדות האמנות וללא ספק אחד מנותני הטון המרכזיים של האמנית במאה ה-20.

פיקאסו היה ילד פלא שהפך לאמן מרתק ונערץ. הוא לא הפסיק לחקור את האפשרויות האמנותיות שלו, ניסה וניסח חוקים חדשים ובעיקר עשה מהפכות באופן יצירתו.

היו לו תקופות שונות ביצירתו ובכל תקופה הוא צייר בסגנון שונה מהאחרות. בין התקופות ביצירתו: התקופה הכחולה, הוורודה, הקוביזם הפיסולי, הקוביזם האנליטי ועוד.

בין לבין הוא כנראה האמן הפורה בהיסטוריה, עם הערכות של מומחים שבחייו הוא יצר כ-50 אלף עבודות אמנות. חלק מהעבודות הללו, אגב, נוצרו ושורבטו על מפיות בבתי קפה, שכיום שוות הון.

פבלו פיקאסו היה אמן מהפכן, פורץ דרך ומייסד זרם הקוביזם באמנות המודרנית ומי שרבים מחשיבים כאמן החשוב ביותר באמנות המודרנית של המאה ה-20. המדהים הוא שבניגוד לאמנים שעשו מהפכות, איכויותיו והמהפכנות של פיקאסו לא פגעו בו אלא הפכו אותו לאהוב ההמונים.

כמו מידאס האגדי, שכל מה שנגע בו הפך לזהב, כך פיקאסו. ציוריו ופסליו נחשבים כיום מהיקרים ביותר בעולם. עובדה מעניינת היא שהאיש שכל עבודה שלו יכולה לפרנס בעושר משפחה לכל חייה, היה קומוניסט פעיל ומעורב פוליטית, שבחייו נאסרה בשל כך כניסתו לארצות הברית.


כך ניתן להבין את הציורים של פיקאסו:

https://youtu.be/_HGW1DQO1xQ


פיקאסו מצייר:

http://youtu.be/ExCQZ940Rbw


כמה מיצירותיו הגדולות של פיקאסו:

https://youtu.be/ziJOYOeG1yc


פיקאסו בעבודה:

http://youtu.be/CkRS3wDg1xU


רגע, יצירה! - כך תציירו כמו פיקסו:

https://youtu.be/9Jcs0VB5ZUk


סרט תיעודי על פיקאסו - המהפכן של האמנות המודרנית:

https://youtu.be/ANqi-LuH5j8?long=yes


ותכנית טלוויזיה חינוכית על פיקאסו (עברית):

https://youtu.be/Nwq8iDTAZVo?long=yes

זה היה יום שחור בחיי המנכ"ל האגדי הצעיר של אפל... הוא מצא את עצמו נזרק מהחברה שהקים. דירקטוריון החברה החליט שנוכחותו בה לא מסייעת יותר ואפילו מפריעה...

הכאב העצום והתסכול לא השתלטו עליו והוא החליט לקחת את אופיו הלא-פשוט ולהתחיל את הכל מחדש. בדרך הוא יקים את חברת המחשבים Next, שתפתח מחשבים מעולים, חדשניים ויקרים מאד. על אחד מהם ימציא טים ברנרס לי את מה שאנו מכירים כאינטרנט.

אבל לא רק מחשבים עניינו אותו. בדרך גם יקנה המיליארדר ההיפי, שוחר העיצוב, תורת הזן והסגנון, סטיב ג'ובס, חברת אנימציה שנקלעה לקשיים. בזכותו תהפוך החברה, פיקסאר שמה, לאימפריית אנימציה עולמית.

לא יעברו שנים רבות וחברת נעוריו הקורסת, Apple, תרכוש את Next, החברה החדשה שהקים. כך ימצא את עצמו ג'ובס שוב בחברת נעוריו, זוכה להצעה לנהל אותה שוב!

כך שבה חברת "אפל" אל ראש מעייניו של סטיב ג'ובס. חברת המחשבים שהקים בצעירותו, הודח ממנה על ידי בעלי המניות וחזר לנהל אותה, כשהגיעה לסף פשיטת הרגל. אגב, כשהוא חזר לנהל אותה, ג'ובס דרש על עבודתו שכר של דולר אחד בשנה.

מאז, בשורה של מהלכים מבריקים שנמשכו כעשור, הוא הפך אותה לחברה הגדולה והמצליחה בהיסטוריה האנושית.

אז תסכימו שהיזם הטכנולוגי המסעיר ביותר במאה ה-20 היה סטיב ג'ובס, מייסד חברת "אפל"? - האדם שקיבל מחדש את הניהול של חברה קורסת שינה ארבע תעשיות לחלוטין.

הוא אולי המהפכן הטכנולוגי המסעיר ביותר שהכיר העולם. תעשיות המחשבים, המוסיקה, הקולנוע והטלפון - כולן זכו לניעור ששינה אותן לעד, באמצעות המוצרים שיצר סטיב ג'ובס עם החברות שהקים וניהל. חברות טכנולוגיות רבות שילמו את מחיר הגאונות והחדשנות שלו. חלקן נעלמו משווקים שבהן פעלו ואותן אף הובילו - תשאלו את נוקיה...


הנה סרטון קצר על דרכו של סטיב ג'ובס, מייסד חברת אפל:

http://youtu.be/1u6-9drcDF0


פרסומת בקולו שעשה לאפל ב-1997 (מתורגם):

https://youtu.be/Mj4ppdGTyos


החזון שלו לאנשים צעירים (מתורגם):

https://youtu.be/biTlY0CTUZ0


כמה ממילותיו האחרונות של סטיב ג'ובס לפני מותו (מתורגם):

https://youtu.be/hoIdmbZDs_8


סרטון זיכרון קצר שהעלתה חברת אפל לזכרו:

http://youtu.be/InCnExwcIR4


מילות הערכה של לינוס טורבאלדס, מפתח לינוקס, על ג'ובס:

https://youtu.be/pE-D2RtagHU


תולדות חייו של ג'ובס:

https://youtu.be/5fI3zz2cp3k?long=yes


וסרט תיעודי על האופי המרתק והדרך המופלאה של האיש והג'ובס:

https://youtu.be/pnoeSvHAJ9I?long=yes

ארנולד שנברג (Arnold Schoenberg) היה המלחין ששבר את המסורת המוסיקלית הקלאסית כמעט לבדו. בשנת 1920 המציא שנברג את השיטה הדודקפונית או "שיטת 12 הטונים".

שיטת 12 הטונים היא שיטה ליצירת מוסיקה לא-טונלית (בלי צלילים חשובים), שבה כל הצלילים זהים בחשיבותם ואין בה סולם מוסיקלי. אותה סריה - סדרת הצלילים בת 12 הצלילים, היא מעין נושא בסיסי ליצירה, תחליף לסולם המוסיקלי המוכר (דוגמת מינור, מז'ור ושאר המודוסים) שנזנח אצל שנברג.

כל היצירה במוסיקה הדודקפונית מבוססת על חזרות של השורה הזו כולה. אין לחזור על צליל מחוץ להופעתו בשורה, אין צליל שמובלט על ידי חזרות מרובות ואין מהלכים מוסיקליים שמובילים לצלילים כאלה. שנברג גם קבע שאין להשתמש בחלקים מהשורה לבדם או לפרק אותה.

כמו שאתם כבר מבינים השורה, הסריה, היא החשובה ביותר בשיטת הדודקפוניה.


הנה מעט על תולדות חייו של שנברג:

https://youtu.be/8agu-501670


מדוע נשמעת המוסיקה שלו כך?

https://youtu.be/9jqyU5oCZuQ


מהיצירות הראשונות של שנברג שלא היו טונליות - 6 קטעים זעירים לפסנתר אופוס 19:

http://youtu.be/YWQAw7XSkDY


המחזת "פיירו הסהרורי" האקספרסיוניסטי שכתב בשנת 1912:

http://youtu.be/u6LyYdSQQAQ


מוסיקה לפסנתר של שנברג, שנכתבה בשיטת 12 הטונים - מוסיקה דודקפונית בביצוע גלן גולד:

http://youtu.be/AGLTeRQ-Nf0


ומוסיקה שלו לעוגב:

https://youtu.be/Ql6hVL0nmyU

בשעות הבוקר של ה-29 במאי 1953 הצליחו שני מטפסי הרים להעפיל אל פסגת ההר הגבוה בעולם. אלה היו אדמונד הילארי מניו-זילנד והמלווה הנפאלי שלו, בן שבט השרפה טאנסינג נורגאי. הראשונים שכבשו את פסגת האוורסט.

המסע לטיפוס על ההר שאיש לא עלה לפסגתו לפני לכן, ארך חודשיים וחצי. השניים היו חלק ממשלחת בריטית שתיפקדה וצוידה כמו יחידה צבאית. השניים הצליחו מבין כולם ולא רק בזכות אומץ ליבם, אלא גם מכיוון שכושרם הגופני היה הטוב ביותר.

סר אדמונד הילארי זכה בתואר סר עוד לפני שירד מהאוורסט. זה קרה כי הידיעה על ההעפלה לפסגה הגיעה ללונדון בדיוק ביום הכתרתה של המלכה אליזבת השנייה. ההישג העצום לאימפריה הבריטית (שניו-זילנד היתה חלק ממנה), בהעפלה לפסגת האוורסט, היה מעין מתנה לחגיגות ההכתרה של המלכה.

אגב, האוורסט היה רק אחד מ"שלושת הקטבים" כמו שנהגו בזמנו לכנות ושהילארי כבש. כי עוד לפני כיבוש האוורסט, "הקוטב השלישי", כבש הילארי את הקוטב הצפוני ואת אנטרקטיקה שהיא הקוטב הדרומי, ושאותו הוא גם חצה מצד לצד. שנבין, מדובר במסע של כ-2,800 קילומטרים במקום הקר ביותר בעולם.

אגב, יתכן שב-1924 עלה מטפס הרים אחר מבריטניה בשם ג'ורג מלורי, ביחד עם שותפו הצעיר סנדי ארווין על ההר. מלורי הקדים את הילארי ב-29 שנים, אבל השניים לא נשארו בחיים.

את גופתו של מלורי כנראה שמצאו. אין הוכחות לכך, אך משערים שלפני מותם הגיע לפחות הוא לפסגת האוורסט. זאת מכיוון שבכיס גופתו לא נמצאה תמונה של אשתו, שהוא הבטיח להשאיר על הפסגה, אם יצליח להעפיל אליה. לא נמצאה עדיין גם מצלמה שהייתה בידי השניים ויתכן שתחשוף את התשובה למסתורין - מי כבש ראשון את האוורסט?


הנה סרטון לזכר מסעותיו של הילארי:

http://youtu.be/YzROa1spA7I


כבוד המלכים שקיבל הילארי כששב מכיבוש ההר:

https://youtu.be/X4egTHmDYho


מצגת על ההר וכובשיו הראשונים:

https://youtu.be/D2c0vwrcpP8


סיפורו הטראגי של ג'ורג מלורי:

https://youtu.be/0nBH6NeyFpw


וסרט תיעודי על כיבוש הר האוורסט:

https://youtu.be/nDbE00gV20k?long=yes

האמן הצרפתי-אמריקני מרסל דושאן מתנועת הסוריאליזם והדאדא הפך לאחד מחשובי האמנים במאה ה-20 והמורד באמנות, אולי הכי מורד מבין אמני המאה המרדנית ביותר.

בין השאר הוא פיתח את מושג ה"רדי מייד", המתאר אמנות שנוצרת משימוש באובייקטים או בחפצים יומיומיים.

יצירת ה'רדי מייד' הידועה במיוחד של דושאן היא "מזרקה" (Fountain), שיצר ב-1917. היצירה היא בעצם אסלה משומשת ממשתנה ציבורית שקנה האמן והחליט להציג אותה במוזיאון כיצירת אמנות. הוא טען שההחלטה להפוך את המשתנה ליצירה עם שם משלה, היא החלטה אמנותית ולכן זו יצירת אמנות. אגב, הוא חתם על היצירה בכינוי R.Mutt.

כמה שזה נשמע מופרך לאמנים וחובבי האמנות של התקופה, ה"מזרקה" הייתה ליצירה מהפכנית, שבעקבותיה יצרו דושאן ואמנים רבים אחרים עבודות רבות בסגנון ה"רדי מייד". היא נבחרה בשנים האחרונות על ידי היסטוריונים של האמנות, כיצירה המשפיעה ביותר על האמנות המודרנית.

בהמשך השפיע מושג ה"רדי מייד" על התפתחות אמנות הפופ-ארט (אנדי וורהול הוא נציגה המובהק) ושל האמנות המושגית (קונספטואלית).

אבל דושאן יצר יצירות מעניינות רבות, ביניהן מונה ליזה עם שפם, שבה הוסיף שפם ליצירה המפורסמת בעולם, או "גלגל של אופניים", שבה הרכיב גלגל על שרפרף עץ פשוט.


הנה סרטון קצר על מרסל דושאן ו"המזרקה" שלו:

https://youtu.be/Fm4w52E9P-E


הסיפור מאחרי היצירה מעוררת המחלוקת וכיצד היא התקבלה:

https://youtu.be/NSKxJc_J0No


מבקרים מדברים על "מזרקה" ומתייחסים אליה כיצירת אמנות:

http://youtu.be/SIApXD-TdDs


והמומחים מנתחים את ה"מזרקה" של דושאן:

http://youtu.be/ieVw3Mey5GQ

הכבשה דולי היתה המקרה הראשון בהיסטוריה שבו נעשה שיבוט גנטי של יונק, כלומר - יצירה של יונק מתא בוגר אחד של יונק קיים.

היה זה המדען יאן וילמוט ממכון רוזלין באדינבורו, שהצליח בשנת 1997 לשבט את הכבשה דולי.

פריצת הדרך הזו הייתה אדירה. רבים ראו במעשה פריצת דרך בלתי נתפסת כמעט, בדרך לייצור המוני של בעלי חיים לצרכי האדם, כמו הפקה של דם, חלב ואיברים לצורכי ריפוי.

רבים הבינו מיד ששיבוט כזה יאפשר גם לשכפל בעתיד גם בני אדם, מה שיאפשר ליצור כפילים גנטיים של אנשים, כך שישמשו להם כמעין בנק איברים למקרי חירום.

אפשרויות נוספות של ההמצאה הן שכפול של ילד בריא מתא מגופו של ילד העומד למות, כמו גם הארכת חייהם של אנשים קשישים - על ידי יצירת תאומים גנטיים חדשים.

מצד שני, רבים ראו ורואים באפשרות השיבוט של בני אדם עניין מדאיג שיכול גם לשמש למטרות רעות, כמו למשל יצירת צבאות משוכפלים של לוחמים מובחרים, שיוכלו לבצע משימות בשירותם של משטרים תוקפניים ומסוכנים.

ייצור של לוחמים כאלה, חשוב להבין, יהיה מסוכן מפני שאין חשש שימותו. תמיד ניתן יהיה לייצר עוד מהם.

מאז הכבשה דולי, אולי ההישג המדעי הגדול ביותר של סקוטלנד, כבר הצליחו המדענים לשבט עובר אנושי. כיום יש אפילו שירות מסחרי שמשבט חיות מחמד לבעליהם.

בעשורים האחרונים נבחנת אפילו האפשרות שמדענים ישתמשו בשיטת השיבוט של הכבשה דולי לשיבוט של ממותות פרה-היסטוריות, שנעלמו מהעולם לפני עידן ועידנים.


סיפורה של הכבשה דולי:

http://youtu.be/YoEWYJHf0kU


כך שובטה הכבשה דולי:

https://youtu.be/39BbcZVCx8I


על השכפול של הכבשה דולי והמחלוקת על התערבות האדם בטבע:

http://youtu.be/CkZV7hl-kXE


והנה דולי המפוחלצת במוזיאון בעיר אדינבורו:

http://youtu.be/dPreBtCbmgQ

פעם כל מי שרצה לתאר משהו שלא יקרה, נהג לומר "כשהאדם ילך על הירח..." אבל ב-16 ביולי 1969 יצאה לדרכה המשימה המאוישת החמישית במסגרת תכנית אפולו. זו הייתה המשימה המשלהבת ביותר לדמיון האנושי של אותם ימים - להנחית אדם על הירח.

אפולו 11 הצליחה להגיע לירח ולנחות עליו ובשיאה של המשימה נחת האדם הראשון על הירח - האסטרונאוט ניל ארמסטרונג. זה קרה אחרי שרכב הנחיתה נפרד מתא הפיקוד שהמשיך לטוס מעל לירח ולהמתין לו שיחזור. מפקד המשימה ניל ארמסטרונג ובאז אלדרין, טייס רכב הנחיתה "איגל", ירדו אל הירח ואחרי הנחיתה שידרו את המסר הידוע: "הנשר נחת!"

כשירד ארמסטרונג אל אדמת הירח צפו בשידור ישיר בטלוויזיה כחמישית מאוכלוסיית העולם! השניים ירדו כדי ללכת על פני הירח ולמלא את משימות המחקר שלהם.

לאחר יממה המריא "הנשר" מהירח והתחבר אל תא הפיקוד, שבו המתין לשניים האסטרונאוט השלישי מייקל קולינס.


הנה תיאור של מבצע אפולו 11:

https://youtu.be/OCjhCL2iqlQ


כך חללית אפולו הייתה בנוייה (מתורגם):

https://youtu.be/8dpkmUjJ8xU


שיגור החללית אפולו 11:

http://youtu.be/BLNtE-7gknA


תקציר המסע אל הירח לרגל 50 שנה להישג:

https://youtu.be/iieD7uSBUpk


חלקים ממסעה לירח:

http://youtu.be/8il6rx-9a3c


ומצגת וידאו של תמונות באיכות גבוהה שצולמו במסע של אפולו 11:

http://youtu.be/B882w2gC22s

בסיקסטיז הוא היה האיש שהביא את ההמבורגר לישראל, מלך חיי הלילה של תל אביב והבעלים של מסעדת קליפורניה, מהמסעדות המצליחות ואחד משני מרכזי הבוהמה של העיר.

אבל אייבי נתן רצה משהו נוסף. הימים סוערים במדינה, שנות ה-60, עידן של מאבקים לשלום באמריקה. במסעדה שלו התפתחו שוב ושוב דיונים פוליטיים בין הסועדים ובהם הוא היה נחרץ בדעותיו למען שלום ונגד מלחמה. הוא הרי יודע משהו על כך. במלחמת העצמאות הוא נאלץ להפציץ במטוסו כפר ערבי, גרם נזק ונפגעים וחש לא מעט אשמה על כך.

יום אחד זרק לו חבר שאולי במקום להסתפק בדיבורים יעשה משהו בעניין. אייבי חשב על זה והחליט להתמודד בבחירות לכנסת. הוא נכשל, אבל נאמן להבטחתו שתמיכה ציבורית בבחירות תאפשר לו לטוס טיסת שלום למצרים, הוא אכן טס למדינת האויב ב-1966.

קצת לפני קהיר, כשנגמר לו הדלק, הוא נחת בשדה כפרי. נדהמים מאומץ ליבו ונחישותו לשלום, המצרים החזירו אותו לישראל ללא פגע. מבחינתו זו הייתה הוכחה לכך שגם האויב רוצה שלום.

בארץ, לעומת זאת, התחלק העם בין מעריצים שראו בו איש אמיץ ושוחר שלום ובין אחרים, שתפסו אותו כתמהוני או סתם רודף פרסום.

מכאן הפך אייבי נתן לפעיל שלום, נפגש עם אנשי רוח, עם האפיפיור ועם אושיות תרבות ברחבי העולם, סיפק סיוע הומניטרי לנפגעי אסונות, רעב ומלחמות בכל העולם ועוד.

הוא באמת החליט לשנות את המציאות המלחמתית העצובה ששלטה במדינת ישראל. לאחר פרץ ההתלהבות שלקח את טייס הקרב לשעבר והאיש האמיד והמסודר באותו הווה, את מטוסו וטס למצרים בשליחות מטעם עצמו, שליחות של שלום, באה מלחמה.

אלה היו מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. כל אחת משתי המלחמות הללו סיפקה טלטלה שונה לאומה והוכיחה לו עוד יותר כמה חשוב לפעול למען שלום.

בעולם ראו בו רבים כסמל להומניזם ואהבת אדם. שוב ושוב הוא הושיט סיוע למוכי אסונות בעולם ולרעבים באפריקה. בארץ פחות.

בשנות השבעים הוא קנה ספינה ישנה והפך אותה ל"ספינת השלום", ספינה שעליה תחנת רדיו פיראטית שפעלה לקידום השלום במזרח התיכון. מ-1973 ועד 1993, במשך 20 שנה, שידרה ממנה תחנת הרדיו "קול השלום" מסרים של שלום ואהבה לכל מדינות האזור.

על הספינה התגוררו השדרנים והעורכים והשמיעו מוסיקה מצוינת. במשך השנים קול השלום הייתה תחנת הרדיו הכי מעודכנת ומעניינת למה שחם במוסיקת הרוק והפופ בעולם.

כדי לא להסתבך עם חוק הרדיו בישראל היא שידרה מהמים הבינלאומיים. כי אייבי, שהיה חסיד של מהטמה גנדי, דגל במאבק לא אלים. שביתות רעב, הרדיו והספינה שימשו אותו למחאה ולקידום רעיונות השלום והתקווה שלו.

ב-1993 הוא ראה את התגשמות חלומו, עם חתימת הסכמי אוסלו עם ערפאת וארגוני הטרור. הוא עצמו, נזכיר, ישב פעמיים בכלא בישראל על שנפגש עם ערפאת ופלשתינים נוספים, בניגוד לחוק שאסר עשור על מפגשים עם האויב.

אייבי חיפש מי שימשיך להפעיל את "ספינת השלום". משלא מצא הוא נאלץ להטביע אותה והמשיך במבצעים הומניטריים באפריקה ובארץ, במיוחד בניסיון להקים כפר לגמילה מסמים בנגב.

בסוף ימיו, סבל נביא השלום ומי ששילם את כל המחיר על פעולותיו לקידומו, משבץ מוחי בו לקה ושהותיר אותו משותק חלקית.

ב-2008 הלך אייבי נתן לעולמו. את חייו הוא סיים בודד, אחרי שכל הונו הוקדש לפעילותו ההומניטרית ופעילויות השלום. מעולם לא זכה אייבי נתן לקרדיט של ממש ולו גם זעיר, על פעילותו למען השלום. עצוב ואולי סמלי לאור מצב השלום שהוא כל כך רצה.


הנה זכרונות מספינת השלום (עברית):

https://youtu.be/S3pPX7_oyj0


כך נשמעו שידורי התחנה והשדרנים שבאו אליה מאנגליה (עברית):

https://www.youtube.com/watch?v=vidXwSU1PUg


קול השלום הייתה תחנה ייחודית בז'אנר מרהיב של הרדיו הפיראטי (עברית):

https://youtu.be/tgRzqelsno4


וסוף חייו העצוב של אייבי נתן (עברית):

https://youtu.be/Szq0ic-9fhg

פרדיננד מגלן (Magellan) היה ספן ומגלה ארצות חשוב מהמאה ה-16, הראשון שהגיע ישירות להודו דרך הים. מגלן היה הראשון שיצא למסע על מנת להקיף את העולם בספינה. מסע זה רק חלק קטן מאנשיו הצליחו להשלים, לאחר שמגלן עצמו ורבים מאנשיו נהרג בתקיפת אי בפיליפינים ואחרים במהלך המסע הקשה.

מגלן היה הספן האירופאי הראשון שהפליג באוקיינוס השקט, והוא זה שנתן לו את שמו, בשל השקט ששרר בו כשהגיעו אליו לראשונה. הוא הגיע לשם כשגילה את "מצר מגלן" - מעבר בן 600 קילומטרים ברוחב של 24 ק"מ, בין דרום אמריקה ל"ארץ האש" שמדרום לה ואיפשר מעבר מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט.

במסעותיו גילה מגלן את הפינגווין (הוא קרא לו "אווז שחור שנאלצנו להפשיט את עורו במקום למרוט את נוצותיו"), את האלפקה או הלמה ושתי גלקסיות ביקום, שניתן לראות רק מחצי כדור הארץ הדרומי.


הנה סיפורו של פרדיננד מגלן (מתורגם):

https://youtu.be/pFdiX8mj0Es


סרטון קצר עליו:

http://youtu.be/0SVJKXCLooE


חייו של פרדיננד מגלן:

https://youtu.be/YQE0NT233UE


סרט על מסעו של מגלן:

http://youtu.be/_XpxHsYaohg


ומסלול מסעו של מגלן מסביב העולם:

http://youtu.be/OD7Flg4q9kk

האנשים הראשונים שהקרינו סרטים על קיר ומסך היו האחים לואי ואוגוסט לומייר (Lumière Brothers).

לשם כך השניים המציאו את ה"סינמטוגרף" (Cinématographe), מכשיר מופלא, במשקל של 5 קילוגרם בלבד, שהיה מצלמה, מכשיר הקרנה ומכשיר לפיתוח ושכפול של הסרטים שנוצרו בו.

מצלמת הקולנוע הזו, שיצרו האחים לומייר, נחשבת לתחילתה של מהפכה תרבותית - עידן הראינוע, הסרט האילם, שיהיה תחילתו של עולם הקולנוע.

האחים לומייר לא המציאו את המקרן שלהם משום מקום. הם התבססו בין השאר על הטכנולוגיה של הפרקסינוסקופ (Praxinoscope), שפיתח אמיל רנו כדי להקרין על מסך סרטונים מצוירים שיצר (ראו באאוריקה בתגית "אמיל רנו").

אבל האחים לומייר תרמו שני חידושים משמעותיים, שגם אם התבססו על המצאות קודמות, הם היו לסימני ההיכר של חדשנותם הטכנולוגית - הם הראשונים שצילמו מחוץ לאולפן וגם אלה שהקרינו את סרטיהם על מסך גדול.

הם יצרו את סרט הראינוע הראשון. הסרטים הראשונים שיצרו האחים לומייר היו לאגדה. ובכל זאת, איכשהו הם התייחסו לסרטי קולנוע כאל שעשוע נחמד, אבל חסר חשיבות של ממש. לואי לומייר אמר אז על הקולנוע את המשפט הנבואי המשעשע ביותר שאמר ממציא כלשהו: "הקולנוע היא טכנולוגיה שאין לה עתיד..."


הנה האחים לומייר:

https://youtu.be/16Z-ZkWKK-I


"הרכבת מגיעה לתחנה" שהאגדה מספרת שחלק מהצופים הראשונים ברחו מהאולם מפחד הרכבת המתקרבת אליהם:

http://youtu.be/yJuziSzbZO0


הקומדיה הקולנועית הראשונה - הסרט "המשקה המושקה" של האחים לומייר:

http://youtu.be/Hqo1dBBSwJI


"יציאה מהמפעל" שבו הם מראים אנשים מסיימים את יום העבודה שלהם:

http://youtu.be/4X2cw7eJqjg


וסרט תיעודי על סיפורם של האחים לומייר והמצאת הקולנוע על המסך הגדול:

https://youtu.be/qdIVbGm1uK8?long=yes

מרסל דושאן (Marcel Duchamp) היה אולי גדול המהפכנים של האמנות המודרנית. גם במאה ה-20 על שלל המהפכות ושבירות המסגרת שלה, הוא מתנשא מעל כולם בחדשנות ובמקוריות המחשבה והאמנות שלו. לא פעם נדמה שאפילו לעצמו הוא לא הירשה להתרגל לקו מחשבה "רגיל". הוא אמר פעם ש"אני סותר את עצמי בכוונה, כדי לא להיגרר אחרי טעמי שלי". ואכן, רבים רואים בו את הממציא המתמיד של עולם האמנות המודרנית.

האמן הצרפתי-אמריקני מרסל דושאן מתנועת הסוריאליזם והדאדא הפך לאחד מחשובי האמנים במאה ה-20 והמורד באמנות, אולי הכי מורד מבין אמני המאה המרדנית ביותר... בין השאר הוא פיתח את מושג ה"רדי מייד", שמתאר אמנות שנוצרת משימוש באובייקטים או בחפצים יומיומיים.

יצירת ה'רדי מייד' הידועה במיוחד של דושאן היא "מזרקה" (Fountain), שיצר ב-1917. היצירה היא בעצם משתנה ציבורית שקנה האמן והחליט להציג אותה במוזיאון כיצירת אמנות. הוא טען שההחלטה להפוך את המשתנה ליצירה עם שם משלה, היא ההחלטה האמנותית ולכן זו יצירת אמנות. אגב, הוא חתם על היצירה בכינוי R.Mutt.

ככל שהדבר נראה מופרך לאמנים ולחובבי האמנות של התקופה, ה"מזרקה" הייתה ליצירה מהפכנית ופורצת דרך, שבעקבותיה יצרו דושאן ואמנים רבים אחרים עבודות רבות בסגנון ה"רדי מייד". היא נבחרה בשנים האחרונות על ידי היסטוריונים של האמנות, כיצירה המשפיעה ביותר על האמנות המודרנית.

בהמשך השפיע מושג ה"רדי מייד" על התפתחות אמנות הפופ-ארט (אנדי וורהול הוא נציגה המובהק) ושל האמנות המושגית (קונספטואלית).

אבל דושאן יצר יצירות מעניינות נוספות, ביניהן מונה ליזה עם שפם, שבה הוסיף שפם ליצירה המפורסמת בעולם, או "גלגל של אופניים", שבה הרכיב גלגל על שרפרף עץ פשוט.


60 שניות על מרסל דושן ו"המזרקה" שלו:

https://youtu.be/zDPn6PwUANk


עבודותיו המפורסמות של דושאן בתערוכה מרוכזת:

https://youtu.be/7O9c-wjNW8E


"גלגל האופניים" המפורסם שלו:

https://youtu.be/63yYbOnJt-o


עוד הסבר על ה"מזרקה":

https://youtu.be/ieVw3Mey5GQ


ותכנית חינוכית לילדים על מרסל דושאן (עברית):

https://youtu.be/dPtLneASUwk?long=yes

חללית אחת, לונה 2 הסובייטית, המריאה ב-13 בספטמבר 1959 מברית המועצות לחלל. היא הכתה בתדהמה את מנהיגי ארה"ב ועוררה את הדמיון של העולם כולו. בתוך ימים היא הייתה לחללית הראשונה שהגיעה אל הירח או אל עצם חללי כלשהו מחוץ לאטמוספירה של כדור הארץ.

לונה 2 לא הייתה מאוישת. במסעה ההיסטורי אל הירח היא התרסקה על הקרקע שלו. ההפתעה האמריקאית גרמה לטלטלה ולמאמץ אדיר של ארה"ב ובתוך עשור הגיעה חללית אמריקאית מאוישת לירח והנחיתה אסטרונאוטים אמריקאים על קרקע הירח, לראשונה בהיסטוריה (ראו בתגית "אפולו 11").


הנה הגשושית הסובייטית לונה 2:

http://youtu.be/Osfs3AnH-ZA

לאורך תולדות המוסיקה הייתה המנגינה הדבר החשוב ביותר במוסיקה המערבית. במאה ה-16 הפכה גם ההרמוניה הטונלית למרכיב חשוב ביותר במוסיקה של אירופה. מופע הבכורה של "פולחן האביב" היה אולי האסון האמנותי המפורסם ביותר בהיסטוריה של המוסיקה. הקהל ששמע מוסיקה מוזרה במקום מה שציפה והיה רגיל לקבל ממלחינים קלאסיים, קרא בוז והשתולל מזעם. במקום תרבות, עידון ואלגנטיות הוא הציגה היצירה מחול ומוסיקה פולחניים, עם סממנים של עבודת אלילים, הקרבת קורבנות אדם, יצרים חייתיים ומוסיקה שנשמעה יותר כרעש משונה ולעגני מאשר יצירה קלאסית. המהומה שפרצה באותו ערב היוותה תפנית בעולם המוסיקה. במקום שתקבור את היצירה ותחביא אותה במגירות העמוסות יצירות שכשלו, שינתה היצירה הזו את עולם המוסיקה והוכרה כחלוצת המוסיקה המודרנית. זו היתה הפעם הראשונה שמוסיקה לא נעמה לאוזן בכוונה, הכילה מקצבים הפוכים, חזרות שוב ושוב על הפעמה, שינויי משקל מטורפים, לא מנגינה וללא מהלך הרמוני, הדגשות לא צפויות וצליל פרימיטיבי ולא נעים לאוזן.

זו הייתה בדיוק מטרתו של סטרוינסקי ובכך הוא גם שרת את יצירת המחול שלה כתב את המוסיקה - יצירה שכללה תנועות פרימיטיביות וגסות במכוון, בלי העידון של הבאלט הקלאסי, בלי התפקידים של גברים ונשים, בלי זוגות וסולואים ועם כפות רגלי הרקדנים על הבמה ולא בפוזיציות מחול.

משום שהמלחין הנועז הזה עמד בהתקפות הארסיות של מבקריו ולבסוף משך עמו את כל עולם המוסיקה, הוא נחשב אחד מגדולי המוסיקה ואחריו כבר לא נשמעה המוסיקה כמו קודם.


הנה "הערצה האדמה" - החלק הראשון מהיצירה של סטרוינסקי "פולחן האביב":

http://youtu.be/phIRRINOF-M


אותו הקטע עם רקדנים במחול המקורי של הכוראוגרף ניז'ינסקי, מלהקת המחול של דיאגילב:

http://youtu.be/jF1OQkHybEQ


והדגמה לתיאורים הנפלאים מפטרושקה של סטרווינסקי:

https://youtu.be/DYsWMk8ymWA