מאז האלבום השני שלהם, חתמו ג'ון לנון ופול מקרטני על כל שיריהם במשותף, כאילו השירים נכתבו על ידי שניהם ביחד. אבל האמת שזה לא היה המצב. החתימה המשותפת של שניהם, ככותבים ומלחינים, החלה כשעבדו על שירים במשותף. גם אם אחד כתב שיר, הוא הביאו לשני והם שיפרו ושיפצו את השיר עד שהפך לסוג של שיר משותף. כך נולדו הרבה מהשירים החשובים שלהם, עד שנת 1966.

כשהכירו ג'ון ופול הם התיידדו מיד והפכו לחברי נפש. הם החלו לבלות שעות רבות בכל יום, בכתיבת שירים. דודתו של ג'ון לא אהבה את פול מקרטני וניסתה להפריד ביניהם. היא אסרה על פול לבוא אל ג'ון לנון הביתה. לכן הם נהגו לשבת בביתו של פול ולכתוב ביחד מאות שירים, שנכתבו במחברת משותפת. זה היה השלב שבו החלו במנהג לחתום ביחד על כל שיר, כאילו נכתב על ידי "לנון ומקרתני". אגב, המחברת הזו נשמרה במשך שנים אצל פול ובאחד הימים כשחברתו ניקתה את הבית, היא השליכה אותה בטעות לאשפה..

בהמשך הדרך וההצלחה, החלו השניים להתרחק והפכו בהדרגה ליריבים. הם המשיכו אמנם לחתום ביחד על השירים, אך הביטלס הפסיקו להופיע ביחד ולנון ומקרטני התראו בעיקר באולפן ההקלטות. מקרטני, המלודיסט הרומנטי, ולנון, הרוקר המחוספס, הפכו לפחות ופחות חברים ויותר למתחרים מרים. הם החלו לכתוב לחוד ולהילחם על שיריהם בתקליטי הלהקה. "החיפושית החמישית", המפיק המוסיקלי האגדי של הביטלס ג'ורג' מרטין, היה מי שהפך את השירים שכתבו אז ליצירות מופת מוסיקליות ושמר על הלהקה בחיים, עד שגם הוא לא הצליח להחזיקם ביחד והלהקה הגדולה התפרקה, לטובת שנאה עצומה בין השניים. השנאה הזו תסתיים רק כשלנון יירצח על ידי מעריץ תמהוני.


הנה פול מקרוני בן ה-80 מופיע שוב עם ג'ון המת (עברית):

https://youtu.be/ayr4HSDSOv4


פול מקרטני מספר על תהליך הכתיבה עם לנון, שנה אחרי מותו:

http://youtu.be/gD3vRj4c8ZA


פול מקרטני מספר על הכתיבה המשותפת עם לנון, 4 שנים לאחר מותו:

http://youtu.be/xI_rPZIevuo


סיפור השיר של קארל פרקינס, ענק הרוקאבילי שהקליט עם פול שירים, בו הכניס מבלי לדעת שורה שהייתה האחרונה שג'ון אמר לפול כשנפרדו בפעם האחרונה לפני שנרצח וריגש אותו מאוד:

https://youtu.be/CjcJ3LW4LOE


וסרט תיעודי על לידת הביטלס בחיבור בין פול וג'ון הצעירים בליברפול:

https://youtu.be/HsYhHI0-LNg?long=yes

מה הסיבה שההופעה של הביטלס בישראל בוטלה?
למה בוטלה הופעת הביטלס בישראל?


כמעט כל חובב מוסיקה ישראלי יודע לספר ש"בן גוריון לא נתן לביטלס לבוא להופיע בארץ" או ש"משרד החינוך חשש שהחיפושיות ישחיתו את הנוער בארץ".. אבל האמת ממש לא כזו. מישהו אחר הוא שגרם לגדולת הלהקות של שנות ה-60 ואולי אי-פעם להגיע לתל אביב..

ב"מוסף הארץ" פורסמה ב-2008 כתבה שבה סיפר ההיסטוריון, ד"ר אלון גן, את הסיפור האמתי שמאחרי הסירוב להופעת הלהקה הפופולארית בעולם בישראל. לא מנכ"ל משרד החינוך דאז הוא שמנע את ההופעה בשל ההשפעה הרעה של הלהקה על הנוער הציוני. לא מנע זאת גם מייסד המדינה וראש הממשלה דויד בן-גוריון.

לדברי ההיסטוריון, האחראי לכך היה האמרגן והמפיק גיורא גודיק, שקיבל בשנת 1962 הצעה להביא את החיפושיות לארץ. גודיק פסל את העיסקה, כיוון שלא הכיר את הלהקה - הגיוני בהתחשב בעובדה שבאותה תקופה הוא חשב שמוסיקה ראויה זה אקורדיון, להקה צבאית, או במיוחד מחזמר. אבל אותו גודיק התעצבן לגלות, זמן מה אחר-כך, שאמרגן מתחרה בשם יעקב אורי מתכוון להביא את הלהקה לישראל. כשהבין הגודיק שהוא הפסיד פחות או יותר את הדבר הכי חם במוסיקה העולמית, הוא החל לטרפד את העסקה וסיפר לאנשים בכנסת שמדובר בלהקה מסוכנת שתגרום נזק לתרבות ולנוער. השאר נעשה מעצמו.. המושכים בחוטים, שהיו אמורים לסייע כספית להביא את מופע התרבות לישראל, ביטלו את הסיוע שלהם לאמרגן השני והוא נכשל בהבאת ההיסטוריה וההיסטריה לתל אביב.


הנה סיפור ההופעה של הביטלס שלא התקיימה בארץ (עברית):

http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=8m57s


באיחור של דור - פול מקרטני מספר על הביקור שערך שנים אחר-כך בתל אביב, עם להקתו (מתורגם):

http://youtu.be/0YSh88Kr33Q


הופעת הלהקה שלא באה אז לארץ:

http://youtu.be/0I91CFOCp04


כך הופיעו הביטלס לאורך השנים:

https://youtu.be/O-9qOIdhgmw


ובאותו זמן בארץ (עברית):

https://youtu.be/J63TCiF_bJI


ודיון במשרד החיוך - האם כך התקבלה ההחלטה? - (עברית)

https://youtu.be/dqcWhay1XX8

האלבום "Let it Be" של הביטלס נחשב לאחד האלבומים הטובים של הלהקה. לא כולם יודעים שההקלטות שלו היו בתקופה שבה הלהקה הייתה מפורקת כמעט לגמרי. איש מחברי הלהקה לא היה פנוי להרהר באלבום הנוסף של הלהקה וכל אחד מהחברים כבר עסק בכתיבה והקלטות לאלבום סולו משל עצמו. ההקלטות שכבו במחסן של חברת EMI ואנשי החברה החליטו למסור אותן למפיק מוסיקלי שיפיק מהן את האלבום.

שם שנצץ באותה תקופה משני צידי האוקיינוס האטלנטי היה פיל ספקטור. הוא היה מוסיקאי מצוין, שהפך למפיק מוסיקלי פורה ומוכשר. לאחר שרשרת הצלחות ענקיות של להקות ואמנים שעבדו אתו וזכו ללהיטים אלמותיים החליטו בחברת התקליטים לנסות אותו. ג'ון לנון דרש שספקטור יוכיח את יכולותיו הידועות כמפיק מוסיקלי בשיר סולו שלו "אינסטנט קארמה". ספקטור הפך אותו ללהיט עצום ולנון המרוצה התאהב. הוא אישר את הפרויקט וכך נמסרו לידי ספקטור ההקלטות של "לט איט בי". הוא התבקש להפיק אותן וקיבל "יד חופשית" לעשות בהן על פי הבנתו.

ספקטור עשה את מלאכתו ברצינות. הוא פצח בעיבודים עשירים ומלאי מיתרים וקולות, כמיטב מסורת שיטת "חומות הצליל" שהמציא. הרעיון היה ליצור שכבות של עומק והכפלות, כך שהשירים מקבלים נפח גדול ומרשים. הצליל שמתקבל מ"חומות הצליל" הוא סימפוני, כמעט קלאסי. משהו שהופך שירים קטנים לגדולים מהחיים ושירים גדולים ליצירות פאר... לט איט בי, אתם יודעים...

פיל ספקטור שלח עותקים מהתקליט הסופי לכל חברי הלהקה. הוא כלל גם הסברים להפקה שלו וקיווה לטוב. פול מקרטני היה היחיד שמחה על התוצאה. הוא הזדעזע מהעיבודים הלא-ביטלסיים וקיבל קשה מאד את הסילוף של מה שהוא ראה כרוח המוסיקלית של הלהקה. במיוחד מיהר פול לדרוש שהשירים שכתב, "לט איט בי" ו"הדרך הארוכה והמתפתלת", לא יצורפו לאלבום בגרסה הספקטורית. במקומם הוא ביקש לכלול באלבום את הגרסאות הרזות והאינטימיות שהקליט באולפן.

קליין מחברת התקליטים אפילו לא השיב לו. הוא עוד כעס על התעלמות הלהקה מהחומרים והאדישות הכללית שהפגינו בנושא האלבום במשך זמן רב. הוא עשה מה שהוא רצה, כשהכל מתבצע בהתאם לאינטרס של חברת התקליטים. קליין אף הוציא את השירים כתקליטונים ושלח אותם לתחנות הרדיו.

ההיסטוריה חייכה והפכה את האלבום עם עיבודיו של פיל ספקטור להצלחה מסחררת. גם השיר "הדרך הארוכה והמתפתלת", שפול כה השמיץ ותעב את ההפקה שלו, הפך ללהיט ענק והלהיט האחרון אי-פעם של הלהקה. מעריצי הלהקה התאהבו בו לגמרי. דווקא מה שפול ראה כחילול הקודש הביטלסי, נתפס בעיניהם כהפיכת הלהקה לקלסיקה, לגדולה מאי-פעם. באלבום הזה זכו הביטלס סופית להיחשב למוסיקאים שעומדים בשורה אחת עם גדולי המוסיקה הקלאסית... באך, בטהובן, ברהמס, ביטלס!

אבל פול מעולם לא שכח את מה שראה כהשפלה וכפגיעה בשירים שלו ובאלבום כולו. שנים אחר כך הוא יוציא את האלבום כולו שוב לאור, בגרסה שנקראה "לט איט בי בעירום". זה היה אותו אלבום, של אותה להקה, אבל ללא התוספות של פיל ספקטור. האלבום הזה, כמה עצוב, נכשל במכירות.


הנה תולדות האלבום "Let it Be" והפקתו של פיל ספקטור:

https://youtu.be/YI4k4SNcbLA?t=2m35s&end=4m30s


כפי שהפיק אותו פיל ספקטור:

https://youtu.be/3A19HSowZp0


הנה הגרסה הרזה שרצה פול מקרטני לשיר:

https://youtu.be/cWpRY0flS2U


כך יצא לבסוף באלבום "Let It Be Naked":

https://youtu.be/_pneJKj5wro


וכאן מקרטני בהופעה:

https://youtu.be/UdxU1sX8kfY

זה היה ב-1964, כשהביטלס הגיעו לסיבוב ההופעות הראשון שלהם באמריקה. 3000 מעריצים ובעיקר מעריצות, התגודדו בשדה התעופה וחיכו לארבעת המופלאים. עימם המתינו כמה עשרות כתבים. במסיבת העיתונאים שערכה הלהקה עם נחיתתה, התייחסו אליהם העיתונאים כדרכם של כל המבוגרים באמריקה. איש הרי לא הבין למה עושים עניין כזה מלהקת פופ... הם ראו אותם כסתם חבורה סתמית של צעירים ששרים שירים מתקתקים.

אבל במהלך מסיבת העיתונאים הזו, שבו ארבעת חברי הביטלס את ליבם, בהומור העוקצני והשנון שלהם, באי-ההתחנפות שלהם לעיתונות וב-coolיות שנטפה מהם בכמויות... התוצאה הייתה שכבר באותו היום הוכרז גם בתקשורת השגעון של הביטלס ושווק לאמריקה כולה.

73 מיליון אמריקנים צפו בהם באותו ערב, כשהם מופיעים בלייב, לא רק בתנועות שפתיים, בתכניתו הפופולארית כל כך של אד סאליבן. שידור הטלוויזיה הזה עשה את הלא-יאומן והסיר את כל שארית ההתנגדות האמריקאית לבריטים. כך הפכו הביטלס לדבר הכי חם בצפון אמריקה ומיד אחריהם החלה התופעה שתיקרא "הפלישה הבריטית". אחריהם יוזמנו להקות בריטיות רבות להופיע בארצות הברית ויהפכו פופולאריות ומשפיעות. מעתה הפציצה בריטניה את אמריקה בלהקות רוק משובחות - מ"הקינקס" המצליחים מאד ועד "החיות" עם הריתם אנד בלוז החזק והפראי שלהם, "חמישיית דייב קלארק", "ההוליז" ו"ג'רי והפוסעים", להקת "הזומבים", עם נגן הקלידים המתקדם שלהם, ו"מתבודדי הרמן" שיביאו הרמוניות קוליות מרהיבות. אחריהם יגיעו התותחים הכבדים, מלהקת "המי" המצויינת, עם הכור האטומי של הכשרונות שבה, ועד ל"רולינג סטונז", מי שיהיו "הילדים הרעים של הרוק" עם בלוז קשוחי שמקורו, כמה מעניין באמריקה ועם מיניות מתפרצת והכריזמה המדהימה של מיק ג'אגר.

אבל בראש כל אלה תעמוד ותוביל במשך כל העשור של שנות ה-60, להקה אחת - היא, איך לא, הביטלס!


הנה הביטלס אצל אד סאליבן שממש התאהב בפשטות, הכישרון וההומור של הבחורים:

https://youtu.be/b-VAxGJdJeQ


הביטלמניה מגיעה לאמריקה:

https://youtu.be/aeswlOJEdQg


וההומור השנון של חברי הלהקה שצחק על עשירים, לעג למראיינים והדליק את הצעירים:

https://youtu.be/t1BEIbtoqK0?t=415

ג'ורג' מרטין (George Martin) ידוע כמי שקיבל את הביטלס לאודישן בחברת התקליטים EMI והחתים אותם על חוזה הקלטות בחברה. אבל לא כולם יודעים שהאיש הוא אחד האחראים העיקריים לכך שארבעה המוסיקאים הללו מליברפול, הפכו למלכי המוסיקה הפופולרית ולקלאסיקה בפני עצמם.

ראשית, מרטין אחראי לכך שהם החליפו את המתופף המקורי שלהם, פיט בסט, שהאגדה מספרת שהוא, ג'ורג' מרטין, דרש שיוחלף. האמת היא כנראה מעט שונה, הוא הציע להחליפו בהקלטות ולאו דווקא בהופעות. אפילו מרטין לא ידע אז שהביטלס צפויים להצלחה כה מסחררת ורק העובדה שהם הבינו שעליהם לזרוק את בסט לחלוטין מהלהקה, הביאה לכך שהם הזמינו את רינגו סטאר, מה שסגר את ה"קאסטינג" הטוב בהיסטוריה של הרוק, ללהקת רוק מעולה. ברור היום שזו הייתה אחת ההחלטות החכמות שקיבלה הלהקה ולא מעט בזכותה היא הפכה ללהקה המצליחה והטובה שהם.

עוד תרומה של ג'ורג' מרטין ללהקה קשורה בכך שהוא מעולם לא התווכח עם רצונם להקליט רק שירים שהם כתבו. ההחלטה הזו שלהם הייתה פורצת דרך והאיש הכל כך מנוסה הזה והמקושר כל כך, יכול היה בקלות ללחוץ ולהביא לשינוי, אבל הוא הבין את הכישרון והאנשים שעמדו מולו וקיבל את זה, כאילו הם המנוסים והמקצועיים והוא הלומד. זה היה כמובן ההיפך - הם היו חבורה פוחזת ורעשנית מליברפול והוא מהמפיקים המנוסים באנגליה של אותם ימים.

בהמשך הוא הפך לדמות חשובה במיוחד בעיצוב הצליל והגאונות של הביטלס. למעשה, אם בוחנים את התוספות שידע לתת להם, בעיבוד, בהפקה המוסיקלית, בסאונד ובהמצאות המוסיקליות המהממות שהוסיף לשיריהם, כמעט בלתי נמנע מלקבוע שמרטין היה הגאון הנוסף בלהקה שגם ככה הכילה כמות בלתי סבירה של גאונים.

מתוספות המיתרים בשירים כמו Yesterday ואלינור ריגבי ועד הפסיכדליה בשירי סרג'נט פפר ו"אבי רוד", מרטין עתיד להפוך לכוח משמעותי בלהקה, מבלי שהיה חבר בה. כל כך הרבה שירים הוא הפך לקלאסיקות, בזכות הידע העצום והכישרון, אבל לפני הכל בזכות היכולת שלו להכיל את הלהקה המצוינת הזו ואת חבריה, אחד לאחד, ולמזג אותם עם רעיונותיו ולהפוך את החומר שלהם לשירים מושלמים ומופקים כהלכה.


הנה ג'ורג' מרטין והביטלס מספרים על ההיכרות ההדדית:

https://youtu.be/h3AY1CVUgJw


והסיפור המלא של ג'ורג' מרטין והביטלס:

https://youtu.be/WscjZkIYjr8?long=yes

הוא היה אחד ממנהיגי הביטלס, הלהקה החשובה בתולדות הפופ, אבל כיום אפשר כבר לזהות שהזמר ובסיסט הביטלס פול מקרטני הוא גם הראשון שחצה את גבול מיליארד הדולרים והפך לאמן הפופ העשיר ביותר בהיסטוריה.

כבר מתחילת שנות ה-2000 היה מקרטני לידוען העשיר ביותר. במהלך השנים הוא רכש זכויות של מוסיקאים רבים שהוא העריך ומעריך, כמו באדי הולי, הזמר-יוצר הראשון בתולדות הרוק והאליל של הביטלס, מי שעל שם להקתו, "הצרצרים", הם בחרו לעצמם את השם "החיפושיות". מעבר לסנטימנט וההערצה להולי, מקרטני מרוויח מהם עד היום לא מעט כסף.

בשנים האחרונות הפך מי שגדל כבנו של מוסיקאי ג'אז מליברפול, אבל לא למד תווים וחיבר את המוסיקה הנהדרת שלו בכישרון טבעי, למיליארדר הראשון בהיסטוריה של המוסיקה. עוד אב נוסף, אביה איש הכספים של חברתו לינדה, לימד אותו כיצד לנהל את ענייניו הכספיים ותרם רבות להבנתו העסקית ולהצלחתו.

כיום שווה הונו הרבה יותר. כל מסע הופעות שלו מוסיף כמה מיליונים נוספים לחשבון הבנק שלו. ואגב, רק לשם הדיוק - מלהקת הביטלס, אחת הלהקות המצליחות בשנות ה-60 של המאה הקודמת, הרוויח מקרטני "רק" 7 מיליון דולר. את כל השאר הוא עשה בקריירת הסולו ובחוש העסקי הבולט שלו, כמו גם מהידע הרב שרכש מאביה של אשתו, לינדה מקרטני, שהלכה לצערו לעולמה מוקדם מדי, ממחלת הסרטן.


הנה הוא והקריירה המופלאה שלו בקצרה:

https://youtu.be/7uOIQxmaYmw


קצה ראיון עם מקרטני על חוויית הביטלס:

https://youtu.be/h_gjSQCxxhw


קצת נתונים על עושרו:

https://youtu.be/37qw521cYJU


האיש הרציני הזה יודע לשעשע:

https://youtu.be/W2qqOYmY82k

מה סיפורם של משקפי ג'ון לנון?


המשקפיים העגולים בסגנון ג'ון לנון נקראו פעם "משקפי סבתא". בשנות ה-20 של המאה הקודמת הן היו משקפי נשים מקובלות. מי שבעיקר נודעו במשקפיים העגולות של אותם ימים, לא היו אושיות אופנה או נשים צעירות דווקא, אלא נשים מבוגרות, דוגמת הרעיות של נשיאי ארה"ב, שהצטלמו לא פעם במשקפיים כאלה.

אבל בשנת 1966 ג'ון לנון שינה לחלוטין את מראהו הצעיר. האיש שבשנים הראשונות של הביטלס היה לבוש חליפה שחורה, בעל שיער ארוך וללא משקפיים, סיגל לעצמו מראה היפי ומרושל. הוא גידל שפם וכמשקפי ראייה הוא בחר במשקפיים העגולים, שהפכו במהירות למזוהים איתו בכל העולם.

כולם קראו אז למשקפיים העגולות "משקפי ג'ון לנון". המרתק הוא שהמוסיקאי המפורסם בעולם הפך ברגע משקפי נשים לא אופנתיות בעליל, לפריט טרנדי ומבוקש אצל כל הצעירים באותן שנים. ממש כמו שכל הגברים הצעירים החלו לגדל אז שפם, רבים מהם חיפשו משקפיים עגולים. זה אגב נרגע אחרי שלנון נרצח...

ואנקדוטה קטנה ומעניינת בנושא. ג'ונישי יורי היה המתורגמן היפאני שליווה את הביטלס במסע ההופעות שלהם ב-1966 ביפאן. בתום סיבוב ההופעות הוא קיבל מלנון את משקפי השמש העגולים שלו במתנה. לאחר שלנון נרצח ב-1980 הסיר ג'ונישי יורי מהמשקפיים את הזגוגיות, מכיוון שהיפאנים מאמינים שהנשמה משתמשת במשקפיים גם בחיים שלאחר המוות. אותו יורי הציע את המשקפיים הללו בשנת 2007 למכירה פומבית, וקיבל עבור המשקפיים של ג'ון לנון סכום ששוויו היה אז מעל מיליון וחצי דולר!


הנה הסיפור של משקפי ג'ון לנון:

https://youtu.be/S30dv5OsK0Y


המשקפיים הללו בשיר הכי מוכר של ג'ון לנון:

https://youtu.be/YkgkThdzX-8


וכך מציעים אותן היום לנשים:

https://youtu.be/AHLUP1TO48k

זה קרה כשבריאן אפשטיין, האמרגן המיתולוגי של הביטלס, מת. מעתה, החליטו חברי הלהקה, הם ינהלו את עסקיהם בעצמם. לשם כך הוקמה בשנת 1968 חברת התקליטים והסרטים "אפל רקורדס" (Apple Records). חברי הביטלס החליטו שזו תהיה חברה שונה והפוכה מחברות התקליטים השמרניות והמסחריות שפעלו אז בעולם הפופ. ואכן, חברת אפל רקורדס התכוונה להיות מעין "בית פתוח", שיאפשר לאמנים צעירים להציג רעיונות אמנותיים לא שגרתיים ואף נועזים ולקבל מימון והפקה מחברת תקליטים יצירתית וצעירה, שמביטה בהם בעניין שאינו רק מסחרי אלא גם אמנותי ומבינה אותם.

כמובן שהחברה הייתה לחברת התקליטים שהוציאה בהמשך גם את תקליטי "הביטלס" עצמה ואת תקליטי הסולו של חברי הלהקה (ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר) בקריירות שלאחר פירוקה.

אפל רקורדס הייתה גם הסיבה שבמשך שנים רבות הייתה חברת המחשבים Apple מנועה בהסכם משפטי מלעסוק בכל דבר שקשור במוסיקה, למעט טכנולוגיה שאיפשרה השמעת מוסיקה, כמו מכשירי האייפוד המצליחים. רק לאחר שמיזם iTunes הצליח במכירת שירים מקוונת נערך הסכם שאיפשר את מכירת שירי הלהקה בו.

חברת אפל קיבלה את שמה מציור של הצייר רנה מגריט.


הנה הנסיבות שבהן נולדה חברת אפל:

http://youtu.be/3VY3_0tkjFk


http://youtu.be/SaS1u6nVE3A


והנה החיבור המנצח בין שתי ה"אפליות":

http://youtu.be/BWm6KMJGhGc


מסע באלבומים של ארבעת המופלאים, לרגל עליית שירי הביטלס לאייטונז:

https://youtu.be/4Pf3s1KNYvI


וסרט ארוך עם 107 עובדות על הביטלס:

https://youtu.be/colkbNZQ2LM?long=yes

זה קרה בקיץ 1965, כשההודעה נפלה על הממלכה הבריטית, כרעם ביום בהיר. מסתבר שחברי הלהקה הפוחזת "הביטלס", הצעירים שגדלו בעיר התעשייתית המפוחמת ליברפול, שאין בינה לבין אצילות דבר וחצי דבר, עומדים להפוך לחברים במסדר האבירות של האימפריה הבריטית ולקבל מדליות מהמלכה.

ההלם בקרב האנגלים הנפוחים שכבר נמנו על מסדר האבירות היה גדול. איש מבין מקבלי תואר ה-MBE בעבר לא שש להימצא ביחד עם חברי להקת הקצב הרעשנית, "חבורת הפראים" הרוקיסטית, כוכבי הפופ עם התספורות הארוכות, שאיש לא יכול לשמוע הופעות שלהם בגלל הצרחות ושאין להם בדל של השכלה בקורות החיים.. היו כאלה שהרחיקו לכת והחזירו במחאה את המדליות שלהם לבית המלוכה.

"תראה כמה דולרים הבאנו מאמריקה" הטעים רינגו, כשנשאל על ידי עיתונאי כיצד זכו הביטלס בכבוד. ואכן, הביטלס היו אחד מענפי היצוא הריווחיים של בריטניה באותה תקופה והכניסו כסף רב לממלכה המאוחדת באותן שנים..

ג'ון לנון, סרקסטי כהרגלו, היה עוד יותר ציני ואמר ש"רבים ממי שקיבלו את התואר בעבר, זכו בו על שהרגו אנשים במלחמה, בעוד הביטלס זוכים בו מפני שהם מבדרים אנשים, מכאן שהביטלס ראויים לו יותר".

אותו לנון, שוחר השלום ומי שיכתוב את "תנו צ'אנס לשלום" ואת השיר "דמיין", על עולם בלי מלחמות, יחזיר כמה שנים לאחר מכן את המדליה, במחאה על התערבות בריטניה במלחמה לא לה בביאפרה שבאפריקה..

וכך התייצבו "ארבעת המופלאים" באוקטובר של אותה שנה בארמון בקינגהם, לטקס שבו יקבלו את המדליה מהמלכה אליזבט. בחוץ הייתה התגודדות של אלפי מעריצים ובעיקר מעריצות צווחות על שערי הארמון, כשהם מטפסים על פנסי רחוב ועל השערים הגדולים. מאות שוטרים ניסו לשמור על הסדר ולא ממש הצליחו. לונדון נראתה כמו שמעולם לא נראתה עד אז. היה מי שהעיר שהמחזה מזכיר את הבסטיליה בתקופת המהפכה הצרפתית..

לאחר תדרוך קצר שבו למדו כיצד לנהוג ליד המלכה, הוכנסו חברי הביטלס לאולם הכס והוזמנו אחד אחד אל המלכה. הם היו נרגשים כמו ילדים ועשו את כל מה שהתבקשו. בראיונות שלאחר מכן הם סיפרו על מבוכה והתרגשות שממש הוציאה להם את המילים והשנינות מהפה. כל אחד קד קידה, נשאל שאלה בריטית מנומסת, ענה בקצרה ופסע אחורה מבלי להסתובב ולהראות את גבו למלכת בריטניה, כדי לקוד שוב בפני המלכה.

הארבעה הנרגשים זכו בכבוד שעד אז קיבלו מעטים ומיוחסים בממלכה. חמש שנים לפני כן, כשהופיעו תמורת פרוטות בהמבורג וניסו להתקיים על המוסיקה שלהם, איש לא היה מאמין שהצעירים שהשכלתם התיכונית הייתה מחוררת לגמרי, לא שירתו בצבא או למדו מעולם באוניברסיטה ואפילו תווים לא יודעים, יזכו לכבוד המלכים הזה. אין ספק שההיסטוריה וההיסטריה נפגשות לעיתים ומזמנות הפתעות מרגשות..


הנה דיווח בטלוויזיה על הטקס אצל המלכה:

https://youtu.be/i4_74XhHmlM


הביטלס מספרים על המפגש שלהם עם המלכה:

http://youtu.be/P54A3u2HMMU


ראיון על ההפתעה שחשו כשקיבלו את ההודעה על תואר האבירות:

http://youtu.be/kEz93dEkbBQ


הנה תגובות הציבור לקבלת ה-MBE:
http://youtu.be/urgucKzmlgg


כך דווח ביום הטקס:

http://youtu.be/vo0WNrhyho4


ובקטע מראיון בו התוודו "ארבעת המופלאים" שהיו נבוכים כשהמלכה שאלה אותם שאלות:

http://youtu.be/lMAK8fqqqNg


והמעבר מהערצת ההמונים לאחר הטקס אל הנסיעה למהרישי בהודו:

http://youtu.be/KskTxSTCvxY

זה היה ב-1965 כשהביטלס ואלביס פרסלי נפגשו בביתו של מלך הרוק בלוס אנג'לס. אלביס היה הדבר המסעיר ביותר בעולם הרוק של שנות ה-50 והביטלס כבשו את העולם הזה בשנות ה-60, כשהם שוברים שיאים של הערצה וממוטטים את הנוער בכל העולם מהערצה אליהם.

אבל הפגישה הזו שלהם עם האליל הגדול של הרוק, האב המייסד, הייתה רגע בלתי נתפס עבור חבורת הצעירים שבאה מעיר קטנה ולא נחשבת ומצאו את עצמם בשלב הזה בכל פסגה אפשרית של הצלחה ומימוש החלומות שלהם.

בביתו של אלביס, המתינו הוא והמנהל שלו לחבורה שזה עתה כבשה את אמריקה. כשהביטלס נכנסו לחדר המגורים בו פגשו את אלילם, הם היו המומים. בתחילה לא הצליחו להוציא מילה. הם רק בוהים באליל נעוריהם שעומד מולם ולא מצליחים לעשות דבר.

כמה שנים אחר כך אלביס יעשה הכל כדי שהם לא ייכנסו לארצות הברית, בעיקר מסיבות של קנאה, אבל עכשיו הוא החליט לשבור את הקרח ונטל גיטרה באס לידיו. הוא החל לנגן והביטלס הצטרפו.

לאחר הג'אם סשן הקצר וכמה שירים משותפים, שחבל שהם מעולם לא הוקלטו, המשיכו אלביס והרביעיה המופלאה את המפגש בבדיחות ובאווירה משוחררת יותר מצידם של הביטלס. הקרח בין הלהקה המצליחה בעולם ובין מי שהיה אחת הדמויות הנערצות עשור לפני כן ובמיוחד עליהם, נשבר.


הנה הביטלס מספרים על המפגש עם אלביס פרסלי:

https://youtu.be/zWSfqQcJ9tE


קטע מסרט תעודי על המפגש בין אלביס פרסלי לביטלס:

https://youtu.be/yb9NW4QbGg4


אשתו של אלביס פרסלי מספרת על הביקור של הביטלס אצלו:

https://youtu.be/Qp1EATjmP40


ומאד סמלי לסיים בביצוע של אלביס לשיר המבוצע ביותר בעולם, Yesterday של הביטלס:

https://youtu.be/gKp0V6lJHpk

הלהקה החשובה ביותר והידועה ביותר במוסיקה העולמית היא ללא ספק להקת "החיפושיות" (The Beatles). הלהקה הבריטית "הביטלס", 4 צעירים פשוטים מהעיר ליברפול, ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר, הם הלהקה הראשונה שכל העולם הכיר ושהמעריצים שלה צרחו בהופעות שלה לאורך כל המופע. ההערצה אליהם הגיעה לרמה שקיבלה שם - "ביטלמניה" ("מחלת הביטלס")..

גם איכותה המוסיקלית של המוסיקה שיצרו "הביטלס" נחשבת לאחת הפסגות של המוסיקה הפופולארית בעולם - רבים רואים בה ממש מוסיקה קלאסית, המשתווה לאיכות המוסיקלית של מלחינים כמו בטהובן, באך ומוצרט.

בלהקה היו חברים 4 מוסיקאים מצוינים ובמיוחד הובילו אותה בכישרון רב ג'ון לנון ופול מקרטני. הם התפרסמו בשירי רוק, משולבים במקצבי ריתם אנד בלוז והרמוניות קוליות מצוינות, כותבים את שיריהם בעצמם (חדשני באותם ימים) ואלופים במשחקי מילים חביבים, חוש הומור מעולה ומראה מצודד. אחרי שכבשו את לונדון ואת אנגליה כולה, הם כבשו את ארה"ב ואת שאר העולם ולאחר שהתבגרו מוסיקלית והמוסיקה שלהם הלכה והתפתחה ונעשתה חכמה ויצירתית, הם הפכו ללהקת הרוק החשובה בהיסטוריה.


הנה סיפורם של הביטלס:

https://youtu.be/FZSHsJjsh-Y


תקציר תולדות החיפושיות:

https://youtu.be/7ItiFZBAMlI


הופעה של הביטלס מהימים הגדולים של הביטלמניה:

https://youtu.be/jenWdylTtzs


מיק ג'אגר מנהיג ה"רולינג סטונז" מכניס אותם להיכל התהילה של הרוק:

https://youtu.be/0rolz1VasS4


כדי שגם הילדים של היום יאהבו אותם, גם בערוץ הילדים בישראל עושים חגיגה לביטלס (עברית):

http://youtu.be/uxotFidI9os


אולי כך יתארו בשנת 3000 את הביטלס (:

http://youtu.be/3Z2vU8M6CYI


סרט תיעודי על הלהקה הגדולה בהיסטוריה של הפופ:

https://youtu.be/t1BEIbtoqK0?long=yes


וסיפורם המלא של הביטלס (עברית):

http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?long=yes

האלבום "ראבר סול" (Rubber Soul) הוא האלבום המהפכני הראשון של הביטלס. "ראבר סול", בעברית "נשמה מגומי" וקצת משחק מילים על "סוליית גומי" באנגלית, היה הפעם הראשונה שבו נוצר אלבום פופ מהודק, מעין יצירה של ממש, עם אופי חזק וברור. כנראה שזה היה הרגע שבו מוסיקת הפופ הפכה לאמנות פופ. זה לא היה עוד אוסף שירים קלילים, כמו שעשו כולם עד אז, ובטח שלא שירי אהבה פחות-או-יותר, שהביטלס כל כך הצטיינו בהם עד אז. בריאן ווילסון, מנהיג להקת הביץ' בויז אמר עליו אז "כשיצא ראבר סול ידעתי עד כמה טוב יכול להיות תקליט פופ". ואת זה אמר מי שייצור שנים ספורות אחר כך את האלבום הטוב בהיסטוריה...

כי לפני הכל היו אלה הטקסטים בראבר סול שהיו נוגים, אירוניים ואפילו קצת אפלים. הביטלס מנהלים בו חשבון עם "הנשים שלהם" (בשיר Girl), כותבים על יחסים של שליטה (Norwegian Wood), השפלה (You Won't See Me), איומים (Run for your life), מבוכה (What goes on ו-I'm looking through you) ואפילו קצת ייאוש (Nowhere Man). לא קשה להתרשם שהבחורים מליברפול החלו לנהל בו חשבון עם הלחצים שאליהם נחשפו בשנים האחרונות, של פרסום עצום והצלחה בלתי נתפסת וחסרת תקדים.

מצד שני, המוסיקה לא נכנעת באלבום הזה לאפלולית הקשיים והחשבונות. המוסיקה בראבר-סול היא יפה להפליא (Norwegian Wood), מלאת חיים (Drive My Car) ורוויית קסם, חיוניות והשפעות מגוונות. דווקא הניגוד הזה בין המילים ללחנים הוא עוד ממד שהופך את ראבר סול ליצירה עמוקה ורבת פנים.

אגב, "ראבר סול" לא תרם לעולם הפופ רק את איכויותיו שלו. האלבום הזה הוליד עוד יצירת מופת חשובה ושמה Pet Sounds. מדובר באלבום המופת של להקת הביץ' בויז האמריקאית, להקה שהגיעה לשיאים של יצירה הרמונית וחדשנות.

אבל מה בין שמיטה לראבר סול, אתם שואלים?

ובכן, המלחין והמנהיג הגאוני של הביץ' בויז, בריאן ווילסון, שמע את "ראבר סול" והתפעל. הוא מאד התלהב מהרעיון של האלבום המהודק והמחודד, עם המוסיקה המצוינת והטקסטים שזנחו את ה"יה יה יה" המקובל אצל הביטלס. מנגד חש המגלומן המוכשר הזה, שהוא יכול לעשות מוסיקה יותר מדהימה מהביטלס - מי שנחשבו אז הלהקה המרתקת והטובה בעולם. לפיכך הוא לחץ את חברי להקתו עד הקצה, הזמין נגני אולפן מעולים, הביא צלילים וסאונדים מקוריים, המציא צורות הפקת צליל חדשות ויצירתיות והגה רעיונות שלא היו מוכרים אז באולפנים והשיג את ההישג הכביר והלא יאומן - אלבום הפופ הטוב בכל הזמנים, כפי שלנון עצמו העיד - האלבום Pet Sounds. כמובן שהביטלס לא נשארו חייבים, אבל זה כבר סיפור אחר...


כך נעשה האלבום Rubber Soul:

https://youtu.be/pll3GkR-OHY


סיפורו של האלבום:

https://youtu.be/jAOo0NPtCaQ


אחד ממיליון דירוגי שירים שנעשו לשירי האלבום החשוב הזה:

https://youtu.be/QioC0ErKqaw


וביקורת מלאה על האלבום ראבר סול:

https://youtu.be/jAOo0NPtCaQ?long=yes

אם תסעו בסאבווי הלונדוני לתחנת בייקר סטריט (Baker Street) תראו את הבניין שבו היא פעלה. היא ניצבה בפינת הרחובות בייקר ופדינגטון, כשעל חזית הבניין שבו היא ניצבה, התנוסס ציור קיר ענקי ופסיכדלי. היא עצמה הייתה מבולגנת, מפסידה, נוהלה גרוע על ידי חבר ילדות שלא הבין בעסקים ולבסוף נסגרה. במי מדובר לדעתכם?

זו הייתה החנות של הלהקה המפורסמת ביותר בעולם, אבל היא נראתה כמו בדיחה. הניגודים בה זעקו לשמיים. אמרו עליה שהיא החנות הגרועה בעולם, אבל המקום הכי כיפי שיש, או "גן עדן פסיכדלי" בלשונו של ג'ון לנון..

חברי הביטלס פתחו את "בוטיק אפל" (Beatles Apple Boutique), חנות האופנה שלהם, בשנת 1967. הם קראו לה בשם המפתיע Apple Boutique, כמו שם חברת התקליטים שלהם.. בבוטיק נמכרו בגדים, חפצי אופנה ואקססוריז לגברים ונשים, בקו האופנה שהמשיך את הלבוש המסוגנן שלבשה הלהקה בתקופת האלבומים הציוריים דוגמת סרג'נט פפר. היא הייתה באמת מקום מגניב, אבל הייתה מקום מפסיד מיומו הראשון. מעריצים רבים פקדו אותו בתקווה לפגוש את אחד הכוכבים, אבל הם לא היו שם אף פעם, כך שכמעט איש לא קנה בה דבר. לחברים ומכרים הירבו לתת שם מתנות ודברים בחינם, עוד מתכון בדוק להפסדים ולפשיטת רגל..

פול מקרטני תיאר אותה ביום הפתיחה כ"מקום יפה שבו אנשים יפים יוכלו לקנות דברים יפים". אבל זה לא הספיק כדי להפוך אותה להצלחה והיא מעולם לא הייתה יותר מאשר קוריוז, או בדיחה על חשבון הלהקה הטובה בעולם. הצלחה במסחר מחייבת מיקוד והבנה בעסקים ולאיש מהם לא היה ידע כלשהו במסחר, או אפילו זמן לעשות זאת ברצינות. אחות של פטי האריסון, יפהפיה לונדונית מוכרת, ניסתה לסייע ולגרום ללקוחות להיכנס בכך שבילתה בחנות זמן רב, אבל אפילו זה לא עזר. הבוטיק התקיים ללא כיוון או מטרה, עד שאחד העיתונים כינה את הביטלס "חנוונים" והם נעלבו מאד... כך שלבסוף החליטה הלהקה לסגור את בוטיק אפל והם חילקו את הסחורה במתנה לציבור, בחינם, כשכל אחד בא ולקח כרצונו..


הנה דיווח טלוויזיוני על פתיחת בוטיק Apple, החנות של הביטלס:

http://youtu.be/vNM_WBU4Ko4


ובוטיק אפל של הביטלס בלונדון בשנת 1968:

http://youtu.be/vgy7zWJqAw4


כך נראתה החנות שנים רבות אחרי כן ובסוף ציור הענק שהתנוסס בעבר על הבניין:

http://youtu.be/og2wF9o-ylk


כך הנציח מישהו במצלמת 8 מ"מ וללא סאונד את סגירת החנות וחלוקת המלאי בחינם למעריצים:

http://youtu.be/d4eZBGHi75o


טקס להנצחת חברי הביטלס לנון וג'ורג' הריסון לאחר צביעת הבניין בלבן:

http://youtu.be/6kKU0Y05RxI


חנויות המזכרות שמוקדשות לביטלס בליברפול, לעומתה, מרוויחות המון:

http://youtu.be/HjD_h2r4E5k

לא רבים יודעים שהתקליט הראשון של הביטלס היה כישלון. לפחות במונחים של מי שתהפוך מהאלבום השני שלה ללהקה שמטילה תקליטי זהב, האלבום הזה הגיע בקושי למקום ה-17 במצעד המכירות. הייתה לכך סיבה. אולי לא סיבה בלעדית, אבל סיבה של ממש...

פיט בסט (Pete Best) היה המתופף של הביטלס באלבום הזה. הוא היה בחור צעיר משאר חברי הלהקה ויפה להפליא. סוג של ג'יימס דין מליברפול. למעשה, הוא הצטרף אליהם כשנגנו במועדון "הקסבה קפה" שהיה שייך לאימו, מונה בסט. מיד אחרי כן הוא יצא איתם להופעות בהמבורג והיה למתופף הקבוע של הלהקה. במשך שנתיים וחצי בהמבורג חיו חברי הלהקה בחדר צר, ללא חלונות או מקלחת, כשהשירותים הם בחוץ, אבל נהנו מהנגינה וניגנו כל ערב המון, מה שהפך אותם לנגנים מצוינים ואת הלהקה למגובשת ובעלת צליל נהדר ומתואם יפה.

אבל בסט היה הנקודה החלשה. מעבר להיותו פחות ממוקד מהשאר, הוא נשאר מתופף חלש ולא מספיק טוב לטעמם. הייתה גם קצת קנאה בו, כי הוא היה הכי פופולרי בקרב הבנות, מעין מעריצות מקומיות בהמבורג.

ב-1962 הצליח האמרגן החדש והנמרץ שלהם בריאן אפשטיין לסדר להם אודישן בחברת EMI. זה היה אחרי שנדחו על ידי חברת תקליטים אחרת והם חשו שהם חייבים להצליח. המפיק המוסיקלי שבחן אותם ב-EMI היה ג'ורג' מרטין, מוסיקאי מעולה שהוא אגדת מוסיקה נערצת.

מרטין שמע אותם בסשן שנקבע להם אתו באולפני "אבי רוד". לאחר הסשן הוא ביקש בפשטות שלקראת הסשן הבא הם יקליטו עם מתופף מקצועי ולא פיט בסט. חברי הלהקה הבינו שבסט לא מתאים לרמה המוסיקלית שג'ורג' מרטין מכוון אליה והם נאלצו להודיע לבסט ההמום שהוא עוזב את ההרכב. במקביל הם יצרו מיד קשר עם המתופף הכי טוב בליברפול, שניגן איתם כבר כמה פעמים. קראו לו רינגו סטאר והוא הוזמן להצטרף ללהקה שעומדת להפוך לסנסציה עולמית.

רינגו היה ההיפך המוחלט מפיט בסט. הוא היה מקצוען, בוגר מהם, בעל חוש הומור, מתלבש בצורה אופנתית ונראה מצויין. הוא גם מיתג את עצמו בשם במה מעולה (שמו המקורי היה ריצ'ארד סטארקי) והייתה לו מכונית גדולה ומרשימה... כמובן שהוא גם היה מתופף מעולה, לא מושלם אבל מצוין.

מהצד השני, פיט בסט מעולם לא התאושש. אומרים שמתופף טוב לא יכול להציל להקה גרועה, אבל מתופף רע יכול להרוס להקה טובה. הלהקה עשתה את שלה ואחרי שנים הודו חבריה שבדיעבד ייתכן שהיו צריכים לנהוג ברגישות גדולה יותר. אבל הפור נפל וההחלטה הזו תרמה, לדעת רבים, להפיכת הביטלס ללהקה הגדולה בתבל.

לאחר שהועזב מהלהקה, שהפכה ללהקה הכי מצליחה בעולם, בסט המודח הלך ושקע בדיכאון. בשלב מסוים הוא אפילו ניסה להתאבד, אך ניצל. הוא הקים להקות, שלא ממש הצליחו ולבסוף נטש את המוסיקה. בהמשך השנים הוא זכה לפיצוי נכבד כשתבע שניים מהביטלס על שאמרו בראיון שהוא הורחק מהלהקה בגלל סמים.

באמצע שנות ה-90, כשהביטלס הוציאו את האלבום "אנתולוגיה", הוא גם זכה לתמלוגים של מיליונים, על השירים הראשונים שלהם, בהם הוא ניגן על התופים. רק בהמשך חייו הוא שב להופיע והתפייס איכשהו עם גורלו המתסכל - להיות החבר שלא זכה להישאר ולהצליח עם הלהקה המצליחה בהיסטוריה.


הנה קיצור סיפורו של פיט בסט:

https://youtu.be/4qKs49ilYYk


הקריירה וסיפור ההדחה מהביטלס:

https://youtu.be/rsFsJilr704


שיר בהרכב שבו השתתף פיט בסט:

https://youtu.be/3If5AWP5eL4


חברי הלהקה מספרים על "ההחלפה" והופעה במועדון הקאוורן עם רינגו סטאר:

https://youtu.be/PnL38dGyg7M


מונה בסט, אימו של פיט, מתראיינת איתו בטלוויזיה ומספרת על התסכול שלה ושל בנה:

https://youtu.be/I_p_zKrKWFE


פיט בסט מתופף לצלילי הביטלס:

https://youtu.be/hxz3_WD3mOc


הרבה שנים זה מה שהוא עשה - הנה הוא בשעשועון טלוויזיה באמריקה:

https://youtu.be/ToLZewcgIK8


הופעה של "להקת פיט בסט" ב-2008:

https://youtu.be/ZFWbM7C7cHM


סיפור התסכול והכסף הרב שהגיע בהמשך:

https://youtu.be/weu6HqPnATg?si=_V7kR5OV3mNKwNmM


וניתוח מקסים של האיכויות של רינגו סטאר:

https://youtu.be/0NCczct2ZIM?long=yes

אופנת השיער הארוך (Long hair) לגברים הפכה במחצית השנייה של המאה ה-20 לפופולרית מאוד ויותר מתמיד. אבל היא ממש לא נולדה במאה הזו.

שיער גברי ארוך היה וחזר לאופנה בשלבים שונים לאורך ההיסטוריה. שוב ושוב הוא הושפע ממגמות תרבותיות וחברתיות וצץ במהלך תקופות בולטות בהן שיער ארוך לגברים היה פופולרי.

אם נניח הצידה את הפרהיסטוריה והאדם הקדמון, שמיעט להסתפר ולכן שערו ארך דרך קבע, השיער הגברי הארוך חוזר לא פעם בזמנים עתיקים. גברים בתרבויות עתיקות שונות, כולל באלו של מצרים העתיקה, יוון ורומא, גידלו לא פעם שיער ארוך כסמל למעמד ולגבריות. גם אם זה לא היה המראה הנפוץ ביותר, הוא התקיים אצל רבים ובמקומות שונים בעולם העתיק.

בתקופת הרנסנס, בין המאות ה-14 וה-17, התקשר המראה הארוך לרעיונות של אצילות ועידון. שיער ארוך הפך אז אופנתי, במיוחד בקרב גברים במעמדות הגבוהים. לעתים קרובות הוא עוצב עם כיסויי ראש מעוטרים, תלתלים ואפילו צמות.

אחרי מאות שנים, בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, יחזור המנהג הגברי לגדל שיער.

ראשונים היו הביטניקים, מתנועת דור הביט (ראו בתגית "ביטניקים"). בסוף העשור שלפני הסיקסטיז מרדו אותם צעירים בדור המבוגר והמסודר של הוריהם. בהפגנתיות ברורה ואפילו בוטה, הם לא טרחו להסתפר, כחלק מהמראה הכללי המוזנח שאימצו אז.

אגב, את השיער הארוך אי אפשר לנתק מהמראה המזוקן. שניהם כשילוב נולדו בתנועת הביט של הפיפטיז, אך צברו פופולריות בשנות ה-60, עשור של מחאה ועמידה על עקרונות של אהבה, שוויון ושלום, או בקיצור - העשור של תנועת ההיפים.

גברי הפרחים, פראפראזה על הכינוי "ילדי הפרחים" לו זכו ההיפים, אימצו את השיער הארוך והזקן, כסמלים גבריים של המרד וההתנגדות למלחמת וייטנאם.

בהמשך ובהשפעת התנועה ההיפית, גידלו צעירים רבים בעולם את שיערם. זה היה אז סמל למרד בזרם המרכזי של החברה ודרך לבטא את האינדיבידואליות שלהם.

אגב, גם כוכבי הזמר של ההיפים גידלו אז שיער. דמות שמדגימה את זה יפה היא של קרוסבי מהלהקה הפופולרית "קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג". למטה מופיע שיר שלו מהאלבום "דז'ה וו". זה אולי השיר הפוליטי החשוב ביותר שלו והוא עוסק בתנועה ההיפית ובמראה המזוקן וארוך השיעור, כמסמל את המרד וההתנגדות למלחמה בווייטנאם.

מגמת השיער הגברי הארוך תימשך גם בשנות ה-70, בהן עולה מוסיקת ​​הרוק לשיאים של פופולריות. הדגש כאן הוא על ז'אנרים כמו הרוק הכבד והגלאם רוק, בהם היה שכיח במיוחד המראה של מוסיקאים גברים עם שיער ארוך וגולש.

גם בימינו שיער ארוך הוא עדיין בחירה אופנתית עבור גברים רבים. ועדיין, שיער ארוך נתפס פחות ופחות כהצהרה של מרד ויותר כהעדפה של סגנון אישי. דומה שהמרד עבר לבחירות אחרות כמו היפר-קעקועים וצבעי שיער יצירתיים.


השיר "Almost Cut My Hair" בהופעה של קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג ב-1974:

https://youtu.be/MfjPjQvXdcg


הוא עדיין עם שיער ארוך - "היי היי" של ניל יאנג ב-1985:

https://youtu.be/LQ123T3zD2k


"סוסים פראיים" בשיער ארוך - הרולינג סטונס:

https://youtu.be/Xb3fZmkzy84


אפילו הדוכס הלבן של הרוק, גידל שיער בשלב מסוים בקריירה שלו:

https://youtu.be/o_cHvtPB2dY


אצל מעריצי המטאל והגראנג' של האייטיז וניינטיז שימש השיער הארוך להטחה מעל הראש:

https://youtu.be/CI2Hv5wNBbU

זה כנראה אחד הסיפורים המדהימים על החמצות היסטוריות, שעשה מישהו בתולדות המוסיקה. מדובר במייק סמית, המנהל בחברות התקליטים המצליחה "דקה" שאמר לביטלס ש"להקות גיטרה הן בדרך החוצה". התחזית השחצנית והשגוייה הזו גרמה לו להפסיד את הלהקה המצליחה ביותר בעולם והכנסות בקנה מידה שחברת "דקה" יכולה הייתה רק לדמיין.

והסיפור התחיל כשבריאן אפשטיין, המנהל החדש שזה עתה חתם עם הלהקה, סיים לשנות את לבושם של חברי הלהקה. כמי שניחן בחוש תיאטרלי הוא המיר את בגדי העור ובלוריות הברילנטין שלהם, לחליפות מעונבות ושיער שסורק לפנים. בשלב הבא והמיידי הוא יפעל במרץ כדי להשיג חוזה הקלטות לנערים מליברפול. די מהר הצליח אפשטיין לקבוע לביטלס אודישן בחברת התקליטים "דקה" (The Beatles Decca Audition), במה שיהפוך לאחד הסיפורים המכוננים של הלהקה הגדולה הזו.

באודישן בחברת "דקה" ישירו חברי הלהקה 15 שירים. המתופף היה אז פיט בסט, שיוחלף בהמשך הדרך ברינגו סטאר. בהקלטות של האודישן נשמעים הביטלס כשהם חסרי אנרגיה וכמעט משועממים. הם מבצעים שם אוסף של שירים של זמרים אחרים, "קאברים" כמו שהיו מכונים כיום. הסיבה לכל אלה הייתה פרוזאית - מי שבחר אותם היה בריאן אפשטיין עצמו. הוא ניסה להרשים את אנשי דקה" בכך שהביטלס הם מבצעים מצוינים ומגוונים בסגנונות שהם יכולים לשיר ולנגן. אבל דווקא מה שיהיו התכונות הבולטות של הביטלס בהמשך, היכולת לכתוב שירים מעולים בעצמם והאנרגיות המצוינות שלהם, לא הוצגו באודישן הכושל הזה.

האודישן, שהיה יותר הקלטת מבחן, התקיים באולפני חברת "דקה" ב-1 בינואר 1962. כולם היו עייפים מחגיגות סוף השנה בלילה שלפני והביטלס נדחו באותה תחזית שעתידה להתגשם אבל ההיפך - ש"להקות גיטרה כבר לא באופנה"...

לאחר שקיבלו תשובה שלילית מ"דקה", ג'ון לנון כעס על אפשטיין והאשים אותו בהחלטות הכושלות שנגעו לבחירת החומר באודישן. את המסקנות הם הסיקו מהר. לעולם לא ייתנו יותר הביטלס לאפשטייין להתערב במוסיקה שלהם.

מצד שני, ההקלטות של "דקה" הביאו את אפשטיין להשגת החוזה במהירות מפתיעה וכמעט בלי כוונה. אפשטיין מסר את ההקלטה למעבדה להכנת תקליטי דמו, שירות דומה לאלו של היום, שבהם ממירים קלטות וידאו למשל, לתקליטורי DVD או לקבצי וידאו. הטכנאי ששמע את ההקלטות התרשם, סיפר על הלהקה לסיד קולמן מחברת EMI שאחרי אודישן קצר החתימה את הביטלס על החוזה שיהפוך אותם לכוכבים.


הנה סיפור האודישן של החיפושיות בחברת התקליטים "דקה" כשמייק סמית' מעיד על ההחמצה הגדולה שלו:

http://youtu.be/GoZofvIcXOE


בסרטים זה כמובן דרמטי ממה שזה היה באמת:

http://youtu.be/rdgW3VgzQ04


האזינו לאלבום הדמו שהקליטו הביטלס בחברת דקה:

https://youtu.be/LdHOPl79fHM

ג'ון לנון הוא מגדולי המוסיקאים במאה ה-20. הוא הנהיג ביחד עם פול מקרטני את להקת הרוק "החיפושיות" (הביטלס) וכתב אחדים מהשירים היפים בתולדות מוסיקת הפופ. גם לאחר התפרקות הלהקה הוא המשיך לקיים קריירת סולו מרשימה והיה פעיל פוליטי למען שלום בעולם, תחת הסיסמה "תנו צ'אנס לשלום".

רצח ג'ון לנון התרחש, לא להאמין, כשמעריץ שלו ירה בו. זה קרה ב-8 בדצמבר 1980 כשלנון נורה למוות בידי מרק דיוויד צ'פמן בפתח ביתו שבניו יורק, לעיני אשתו יוקו אונו. הרוצח צ'פמן המתין ללנון בפתח בניין מגוריו במשך כל היום. הוא החזיק את הספר "התפסן בשדה השיפון", שעליו כתב "זוהי הצהרתי" והמתין. אחר הצהריים, כשלנון יצא למונית, הוא עמד בתור ביחד עם עוד ממעריציו של הזמר, כדי לקבל חתימה ולנון חתם על אלבומו שצ'פמן הושיט לו. מעריץ אחר עוד הספיק לצלם את הרוצח מקבל חתימה מהנרצח.

בלילה, כשחזרו לנון ויוקו אונו מאולפן ההקלטות, ירה בו צ'פמן 5 כדורים בגב. לקריאת התדהמה של השומר שלכד אותו "אתה יודע מה עשית?" ענה צ'פמן כשהוא רגוע: "כן, בדיוק יריתי בג'ון לנון!"


הנה סרטון על חייו של ג'ון לנון:

http://youtu.be/no5wWz8y4fw


על חשיבות המוסיקה והדעות של לנון (מתורגם):

http://youtu.be/wdFvXXSidwU


דיווח על הרצח של מנהיג הרוק:

http://youtu.be/s0nbMeX8uBM


קדימון לסרט על הרצח המשונה וחסר הסיבה של לנון (מתורגם):

http://youtu.be/q0UhiC1IcCw


המעריצים בהלם אחרי מותו:

http://youtu.be/vVXgbEYE6dU


ודייב גרוהל, סולן הפו פייטרז, מספר על הקסם של ביטלס ולנון, שאפילו שיר בינוני שלהם הוא ענק לעולם:

https://youtu.be/sxqzMYjjkW8

מאז תחילת שנות ה-60, אין להקה שזוכה לכל כך הרבה סופרלטיבים ומחמאות, כמו הביטלס (The Beatles). מרבית ההערכה שהם זוכים לה מנומקת ומוסברת, אם כי מומחים לא פעם מזהים בהערכה אליהם משהו מוזר.

הביטלס, לטענת המומחים, זוכים להערכה רבה על הדברים הלא נכונים ולא זוכים למספיק הערכה על הדברים החשובים.

נתחיל בכך שאת הרוקנ'רול אולי היה זה אלביס פרסלי שהמציא, אבל הביטלס הם שהפכו את הסגנון הזה לתופעה עולמית. היכולות שלהם והקסם שלהם הביאו את הסגנון הזה לקדמת הפופ העולמי ודי מהר הוא הפך, לפחות לחצי המאה הבאה, לסגנון החשוב ביותר.

אבל נתחיל בתמצות, כי דיון בשאלה לגבי האיכות של הביטלס חייב להיות מעמיק יותר. הביטלס, לצד בוב דילן, הם המוסיקאים שעשו את המהפכות המוזיקליות החשובות ביותר במוסיקת הפופ.

הם היו הלהקה הראשונה שביצעה כמעט רק מוסיקה שכתבו חבריה, הם היו חוקרים מתמידים, בעלי אוזן מוסיקלית ויצירתיות לא נתפסת, לא כתבו מעולם בנוסחאות כמו רבים מאמני הפופ לפניהם, התפתחו מאלבום לאלבום בצורה חסרת תקדים ויצרו מוזיקה מגוונת ומפתיעה כל הזמן.

הביטלס פתחו את מוסיקת הפופ להשפעות מכל כיוון כמעט - ממוסיקת עולם הודית, דרך מוסיקה קלסית, אלקטרונית, עממית ועוד, הם חקרו שיטות הקלטה חדשניות ויצירתיות, כתבו במודוסים ובסולמות מוזיקליים, שעד אז איש לא חשב אפילו לשלב במוסיקת פופ.

הם גם לא התביישו לתת למפיק המוזיקלי שלהם ג'ורג' מרטין, לעשות את עבודתו בגאונות משל עצמו. אז אמנם את הצלילים מהעולם האמיתי הביא לעולם ההקלטות בריאן ווילסון מהביץ' בויז, אבל איזה פיתוח מדהים שהביטלס עשו לרעיון הזה, שהביא המוסיקאי הנערץ עליהם מאמריקה ואצלם הפך לגאונות לא פחותה.

הביטלס היו כל כך גדולים, כי הם היו להקה שבה לא פחות מ-3 מלחינים גאונים. בכל להקת פופ עד אז, היה לכל היותר מלחין אחד מצוין. הביטלס הכילו, בלהקה של ארבעה אנשים, גם את פול, אולי המלודיסט הטוב במאה ה-20, גם את ג'ון, הרוקר חסר התבניות שכל שיר שלו היה שונה ממשנהו והמוח הקריאייטיבי שלו לא הפסיק לחדש וגם את "הביטל השקט", ג'ורג' הריסון - שהלך והתגלה כמלחין ברמה עולמית, עם כמה מהשירים האייקוניים של כל הזמנים (Something, מישהו?).

ואגב, צריך לציין שאת כל החומר שהם יצרו, הם יצרו ללא ידיעת תווים?

הביטלס היו גדולים, כי הטקסטים שלהם היו מרתקים ואיכותיים, בלי פרופורציות למי שהם היו ולהשכלה שלהם. הם גם התפתחו בצורה מדהימה ומשירי אהבה הם פתחו את התכנים שלהם למסרים אוניברסליים, חברתיים, עולמיים ומעצבי דור. הם לא התביישו ללמוד מבוב דילן איך כותבים שירים עם מסרים גדולים, אבל לא יומרניים ותלושים ממי שהם. ואגב דילן - הביטלס, בניגוד לכה רבים מאז, לא הפכו לחקייני הגאון הדילני, אלא יצרו את הסגנון שלהם ומגוון שירים אלמותיים ובעלי משמעות לא פחותה ממנו.

אגב, את ההוכחה לחשיבות שהם נתנו לטקסטים שלהם הם הראו כשהיו הראשונים אי-פעם, להוסיף את מילות השירים לתקליט, במקרה גם בסרג'נט פפר, האלבום שייחשב לאלבום המוסיקלי הראשון בהיסטוריה, שממש נפתח כמו ספר (לפניו היו סתם תקליטים, עם עטיפה פשוטה).

ואם הזכרנו אותו, אז היצירה המופלאה הזו, סרג'נט פפר, היא גם אלבום הקונספט הראשון בהיסטוריה. הם לא שיערו ודאי שהוא עתיד לפתוח בכך פתח לסגנון חדש, הפרוגרסיב, בעברית רוק מתקדם, סגנון שיניב כמה מהאלבומים הטובים מאז.

הביטלס גם היו גדולים, כי הם היו מאד פוריים וחרוצים. 13 האלבומים הם הוציאו בתוך 8 שנים. המספר הזה לא כולל אוספים או קומבינציות שיצרו חברות התקליטים שלהם, אלא 13 יצירות שעליהן עבדו חברי הלהקה באולפן. ולא הייתה כאן פשרה על איכויות או על עבודה רצינית ושקדנית - כדאי לדעת ש-7 מהאלבומים הללו נכללים ברשימת 20 האלבומים הטובים בכל הזמנים.

הביטלס היו גדולים כי הם שינו את הצליל של מוסיקת הרוק. במו ידיהם הם הפכו את הצליל של הפיפטיז, שנות ה-50, לצליל העשיר, המלא, הפסיכדלי, המשתנה-כל-העת, של האלבומים שלהם מאז Rubber Soul. אז את הבלוז הם לא הביאו לרוק, כמו הסטונז והנדריקס, אבל את שאר המאפיינים של הרוק הבוגר של סוף שנות ה-60, זה שיהיה המורשת שתתפתח לרוק של העתיד, הם המעצבים העיקריים.

הביטלס היו גדולים, גם מפני שהם השפיעו באופן מוחץ על החברה וההיסטוריה, שלא לומר ההיסטריה, של העשור הכי מרתק בתולדות מוסיקת הפופ. כל דבר שהם עשו הפך לאופנה, לתנועה ולשינוי. השיער המתארך שלהם הפיץ את אופנת השיער הארוך בכל העולם. תנועת ההיפים הייתה תנועה שינקה מהם את המסרים של האהבה והשלום שכל כך מזוהה איתה וכשג'ון לנון מתגייס למאבק בוויטנאם, זה מאיץ את המאבק ונותן לו כוח עצום, עד לנסיגה האמריקאית מסייגון. גם לצד השלילה, השפעתם הייתה אדירה. האימוץ של הביטלס את הסמים משני-התודעה וההישגים המוסיקליים שנוצרו בעקבות השימוש בסמים הללו, הפכו דורות של מוסיקאים למכורים קשים ויצרו הישגים מוסיקליים מדהימים, בצד פגיעות מוחיות, מוות בטרם עת והתמכרויות של אינספור אגדות רוק לסמים קשים.

ואכן, הביטלס היו ענקיים גם בהשפעה שלהם על מוזיקאים אחרים. זה קרה גם בזמן אמת, כשכל עולם הפופ והרוק אימץ בתוך שבועות את החידושים והתגליות המוזיקליות שלהם וכמובן המגמה הזו התרחבה במשך השנים הבאות. אינספור אמנים ולהקות מאז שנות ה-60 העידו שהביטלס היו ההשפעה הגדולה שלהם.

אבל הביטלס היו גדולים, כי הם גם היו כוכבים מזן חדש. בניגוד לכוכבים שלפניהם, הם לא שיחקו את המשחק שהמנהלים שלהם קבעו. גם אם בריאן אפשטיין עיצב להם את ההצלחה והינדס את התדמית הראשונית שלהם, ככל שהעולם פתח להם את זרועותיו, הם הלכו והפכו לכוכבים מסוג שהעולם לא הכיר, חייזרים תרבותיים שכמוהם לא היו עד אז מעולם. כל המעריצים שלהם מעידים שהם היו אמיתיים. הם לא פייסו עיתונאים, לא השתבצו לתבניות, למניירות, לנימוסים, מחוות או מנהגים של הכוכבים שלפניהם. הם היו משעשעים ועשו צחוק מכל מי שהיה חזק, הם לעגו לכסף של העשירים ולאותות האצולה של המיוחסים. מי שגדלו בתרבות פשוטה, של מעמד העובדים בליברפול, נהנו בלי בושה מהתהילה שלהם, התנהגו כמו ילדים שמגלים את העולם והעבירו למעריציהם את הלגיטימיות של להיות צעיר. אם מישהו אחראי לכך שמאז שנות ה-60 "העולם שייך לצעירים", אלה ארבעת המופלאים הללו, יותר מכל אחד אחר.

וכן, הם היו נגנים מצוינים, זמרים מעולים, עם הרמוניות מקסימות והערצה חסרת תקדים מצד הצעירים, הם היו יפים להפליא, בעלי חוש הומור מצוין ותספורות שיהפכו לאופנה בכל העולם - אבל אלה לא הסיבות שהביטלס היו כל כך גדולים, אלא התכונות שהשלימו את התמונה לאחת מהתופעות האמנותיות והתרבותיות החשובות בתולדות המין האנושי.


ראו בכמה סגנונות מוסיקליים הם כתבו:

https://youtu.be/mjENtjNFIwM


סקירה מינימלית של הגדולה של הביטלס:

https://youtu.be/BBum9T8eqVI


כך הגדולה שלהם התגלתה לאמריקה:

https://youtu.be/gJxvm5zbeBc


האם הביטלס מוערכים יותר מדי? - הרצאת וידאו:

https://youtu.be/g2XaOy0G6kM


מה המוזיקאים חושבים על הביטלס:

https://youtu.be/fL4AAH1ua8o


וניתוח מעמיק של המוסיקה של הביטלס:

https://youtu.be/ZQS91wVdvYc?long=yes

הפירוק של להקת הביטלס היה אחד הנושאים המסתוריים ומלאי הסיפורי-סבתא ביותר במאה ה-20. לאוויר ובתקשורת הופרחו כל כך הרבה אגדות ועלילות, שאיש כבר לא ידע מי פירק את הלהקה. נתחיל מהסוף - לא יוקו היא שפירקה את הביטלס...

כללית, המצב בין הארבעה היה לא משהו. הם כבר היו ארבעה אמנים בוגרים ונראה היה שכל אחד מהם מושך לכיוון מוסיקלי מעט או מאוד שונה. ג'ון ופול היו כבר מוסיקאים ותיקים וכתבו מזמן לבד את שיריהם (על אף ההסכם הג'נטלמני ביניהם שלפיו שניהם היו חתומים על כל שיריהם). הבשיל לקריירה עצמאית גם ג'ורג', ששיריו לביטלס הפכו ללהיטי ענק, ביניהם Something, While my Guitar Gently Weeps ו-Here Comes The Sun. החיכוכים בין חברי הלהקה היו כבר עובדה מעיקה, שגרמה להם פחות ופחות ליהנות גם באולפן.

האמת היא שבשלב מסוים ג'ון כבר היה בלהקה חדשה, שקראו לה "ג'ון ויוקו". זו לא הייתה להקה של ממש, אלא יותר שותפות נפש ואפילו אמנותית, שהחליפה את זו שהייתה לו עם פול.

יוקו הייתה אישה חזקה והיא גם קצת שימשה לג'ון סוג של אימא, שג'ון כל כך נזקק לה כי ג'וליה, אימו האמיתית, לא הייתה אם של ממש, גם בחייה וגם במותה המוקדם בתאונת דרכים. מי שגידלה אותו, למעשה, הייתה דודה מימי.

כך החל ג'ון להיכנס יותר ויותר לפעילות המחאה הפוליטית, נגד מלחמת וייטנאם ולשתף פעולה עם יוקו במיזמים האמנותיים והנסיוניים שלה. באופן מסוים גם המוסיקה שלו יותר ויותר הושפעה מהאוונגארד של יוקו, אמנית נועזת, אקספרימנטלית וחדשנית, אבל אמנית שוליים עם יצירות מאוד קיצוניות, או לכל הפחות "מוזרות" בעיני חבריו ללהקה.

דוגמאות? - מה עם צילום העירום המפורסם של ג'ון ויוקו על עטיפת האלבום "Two Virgins"? או עם הפגנת המיטה שלהם במלון באמסטרדם, בהפגנת השלום ונגד המלחמה, כשהעיתונאים מקיפים את המיטה ומראיינים אותם בזה אחר זה?

אבל בשלב הזה יצא שבשלב מסוים היה זה דווקא ג'ון שהודיע שהוא עוזב. גם פול תרם את חלקו כשמועד היציאה של האלבום Let It Be התנגש במועד היציאה של אלבום הבכורה שלו כאמן סולו והוא סרב לדחות את הוצאת אלבומו, על אף שרינגו הגיע לבקש זאת ממנו בשם הלהקה ואפילו קצת לאיים משפטית.

מכאן חדלו הביטלס להיות להקה. עם השנים לנון יכתוב שיר שנקרא "איך אתה ישן?". רבים הבינו שהוא מתייחס לפול מקרטני, אבל לנון הכחיש וטען שהשיר מתייחס בעצם לעצמו. כך או כך, באותן שנים השניים בעיקר עקצו אחד את השני והאשימו זה את זה ב"פירוק החבילה", כשנראה שג'ון עושה זאת יותר ופול רק "מחזיר לו". הדוגמה הנבזית ביותר ללעג כזה הייתה כשלנון הצטלם כשהוא מחזיק בקרניו של חזיר, במה שברור היה כלעג לצילום של פול, על אלבומו Ram, צילום בו הוא נראה כשהוא אוחז באוזניו של איל...


הנה תיאור הפירוק של הלהקה:

https://youtu.be/-y-YPjR8KWY


פול מספר כיצד הלהקה התפרקה:

https://youtu.be/azq8ud8oiLY


הגרסה של ג'ון:

https://youtu.be/aqXzloWA53E


הנה ג'ון ויוקו:

https://youtu.be/cuuhsqA95iA


כך חברי הלהקה חותמים על מסמכי הפירוק של הלהקה:

https://youtu.be/ddJ4ya_Cqzg


הביטלס הנותרים בג'אם קצר ב-1995:

http://youtu.be/PpprG99PuvI

אולי קצת קשה להאמין, אבל סר פול מקרטני, מי שלימים ייחשב למוסיקאי הפופ החשוב במאה ה-20, היה פעם נער. יום אחד הוא ישב אז בתחנת האוטובוס באחד מפרברי העיר ליברפול. תוך כדי ההמתנה לאוטובוס שייקח אותו לביתו של ג'ון לנון, הוא הביט מסביבו. זה היה רחוב אנגלי טיפוסי, עם דברים שאינם שונים ממקומות אחרים באנגליה.

אולי בכוונה לכתוב על זה שיר ואולי סתם להשראה, פול רשם במחברת הרעיונות שלו כל מיני דברים שראה מולו ברחוב. הייתה שם מספרה לגברים, עם תמונות על הקירות, של כל הלקוחות שהספר סיפר בעבר. היה בנקאי שאינו לובש מעיל-גשם כי יש לו רכב וכבאי שמנקה את רכב הכיבוי והייתה בחורה לבושה כאחות, שמכרה פרחים ליום הזיכרון (Remembrance Day) לסיום מלחמת העולם הראשונה. או במילים של פול "מאחורי המקלט, באמצע הכיכר, אחות נאה שמוכרת כלניות ממגש"...

מראות אותו רחוב נשארו זמן רב במחברת. יום אחד הם עתידים להפוך לשיר. הסמטה שהשיר מתאר את היותה "מתחת לשמי הפרוורים התכולים", הייתה סמטת פני (Penny Lane) שבעיר הולדתם של הביטלס ליברפול.

המבקרים היום בסמטת פני ליין ימצאו שם ודאי את המספרה שמוזכרת בשיר. יתכן שגם הבנק עודנו שם, אבל תחנת האוטובוס שבה ישב פול וכתב הפכה עם השנים למסעדת "הביסטרו של סרג'נט פפר" (Sgt. Pepper's Bistro).

את השיר "פני ליין" הקליטו הביטלס בכוונה שיהיה חלק מהאלבום סרג'נט פפר (Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band). לבסוף הוא לא שולב בו ויצא בתקליטון, ביחד עם "שדות תות לנצח" (Strawberry Fields Forever), שני להיטי ענק בשני צידי תקליטן. זה אגב דבר נדיר שמוציאים שני להיטים באותו תקליטן ולביטלס היו כמה כאלה. הם כונו "Double A side".

מכל מקום, השיר הוקלט בפסנתר ותופי קונגה וללא גיטרה. את קטע החצוצרה הכניס פול לעיבוד אחרי שראה ביצוע סימפוני בטלוויזיה, של הקונצ'רטו הברנדנבורגי מספר 2 של יוהאן סבסטיאן באך.

אגב, שם הרחוב פני ליין הוא על שם סוחר עבדים בשם ג'יימס פני, אנגלי אכזר שעשה הרבה כסף במאה ה-18 מחייהם של עבדים שחורים שהובאו בשלשלאות לאנגליה. כמה אירוני ששיר כה יפה נקרא על שם אדם עם מעשים כה איומים.


הנה הקליפ המיוחד שצילמו אז החיפושיות לשיר "פני ליין":

https://youtu.be/S-rB0pHI9fU


בואו נכיר את סמטת פני בליברפול:

https://youtu.be/QWwnks4-aX8


פול מקרטני מבצע את השיר פני ליין גם היום בהופעותיו:

https://youtu.be/x-53leNAh30


קליפ AI של השיר:

https://youtu.be/l60r_IqhhRU


והנה סרטון אנימציה על "פני ליין":

https://youtu.be/LIaBFWBrEQU

הלהקה, שעתידה להיות הלהקה המצליחה בעולם נכשלה באודישן לחברת "דקה". חברי הלהקה שוכנעו על ידי המנהל שלהם, בריאן אפשטיין, לבצע באודישן הכושל ההוא שירים של אחרים. הכישלון באודישן הביא להחלטה שלהם לבצע מעתה, גם באודישנים, רק שירים פרי עטם. היא עתידה לשנות את גורלם כבר באודישן הבא.

למזלם של הביטלס, ההקלטות שעשו באודישן של "דקה" הביאו לתוצאה טובה אחת. טכנאי בחברה שמע אותם והתרשם. הוא סיפר על הלהקה לסיד קולמן מחברת EMI והם אכן הוזמנו לאודישן אצלה, אודישן שבו עתיד גורלם, כאמור, להשתנות מן הקצה אל הקצה.

לאחר האודישן המוצלח בחברת EMI החתימו אנשי החברה את הביטלס על החוזה שיהפוך אותם לכוכבים. מי שבחן ובחר לחתום איתם היה ג'ורג' מרטין, איש חברת EMI ומפיק מוסיקלי ידען ומוערך מאוד.

מרטין, בעל רקע קלאסי וידע אדיר בעיבוד, הפקה מוסיקלית ותזמור, היה בדיוק מה שנזקקה לו הלהקה מליברפול, בדרכה אל הטופ של הפופ. הוא סיפר בראיונות שראה בלהקה "לא להקה מבטיחה במיוחד", אבל הוא אהב את חוש ההומור שלהם.


הנה קטעי ראיונות עם הביטלס ועם ג'ורג' מרטין על אותו אודישן היסטורי:

https://youtu.be/h3AY1CVUgJw


כל המקומות בשירי הביטלס:

https://youtu.be/OXueukxz7Zo


מאשאפ משעשע המחבר בין הביטלס של אז לתכנית הריאליטי של ימינו "Britain's got talent":

https://youtu.be/njnuksaD9xI


וסרט תיעודי קצר על תחילת הדרך של הביטלס, מחבורת צעירים מליברפול אל פסגת הפופ:

https://youtu.be/HsYhHI0-LNg?long=yes