מיהו מנהל חנות התקליטים שהפך למנהל הלהקה המצליחה בכל הזמנים?
בריאן אפשטיין (Brian Epstein) היה מנהל חנות תקליטים גדולה בליברפול, כשאירע לו משהו שישנה את עולם המוסיקה לתמיד.
אפשטיין, בחור קטן עם שאיפות גדולות, שמע את האלבום של טוני שרידן, זמר מעט פופולארי בבריטניה של תחילת שנות ה-60. זה היה אחרי שמישהו נכנס לחנות התקליטים שלו וביקש לקנות את האלבום.
אפשטיין התעניין ושם לב שלהקת הליווי של שרידן מנגנת היטב ואפילו מצוינת. כשעשה גוגל (לא באמת. הוא שאל עליהם), בריאן גילה שמדובר בלהקה אנגלית ששמה "הביטלס". כמה בירורים נוספים הניבו עובדה מפתיעה - הלהקה הזו מופיעה כמעט בכל ערב, בלי שרידן, במועדון רוק קטן בשם "The Cavern", שנמצא בליברפול, מרחק של 200 מטרים מחנות התקליטים שלו.
טלפון למועדון הקאוורן סידר לו כניסת VIP כדי לראות את "הבחורים מהמבורג". הוא כבר למד שהם חבורה של צעירים פשוטים, ילידי ליברפול שניגנו זמן מה במעדוני רוק בעיר המבורג שבגרמניה. כשהוא נכנס לתוך מועדון הדחוס והאפלולי, הוא פשוט נדהם. גם אם ההופעה שלהם הייתה מבולגנת, מלוכלכת ולא מנומסת, הלהקה שניגנה במועדון ההומה הייתה הדבר הטוב ביותר ששמע בחייו. אפשטיין, אז לא ידע זאת איש, היה הומוסקסואל בארון. למעשה, הוא התאהב ממבט ראשון במנהיג הכריזמטי והשנון של הביטלס ג'ון לנון.
בשיא הביטחון העצמי ועל המקום, החליט בריאן אפשטיין בליבו להפוך אותם להצלחה. אחרי הכל, יאמרו הציניקנים, מי כמוהו, בעל חנות תקליטים שמבין ברוקנ'רול אבל אין לו כל ניסיון בניהול מוסיקאים או אמרגנות, יכול יהיה לנהל את הלהקה הצעירה והמוכשרת הזו ולהפוך אותה למוכרת באנגליה כולה...
אפשטיין החל להגיע ל"קאוורן קלאב" שוב ושוב ויצר עם הביטלס קשרים מסוימים. הם לא כל כך התרשמו מה"נודניק", אבל הוא היה ממוקד מטרה. בשלב מסוים, אחרי שהאמין שהוא התחבב על הצעירים, הוא הזמין אותם למשרדו והציע להם לחתום איתו על חוזה לניהול ענייני הלהקה.
החוזה היה מקור לדיונים אצל החיפושיות ומשפחותיהם. הסתייגות מצד אביו של פול ומצד דודתו של ג'ון, מי שגידלה אותו, כמעט והפילו את החוזה. אבל הם הגיעו לחתום במועד שנקבע, חוץ מפול. כשביקש אפשטיין מג'ון להתקשר אל פול הביתה ולברר למה הוא לא בא לחתימה, ג'ון עשה זאת ואמר לאמרגן שפול במקלחת. אפשטיין אמר בכעס שהוא יאחר מאד. ג'ון הגיב ביובש "נכון, אבל הוא גם יהיה נקי מאד..."
בסוף הוא בא ואפשטיין, החלטי ונחמד ועם המון קסם אישי והסברים על יכולותיו, שכנע את הלהקה לחתום איתו. הם חתמו והסכימו לשלם לו בעתיד רבע מהכנסותיהם. זה היה פי 3 יותר מהמקובל באותם ימים, אבל הלהקה הנואשת להצליח חטפה את ההצעה שלו. איש עוד לא ידע שזה הולך להיות כל כך הרבה כסף...
כבר למחרת החל אפשטיין לעבוד. הוא היה חרוץ, ממוקד וברור היה לו שהוא מחזיק את מה שעולם המוסיקה צריך. הוא לא ידע כמה שהוא צודק. בתוך זמן קצר ואחרי ששינה את לבושם, ממעילי עור לחליפות מכובדות, לא הרשה להם לאכול על הבמה ולספר בדיחות בין השירים, הוא הפך אותם לאמנים אמיתיים, מכובדים ורציניים.
זה עמד להשתלם לכולם. מנהל חנות התקליטים היהודי, בריאן אפשטיין, הפך די מהר את החבורה החביבה הזו ללהקה המצליחה ביותר בעולם.
הוא לא היה מושלם. היו לו אמנם הצלחות כבירות, אבל גם טעויות ניהוליות לא קטנות. שנים אחר-כך הוא חשש שהלהקה עומדת להחליף אותו. אבל לפני שזה יקרה, אם בכלל, הוא מת מסמים, בגיל 32 בלבד. מותו גרם ללהקה הרבה יותר מהלם על אובדן המנהל האהוב ו"החבר החמישי", כמו שראו בו, אלא לאובדן הדבק ביניהם ולהתמוטטות הסדר והחברות בלהקה. בדיעבד ובלי הטיפול המרכך שלו, האיצו מותו והיעדרו של אפשטיין את פירוק הביטלס והטינה הקשה שתתפתח בין פול לג'ון תלך ותקרע את הלהקה לגזרים.
בריאן אפשטיין (Brian Epstein) היה מנהל חנות תקליטים גדולה בליברפול, כשאירע לו משהו שישנה את עולם המוסיקה לתמיד.
אפשטיין, בחור קטן עם שאיפות גדולות, שמע את האלבום של טוני שרידן, זמר מעט פופולארי בבריטניה של תחילת שנות ה-60. זה היה אחרי שמישהו נכנס לחנות התקליטים שלו וביקש לקנות את האלבום.
אפשטיין התעניין ושם לב שלהקת הליווי של שרידן מנגנת היטב ואפילו מצוינת. כשעשה גוגל (לא באמת. הוא שאל עליהם), בריאן גילה שמדובר בלהקה אנגלית ששמה "הביטלס". כמה בירורים נוספים הניבו עובדה מפתיעה - הלהקה הזו מופיעה כמעט בכל ערב, בלי שרידן, במועדון רוק קטן בשם "The Cavern", שנמצא בליברפול, מרחק של 200 מטרים מחנות התקליטים שלו.
טלפון למועדון הקאוורן סידר לו כניסת VIP כדי לראות את "הבחורים מהמבורג". הוא כבר למד שהם חבורה של צעירים פשוטים, ילידי ליברפול שניגנו זמן מה במעדוני רוק בעיר המבורג שבגרמניה. כשהוא נכנס לתוך מועדון הדחוס והאפלולי, הוא פשוט נדהם. גם אם ההופעה שלהם הייתה מבולגנת, מלוכלכת ולא מנומסת, הלהקה שניגנה במועדון ההומה הייתה הדבר הטוב ביותר ששמע בחייו. אפשטיין, אז לא ידע זאת איש, היה הומוסקסואל בארון. למעשה, הוא התאהב ממבט ראשון במנהיג הכריזמטי והשנון של הביטלס ג'ון לנון.
בשיא הביטחון העצמי ועל המקום, החליט בריאן אפשטיין בליבו להפוך אותם להצלחה. אחרי הכל, יאמרו הציניקנים, מי כמוהו, בעל חנות תקליטים שמבין ברוקנ'רול אבל אין לו כל ניסיון בניהול מוסיקאים או אמרגנות, יכול יהיה לנהל את הלהקה הצעירה והמוכשרת הזו ולהפוך אותה למוכרת באנגליה כולה...
אפשטיין החל להגיע ל"קאוורן קלאב" שוב ושוב ויצר עם הביטלס קשרים מסוימים. הם לא כל כך התרשמו מה"נודניק", אבל הוא היה ממוקד מטרה. בשלב מסוים, אחרי שהאמין שהוא התחבב על הצעירים, הוא הזמין אותם למשרדו והציע להם לחתום איתו על חוזה לניהול ענייני הלהקה.
החוזה היה מקור לדיונים אצל החיפושיות ומשפחותיהם. הסתייגות מצד אביו של פול ומצד דודתו של ג'ון, מי שגידלה אותו, כמעט והפילו את החוזה. אבל הם הגיעו לחתום במועד שנקבע, חוץ מפול. כשביקש אפשטיין מג'ון להתקשר אל פול הביתה ולברר למה הוא לא בא לחתימה, ג'ון עשה זאת ואמר לאמרגן שפול במקלחת. אפשטיין אמר בכעס שהוא יאחר מאד. ג'ון הגיב ביובש "נכון, אבל הוא גם יהיה נקי מאד..."
בסוף הוא בא ואפשטיין, החלטי ונחמד ועם המון קסם אישי והסברים על יכולותיו, שכנע את הלהקה לחתום איתו. הם חתמו והסכימו לשלם לו בעתיד רבע מהכנסותיהם. זה היה פי 3 יותר מהמקובל באותם ימים, אבל הלהקה הנואשת להצליח חטפה את ההצעה שלו. איש עוד לא ידע שזה הולך להיות כל כך הרבה כסף...
כבר למחרת החל אפשטיין לעבוד. הוא היה חרוץ, ממוקד וברור היה לו שהוא מחזיק את מה שעולם המוסיקה צריך. הוא לא ידע כמה שהוא צודק. בתוך זמן קצר ואחרי ששינה את לבושם, ממעילי עור לחליפות מכובדות, לא הרשה להם לאכול על הבמה ולספר בדיחות בין השירים, הוא הפך אותם לאמנים אמיתיים, מכובדים ורציניים.
זה עמד להשתלם לכולם. מנהל חנות התקליטים היהודי, בריאן אפשטיין, הפך די מהר את החבורה החביבה הזו ללהקה המצליחה ביותר בעולם.
הוא לא היה מושלם. היו לו אמנם הצלחות כבירות, אבל גם טעויות ניהוליות לא קטנות. שנים אחר-כך הוא חשש שהלהקה עומדת להחליף אותו. אבל לפני שזה יקרה, אם בכלל, הוא מת מסמים, בגיל 32 בלבד. מותו גרם ללהקה הרבה יותר מהלם על אובדן המנהל האהוב ו"החבר החמישי", כמו שראו בו, אלא לאובדן הדבק ביניהם ולהתמוטטות הסדר והחברות בלהקה. בדיעבד ובלי הטיפול המרכך שלו, האיצו מותו והיעדרו של אפשטיין את פירוק הביטלס והטינה הקשה שתתפתח בין פול לג'ון תלך ותקרע את הלהקה לגזרים.
