מהו סיפורו של השיר "My Sweet Lord"?
זה לא מובן מאליו שהראשון מחברי הביטלס שהצליח להגיע לראשי המצעדים לאחר פירוק הלהקה היה דווקא הגיטריסט הצנוע ג'ורג' האריסון. מי שהיה במשך כל שנות קיומה של הביטלס החבר הפחות בולט בלהקה וזכה לכינוי "הביטל השקט", כתב אמנם שירים נפלאים, כמו "Something" ו"כשהגיטרה שלי מתייפחת ברכות", אבל לאורם הלוהט של שני הלפידים של לנון ומקרטני, הוא מעולם לא הצליח ממש לבלוט.
בטח לא כמו ב-1970, כששירו "אלי הטוב" (My Sweet Lord) נכנס למקום הראשון במצעד המכירות האמריקאי וזמן קצר אחר כך גם הפך גם לסינגל הנמכר ביותר בבריטניה. למעשה, האריסון היה חבר הביטלס הראשון שהצליח להנפיק להיט עולמי שהגיע לראשי המצעדים, מאז פירוק הלהקה.
אבל לא עבר זמן רב והוגשה נגד האריסון תביעה על הפרת זכויות יוצרים, בטענה שהשיר הלוהט שלו הועתק מלהיט הסיקסטיז "הוא כה טוב" (He's So Fine) של להקת "השיפונז" (The Chiffons).
המשפט היה קשה ויעיל והאריסון הפסיד בו. הוא הורשע על ידי השופט באשמה של "העתקה לא מודעת" מהשיר של השיפונז. במשך שנים רבות, עד שנות ה-90, התנהלה התביעה על גובה הפיצויים שהוא אמור היה לשלם לחברה שהוציאה את להיטם של "השיפונז". נראה היה שהסכום יהיה קשה מנשוא ועורכי הדין של הצד השני היו תובענים.
אבל אז צץ בראשו רעיון מבריק. האריסון שלח את מנהל עסקיו, אלן קליין, והלה קנה את החברה בשבילו. כך מצא עצמו האריסון הבעלים החוקי של זכויות היוצרים של שני השירים גם יחד - גם הלהיט הענק שהפך לשיר הכי מצליח בקריירת הסולו שלו וגם השיר ההוא, שהשתרבב לראשו באופן לא מודע לטענתו. כמובן שג'ורג' האריסון לא התעקש לגבות מעצמו פיצויים. במקום זה הוא פיטר את עורכי הדין כולם והדיונים המשפטיים הסתיימו באחת.
ואגב, זמן מה אחר כך האריסון הוציא את השיר "This Song", כסוג של גרסתו לאירועים. הוא מסביר בו ביובש, אפילו קצת בעקיצה, ש"בשיר הזה אין טריק, הוא בא מהתת מודע שלי".
זה לא מובן מאליו שהראשון מחברי הביטלס שהצליח להגיע לראשי המצעדים לאחר פירוק הלהקה היה דווקא הגיטריסט הצנוע ג'ורג' האריסון. מי שהיה במשך כל שנות קיומה של הביטלס החבר הפחות בולט בלהקה וזכה לכינוי "הביטל השקט", כתב אמנם שירים נפלאים, כמו "Something" ו"כשהגיטרה שלי מתייפחת ברכות", אבל לאורם הלוהט של שני הלפידים של לנון ומקרטני, הוא מעולם לא הצליח ממש לבלוט.
בטח לא כמו ב-1970, כששירו "אלי הטוב" (My Sweet Lord) נכנס למקום הראשון במצעד המכירות האמריקאי וזמן קצר אחר כך גם הפך גם לסינגל הנמכר ביותר בבריטניה. למעשה, האריסון היה חבר הביטלס הראשון שהצליח להנפיק להיט עולמי שהגיע לראשי המצעדים, מאז פירוק הלהקה.
אבל לא עבר זמן רב והוגשה נגד האריסון תביעה על הפרת זכויות יוצרים, בטענה שהשיר הלוהט שלו הועתק מלהיט הסיקסטיז "הוא כה טוב" (He's So Fine) של להקת "השיפונז" (The Chiffons).
המשפט היה קשה ויעיל והאריסון הפסיד בו. הוא הורשע על ידי השופט באשמה של "העתקה לא מודעת" מהשיר של השיפונז. במשך שנים רבות, עד שנות ה-90, התנהלה התביעה על גובה הפיצויים שהוא אמור היה לשלם לחברה שהוציאה את להיטם של "השיפונז". נראה היה שהסכום יהיה קשה מנשוא ועורכי הדין של הצד השני היו תובענים.
אבל אז צץ בראשו רעיון מבריק. האריסון שלח את מנהל עסקיו, אלן קליין, והלה קנה את החברה בשבילו. כך מצא עצמו האריסון הבעלים החוקי של זכויות היוצרים של שני השירים גם יחד - גם הלהיט הענק שהפך לשיר הכי מצליח בקריירת הסולו שלו וגם השיר ההוא, שהשתרבב לראשו באופן לא מודע לטענתו. כמובן שג'ורג' האריסון לא התעקש לגבות מעצמו פיצויים. במקום זה הוא פיטר את עורכי הדין כולם והדיונים המשפטיים הסתיימו באחת.
ואגב, זמן מה אחר כך האריסון הוציא את השיר "This Song", כסוג של גרסתו לאירועים. הוא מסביר בו ביובש, אפילו קצת בעקיצה, ש"בשיר הזה אין טריק, הוא בא מהתת מודע שלי".