מה היה המטוס שכונה ביפאן זירו?
זירו (Zero A6M) היה מטוס קרב יפאני, בעל מוניטין אגדי, מהמטוסים הטובים בזמן מלחמת העולם השנייה ובהיסטוריה של התעופה הצבאית בכלל. נתוניו ההנדסיים פרצו דרך ולקחו את עולם מטוסי הקרב כמה צעדים קדימה.
את המטוס המושלם תכנן אחד מבכירי המהנדסים של חברת מיצובישי, ז'ירו הוריקושי. הוא היה רק בן 34 כשהחל לתכנן את ה-Zero, בראשותה של קבוצת מהנדסים צעירים ומבריקים. החבורה החלה לפתח מטוס קל יותר מכל קודמיו, בעל שלדת אלומיניום, קלה במיוחד. השיטות התכנוניות שלהם כללו לא מעט עורמה. תוך שהם מתחזים לקניינים, המעוניינים לרכוש מטוסים עבור יפאן, הם ריגלו במפעלי מטוסים בכל העולם, גנבו רעיונות ותיעדו ידע ומידע שקיבלו בסתר, כשכל זה משמש בסתר, לתכנון ולפיתוח הזירו.
התוצאה הייתה מדהימה. הזירו שקיבל את הסימון A6M, נכנס לשירות ב-1940. הוא היה מטוס קרב קטן ויפה, קל כנוצה, מעוצב בקווים נקיים, קל ומהיר להפליא, אבל זה לא היה הכל. עם טווח של 2,200 ק"מ, יותר מהטווח של מרבית מטוסי הקרב גם בימינו, כשהוא אוחז בכושר תמרון מעולה ויכולות ניהול קרב אוויר מצויינות, הוא היה בפשטות למטוס הקרב הטוב בעולם.
כך יצא שה-Zero היה מהמטוסים החזקים בזירה ועתיד לעשות חיים קשים מאד לטייסי האויב. הטייסים היפאניים לא היה פראיירים. לאחר שצברו ניסיון עצום במלחמה נגד סין, הם התגלו כמיומנים מאד בקרבות אוויר. ביחד עם כושר התמרון של הזירו והזריזות שלו ותוך שהם מפחידים את טייסי בנות הברית בתרגילי אירובטיקה מבלבלים ושחצניים, שבצעו אגב תוך כדי קרב, הם הורידו לא מעט מטוסי ספיטפייר בריטיים, שנפלו כמו זבובים.
מטוסי הזירו הללו תקפו בהמוניהם, בין השאר, את פרל הארבור, במתקפה שגרמה לארצות הברית להיכנס למלחמה נגד יפאן. המודיעין האמריקאי כל כך הופתע מכמות מטוסי הזירו שתקפו אותם, עד שהעריכו שליפאן יש המון נושאות מטוסים. הסיבה היא שאיש לא האמין שמטוסי קרב יכולים להגיע כל כך רחוק ללא שדה תעופה כזה בסביבה.
ואכן, בתחילה נהנו מטוסי הזירו מעליונות באוויר. אבל במלחמה הגדולה בהיסטוריה היו גם לאמריקאים לא מעט הפתעות. בהמשך מלחמת העולם השנייה שופרו המטוסים האמריקאים, בעוד שהיפאנים לא הצליחו לשמור את הזירו בעדיפות והוא כמעט ולא שופר. גם מטוסי הזירו הקיימים הלכו ונעלמו, כשארבע מנושאות המטוסים היפניות הוטבעו על ידי האמריקאים, כשאיתן יורדים למעמקים מאות מטוסי זירו ועימם גם צוותי הטיס הטובים ביותר של הקיסרות היפאנית.
אמנם למטוסי ה-Zero הזריזים, שחמקו מאש הנ"מ האמריקאית, היה תפקיד מכריע במבצעי הקמיקאזה היפאניים, שפגעו באניות רבות של צי ארצות הברית, אבל את הסוף כולם יודעים - המלחמה הוכרעה בהירושימה ונגסאקי והיפאנים הובסו, ביחד עם מטוסי הדגל שלהם, שכבר לא הונפו אל-על.
כך או כך, עולם מטוסי הקרב לא מצליח לשכוח את המטוס היפאני הקטן והזריז, עם כושר התמרון המדהים וטווח הטיסה המטורף, שכל תכונותיו הפכו אותו לאחד ממטוסי הקרב הטובים בתולדות התעופה הקרבית ולאבן דרך בהתפתחות מטוסי הקרב בכלל.
זירו (Zero A6M) היה מטוס קרב יפאני, בעל מוניטין אגדי, מהמטוסים הטובים בזמן מלחמת העולם השנייה ובהיסטוריה של התעופה הצבאית בכלל. נתוניו ההנדסיים פרצו דרך ולקחו את עולם מטוסי הקרב כמה צעדים קדימה.
את המטוס המושלם תכנן אחד מבכירי המהנדסים של חברת מיצובישי, ז'ירו הוריקושי. הוא היה רק בן 34 כשהחל לתכנן את ה-Zero, בראשותה של קבוצת מהנדסים צעירים ומבריקים. החבורה החלה לפתח מטוס קל יותר מכל קודמיו, בעל שלדת אלומיניום, קלה במיוחד. השיטות התכנוניות שלהם כללו לא מעט עורמה. תוך שהם מתחזים לקניינים, המעוניינים לרכוש מטוסים עבור יפאן, הם ריגלו במפעלי מטוסים בכל העולם, גנבו רעיונות ותיעדו ידע ומידע שקיבלו בסתר, כשכל זה משמש בסתר, לתכנון ולפיתוח הזירו.
התוצאה הייתה מדהימה. הזירו שקיבל את הסימון A6M, נכנס לשירות ב-1940. הוא היה מטוס קרב קטן ויפה, קל כנוצה, מעוצב בקווים נקיים, קל ומהיר להפליא, אבל זה לא היה הכל. עם טווח של 2,200 ק"מ, יותר מהטווח של מרבית מטוסי הקרב גם בימינו, כשהוא אוחז בכושר תמרון מעולה ויכולות ניהול קרב אוויר מצויינות, הוא היה בפשטות למטוס הקרב הטוב בעולם.
כך יצא שה-Zero היה מהמטוסים החזקים בזירה ועתיד לעשות חיים קשים מאד לטייסי האויב. הטייסים היפאניים לא היה פראיירים. לאחר שצברו ניסיון עצום במלחמה נגד סין, הם התגלו כמיומנים מאד בקרבות אוויר. ביחד עם כושר התמרון של הזירו והזריזות שלו ותוך שהם מפחידים את טייסי בנות הברית בתרגילי אירובטיקה מבלבלים ושחצניים, שבצעו אגב תוך כדי קרב, הם הורידו לא מעט מטוסי ספיטפייר בריטיים, שנפלו כמו זבובים.
מטוסי הזירו הללו תקפו בהמוניהם, בין השאר, את פרל הארבור, במתקפה שגרמה לארצות הברית להיכנס למלחמה נגד יפאן. המודיעין האמריקאי כל כך הופתע מכמות מטוסי הזירו שתקפו אותם, עד שהעריכו שליפאן יש המון נושאות מטוסים. הסיבה היא שאיש לא האמין שמטוסי קרב יכולים להגיע כל כך רחוק ללא שדה תעופה כזה בסביבה.
ואכן, בתחילה נהנו מטוסי הזירו מעליונות באוויר. אבל במלחמה הגדולה בהיסטוריה היו גם לאמריקאים לא מעט הפתעות. בהמשך מלחמת העולם השנייה שופרו המטוסים האמריקאים, בעוד שהיפאנים לא הצליחו לשמור את הזירו בעדיפות והוא כמעט ולא שופר. גם מטוסי הזירו הקיימים הלכו ונעלמו, כשארבע מנושאות המטוסים היפניות הוטבעו על ידי האמריקאים, כשאיתן יורדים למעמקים מאות מטוסי זירו ועימם גם צוותי הטיס הטובים ביותר של הקיסרות היפאנית.
אמנם למטוסי ה-Zero הזריזים, שחמקו מאש הנ"מ האמריקאית, היה תפקיד מכריע במבצעי הקמיקאזה היפאניים, שפגעו באניות רבות של צי ארצות הברית, אבל את הסוף כולם יודעים - המלחמה הוכרעה בהירושימה ונגסאקי והיפאנים הובסו, ביחד עם מטוסי הדגל שלהם, שכבר לא הונפו אל-על.
כך או כך, עולם מטוסי הקרב לא מצליח לשכוח את המטוס היפאני הקטן והזריז, עם כושר התמרון המדהים וטווח הטיסה המטורף, שכל תכונותיו הפכו אותו לאחד ממטוסי הקרב הטובים בתולדות התעופה הקרבית ולאבן דרך בהתפתחות מטוסי הקרב בכלל.
