איך טבעה הספינה ואסה ולימדה לקח את כולנו?
בשנים האחרונות מדברים בעולם ההייטק והעסקים יותר ויותר על ספינת מלחמה עתיקה, שהזמין מלך שוודיה לפני 400 שנה, עבור הצי שלו. אבל מה בדיוק מעסיק את אנשי העתיד בספינה מלפני זמן כה רב?
ובכן, האונייה ואסה אינה רק היסטוריה אלא גם סיפור ומשל חשוב להתנהלות בפיתוח נכון, לתכנון וביצוע איכותיים ולעקרונות של ניהול נכון, שהם נכונים תמיד, או לפחות כמעט תמיד.
הכל התחיל כשהחליט גוסטבוס אדולפוס, מלך שוודיה במאה ה-17, לבנות צי של אוניות מלחמה, שכמותן טרם נראו באירופה. שוודיה אז הייתה במלחמה עם פולניה והאונייה הראשונה שנבנתה בפקודתו הייתה "ואסה". 3 שנים לקח לבנות אותה והעלות הייתה של 4% מהתוצר הלאומי של הממלכה - סכום בלתי נתפס באותם זמנים.
באורך "עצום" של 69 מטרים וגובה של בניין בן 12 קומות, ממדי ה"ואסה" היו רק חלק מהתמונה. לדרישת המלך, שתוך כדי הבנייה לא הפסיק להתערב ו"להגדיל", ממש כמו במקדונלדס, את ספינת המלחמה שלו, נבנו 2 קומות תותחים, כפול מהמקובל בלוחמה הימית של אותם ימים ומהתכנון המוקדם של האונייה.
סביר שהיו מהנדסים שהתריעו על השגיאה החמורה, של הוספת גובה בשלב שבו לא ניתן לשנות את אורך ה"ואסה". אולי היו גם פועלים שראו את חוסר ההיגיון בהחלטה וודאי היה מי שלחש למלך שראוי לחשוב שוב ואולי אף שילם על כך. אבל כמו בעולם המודרני, החלטת ההנהלה, במקרה הזה המלך, היא שקבעה. לה הרי שמורה תמיד המלה האחרונה...
כך התנהלה בניית האונייה, כשמדי פעם מתערב המלך ו"מנחית" שינויים והוראות חדשות. לבסוף הבנייה הסתיימה וב-10 לאוגוסט 1628, ביום שמש סקנדינבי, עמדו אלפי שבדים בנמל שטוקהולם וחגגו את השקת ספינת המלחמה הגדולה והטובה אי-פעם.
היא אכן הייתה מדהימה וכשהחלה להפליג, התרחב ליבם של הנוכחים. היסטוריה בפעולה. שוודיה עומדת עתה להפוך לאימפריה ימית של ממש. אבל אבוי, אחרי כמה מטרים של הפלגה, בעודה עדיין בתחומי הנמל, הביא חוסר היציבות את הספינה העצומה והמרשימה לנטות הצידה, להתמלא במים ולרדת אל קרקעית הים, כשבתוכה אלפי טונות של עץ, ברונזה ואפילו זהב. אבל הכי חשוב - בתוכה טבעו 150 אנשי צוות שרגע לפני כן עמדו בגאווה על סיפון הטיטאניק של המלחמות, ספינת המלחמה החזקה ביותר אי-פעם, פאר התעשייה הימית של שוודיה.
וכך, במה שהייתה הפלגת הבכורה הקצרה בתולדות הספנות ולבטח הכושלת ביותר בהיסטוריה הימית, טבעה ה"ואסה", דקות ספורות לאחר שיצאה להפלגה הראשונה שלה.
באופן אירוני, אותה קומת התותחים נוספת, שהגביהה את האונייה בכמה מטרים והוסיפה לה עשרות תותחים כבדים, הייתה אולי הגורם המרכזי באסון. ה"קילינג פיצ'ר" שלה, תרתי משמע, הרגה את ה"ואסה". היא הקטינה את האיזון והיציבות של האונייה, הגדילה את משקלה באופן לא מתוכנן והביאה לטביעתה.
אחר כך באו ועדות חקירה, בדיקות, מסמוס והאשמות, אבל איש לא מפנה אפילו רמז לאחריותו של המלך. העניין הלך ונשכח. במלחמה נגד פולין, אגב, שוודיה ניצחה בכל זאת, על אף שבניית האוניות הנוספות שתוכננו לצי בוטלה, בשל ההפסד הכספי של טביעת הוואסה.
עברו 350 שנה והאסון הפך היסטוריה רחוקה. לאחר שאותרה במעמקי הנמל, ה"ואסה" נשלתה האונייה מהים והסתבר שהיא נשמרה מצוין. היא טופלה בתהליך מושקע ויקר ומוצגת כיום במוזיאון "ואסה" בשטוקהולם. ה"ואסה" נחשבת לאונייה השמורה ביותר מכל הספינות הטבועות שנשלו מהים בעולם.
אז ה"ואסה" אולי לא ניצחה במלחמה, אבל היא חשובה דווקא בלקח שהעולם יכול ללמוד ממנה. גם בימינו אנו, יש חשיבות לתכנון המוקדם, להיוועצות מקצועית ולא סמכותית במומחים ולצניעות שצריכים לסגל לעצמם מנהלים חכמים, אל מול אנשי המקצוע הכפופים להם וחושבים אחרת. ולעובדים כאלה - לומר את דברם ללא חשש ולהטיל ספק בדברי בעלי המאה ומשרות הניהול.
בשנים האחרונות מדברים בעולם ההייטק והעסקים יותר ויותר על ספינת מלחמה עתיקה, שהזמין מלך שוודיה לפני 400 שנה, עבור הצי שלו. אבל מה בדיוק מעסיק את אנשי העתיד בספינה מלפני זמן כה רב?
ובכן, האונייה ואסה אינה רק היסטוריה אלא גם סיפור ומשל חשוב להתנהלות בפיתוח נכון, לתכנון וביצוע איכותיים ולעקרונות של ניהול נכון, שהם נכונים תמיד, או לפחות כמעט תמיד.
הכל התחיל כשהחליט גוסטבוס אדולפוס, מלך שוודיה במאה ה-17, לבנות צי של אוניות מלחמה, שכמותן טרם נראו באירופה. שוודיה אז הייתה במלחמה עם פולניה והאונייה הראשונה שנבנתה בפקודתו הייתה "ואסה". 3 שנים לקח לבנות אותה והעלות הייתה של 4% מהתוצר הלאומי של הממלכה - סכום בלתי נתפס באותם זמנים.
באורך "עצום" של 69 מטרים וגובה של בניין בן 12 קומות, ממדי ה"ואסה" היו רק חלק מהתמונה. לדרישת המלך, שתוך כדי הבנייה לא הפסיק להתערב ו"להגדיל", ממש כמו במקדונלדס, את ספינת המלחמה שלו, נבנו 2 קומות תותחים, כפול מהמקובל בלוחמה הימית של אותם ימים ומהתכנון המוקדם של האונייה.
סביר שהיו מהנדסים שהתריעו על השגיאה החמורה, של הוספת גובה בשלב שבו לא ניתן לשנות את אורך ה"ואסה". אולי היו גם פועלים שראו את חוסר ההיגיון בהחלטה וודאי היה מי שלחש למלך שראוי לחשוב שוב ואולי אף שילם על כך. אבל כמו בעולם המודרני, החלטת ההנהלה, במקרה הזה המלך, היא שקבעה. לה הרי שמורה תמיד המלה האחרונה...
כך התנהלה בניית האונייה, כשמדי פעם מתערב המלך ו"מנחית" שינויים והוראות חדשות. לבסוף הבנייה הסתיימה וב-10 לאוגוסט 1628, ביום שמש סקנדינבי, עמדו אלפי שבדים בנמל שטוקהולם וחגגו את השקת ספינת המלחמה הגדולה והטובה אי-פעם.
היא אכן הייתה מדהימה וכשהחלה להפליג, התרחב ליבם של הנוכחים. היסטוריה בפעולה. שוודיה עומדת עתה להפוך לאימפריה ימית של ממש. אבל אבוי, אחרי כמה מטרים של הפלגה, בעודה עדיין בתחומי הנמל, הביא חוסר היציבות את הספינה העצומה והמרשימה לנטות הצידה, להתמלא במים ולרדת אל קרקעית הים, כשבתוכה אלפי טונות של עץ, ברונזה ואפילו זהב. אבל הכי חשוב - בתוכה טבעו 150 אנשי צוות שרגע לפני כן עמדו בגאווה על סיפון הטיטאניק של המלחמות, ספינת המלחמה החזקה ביותר אי-פעם, פאר התעשייה הימית של שוודיה.
וכך, במה שהייתה הפלגת הבכורה הקצרה בתולדות הספנות ולבטח הכושלת ביותר בהיסטוריה הימית, טבעה ה"ואסה", דקות ספורות לאחר שיצאה להפלגה הראשונה שלה.
באופן אירוני, אותה קומת התותחים נוספת, שהגביהה את האונייה בכמה מטרים והוסיפה לה עשרות תותחים כבדים, הייתה אולי הגורם המרכזי באסון. ה"קילינג פיצ'ר" שלה, תרתי משמע, הרגה את ה"ואסה". היא הקטינה את האיזון והיציבות של האונייה, הגדילה את משקלה באופן לא מתוכנן והביאה לטביעתה.
אחר כך באו ועדות חקירה, בדיקות, מסמוס והאשמות, אבל איש לא מפנה אפילו רמז לאחריותו של המלך. העניין הלך ונשכח. במלחמה נגד פולין, אגב, שוודיה ניצחה בכל זאת, על אף שבניית האוניות הנוספות שתוכננו לצי בוטלה, בשל ההפסד הכספי של טביעת הוואסה.
עברו 350 שנה והאסון הפך היסטוריה רחוקה. לאחר שאותרה במעמקי הנמל, ה"ואסה" נשלתה האונייה מהים והסתבר שהיא נשמרה מצוין. היא טופלה בתהליך מושקע ויקר ומוצגת כיום במוזיאון "ואסה" בשטוקהולם. ה"ואסה" נחשבת לאונייה השמורה ביותר מכל הספינות הטבועות שנשלו מהים בעולם.
אז ה"ואסה" אולי לא ניצחה במלחמה, אבל היא חשובה דווקא בלקח שהעולם יכול ללמוד ממנה. גם בימינו אנו, יש חשיבות לתכנון המוקדם, להיוועצות מקצועית ולא סמכותית במומחים ולצניעות שצריכים לסגל לעצמם מנהלים חכמים, אל מול אנשי המקצוע הכפופים להם וחושבים אחרת. ולעובדים כאלה - לומר את דברם ללא חשש ולהטיל ספק בדברי בעלי המאה ומשרות הניהול.
