מהו הגורם לחיפוש האנושי אחרי ריגוש?
הדופמין (dopamine) הוא "הורמון ההרגשה הטובה". זהו הורמון שנמצא במוחנו, תורם להרגשה טובה ולעונג ומסייע לנו להיות נמרצים וממוקדים יותר.
הדופמין הוא כימיקל, החומר בגוף שגורם לנו לקום מלאי מוטיבציה, להשתוקק לדברים ולעשות אותם, להעז בחיים ובעצם - ליהנות מהם.
לעיתים מכנים אותו גם "אינסטינקט החיים", או באנגלית "life instinct substance". יש לו שלל תפקידים במערכת העצבים והשפעה רבה על ההתנהגות, החשיבה ועל הפעילות התנועתית שלנו.
אם לא היינו ציידי דופמין כל כך אדוקים, כנראה שחיינו היו כמעט כמו זומבים. היינו אדישים, איטיים, חסרי מעוף, התרגשות, התלהבות ורצון להתנסות בדברים מסעירים ובחוויות חדשות. אם התיאור הזה מוכר לכם זה לא סתם. הוא מאפיין רבים מאיתנו, שמבלים יותר מדי מול מסכים ופחות מדי בעולם האמיתי, פחות בשמש, מול בני אדם אמיתיים. התנתקו קצת מהמסך, גם של הטלפון, צאו החוצה, טיילו, בלו ופגשו חברים!
הדופמין הוא נוירו טרנסמיטר, מוליך עצבי שאחראי לכך שאנו כל כך זקוקים ומחפשים ריגושים בחיינו. מנסיעות בעולם לטיולים, דרך סרטי אימה, ספורט אתגרי, חקר הסביבה שלנו, יצירת קשרים ונטילת אתגרים ומשימות על עצמנו - החיפוש אחרי התרגשות וריגושים נובע מהצורך שלנו בדופמין.
חולי פרקינסון, למשל, סובלים ממחסור בדופמין, מה שמקשה עליהם מאד. כך גם מי שסובלים מסכיזופרניה.
אגב, כל מה שנאמר למעלה לא אומר כמובן שכולנו זקוקים לכמות זהה של דופמין. יש כאלה שזקוקים ליותר ממנו, "מחפשי ריגושים" נקרא להם, בעוד יש אחרים שצריכים הרבה פחות. אבל כל אחד זקוק לפחות למעט דופמין, כי אחרת הוא אולי זז ומתנועע, אבל בפראפרזה על הפרסומת השנונה ההיא, בלי הדופמין "הוא לא באמת חי..."
הדופמין (dopamine) הוא "הורמון ההרגשה הטובה". זהו הורמון שנמצא במוחנו, תורם להרגשה טובה ולעונג ומסייע לנו להיות נמרצים וממוקדים יותר.
הדופמין הוא כימיקל, החומר בגוף שגורם לנו לקום מלאי מוטיבציה, להשתוקק לדברים ולעשות אותם, להעז בחיים ובעצם - ליהנות מהם.
לעיתים מכנים אותו גם "אינסטינקט החיים", או באנגלית "life instinct substance". יש לו שלל תפקידים במערכת העצבים והשפעה רבה על ההתנהגות, החשיבה ועל הפעילות התנועתית שלנו.
אם לא היינו ציידי דופמין כל כך אדוקים, כנראה שחיינו היו כמעט כמו זומבים. היינו אדישים, איטיים, חסרי מעוף, התרגשות, התלהבות ורצון להתנסות בדברים מסעירים ובחוויות חדשות. אם התיאור הזה מוכר לכם זה לא סתם. הוא מאפיין רבים מאיתנו, שמבלים יותר מדי מול מסכים ופחות מדי בעולם האמיתי, פחות בשמש, מול בני אדם אמיתיים. התנתקו קצת מהמסך, גם של הטלפון, צאו החוצה, טיילו, בלו ופגשו חברים!
הדופמין הוא נוירו טרנסמיטר, מוליך עצבי שאחראי לכך שאנו כל כך זקוקים ומחפשים ריגושים בחיינו. מנסיעות בעולם לטיולים, דרך סרטי אימה, ספורט אתגרי, חקר הסביבה שלנו, יצירת קשרים ונטילת אתגרים ומשימות על עצמנו - החיפוש אחרי התרגשות וריגושים נובע מהצורך שלנו בדופמין.
חולי פרקינסון, למשל, סובלים ממחסור בדופמין, מה שמקשה עליהם מאד. כך גם מי שסובלים מסכיזופרניה.
אגב, כל מה שנאמר למעלה לא אומר כמובן שכולנו זקוקים לכמות זהה של דופמין. יש כאלה שזקוקים ליותר ממנו, "מחפשי ריגושים" נקרא להם, בעוד יש אחרים שצריכים הרבה פחות. אבל כל אחד זקוק לפחות למעט דופמין, כי אחרת הוא אולי זז ומתנועע, אבל בפראפרזה על הפרסומת השנונה ההיא, בלי הדופמין "הוא לא באמת חי..."
