במה זכורה רפובליקת ויימאר?
זו הייתה תקופה משברית ומשונה, כשגרמניה הלכה ושקעה בה במשברים פוליטיים, כלכליים וחברתיים ובו בעת היא ממש פרחה, באחת מהתקופות הפוריות, התרבותיות והיצירתיות ביותר בתולדותיה.
כן, רגע אחרי התבוסה המשפילה במלחמת העולם הראשונה ולפני שבאה הסערה הנאצית, שתשטוף את העולם ברוע ואכזריות חסרי תקדים, פרחה גרמניה המובסת והפכה לחממה של אמנות, תרבות, חדשנות, חוכמה, מודרניות והמצאה.
זו הייתה תקופה שבה פרץ כל מה שחדש ומדהים בתרבות דווקא בבירת גרמניה ברלין. פרחו בה האדריכלות והעיצוב של הבאוהאוס, לצד האמנות של הדאדא, רעיונות חדשניים, סובלנות להומוסקסואלים, עם מבחר של ברים לקהילה הזו ומסעדות משובחות.
אותה תקופה מצמיחה את הקולנוע האקספרסיבי המזוהה כל כך עם גרמניה והקולנוע הגרמני בכלל יוצר אז סרטים מעולים ופורצי דרך, תוצרים של אולפנים מצוינים וחדשנים במיוחד. באמנות פורצים הפוטוריזם והקוביזם, כשהמציאות שבה הכל מרגיש מבולבל ולא פעם הפוך להגיון תוליד בהמשך גם את הסוריאליזם.
גם התיאטרון והמופעים בעיר גדלו והפכו לפצצות של כישרון, כשבעיר צומחים מופעי הקברט ששינו את עולם הבידור ויולדים בו סאטירה ורעיונות חדשים ויצירתיים ועוד שלל המצאות שיצרו התפוצצות של יצירה תרבותית, שאירופה אולי לא ידעה כמותה עד אז.
כל זה קרה ברפובליקת ויימאר, בדגש על הבירה ברלין. היא הפכה לעיר שלא נחה לרגע והייתה שטופה אז בתאוות חיים, בילויים, שמחה וחופש מכל הסוגים.
אבל נחזור רגע אחורה, כשהכל החל בתבוסה. רפובליקת ויימאר (Weimar Republic), שהתקיימה תקופה קצרה, 5 שנים בלבד, הייתה ההתנסות הראשונה של גרמניה בדמוקרטיה. מי שכוננו אותה מאסו בסדר הקיסרי הישן של הרייך השני, זה שהביא את גרמניה לעידן של מלחמות קשות כנגד כל שכנותיה. הם ניסו להפנות את גרמניה לדרך חדשה - דמוקרטית וליברלית, דרך של שלום, במקום מלחמות בלתי פוסקות, דרך שתביא אותה לשגשוג שלא יופנה לייצור של כלי נשק ומלחמה נוספת.
עידן ויימאר החל בהכרזה בחוקה שלה, ש"הרייך הגרמני הוא רפובליקה". מי שקיבל את השלטון שנלקח מהקיסר הגרמני העוזב, היה מנהיג השמאל הסוציאליסטי-קומוניסטי, פרידריך אברט. הבחירה בו נועדה להפיס את דרישתו של השמאל הסוציאליסטי לרפורמות משמעותיות בשלטון הגרמני. אבל אברט התקשה לשלוט והיה לא החלטי. במקום להנהיג ברוח הסוציאליזם, הוא בחר להתבסס על האליטות הישנות של העידן הקיסרי ולדכא ביד קשה את הקומוניסטים עצמם ואת מנהיגיהם, קרל ליבקנכט ורוזה לוקסמבורג.
גם חתימתו של אברט ב-1919, על הסכמי ורסאי המשפילים, שחייבו את גרמניה בתשלומי פיצויים עצומים למדינות המנצחות במלחמת העולם הראשונה, הפכו את שלטונו לפגיע וממש מגונה, בעיני גרמנים רבים אז. הכלכלה המתמוטטת שהפכה רבים מהם לעניים והעובדה שכל התוצר הופנה בתקופת ויימאר לאותם פיצויים עצומים של מעל 130 מיליארדים של מארקים, הפכה את אברט והשלטון שלו לאשמים...
יתר על כן, נראה היה שהעם הגרמני, שהתרגל לחיות תחת שלטון קיסרי במשך עידנים, התקשה להסתגל לחירויות הדמוקרטיות שלפתע קיבל ולחיות על פיהן. המעבר לחוקתה הדמוקרטית כל כך של רפובליקת ויימאר היה ככל הנראה קיצוני מדי ובנסיבות קשות מדי, מכדי לתת לרפובליקה הצעירה סיכוי של ממש, להתקיים ביציבות.
שרשרת לא נגמרת של איומים ואירועים פגעו בה באותה תקופה. זה החל בהפגנות שהפכו במהירות להתנגשויות אלימות ברחובות, המשיך ברציחות פוליטיות, ניסיונות הפיכה מימין ומשמאל ובערעור מתמיד על מנהיגותה של הממשלה הדמוקרטית.
בתחילת שנות ה-20 באה ההיפר-אינפלציה, תוצר של הדפסת הכספים המטורפת, ללא בסיס כלכלי של ממש, שבעקבותיה איבד המטבע הגרמני כל ערך ממשי והכלכלה התמוטטה. כל החסכונות של הגרמני הפשוט ירדו לטמיון והמשכורות בגרמניה לא הספיקו אפילו לקנייה של מוצרי מזון בסיסיים. תוכלו לקרוא על אותם ימים קשים בתגית היפר אינפלציה.
למרבה הצער, גם כשהצליחה ממשלת ויימאר לאושש את הכלכלה איכשהו ולצאת מההיפר-אינפלציה הזו, אז הגיע המשבר הכלכלי העולמי של ראשית שנות השלושים, זה שהחל באמריקה בכלל, אך התפשט במהירות לעולם כולו. המשבר הזה הביא לעלייה דרסטית באבטלה ובעוני בגרמניה וגרם לקריסה של מוסדות הסעד במדינה. הוא גם חיזק את ההקצנה הפוליטית בחברה הגרמנית, כשמצד אחד מתנגדי הדמוקרטיה, הנאציונל-סוציאליסטים, ומנגד הקומוניסטים - שני אלה מושכים כל אחד להפיכה לצידו והופכים את רחובות גרמניה לאלימים וקיצוניים מתמיד.
בסופו של דבר, סופה הטראגי של רפובליקת ויימאר הגיע בעלייתם לשלטון של הנאצים. זה קרה כתוצאה ממעשה טפשי של מנהיגי ויימאר, שחשבו לייצב את השלטון בעזרת הפופולאריות של היטלר, תוך שהם שולטים בו, כבשליט בובה. הם לא ידעו שלהיטלר עצמו, היו תכניות אחרות. מהר מאוד הוא השתלט על גרמניה והפך לרודן אכזרי, שימיט אסון על העולם כולו.
זו הייתה תקופה משברית ומשונה, כשגרמניה הלכה ושקעה בה במשברים פוליטיים, כלכליים וחברתיים ובו בעת היא ממש פרחה, באחת מהתקופות הפוריות, התרבותיות והיצירתיות ביותר בתולדותיה.
כן, רגע אחרי התבוסה המשפילה במלחמת העולם הראשונה ולפני שבאה הסערה הנאצית, שתשטוף את העולם ברוע ואכזריות חסרי תקדים, פרחה גרמניה המובסת והפכה לחממה של אמנות, תרבות, חדשנות, חוכמה, מודרניות והמצאה.
זו הייתה תקופה שבה פרץ כל מה שחדש ומדהים בתרבות דווקא בבירת גרמניה ברלין. פרחו בה האדריכלות והעיצוב של הבאוהאוס, לצד האמנות של הדאדא, רעיונות חדשניים, סובלנות להומוסקסואלים, עם מבחר של ברים לקהילה הזו ומסעדות משובחות.
אותה תקופה מצמיחה את הקולנוע האקספרסיבי המזוהה כל כך עם גרמניה והקולנוע הגרמני בכלל יוצר אז סרטים מעולים ופורצי דרך, תוצרים של אולפנים מצוינים וחדשנים במיוחד. באמנות פורצים הפוטוריזם והקוביזם, כשהמציאות שבה הכל מרגיש מבולבל ולא פעם הפוך להגיון תוליד בהמשך גם את הסוריאליזם.
גם התיאטרון והמופעים בעיר גדלו והפכו לפצצות של כישרון, כשבעיר צומחים מופעי הקברט ששינו את עולם הבידור ויולדים בו סאטירה ורעיונות חדשים ויצירתיים ועוד שלל המצאות שיצרו התפוצצות של יצירה תרבותית, שאירופה אולי לא ידעה כמותה עד אז.
כל זה קרה ברפובליקת ויימאר, בדגש על הבירה ברלין. היא הפכה לעיר שלא נחה לרגע והייתה שטופה אז בתאוות חיים, בילויים, שמחה וחופש מכל הסוגים.
אבל נחזור רגע אחורה, כשהכל החל בתבוסה. רפובליקת ויימאר (Weimar Republic), שהתקיימה תקופה קצרה, 5 שנים בלבד, הייתה ההתנסות הראשונה של גרמניה בדמוקרטיה. מי שכוננו אותה מאסו בסדר הקיסרי הישן של הרייך השני, זה שהביא את גרמניה לעידן של מלחמות קשות כנגד כל שכנותיה. הם ניסו להפנות את גרמניה לדרך חדשה - דמוקרטית וליברלית, דרך של שלום, במקום מלחמות בלתי פוסקות, דרך שתביא אותה לשגשוג שלא יופנה לייצור של כלי נשק ומלחמה נוספת.
עידן ויימאר החל בהכרזה בחוקה שלה, ש"הרייך הגרמני הוא רפובליקה". מי שקיבל את השלטון שנלקח מהקיסר הגרמני העוזב, היה מנהיג השמאל הסוציאליסטי-קומוניסטי, פרידריך אברט. הבחירה בו נועדה להפיס את דרישתו של השמאל הסוציאליסטי לרפורמות משמעותיות בשלטון הגרמני. אבל אברט התקשה לשלוט והיה לא החלטי. במקום להנהיג ברוח הסוציאליזם, הוא בחר להתבסס על האליטות הישנות של העידן הקיסרי ולדכא ביד קשה את הקומוניסטים עצמם ואת מנהיגיהם, קרל ליבקנכט ורוזה לוקסמבורג.
גם חתימתו של אברט ב-1919, על הסכמי ורסאי המשפילים, שחייבו את גרמניה בתשלומי פיצויים עצומים למדינות המנצחות במלחמת העולם הראשונה, הפכו את שלטונו לפגיע וממש מגונה, בעיני גרמנים רבים אז. הכלכלה המתמוטטת שהפכה רבים מהם לעניים והעובדה שכל התוצר הופנה בתקופת ויימאר לאותם פיצויים עצומים של מעל 130 מיליארדים של מארקים, הפכה את אברט והשלטון שלו לאשמים...
יתר על כן, נראה היה שהעם הגרמני, שהתרגל לחיות תחת שלטון קיסרי במשך עידנים, התקשה להסתגל לחירויות הדמוקרטיות שלפתע קיבל ולחיות על פיהן. המעבר לחוקתה הדמוקרטית כל כך של רפובליקת ויימאר היה ככל הנראה קיצוני מדי ובנסיבות קשות מדי, מכדי לתת לרפובליקה הצעירה סיכוי של ממש, להתקיים ביציבות.
שרשרת לא נגמרת של איומים ואירועים פגעו בה באותה תקופה. זה החל בהפגנות שהפכו במהירות להתנגשויות אלימות ברחובות, המשיך ברציחות פוליטיות, ניסיונות הפיכה מימין ומשמאל ובערעור מתמיד על מנהיגותה של הממשלה הדמוקרטית.
בתחילת שנות ה-20 באה ההיפר-אינפלציה, תוצר של הדפסת הכספים המטורפת, ללא בסיס כלכלי של ממש, שבעקבותיה איבד המטבע הגרמני כל ערך ממשי והכלכלה התמוטטה. כל החסכונות של הגרמני הפשוט ירדו לטמיון והמשכורות בגרמניה לא הספיקו אפילו לקנייה של מוצרי מזון בסיסיים. תוכלו לקרוא על אותם ימים קשים בתגית היפר אינפלציה.
למרבה הצער, גם כשהצליחה ממשלת ויימאר לאושש את הכלכלה איכשהו ולצאת מההיפר-אינפלציה הזו, אז הגיע המשבר הכלכלי העולמי של ראשית שנות השלושים, זה שהחל באמריקה בכלל, אך התפשט במהירות לעולם כולו. המשבר הזה הביא לעלייה דרסטית באבטלה ובעוני בגרמניה וגרם לקריסה של מוסדות הסעד במדינה. הוא גם חיזק את ההקצנה הפוליטית בחברה הגרמנית, כשמצד אחד מתנגדי הדמוקרטיה, הנאציונל-סוציאליסטים, ומנגד הקומוניסטים - שני אלה מושכים כל אחד להפיכה לצידו והופכים את רחובות גרמניה לאלימים וקיצוניים מתמיד.
בסופו של דבר, סופה הטראגי של רפובליקת ויימאר הגיע בעלייתם לשלטון של הנאצים. זה קרה כתוצאה ממעשה טפשי של מנהיגי ויימאר, שחשבו לייצב את השלטון בעזרת הפופולאריות של היטלר, תוך שהם שולטים בו, כבשליט בובה. הם לא ידעו שלהיטלר עצמו, היו תכניות אחרות. מהר מאוד הוא השתלט על גרמניה והפך לרודן אכזרי, שימיט אסון על העולם כולו.