כיצד הפכה הפנינה מאבן חן לסמל של חוכמה ותבונה?
שמתם לב שפניני חוכמה הם ביטוי שגור לדברי חוכמה?
הפנינים זכו בעולם העתיק למעמד כמעט מיתולוגי. היה אז קושי עצום בדליית פנינים ממעמקי הים, בעולם שאין בו ציוד לצלילה ממושכת. במקביל, הפנינה הנדירה הפכה אז לסמל של כל מה שטוב: יופי, שלימות, אור, פוריות, אלמוות והכי חשוב - עושר גדול.
בשל נדירותן, יכולים היו רק עשירים לרכוש פנינים. למעשה נחשבה הפנינה בעבר ל"מלכת האבנים היקרות". בימי הביניים יצאו משלחות גדולות בחיפוש אחר פנינים, רק כדי לשבצן בכתרי המלכים.
הרבה אמונות וסיפורים מיתולוגיים נקשרו בפנינה היקרה. היוונים האמינו שהפנינים הם דמעות האושר שמחתה האלה אפרודיטה כשנולדה. לפי המיתוס הזה, הפנינים היו בעצם דמעותיה של אפרודיטה, שנפלו לים.
ככלל, בתרבויות שונות ראו בפנינים את דמעות האלים. גם דרקונים סיניים תוארו כלופתים פנינה. קלאופטרה התערבה עם מרקוס אנטוניוס שהיא תכלה את עושרה של ממלכה שלמה בארוחה בודדת. היא ניצחה אותו, לאחר שהמיסה פנינה יקרה מזוג העגילים שלה בחומץ ושתתה את התמיסה...
לעומתם, במשלי אזופוס הוחזרו הדברים לפרופורציות, כשסיפר אזופוס על תרנגול שמצא פנינה אך העדיף גרגר שעורה על פניה, שכן "דברים יקרים נועדו רק למי שמסוגלים להעריך אותם."
אבל מאיפה בא הקישור המוזר בין פנינה לחוכמה?
ובכן, כבר בעולם העתיק זכו הפנינים להיות סמל לחוכמה. את בני התקופה הרשימה הסבלנות שבה נוצרת הפנינה במשך שנים רבות, ממש כמו חכם הצובר ידע לאורך שנים.
זו הייתה מטפורה נאה. ממש כמו דברי חוכמה אמיתיים, הייתה גם הנדירות של הפנינים לסמל. גם ההערצה הגורפת ליופיה של הפנינה, מעין אבן זעירה שמזכירה את הירח, תרמה להיותה כה נחשבת, נחשקת ודומה לדברי חוכמה, שתתפלאו אבל פעם נחשבו לעניין של זקנים. כל אלה הולידו את הביטוי "פניני חוכמה" (Pearls of wisdom).
שמתם לב שפניני חוכמה הם ביטוי שגור לדברי חוכמה?
הפנינים זכו בעולם העתיק למעמד כמעט מיתולוגי. היה אז קושי עצום בדליית פנינים ממעמקי הים, בעולם שאין בו ציוד לצלילה ממושכת. במקביל, הפנינה הנדירה הפכה אז לסמל של כל מה שטוב: יופי, שלימות, אור, פוריות, אלמוות והכי חשוב - עושר גדול.
בשל נדירותן, יכולים היו רק עשירים לרכוש פנינים. למעשה נחשבה הפנינה בעבר ל"מלכת האבנים היקרות". בימי הביניים יצאו משלחות גדולות בחיפוש אחר פנינים, רק כדי לשבצן בכתרי המלכים.
הרבה אמונות וסיפורים מיתולוגיים נקשרו בפנינה היקרה. היוונים האמינו שהפנינים הם דמעות האושר שמחתה האלה אפרודיטה כשנולדה. לפי המיתוס הזה, הפנינים היו בעצם דמעותיה של אפרודיטה, שנפלו לים.
ככלל, בתרבויות שונות ראו בפנינים את דמעות האלים. גם דרקונים סיניים תוארו כלופתים פנינה. קלאופטרה התערבה עם מרקוס אנטוניוס שהיא תכלה את עושרה של ממלכה שלמה בארוחה בודדת. היא ניצחה אותו, לאחר שהמיסה פנינה יקרה מזוג העגילים שלה בחומץ ושתתה את התמיסה...
לעומתם, במשלי אזופוס הוחזרו הדברים לפרופורציות, כשסיפר אזופוס על תרנגול שמצא פנינה אך העדיף גרגר שעורה על פניה, שכן "דברים יקרים נועדו רק למי שמסוגלים להעריך אותם."
אבל מאיפה בא הקישור המוזר בין פנינה לחוכמה?
ובכן, כבר בעולם העתיק זכו הפנינים להיות סמל לחוכמה. את בני התקופה הרשימה הסבלנות שבה נוצרת הפנינה במשך שנים רבות, ממש כמו חכם הצובר ידע לאורך שנים.
זו הייתה מטפורה נאה. ממש כמו דברי חוכמה אמיתיים, הייתה גם הנדירות של הפנינים לסמל. גם ההערצה הגורפת ליופיה של הפנינה, מעין אבן זעירה שמזכירה את הירח, תרמה להיותה כה נחשבת, נחשקת ודומה לדברי חוכמה, שתתפלאו אבל פעם נחשבו לעניין של זקנים. כל אלה הולידו את הביטוי "פניני חוכמה" (Pearls of wisdom).
