מהן עוגות אקלר?
בדומה למקארונים הצרפתיים, הפכו אצבעות אקלרים בשנים האחרונות ללהיט עולמי. אקלר (Éclair) היא סוג של פחזנית ארוכה שמקורה בצרפת, על אף שהיא עשויה מבצק רביכה שנקרא שו (Pâte à chou) ומקורו באיטליה של ימי הרנסאנס.
לצרפת, שבה הוכן האקלר הראשון במאה ה-19, הגיעו הפחזניות המוארכות הללו מחצר משפחת מדיצ'י האיטלקית. הם היו שליטי טוסקנה הבלתי מעורערים והקשרים איתם, מסתבר שלא הזיקו למטבח של פאריס. יצא שאת האקלר הראשון הכין במאה ה-19 השף הצרפתי הנודע מארי-אנטואן קארם (Carême), מי שהיה שף המאפים של בית המלוכה הצרפתי.
את האקלר מכינים מבצק רבוך שמוזלף בעזרת שקית זילוף בצורה מוארכת על התבנית ונאפה עד להזהבה. לאחר האפייה הופך האקלר חלול מבפנים. את האקלר ממלאים בקרם וניל פטיסייר, שהוא קרם עשוי וניל, בפודינג או בקצפת. מבחוץ מצפים את האקלר בזיגוג שוקולד, ציפוי שוקולד בוהק.
בשנים האחרונות השתנו אצבעות האקלר מעט. מקינוח מסורתי, קלאסי ובעל צורה אחידה, בטעמי קרם קפה או שוקולד, הן משתנות במילויים המגוונים והמסעירים שלהם. קונדיטורים צעירים מעזים למלא את אצבעות האקלר בכל דבר העולה על הדעת.
בעידן החדש ממציאים קונדיטורים ואופים חדשניים למאפה האקלר מילויים חדשים ויצירתיים. מטעמי פירות, כמו פטל, מנגו ופירות יער, דרך קרמים בטעמי קפה או רום, מילויים מלוחים כמו אקלר גבינה צהובה, אקלר ממולא בפסטו וגבינת עיזים ועד למילויים של מחיות אגוזים וערמונים.
גם צורות חדשות נולדו לאקלר המסורתי. מצד אחד, מוגשים כיום באירועי יוקרה מיני-אקלרים זעירים, במגוון טעמים וצורות, על גבי מגשי הפטיטפורים הצרפתיים. מצד שני, נולדים אקלרים מסעירים גם ברחוב. בפטיסרי דה רֵב שבפאריס, למשל, מוגשים אקלרים דקיקים, עטופים בגליל שמזכיר נקניקייה בסלילה, מה שאנו מכנים "משה בתיבה"...
המילה "אקלר" פירושה בצרפתית ברק. קראו למאפה כך בשל הבוהק שלו שנובע מציפוי השוקולד, אותו זיגוג שעוטף אותו מבחוץ.
בדומה למקארונים הצרפתיים, הפכו אצבעות אקלרים בשנים האחרונות ללהיט עולמי. אקלר (Éclair) היא סוג של פחזנית ארוכה שמקורה בצרפת, על אף שהיא עשויה מבצק רביכה שנקרא שו (Pâte à chou) ומקורו באיטליה של ימי הרנסאנס.
לצרפת, שבה הוכן האקלר הראשון במאה ה-19, הגיעו הפחזניות המוארכות הללו מחצר משפחת מדיצ'י האיטלקית. הם היו שליטי טוסקנה הבלתי מעורערים והקשרים איתם, מסתבר שלא הזיקו למטבח של פאריס. יצא שאת האקלר הראשון הכין במאה ה-19 השף הצרפתי הנודע מארי-אנטואן קארם (Carême), מי שהיה שף המאפים של בית המלוכה הצרפתי.
את האקלר מכינים מבצק רבוך שמוזלף בעזרת שקית זילוף בצורה מוארכת על התבנית ונאפה עד להזהבה. לאחר האפייה הופך האקלר חלול מבפנים. את האקלר ממלאים בקרם וניל פטיסייר, שהוא קרם עשוי וניל, בפודינג או בקצפת. מבחוץ מצפים את האקלר בזיגוג שוקולד, ציפוי שוקולד בוהק.
בשנים האחרונות השתנו אצבעות האקלר מעט. מקינוח מסורתי, קלאסי ובעל צורה אחידה, בטעמי קרם קפה או שוקולד, הן משתנות במילויים המגוונים והמסעירים שלהם. קונדיטורים צעירים מעזים למלא את אצבעות האקלר בכל דבר העולה על הדעת.
בעידן החדש ממציאים קונדיטורים ואופים חדשניים למאפה האקלר מילויים חדשים ויצירתיים. מטעמי פירות, כמו פטל, מנגו ופירות יער, דרך קרמים בטעמי קפה או רום, מילויים מלוחים כמו אקלר גבינה צהובה, אקלר ממולא בפסטו וגבינת עיזים ועד למילויים של מחיות אגוזים וערמונים.
גם צורות חדשות נולדו לאקלר המסורתי. מצד אחד, מוגשים כיום באירועי יוקרה מיני-אקלרים זעירים, במגוון טעמים וצורות, על גבי מגשי הפטיטפורים הצרפתיים. מצד שני, נולדים אקלרים מסעירים גם ברחוב. בפטיסרי דה רֵב שבפאריס, למשל, מוגשים אקלרים דקיקים, עטופים בגליל שמזכיר נקניקייה בסלילה, מה שאנו מכנים "משה בתיבה"...
המילה "אקלר" פירושה בצרפתית ברק. קראו למאפה כך בשל הבוהק שלו שנובע מציפוי השוקולד, אותו זיגוג שעוטף אותו מבחוץ.
